הלוואי שהיה גדל..

לי לא זז במילימטר 

ענו לה יפה.

אני לא רואה הבדל בין השירשור הזה לשירשורים אחרים בנושאים הרבה יותר אינטימיים.

בפרט שאין לך רעיון עם מי היא יכולה להתייעץ אחרת.

הודעתך נגעה ללבי כיוון שגם אני התמודדתי עם המצוקה הזו במשך שנים - המבנה שלי דומה על-פי התיאור לשלך, וכנערה ואחר-כך גם כאישה, ואפילו כבר בזמן זוגיות, ה"פגם" הזה (לכאורה) נורא הטריד אותי והתביישתי.

אבל, אני מבקשת באמת לחזק אותך מכל הלב - מהנסיון שלי, אנחנו עושות לעצמנו חיים קשים יותר ממה שכל אדם אחר היה עושה לנו. אין שום בעיה בחזה קטן (ואפילו יש גברים שמוצאים אותו מושך יותר) כל עוד את עצמך מרגישה שלמה ונוח לך בגופך. לבעלי אין שום בעיה עם המבנה שלי והוא אוהב אותו ואותי וזה מעולם לא פגע במשיכה שלנו - הכל פועל יוצא של אהבה וקרבה בין בני זוג, שלא תלויה במראהו של איבר כזה או אחר. אחרי תהליך של התבגרות אני מרגישה עכשיו שנוח לי בעור שלי, וזו התחושה הכי מעצימה שיש. כיום אני בהריון והאמת שהחזה שלי דווקא לא ממש גדל - וזה כבר כ"כ לא משנה לי כבר..

אסור לנו לבקר את עצמנו ככה - זה מחליש, מיותר, ומכלה אנרגיות. והרי אם זה לא היה החזה זה היה משהו אחר. צריך לקבל את זה שאנחנו לא "מושלמים" על-פי סטנדרטים חיצוניים (לא מציאותיים), אלא הגרסה הכי טובה שאנחנו יכולים להיות של עצמנו. ואל תדאגי, אני יכולה להבטיח לך שגם עם החולצה, זה ברור שהחזה שלך לא גדול, כך שאל תחששי שאת מוכרת כאן חתול בשק. מה שכן, מהסיבה הזו כן הייתי ממליצה לך לא ללכת עם חזיות מרופדות מדי. תזכרי שאין לנו במה להתבייש ואין לנו במה להסתיר. ומי שיתאהב בך יתאהב בך בגלל ולא למרות. בהצלחה!

למה לכאוב את זה לבד אם אפשר לכאוב את זה ביחד?

ולמה לא לדעת מה בן הזוג מרגיש עם זה?

אמנם לא שטוח ממש אבל קטן מאוד וזה מאוד מאוד מפריע לי

ואני כן מדברת על זה עם בעלי, זה לא שאם אני לא אגיד כלום הוא לא ישים לב...

אז לא צריך להדגיש את זה ולחפור בזה אבל בהחלט כן לשתף בתחושות,

ולי גם חשוב לדעת מה הוא מרגיש (האמת שזה לא מפריע לו ואם לא הייתי מדברת על 

זה לא הייתי יודעת והייתי יכולה לחשוב שזה מפריע לו.. וחבל..)

יש הרבה דרכים להסתכל על דברים, זה לא שאם לא תגידי כלום הוא לא ישים לב, אלא שברור שהוא שם לב איך את נראית ומה המבנה שלך אבל הוא לא הרגיש שמשהו לא בסדר עם זה

ולפעמים - אם את תדגישי לו כמה זה מפריע לך זה יתחיל להפריע גם לו ואין לי מספיק מילים להגיד כמה חבל זה יהיה.

מה שהיה היה, מה שדברת דברת, היום שאת כבר יודעת שזה לא מפריע לו - אני ממליצה לך בחום לא לדבר על זה יותר ולהתחיל לעבוד על עצמך להשלים עם המראה שלך, להתחבר למראה שלך ולהתחיל לשדר לבעלך את היחס החיובי שלך כלפי עצמך - זה יעזור לו להרגיש טוב עם המבנה שלך (אם במקרה זה התחיל כבר להפריע לו בעקבות הדיבורים שלך)..

בהצלחה

אם כן או לא לדבר עוד לפני החתונה ולפני אירוסין/לחיים

זה לגמרי שונה מאשר לאחר נישואין שם הקשר שונה לחלוטין זה הבדל עצום.....

אבל היא שאלה "האם אחרי החתונה שוחחת איתו על זה"

אצלנו זה היה הפוך.

בעלי נולד עם שריר חסר בחזה. הוא היה לחוץ עד אימה מה יהיה כשאני אגלה זאת (לא רואים את זה מבחוץ וזה לא פוגע בבריאות או בכושר הגופני)

האמת, לא הבנתי ממה הוא לחוץ (ואני אחת שאכפת לה ממראה), זה באמת אולי נראה מוזר, אבל זה בכלל, בכלל לא מפריע!!!!!!!

אני אוהבת אותו כמו שהוא. זה הגוף שלו וזה נהדר בעיני.

הוא אומר שאם היה יודע איך אני אגיב, הוא לא היה לחוץ כל החיים שלו.....

אבל אני חייבת להדגיש שנראה לי שזה רק בתפיסה שלך.

מי אמר שחזה שטוח זה פגם?? אם תחליטי שזה טוב ונהדר והכי מתאים לך, וזה מה שתשדרי - זה מה שכל בעל לעתיד ירגיש ויאהב.

בניגוד לבעלי שזה באמת מום לעניין עבודת המקדש וכדומה... (לא לדעתי!)

בהצלחה רבה לך בשידוכים והכל!

לדעתי כן כדאי שהוא ידע את זה, ועם בגדים ממש רחבים הוא לא ידע אם זה

ממש שטוח או קצת יותר (וההבדל הוא משמעותי..)

לכן אני מציעה לך ללבוש בגד קצת פחות רחב, כזה שעדיין יהיה צנוע

אבל יתן לו לראות קצת יותר

ואני אומר גם דבר קצת קשה - אני חושבת שגם כשיש אהבה בין איש לאישה

זה לא שזה כבר לא יהיה משנה וכבר לא יפריע, נכון, הוא יאהב אותך אבל בנושא הזה

כנראה שתהיה לכם התמודדות

ו... אני במקומך כן הייתי הולכת על ניתוח, אפילו אחרי החתונה, אם תראו שזה באמת מפריע

שהיא נפגשת איתו בסגנון וברמה הדתית.

ואין סיבה בעולם שהוא יהיה מודע לנורמות כאלו ואחרות בנושא

כן במידה מסויימת אנחנו סחורה, וחזה שטוח הוא בהחלט פגם

והוא דבר משמעותי

אין טעם להתכחש לבעיה ולומר שהיא לא קיימת, במקום זה עדיף להתמודד איתה

מי שלא מכיר אישה ואת גופה ולא נחשף לכל המראות המזעזעים..

זה ממש לא פגם בשבילו!!

וזה בכלל לא משמעותי בטח ובטח כשאין דרך להתמודד איתה! (ניתוח זה ממש ממש ממש לא אופציה מבחינתי)

אנחנו סחורה כשאנחנו חושבות על עצמינו כסחורה.

אני אישה שכוללת בתוכה אופי, מחשבות, יכולות, ואחרי הכל גם גוף..

והגוף לא מייצג אותי ולא אמור להיות שווה שאני אסתובב בגללו עם תחושות נוראיות כלפי עצמי.

מה שאת כותבת לא מדוייק. כלומר, ודאי אנחנו לא סחורה. וגודל מסויים יכול להיות באותה מידה יתרון עבור מי שצורת הגוף הזו מוצאת חן בעיניו.

ומי שלא נחשף לכל מה שפרוץ אשריו ואשרי חלקו, וחלקה של אישתו כמובן.

אבל גם בחור שהוא שמור ב"ה מטבע הדברים, או בעצם מטבעו, באופן טבעי נמשך לצורת גוף מסויימת.

חס וחלילה להבליט במיוחד את הגוף בתקופת השידוכים, והקב"ה מזווג הזיווגים יודע לאיזה איש לתת איזו אישה, אבל בכל זאת, יש מקום לזה שאיש נמשך לצורת גוף מסויימת, ולא נמשך למימדים אחרים.

אז ודאי שלא צריך להרגיש לא שווה, כאמור זה לא פגם - יש מי שזה מה שמוצא חן בעיניו דוקא, אבל לא צריך לבטל לגמרי את המקום שצורת הגוף תופסת בקשר בין איש לאישתו.

כנגזרת מזה, יש מקום, במקרים יוצאי דופן, לניתוח קוסמטי.

כשהמקרא משתמש במשל מסויים, זה קודם כל כי יש בזה מסר אמיתי וחזק.

נכון שלא מבינים את הדברים כפשוטם, והנמשל היא כנסת ישראל וכו', אבל זה קודם כל כי הדימוי ששלמה המלך נדרש אליו הוא מאוד מוחשי.

שלמה המלך לא חשש להשתמש בדימוי כל כך פיזי על אף שאין חולק על צידקותו...

סימן שזה באמת טבע העולם, ולא חלילה משהו שרק מי שנחשף  למראות לא צנועים מודע אליו.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

היא נובעת מטבע העולם

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מדובר במחקרים שנעשו על הציבור שלנו. גם ההכי דוסים ראו הכל. הכללל. 

אפשר לתת קצת קרדיט לגברים? הם, למרבה הפלא, לא כאלה טפשים.

אם יש לך מחזור מסודר ובדיקות דם לפרופיל הורמונלי תקינות - הכול בסדר גמור ואין שום הונאה.

להונאה צריכות לדאג בנות עם מחזור לא סדיר...

שדיים יכולות להיות בכל מיני גדלים וזה אף פעם לא אומר כלום על תיפקודם.

כשבעז"ה תלדי, הם יגדלו מספיק לייצר חלב, ותניקי כמו כולן, והכול יהיה בסדר. אל תדאגי.

את לא מדמיינת כמה זה נכון.

מישהי מושלמת לפי הקריטריונים הנפוצים תאבד את כל המשיכה שלה אם תלך שפופה ומהססת.

מישהי שהולכת בביטחון ושלמה עם הגוף שלה, תהיה מושכת.

זה הרבה יותר קריטי מכל דבר אחר.

תנסי להפנים את זה. זה חשוב. תחשבי כמה דברים טובים יש בך, וגם כמה דברים יפים חיצונית. אז יש משהו אחד לא מושלם לפי הכללים, מה עם כל השאר?

וחוץ מזה, שהיום לא באופנה חזה גדול, ותכלס זה גם לא נוח ולא פרקטי ונראים פחות רזים..

לי היה חזה קטן ממש, ועם השנים גדל קצת, ואחרי הלידה גדל עוד ואני ממש סובלת מזה. בהרגשה ובמראה. והייתי מעדיפה בהחלט קטן מאד.

יש לי חברה עם אותה "בעיה", שדווקא אחרי הלידה עוד קטן לה החזה עוד - יש גם כאלה. זה מפריע לה קצת ואולי גם לבעלה כמו שרמזה לי פעם אבל היא כזאת נהדרת והם כזה זוג מקסים. זה כל כך כל כך זניח.

הזכרת לי איך בתור רווקה חשבתי על כל מיני נקודות חן ועניינים איך אני חייבת להיפטר מהם לפני שאתחתן.. והיום זה פשוט לא מעניין. כאילו שבעלי מושלם לגמרי.. כמובן שלא עשיתי אז כלום חוץ מלדאוג..

ואם יפריע קצת, אז יפריע קצת. הרבה יותר משמעותי כשמפריע משהו במידות של בן הזוג או בכל מיני הרגלים משונים שיש לו.

גם אין לך מה לעשות בנידון, ממילא.

תנסי לא לחשוב על זה. קל לומר וקשה לבצע אבל תנסי..

בהצלחה ובשורות טובות!

הניק מוכר, ולא רוצה שבטעות יזהו...

שתי חברות טובות מאוד שלי סבלו מבעיה הפוכה - שדיים ענקיים.  שדיים ענקיים פירושו כאב גב (העומס לסחוב את המשקל העודף), פירושו בעיה אדירה למצוא ביגוד במידה נכונה (צריך לקנות שמלה או חולצה בשתי מידות גדולות מהמידה האמיתית, כדי שיהיה מספיק בד להיסגר על החזה, פירושו להיראות שמנה מ א ו ד, למרות שאת בעצם רזרוזה, אבל השדיים מסתירות את הגוף והמותן הדקיקים שלך.  והבעיה קיימת כל יום, כל היום.  החברות קונות חזיות בכמה עשרות שקלים, בכל חנות זמינה, ואת יכולה לקנות חזיה רק במאות רבות של שקלים, ורק בחנות מיוחדת לנשים בגודל שלך...  וכל העת, הגב כואב מהעומס.

שתיהן בחרו לעבור ניתוח הקטנה (הורדה של מעל ק"ג בכל צד!).  שתיהן סבלו, ועכשיו הן מאושרות (לאחר שתהליך ההחלמה הסתיים).  

תהני מכל רגע עם הגודל שיש לך!

תודי לקב"ה שזו בעייתך, ולא הפוך.

האם את דואגת?  כן.  מותר לך לדאוג, אבל אין חובה לדאוג.  וחבל שתדאגי.  חבל על זמנך ועל העצבים שלך.

שדרי לעצמך שאת יפה ונורמלית.  זה הכי חשוב.

החתן יקלוט את השדר שטוב לך עם עצמך, וגם לו יהיה טוב מאוד איתך.

אפשר גם, כתרגיל, להסתכל לעצמך בעיניים במראה, ולומר לעצמך - "אני יפה, המבנה שלי יפה, כל איבר בגופי הוא בגודל המתאים.  אני אוהבת את גופי כמו שהוא."  או כל משפט אחר שמתאים לך.

חזרי על המשפט כזה כמה פעמים ביום, למשך שבוע, שבועיים, שלושה, כמה שתצטרכי, עד שתהיי משוכנעת ביותר מ- 100% שהמבנה שלך מקסים, יפה, נאה, מעולה!  אם תרצי, תוכלי לשנות את המשפט באמצע, עד שתהיי משוכנעת מעל לכל ספק שאת מושלמת!

כי ככה את באמת - מושלמת כמו שאת.

שלחתי למנהלות הפורום את הפרטים שלי, תוכלי לקבל אותם מהן.

בקיצור נמרץ - יש מנתחים שונים בארץ שעושים הקטנה (ויש שתי צורות ניתוח שונות).  אכן יש כאבים, כמו בכל ניתוח.  יש שרגישות יותר ויש שרגישות פחות.  כן, בהחלט כואב.  ב"ה יש משככי כאבים שניתן לקחת.  לוקח זמן לריפוי.  צריך לקחת פסק זמן מהעבודה כדי לנוח ולהתאושש.

יחד עם זאת, שתי החברות מאושרות שעברו את הניתוח.  הגב לא כואב, בגדים אפשר לקנות בכל חנות, וגם ניתן לקנות חזיה במידה הגיונית.  

לגבי ההנקה - ממה שנאמר להן כשהתעניינו במקומות שמתמחים בהנקה (לא בקופת חולים אלא במקומות ייעודיים להנקה) נאמר להן שגם נשים שלא חוו ניתוח יכולות להיתקל בקשיים בהנקה (אפשר למצוא שרשורים רבים בנושא בערוץ 7...).  ההקטנה תחייב אותן להתאמצות מיוחדת בשבועיים הראשונים של הלידה הראשונה, אבל לאחר מכן, במשך ההנקה הזו ובמשך כל שאר הלידות-הנקות, הן תהיינה ככל האשה, בלי בעיה מיוחדת מפני הניתוח.

אבל מי שסובלת, זה מספיק חשוב בשביל לוותר על ההנקה. סליחה על הדעה הכפרנית..

האם בחור היה רוצה/צריך לדעת על דבר כזה.

דעתו היא:

א. תלוי אם זה משהו בריאותי או סתם מראה חיצוני.

ב. אם זה בריאותי - אולי. (יש לדון על כך בנפרד)

ג. אם זה סתם מראה חיצוני - בחור יכול לדעת את זה בקלות. זה לא אזור מוסתר כמו בית שחי שאין לך מושג איך זה נראה. לכן הגישה היא "רוצה - טוב, לא רוצה - להתראות".

ד. אפילו אם הבחור לא יודע על כך (ואין סבירות כזו) זה לא עניינו. אף בחור לפני שמתחתן לא אמור לברר על חלקים מכוסים בגוף האשה. כל בחור מתחתן על דעת זה שהוא לא יודע איך מעוצב גוף האשה מעבר למה שהוא ראה אותה בדייט.

ה. בטוח יש עוד הרבה בנות כמוך שנשואות באושר כי בעליהן אוהבים אותן בדיוק כפי שהן.

גם אני בעלת חזה קטן מאד! ומבנה גוף קטן..

ואחרי ההנקה הוא עוד יותר התקטן. וזה ממש מפריע לי.

עם בעלי לא דיברתי על זה.

מתעודדת שיש עוד כמוני, רק שהן מסתירות את הגודל בעזרת חזיה.

ותודה לך אנונימית שסיפרת על החברות שעשו ניתוח.

הלוואי ונשמח כל אחת בגוף שלה וביופי שלה!

ומצטרפת לקודמותי שכתבו שמה שהכי חשוב זה מה שאנחנו משדרות.

ולא יהיה שוק

לי יש חזה בגודל סביר - B-C ובעלי שהיה דוס לגמרי לא היה לו שום מושג איך נראה גוף של אישה.

בליל כלולות הוא חטף את שוק חייו כי הוא היה בטוח שזה הרבה יותר קטן ממה שזה

לקח לו הרבה זמן להתרגל לגודל החזה

היום הוא אוהב את זה...

זה לגמרי עניין של העדפה

וגם נשיות ממש לא מתבטאת רק דרך גודל של חזה,

ומשיכה לא תלויה רק בגודל של חזה,

אלא זה מה שאת משדרת,

תתאפרי,

תטפחי את עצמך,

תשקיעי בעצמך,

תלבשי בגדים שאת מרגישה בהם הכי יפה,

שהבטחון עצמי שלך יגדל,

תסתכלי במראה ותגידי לעצמך שאת יפה!!

באמת באמת יפה!!

כמו שאת!!

ולא צריך לשנות בך כלום!

תשדרי נשיות,

שהשפת גוף שלך תהיה נשית (למי שמבינה בזה.. זה אומר חיוך שובב, מתוק ומלא חן, כמו שרק בנות, וכל הבנות יודעות לעשות. כל זה אחרי שתתחתנו שאז תוכלי להתנהג בהכי נשיות שלך, אבל את יכולה בעדינות, בחן ובצניעות גם לפני)

ורק שתדעי שהכי חשוב שיאהבו את הפנים שלך,

ואת מבנה הגוף הכללי (רזה\רחב וכו')

ואת זה הוא כבר ראה

לא צריך יותר מזה

כי אף אחד לא מושלם

ויש סיבה שזה מה שרואים ולא מדווחים על כל נקודת חן לפני החתונה

וגם אם יש מישהי עם מבנה גוף מושלם יכול להיות שיש לה פגמים אחרים שגם אותם אף אחד לא רואה..

ויש כאלה שדווקא מעדיפים קטן

(לפי דעתי יש לי דווקא גודל יפה של חזה, לא קטן ולא גדול, 

ודווקא בעלי מעדיף קטן יותר, כי זה הטעם שלו...)

גם לי היה חזה קטן ובנוסף יש לי עיוות כזה בצלעות של החזה שבעיניי הוא ממש לא יפה.

הגישה שלי הייתה משהו באמצע,

מצד אחד, לא להתאמץ מדי להסתיר את זה (כמו חזיות מרופדות, או ללכת עם בגדים רחבים שאין לו שום סיכוי לדעת את זה).

ומצד שני, לא הלכתי עם בגדים צמודים כדי שיראה.

לפני החתונה זרקתי לו משהו על העיוות בצלעות, שזה רק אסתטי ולא פוגע בריאותית.

לאחר החתונה, בעלי היה ממש מדהים ונתן לי את הקצב שלי לקבל את הביטחון שאני הייתי כ"כ צריכה ממנו.

הייתי די שטוחה לפני החתונה. בתקופת הדייטים כן התלבשתי קצת יותר צמוד מהרגיל (לא צמוד ממש, אבל לא אוהל, שאפשר לראות גזרה). לבעלי זה לא הפריע (דיברנו על זה אחרי החתונה). וגם בתקופת הריון והנקה הגודל  השתנה (אחר כך חזר להיות קטן), אז יש תקופות שונות......

אני חושבת שהגיבו כאן המון תגובות מהממות.

רק אוסיף שלי יש תסביך נקודות חן. הקב"ה חנן אותי בהמון המון כאלו ולי לא נעים איתן כלל.

לפני החתונה זרקתי לבעלי משהו על זה שיש לי המון נקודות חן בכל הגוף, כי רציתי להרגיע את עצמי שלא יהיה "מקח טעות". לא התעמקנו בפאת הצניעות, ולמפרע  גיליתי שממש ממש הבהלתי אותו (ולשווא, יש לציין. יש לי אולי עשרים נקודות חן, זה בכלל לא משהו קיצוני ולא מורגש במיוחד. יותר מזה, רוב הנקודות חן שלי בפנים כך שאת רובן הוא ראה לפני החתונה, וגם אמר לי שזה לא מפריע לו.)

הסיבה שאני בכלל מזכירה את זה, זה פשוט להציג שרוב הדברים המוצנעים עדיף לא לדבר עליהם בכלל לפני החתונה, כי גם אם מזכירים אותם, מנסים לעשות את זה בצניעות ועלולים בסוף להבהיל סתם יתר על המידה כי מפאת הצניעות לא מפרטים וזה מבלבל ולא ברור.

ובכלל אין לי מושג איך אפשר לדבר על דבר כזה לפני החתונה בצניעות, אבל זה לא ענייני.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

והאמת שהופתעתי עד כדי כמה הוא לא התרגש מזה.

כאילו בכלל לא הבין על מה המהומה.

בלי שום הסתייגויות, אמר שזה בכלל לא נראה לו משהו שצריך לדבר עליו ואפילו לחשוש ממנו. לא נראה לו פגם בכלל.

הוא אמר שברגע שעוברים אפילו דייט אחד, מסתכלים קצת מעבר על הבנאדם, ועד החתונה כבר מכירים כל כך הרבה מעבר, שזה פשוט לא תופס מקום.

אני לא יודעת אם הוא דעת מיעוט, כי רק אותו אשאל שאלה כזאת , אבל לדעתי את יכולה להיות רגועה שאם בעלי חושב ככה כנראה שיש עוד כאלו בעולם, והקב"ה ישלח לך מי שמתאים לך.

לא יודעת אם זה רלוונטי, אבל יש לי חזה רגיל, כך שבעלי לא דיבר מתוך ניסיון, סתם לא חשב שזה בכלל משמעותי. אה וגם בעלי לא איזה סופר דוס שלא מסתכל בכלל על בנות ולא יודע. לצערו בתיכון אפילו היה רואה סרטים וכאלו.

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.

הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר

תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה

אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף

אם תחליטי לתבוע

לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..

השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?

שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.

אני חייבת לא להסכים ל50%?

או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?

האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות

אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?

זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב

זה הגיוני

אוף אין לי כח לשטויות האלה.

במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?

יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר

(לא פרסומת)

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

ירקות

ביצה קשה

פירות חתוכים

מעדן

קרקרים

לביבות ירק

מאפינס מתוק או מלוח