ראשית כל, יכול להיות שאני מנותק מהמציאות באופן זה או אחר (חלק מהדברים שישיבה עלולה לעשות). אבל אינני בטוח שהבנת אותי נכון.

אני לא מחפש משרתת ואינני מתכוון להיות אברך עד 120 (לא ברור לי מהיכן הגיע המודל האנטי-תורני הזה, אבל זה עניין אחר). אין לי ספק שאני אלך לעבוד בשלב מסוים (כלומר, ללמד תורה, לחנך וכדו' ) וממש לא כאילוץ כי "חייבים". אבל בכלל לא זו השאלה. תהייתי הייתה לגבי המקום שהתורה כאידיאה תופסת בחייהן של בנות (במגזר הרלוונטי) והמשמעות של תורה ובית של תורה לגביהן.

הערה קטנה, לכאורה כלל לא התייחסת (אלא אם זה מה שהתכוונת כשכתבת "דתיות לאומיות") לצד של ה"מגזר" מה שעלול קצת לצמצם את המספר שעליו את מדברת.

אהבת תורה, כמו כל אהבה אחרת, יכולה להיות שטחית ויכולה להיות עמוקה. זה יכול להיות ברמה שהתשובה לשאלה "האם את אוהבת/מעריכה תורה" תהיה כן, אבל ללא כל תוכן ועומק מאחור. וזה יכול להיות ברמה של להתלהב מחידוש, לחזור משיעור עם עיניים בוהקות (לא תמיד, אבל יכולת). לרצות/להיות מסוגלת לדון על נושאים אמוניים/דתיים עמוקים, להתעניין בהם, לראות אותם כחלק קיומי מההוויה. להיות עם סדר עדיפויות דתי ועם חלומות דתיים. כל אלו פרטים/ביטויים (ויש עוד הרבה, ואני יכול לפרט יותר איך אני תופס עומק דתי ופרטיו אבל לא זה המקום, נראה לי) של אהבת/הערכת תורה עמוקה. עדיין יש מלא (זו לא ציניות חלילה)?

לנשים יש מראש יותר הבנה רוחנית מעמיקה ממה שיש לגברים. בגלל זה הן לא בלחץ על קווים ומחלוקות כמותם. יכולה להיות מישהי שאוהבת ומעריכה תורה, עם יותר "תוכן ועומק מאחור" מכל מה שאי-פעם תתלהב אתה מווארט (גם זה שהרב לימד, וגם זה שאתה תאמר לה...), גם אם למדה הרבה פחות ממך. הדרך של נשים לשם היא במקרים רבים קצרה בהרבה מזו של גברים.

ההתנשאות "להיות עם... חלומות דתיים", כלומר להתיימר שבהכרח לך יהיו כאלו ועכשיו נותר רק למצוא את המתאימה, היא ממש תמוהה למול מציאות מספיק מוכרת בימינו של נשים שמחפשות כל דרך לרוחניות, עד כדי כך שחוסמים אותן לפעמים. אתה מדבר כאילו מעולם לא פתחת עלון שבת כזה או אחר ולא זיהית דיונים בנושא.

נשמע לי שאתה צריך קצת להמתין, קצת לקחת אוויר ולנשום, וקצת להירגע, ואז לקלוט ששאלותיך נענות מאליהן.

מה אתה מחפש שלא יהיה?

שלא ירצו אירועים נפרדים? שלא תהיה להן השקפה של הרב קוק בעניין שמיטה?

זה סתם סטיגמות, אני מנסה להבין מה בעצם אתה מחפש (מישהי שמעריכה מאוד תורה ותרצה שתמשיך ללמוד עוד הרבה שנים בישיבה?) ומה אתה לא מחפש.

אין לי שום התנגדות לרב קוק, חס וחלילה. מהיכרותי הדלה עם עצמי ועם תפיסות הקו אני מעריך שיש פערים קשים לעיכול בשאלות דתיות/מחשבתיות/אמוניות רבות. ויותר משלי יהיה "קשה" להסתדר עם מישהי כזו, אני מעריך שלה יהיה קשה להסתדר איתי. אולי אני טועה, אבל ככה נראה לי. נכון שזו הכללה מסוימת, ונכון שצריך להתייחס עליה ככזו, אבל אני חושב שבכל זאת יש כאן הכוונה מסוימת.

זה שהיא תזדהה עם הרצון שלי ללמוד הרבה שנים ולהישאר בעולם התורה זה סימפטום (חשוב מאוד) של הערכת תורה. כתבתי קודם כמה נוספים, אני יכול להעתיק את זה לכאן. 

"וזה יכול להיות ברמה של להתלהב מחידוש, לחזור משיעור עם עיניים בוהקות (לא תמיד, אבל יכולת). לרצות/להיות מסוגלת לדון על נושאים אמוניים/דתיים עמוקים, להתעניין בהם, לראות אותם כחלק קיומי מההוויה. להיות עם סדר עדיפויות דתי ועם חלומות דתיים"

ממה שאני מצליחה להבין ממך, אתה מדבר על השקפה מסוימת.

אני מטבעי לא מקובעת כל כך על השקפה (גם לא מגובשת כל כך על השקפה)- אפילו לא מבינה על מה אתה מדבר. חשוב לי תורה, חשוב לי לימוד תורה. "תפיסות הקו"??? אני לא יודעת מה זה בכלל. ולדעתי לא מעטות הבנות שגם אם הן יודעות מה ההבדלים , רחוקות מלחיות את זה.

אולי אם תסביר לי על איזה תפיסות אתה מדבר אוכל לענות יותר בפירוט. לדעתי אתה חושב שבחורה "דוסית באמת" צריכה להיות עם השקפה מגובשת ומסודרת כמו של בחור "דוס באמת" וכאן אני חושבת שהמציאות לא כזאת.

יש מעט מאוד אנשים עם תפיסת עולם מגובשת, עמוקה ועקבית (הרבה פחות ממה שאנשים נוהגים לחשוב). ואני וודאי לא נמנה עליה. מה שאמרתי לגבי תפיסות נועד לדבר ברמת המגזר, פחות ברמת האנשים. 

('קוניקים' 'חרד"לניקים' ושאר דברים אלו הכללות שלעיתים אינן ברורות לכשעצמן, בטח על דרך השלילה)

אתה מחפש בחורה למדנית? בחורה שמזדהה עם הערך שהאיש שלה ילמד תורה בישיבה מודרנית?

ועכשיו אתה שואל- איפה ניתן למצוא בחורה למדנית ורוצה להנשא לבחור ישיבה?

זו בהחלט שאלת מיליון דולר. איך מביאים הצעות טובות. לפי מה שיצא לי לראות, לשדכניות מגיעים כל מיני הצעות. מגוון יותר גדול ממה שנשמע  ונראה מתאים לסטיגמה. זו דרך.

גם בשיעורי תורה מתאימים, אפשר להיפגש.

 זו טעות נפוצה וכדאי לך לטפל בנקודה הזאת, היא יכולה ליצור תקרים במערכת הזוגית.

שבסביבתי הטבעית שלי (משפחה, מגורים וישיבה תיכונית) דווקא הקווניקים הם מצרך נדיר, והרוב הם מהסוג שאתה מחפש. (אלא שאני עצמי דווקא גדלתי להיות "קווניק"...)
באופן פרקטי יותר, אני אוכל לשאול עבורך דרך בת דודה שלי, כשתרצה. פנה בפרטי.
בהצלחה!

אבל כנראה קיים. איפה? אמרת שהישיבה שבה אתה לומד תואמת לקו שלך, אז אולי החברים והרבנים בישיבה שלך מכירים?

מבחינת המוכנות שלך לנסות - נראה לי שכדאי לך להיפתח לטווח מעט רחב יותר של סגנונות מזה שתואם אותך במדויק.

לא לכל ישיבה יש "קו", יש תפיסות עולם רחבות יותר. היכן הבנת מדברי שלילה של כל מה שאיננו תואם אותי במדויק? אני לא מעלה על דעתי דבר כזה. 

אתה צודק.

ניסחתי די גרוע, אבל התכוונתי רק לומר - אם אתה צעיר ויש לך הצעות רלוונטיות, אין סיבה שתנסה דווקא את מה שנראה שיש לו פחות סיכוי מלכתחילה. אבל אם יהיה מחסור בהצעות ותהיה אחת שתיראה מתאימה פרט לנטייה חרד"לית - לדעתי יהיה כדאי מאוד לנסות.

א. אני מזדהה עם הגדרות החיפוש (אמנם לא נשארתי 'בעולם התורה', ועזבתי את הישיבה אחרי שיעור ה'; אבל אני בהחלט רואה את ראשי ורובי בבית המדרש). מניסיוני - יש בהחלט הרבה כאלו שמתאימות למה שאתה מחפש (כמובן, הן כולן מאד שונות זו מזו, ובסופו של דבר עם כל החיתוכים האפשריים של אופציות החיפוש אני לא בטוח שיש הרבה, אבל ראה סעיף ב). 

ב. אתה לא צריך 'כמה בנות דתיות ש-', מספיקה אחת  

ג. הן לומדות במדרשות מאד מסוימות, אבל הן קיימות (מגדל עז, ברוריה, נשמת וכדו'). יש גם הרבה בנות מחו"ל שמחפשות חתן ישראלי שלומד ומוקיר לימוד תורה, אבל עם זאת הוא דתי 'מתקדם' (כמו שהן מכירות מהבית). 

ד. יש כאלו גם שלא לומדות במדרשות, אלא הולכות לאוניברסיטה, ובכל זאת מעריכות בחורים שמעוניינים לשבת וללמוד תורה. מכיר כמה כאלו. 

בקיצור - פנה לשדכן/נית רלוונטיים (אני בטוח שבישיבה שאתה לומד בה יש מישהו עם מאגר של משודכות פוטנציאליות, או מישהו שידע להפנות אותך למישהו עם מאגר כזה) ותגיד להם מה הסגנון ומה אתה מחפש. יש הכל. 

בהצלחה! 

חוץ מזה שלא ממש הבנתי למה הכוונה ב"קווניקיות", בהקשר הזה.

כי אני חושב שיש מודלים בעייתיים יותר, כמו ילדים בני 16 (ממגזר מאד מסוים) שהולכים לקבץ נדבות בבתי כנסת. לא נראה לי שזה פחות 'נמשך אחר שולחנו'. מעדיף לפרנס את ילדיי בעצמי, תודה. 

אני לא יודעת באיזו ישיבה אתה לומד,

אבל כאחת שמכירה בנות, מציבור תורני מאוד, לא חרדי ולא קווניק,

אני יכולה לומר לך שאין הרבה בנות שבאמת רוצות מישהו שלומד

זה מפחיד אותן, מה זה אומר על החיים שלהן וכו'.

אני לא באה לומר שאין, אבל הן לא מרובות,

בטח לא ברמה שרוצות ממש כמה שנים טובות מאוד של לימוד שכולל הצטמצמות, זמן מועט יותר של הבעל בבית,

ותכלס, רובן לא יודעות את המעלה הגדולה של הלימוד תורה, ושל בעל שלומד תורה לשמה - מניסיוני... זה משהו אחר לגמרי! זו מציאות חיים מיוחדת שלעולם לא הייתי מוותרת עליה, למרות הקשיים שכרוכים בה.

בכל מקרה אני מכירה כמה כאלה אתה מוזמן בשמחה לפנות.

בהצלחה רבה

וואי.מציעה לך ממש להיזהר מהמקום של סטיגמות והכללות!

מניסיון אישי-זה פשוט חוסם ומשאיר אותך במקום של קטנות!

אתה מתעסק בענייני נפשות ולא בסטטיסטיקות ובינינו בסוף אתה צריך למצוא את האחת

ואם כבר שאלת,מן הסתם יש...

אולי יותר נפוץ בציבור המכונה "קו" ועם זאת הקו פתוח לכולם כמעט,חותמת לך על זה.

בין הר המור לאילת יש דרך ארוכה...

בהצלחה רבה!

זה מושג שנרקם ביהדות ארה"ב, והוא מכוון יותר דווקא לתלמידי הרב סולובייצ'יק. 

זה בהחלט נכון שיש הרבה קשר; אבל מבחינת היחס ל'מעמד האישה בהלכה' (ונושאים נוספים, שחבל לפתוח אותם כאן) לפעמים (לא רבות כמו שמציגים את זה) תהום פעורה בין המחנות. 

א. גושניקים נתלים באילנות אחרים, הם לא 'לקחו את הרב קוק לקיצוניות'. 

ב. גם הרב קוק והרב סולובייצ'יק לא היו שכפול של הרבנים שלהם (ב"ה). זה לגמרי לגיטימי בעיניי שתלמידים לא 'יעתיקו' את הרב (זה אחד המקורות למושג 'קו': התפיסה שישנו, כביכול, קו ישיר שמחבר בין משה רבינו, עזרא הסופר, רבי יהודה הנשיא, רבינא ורב אשי, הרמב"ם, ר' יוסף קארו, הרמ"א, הרב קוק, הרב צבי יהודה והרב טאו - וכל מה שמחוץ לקו פשוט איננו תורה; או שהוא נאו רפורמי), אלא יפתחו את תורתו לכיוונים שמתאימים להם יותר. והדור הבא יחליט אם תורתם עדיפה משל רבותיהם, ובספרי ההגות של מי הוא מעדיף להשקיע. 

נוסף לכך, עם כל מה שאמרת, המושג "מודרן אורתודוכס" עצמו משמש בכיוון יותר 'גושניקי' (גם לא לגמרי. כאמור, זהו מושג אמריקאי במהותו). נראה לי שלשימוש הזה התכוון פותח השרשור, ונראה לי שלכן הוא לא מחפש 'קווניקית'. 

בסופו של דבר צריך כסף בחשבון והוא לא נכנס רק ע"י אמונה ו"מסתדרים"

ו"הכל זה פשוט ברכה"

ולא, אני לא מתכוונת לנסות

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"