שלום
רציתי את עזרתכן בנושא שקשה לי מאד.
בכל השאלות הקשורות לקושי בזמן שאסורים תמיד מתייחסים לקושי של הבעל ואיך לעזור לו לא ליפול וכו'
אני מרגישה שאצלינו עיקר הקושי הוא שלי.
לא שלבעלי לא קשה, אבל גם לא ברמה עד כדי כך שהוא מעלה על קצה דעתו אפשרות בכלל של להיכשל.
אני שואלת אותו "אבל לא קשה לך? איך זה הגיוני?..." ואפילו מראה לו שאני נפגעת, והוא מסביר לי כל הזמן שודאי שקשה לו, והוא מחכה ומתגעגע וכו' אבל אסור זה אסור, ולכן זה גם לא ניסיון הקטע של שמירת הנגיעה.
יכול להיות שזה שלי יותר קשה זה בגלל שאצלינו הנשים מצורף גם הקטע הרגשי.
בכל אופן אני מרגישה שלי זה לפעמים מאד מאד קשה, ואם זה היה תלוי בי כבר היינו נכשלים ח"ו.
אני מרגישה גם, ואולי לא בצדק, שמפריע לי שלו זה פחות קשה, ולפעמים אני "משגעת" אותו וגם פחות שומרת על הכללים, וזה מעצבן אותו ומפריע לו מאד.
האם באמת לגבר זה יותר קשה או שגם אצלכן לפעמים אתן מרגישות שאתן אלו שלא שולטות כמעט...?
האם גם לכן זה קורה? אני היחידה, או שעוד מרגישות כך?
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.