בס"ד
אמונה, באחר אמונה בעצמי.
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן...וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:"
נתחיל בדברים של הרב יוסף אליהו בספרו סוד הנישואין בעמוד ק"ה "כאשר נערכה מסיבת התנאים של אחד הבחורים בישיבה דיבר הג"ר חיים שמואלביץ בעניין חנוכת המשכן: "ויהי ביום השמיני...ולזקני ישראל" המתבונן בהמשך הפרשה רואה שמשה דיבר רק אל אהרון ובניו, וציווה אותם על מה שיעשו בחנוכת המשכן. מדוע איפוא קרא גם לזקנים?
ביאר ר' חיים, עד כמה חשובה בכל מעמד עצם נכחותם של הזקנים, של מעבירי המסורת מן הדור הקודם. והזכיר המדרש (שמות רבה ה', יב):
"רבי עקיבא אומר: למה נמשלו ישראל כעוף? מה עוף אינו פורח אלא בכנפיים, אף ישראל אינן יכולים לעמוד אלא בזקנים."..."
הזקנים, תלמידי החכמים, הם הכנפיים שלנו, הם הכח שלנו לעמוד ולהתקדם.
מה זה אומר? זה אומר לנו את הדבר הכי פשוט, כאשר רוצים להתקדם צריך לתת אמון, צריך את הכנפיים, לדעת שיש מי שמשגיח ומגן עלינו, ושאפשר להתקדם.
פסח – מקפץ על ההרים מדלג על הגבעות.
מתוך הגאולה של פורים אנחנו עוברים לעסוק בפסח, ביכולת לדלג, לפרוש כנפיים ולעלות למעלה.
"קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים..." הדרך לדלג לקפץ, היא ב"קול דודי" היא בקול האהבה האמונה בה', היכולת לעזוב הכל באמצע כל הצרות של מצרים לשמוע את משה אומר ה' 'יוצא אתכם' ופשוט לקבל באמונה שלמה, לתת את הדם דם, הפסח, דם המילה, ואז אפשר, וה' פוסח על בתי היהודים, משתיק את המלאכים שאומרים "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה"{על הערב רב שהסכימו להאמין במשה אבל עדיין לא לגמרי הבינו מי הקב"ה}.
לחנוך את המשכן, לחנוך את עצמינו.
בפרשת שמיני מדברים על חנוכת המשכן, המשכן מוביל אותנו ליום השמיני, מעל הטבע שכולל 6 פינות ופנימיות{קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה, למעלה, למטה, בפנים.} ומגלה שיש דבר אחר לא טבעי, לא קשור לכל ההרים הגבעות, דבר שמאפשר לקפוץ מעל המציאות, וזה ה' יתברך, מלך מלכי המלכים, גדול מהכל.
אבל גם לנו יש קצה אחוז, להתקרב לעוף ולהגיע למעבר, למעבר וזה התלמידי חכמים, להאמין באדם אחר, וממילא להאמין גם בעצמנו ובה'.
פרשת פרה אדומה.
פרשת פרה נקראת לפני פסח כדי להטהר, להזכיר לעצמינו להטהר לקראת פסח, להקרבת הקורבנות.
בימינו אין אומנם קורבן, אבל הפרה גם באה לכפר על העגל, על חוסר האמונה הזו ביכולת שלנו, לעמוד לפני ה'.
אני חושב שזה מסכם את הכל, פשוט צריך להטהר לחזור לעצמינו, להאמין שוב לדלג ולפסוח מעל כל הקשיים, כי עכשיו באים לגאולה, לאהבה אין סופית, לטהרה מתוקה.
שנזכה פשוט לחיות את האמונה, לתת אמון באחרים, לעזור אחד לשני, בלי קשר להבדלים, ובלי קשר למרחק לפסוח ולקפץ, עד ה', בקולות של שירה אהבה ואמונה.
שנזכה לטהרה עמוקה, היות אנחנו באמת, בני ובנות מלכים.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
פרשת שמיני ופרה