תגיד, אולי יוכלו לעזור לך..

חזק ואמץ!

תמיד קיוותי שהינה  יגיעו זמנים יפים וטובים יותר..וזה אף פעם לא מגיע

ולא די במצב הפרטי שלי גם החדשות מלאות באסונות מה שיותר מרחיק אותי מהתקווה שיש אור בעולם הזה ..

שנים ניסיתי להתגבר וניסיתי לפתוח דף חדש ..וכל מה שעשיתי נכשלתי

כנראה שככה נגזר עלי..להשאר ככה..

כשלונות ועוד כשלונות , צער ויאוש  ..ואז יגידו שהעולם הזה הוא לא גהינום ..

אז כן כמה שקשה להאמין בזה זה נכון העולם הזה זה הגהינום האמיתי אין כאן שום דבר טוב לצערי

הכל זה אשליה..הטוב הוא זמני וחולף רוב הזמן הכל פה בצער אחד גדול

ששם אתה יודע שיש דין ויש דיין

אבל כאן אתה פשוט לא יודע כלום ..אתה מאמין ויודע אבל ההרגשה הזאת שאתה פשוט לבד

שם אתה יודע שאתה מקבל עונש על דברים שעשית ..כאן זה נראה בלי סיבה וגם אם אתה חושב שיש סיבה

זה לא מנחם אותך כי אתה לא יודע מתי זה יגמר ..שם אתה יכול לדעת מתי זה נגמר

הטוב הוא זמני ..אז היום נראה ילדים צוחקים ואנשים נהנים

ותוך כדי נשמע על עוד כמה אנשים שמתו בפיגועים ..ועוד כל מיני צרות ובעיות

מה שווה כל הטוב הזמני הזה ? שום דבר ..אפילו כשיש לך כבר טוב קשה להנות ממנו כשיש כל כך הרבה צער מסביב

הרע הוא זמני ..אז היום נשמע על עוד כמה אנשים שמתו בפיגועים ..ועוד כל מיני צרות ובעיות,

ותוך כדי נראה ילדים צוחקים ואנשים נהנים.

מה שווה כל הרע הזמני הזה ? שום דבר ..אפילו כשקשה מכל הצער שמסביב, עדיין זוכרים את כל מה שטוב, שמח, בנוי ברור ומתקדם,
שמים לב למדינה שבה אנחנו חיים, דבר שלא ברור בכלל בכלל,
מדינה יהודית, עם ממשלה יהודית, ועם יהודי, שהולך גאון בארצו.
על כל העושר שמסביבנו, מזון, בגדים, ואפילו פינוקים- בקלות ובמהירות.
על טכנולוגיה שלא הייתה כמוה מעולם, על עולם נגיש ומהיר,
על מצב בריאות שלא היה מעולם, על חשמל, מים בברזים, וwifi.

כל כך הרבה אנשים טובים סובבים אותנו. כל כל הרבה טוב. רק צריך להרים מבט.

מזה עוזר שהכל זמין והכל כאן כשאי אפשר לצאת לעולם הגדול ובאמת להצליח?

כמה אנשים באמת יכולים להגיד שטוב להם? אין כאלה ומי שלא זכה גם למעט הטוב נכנע לצער וליאוש

הכל אשלייה

אבל יש לך על מה להגיד תודה...אתה יהודי ויש לך חלק לעולם הבא ושמור לך הרבה שכר למעלה..

לרוב אלה שמצליחים בחיים ואין להם יסורים זה אלה שהקב"ה בנה בשבילם מדור מיוחד בגהנום

ויכלת להיות אחד מהם... אבל לא, נולדת יהודי.  זכית לנצח.  למה? ככה. כי ה' אוהב אותך

בהנחה שאתה מחשיב את הראשית חכמה וספרי החסידות כחלק מהתורה

ברוח הקודש שלהם. מה זה משנה?

רק שהזזזזזזזזזזזזזזזזז שם הרה יותר חזק וגדול

משפחה יש ברוך ה' ואני גם נושם , בריא אפשר לומר ......

כפוי טובה אני לא וזו עובדה..

יש דברים טובים וזה מה שאמרתי גם בתגובות קודמות אבל לדעתי זה לא אמיתי , טוב אמיתי זה טוב שהוא קיים ולא מעורב ברע ובמיוחד לא רע בכמויות כמו שאנשים חווים פה בעולם יום יום

להתסכל על הכוס המלאה לא בהכרח מעיד על זה שהעולם הזה הוא טוב

אפילו לפי היהדות והקבלה העולם הזה ברובו רע אם מסתכלים על העולמות הרוחניים כשאנחנו בעולם העשייה שרובו רע .

הגאולה נראת כמו משהו רחוק שלא יגיע לעולם ותמיד יש איזושהי תקווה שזה יגיע

למרות הכל יש איזה גרעין בסיסי שלא נשבר אף פעם ואין לי מושג למה ..למרות שזה לא מעודד בכלל

נראה שאתה די מרגיש מותקף , אבל זו האמת (התגובה שלך על המדינה הדמוקרטית וגם זו)

אם יש לך משהו שסותר את מה שאני אומר תביא ראייה

העולם מלא בטוב ה' - ובוודאי היכן שאנחנו זוכים לחיות.

יש גם צרות וסיבוכים - גם זה חלק מעולמו של ה' - ותפקידו של האדם להתגבר על זה, לברר את הטוב גם מתוך זה. תמיד להיות מכוון אל הטוב. להוסיף טוב בעצמו. האור בתוכו; ירצה, יתבונן בו ויקרין ממנו על סביבתו, ויפעל טוב, והקב"ה יעזור לו בכך.

ההסתכלות מתחילה מהראש. נשמע שאתה כאוב, כשמרכיבים משקפיים כהות, כך רואים את העולם. ברור שמי שמסתכל חיובית, טוב לו יותר, הוא בריא יותר, פועל יותר לתקן ולהאיר גם לסביבותיו. והוא לא איזה "שיכור".. הוא יודע להבחין מה עיקר ומה טפל. גם כשבונים בנין, יש מסביב הרבה פסולת. החכם, רואה מה הולך ונבנה ושמח בכך.

הכי טוב אולי, גש לטיפול, תתעודד, תיטיב לעצמך ולסביבתך.

בהצלחה.

וגם במקרה זה היה תגובה מדוייקת למה שכתבתי לפני כן ..

צירוף מקרים נדיר. (?)

אני לא כותב מתוך מרה שחורה.אני כותב מתוך רצון לדעת את האמת ואיך להתסכל נכון על הדברים

לכן העלתי את הנושא לדיון

קודם כל, תעשה מה שהוא הציע, תסתכל על הטוב שיש לך.

אם חסרים לך דברים ספציפיים, תגיד מה, ינסו לעזור לך.

תרפא את עצמך, תשמח את עצמך.

אחרי הרגל ממושך כזה, תתחיל לחשוב על "העולם". ואז גם העולם פתאום ייראה קצת אחרת....

אבל הבעיה היא שאנחנו חושבים שהעולם הזה כבר מתוקן

ואז מתוך המחשבה הזאת אנחנו לא שמים לב שהוא מצריך תיקון

ובטח שהעולם מעניין אותי כי אני חלק ממנו וזה הבעיה שאנחנו רואים את זה כדברים נפרדים

אם הוא כל כך טוב כמו שאתם מציגים אז למה צריך תיקון בכח הגאולה?

ומה אנחנו עושים נגד המצב הזה? אומרים הכל טוב הכל בסדר כמו שאתם אומרים כאן?

ונכון צודק , צריך לראות את הטוב ולנסות לשפר את המצב

אבל יש דבר שנקרא שבר , יאוש , רפיון .

אנחנו צריכים להתעורר מהחלום הורוד שככה העולם הזה צריך להיות ,

אפילו היהדות טוענת שזה לא המצב האידיאלי ונסו לסתור את זה .

האם בגלל זה אתה מיואש?

מדוכא?

אבל אין ספק שזה מוסיף בצורה משמעותית

לאכזבה וליאוש שבכל מקרה קיים , לראות שגם המצב בחוץ בכללי הוא לא טוב

לא מוסיף לשיפור המצב רוח ש"הכל יהיה בסדר בסוף" ובטח שלא נותן תקווה לעתיד אחר

אבל בקשר לנסיבות הקשות שלך חייך - אין לי מה לומר חוץ מלכאוב איתך. 

אלא ההיפך, כמו שכתבת ביושר.

אבל כעת, "תעצום את העיניים" מהמצב שבחוץ. כי אם תעסוק ברפואת הלב, ממילא גם העיניים שלך ידעו לעבד אחרת את מה שאתה רואה"מבחוץ"...

ויש תקוה גדולה מאד לעתיד עוד יותר טוב. גם לך פרטית, וגם לכלל. עוד מעבר להרבה-הרבה טוב שה' משפיע לנו כבר כעת.

"אנחנו" לא חושבים כך.

אנחנו ב"עולם התיקון". בונים מדרגה אחרי מדרגה.

מתוך שכל הזמן ממוקדים בחסד ה' שמחיה את הכל. ומבינים שכדי הוא יתגלה בצדדים הגשמיים גם כן, יש סיבוכים והסתרות, מעצם הגדרתם. ועצם השמחה בטוב הפנימי, ובכל נקודה בה הוא מופיע - היא מעצימה את הופעתו, ומחיה גם את האדם העוסק במלאכה הגדולה הזאת.

הטעות במה שכתבת כעת, היא שאתה הצבת שתי אופציות: או העולם מתוקן, ואז למה צריך עוד תיקון. או יאוש ורפיון.  וזה ממש שקר.

הפנימיות של העולם, החיות האלוקית שמחיה אותו - היא אכן מושלמת. והעולם מלא מהארתה, גם במצבו הנוכחי. חסד ה' מלאה הארץ.

ואנחנו צריכים לעבוד לגילויה. מתוך אמונה. מתוך שמחה. שמחת מה שכבר יש (והיום זה הרבה-הרבה יותר מבעבר), ועוד יותר שמחת מלאכת הקדש הזו, עם המלך במלאכתו. לראות את טובו, להופיע אותו. עבודת ה' בשמחה.

אז אף אחד לא אומר שזהו, הגענו לתכלית.

אבל שבר, יאוש - אין לגיטימציה לדבר כזה ביהדות. בשום אופן. אבל יש הכרה שלפעמים ל"ע יש מצבים כאלה. כמו שיש עוד מחלות וסיבוכים שבאים כתוצאה מכך שעדיין אורו של ה' לא מגולה בכל..

בכך צריך לטפל. לרפא. גם בהסתכלות נכונה, משמחת. הרי התורה אומרת: תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ("רוב כל".. עוד לפני הגאולה השלמה..). עיבדו את ה' בשמחה.

וגם - אם צריך - בטיפול לפי הענין המדובר, בתור "כלי" שמאפשר יותר לשמוח בהסתכלות מאוזנת ובריאה.

חזק ואמץ.

עכשיו אני רואה את הדברים בצורה קצת אחרת ..

ביומא (עב: ) שאמר להם רבא לתלמידיו: במטותא מיניייכו לא תירתו תרתי גיהנם. כלומר, בבקשה מכם, אל תירשו שני גיהנם. ופירש רש"י שהכוונה היא שיהיו יגעים בתורה בעוה"ז ולא יהנו מהעולם אך מצד שני לא יקיימו את מה שלמדו, ונמצא שלא נהנו גם בעוה"ז וגם יענשו על חוסר הקיום בעוה"ב.

אז אמנם מדובר על אופן מסויים, אבל מכלל הדברים אפשר ללמוד מדברי רבא שמי שסובל ולא נהנה בעוה"ז, זה גם סוג של גיהנם שנכרך בחדא מחתא עם הגיהנם הידוע.

וראה בעירובין (מא: ) שלושה אין רואין פני גיהנם, אלו הן: דקדוקי עניות, וחולי מעיים והרשות, וי"א אף מי שיש לו אשה רעה. והכוונה היא שיצא יד"ח הגיהנם עוד בחייו.

אלא שיש להדגיש שלמרות שלפעמים הדבר אינו תלוי בבחירתו של האדם האם חייו יראו ויורגשו כגיהנם מתמשך, ברוב הפעמים זה תלוי בו, בבחירתו, בהסתכלותו, במעשיו.

והערה לסיום - יש לדעת שגם שם למעלה יש שני סוגי גיהנם כדאיתא בתנחומא (פרשת ראה פיסקא יג) ועי' תוס' חגיגה (יב: ) 

(ואריק - ניסיתי ליצור קשר בדבר מקורות המידע, אך לא נעניתי).

למדתי עוד משהו

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)