הלוואי שהיה גדל..

לי לא זז במילימטר 

ענו לה יפה.

אני לא רואה הבדל בין השירשור הזה לשירשורים אחרים בנושאים הרבה יותר אינטימיים.

בפרט שאין לך רעיון עם מי היא יכולה להתייעץ אחרת.

הודעתך נגעה ללבי כיוון שגם אני התמודדתי עם המצוקה הזו במשך שנים - המבנה שלי דומה על-פי התיאור לשלך, וכנערה ואחר-כך גם כאישה, ואפילו כבר בזמן זוגיות, ה"פגם" הזה (לכאורה) נורא הטריד אותי והתביישתי.

אבל, אני מבקשת באמת לחזק אותך מכל הלב - מהנסיון שלי, אנחנו עושות לעצמנו חיים קשים יותר ממה שכל אדם אחר היה עושה לנו. אין שום בעיה בחזה קטן (ואפילו יש גברים שמוצאים אותו מושך יותר) כל עוד את עצמך מרגישה שלמה ונוח לך בגופך. לבעלי אין שום בעיה עם המבנה שלי והוא אוהב אותו ואותי וזה מעולם לא פגע במשיכה שלנו - הכל פועל יוצא של אהבה וקרבה בין בני זוג, שלא תלויה במראהו של איבר כזה או אחר. אחרי תהליך של התבגרות אני מרגישה עכשיו שנוח לי בעור שלי, וזו התחושה הכי מעצימה שיש. כיום אני בהריון והאמת שהחזה שלי דווקא לא ממש גדל - וזה כבר כ"כ לא משנה לי כבר..

אסור לנו לבקר את עצמנו ככה - זה מחליש, מיותר, ומכלה אנרגיות. והרי אם זה לא היה החזה זה היה משהו אחר. צריך לקבל את זה שאנחנו לא "מושלמים" על-פי סטנדרטים חיצוניים (לא מציאותיים), אלא הגרסה הכי טובה שאנחנו יכולים להיות של עצמנו. ואל תדאגי, אני יכולה להבטיח לך שגם עם החולצה, זה ברור שהחזה שלך לא גדול, כך שאל תחששי שאת מוכרת כאן חתול בשק. מה שכן, מהסיבה הזו כן הייתי ממליצה לך לא ללכת עם חזיות מרופדות מדי. תזכרי שאין לנו במה להתבייש ואין לנו במה להסתיר. ומי שיתאהב בך יתאהב בך בגלל ולא למרות. בהצלחה!

למה לכאוב את זה לבד אם אפשר לכאוב את זה ביחד?

ולמה לא לדעת מה בן הזוג מרגיש עם זה?

אמנם לא שטוח ממש אבל קטן מאוד וזה מאוד מאוד מפריע לי

ואני כן מדברת על זה עם בעלי, זה לא שאם אני לא אגיד כלום הוא לא ישים לב...

אז לא צריך להדגיש את זה ולחפור בזה אבל בהחלט כן לשתף בתחושות,

ולי גם חשוב לדעת מה הוא מרגיש (האמת שזה לא מפריע לו ואם לא הייתי מדברת על 

זה לא הייתי יודעת והייתי יכולה לחשוב שזה מפריע לו.. וחבל..)

יש הרבה דרכים להסתכל על דברים, זה לא שאם לא תגידי כלום הוא לא ישים לב, אלא שברור שהוא שם לב איך את נראית ומה המבנה שלך אבל הוא לא הרגיש שמשהו לא בסדר עם זה

ולפעמים - אם את תדגישי לו כמה זה מפריע לך זה יתחיל להפריע גם לו ואין לי מספיק מילים להגיד כמה חבל זה יהיה.

מה שהיה היה, מה שדברת דברת, היום שאת כבר יודעת שזה לא מפריע לו - אני ממליצה לך בחום לא לדבר על זה יותר ולהתחיל לעבוד על עצמך להשלים עם המראה שלך, להתחבר למראה שלך ולהתחיל לשדר לבעלך את היחס החיובי שלך כלפי עצמך - זה יעזור לו להרגיש טוב עם המבנה שלך (אם במקרה זה התחיל כבר להפריע לו בעקבות הדיבורים שלך)..

בהצלחה

אם כן או לא לדבר עוד לפני החתונה ולפני אירוסין/לחיים

זה לגמרי שונה מאשר לאחר נישואין שם הקשר שונה לחלוטין זה הבדל עצום.....

אבל היא שאלה "האם אחרי החתונה שוחחת איתו על זה"

אצלנו זה היה הפוך.

בעלי נולד עם שריר חסר בחזה. הוא היה לחוץ עד אימה מה יהיה כשאני אגלה זאת (לא רואים את זה מבחוץ וזה לא פוגע בבריאות או בכושר הגופני)

האמת, לא הבנתי ממה הוא לחוץ (ואני אחת שאכפת לה ממראה), זה באמת אולי נראה מוזר, אבל זה בכלל, בכלל לא מפריע!!!!!!!

אני אוהבת אותו כמו שהוא. זה הגוף שלו וזה נהדר בעיני.

הוא אומר שאם היה יודע איך אני אגיב, הוא לא היה לחוץ כל החיים שלו.....

אבל אני חייבת להדגיש שנראה לי שזה רק בתפיסה שלך.

מי אמר שחזה שטוח זה פגם?? אם תחליטי שזה טוב ונהדר והכי מתאים לך, וזה מה שתשדרי - זה מה שכל בעל לעתיד ירגיש ויאהב.

בניגוד לבעלי שזה באמת מום לעניין עבודת המקדש וכדומה... (לא לדעתי!)

בהצלחה רבה לך בשידוכים והכל!

לדעתי כן כדאי שהוא ידע את זה, ועם בגדים ממש רחבים הוא לא ידע אם זה

ממש שטוח או קצת יותר (וההבדל הוא משמעותי..)

לכן אני מציעה לך ללבוש בגד קצת פחות רחב, כזה שעדיין יהיה צנוע

אבל יתן לו לראות קצת יותר

ואני אומר גם דבר קצת קשה - אני חושבת שגם כשיש אהבה בין איש לאישה

זה לא שזה כבר לא יהיה משנה וכבר לא יפריע, נכון, הוא יאהב אותך אבל בנושא הזה

כנראה שתהיה לכם התמודדות

ו... אני במקומך כן הייתי הולכת על ניתוח, אפילו אחרי החתונה, אם תראו שזה באמת מפריע

שהיא נפגשת איתו בסגנון וברמה הדתית.

ואין סיבה בעולם שהוא יהיה מודע לנורמות כאלו ואחרות בנושא

כן במידה מסויימת אנחנו סחורה, וחזה שטוח הוא בהחלט פגם

והוא דבר משמעותי

אין טעם להתכחש לבעיה ולומר שהיא לא קיימת, במקום זה עדיף להתמודד איתה

מי שלא מכיר אישה ואת גופה ולא נחשף לכל המראות המזעזעים..

זה ממש לא פגם בשבילו!!

וזה בכלל לא משמעותי בטח ובטח כשאין דרך להתמודד איתה! (ניתוח זה ממש ממש ממש לא אופציה מבחינתי)

אנחנו סחורה כשאנחנו חושבות על עצמינו כסחורה.

אני אישה שכוללת בתוכה אופי, מחשבות, יכולות, ואחרי הכל גם גוף..

והגוף לא מייצג אותי ולא אמור להיות שווה שאני אסתובב בגללו עם תחושות נוראיות כלפי עצמי.

מה שאת כותבת לא מדוייק. כלומר, ודאי אנחנו לא סחורה. וגודל מסויים יכול להיות באותה מידה יתרון עבור מי שצורת הגוף הזו מוצאת חן בעיניו.

ומי שלא נחשף לכל מה שפרוץ אשריו ואשרי חלקו, וחלקה של אישתו כמובן.

אבל גם בחור שהוא שמור ב"ה מטבע הדברים, או בעצם מטבעו, באופן טבעי נמשך לצורת גוף מסויימת.

חס וחלילה להבליט במיוחד את הגוף בתקופת השידוכים, והקב"ה מזווג הזיווגים יודע לאיזה איש לתת איזו אישה, אבל בכל זאת, יש מקום לזה שאיש נמשך לצורת גוף מסויימת, ולא נמשך למימדים אחרים.

אז ודאי שלא צריך להרגיש לא שווה, כאמור זה לא פגם - יש מי שזה מה שמוצא חן בעיניו דוקא, אבל לא צריך לבטל לגמרי את המקום שצורת הגוף תופסת בקשר בין איש לאישתו.

כנגזרת מזה, יש מקום, במקרים יוצאי דופן, לניתוח קוסמטי.

כשהמקרא משתמש במשל מסויים, זה קודם כל כי יש בזה מסר אמיתי וחזק.

נכון שלא מבינים את הדברים כפשוטם, והנמשל היא כנסת ישראל וכו', אבל זה קודם כל כי הדימוי ששלמה המלך נדרש אליו הוא מאוד מוחשי.

שלמה המלך לא חשש להשתמש בדימוי כל כך פיזי על אף שאין חולק על צידקותו...

סימן שזה באמת טבע העולם, ולא חלילה משהו שרק מי שנחשף  למראות לא צנועים מודע אליו.

שכתבה לך לא לדאוג - שהקב"ה ישלח איש שאוהב אותך בדיוק .

ואותה אנונימית שכתבה את התגובה "אנונימית אחרת" - שבה הדגשתי שגודל מסויים יכול להיות באותה מידה יתרון עבור מי שצורת הגוף הזו מוצאת חן בעיניו.

אני רק חושבת שאי אפשר לסמוך על זה שאם הבחור שמור וצדיק, מימדים מסויימים לא מדברים אליו.

זה כל מה שהתכוונתי.

מה אני מציעה? לגשת בביטחון אל השידוכים. וכן לדבר על הנושא בהמשך הנישואין.

רוב רובם של הבחורים שהתחתנו עם נשים עם מימדים כאלה שמחים בחלקים ואוהבים את נשותיהן כמו שהן, ולא רק בגלל שהם מעריכים את האישה על האישיות שלה.

מבחינתם אין כאן שום ויתור.

ממילא לא ברור מה בדיוק ניתן לעשות בקשר לזה שהוא גם בטיחותי וללא חשש בריאותי.

היא נובעת מטבע העולם

ואל תדאגי - הקב"ה ישלח לך איש שיאהב אותך בדיוק כמו שאת.

מדובר במחקרים שנעשו על הציבור שלנו. גם ההכי דוסים ראו הכל. הכללל. 

אפשר לתת קצת קרדיט לגברים? הם, למרבה הפלא, לא כאלה טפשים.

אם יש לך מחזור מסודר ובדיקות דם לפרופיל הורמונלי תקינות - הכול בסדר גמור ואין שום הונאה.

להונאה צריכות לדאג בנות עם מחזור לא סדיר...

שדיים יכולות להיות בכל מיני גדלים וזה אף פעם לא אומר כלום על תיפקודם.

כשבעז"ה תלדי, הם יגדלו מספיק לייצר חלב, ותניקי כמו כולן, והכול יהיה בסדר. אל תדאגי.

את לא מדמיינת כמה זה נכון.

מישהי מושלמת לפי הקריטריונים הנפוצים תאבד את כל המשיכה שלה אם תלך שפופה ומהססת.

מישהי שהולכת בביטחון ושלמה עם הגוף שלה, תהיה מושכת.

זה הרבה יותר קריטי מכל דבר אחר.

תנסי להפנים את זה. זה חשוב. תחשבי כמה דברים טובים יש בך, וגם כמה דברים יפים חיצונית. אז יש משהו אחד לא מושלם לפי הכללים, מה עם כל השאר?

וחוץ מזה, שהיום לא באופנה חזה גדול, ותכלס זה גם לא נוח ולא פרקטי ונראים פחות רזים..

לי היה חזה קטן ממש, ועם השנים גדל קצת, ואחרי הלידה גדל עוד ואני ממש סובלת מזה. בהרגשה ובמראה. והייתי מעדיפה בהחלט קטן מאד.

יש לי חברה עם אותה "בעיה", שדווקא אחרי הלידה עוד קטן לה החזה עוד - יש גם כאלה. זה מפריע לה קצת ואולי גם לבעלה כמו שרמזה לי פעם אבל היא כזאת נהדרת והם כזה זוג מקסים. זה כל כך כל כך זניח.

הזכרת לי איך בתור רווקה חשבתי על כל מיני נקודות חן ועניינים איך אני חייבת להיפטר מהם לפני שאתחתן.. והיום זה פשוט לא מעניין. כאילו שבעלי מושלם לגמרי.. כמובן שלא עשיתי אז כלום חוץ מלדאוג..

ואם יפריע קצת, אז יפריע קצת. הרבה יותר משמעותי כשמפריע משהו במידות של בן הזוג או בכל מיני הרגלים משונים שיש לו.

גם אין לך מה לעשות בנידון, ממילא.

תנסי לא לחשוב על זה. קל לומר וקשה לבצע אבל תנסי..

בהצלחה ובשורות טובות!

הניק מוכר, ולא רוצה שבטעות יזהו...

שתי חברות טובות מאוד שלי סבלו מבעיה הפוכה - שדיים ענקיים.  שדיים ענקיים פירושו כאב גב (העומס לסחוב את המשקל העודף), פירושו בעיה אדירה למצוא ביגוד במידה נכונה (צריך לקנות שמלה או חולצה בשתי מידות גדולות מהמידה האמיתית, כדי שיהיה מספיק בד להיסגר על החזה, פירושו להיראות שמנה מ א ו ד, למרות שאת בעצם רזרוזה, אבל השדיים מסתירות את הגוף והמותן הדקיקים שלך.  והבעיה קיימת כל יום, כל היום.  החברות קונות חזיות בכמה עשרות שקלים, בכל חנות זמינה, ואת יכולה לקנות חזיה רק במאות רבות של שקלים, ורק בחנות מיוחדת לנשים בגודל שלך...  וכל העת, הגב כואב מהעומס.

שתיהן בחרו לעבור ניתוח הקטנה (הורדה של מעל ק"ג בכל צד!).  שתיהן סבלו, ועכשיו הן מאושרות (לאחר שתהליך ההחלמה הסתיים).  

תהני מכל רגע עם הגודל שיש לך!

תודי לקב"ה שזו בעייתך, ולא הפוך.

האם את דואגת?  כן.  מותר לך לדאוג, אבל אין חובה לדאוג.  וחבל שתדאגי.  חבל על זמנך ועל העצבים שלך.

שדרי לעצמך שאת יפה ונורמלית.  זה הכי חשוב.

החתן יקלוט את השדר שטוב לך עם עצמך, וגם לו יהיה טוב מאוד איתך.

אפשר גם, כתרגיל, להסתכל לעצמך בעיניים במראה, ולומר לעצמך - "אני יפה, המבנה שלי יפה, כל איבר בגופי הוא בגודל המתאים.  אני אוהבת את גופי כמו שהוא."  או כל משפט אחר שמתאים לך.

חזרי על המשפט כזה כמה פעמים ביום, למשך שבוע, שבועיים, שלושה, כמה שתצטרכי, עד שתהיי משוכנעת ביותר מ- 100% שהמבנה שלך מקסים, יפה, נאה, מעולה!  אם תרצי, תוכלי לשנות את המשפט באמצע, עד שתהיי משוכנעת מעל לכל ספק שאת מושלמת!

כי ככה את באמת - מושלמת כמו שאת.

שלחתי למנהלות הפורום את הפרטים שלי, תוכלי לקבל אותם מהן.

בקיצור נמרץ - יש מנתחים שונים בארץ שעושים הקטנה (ויש שתי צורות ניתוח שונות).  אכן יש כאבים, כמו בכל ניתוח.  יש שרגישות יותר ויש שרגישות פחות.  כן, בהחלט כואב.  ב"ה יש משככי כאבים שניתן לקחת.  לוקח זמן לריפוי.  צריך לקחת פסק זמן מהעבודה כדי לנוח ולהתאושש.

יחד עם זאת, שתי החברות מאושרות שעברו את הניתוח.  הגב לא כואב, בגדים אפשר לקנות בכל חנות, וגם ניתן לקנות חזיה במידה הגיונית.  

לגבי ההנקה - ממה שנאמר להן כשהתעניינו במקומות שמתמחים בהנקה (לא בקופת חולים אלא במקומות ייעודיים להנקה) נאמר להן שגם נשים שלא חוו ניתוח יכולות להיתקל בקשיים בהנקה (אפשר למצוא שרשורים רבים בנושא בערוץ 7...).  ההקטנה תחייב אותן להתאמצות מיוחדת בשבועיים הראשונים של הלידה הראשונה, אבל לאחר מכן, במשך ההנקה הזו ובמשך כל שאר הלידות-הנקות, הן תהיינה ככל האשה, בלי בעיה מיוחדת מפני הניתוח.

אבל מי שסובלת, זה מספיק חשוב בשביל לוותר על ההנקה. סליחה על הדעה הכפרנית..

האם בחור היה רוצה/צריך לדעת על דבר כזה.

דעתו היא:

א. תלוי אם זה משהו בריאותי או סתם מראה חיצוני.

ב. אם זה בריאותי - אולי. (יש לדון על כך בנפרד)

ג. אם זה סתם מראה חיצוני - בחור יכול לדעת את זה בקלות. זה לא אזור מוסתר כמו בית שחי שאין לך מושג איך זה נראה. לכן הגישה היא "רוצה - טוב, לא רוצה - להתראות".

ד. אפילו אם הבחור לא יודע על כך (ואין סבירות כזו) זה לא עניינו. אף בחור לפני שמתחתן לא אמור לברר על חלקים מכוסים בגוף האשה. כל בחור מתחתן על דעת זה שהוא לא יודע איך מעוצב גוף האשה מעבר למה שהוא ראה אותה בדייט.

ה. בטוח יש עוד הרבה בנות כמוך שנשואות באושר כי בעליהן אוהבים אותן בדיוק כפי שהן.

גם אני בעלת חזה קטן מאד! ומבנה גוף קטן..

ואחרי ההנקה הוא עוד יותר התקטן. וזה ממש מפריע לי.

עם בעלי לא דיברתי על זה.

מתעודדת שיש עוד כמוני, רק שהן מסתירות את הגודל בעזרת חזיה.

ותודה לך אנונימית שסיפרת על החברות שעשו ניתוח.

הלוואי ונשמח כל אחת בגוף שלה וביופי שלה!

ומצטרפת לקודמותי שכתבו שמה שהכי חשוב זה מה שאנחנו משדרות.

ולא יהיה שוק

לי יש חזה בגודל סביר - B-C ובעלי שהיה דוס לגמרי לא היה לו שום מושג איך נראה גוף של אישה.

בליל כלולות הוא חטף את שוק חייו כי הוא היה בטוח שזה הרבה יותר קטן ממה שזה

לקח לו הרבה זמן להתרגל לגודל החזה

היום הוא אוהב את זה...

זה לגמרי עניין של העדפה

וגם נשיות ממש לא מתבטאת רק דרך גודל של חזה,

ומשיכה לא תלויה רק בגודל של חזה,

אלא זה מה שאת משדרת,

תתאפרי,

תטפחי את עצמך,

תשקיעי בעצמך,

תלבשי בגדים שאת מרגישה בהם הכי יפה,

שהבטחון עצמי שלך יגדל,

תסתכלי במראה ותגידי לעצמך שאת יפה!!

באמת באמת יפה!!

כמו שאת!!

ולא צריך לשנות בך כלום!

תשדרי נשיות,

שהשפת גוף שלך תהיה נשית (למי שמבינה בזה.. זה אומר חיוך שובב, מתוק ומלא חן, כמו שרק בנות, וכל הבנות יודעות לעשות. כל זה אחרי שתתחתנו שאז תוכלי להתנהג בהכי נשיות שלך, אבל את יכולה בעדינות, בחן ובצניעות גם לפני)

ורק שתדעי שהכי חשוב שיאהבו את הפנים שלך,

ואת מבנה הגוף הכללי (רזה\רחב וכו')

ואת זה הוא כבר ראה

לא צריך יותר מזה

כי אף אחד לא מושלם

ויש סיבה שזה מה שרואים ולא מדווחים על כל נקודת חן לפני החתונה

וגם אם יש מישהי עם מבנה גוף מושלם יכול להיות שיש לה פגמים אחרים שגם אותם אף אחד לא רואה..

ויש כאלה שדווקא מעדיפים קטן

(לפי דעתי יש לי דווקא גודל יפה של חזה, לא קטן ולא גדול, 

ודווקא בעלי מעדיף קטן יותר, כי זה הטעם שלו...)

גם לי היה חזה קטן ובנוסף יש לי עיוות כזה בצלעות של החזה שבעיניי הוא ממש לא יפה.

הגישה שלי הייתה משהו באמצע,

מצד אחד, לא להתאמץ מדי להסתיר את זה (כמו חזיות מרופדות, או ללכת עם בגדים רחבים שאין לו שום סיכוי לדעת את זה).

ומצד שני, לא הלכתי עם בגדים צמודים כדי שיראה.

לפני החתונה זרקתי לו משהו על העיוות בצלעות, שזה רק אסתטי ולא פוגע בריאותית.

לאחר החתונה, בעלי היה ממש מדהים ונתן לי את הקצב שלי לקבל את הביטחון שאני הייתי כ"כ צריכה ממנו.

הייתי די שטוחה לפני החתונה. בתקופת הדייטים כן התלבשתי קצת יותר צמוד מהרגיל (לא צמוד ממש, אבל לא אוהל, שאפשר לראות גזרה). לבעלי זה לא הפריע (דיברנו על זה אחרי החתונה). וגם בתקופת הריון והנקה הגודל  השתנה (אחר כך חזר להיות קטן), אז יש תקופות שונות......

אני חושבת שהגיבו כאן המון תגובות מהממות.

רק אוסיף שלי יש תסביך נקודות חן. הקב"ה חנן אותי בהמון המון כאלו ולי לא נעים איתן כלל.

לפני החתונה זרקתי לבעלי משהו על זה שיש לי המון נקודות חן בכל הגוף, כי רציתי להרגיע את עצמי שלא יהיה "מקח טעות". לא התעמקנו בפאת הצניעות, ולמפרע  גיליתי שממש ממש הבהלתי אותו (ולשווא, יש לציין. יש לי אולי עשרים נקודות חן, זה בכלל לא משהו קיצוני ולא מורגש במיוחד. יותר מזה, רוב הנקודות חן שלי בפנים כך שאת רובן הוא ראה לפני החתונה, וגם אמר לי שזה לא מפריע לו.)

הסיבה שאני בכלל מזכירה את זה, זה פשוט להציג שרוב הדברים המוצנעים עדיף לא לדבר עליהם בכלל לפני החתונה, כי גם אם מזכירים אותם, מנסים לעשות את זה בצניעות ועלולים בסוף להבהיל סתם יתר על המידה כי מפאת הצניעות לא מפרטים וזה מבלבל ולא ברור.

ובכלל אין לי מושג איך אפשר לדבר על דבר כזה לפני החתונה בצניעות, אבל זה לא ענייני.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

והאמת שהופתעתי עד כדי כמה הוא לא התרגש מזה.

כאילו בכלל לא הבין על מה המהומה.

בלי שום הסתייגויות, אמר שזה בכלל לא נראה לו משהו שצריך לדבר עליו ואפילו לחשוש ממנו. לא נראה לו פגם בכלל.

הוא אמר שברגע שעוברים אפילו דייט אחד, מסתכלים קצת מעבר על הבנאדם, ועד החתונה כבר מכירים כל כך הרבה מעבר, שזה פשוט לא תופס מקום.

אני לא יודעת אם הוא דעת מיעוט, כי רק אותו אשאל שאלה כזאת , אבל לדעתי את יכולה להיות רגועה שאם בעלי חושב ככה כנראה שיש עוד כאלו בעולם, והקב"ה ישלח לך מי שמתאים לך.

לא יודעת אם זה רלוונטי, אבל יש לי חזה רגיל, כך שבעלי לא דיבר מתוך ניסיון, סתם לא חשב שזה בכלל משמעותי. אה וגם בעלי לא איזה סופר דוס שלא מסתכל בכלל על בנות ולא יודע. לצערו בתיכון אפילו היה רואה סרטים וכאלו.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.