כל פעם אני משתדל להיות פתוח כנה ואז שאני מגלה את סגור ליבי, היא מתנדפת!
כל פעם אני מנסה להוביל את הקשר למרות שאני ביישן בטבעי! אני אמור לגלות את מי שאני בפעם הראשונה?
כל פעם אתן שולחות סמיילים, קוראות לי חמוד ומראות התלהבות ממה שאני עושה, אתן לא יודעות שלדוס ביישן כמוני זה עושה משהו?
ואז אחרי שאמרתי משהו שמגלה טפח ומכסה טפחיים אתן נעלמות.
ואז המח מתחיל להריץ אלף תסריטים וקול קטן בראש אומר: תתעלם מהתסריטים. היא הלכה לאכול, לעשות משהו.
ובכל זאת זה לא מרפה.....
------------------------------------
איזה תחושה מוזרה,
אני מרגיש מתאהב?
אולי השכל צריך להרפות מהלב?
לתת לרגש לזרום, לפעום, ואת חדרי הלב למלא
ואז סוף סוף היא תתגלה.
תחושת שמחה מדהימה קופצנית ועליזה,
ללא מחסומים וללא עכבות.
תקווה אמיתית שהעתיד טומן בחובו גדולות ונצורות.
אולי היא אותה אחת שאת סגור ליבי תפתח,
שאיתה אצרח אבכה ואצחק.
אולי זוהי סתם משובת לב,
ואותה לא אנצור ולא אשמור,
ושוב אחכה לאור.
מתי היא תחזור.
אולי.



