("קשוט עצמך תחילה" )

תשאלי את עצמך מה יקרה במידה שתראי שהוא לא מקבל אותך כמו שאת,

מה זה יעשה לך, ולמה את רוצה לבדוק את זה...

הבדיקה שלך (אותו) היא בדיקה חשובה, אבל קודם כל חשוב שאת תקבלי את עצמך כמו שאת, ולא תהי תלויה בקבלה שלו גם אם היא חשובה ונעימה.

(אני לא יודעת מה מצבך, רק זרקתי כלל שלדעתי הוא חשוב מגיל 0 - 120 ושהוא תמיד נחוץ ולא נגמר (ולכולם)).

תספרי את זה רק כשממש יתחשק לך, ולא משנה מה יהיו המניעים שלך, אבל תהי שלמה עם זה.

את באמת לא צריכה לספר לכל אחד את כל קורות חייך, במיוחד אם הם לא בדיוק פשוטים, ודורשים הכלה.

כשתרגישי שנח לך לספר, תספרי.

כנראה שאם תהי ערנית ונוחה עם עצמך, את תעשי את זה בדיוק בזמן הנכון.

אם תביני את עצמך ב"למה רק עכשיו?!" ולא תשפטי את עצמך, גם הוא יבין... אל תדאגי מזה.

ולא מטעמי לחץ של 'אח"כ יהיה מאוחר ויהיה לא נעים למה רק עכשיו". אם תרגישי ביטחון לעשות את זה רק בדייט מתקדם- זה מה שטוב וזה מה שצריך. אין בזה חוקים. תהיי עצמך ותעשי מה שטוב ומה שבריא לך.
ואם הוא באמת אדם רגיש הוא גם לא יבקר אותך על "למה את אומרת לי את זה רק עכשיו".

הוא יודע שלא את הכל הוא יודע עליה מההתחלה ושבהדרגה הוא מגלה עוד ועוד.

אם הקשר לא מתקדם- הוא מודע לזה שהקשר לא כ"כ מתקדם, וגם יודע שבדרך הטבע ההכרות שלו אותה היא לא מאד מתקדמת.

אם הקשר הוא כבר מתקדם- אז גם היא כבר תרגיש בנוח לספר באיזשהו שלב שם.

וקשר מתקדם לא נמדד באורך תקופה, אלא באיכות. ולכן אין "זמן סביר" שלפיו צריך לספר.

עם כל הרצון וההתחשבות בצד השני.

אני כמובן לא מדברת על סטטוס (גרוש, אלמן וכו') אבל דברים שאין להם באמת נ"מ משמעותית, לדעתי, לא חייבים.

מי שמרגישה שהיא חייבת, שתספר.

אם זה משהו מאוד אישי אבל לא איזו בעיה רפואית (שעליה צריך לספר באיזור פגישה 4)

ואין לך חשק שכל העולם ידע אז הייתי אומרת לספר כשאת מספיק בטוחה בקשר עצמו ולא כבר בפגישה שלישית לדוג' שאז גם אם מאוד כיף לכם ביחד זה עוד לא אומר כלום והרבה דברים נגמרים אחרי יותר ממס' הפגישות הזה...

לא יודעת בדיוק מתי... אבל כשתהיי יותר בטוחה בקשר עצמו.

ושוב, אם את רוצה לבחון רגישות וזה דבר מאוד אישי, אפשר לבחון גם ע"י דברים קטנים יותר ועם זה לחכות

אלא אם כן, לא אכפת לך לספר כי אם ממש רוצה לבדוק אז את יכולה לספר גם יותר מוקדם.

אבל סתם כטיפ, אם יש לך דברים אישיים שלא נעים לך שידעו, עדיף לחכות יותר מאוחר (לא שמעתי על בחורים שיגידו "למה את אומרת לי את זה רק עכשיו?!" ואם כן זה מראה חוסר רגישות!!) 

מאשר שתספרי לו ואז זה ירד ותתבאסי שעכשו סתם הוא יודע וכו'...

בהצלחה!! 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?