בס"ד
לא קר, חם לנו בלב, יש לנו את אבא פה איתנו.
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו...לֵאמֹר"
הקב"ה קורא למשה, אבל לא רק לו, אלא גם לנו הוא קורא.
ואתם יודעים ה'ויקרא' כתוב בא' זעירא, כי לפעמים נדמה לנו שהכל זה ויקר, לשון מקרה, אנחנו לא רואים את הא' ש"אלופו של עולם דר בנינו".{א' דר} ולכן הדברים שעוברים עלינו נראים קשיים, "וידבר", דברים קשיים.
עמלק הסתלק מן המח והלב, צריך לזכור שעמלק בא לקרר ולומר הכל מקרה, ואז באמת קשה אין ה' בנינו, אבל אנחנו יודעים שיש א', יש אבא אחד אלופו של עולם, וכפי שממשיך הפסוק: "ה' אליו" הקב"ה קורא לו, קורא לנו, ומגלה את המהות שלנו, מדבר "אליו".
נרחיב בלשון בעל הטורים" כתיב לעיל ואש תהיה לילה בו. וסמיך ליה ויקרא אל משה לו' מתוך שקרא לו ודבר עמו היו פניו בוערות כאש"
כאשר זוכרים, ומבינים שיש פה חיבה וחמימות, לא קרירות, אז ממילא בוערים, והדברים יוצאים מאהל מעוד, ומתגלים, באמירה רכה, אמירה של הנשמה, דברים היוצאים מהלב!!
לפעמים לא צריך לא לדעת. שידוכין.
אני רוצה להמשיך לעוד נקודה, מעבר לאותו צורך לזכור, לראות את ההשגחה, חושב לדעת, שלפעמים חוסר הידיעה הוא העניין, בקריאה למשה אנחנו לא רואים מי קורא לו? "ויקרא אל משה" מי קרא לו? המפרשים מתייחסים לזה בכל מיני כיוונים.
ואני חושב מתוך מחשבה בעולם השידוכים, נשאל שאלה שהרבה שואלים, עבור מה מכריזה בת קול? אם אף אחד לא שומע אותה, אם אני למרות זאת הולך לעוד דייט פגישה, ממשיך לנסות ולנסות אבל לא יודע אף פעם האם זו אשתי? בעלי?
אבל ככה זה בדיוק, הדרך שלנו להתקרב לבורא, הידיעה שאי אפשר לדעת, אבל הוא כאן.
הבת קול מכריזה על השידוך, וגם על הקב"ה, על כך שיש לנו אבא אוהב, והחוסר ידיעה שלנו, ההליכה בדרך היא זו שמגלה לנו אותו, מגלה לנו שיש אלוקים, וזו הדרך היחידה וכפי שהביא הרב יהושע שפירא בשם אחד מגדולי החסידות "אני לא מאמין באלוקים שאני יכול להבין"
אותו חוסר ידיעה שמי קורא למשה רבינו, הוא המקום לאמונה, לפתוח את הלב לנשום עמוק, ולהבין את הגדולה של הבורא, כי באמת אני לא מבין אותו, זה הקב"ה.
וכך גם בקטנה לשידוכין, אני לא יודע מי זו אשתי, אבל אני עכשיו לומד להכיר בערכה יותר, כי אני מגלה שוב ושוב שהקשר בנינו נקבע בשמים הוא עמוק, ולכן אמשיך לחפש אותה בלי לדעת, ושאכיר אותה, אז זה הדבר הכי נפלא.
לתת את החיים לחזור למקור. פורים.
לקראת סוף הדברים ננסה לגעת בשני דברים מהפרשה, עיקר הפרשה מדברת על קורבנות, והמצווה האחרונה בפרשה לפי ספר החינוך היא מצוות השבת הגזילה.
"..אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'.." אמרו חז"ל שהתורה מלמדת אותנו, שהיה ראוי שהאדם יקריב את עצמו "מכם" את הקרבן. דברנו מעט להקשיב לקריאה של ה', להשגחה הפרטית הנפלאה, לחום והאהבה של ה'.
והתוצאה פשוטה, רוצים לחזור למקור, לתת מעצמינו, להתקרב, ונראה לי שגם השבת הגזלה קשורה לדבר מאד, קיבלנו חיים, מהקב"ה פיקדון, ואם לא עושים בהם נכון, אז כיאלו גזלנו, וצריך להשיב הגזלה, להקריב קורבן.
אותי זה תופס בהרבה דברים, אבל בכמה מילים לפורים, תחזירו את החיים שלכם למקומם, לשמחתן, תבואו לחבר עם משלוח מנות, להחזיר את החיוך, לעצור את המסע ולומר הכל זה ה', אנחנו שמחים בך, ואולי כדי להיכנס בזה לפעמים צריך את תענית אסתר, להקריב מעט חלבי ודמי, את עצמי לקרב, ואז באמת אפשר לחזור למקור לשמוח להתאחד ולהכיר בהשגחה של ה' בכל העולם.
שנזכה לשמוע את הקריאה של ה', לזכור שה' כאן הוא אלוף העולם, את החום והאהבה, לקבל פנימה להתקרב, ולהוציא בעוצמה החוצה במשלוח מנות, ופשוט להיות.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! ופורים שמח!!
לקבלה במייל הארות הערות, או משהו אחר: nashgivesmile@gmail.com
פרשת ויקרא זוכר ופורים
