א. שיכרא גבוה מאוד מאוד הרבה למעלה מחמרא
שהרי שער שיכרא נופל על הוא ש.ר. הקשור בשירה בפה דהינו הדעת כמו שבואר במקום אחר, ואילו החמרא הרי שכשמו כן הוא חומר, וכמובן שמדרגת הנה"י נמוכה בהרבה ממדרגת הדעת בא משפיע השכר
ב. זהו סוג גבוה של הבנת התלמיד שהיא 'רגלים' לרב כמבואר בהאר"י הקדוש כי הבנת התלמיד היא את רגילות הרב ואילו על המוחין אינו עומד עד 40 שנה, ויובן על פי שכתבנו שהיין במידות - בסוד שהרי הרגלים אותם מבין התלמיד הם בזעיר המוחין של הרב (בעניין רוב שברוב - השווה למיעוט וכמבואר במקום אחר)
ועל יסוד זה מובן כי היין - אפילו שמדרגתו נמוכה מהשכר הרי שטוב הוא להגיע לדעת רב רבו - ובפורים שכל עינינו הוא דילוג השלבים והבחנת הארת האור המאיר ממקור גבוה יותר (כמבואר בכוונות) והרי זהו עיניין היין
וכמבואר אף בחלק מהפוסקים שעיקר חיוב השכרות הוא ביין, כי ביין מכיר בדעת קונו באופן של דילוג ואור הסובב בבחינת חוכמה וזהו בדעת קונו שאינו בבחינת דעת של סיבה ומסובב כי אם בבחינת דעת עליון של יש מאין והבן
ג. על פי זה יבואר כי מי שאין היין נשפך על שולחנו כמיים - דהנו שאינו תמיד מכין עצמו לשפע הנ"ל בדעת עליון - הרי הוא בגדר שוטה שאין לרחם עליו וככלי שאינו מחזיק ברכה וכו'
ד. על פי המבואר כי יין הוא בבחינת דעת עליון והשגה שלא על ידי תיקון בדרך הטבע כי אם באופן של סובב - הרי שיין לת"ח זוכה להעלות הניצוצות ולהאיר כניסוך על גבי המזבח פרושו שאומנם לא שותה היין הנל ולא נקרב כלפי מעלה כאותו היין - אך היות שזוכה לשמועה התורות שמשיג התח באותו היין זוכה למעלת התקרבות כאותו כהן הזוכה להקריב על גבי המזבח
ה. ואלו ממ"ש הם דברי רבא כי היין (והקורבנות - בהיות המקדש) - פקחין הם כלומר מגלים הם (כמו לפקח את הגל בשבת) הם אלו שמגלים את זכות וסגולת ישראל כמו שמעידה התרה "כי היא (השכרות?) חוכמתכם ובנתכם לעני העמים" - וכמאמר חז"ל על תלמידי ככמים שככול שמזדקנים דעתם מתישבת עליהם (עליהם ולא על כל אדם) בניגוד לעמי הארץ שדעתם מטרפת עליהם וקל להבין