אֲבָל כְּשֶׁיּוֹדֵעַ וּמַאֲמִין
שֶׁהַכֹּל נִמְשָׁךְ
מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, חרוז

שֶׁהוּא אֶחָד הַפָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת,
שֶׁכָּל כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְטוֹבָה תָּמִיד -
בְּוַדַּאי יִמְצָא בְּתוֹךְ כָּל הַצָּרוֹת
הַרְחָבוֹת גְּדוֹלוֹת
לְנַחֵם וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ,
לִהְיוֹת מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וְצוֹעֵק לְהַבָּא,
וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַצָּרוֹת לְגַמְרֵי.

(ליקוטי הלכות, כלאי בהמה ד', אות ט"ז)
