רבי חיים עוזר גרודזנסנקי ז"ל והאלמנה
באחד הימים עת הסבו לשולחן רבי חיים עוזר גרודזנסנקי ז"ל ועוד מספר רבנים ממכובדי הקהילה לצורך דיון העוסק בעינייני הציבור השונים בעיר נשמע קול דפיקה חזק ולאחריו טריקת דלת. מול הגאון עמדה אישה שהחלה למרר בבכי על מר גורלה. האישה, מסתבר הייתה אלמנה ומצבה הכלכלי היה גרוע. האלמנה החלה לדפוק באגרופיה על השולחן ולאיים שאם תקבל מכתב מן הרב ובו המלצה לגבאי קופת הצדקה הגדולה שבעיר תחל היא לשבור את כל הרהיטים שבבית.
רבי חיים עוזר גרודזנסנקי ז"ל ניסה להרגיע את האישה בדברי תנחומים ובדברי פיוס ואף נתן לה מכיסו כמה מטבעות מהמעט שהיה לו, אך האישה המשיכה בשלה, קיללה וגידפה, המשיכה להלום בשולחן וקיללה אף את יושבי הבית והרבנים שנכחו שם.
הרבנים שלא יכלו להמשיך לשמוע את דברי הגידוף, גערו באישה על חוצפתה כלפי גאון הדור, אך רבי חיים עוזר רמז להם להניח לה באמרו: "ליבה מר עליה שכן אלמנה היא ואין לשפוט אותה על בסיס צערה הרב והנורא..."
"אם יקום והתהלך בחוץ" (כ"א- י"ט)
נראה לעניות דעתי לפרש את הפסוק על אדם אשר התרחק לגמרי מדרכי היהדות ומתהלך מחוץ למסגרת ועוד יותר מזה, נראה בעיניו כאילו יש לו משענת חזקה להישען עליה ומרגיש שהוא נקי מכל וכל. עם כל זה, רק שבתו יתן – דהיינו ישמור שבת ואז רפא ירפא מעוונותיו כשם שאמרו רבותינו, כל השומר שבת מוחלים לו כל עוונותיו, כדיכתיב, "שומר שבת מחללו" אל תקרי מחללו אלא, מחול לו. (פניני דניאל) מתוך ספר "ליקוטי אהרון" לרבי אהרון אזרד זצ"ל.
