בס"ד
ללמוד מכל אחד להתאחד דרך הלב והרצון להתקרב לה'.
"...ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו.."
אומר על כך רבי יצחק מוורקא "אדם מישראל שברצונו להתחבר אל ה', הרי "מאת כל איש" להתחבר עם יראי ה' וללמד מכל אחד."
את התרומה, וההתרוממות לוקחים מכל מי שרוצה לתרום "אשר ידבנו לבו" תפילה מצטרפת לתפילה, אות לאות, דמעה לדמעה. "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים".
זה היסוד לבניין המשכן, המשכן בא לאחד בין עם ישראל לה', וככזה הוא בנוי מאהבת ה', מהרצון להתקרב של כל יהודי ויהודי.
שפת הלב והאמונה, הקירבה מכל מקום וגם בשעת ריחוק.
נרחיב את הדברים בעזרת דבריו של הרב אברהם צבי קלוגער בספרו יחוד ההתבודדות "...זה סוד שבחים והילולים היוצאים מפי המקבל אל הנותן, שאמנם יש להם גם המשמעות הפשוטה של עצם השבח הנאמר – אך בעומק יש להם משמעות פנימת גבוהה יותר, שהמקבל מביא עצמו אל הנותן בעצם בואו אליו לדבר שבחו. זה דיבור פנימי, ללא מילים, על דבר קירבה מופלאה שביניהם..."
כמו שאמרנו המשכן בנוי מהתרומה של כל מי שרוצה לתת, היסוד לאותה התרוממת היא שפה אחרת שפה סודית, שהיהודי בא לשבח את ה', והוא יודע כמה אבא מצפה לו כמה אביו. אז באמת לא משנה היכן הוא כרגע הוא יכול להפוך לחלק מהמשכן. וכפי שממשיך הרב אברהם צבי קלוגער שם "בשעת התבודדות מתגלה האמת הפנימית, שהשי"ת מאיר ליהודי את עוצם קירבתו, עד כדי כך שיכול יהודי להיאחז בגילוי זה גם בהיותו מרגיש ריחוק אמיתי – ומכל מקום אומר להשי"ת שאינו מתפעל ואינו נשבר מכל ריחוק ושב אל הקירבה על אף הכל."
וכפי שמתחיל הפסוק לתאר את התרומה "וזאת התרומה..זהב כסף ונחושת" כל הרמות השונות של החומרים, ואפילו הנחשות שדרשו שמזכירה את חטא הנחש, ברגע שיש רצון להתקדם, גם היא יכולה להפוך לכלי המשכן.
לקחת את כל כוחות הנפש.
באותה מדה שמשכן הכללי, בנוי מכלל ישראל קח עבודת ה' הפרטית בנוייה מכל כוחות הנפש, וגם שעות של צער, וכאב בונים אותה.
נביא את דבריו של הרב קוק באורות התורה בפרק ז אות ח' "יש שהאדם מרגיש את הצער הגדול על מעוט התורה שלו, שבא מצד ביטול תורה וצמצום הדעת, המאפיל על אורה הרוחני של תורה, עד שיכול לצייר מצרי גיהנם שאוחזים את כל מי שריפה ידיו מן התורה.
ומתוך החלחלה הגדולה שבציור זה תתמרק נפשו מסיגיה, ובהחילו להתאמץ בשקידתה של תורה, המעשית והרוחנית, יריגש את כל הטוהר הראוי לו לקבל מנועמה של תורה,
וישוב אליו אור שכלו ועומק הרגשתו, שלוות נפשו וברק דימיונו, מצורפים עם כל המדות החמודות. שהם מכלל ברכת ד' אשר עם אורה של תורה."
דרך הרגשת הצער של תורה אפשר להרגיש גם את הנעימות, "ברכת ד' אשר עם אורה של תורה" היא כאשר הנועם חוזר, חוזר עם הכל גם עם הכאב והצער, הגעגוע הגדול נוצר.
ראש חודש אדר
אנחנו נבנים, דקה אחרי דקה, לומדים להתחיל מחדש, לגדול ולפרוח.
אדר זה א' דר, וידועה הדרשה אלופו של עולם דר, אבל אני חושב שאפשר גם לומר שא' זה האות הראשונה, ובעצם ההתחלה הזו היא שגרה, היא זו שמרבה בשמחה.
חודש אדר הוא סוף השנה, אבל יחד עם זה שמשה רבינו נפטר בז' באדר, הוא גם נולד, והחודש מתחיל את השנה, ובמיוחד השנה שמוסיפים אדר כדי להשלים את שנת הלבנה לחמה, ובעצם לגשר על הפער גם שלנו בין המלך הגדול, הקב"ה. שכל האור שלנו הוא כלבנה מצד מה שקיבלנו מה' יתברך.
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" מרגע שנכנסה בנו הנשמה והרצון, הכוח להתחיל אין שמחה ועונג גדול מזה.
שנזכה להרבות בשמחה, על היכולות לקום מחדש כל בוקר, על הגילוי של הקירבה הנפלאה, לשמוע את שפת הלב, ולהוציא דברים מהלב "ודברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב" ואומר הרבי מקוצק גם ללב ממנו יצאו הדברים, אז יחזור הניגון שללחנו לה' ויאיר לנו את הדרך יבנה את המשכן. בהתקשרות אמיתית של כל עם ישראל והקב"ה.
Users\1\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image002.gif" width="19" />שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! וחודש טוב ומבורך מלא שמחה!!
תרומה +חודש אדר