הלוואי שהיה גדל..

לי לא זז במילימטר 

ענו לה יפה.

אני לא רואה הבדל בין השירשור הזה לשירשורים אחרים בנושאים הרבה יותר אינטימיים.

בפרט שאין לך רעיון עם מי היא יכולה להתייעץ אחרת.

הודעתך נגעה ללבי כיוון שגם אני התמודדתי עם המצוקה הזו במשך שנים - המבנה שלי דומה על-פי התיאור לשלך, וכנערה ואחר-כך גם כאישה, ואפילו כבר בזמן זוגיות, ה"פגם" הזה (לכאורה) נורא הטריד אותי והתביישתי.

אבל, אני מבקשת באמת לחזק אותך מכל הלב - מהנסיון שלי, אנחנו עושות לעצמנו חיים קשים יותר ממה שכל אדם אחר היה עושה לנו. אין שום בעיה בחזה קטן (ואפילו יש גברים שמוצאים אותו מושך יותר) כל עוד את עצמך מרגישה שלמה ונוח לך בגופך. לבעלי אין שום בעיה עם המבנה שלי והוא אוהב אותו ואותי וזה מעולם לא פגע במשיכה שלנו - הכל פועל יוצא של אהבה וקרבה בין בני זוג, שלא תלויה במראהו של איבר כזה או אחר. אחרי תהליך של התבגרות אני מרגישה עכשיו שנוח לי בעור שלי, וזו התחושה הכי מעצימה שיש. כיום אני בהריון והאמת שהחזה שלי דווקא לא ממש גדל - וזה כבר כ"כ לא משנה לי כבר..

אסור לנו לבקר את עצמנו ככה - זה מחליש, מיותר, ומכלה אנרגיות. והרי אם זה לא היה החזה זה היה משהו אחר. צריך לקבל את זה שאנחנו לא "מושלמים" על-פי סטנדרטים חיצוניים (לא מציאותיים), אלא הגרסה הכי טובה שאנחנו יכולים להיות של עצמנו. ואל תדאגי, אני יכולה להבטיח לך שגם עם החולצה, זה ברור שהחזה שלך לא גדול, כך שאל תחששי שאת מוכרת כאן חתול בשק. מה שכן, מהסיבה הזו כן הייתי ממליצה לך לא ללכת עם חזיות מרופדות מדי. תזכרי שאין לנו במה להתבייש ואין לנו במה להסתיר. ומי שיתאהב בך יתאהב בך בגלל ולא למרות. בהצלחה!

למה לכאוב את זה לבד אם אפשר לכאוב את זה ביחד?

ולמה לא לדעת מה בן הזוג מרגיש עם זה?

אמנם לא שטוח ממש אבל קטן מאוד וזה מאוד מאוד מפריע לי

ואני כן מדברת על זה עם בעלי, זה לא שאם אני לא אגיד כלום הוא לא ישים לב...

אז לא צריך להדגיש את זה ולחפור בזה אבל בהחלט כן לשתף בתחושות,

ולי גם חשוב לדעת מה הוא מרגיש (האמת שזה לא מפריע לו ואם לא הייתי מדברת על 

זה לא הייתי יודעת והייתי יכולה לחשוב שזה מפריע לו.. וחבל..)

יש הרבה דרכים להסתכל על דברים, זה לא שאם לא תגידי כלום הוא לא ישים לב, אלא שברור שהוא שם לב איך את נראית ומה המבנה שלך אבל הוא לא הרגיש שמשהו לא בסדר עם זה

ולפעמים - אם את תדגישי לו כמה זה מפריע לך זה יתחיל להפריע גם לו ואין לי מספיק מילים להגיד כמה חבל זה יהיה.

מה שהיה היה, מה שדברת דברת, היום שאת כבר יודעת שזה לא מפריע לו - אני ממליצה לך בחום לא לדבר על זה יותר ולהתחיל לעבוד על עצמך להשלים עם המראה שלך, להתחבר למראה שלך ולהתחיל לשדר לבעלך את היחס החיובי שלך כלפי עצמך - זה יעזור לו להרגיש טוב עם המבנה שלך (אם במקרה זה התחיל כבר להפריע לו בעקבות הדיבורים שלך)..

בהצלחה

אם כן או לא לדבר עוד לפני החתונה ולפני אירוסין/לחיים

זה לגמרי שונה מאשר לאחר נישואין שם הקשר שונה לחלוטין זה הבדל עצום.....

אבל היא שאלה "האם אחרי החתונה שוחחת איתו על זה"

אצלנו זה היה הפוך.

בעלי נולד עם שריר חסר בחזה. הוא היה לחוץ עד אימה מה יהיה כשאני אגלה זאת (לא רואים את זה מבחוץ וזה לא פוגע בבריאות או בכושר הגופני)

האמת, לא הבנתי ממה הוא לחוץ (ואני אחת שאכפת לה ממראה), זה באמת אולי נראה מוזר, אבל זה בכלל, בכלל לא מפריע!!!!!!!

אני אוהבת אותו כמו שהוא. זה הגוף שלו וזה נהדר בעיני.

הוא אומר שאם היה יודע איך אני אגיב, הוא לא היה לחוץ כל החיים שלו.....

אבל אני חייבת להדגיש שנראה לי שזה רק בתפיסה שלך.

מי אמר שחזה שטוח זה פגם?? אם תחליטי שזה טוב ונהדר והכי מתאים לך, וזה מה שתשדרי - זה מה שכל בעל לעתיד ירגיש ויאהב.

בניגוד לבעלי שזה באמת מום לעניין עבודת המקדש וכדומה... (לא לדעתי!)

בהצלחה רבה לך בשידוכים והכל!

לדעתי כן כדאי שהוא ידע את זה, ועם בגדים ממש רחבים הוא לא ידע אם זה

ממש שטוח או קצת יותר (וההבדל הוא משמעותי..)

לכן אני מציעה לך ללבוש בגד קצת פחות רחב, כזה שעדיין יהיה צנוע

אבל יתן לו לראות קצת יותר

ואני אומר גם דבר קצת קשה - אני חושבת שגם כשיש אהבה בין איש לאישה

זה לא שזה כבר לא יהיה משנה וכבר לא יפריע, נכון, הוא יאהב אותך אבל בנושא הזה

כנראה שתהיה לכם התמודדות

ו... אני במקומך כן הייתי הולכת על ניתוח, אפילו אחרי החתונה, אם תראו שזה באמת מפריע

שהיא נפגשת איתו בסגנון וברמה הדתית.

ואין סיבה בעולם שהוא יהיה מודע לנורמות כאלו ואחרות בנושא

כן במידה מסויימת אנחנו סחורה, וחזה שטוח הוא בהחלט פגם

והוא דבר משמעותי

אין טעם להתכחש לבעיה ולומר שהיא לא קיימת, במקום זה עדיף להתמודד איתה

מי שלא מכיר אישה ואת גופה ולא נחשף לכל המראות המזעזעים..

זה ממש לא פגם בשבילו!!

וזה בכלל לא משמעותי בטח ובטח כשאין דרך להתמודד איתה! (ניתוח זה ממש ממש ממש לא אופציה מבחינתי)

אנחנו סחורה כשאנחנו חושבות על עצמינו כסחורה.

אני אישה שכוללת בתוכה אופי, מחשבות, יכולות, ואחרי הכל גם גוף..

והגוף לא מייצג אותי ולא אמור להיות שווה שאני אסתובב בגללו עם תחושות נוראיות כלפי עצמי.

מה שאת כותבת לא מדוייק. כלומר, ודאי אנחנו לא סחורה. וגודל מסויים יכול להיות באותה מידה יתרון עבור מי שצורת הגוף הזו מוצאת חן בעיניו.

ומי שלא נחשף לכל מה שפרוץ אשריו ואשרי חלקו, וחלקה של אישתו כמובן.

אבל גם בחור שהוא שמור ב"ה מטבע הדברים, או בעצם מטבעו, באופן טבעי נמשך לצורת גוף מסויימת.

חס וחלילה להבליט במיוחד את הגוף בתקופת השידוכים, והקב"ה מזווג הזיווגים יודע לאיזה איש לתת איזו אישה, אבל בכל זאת, יש מקום לזה שאיש נמשך לצורת גוף מסויימת, ולא נמשך למימדים אחרים.

אז ודאי שלא צריך להרגיש לא שווה, כאמור זה לא פגם - יש מי שזה מה שמוצא חן בעיניו דוקא, אבל לא צריך לבטל לגמרי את המקום שצורת הגוף תופסת בקשר בין איש לאישתו.

כנגזרת מזה, יש מקום, במקרים יוצאי דופן, לניתוח קוסמטי.

כשהמקרא משתמש במשל מסויים, זה קודם כל כי יש בזה מסר אמיתי וחזק.

נכון שלא מבינים את הדברים כפשוטם, והנמשל היא כנסת ישראל וכו', אבל זה קודם כל כי הדימוי ששלמה המלך נדרש אליו הוא מאוד מוחשי.

שלמה המלך לא חשש להשתמש בדימוי כל כך פיזי על אף שאין חולק על צידקותו...

סימן שזה באמת טבע העולם, ולא חלילה משהו שרק מי שנחשף  למראות לא צנועים מודע אליו.

שכתבה לך לא לדאוג - שהקב"ה ישלח איש שאוהב אותך בדיוק .

ואותה אנונימית שכתבה את התגובה "אנונימית אחרת" - שבה הדגשתי שגודל מסויים יכול להיות באותה מידה יתרון עבור מי שצורת הגוף הזו מוצאת חן בעיניו.

אני רק חושבת שאי אפשר לסמוך על זה שאם הבחור שמור וצדיק, מימדים מסויימים לא מדברים אליו.

זה כל מה שהתכוונתי.

מה אני מציעה? לגשת בביטחון אל השידוכים. וכן לדבר על הנושא בהמשך הנישואין.

רוב רובם של הבחורים שהתחתנו עם נשים עם מימדים כאלה שמחים בחלקים ואוהבים את נשותיהן כמו שהן, ולא רק בגלל שהם מעריכים את האישה על האישיות שלה.

מבחינתם אין כאן שום ויתור.

ממילא לא ברור מה בדיוק ניתן לעשות בקשר לזה שהוא גם בטיחותי וללא חשש בריאותי.

היא נובעת מטבע העולם

ואל תדאגי - הקב"ה ישלח לך איש שיאהב אותך בדיוק כמו שאת.

מדובר במחקרים שנעשו על הציבור שלנו. גם ההכי דוסים ראו הכל. הכללל. 

אפשר לתת קצת קרדיט לגברים? הם, למרבה הפלא, לא כאלה טפשים.

אם יש לך מחזור מסודר ובדיקות דם לפרופיל הורמונלי תקינות - הכול בסדר גמור ואין שום הונאה.

להונאה צריכות לדאג בנות עם מחזור לא סדיר...

שדיים יכולות להיות בכל מיני גדלים וזה אף פעם לא אומר כלום על תיפקודם.

כשבעז"ה תלדי, הם יגדלו מספיק לייצר חלב, ותניקי כמו כולן, והכול יהיה בסדר. אל תדאגי.

את לא מדמיינת כמה זה נכון.

מישהי מושלמת לפי הקריטריונים הנפוצים תאבד את כל המשיכה שלה אם תלך שפופה ומהססת.

מישהי שהולכת בביטחון ושלמה עם הגוף שלה, תהיה מושכת.

זה הרבה יותר קריטי מכל דבר אחר.

תנסי להפנים את זה. זה חשוב. תחשבי כמה דברים טובים יש בך, וגם כמה דברים יפים חיצונית. אז יש משהו אחד לא מושלם לפי הכללים, מה עם כל השאר?

וחוץ מזה, שהיום לא באופנה חזה גדול, ותכלס זה גם לא נוח ולא פרקטי ונראים פחות רזים..

לי היה חזה קטן ממש, ועם השנים גדל קצת, ואחרי הלידה גדל עוד ואני ממש סובלת מזה. בהרגשה ובמראה. והייתי מעדיפה בהחלט קטן מאד.

יש לי חברה עם אותה "בעיה", שדווקא אחרי הלידה עוד קטן לה החזה עוד - יש גם כאלה. זה מפריע לה קצת ואולי גם לבעלה כמו שרמזה לי פעם אבל היא כזאת נהדרת והם כזה זוג מקסים. זה כל כך כל כך זניח.

הזכרת לי איך בתור רווקה חשבתי על כל מיני נקודות חן ועניינים איך אני חייבת להיפטר מהם לפני שאתחתן.. והיום זה פשוט לא מעניין. כאילו שבעלי מושלם לגמרי.. כמובן שלא עשיתי אז כלום חוץ מלדאוג..

ואם יפריע קצת, אז יפריע קצת. הרבה יותר משמעותי כשמפריע משהו במידות של בן הזוג או בכל מיני הרגלים משונים שיש לו.

גם אין לך מה לעשות בנידון, ממילא.

תנסי לא לחשוב על זה. קל לומר וקשה לבצע אבל תנסי..

בהצלחה ובשורות טובות!

הניק מוכר, ולא רוצה שבטעות יזהו...

שתי חברות טובות מאוד שלי סבלו מבעיה הפוכה - שדיים ענקיים.  שדיים ענקיים פירושו כאב גב (העומס לסחוב את המשקל העודף), פירושו בעיה אדירה למצוא ביגוד במידה נכונה (צריך לקנות שמלה או חולצה בשתי מידות גדולות מהמידה האמיתית, כדי שיהיה מספיק בד להיסגר על החזה, פירושו להיראות שמנה מ א ו ד, למרות שאת בעצם רזרוזה, אבל השדיים מסתירות את הגוף והמותן הדקיקים שלך.  והבעיה קיימת כל יום, כל היום.  החברות קונות חזיות בכמה עשרות שקלים, בכל חנות זמינה, ואת יכולה לקנות חזיה רק במאות רבות של שקלים, ורק בחנות מיוחדת לנשים בגודל שלך...  וכל העת, הגב כואב מהעומס.

שתיהן בחרו לעבור ניתוח הקטנה (הורדה של מעל ק"ג בכל צד!).  שתיהן סבלו, ועכשיו הן מאושרות (לאחר שתהליך ההחלמה הסתיים).  

תהני מכל רגע עם הגודל שיש לך!

תודי לקב"ה שזו בעייתך, ולא הפוך.

האם את דואגת?  כן.  מותר לך לדאוג, אבל אין חובה לדאוג.  וחבל שתדאגי.  חבל על זמנך ועל העצבים שלך.

שדרי לעצמך שאת יפה ונורמלית.  זה הכי חשוב.

החתן יקלוט את השדר שטוב לך עם עצמך, וגם לו יהיה טוב מאוד איתך.

אפשר גם, כתרגיל, להסתכל לעצמך בעיניים במראה, ולומר לעצמך - "אני יפה, המבנה שלי יפה, כל איבר בגופי הוא בגודל המתאים.  אני אוהבת את גופי כמו שהוא."  או כל משפט אחר שמתאים לך.

חזרי על המשפט כזה כמה פעמים ביום, למשך שבוע, שבועיים, שלושה, כמה שתצטרכי, עד שתהיי משוכנעת ביותר מ- 100% שהמבנה שלך מקסים, יפה, נאה, מעולה!  אם תרצי, תוכלי לשנות את המשפט באמצע, עד שתהיי משוכנעת מעל לכל ספק שאת מושלמת!

כי ככה את באמת - מושלמת כמו שאת.

שלחתי למנהלות הפורום את הפרטים שלי, תוכלי לקבל אותם מהן.

בקיצור נמרץ - יש מנתחים שונים בארץ שעושים הקטנה (ויש שתי צורות ניתוח שונות).  אכן יש כאבים, כמו בכל ניתוח.  יש שרגישות יותר ויש שרגישות פחות.  כן, בהחלט כואב.  ב"ה יש משככי כאבים שניתן לקחת.  לוקח זמן לריפוי.  צריך לקחת פסק זמן מהעבודה כדי לנוח ולהתאושש.

יחד עם זאת, שתי החברות מאושרות שעברו את הניתוח.  הגב לא כואב, בגדים אפשר לקנות בכל חנות, וגם ניתן לקנות חזיה במידה הגיונית.  

לגבי ההנקה - ממה שנאמר להן כשהתעניינו במקומות שמתמחים בהנקה (לא בקופת חולים אלא במקומות ייעודיים להנקה) נאמר להן שגם נשים שלא חוו ניתוח יכולות להיתקל בקשיים בהנקה (אפשר למצוא שרשורים רבים בנושא בערוץ 7...).  ההקטנה תחייב אותן להתאמצות מיוחדת בשבועיים הראשונים של הלידה הראשונה, אבל לאחר מכן, במשך ההנקה הזו ובמשך כל שאר הלידות-הנקות, הן תהיינה ככל האשה, בלי בעיה מיוחדת מפני הניתוח.

אבל מי שסובלת, זה מספיק חשוב בשביל לוותר על ההנקה. סליחה על הדעה הכפרנית..

האם בחור היה רוצה/צריך לדעת על דבר כזה.

דעתו היא:

א. תלוי אם זה משהו בריאותי או סתם מראה חיצוני.

ב. אם זה בריאותי - אולי. (יש לדון על כך בנפרד)

ג. אם זה סתם מראה חיצוני - בחור יכול לדעת את זה בקלות. זה לא אזור מוסתר כמו בית שחי שאין לך מושג איך זה נראה. לכן הגישה היא "רוצה - טוב, לא רוצה - להתראות".

ד. אפילו אם הבחור לא יודע על כך (ואין סבירות כזו) זה לא עניינו. אף בחור לפני שמתחתן לא אמור לברר על חלקים מכוסים בגוף האשה. כל בחור מתחתן על דעת זה שהוא לא יודע איך מעוצב גוף האשה מעבר למה שהוא ראה אותה בדייט.

ה. בטוח יש עוד הרבה בנות כמוך שנשואות באושר כי בעליהן אוהבים אותן בדיוק כפי שהן.

גם אני בעלת חזה קטן מאד! ומבנה גוף קטן..

ואחרי ההנקה הוא עוד יותר התקטן. וזה ממש מפריע לי.

עם בעלי לא דיברתי על זה.

מתעודדת שיש עוד כמוני, רק שהן מסתירות את הגודל בעזרת חזיה.

ותודה לך אנונימית שסיפרת על החברות שעשו ניתוח.

הלוואי ונשמח כל אחת בגוף שלה וביופי שלה!

ומצטרפת לקודמותי שכתבו שמה שהכי חשוב זה מה שאנחנו משדרות.

ולא יהיה שוק

לי יש חזה בגודל סביר - B-C ובעלי שהיה דוס לגמרי לא היה לו שום מושג איך נראה גוף של אישה.

בליל כלולות הוא חטף את שוק חייו כי הוא היה בטוח שזה הרבה יותר קטן ממה שזה

לקח לו הרבה זמן להתרגל לגודל החזה

היום הוא אוהב את זה...

זה לגמרי עניין של העדפה

וגם נשיות ממש לא מתבטאת רק דרך גודל של חזה,

ומשיכה לא תלויה רק בגודל של חזה,

אלא זה מה שאת משדרת,

תתאפרי,

תטפחי את עצמך,

תשקיעי בעצמך,

תלבשי בגדים שאת מרגישה בהם הכי יפה,

שהבטחון עצמי שלך יגדל,

תסתכלי במראה ותגידי לעצמך שאת יפה!!

באמת באמת יפה!!

כמו שאת!!

ולא צריך לשנות בך כלום!

תשדרי נשיות,

שהשפת גוף שלך תהיה נשית (למי שמבינה בזה.. זה אומר חיוך שובב, מתוק ומלא חן, כמו שרק בנות, וכל הבנות יודעות לעשות. כל זה אחרי שתתחתנו שאז תוכלי להתנהג בהכי נשיות שלך, אבל את יכולה בעדינות, בחן ובצניעות גם לפני)

ורק שתדעי שהכי חשוב שיאהבו את הפנים שלך,

ואת מבנה הגוף הכללי (רזה\רחב וכו')

ואת זה הוא כבר ראה

לא צריך יותר מזה

כי אף אחד לא מושלם

ויש סיבה שזה מה שרואים ולא מדווחים על כל נקודת חן לפני החתונה

וגם אם יש מישהי עם מבנה גוף מושלם יכול להיות שיש לה פגמים אחרים שגם אותם אף אחד לא רואה..

ויש כאלה שדווקא מעדיפים קטן

(לפי דעתי יש לי דווקא גודל יפה של חזה, לא קטן ולא גדול, 

ודווקא בעלי מעדיף קטן יותר, כי זה הטעם שלו...)

גם לי היה חזה קטן ובנוסף יש לי עיוות כזה בצלעות של החזה שבעיניי הוא ממש לא יפה.

הגישה שלי הייתה משהו באמצע,

מצד אחד, לא להתאמץ מדי להסתיר את זה (כמו חזיות מרופדות, או ללכת עם בגדים רחבים שאין לו שום סיכוי לדעת את זה).

ומצד שני, לא הלכתי עם בגדים צמודים כדי שיראה.

לפני החתונה זרקתי לו משהו על העיוות בצלעות, שזה רק אסתטי ולא פוגע בריאותית.

לאחר החתונה, בעלי היה ממש מדהים ונתן לי את הקצב שלי לקבל את הביטחון שאני הייתי כ"כ צריכה ממנו.

הייתי די שטוחה לפני החתונה. בתקופת הדייטים כן התלבשתי קצת יותר צמוד מהרגיל (לא צמוד ממש, אבל לא אוהל, שאפשר לראות גזרה). לבעלי זה לא הפריע (דיברנו על זה אחרי החתונה). וגם בתקופת הריון והנקה הגודל  השתנה (אחר כך חזר להיות קטן), אז יש תקופות שונות......

אני חושבת שהגיבו כאן המון תגובות מהממות.

רק אוסיף שלי יש תסביך נקודות חן. הקב"ה חנן אותי בהמון המון כאלו ולי לא נעים איתן כלל.

לפני החתונה זרקתי לבעלי משהו על זה שיש לי המון נקודות חן בכל הגוף, כי רציתי להרגיע את עצמי שלא יהיה "מקח טעות". לא התעמקנו בפאת הצניעות, ולמפרע  גיליתי שממש ממש הבהלתי אותו (ולשווא, יש לציין. יש לי אולי עשרים נקודות חן, זה בכלל לא משהו קיצוני ולא מורגש במיוחד. יותר מזה, רוב הנקודות חן שלי בפנים כך שאת רובן הוא ראה לפני החתונה, וגם אמר לי שזה לא מפריע לו.)

הסיבה שאני בכלל מזכירה את זה, זה פשוט להציג שרוב הדברים המוצנעים עדיף לא לדבר עליהם בכלל לפני החתונה, כי גם אם מזכירים אותם, מנסים לעשות את זה בצניעות ועלולים בסוף להבהיל סתם יתר על המידה כי מפאת הצניעות לא מפרטים וזה מבלבל ולא ברור.

ובכלל אין לי מושג איך אפשר לדבר על דבר כזה לפני החתונה בצניעות, אבל זה לא ענייני.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

והאמת שהופתעתי עד כדי כמה הוא לא התרגש מזה.

כאילו בכלל לא הבין על מה המהומה.

בלי שום הסתייגויות, אמר שזה בכלל לא נראה לו משהו שצריך לדבר עליו ואפילו לחשוש ממנו. לא נראה לו פגם בכלל.

הוא אמר שברגע שעוברים אפילו דייט אחד, מסתכלים קצת מעבר על הבנאדם, ועד החתונה כבר מכירים כל כך הרבה מעבר, שזה פשוט לא תופס מקום.

אני לא יודעת אם הוא דעת מיעוט, כי רק אותו אשאל שאלה כזאת , אבל לדעתי את יכולה להיות רגועה שאם בעלי חושב ככה כנראה שיש עוד כאלו בעולם, והקב"ה ישלח לך מי שמתאים לך.

לא יודעת אם זה רלוונטי, אבל יש לי חזה רגיל, כך שבעלי לא דיבר מתוך ניסיון, סתם לא חשב שזה בכלל משמעותי. אה וגם בעלי לא איזה סופר דוס שלא מסתכל בכלל על בנות ולא יודע. לצערו בתיכון אפילו היה רואה סרטים וכאלו.

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת

במיוחד אחרי התשלום.....

אבל תודה על העצות הן מעולות!

זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.

אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.

בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.

ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.

מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן 

אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה

להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם

אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)

ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי

המציאות היא אותה מציאות

ההסתכלות היא שונה

את אומרת שאין סיכוי לחזור

אז זאת בחירה

כי האופציה קיימת

ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר

מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת

תשאבי כוחות לעוד בחירות

מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור

אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות

יש שם אמבטיה?

אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?

(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)

אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.

ללבוש כולם פיגמות נקיות

ולעשות יום רגוע בדירה

שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך

או שתכינו פיקניק פשוט בדירה

פסטרמה, מצות

קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.

בטעויות

שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש

לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד

ספציפית למה שכתבת

אוכל

אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים

אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה

מקלחת

יחסית חם היום

אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר 

לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.

מקלחת לך אצל חמותך

הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים

לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.

לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות

לא עשיתם כוחות

שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר

זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...

אבל מבינה שהיה לנו מזל..

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).