בחסדי השם בהריון. אני בחודש רביעי ואני ממש לא רוצה לספר להורי.
אני מרגישה שכבר מתחילים לראות עלי ואפילו שאין לי בעיה להגיד ואולי בא לי לחברה קרובה ואפילו לבוס.
אז אני מרגישה חייבת להגיד להורים. בהריון הקודם סיפרנו להורים בשלישי ולעולם לא סיפרנו. מי שראה-ראה. וככה בא לי לעשות גם עכשיו.
אממה? אני חייבת לספר לחמותי. כי הם ייפגעו נורא. והם לא יכולים להבין צורה כזאת של חיים שפשוט כשיראו-יראו. (וזה ממש מקובל עלי). ואני כובלת את עצמי לכך שאני חייבת לספר לאמא לפני חמותי כי אין מצב שחמותי תדע לפני אמא שלי!!
ולא בא לי לספר לה!!
מרגיז אותי מאוד שכל פעם שאנחנו מדברות היא שואלת אותי מה עשית היום? מה את עושה עכשיו? מה את מתכננת לעשות היום?
מה אני אענה לך, שכל היום הקאתי והתעלפתי ונחתי והקאתי ונחתי?
זה היה גם לפני שלא הייתי יכולה להגיד לה שכל היום התארגנתי למקווה... זה פשוט מתסכל אותי השאלה הזאת והשקרים שלי..
עשיתי כביסה ואפיתי וכו'...
ואני אוהבת אותה מאוד חוצמזה.. אולי אחרי שהיא תדע.. מה שלא באלי שיקרה... אז אני אגיד לה כמה זה לא היה לי נעים ושהיא אילצה אותי לשקר.


) ביניכן הרצון שלך לא לשתף אותה הרבה יותר ברור. 