ואז תוכלי לומר לה שאת הולכת ל.... ולא לדייט. וככה גם לא תוציאי משהו שאינו אמת מהפה.

משתף את אמא שלי בכל, וגם אני לפני זמן לא רב יצאתי ממערכת יחסים ארוכה. אז פשוט אמרתי לאמא שלי עכשיו, שאני יוצא עם מישהי, אבל בשביל לחסוך לה את עגמת הנפש (והיתה לה חתיכת עגמת נפש בפרידה האחרונה שלי), אני מעדיף לדבר על זה רק אם וכשזה יהיה רלוונטי. היא הבינה, והיא לא שואלת. 

הבדל אחד - אני לא גר בבית ההורים כבר כמה שנים. אבל אני בטוח שאותו המודל יכול לעבוד גם אצל מישהי שגרה אצל ההורים. 

שקובעים בכזו פסקנות שיש איסור הלכתי מוחלט לשקר בכאלו מקרים, אבל מציעים הצעות כמו זו שהצעת. 

לשחק עם האמת (וכן, להגיד שהולכים לחברה כשההליכה לחברה היא חסרת כל משמעות והיא בסה"כ כדי שלא יצטרכו לשקר זה משחק עם האמת; זה כמו להגיד "אני הולך לזרוק את הזבל" ובמהלך הפגישה לזרוק מסטיק לפח... זו בערך הרמה של 'אמירת אמת' בהצעה שהצעת) - זה נראה לי חמור יותר מלשקר פר סה (כשיש סיבה לשקר) - כי לפחות כשמשקרים מודעים לכך, ויודעים שאם לא היתה סיבה ממש טובה (ולא לגרום עגמת נפש להורים זה נראה לי סיבה מספיק טובה) אז לא היו עושים את זה, נראה לי בריא יותר. 

אבל שוין. זה נצלו"ש. תתעלמו. 

לא אמרתי בשום מקום שזה שקר, להיפך. ואמרתי שזה בדיוק מה שמפריע לי - 'משחק' עם האמת (אמת! לא שקר! אבל אמת מטופשת וחסרת משמעות). היא הולכת לראות חברה אך ורק כדי שתוכל להגיד מבלי לשקר שהיא הולכת לראות חברה, כשלמעשה זו נקודה שולית לחלוטין במה שהיא הולכת אליו, וברור שלא זה מה שמעניין את האם ששואלת "לאן את הולכת". 

זו אמת - אבל זו אמת שנועדה כדי שלא תצטרך להגיד את האמת, שאותה האמא מעוניינת לשמוע. ולכן אין הבדל בין זה לבין שקר. אז אם לא רוצים שהאמא תדע - פשוט אומרים לה את זה. או משקרים. להיות בלי (אמת) ולהרגיש עם - זה הכי גרוע בעיניי. 

תגידי לה שאת הולכת. לאן? לקניון, בית קפה

ההורים שלי אמרו שהם יוצאים לסידורים כשהם יצאו לסדר *לי* בעל...

(השדכנים מתקשרים. לא צריך להתקשר אליהם, ובוודאי שלא לבוא...)

הוא לא צריך לשקר אף-פעם.

אם לא רוצים לומר משהו, ושלמים עם העובדה שלא רוצים לומר אותו - לא אומרים אותו.

אמא שואלת לאן את הולכת? תעני לה - צריכה ללכת לאיפשהו... באופן שהיא תבין שאת לא רוצה לענות.

משער בוודאות גבוהה עד גמורה, שאם את שלמה עם העובדה שאינך רוצה לספר לה, היא תכבד את זה... את "ילדה גדולה", אחרי הכל.

ב"הצלחה!

אני מאד רגיל למציאות הזאת. אבל גם אמא שלי היא אדם בוגר, והיא הבינה לגמרי כשאמרתי לה שהפעם אני צריך ספייס. כל דבר קשה מאד לשנות - אבל אם המציאות חונקת, אז אין ברירה אלא לעשות את הצעד ולשנות אותה. 

שאני מאלו שכן משתפים. אני מכיר את המציאות הזאת, ובכל זאת שיניתי אותה ("מעשה רב" - סליחה על ההתנשאות, ולא רק הנחות יסוד בלתי מבוססות). זה אפשרי. 

אם אתה יוצא להתנקש בחייו של אסד בועידת אנטוורפן אז גם אני מאחל לך נסיעה טובה... 

(מה זה ועידת אנטוורפן ולמה שאסד יהיה שם?)

את לא חייבת לדווח לאמך אם זה מפריע לך. זכותך המלאה, אפשר להסתיר בלי לשקר. בהצלחה וחג שמח.

יש הבדל עצום בבהתארגנות וההתכוננות בין בת שיוצאת לדייט לבת שיוצאת לקניון או לחברה. לא רק האמא שלך תבחין בכך, אלא כל מי שנמצא בבית באותו זמן, האבא, אחים ואחיות וכו. אז חבל לשקר כשאמא שלך תרגיש שאת מרמה אותה ותצטער על כך.

אני מציע שתגידי לאמך, שאת מתחילה להתגבר על הפרידה האחרונה ומתכוונת לחזור ולצאת עם בחורים ומבקשת מההורים לא להתערב עד שאת תרגישי שהקשר מתחיל להיות רציני ושתשתפי אותם מיוזמתך. בגל המצב הבטחוני והפשיעה בארץ הורים תמיד מודאגים כאשר ילדיהם יוצאים מהבית , חשוב כן לעדכן אותם לאן את יוצאת ועם מי ואפילו שעת חזרה משוערת, אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה וידיעה כללית של ההורים או לפחות חברה טובה שההורים מכירים יכולה לעזור ולהציל אותך אם חס וחלילה צריך לאתר אותך.

ואני כזה שמתלבש לא יותר מידי, כמו לחתונה.. ועם כל זה היא שמה לב

אני אומר שאני יוצא חתונה... אמא שלי אומרת לי אה בסדר..(ואני חושב כבר שהיא מאמינה)

ואז היא אומרת:  אל תשכח להזמין לה שתיה  

אין על אמא בעולם !!!! 

זה טריק של בנות

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.