איש בלי שם
תמיד.
נמצא,
נושם,
מרגיש,
חושב,
---שקוף---
---שקוף---
---שקוף---
הוא מדבר.
נמחק.
אף אחד לא מקשיב.
לא טורח,
להעיף מבט.
שם, ביננו.
בצד,
כן, שם- בפינה!
נווווו אתה רואה אותו???
לא.
כאוב.
פגוע.
עלוב.
מיואש.
---שקוף---
---שקוף---
---שקוף---
אולי,
אפשר
לשנות את המצב.
האיש בלי שם אינו עצלן,
הוא עבד,
ועמל,
וניסה,
ורצה,
ונכשל.
רגשות אשמה אותו מכרסמים,
ובליבו מהדהדות המילים
---שקוף---
---שקוף---
---שקוף---
פעם,
אי שם-
בעבר
הוא ראה,
שמע,
טעם,
הריח,
מישש.
אבל מאז,
נותרו מאחור החושים.
כי בחייו רק מרגישים.
זכרונות.
עוברים.
והוא כבר יודע,
לשייך
שמח- משפחה
עצוב- חברים
בסך הכל זכרונות די טובים.
אחרי הכל חברה זה לא כל החיים.
מעודד את עצמו לפעמים.
ואז-
במבט נחוש הוא החליט:
אני עוזב!
אין לי מה להפסיד.
והוא נרגש,
תכף ישכח,
ישאיר מאחוריו
את המילים
---שקוף---
---שקוף---
---שקוף---
יחזיר לעצמו את חמשת החושים.
תקווה,
רצון,
פותח חלון
ולאויר משתחרר לו,
חלום.
והוא הגיע,
התישב,
התרגש,
-----הצליח-----
השתלב,
התחבר,
דיבר,
וכמו מתוך סיפור אחר,
כולם,
הקשיבו לו
שיתפו פעולה.
ועוד יום הגיע.
והוא נרתע.
זיהה,
שני מבטים,
מיואשים,
ובראשם מהדהדות המילים
---שקוף---
---שקוף---
---שקוף---
והוא טבע,
ממשובו החליק.
אותם האנשים
שהיו לו לחברים.
גם בתוכם חיו שקופים.

