מה לא מכבד בעבודות הנ"ל?

כל אחד שמתאמץ לפרנס את עצמו/משפחתו בכבוד ולא להתפרנס מצדקה (במקרה שהוא יכול ומסוגל לעבוד, כמובן), מכובד מאוד בעיניי.

לא מצליחה להבין את השאלה.

או לפחות עבודה דומה לפנימה.

בבית ספר של בנות - שתהיה מאבטחת.

בכל מקוצי שיש חיכוך בלתי נמנע עם גברים - עדיף להתרחק כמו מאש

בפסוק כתוב כל כבודה בשורוק ולא בחולם 

כבודה-מטען

לא כבודה-כבוד

החרדים לקחו את זה למקום שאישה צריכה להיקבר בבית

תוכן השאלה:
שלום! 
אשמח ממש אם תוכלו להסביר לי את משמעות הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה". האם הוא מדבר על צניעות? תודה מראש.

תוכן התשובה:
שלום וברכה!
המשפט "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶך פְּנִימָה " לקוח מהפסוק "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶך פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ", המופיע בתהילים מ"ה.
לפסוק זה יש מספר פרושים, אך הפירוש המרכזי שמופיע גם במדרשים, גם בגמרות, וגם במפרשים הוא צניעותה של בת ישראל.

לדוגמא – מדרש רבא, במדבר א':
" כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה ...אשה שהיא מצנעת עצמה אפי' היא ישראלית ראויה היא שתנשא לכהן ותעמיד כהנים גדולים שנא' ממשבצות זהב לבושה"
ואכן, כך קרה:
"שבעה בנים היו לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה. נכנסו חכמים אצלה אמר לה מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להם כך: יעזרו עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי... קראו עליה הפסוק הזה: "כל כבודה בת מלך פנימה" 

ההסבר למשפט זה הוא שמכיוון שהאישה היהודית היא בת מלך, ולא סתם מלך, אלא בתו של מלך מלכי המלכים, יש לה לשמור על צניעותה, כמו שיש לאדם תכשיט יקר מאוד – הוא איננו מביא אותו לכל מקום ומראה אותו לכל אחד, אלא נזהר עימו ונותן לו מקום מכובד בביתו, כך גם בת ישראל, אל לה להחצין עצמה , אלא להיות צנועה.
בהצלחה!
מתי, חברים מקשיבים

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך א אייר תשס"ד

באיגרת לבני ביתו כשעלה לארץ ישראל. לא חושב ששני גדולי עולם שעולם ההלכה מיוסד עליהם עיוותו פסוקים.

וַיָּשִׂימוּ אֶת-הַטַּף וְאֶת-הַמִּקְנֶה, וְאֶת-הַכְּבוּדָּה--לִפְנֵיהֶם" (שופטים יח כא). 
איך אתה מסביר את זה?

אם זה היה כבודה מלשון כבוד מבחינה דקדוקית צריך לשים חולם לא שורוק

מוזמן לעיין

שדיבר על ההטייה של הפסוק למשמעות שונה ממה שכתוב.
בכ"א מוזמן לקרוא.
בת מלך כבודה פנימה

ביטויים ומקורם

הביטוי "כבוֹדה של בת מלך - פנימה" משמש היום את שומרי הצניעות לאמור: "האשה היהודיה היא בת מלך ועליה לשמור על כבוֹדהּ". כלומר – לכסות את גופה וראשה, ואם תיכבד ותשב בבית – מה טוב. 

אבל במקרא מופיע ביטוי שונה במעט. בספר תהילים (פרק מ"ה) מסופר סיפור על בת מלך הבאה עם הפמליה שלה אל ארמון המלך: 

יא שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ. 
יב וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ. 
יג וּבַת-צֹר: בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ--עֲשִׁירֵי עָם. 
יד כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. 
טו לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ--מוּבָאוֹת לָךְ. 
טז תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.

מסיפור הכלולות של בת המלך, עולה שהיא מגיעה אל ארמון המלך ונכנסת אליו "כל כבודה ממשבצות זהב". כלומר, הפסוק לא מדבר על כבוֹד (בחולם), אלא על כבוּדה (בשורוק) – שזה משהו אחר. בשימוש המקובל היום, כבודה היא מטען כבד, בעיקר בהקשר של נסיעה. וכך גם במקרא: "וַיִּפְנוּ, וַיֵּלֵכוּ; וַיָּשִׂימוּ אֶת-הַטַּף וְאֶת-הַמִּקְנֶה, וְאֶת-הַכְּבוּדָּה--לִפְנֵיהֶם" (שופטים יח כא). 

עם זאת, מהצורה של המילה כבודה, עולה שכנראה לא מדובר פה בשם העצם אלא בצורת הסביל של הפועל כבד: אילו היה מדובר בכבודה במובן של מטען, הפסוק היה צריך להיות "כל כְּבֻדָּת בת מלך פנימה", כלומר בצורת סמיכות, ולא כפי שנכתב. 

פרשני המקרא המסורתיים מתעלמים מהבעייתיות הזאת, ואני חושב שיש כאן אפשרות לפירוש נוסף. בספר יחזקאל (כג מא) נאמר: "וְיָשַׁבְתְּ עַל-מִטָּה כְבוּדָּה, וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנֶיהָ". כלומר המיטה היא כְּבוּדָּה. יתכן שניתן, אם כך, להבין את המילה כְּבוּדָּה בפסוק שלנו באופן דומה – במשמעות של מכובדת, ואולי גם כבדה ממש (ממשבצות הזהב הכבדות). בהתאם לפירוש הזה, בת המלך בפסוק שלנו נכנסת לארמון כשהיא "כָּל-כְּבוּדָּה" (על משקל "כל-יכולה") כלומר כבוּדה באופן מיוחד. 

בפירוש על הפסוק בספר שופטים כתוב שם שזה רכוש.

מקרא

כתיב: ויפנו וילכו וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה לפניהם

מנוקד: וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם.

עם טעמים: וַיִּפְנ֖וּ וַיֵּלֵ֑כוּ וַיָּשִׂ֨ימוּ אֶת־הַטַּ֧ף וְאֶת־הַמִּקְנֶ֛ה וְאֶת־הַכְּבוּדָּ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃

תרגום

יונתן:

רש"י (כל הפרק)

עריכה

"ואת הכבודה" - משאות כל דבר שהוא כבד בהליכתו שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם

"הכבודה" - פיזנטומ"א בלע"ז

מצודות (כל הפרק)

עריכה

מצודת דוד

"את הטף וגו'" - מה שהביאו עמהם מביתם

"לפניהם" - בחשבם פן ירדפו בני העיר אחריהם וילחמו הגברים עמהם והטף וגו' ילכו לדרכם בעודם נלחמים

"ויפנו" - מן המקום ההוא והלכו לדרכם

מצודת ציון

"הכבודה" - הדבר שתנועתו כבדה ומתאחר ללכת

כבוד כותבים עם חולם לא עם שורוק

אז כן צריך להבין את הסברה של מי שכותב שכבודה עם עם שורוק זה מלשון כבוד אשמח אם תאיר את עיניי.

יאללה לך על זה שיערב לך!
מרוצה? תישן טוב הלילה? שמח בשבילך!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

1. כמה כסף מרוויחים בו.

2. כמה יכולת אינטלקטואלית הוא דורש.

3. מה תרומתו לחברה.

משום מה, הכבוד שהחברה רוחשת למקצוע תלוי יותר בשני המדדים הראשונים, ולא בשלישי, למרות שנראה שזה היה אמור להיות הפוך.

דרך שהיא תפארת לעושיה (אין לי זמן כרגע לחפש את המקור)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל