האם הכוונה ליחסים ידידותיים בין בנים ובנות?

שכדאי לטפח אותו.

מן הסתם שניכם בשלב טרום-נישואין, ולדברים יכולה להיות דינמיקה.

עדיף להשאיר מקום שלם למי שעתיד להגיע בעז"ה בקרוב.

בעברית
רעות
ידידות
חברות

אותה כוונה. 

בס"ד

ואף אחד פה לא יכול להתכחש למציאות.

לי אישית כחילוני היו ידידות שלא בהכרח חשבתי בכיוון של $#%#   

אבל ברור שזה אף פעם לא יהיה כמו חבר... 

בחורות לרוב תמימות, חושבות שיש דבר כזה והוא באמת ידיד, כמו חברה שלה... תכלס זה לא ככה.

ה' ברא משיכה מיוחדת בין גבר לאשה, ואי אפשר להלחם נגד זה. 

ביום שלבחור הנחמד ישרפו הפיוזים גם היא תהיה על הכוונת. (והמבין יבין)

ברגע חולשה שלה.

הוא צריך לנצל זאת. 

(והמבין יבין..) 

מציאות עצובה. 

או טיפשים מאמינים חכמים לא.

גם אם עכשיו זה נדמה כבלתי מזיק, אני יודע שיבוא היום ואצטרך להיפטר מקשרי הידידות האלו.

בס"ד

ברור שזה לא אפשרי בלי שיתפתחו רגשות. השאלה היא רק אלו רגשות.

גם לחברה שלי יש לי רגשות, אני מאמינה שאף אחד לא חושד שאלו אותן רגשות כמו שהיה לי לחבר שלי.

לא.

אין ידידות או "מערכת יחסים אפלטונית" כפי שזה נקרא בשפה קצת יותר פילוסופית.
וכל רגש שיהיה לך כלפי גבר אחר שהוא לא בעלך הוא לא מומלץ, והרבה פעמים גובל

הוא עובר את הגבול לאיסור.
שחנ"שים בין בנים לבנות, הם ללא מעט פוסקים בדור ממש איסור תורה.
וכגבר אני יכול להגיד לך שאין מצב של גבר שהוא רק ידיד שלך, הוא אולי לא חושב

על זה כרגע או לחתונה, אבל את אישה, וזה אחרת לגמרי מכל קשר אחר שיש לו עם בנים.
 

הצד השני החליט שהוא לא מסתפק בזה והסמיילי לא רצה יותר מזה ונשאר בלי חבר ילדות

ואז זה פשוט ימות לבד, וידעך ויגמר מתישהו.

(אלא אם כן עובדים על מטרה משותפת ואז העיקר זה המטרה ולא הקשר לכשעצמו)

חבר זה רק בעל.

אז מי יקח את הסיכון הזה?

בס"ד

גם לאנשים אין באמת צורך לנסוע על אופנוע והם בכל זאת עושים את זה למרות שטכנית זה מסוכן יותר מאוטו.

מותר, לגיטימי.

[וזה בלי להיכנס לדיון של מה הסיכון...

שיתאהבו בי?

דרך העולם. קורה. למה זה סיכון?]

אבל ידידות ושחנש"ים לא חייבים לעשות עם בני המין השני. 

למה זה סיכון? תקראי שוב את מה ש" מבקש אמונה"- כתב כאן.

ותסתכלי קצת בחדשות ותביני כי זה אכן סיכון.

למשל.

בס"ד

ואף אחד לא אמר בלי גבולות.

זה שהם הרבה זמן ועוד לא עשו כלום זה לא אומר...

יש הרבה אנשים שמסתובבים עם בנות ולא עושים כלום, מכל מיני סיבות... זה לא משקף את מה שעובר להם בראש.

בגלל זה קל להפיל אתכן בפח... סליחה, אבל זה האמת

תגידו מה אתם חושבים באמת פעם אחת ולתמיד בנים יקרים שלנו

הבנות בכדורסל הבנים בתוך הסל

(לטובת השפיות שלי מעדיפה לא להאמין, מה גם שאני יודעת שזה לא נכון לכולם, אבל עדיין עצוב לשמוע גבר שאומר את זה).

לא דיברתי דווקא על מחשבות כחולות...  דיברתי על זה שבחור מסתובב עם בחורה חייב שיהיה לו איזה רגש כלפיה.

זה אף פעם לא יהיה כמו שתי חברות.  

יכול להיות שאכפת לו ממנה,  אבל הרגש ימשיך לשגע אותו והוא לא יהיה רגוע איתה.

וזה במקרה שאדם הוא בחור טוב. 

במקרה של אדם פחות טוב, גם יהיו לו כמה תכנונים לגביה...

אבל קשה לי להאמין שאני אצליח לשכנע אותך...

כי את בחורה, ולבחורות יש משיכה לקשר מסוג אחר, בגלל זה קשה לכן להבין שיש מישהו שחושב אחרת...

ומה נראה לך שאני מהירח? לא היו לי ידידות לפני שחזרתי בתשובה?  

מה שאני יודע ואת לא... זה מה הגברים מדברים רגע אחרי שאתן הולכות הביתה

פעם שהייתי חילוני גם לי היו ידידות... מלא...   היינו תמיד מסתובבים בנים בנות ביחד.  וחלקן היו  גם דתיות (יחסית כמובן)

לצערי החברים שלי היו כל פעם מנצלים מישהי אחרת מהחבורה...  

כל פעם מראים למישהי אחרת שיש להם רגשות כלפיה, יוצאים איתה לבד... עד ש.. מצליחים.

ואני דווקא הייתי הטוב שחבורה.. באמת הייתי דואג לבחורות ומנסה שלא יפגעו בהן.  

ומשכנע (מנסה לפחות) את החברים שלא יעשו את זה.

(לצערי - בדיוק כמוכן -  הבנות תמיד התווכחו איתי וחשבו שהן מבינות, והוא באמת אוהב אותן, ואני סתם מקנא וכו' עד שנפלו בפח...)

בקיצור... באמת גם אני חשבתי כמוכן.. שזה אפשרי והכל.

אבל אחרי זה הרגשתי עם עצמי שכל פעם שידידה מתחילה לאהוב מישהו אחר... יש צביטה בלב!

ואי אפשר להלחם נגד זה.. זה פשוט ככה.

גם הידידה שהייתה כמו אחותי הקטנה.. ובאמת דאגתי לה והגנתי עליה... ואף פעם לא ניסיתי לצאת איתה בקטע של חבר... כי חשבתי לשמור על זה בקטע של ידיד (בתמימות)  

ביום שראיתי שהיא אוהבת מישהו והולכת איתו לבד... ממש התבאסתי ונורא קינאתי 

מכיר את כל הסיטואציות... ואני יודע מה גבר מרגיש בפנים.  

כמה הייתי מתווכח עם ידידות שלי על אותו דבר...והיו להן בדיוק את אותן טענות...  

 אשכרה "דה ז'ה וו"    ובסוף תמיד צדקתי...

וענבל שתהיה בריאה מעודדת אותך מהצד  

מה זה מלחמה?   יש לי אינטרס להיות צודק כאן?    

פשוט צר לי שתלמדו את זה בדרך הקשה

זה לא משנה מה הניסיון שלך... אצלך זה מבחוץ  אין לך מושג מה באמת עובר לגבר בראש.

ואני כן יודע... 

קודם כל כי אני גבר בעצמי...

דבר שני, כי אני הייתי שומע מה מדברים כשהבחורות לא נמצאות בסביבה.

לא אמרתי שתיכווי דווקא... אם כי יש סיכוי גדול שזה יקרה.. (ואת אומרת שזה כבר קרה..אז..)

דיברתי אפילו על בחור טוב שלא רוצה לפגוע... בכל זאת הוא מרגיש מתח בסביבה של בחורה, והוא לא רובוט

 ויש לזה הרבה השלכות.   וזה סתם סוחט כוחות נפשיים ומביא הרבה שריטות בלב

לגבי האסמסים... חבל על המאמץ... הם לא יגידו לך את כל האמת! אם בכלל...

כשתגלי שטעית אני פה כדי לשמוע.... 

אם זה קשר לצורך משהו מסויים.. מהיר וזהו...

נגיד כמו שאני מתקשר לשדכנית.  לא יהיה מזה משהו...

קשר שמתחילים לשאול מה נשמע... ושיחות מעבר...

ברור שיווצרו מתחים ואפילו משיכה פיזית.   וחבל להתכחש לזה סתם.

מניסיון קודם כל.

 ולא סתם חכמים אסרו לשאול בשלום אישה.  

יש כאלה שחושבים באמת לקדם מהלך (בין בצורה לגיטימית ובין אם לא) ויש כאלה שהמטרה שלהם זה דווקא לא לקדם אחד כזה.

יכול להיות שרוב הגברים בצד "שלך", אבל זה לא אומר שכולם כאלה. אני לא הייתי כזה וגם היום אני לא.

אני חשבתי תקופות ארוכות בדיוק הפוך, כשהגעתי למסקנה שהבחור מתאים לה ובמקרה אחד גם עודדתי בפועל שהיא תתחתן כשהיא היססה לעשות את זה וחשבתי שהבחור טוב ומתאים לה.

זה הגיוני כי אם ניקח את השנתון שלמדתי בו אני חושב שחלק גדול מהחבר'ה לא היו מסוגלים לקשר כזה. אם זה כולם? לא.

הקב"ה ברא משיכה של גבר לנשים... והוא לא דילג על אף אחד.

אדם שחושב שהוא מסוגל או שהוא הומו או שהוא לא מודע לעצמו... טיפש במילים אחרות

זה לא דטרמיניסטי כמו שאתה מתאר את זה. אפשר להיות בקשרי עבודה ואחרים ולא לחפש מיניות.

 זה שאדם נמשך לנשים באופן כללי לא אומר שהוא נמשך לכל אחת שבסביבה שלו.

לא דיברתי על קשרי עבודה. ( וגם בזה אנשים נופלים. )  ולא על כל אחת בסביבה

אבל כשמתחילים לשאול מה קורה מה נשמע...   מפה כבר תהיה משיכה בוודאות

אם מינית ואם קשר של יותר מידיד...  

יש כאלה שזה עובד איתם/ן, וכאלה שממש לא...

בנות מצטערת אבל אין "ידיד" לאורך זמן או כל הזמן.

גברים פשוט לא מתוכנתים ככה.

וד"א מה שאנשים אומרים זה לא דווקא מה שהם באמת חושבים...

@נפתלי הדג

@ענבל

מי דיבר על הורמונים או על מחשבות זימה????

ממש לא.

אני דיברתי על רגש של אהבה, של רצון להיות יותר מידידים.

זה רגש טוב וטהור.

לא סותר את זה ששם נגמרת הידידות המופלאה (באמת מופלאה!)

מדוע? כי לא קיים דבר כזה!

זה או ש אחד מהצדדים מוצא חן בעיני השני ולכן הם ידידים

(מה שאומר שאפשר להריח שם את המתח -  כבר לא ידידים כל כך)

ואם אין מציאת חן כלשהי?

אין חברות.

להית'

הן לא שאלה הלכתית... תמהני...

זו אמנם שאלת מציאות, אבל חז"ל כבר קבעו ש"אין אפוטרופוס" ושלא סומכים על המציאות שאולי קיימת,
מחז"ל אפשר להוציא שני דברים-

א. לא קיימת מציאות כזו

ב. לא סומכים על מציאות כזו

בין-כך ובין-כך, ההלכה קובעת שאסור להיכנס למע' יחסים שכזו, והשאלה האם מערכת היחסים הזו מותרת-

זו שאלה הלכתית.

היא לא אומרת שלא יכול להיות אפוטרופוס לעריות אלא שאסור שיהיה אחד כזה. 

בכל מקרה, מכיוון שחז"ל כתבו את ההלכה ולא את המציאות

ממילא יש בהחלט מקום להעשיר את הידע שלנו ממחקרים מדעיים בנושא. 

האם חז"ל כתבו את האמת ההלכתית או את האמת על טבע האדם?
לא נצא מזה ראש.

אין בעיני בעיה להעשיר את הידע, אבל כמובן כל עוד הידע הזה לא גורם לזילזול בדברי חכמים ופסיקותיהם,

גם אם יבואו אלף חוקרים ויגידו שיש משוג כזה של ידידות עדיין מי שאכפת לו מההלכה לא יחזיק בקשרים

כאלו משום שהם אסורים הלכתית.

הרי יכול להיות שגבר ואשה יתייחדו במקום סגור

ולא יעשו מעשה אסור נוסף

ובכל זאת הייחוד אסור

כך גם ידידות, לו יצוייר שהיא אפשרית, היא בכל מקרה אסורה

צריך לדעת איך,איפה לחנך אותו. 

ובא נגיד שאם יהיה במוסד חרדי, 

סביר להניח שפחות י מצב לידידות. (: 

אבל לא רק.
זה גם תלוי באופי. בנים כן רוצים קשר מהותי.

ידידות יכולה להיות תלוית נסיבות:עבודה, לימודים, מקום מגורים. התאהבות ואהבה אמיתיות יכולות להיות קשורות מאוד לאופי.

הוא חושב שהיא נחמדה אליו (ידידה.) 

והוא לא יודע שהיא כזאת איתו כי רוצה שיצרוב לה איזה דיסק.. 

טוב אם לא צחקתם, במציאות זה הרבה יותר מצחיק. 

(: 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !