הלוואי שהיה גדל..

לי לא זז במילימטר 

ענו לה יפה.

אני לא רואה הבדל בין השירשור הזה לשירשורים אחרים בנושאים הרבה יותר אינטימיים.

בפרט שאין לך רעיון עם מי היא יכולה להתייעץ אחרת.

הודעתך נגעה ללבי כיוון שגם אני התמודדתי עם המצוקה הזו במשך שנים - המבנה שלי דומה על-פי התיאור לשלך, וכנערה ואחר-כך גם כאישה, ואפילו כבר בזמן זוגיות, ה"פגם" הזה (לכאורה) נורא הטריד אותי והתביישתי.

אבל, אני מבקשת באמת לחזק אותך מכל הלב - מהנסיון שלי, אנחנו עושות לעצמנו חיים קשים יותר ממה שכל אדם אחר היה עושה לנו. אין שום בעיה בחזה קטן (ואפילו יש גברים שמוצאים אותו מושך יותר) כל עוד את עצמך מרגישה שלמה ונוח לך בגופך. לבעלי אין שום בעיה עם המבנה שלי והוא אוהב אותו ואותי וזה מעולם לא פגע במשיכה שלנו - הכל פועל יוצא של אהבה וקרבה בין בני זוג, שלא תלויה במראהו של איבר כזה או אחר. אחרי תהליך של התבגרות אני מרגישה עכשיו שנוח לי בעור שלי, וזו התחושה הכי מעצימה שיש. כיום אני בהריון והאמת שהחזה שלי דווקא לא ממש גדל - וזה כבר כ"כ לא משנה לי כבר..

אסור לנו לבקר את עצמנו ככה - זה מחליש, מיותר, ומכלה אנרגיות. והרי אם זה לא היה החזה זה היה משהו אחר. צריך לקבל את זה שאנחנו לא "מושלמים" על-פי סטנדרטים חיצוניים (לא מציאותיים), אלא הגרסה הכי טובה שאנחנו יכולים להיות של עצמנו. ואל תדאגי, אני יכולה להבטיח לך שגם עם החולצה, זה ברור שהחזה שלך לא גדול, כך שאל תחששי שאת מוכרת כאן חתול בשק. מה שכן, מהסיבה הזו כן הייתי ממליצה לך לא ללכת עם חזיות מרופדות מדי. תזכרי שאין לנו במה להתבייש ואין לנו במה להסתיר. ומי שיתאהב בך יתאהב בך בגלל ולא למרות. בהצלחה!

למה לכאוב את זה לבד אם אפשר לכאוב את זה ביחד?

ולמה לא לדעת מה בן הזוג מרגיש עם זה?

אמנם לא שטוח ממש אבל קטן מאוד וזה מאוד מאוד מפריע לי

ואני כן מדברת על זה עם בעלי, זה לא שאם אני לא אגיד כלום הוא לא ישים לב...

אז לא צריך להדגיש את זה ולחפור בזה אבל בהחלט כן לשתף בתחושות,

ולי גם חשוב לדעת מה הוא מרגיש (האמת שזה לא מפריע לו ואם לא הייתי מדברת על 

זה לא הייתי יודעת והייתי יכולה לחשוב שזה מפריע לו.. וחבל..)

יש הרבה דרכים להסתכל על דברים, זה לא שאם לא תגידי כלום הוא לא ישים לב, אלא שברור שהוא שם לב איך את נראית ומה המבנה שלך אבל הוא לא הרגיש שמשהו לא בסדר עם זה

ולפעמים - אם את תדגישי לו כמה זה מפריע לך זה יתחיל להפריע גם לו ואין לי מספיק מילים להגיד כמה חבל זה יהיה.

מה שהיה היה, מה שדברת דברת, היום שאת כבר יודעת שזה לא מפריע לו - אני ממליצה לך בחום לא לדבר על זה יותר ולהתחיל לעבוד על עצמך להשלים עם המראה שלך, להתחבר למראה שלך ולהתחיל לשדר לבעלך את היחס החיובי שלך כלפי עצמך - זה יעזור לו להרגיש טוב עם המבנה שלך (אם במקרה זה התחיל כבר להפריע לו בעקבות הדיבורים שלך)..

בהצלחה

אם כן או לא לדבר עוד לפני החתונה ולפני אירוסין/לחיים

זה לגמרי שונה מאשר לאחר נישואין שם הקשר שונה לחלוטין זה הבדל עצום.....

אבל היא שאלה "האם אחרי החתונה שוחחת איתו על זה"

אצלנו זה היה הפוך.

בעלי נולד עם שריר חסר בחזה. הוא היה לחוץ עד אימה מה יהיה כשאני אגלה זאת (לא רואים את זה מבחוץ וזה לא פוגע בבריאות או בכושר הגופני)

האמת, לא הבנתי ממה הוא לחוץ (ואני אחת שאכפת לה ממראה), זה באמת אולי נראה מוזר, אבל זה בכלל, בכלל לא מפריע!!!!!!!

אני אוהבת אותו כמו שהוא. זה הגוף שלו וזה נהדר בעיני.

הוא אומר שאם היה יודע איך אני אגיב, הוא לא היה לחוץ כל החיים שלו.....

אבל אני חייבת להדגיש שנראה לי שזה רק בתפיסה שלך.

מי אמר שחזה שטוח זה פגם?? אם תחליטי שזה טוב ונהדר והכי מתאים לך, וזה מה שתשדרי - זה מה שכל בעל לעתיד ירגיש ויאהב.

בניגוד לבעלי שזה באמת מום לעניין עבודת המקדש וכדומה... (לא לדעתי!)

בהצלחה רבה לך בשידוכים והכל!

לדעתי כן כדאי שהוא ידע את זה, ועם בגדים ממש רחבים הוא לא ידע אם זה

ממש שטוח או קצת יותר (וההבדל הוא משמעותי..)

לכן אני מציעה לך ללבוש בגד קצת פחות רחב, כזה שעדיין יהיה צנוע

אבל יתן לו לראות קצת יותר

ואני אומר גם דבר קצת קשה - אני חושבת שגם כשיש אהבה בין איש לאישה

זה לא שזה כבר לא יהיה משנה וכבר לא יפריע, נכון, הוא יאהב אותך אבל בנושא הזה

כנראה שתהיה לכם התמודדות

ו... אני במקומך כן הייתי הולכת על ניתוח, אפילו אחרי החתונה, אם תראו שזה באמת מפריע

שהיא נפגשת איתו בסגנון וברמה הדתית.

ואין סיבה בעולם שהוא יהיה מודע לנורמות כאלו ואחרות בנושא

כן במידה מסויימת אנחנו סחורה, וחזה שטוח הוא בהחלט פגם

והוא דבר משמעותי

אין טעם להתכחש לבעיה ולומר שהיא לא קיימת, במקום זה עדיף להתמודד איתה

מי שלא מכיר אישה ואת גופה ולא נחשף לכל המראות המזעזעים..

זה ממש לא פגם בשבילו!!

וזה בכלל לא משמעותי בטח ובטח כשאין דרך להתמודד איתה! (ניתוח זה ממש ממש ממש לא אופציה מבחינתי)

אנחנו סחורה כשאנחנו חושבות על עצמינו כסחורה.

אני אישה שכוללת בתוכה אופי, מחשבות, יכולות, ואחרי הכל גם גוף..

והגוף לא מייצג אותי ולא אמור להיות שווה שאני אסתובב בגללו עם תחושות נוראיות כלפי עצמי.

מה שאת כותבת לא מדוייק. כלומר, ודאי אנחנו לא סחורה. וגודל מסויים יכול להיות באותה מידה יתרון עבור מי שצורת הגוף הזו מוצאת חן בעיניו.

ומי שלא נחשף לכל מה שפרוץ אשריו ואשרי חלקו, וחלקה של אישתו כמובן.

אבל גם בחור שהוא שמור ב"ה מטבע הדברים, או בעצם מטבעו, באופן טבעי נמשך לצורת גוף מסויימת.

חס וחלילה להבליט במיוחד את הגוף בתקופת השידוכים, והקב"ה מזווג הזיווגים יודע לאיזה איש לתת איזו אישה, אבל בכל זאת, יש מקום לזה שאיש נמשך לצורת גוף מסויימת, ולא נמשך למימדים אחרים.

אז ודאי שלא צריך להרגיש לא שווה, כאמור זה לא פגם - יש מי שזה מה שמוצא חן בעיניו דוקא, אבל לא צריך לבטל לגמרי את המקום שצורת הגוף תופסת בקשר בין איש לאישתו.

כנגזרת מזה, יש מקום, במקרים יוצאי דופן, לניתוח קוסמטי.

כשהמקרא משתמש במשל מסויים, זה קודם כל כי יש בזה מסר אמיתי וחזק.

נכון שלא מבינים את הדברים כפשוטם, והנמשל היא כנסת ישראל וכו', אבל זה קודם כל כי הדימוי ששלמה המלך נדרש אליו הוא מאוד מוחשי.

שלמה המלך לא חשש להשתמש בדימוי כל כך פיזי על אף שאין חולק על צידקותו...

סימן שזה באמת טבע העולם, ולא חלילה משהו שרק מי שנחשף  למראות לא צנועים מודע אליו.

שכתבה לך לא לדאוג - שהקב"ה ישלח איש שאוהב אותך בדיוק .

ואותה אנונימית שכתבה את התגובה "אנונימית אחרת" - שבה הדגשתי שגודל מסויים יכול להיות באותה מידה יתרון עבור מי שצורת הגוף הזו מוצאת חן בעיניו.

אני רק חושבת שאי אפשר לסמוך על זה שאם הבחור שמור וצדיק, מימדים מסויימים לא מדברים אליו.

זה כל מה שהתכוונתי.

מה אני מציעה? לגשת בביטחון אל השידוכים. וכן לדבר על הנושא בהמשך הנישואין.

רוב רובם של הבחורים שהתחתנו עם נשים עם מימדים כאלה שמחים בחלקים ואוהבים את נשותיהן כמו שהן, ולא רק בגלל שהם מעריכים את האישה על האישיות שלה.

מבחינתם אין כאן שום ויתור.

ממילא לא ברור מה בדיוק ניתן לעשות בקשר לזה שהוא גם בטיחותי וללא חשש בריאותי.

היא נובעת מטבע העולם

ואל תדאגי - הקב"ה ישלח לך איש שיאהב אותך בדיוק כמו שאת.

מדובר במחקרים שנעשו על הציבור שלנו. גם ההכי דוסים ראו הכל. הכללל. 

אפשר לתת קצת קרדיט לגברים? הם, למרבה הפלא, לא כאלה טפשים.

אם יש לך מחזור מסודר ובדיקות דם לפרופיל הורמונלי תקינות - הכול בסדר גמור ואין שום הונאה.

להונאה צריכות לדאג בנות עם מחזור לא סדיר...

שדיים יכולות להיות בכל מיני גדלים וזה אף פעם לא אומר כלום על תיפקודם.

כשבעז"ה תלדי, הם יגדלו מספיק לייצר חלב, ותניקי כמו כולן, והכול יהיה בסדר. אל תדאגי.

את לא מדמיינת כמה זה נכון.

מישהי מושלמת לפי הקריטריונים הנפוצים תאבד את כל המשיכה שלה אם תלך שפופה ומהססת.

מישהי שהולכת בביטחון ושלמה עם הגוף שלה, תהיה מושכת.

זה הרבה יותר קריטי מכל דבר אחר.

תנסי להפנים את זה. זה חשוב. תחשבי כמה דברים טובים יש בך, וגם כמה דברים יפים חיצונית. אז יש משהו אחד לא מושלם לפי הכללים, מה עם כל השאר?

וחוץ מזה, שהיום לא באופנה חזה גדול, ותכלס זה גם לא נוח ולא פרקטי ונראים פחות רזים..

לי היה חזה קטן ממש, ועם השנים גדל קצת, ואחרי הלידה גדל עוד ואני ממש סובלת מזה. בהרגשה ובמראה. והייתי מעדיפה בהחלט קטן מאד.

יש לי חברה עם אותה "בעיה", שדווקא אחרי הלידה עוד קטן לה החזה עוד - יש גם כאלה. זה מפריע לה קצת ואולי גם לבעלה כמו שרמזה לי פעם אבל היא כזאת נהדרת והם כזה זוג מקסים. זה כל כך כל כך זניח.

הזכרת לי איך בתור רווקה חשבתי על כל מיני נקודות חן ועניינים איך אני חייבת להיפטר מהם לפני שאתחתן.. והיום זה פשוט לא מעניין. כאילו שבעלי מושלם לגמרי.. כמובן שלא עשיתי אז כלום חוץ מלדאוג..

ואם יפריע קצת, אז יפריע קצת. הרבה יותר משמעותי כשמפריע משהו במידות של בן הזוג או בכל מיני הרגלים משונים שיש לו.

גם אין לך מה לעשות בנידון, ממילא.

תנסי לא לחשוב על זה. קל לומר וקשה לבצע אבל תנסי..

בהצלחה ובשורות טובות!

הניק מוכר, ולא רוצה שבטעות יזהו...

שתי חברות טובות מאוד שלי סבלו מבעיה הפוכה - שדיים ענקיים.  שדיים ענקיים פירושו כאב גב (העומס לסחוב את המשקל העודף), פירושו בעיה אדירה למצוא ביגוד במידה נכונה (צריך לקנות שמלה או חולצה בשתי מידות גדולות מהמידה האמיתית, כדי שיהיה מספיק בד להיסגר על החזה, פירושו להיראות שמנה מ א ו ד, למרות שאת בעצם רזרוזה, אבל השדיים מסתירות את הגוף והמותן הדקיקים שלך.  והבעיה קיימת כל יום, כל היום.  החברות קונות חזיות בכמה עשרות שקלים, בכל חנות זמינה, ואת יכולה לקנות חזיה רק במאות רבות של שקלים, ורק בחנות מיוחדת לנשים בגודל שלך...  וכל העת, הגב כואב מהעומס.

שתיהן בחרו לעבור ניתוח הקטנה (הורדה של מעל ק"ג בכל צד!).  שתיהן סבלו, ועכשיו הן מאושרות (לאחר שתהליך ההחלמה הסתיים).  

תהני מכל רגע עם הגודל שיש לך!

תודי לקב"ה שזו בעייתך, ולא הפוך.

האם את דואגת?  כן.  מותר לך לדאוג, אבל אין חובה לדאוג.  וחבל שתדאגי.  חבל על זמנך ועל העצבים שלך.

שדרי לעצמך שאת יפה ונורמלית.  זה הכי חשוב.

החתן יקלוט את השדר שטוב לך עם עצמך, וגם לו יהיה טוב מאוד איתך.

אפשר גם, כתרגיל, להסתכל לעצמך בעיניים במראה, ולומר לעצמך - "אני יפה, המבנה שלי יפה, כל איבר בגופי הוא בגודל המתאים.  אני אוהבת את גופי כמו שהוא."  או כל משפט אחר שמתאים לך.

חזרי על המשפט כזה כמה פעמים ביום, למשך שבוע, שבועיים, שלושה, כמה שתצטרכי, עד שתהיי משוכנעת ביותר מ- 100% שהמבנה שלך מקסים, יפה, נאה, מעולה!  אם תרצי, תוכלי לשנות את המשפט באמצע, עד שתהיי משוכנעת מעל לכל ספק שאת מושלמת!

כי ככה את באמת - מושלמת כמו שאת.

שלחתי למנהלות הפורום את הפרטים שלי, תוכלי לקבל אותם מהן.

בקיצור נמרץ - יש מנתחים שונים בארץ שעושים הקטנה (ויש שתי צורות ניתוח שונות).  אכן יש כאבים, כמו בכל ניתוח.  יש שרגישות יותר ויש שרגישות פחות.  כן, בהחלט כואב.  ב"ה יש משככי כאבים שניתן לקחת.  לוקח זמן לריפוי.  צריך לקחת פסק זמן מהעבודה כדי לנוח ולהתאושש.

יחד עם זאת, שתי החברות מאושרות שעברו את הניתוח.  הגב לא כואב, בגדים אפשר לקנות בכל חנות, וגם ניתן לקנות חזיה במידה הגיונית.  

לגבי ההנקה - ממה שנאמר להן כשהתעניינו במקומות שמתמחים בהנקה (לא בקופת חולים אלא במקומות ייעודיים להנקה) נאמר להן שגם נשים שלא חוו ניתוח יכולות להיתקל בקשיים בהנקה (אפשר למצוא שרשורים רבים בנושא בערוץ 7...).  ההקטנה תחייב אותן להתאמצות מיוחדת בשבועיים הראשונים של הלידה הראשונה, אבל לאחר מכן, במשך ההנקה הזו ובמשך כל שאר הלידות-הנקות, הן תהיינה ככל האשה, בלי בעיה מיוחדת מפני הניתוח.

אבל מי שסובלת, זה מספיק חשוב בשביל לוותר על ההנקה. סליחה על הדעה הכפרנית..

האם בחור היה רוצה/צריך לדעת על דבר כזה.

דעתו היא:

א. תלוי אם זה משהו בריאותי או סתם מראה חיצוני.

ב. אם זה בריאותי - אולי. (יש לדון על כך בנפרד)

ג. אם זה סתם מראה חיצוני - בחור יכול לדעת את זה בקלות. זה לא אזור מוסתר כמו בית שחי שאין לך מושג איך זה נראה. לכן הגישה היא "רוצה - טוב, לא רוצה - להתראות".

ד. אפילו אם הבחור לא יודע על כך (ואין סבירות כזו) זה לא עניינו. אף בחור לפני שמתחתן לא אמור לברר על חלקים מכוסים בגוף האשה. כל בחור מתחתן על דעת זה שהוא לא יודע איך מעוצב גוף האשה מעבר למה שהוא ראה אותה בדייט.

ה. בטוח יש עוד הרבה בנות כמוך שנשואות באושר כי בעליהן אוהבים אותן בדיוק כפי שהן.

גם אני בעלת חזה קטן מאד! ומבנה גוף קטן..

ואחרי ההנקה הוא עוד יותר התקטן. וזה ממש מפריע לי.

עם בעלי לא דיברתי על זה.

מתעודדת שיש עוד כמוני, רק שהן מסתירות את הגודל בעזרת חזיה.

ותודה לך אנונימית שסיפרת על החברות שעשו ניתוח.

הלוואי ונשמח כל אחת בגוף שלה וביופי שלה!

ומצטרפת לקודמותי שכתבו שמה שהכי חשוב זה מה שאנחנו משדרות.

ולא יהיה שוק

לי יש חזה בגודל סביר - B-C ובעלי שהיה דוס לגמרי לא היה לו שום מושג איך נראה גוף של אישה.

בליל כלולות הוא חטף את שוק חייו כי הוא היה בטוח שזה הרבה יותר קטן ממה שזה

לקח לו הרבה זמן להתרגל לגודל החזה

היום הוא אוהב את זה...

זה לגמרי עניין של העדפה

וגם נשיות ממש לא מתבטאת רק דרך גודל של חזה,

ומשיכה לא תלויה רק בגודל של חזה,

אלא זה מה שאת משדרת,

תתאפרי,

תטפחי את עצמך,

תשקיעי בעצמך,

תלבשי בגדים שאת מרגישה בהם הכי יפה,

שהבטחון עצמי שלך יגדל,

תסתכלי במראה ותגידי לעצמך שאת יפה!!

באמת באמת יפה!!

כמו שאת!!

ולא צריך לשנות בך כלום!

תשדרי נשיות,

שהשפת גוף שלך תהיה נשית (למי שמבינה בזה.. זה אומר חיוך שובב, מתוק ומלא חן, כמו שרק בנות, וכל הבנות יודעות לעשות. כל זה אחרי שתתחתנו שאז תוכלי להתנהג בהכי נשיות שלך, אבל את יכולה בעדינות, בחן ובצניעות גם לפני)

ורק שתדעי שהכי חשוב שיאהבו את הפנים שלך,

ואת מבנה הגוף הכללי (רזה\רחב וכו')

ואת זה הוא כבר ראה

לא צריך יותר מזה

כי אף אחד לא מושלם

ויש סיבה שזה מה שרואים ולא מדווחים על כל נקודת חן לפני החתונה

וגם אם יש מישהי עם מבנה גוף מושלם יכול להיות שיש לה פגמים אחרים שגם אותם אף אחד לא רואה..

ויש כאלה שדווקא מעדיפים קטן

(לפי דעתי יש לי דווקא גודל יפה של חזה, לא קטן ולא גדול, 

ודווקא בעלי מעדיף קטן יותר, כי זה הטעם שלו...)

גם לי היה חזה קטן ובנוסף יש לי עיוות כזה בצלעות של החזה שבעיניי הוא ממש לא יפה.

הגישה שלי הייתה משהו באמצע,

מצד אחד, לא להתאמץ מדי להסתיר את זה (כמו חזיות מרופדות, או ללכת עם בגדים רחבים שאין לו שום סיכוי לדעת את זה).

ומצד שני, לא הלכתי עם בגדים צמודים כדי שיראה.

לפני החתונה זרקתי לו משהו על העיוות בצלעות, שזה רק אסתטי ולא פוגע בריאותית.

לאחר החתונה, בעלי היה ממש מדהים ונתן לי את הקצב שלי לקבל את הביטחון שאני הייתי כ"כ צריכה ממנו.

הייתי די שטוחה לפני החתונה. בתקופת הדייטים כן התלבשתי קצת יותר צמוד מהרגיל (לא צמוד ממש, אבל לא אוהל, שאפשר לראות גזרה). לבעלי זה לא הפריע (דיברנו על זה אחרי החתונה). וגם בתקופת הריון והנקה הגודל  השתנה (אחר כך חזר להיות קטן), אז יש תקופות שונות......

אני חושבת שהגיבו כאן המון תגובות מהממות.

רק אוסיף שלי יש תסביך נקודות חן. הקב"ה חנן אותי בהמון המון כאלו ולי לא נעים איתן כלל.

לפני החתונה זרקתי לבעלי משהו על זה שיש לי המון נקודות חן בכל הגוף, כי רציתי להרגיע את עצמי שלא יהיה "מקח טעות". לא התעמקנו בפאת הצניעות, ולמפרע  גיליתי שממש ממש הבהלתי אותו (ולשווא, יש לציין. יש לי אולי עשרים נקודות חן, זה בכלל לא משהו קיצוני ולא מורגש במיוחד. יותר מזה, רוב הנקודות חן שלי בפנים כך שאת רובן הוא ראה לפני החתונה, וגם אמר לי שזה לא מפריע לו.)

הסיבה שאני בכלל מזכירה את זה, זה פשוט להציג שרוב הדברים המוצנעים עדיף לא לדבר עליהם בכלל לפני החתונה, כי גם אם מזכירים אותם, מנסים לעשות את זה בצניעות ועלולים בסוף להבהיל סתם יתר על המידה כי מפאת הצניעות לא מפרטים וזה מבלבל ולא ברור.

ובכלל אין לי מושג איך אפשר לדבר על דבר כזה לפני החתונה בצניעות, אבל זה לא ענייני.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

והאמת שהופתעתי עד כדי כמה הוא לא התרגש מזה.

כאילו בכלל לא הבין על מה המהומה.

בלי שום הסתייגויות, אמר שזה בכלל לא נראה לו משהו שצריך לדבר עליו ואפילו לחשוש ממנו. לא נראה לו פגם בכלל.

הוא אמר שברגע שעוברים אפילו דייט אחד, מסתכלים קצת מעבר על הבנאדם, ועד החתונה כבר מכירים כל כך הרבה מעבר, שזה פשוט לא תופס מקום.

אני לא יודעת אם הוא דעת מיעוט, כי רק אותו אשאל שאלה כזאת , אבל לדעתי את יכולה להיות רגועה שאם בעלי חושב ככה כנראה שיש עוד כאלו בעולם, והקב"ה ישלח לך מי שמתאים לך.

לא יודעת אם זה רלוונטי, אבל יש לי חזה רגיל, כך שבעלי לא דיבר מתוך ניסיון, סתם לא חשב שזה בכלל משמעותי. אה וגם בעלי לא איזה סופר דוס שלא מסתכל בכלל על בנות ולא יודע. לצערו בתיכון אפילו היה רואה סרטים וכאלו.

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

לאט לאט אתאפס על עצמי

ממש תודה עליכן

לא את כל החלונות מוציאים.

וגם כמובן לאחסן אותם בחדר אחר.

וגם לשים לב לסגור את ה"איבטוח" של החלון מתכת.

ויש חלונות שצריך להוריד

אבל אם יש אופציה עדיף להיות בקיר שלא של החלון ולא מול.

אבל אמרת שאת מוציאה את החלונות אז מניחה שאתם בחלונות של התקן החדש? אני חושבת שהם נחשבים עמידים.

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

היה לי איתה חוויה לא טובה

אבל כן מכירה הרבה שמרוצות

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי