אז האמת שהבטחתי ליפעת שאתקשר, ובסוף לא התקשרתי, מקווה שהיא תקרא את זה.
אז ככה, הגעתי לתאריך 41+5, עם הערכת משקל גבוהה (בין 3.800 ל-4.200, תלוי לפי איזה רופא..)
מאוד פחדתי שיעשו קיסרי ולכן רציתי כבר צירים טבעיים, אך הם לא הגיעו.
קבעתי עם יפעת תור לזירוז ברפלקסולוגיה, דיקור וכו' אבל לא הגעתי לזה כי ראו במוניטור ירידות קטנות בדופק.
הרופאה אמרה לי שעדיף לי ללכת לעין כרם כי שם יהיו יותר זהירים איתי ושבעזרת ה' אני אלד טבעי ולא קיסרי.
הלכתי קודם לקנות תרופות הומאופטיות שיפעת המליצה, התארגנתי, ונסעתי לבד לעין כרם בקווה שיעשו מוניטור וישחררו אותי הביתה..
זה לא קרה, הכל היה תקין, אבל לשחרר הם לא הסכימו כי בבוקר לא היה תקין לחלוטין..
אבל מצד שני גם לא הסכימו לשלוח לזרוז כל עוד אני לא עושה העמסה 100 לשלול לחלוטין סכרת הריונית (לא כולם דוגלים בבדיקה הזו, קיוויתי שבעין כרם לא יעשו לי בעיות עם זה, אך לא צדקתי..)
אז התאשפזתי שם, והזמנתי לשם רפקסולוגית, לקחתי גם את הכדורים. היו לי קצת צירים, אבל מכל הלחץ הם לא ממש התפתחו.
למחרת עשיתי העמסה 100, עד שהגיעו הבדיקות יצאה הנשמה, הם היו תקינות, רק לא טרחו לידע אותי... בסוף הרופאה אמרה שהכל תקין, והיא אמרה כבר לאחות. אבל יש עומס ממש בחדר הלידה, ויש עוד הרבה נשים עם ירידת מים שמחכות לזירוז, כך שאני צריכה להמתין בסבלנות...
בעלי כל הזמן לחץ שנעבור לשערי צדק, גם כי מתקרבת שבת, וגם לא אהב את היחס, ובסופו של דבר זו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלנו.. בררנו ששם לא כל כך עמוס, ועד ששחררו אותנו מהדסה כבר היה 10 ורבע בלילה ביום חמישי, תוך הבטחה שאני טסה ישר עם מונית לשם, וחתמתי על ויתור (הם היו בלחץ מירידות הדופק שהיו כל הזמן, מצד שני, לא ממש זרזו את התור שלי לזרוז).
הגענו לשערי צדק ברבע ל-11 בלילה. קיבלו אותנו ממש יפה, למרות שבאנו מהדסה...
לא אלאה לגמרי בפרטים, בסופו של דבר נכנסנו בשעה 3 בלילה לחדר לידה לזירוז, שאלו אותי אם אני רוצה אפידורל, אך בגלל הטראומה ממנו בלידה הראשונה לא רציתי, ואז המיילדת אמרה לי שלידה ראשונה זה לא כמו רביעית, ופיטוצין בלי אפידורל זה לא קל (מה שאני יודעת מהלידה השלישית, אותה עברתי ככה...)
אז השתכנעתי, ושוב, זו היתה החלטה ממש טובה.
למרות שרציתי לידה טבעית וכו', בסוף הייתי גם עם אפידורל וגם עם פיטוצין, שוכבת כל הזמן על הגב ומחוברת למוניטור, ממש לא טבעי, אבל... ממש קל!!!
הרגשתי את כל הצירים אך הם לא כאבו, יכלתי לנוח, אבל ידעתי מה הולך, זה היה מדהים! הרגשתי שזה קצת כמו משחק מחשב, כאילו זו הלידה שלי, אך לא אני מקדמת אותה, מצד שני, זה היה מאוד נוח.
בשעה 4:30 נתנו פיטוצין, ב7:30 כבר הייתי בצוואר מחוק ופתיחה 5. ואז, רוקנו לי את השתן, ותוך 10 דקות אני מרגישה שאני צריכה ללחוץ... הייתי בפתיחה מלאה... חצי שעה של לחיצות, זה היה השלב הלא קל, אבל שוב, הרגשתי הכל ולא כאב...
ובשעה 8:25 בששי בבוקר נולד לנו בן רביעי, חמוד ובריון, במשקל 4.385... בלידה טבעית עם כמה תפרים קטנים שטחיים...אף אחד לא האמין שזה המשקל למזלי... והיתה לי מיילדת פשוט מדהימה!!!
אבל בהריונות הבאים כבר ישגעו אותי, זה ברור...
וזהו, חזרנו הביתה ומנסים להתאושש ולחזור לשגרה.
ובקשר לדיון ליד, אין חוקים, בהדסה הרבה יותר שגעו אותי, ממש לא היינו מרוצים מהיחס, ובשערי צדק, כולם היו ממש חמודים, מהאחיות במיון לידה, המיילדות, הרופאות, המרדימה, היה פשוט מקסים!
אבל זה הרבה סיעתא דשמיא על מי נופלים...
