כלומר עצם המגורים והסיוע מצד ההורים,

גם מחייב אתכם במובן מסוים להסכים לבקשותיהם..

למה פשוט לא לגור במקום אחר?

כל הקשיים שמתלווים לזה רק פוגעים בזוגיות..

ובמיוחד כשיש הבדל גדול באורחות החיים..

כל עוד את שם את צריכה לנסות למצוא איזון.. בין להיות איתם ללהיות לבד..

רק להימנע ממריבות.. 

אבל אם יש אפשרות לעזוב.. אז כמה שיותר מהר..

בהנחה שבעלך, מבחינה דתית, בראש שלך - תסבירי לו קודם כל שאת מאד מעריכה את משפחתו, על הרבה דברים טובים;

אבל לגבי  שבת, שאת רוצה "בית" בשבת, ביחוד שאינו נמצא הרבה בשבוע. שאת רוצה זמן ללמוד, תחושת קדושה ללא פגישה בחילולי שבת, וכו'.

תנסי אולי, בנחת, לתת לו תחושה של האוירה שאת רוצה.

אח"כ תשאלי מה הוא מציע.  תנסו להגיע לאיזה מינון שאת יכולה לסבול. למשל, שתי ארוחות בחודש, ודווקא כשלא מגיעים אחרים בצורה כזו. וקביעת זמן כמה מתעכבים שם אחרי הסעודה, שגם לא יפגע - וגם ישאיר לכם מספיק מקום לאוירה שאת רוצה, בביתכם.

אולי אם תרגישי שיש מספיק מבחינה זו, תוכלי להתייחס למה שכן נמצאים שם, כאל מצוה והכרת הטוב ביחס להורים.

מה שברור, שדברים צריכים להתחיל מתוככם. מהבניה שלכם.  לא לחיות בלחץ של "חמותי מבקשת"..  את זה שומעים - אבל השיקול שלכם. כמה שיתרגלו לזה, ויהיו בטוחים באהבתם שאינה תלויה בכך - וגם תהיה נוכחות סבירה אצלם - כך יהיה מן הסתם קל יותר. יתרגלו. לפעמים צריך טיפה ניתוק "חבל הטבור", בעדינות וכבוד וללא התנתקות חזקה.

מצד שני, כמו שלמדת - יש לזה מחיר שהם עוזרים בלי סוף.

יש פה עלות/תועלת שצריך לקבל החלטה מה נכון ומה לא.

אבל הם משתלמים רק אם ההורים נותנים מרחב ולא מתערבים בכלל...
ההורים שלי לא כאלה, לא אגור לידם.

בס"ד

בכלל תנסו לבודד מה הצרכים,

ואולי מתוך זה יבואו רעיונות...

למשל הרעיון של חמותך לבוא אחרי הארוחה זה כן יכול להיות נחמד לפעמים,

(לאו דווקא השבת) שהקידוש יהיה כמו שאת אוהבת, ויהיה לכם זמן לשניכם לבד, ומצד שני
טיול נחמד לחמותך לשעה...

עוד רעיון בשביל הקדושה-

אולי תזמינו אותם אליכם? אצלכם אין בבית עיתונים, ונושאים אפשר להשתדל להעביר כשמדובר בעיניני חול,
להעלות עיניינים מפרשת השבוע וכד'.

בכל אופן המון הצלחה!!

ההורים של בעלי גם ככה..

בתחילת הנישואין שלנו גרנו במרחק של שעה נסיעה מהם, ואחרי שנולד הבן הראשון עברנו לגור רבע שעה נסיעה מהם. לא יכולנו ללכת אליהם לארוחה בשבת, אבל לפחות 4-5 פעמים בשבוע הם היו באים אלינו, ובנוסף כל יום טלפונים בואו אלינו, באים דודים/ הכנו ארוחת ערב מיוחדת/ בואו לבקר את הסבתא שגרה לידם וכו' וכמובן גם בקשות מהאחים שרוצים את האוטו שלנו אם אנחנו בבית ועוד. 

הרגשתי שזה פוגע קשות בזוגיות שלנו, הוא נפגע מחוסר הסבלנות שלי אליהם, אני לא יכולתי עם חוסר הספייס והפרטיות שנפגעה (גם בליל טבילה היינו צריכים למצוא תירוץ לזה שפשוט רצינו ערב לבד, וזה לא היה פשוט) אחרי חצי שנה קמנו ועברנו דירה למקום רחוק יותר.

הוא עדיין רוצה שנגור לידם אבל מבין שזה יפגע מאוד בשלום בית שלנו, הם היו עוזרים לנו המון, גם כלכלית, אבל הבנו שעדיף לשלם יותר כסף מלפגוע בשלום בית. 

לדעתי אפשר להסביר יפה, מבלי לפגוע, את הבעיות איתם, בסופו של דבר את לא חייבת לאהוב אותם, ויכולה לבקש להיות יותר לבד, יכול להיות שיהיה לו קשה להבין את זה, זה לא יהיה לו נעים לשמוע את זה כי הוא בין הפטיש לסדן אבל אחרי שעוברים את השלב הזה ומבינים שאת ומשפחתו סגנון שונה, הרבה יותר קל.

במקום להתפתל כל הזמן?

אנו גרנו צמוד להורים במשך שנה, וכבר במהלך החודש הראשון כשראיתי יש בקשות בלתי פוסקות לסעודות שבת משותפות , או לביקור אחה''צ וכו', 

הבהרתי שזה לא מתאים לנו בגלל שאנו מאמינים שעל מנת לשמור על חיי משפחה תקינים, ואנו רוצים להיות בפרטיות ביננו!

 הסברתי באריכות שאני מאמינה בכל לב שזה חובה על מנת לשמור על שלום בית ובניין עצמי כמשפחה. והוספתי שככה שמעתי בשיעור של...

אמנם חזרתי על ההסבר פעמיים ושלוש, אך זה לחלוטין עבד בהצלחה! 

לא חושבת ששכנעתי אותה באמת, אך לפחות היתה הבנה שזה המצב והכל מתוך אהבה.

השתדלתי לקפוץ לעיתים אחה''צ במשך השבוע וגם בשבתות הקיץ, וסעודת ערב שבת אחת לשלושה שבועות בערך.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.