שלום,
אני בשמירת היריון בסוף חודש שני...
ככה כבר כמעט חודש...
אסור לי לקום מהמיטה, תודה לאל לא מאושפזת...
כמה שפחות לעמוד, לשבת...
"מבלה" שעות במיטה...
בחסדי ה' יש לנו ילדים מדהימים שמתמודדים בשמחה עם האתגר..(סיפרנו להם...)
רוצה עצות-
א. איך מחזקים את האמונה שיהיה בסדר? שנצא בידיים מלאות... חווינו כבר אכזבות... מרגישה התמודדות חזיתית מול מחשבות הייאוש והפחד...
אני בנאדם שמודע לעצמו, מחנכת, אוהבת את החיים! והחזית מול התקרה והמיטה והמחשבות, כל כך קשה כשזה כבר חודש ברציפות ומחכים לסוף טוב עוד 27 שבועות... כנראה שתהיהי שמירה עד הסוף הטוב... גם בהיריון קודם זה היה ככה..
ב. רעיונות איך לנצל את הזמן לבנייה חיובית של הנפש גם במצב הזה.
איך לא לשרוף את הזמן ולא רק לחכות שיעבור..
להצליח למצוא בתוכי את הכח והאנרגיה לעשייה חיובית...
ג. איך מחזקים את הבעל...?
הוא עם הילדים כל הזמן שהם בבית...(חוץ מ3 שעות שאני איתם.. ואני שמחה מאד על כך!!).
הכללל עליו.
כביסות. בישולים (חוץ משבתות שמבשלים לנו..)
ההתמודדות הנפשית שלו לעיתים גדולה משלי. לראות את האישה ככה זה תהליך לא פשוט...
איך מפנקים בעל במצב כזה...?
תודה לכל העונות...
תבורכו מן השמיים וה' ישלח לכן שליחים טובים...
לפנק במתנה מהאינטרנט או הפתעות קלילות