ואז תוכלי לומר לה שאת הולכת ל.... ולא לדייט. וככה גם לא תוציאי משהו שאינו אמת מהפה.

משתף את אמא שלי בכל, וגם אני לפני זמן לא רב יצאתי ממערכת יחסים ארוכה. אז פשוט אמרתי לאמא שלי עכשיו, שאני יוצא עם מישהי, אבל בשביל לחסוך לה את עגמת הנפש (והיתה לה חתיכת עגמת נפש בפרידה האחרונה שלי), אני מעדיף לדבר על זה רק אם וכשזה יהיה רלוונטי. היא הבינה, והיא לא שואלת. 

הבדל אחד - אני לא גר בבית ההורים כבר כמה שנים. אבל אני בטוח שאותו המודל יכול לעבוד גם אצל מישהי שגרה אצל ההורים. 

שקובעים בכזו פסקנות שיש איסור הלכתי מוחלט לשקר בכאלו מקרים, אבל מציעים הצעות כמו זו שהצעת. 

לשחק עם האמת (וכן, להגיד שהולכים לחברה כשההליכה לחברה היא חסרת כל משמעות והיא בסה"כ כדי שלא יצטרכו לשקר זה משחק עם האמת; זה כמו להגיד "אני הולך לזרוק את הזבל" ובמהלך הפגישה לזרוק מסטיק לפח... זו בערך הרמה של 'אמירת אמת' בהצעה שהצעת) - זה נראה לי חמור יותר מלשקר פר סה (כשיש סיבה לשקר) - כי לפחות כשמשקרים מודעים לכך, ויודעים שאם לא היתה סיבה ממש טובה (ולא לגרום עגמת נפש להורים זה נראה לי סיבה מספיק טובה) אז לא היו עושים את זה, נראה לי בריא יותר. 

אבל שוין. זה נצלו"ש. תתעלמו. 

לא אמרתי בשום מקום שזה שקר, להיפך. ואמרתי שזה בדיוק מה שמפריע לי - 'משחק' עם האמת (אמת! לא שקר! אבל אמת מטופשת וחסרת משמעות). היא הולכת לראות חברה אך ורק כדי שתוכל להגיד מבלי לשקר שהיא הולכת לראות חברה, כשלמעשה זו נקודה שולית לחלוטין במה שהיא הולכת אליו, וברור שלא זה מה שמעניין את האם ששואלת "לאן את הולכת". 

זו אמת - אבל זו אמת שנועדה כדי שלא תצטרך להגיד את האמת, שאותה האמא מעוניינת לשמוע. ולכן אין הבדל בין זה לבין שקר. אז אם לא רוצים שהאמא תדע - פשוט אומרים לה את זה. או משקרים. להיות בלי (אמת) ולהרגיש עם - זה הכי גרוע בעיניי. 

תגידי לה שאת הולכת. לאן? לקניון, בית קפה

ההורים שלי אמרו שהם יוצאים לסידורים כשהם יצאו לסדר *לי* בעל...

(השדכנים מתקשרים. לא צריך להתקשר אליהם, ובוודאי שלא לבוא...)

הוא לא צריך לשקר אף-פעם.

אם לא רוצים לומר משהו, ושלמים עם העובדה שלא רוצים לומר אותו - לא אומרים אותו.

אמא שואלת לאן את הולכת? תעני לה - צריכה ללכת לאיפשהו... באופן שהיא תבין שאת לא רוצה לענות.

משער בוודאות גבוהה עד גמורה, שאם את שלמה עם העובדה שאינך רוצה לספר לה, היא תכבד את זה... את "ילדה גדולה", אחרי הכל.

ב"הצלחה!

אני מאד רגיל למציאות הזאת. אבל גם אמא שלי היא אדם בוגר, והיא הבינה לגמרי כשאמרתי לה שהפעם אני צריך ספייס. כל דבר קשה מאד לשנות - אבל אם המציאות חונקת, אז אין ברירה אלא לעשות את הצעד ולשנות אותה. 

שאני מאלו שכן משתפים. אני מכיר את המציאות הזאת, ובכל זאת שיניתי אותה ("מעשה רב" - סליחה על ההתנשאות, ולא רק הנחות יסוד בלתי מבוססות). זה אפשרי. 

אם אתה יוצא להתנקש בחייו של אסד בועידת אנטוורפן אז גם אני מאחל לך נסיעה טובה... 

(מה זה ועידת אנטוורפן ולמה שאסד יהיה שם?)

את לא חייבת לדווח לאמך אם זה מפריע לך. זכותך המלאה, אפשר להסתיר בלי לשקר. בהצלחה וחג שמח.

יש הבדל עצום בבהתארגנות וההתכוננות בין בת שיוצאת לדייט לבת שיוצאת לקניון או לחברה. לא רק האמא שלך תבחין בכך, אלא כל מי שנמצא בבית באותו זמן, האבא, אחים ואחיות וכו. אז חבל לשקר כשאמא שלך תרגיש שאת מרמה אותה ותצטער על כך.

אני מציע שתגידי לאמך, שאת מתחילה להתגבר על הפרידה האחרונה ומתכוונת לחזור ולצאת עם בחורים ומבקשת מההורים לא להתערב עד שאת תרגישי שהקשר מתחיל להיות רציני ושתשתפי אותם מיוזמתך. בגל המצב הבטחוני והפשיעה בארץ הורים תמיד מודאגים כאשר ילדיהם יוצאים מהבית , חשוב כן לעדכן אותם לאן את יוצאת ועם מי ואפילו שעת חזרה משוערת, אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה וידיעה כללית של ההורים או לפחות חברה טובה שההורים מכירים יכולה לעזור ולהציל אותך אם חס וחלילה צריך לאתר אותך.

ואני כזה שמתלבש לא יותר מידי, כמו לחתונה.. ועם כל זה היא שמה לב

אני אומר שאני יוצא חתונה... אמא שלי אומרת לי אה בסדר..(ואני חושב כבר שהיא מאמינה)

ואז היא אומרת:  אל תשכח להזמין לה שתיה  

אין על אמא בעולם !!!! 

זה טריק של בנות

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.