הלוואי שהיה גדל..

לי לא זז במילימטר 

ענו לה יפה.

אני לא רואה הבדל בין השירשור הזה לשירשורים אחרים בנושאים הרבה יותר אינטימיים.

בפרט שאין לך רעיון עם מי היא יכולה להתייעץ אחרת.

הודעתך נגעה ללבי כיוון שגם אני התמודדתי עם המצוקה הזו במשך שנים - המבנה שלי דומה על-פי התיאור לשלך, וכנערה ואחר-כך גם כאישה, ואפילו כבר בזמן זוגיות, ה"פגם" הזה (לכאורה) נורא הטריד אותי והתביישתי.

אבל, אני מבקשת באמת לחזק אותך מכל הלב - מהנסיון שלי, אנחנו עושות לעצמנו חיים קשים יותר ממה שכל אדם אחר היה עושה לנו. אין שום בעיה בחזה קטן (ואפילו יש גברים שמוצאים אותו מושך יותר) כל עוד את עצמך מרגישה שלמה ונוח לך בגופך. לבעלי אין שום בעיה עם המבנה שלי והוא אוהב אותו ואותי וזה מעולם לא פגע במשיכה שלנו - הכל פועל יוצא של אהבה וקרבה בין בני זוג, שלא תלויה במראהו של איבר כזה או אחר. אחרי תהליך של התבגרות אני מרגישה עכשיו שנוח לי בעור שלי, וזו התחושה הכי מעצימה שיש. כיום אני בהריון והאמת שהחזה שלי דווקא לא ממש גדל - וזה כבר כ"כ לא משנה לי כבר..

אסור לנו לבקר את עצמנו ככה - זה מחליש, מיותר, ומכלה אנרגיות. והרי אם זה לא היה החזה זה היה משהו אחר. צריך לקבל את זה שאנחנו לא "מושלמים" על-פי סטנדרטים חיצוניים (לא מציאותיים), אלא הגרסה הכי טובה שאנחנו יכולים להיות של עצמנו. ואל תדאגי, אני יכולה להבטיח לך שגם עם החולצה, זה ברור שהחזה שלך לא גדול, כך שאל תחששי שאת מוכרת כאן חתול בשק. מה שכן, מהסיבה הזו כן הייתי ממליצה לך לא ללכת עם חזיות מרופדות מדי. תזכרי שאין לנו במה להתבייש ואין לנו במה להסתיר. ומי שיתאהב בך יתאהב בך בגלל ולא למרות. בהצלחה!

למה לכאוב את זה לבד אם אפשר לכאוב את זה ביחד?

ולמה לא לדעת מה בן הזוג מרגיש עם זה?

אמנם לא שטוח ממש אבל קטן מאוד וזה מאוד מאוד מפריע לי

ואני כן מדברת על זה עם בעלי, זה לא שאם אני לא אגיד כלום הוא לא ישים לב...

אז לא צריך להדגיש את זה ולחפור בזה אבל בהחלט כן לשתף בתחושות,

ולי גם חשוב לדעת מה הוא מרגיש (האמת שזה לא מפריע לו ואם לא הייתי מדברת על 

זה לא הייתי יודעת והייתי יכולה לחשוב שזה מפריע לו.. וחבל..)

יש הרבה דרכים להסתכל על דברים, זה לא שאם לא תגידי כלום הוא לא ישים לב, אלא שברור שהוא שם לב איך את נראית ומה המבנה שלך אבל הוא לא הרגיש שמשהו לא בסדר עם זה

ולפעמים - אם את תדגישי לו כמה זה מפריע לך זה יתחיל להפריע גם לו ואין לי מספיק מילים להגיד כמה חבל זה יהיה.

מה שהיה היה, מה שדברת דברת, היום שאת כבר יודעת שזה לא מפריע לו - אני ממליצה לך בחום לא לדבר על זה יותר ולהתחיל לעבוד על עצמך להשלים עם המראה שלך, להתחבר למראה שלך ולהתחיל לשדר לבעלך את היחס החיובי שלך כלפי עצמך - זה יעזור לו להרגיש טוב עם המבנה שלך (אם במקרה זה התחיל כבר להפריע לו בעקבות הדיבורים שלך)..

בהצלחה

אם כן או לא לדבר עוד לפני החתונה ולפני אירוסין/לחיים

זה לגמרי שונה מאשר לאחר נישואין שם הקשר שונה לחלוטין זה הבדל עצום.....

אבל היא שאלה "האם אחרי החתונה שוחחת איתו על זה"

אצלנו זה היה הפוך.

בעלי נולד עם שריר חסר בחזה. הוא היה לחוץ עד אימה מה יהיה כשאני אגלה זאת (לא רואים את זה מבחוץ וזה לא פוגע בבריאות או בכושר הגופני)

האמת, לא הבנתי ממה הוא לחוץ (ואני אחת שאכפת לה ממראה), זה באמת אולי נראה מוזר, אבל זה בכלל, בכלל לא מפריע!!!!!!!

אני אוהבת אותו כמו שהוא. זה הגוף שלו וזה נהדר בעיני.

הוא אומר שאם היה יודע איך אני אגיב, הוא לא היה לחוץ כל החיים שלו.....

אבל אני חייבת להדגיש שנראה לי שזה רק בתפיסה שלך.

מי אמר שחזה שטוח זה פגם?? אם תחליטי שזה טוב ונהדר והכי מתאים לך, וזה מה שתשדרי - זה מה שכל בעל לעתיד ירגיש ויאהב.

בניגוד לבעלי שזה באמת מום לעניין עבודת המקדש וכדומה... (לא לדעתי!)

בהצלחה רבה לך בשידוכים והכל!

לדעתי כן כדאי שהוא ידע את זה, ועם בגדים ממש רחבים הוא לא ידע אם זה

ממש שטוח או קצת יותר (וההבדל הוא משמעותי..)

לכן אני מציעה לך ללבוש בגד קצת פחות רחב, כזה שעדיין יהיה צנוע

אבל יתן לו לראות קצת יותר

ואני אומר גם דבר קצת קשה - אני חושבת שגם כשיש אהבה בין איש לאישה

זה לא שזה כבר לא יהיה משנה וכבר לא יפריע, נכון, הוא יאהב אותך אבל בנושא הזה

כנראה שתהיה לכם התמודדות

ו... אני במקומך כן הייתי הולכת על ניתוח, אפילו אחרי החתונה, אם תראו שזה באמת מפריע

שהיא נפגשת איתו בסגנון וברמה הדתית.

ואין סיבה בעולם שהוא יהיה מודע לנורמות כאלו ואחרות בנושא

כן במידה מסויימת אנחנו סחורה, וחזה שטוח הוא בהחלט פגם

והוא דבר משמעותי

אין טעם להתכחש לבעיה ולומר שהיא לא קיימת, במקום זה עדיף להתמודד איתה

מי שלא מכיר אישה ואת גופה ולא נחשף לכל המראות המזעזעים..

זה ממש לא פגם בשבילו!!

וזה בכלל לא משמעותי בטח ובטח כשאין דרך להתמודד איתה! (ניתוח זה ממש ממש ממש לא אופציה מבחינתי)

אנחנו סחורה כשאנחנו חושבות על עצמינו כסחורה.

אני אישה שכוללת בתוכה אופי, מחשבות, יכולות, ואחרי הכל גם גוף..

והגוף לא מייצג אותי ולא אמור להיות שווה שאני אסתובב בגללו עם תחושות נוראיות כלפי עצמי.

מה שאת כותבת לא מדוייק. כלומר, ודאי אנחנו לא סחורה. וגודל מסויים יכול להיות באותה מידה יתרון עבור מי שצורת הגוף הזו מוצאת חן בעיניו.

ומי שלא נחשף לכל מה שפרוץ אשריו ואשרי חלקו, וחלקה של אישתו כמובן.

אבל גם בחור שהוא שמור ב"ה מטבע הדברים, או בעצם מטבעו, באופן טבעי נמשך לצורת גוף מסויימת.

חס וחלילה להבליט במיוחד את הגוף בתקופת השידוכים, והקב"ה מזווג הזיווגים יודע לאיזה איש לתת איזו אישה, אבל בכל זאת, יש מקום לזה שאיש נמשך לצורת גוף מסויימת, ולא נמשך למימדים אחרים.

אז ודאי שלא צריך להרגיש לא שווה, כאמור זה לא פגם - יש מי שזה מה שמוצא חן בעיניו דוקא, אבל לא צריך לבטל לגמרי את המקום שצורת הגוף תופסת בקשר בין איש לאישתו.

כנגזרת מזה, יש מקום, במקרים יוצאי דופן, לניתוח קוסמטי.

כשהמקרא משתמש במשל מסויים, זה קודם כל כי יש בזה מסר אמיתי וחזק.

נכון שלא מבינים את הדברים כפשוטם, והנמשל היא כנסת ישראל וכו', אבל זה קודם כל כי הדימוי ששלמה המלך נדרש אליו הוא מאוד מוחשי.

שלמה המלך לא חשש להשתמש בדימוי כל כך פיזי על אף שאין חולק על צידקותו...

סימן שזה באמת טבע העולם, ולא חלילה משהו שרק מי שנחשף  למראות לא צנועים מודע אליו.

שכתבה לך לא לדאוג - שהקב"ה ישלח איש שאוהב אותך בדיוק .

ואותה אנונימית שכתבה את התגובה "אנונימית אחרת" - שבה הדגשתי שגודל מסויים יכול להיות באותה מידה יתרון עבור מי שצורת הגוף הזו מוצאת חן בעיניו.

אני רק חושבת שאי אפשר לסמוך על זה שאם הבחור שמור וצדיק, מימדים מסויימים לא מדברים אליו.

זה כל מה שהתכוונתי.

מה אני מציעה? לגשת בביטחון אל השידוכים. וכן לדבר על הנושא בהמשך הנישואין.

רוב רובם של הבחורים שהתחתנו עם נשים עם מימדים כאלה שמחים בחלקים ואוהבים את נשותיהן כמו שהן, ולא רק בגלל שהם מעריכים את האישה על האישיות שלה.

מבחינתם אין כאן שום ויתור.

ממילא לא ברור מה בדיוק ניתן לעשות בקשר לזה שהוא גם בטיחותי וללא חשש בריאותי.

היא נובעת מטבע העולם

ואל תדאגי - הקב"ה ישלח לך איש שיאהב אותך בדיוק כמו שאת.

מדובר במחקרים שנעשו על הציבור שלנו. גם ההכי דוסים ראו הכל. הכללל. 

אפשר לתת קצת קרדיט לגברים? הם, למרבה הפלא, לא כאלה טפשים.

אם יש לך מחזור מסודר ובדיקות דם לפרופיל הורמונלי תקינות - הכול בסדר גמור ואין שום הונאה.

להונאה צריכות לדאג בנות עם מחזור לא סדיר...

שדיים יכולות להיות בכל מיני גדלים וזה אף פעם לא אומר כלום על תיפקודם.

כשבעז"ה תלדי, הם יגדלו מספיק לייצר חלב, ותניקי כמו כולן, והכול יהיה בסדר. אל תדאגי.

את לא מדמיינת כמה זה נכון.

מישהי מושלמת לפי הקריטריונים הנפוצים תאבד את כל המשיכה שלה אם תלך שפופה ומהססת.

מישהי שהולכת בביטחון ושלמה עם הגוף שלה, תהיה מושכת.

זה הרבה יותר קריטי מכל דבר אחר.

תנסי להפנים את זה. זה חשוב. תחשבי כמה דברים טובים יש בך, וגם כמה דברים יפים חיצונית. אז יש משהו אחד לא מושלם לפי הכללים, מה עם כל השאר?

וחוץ מזה, שהיום לא באופנה חזה גדול, ותכלס זה גם לא נוח ולא פרקטי ונראים פחות רזים..

לי היה חזה קטן ממש, ועם השנים גדל קצת, ואחרי הלידה גדל עוד ואני ממש סובלת מזה. בהרגשה ובמראה. והייתי מעדיפה בהחלט קטן מאד.

יש לי חברה עם אותה "בעיה", שדווקא אחרי הלידה עוד קטן לה החזה עוד - יש גם כאלה. זה מפריע לה קצת ואולי גם לבעלה כמו שרמזה לי פעם אבל היא כזאת נהדרת והם כזה זוג מקסים. זה כל כך כל כך זניח.

הזכרת לי איך בתור רווקה חשבתי על כל מיני נקודות חן ועניינים איך אני חייבת להיפטר מהם לפני שאתחתן.. והיום זה פשוט לא מעניין. כאילו שבעלי מושלם לגמרי.. כמובן שלא עשיתי אז כלום חוץ מלדאוג..

ואם יפריע קצת, אז יפריע קצת. הרבה יותר משמעותי כשמפריע משהו במידות של בן הזוג או בכל מיני הרגלים משונים שיש לו.

גם אין לך מה לעשות בנידון, ממילא.

תנסי לא לחשוב על זה. קל לומר וקשה לבצע אבל תנסי..

בהצלחה ובשורות טובות!

הניק מוכר, ולא רוצה שבטעות יזהו...

שתי חברות טובות מאוד שלי סבלו מבעיה הפוכה - שדיים ענקיים.  שדיים ענקיים פירושו כאב גב (העומס לסחוב את המשקל העודף), פירושו בעיה אדירה למצוא ביגוד במידה נכונה (צריך לקנות שמלה או חולצה בשתי מידות גדולות מהמידה האמיתית, כדי שיהיה מספיק בד להיסגר על החזה, פירושו להיראות שמנה מ א ו ד, למרות שאת בעצם רזרוזה, אבל השדיים מסתירות את הגוף והמותן הדקיקים שלך.  והבעיה קיימת כל יום, כל היום.  החברות קונות חזיות בכמה עשרות שקלים, בכל חנות זמינה, ואת יכולה לקנות חזיה רק במאות רבות של שקלים, ורק בחנות מיוחדת לנשים בגודל שלך...  וכל העת, הגב כואב מהעומס.

שתיהן בחרו לעבור ניתוח הקטנה (הורדה של מעל ק"ג בכל צד!).  שתיהן סבלו, ועכשיו הן מאושרות (לאחר שתהליך ההחלמה הסתיים).  

תהני מכל רגע עם הגודל שיש לך!

תודי לקב"ה שזו בעייתך, ולא הפוך.

האם את דואגת?  כן.  מותר לך לדאוג, אבל אין חובה לדאוג.  וחבל שתדאגי.  חבל על זמנך ועל העצבים שלך.

שדרי לעצמך שאת יפה ונורמלית.  זה הכי חשוב.

החתן יקלוט את השדר שטוב לך עם עצמך, וגם לו יהיה טוב מאוד איתך.

אפשר גם, כתרגיל, להסתכל לעצמך בעיניים במראה, ולומר לעצמך - "אני יפה, המבנה שלי יפה, כל איבר בגופי הוא בגודל המתאים.  אני אוהבת את גופי כמו שהוא."  או כל משפט אחר שמתאים לך.

חזרי על המשפט כזה כמה פעמים ביום, למשך שבוע, שבועיים, שלושה, כמה שתצטרכי, עד שתהיי משוכנעת ביותר מ- 100% שהמבנה שלך מקסים, יפה, נאה, מעולה!  אם תרצי, תוכלי לשנות את המשפט באמצע, עד שתהיי משוכנעת מעל לכל ספק שאת מושלמת!

כי ככה את באמת - מושלמת כמו שאת.

שלחתי למנהלות הפורום את הפרטים שלי, תוכלי לקבל אותם מהן.

בקיצור נמרץ - יש מנתחים שונים בארץ שעושים הקטנה (ויש שתי צורות ניתוח שונות).  אכן יש כאבים, כמו בכל ניתוח.  יש שרגישות יותר ויש שרגישות פחות.  כן, בהחלט כואב.  ב"ה יש משככי כאבים שניתן לקחת.  לוקח זמן לריפוי.  צריך לקחת פסק זמן מהעבודה כדי לנוח ולהתאושש.

יחד עם זאת, שתי החברות מאושרות שעברו את הניתוח.  הגב לא כואב, בגדים אפשר לקנות בכל חנות, וגם ניתן לקנות חזיה במידה הגיונית.  

לגבי ההנקה - ממה שנאמר להן כשהתעניינו במקומות שמתמחים בהנקה (לא בקופת חולים אלא במקומות ייעודיים להנקה) נאמר להן שגם נשים שלא חוו ניתוח יכולות להיתקל בקשיים בהנקה (אפשר למצוא שרשורים רבים בנושא בערוץ 7...).  ההקטנה תחייב אותן להתאמצות מיוחדת בשבועיים הראשונים של הלידה הראשונה, אבל לאחר מכן, במשך ההנקה הזו ובמשך כל שאר הלידות-הנקות, הן תהיינה ככל האשה, בלי בעיה מיוחדת מפני הניתוח.

אבל מי שסובלת, זה מספיק חשוב בשביל לוותר על ההנקה. סליחה על הדעה הכפרנית..

האם בחור היה רוצה/צריך לדעת על דבר כזה.

דעתו היא:

א. תלוי אם זה משהו בריאותי או סתם מראה חיצוני.

ב. אם זה בריאותי - אולי. (יש לדון על כך בנפרד)

ג. אם זה סתם מראה חיצוני - בחור יכול לדעת את זה בקלות. זה לא אזור מוסתר כמו בית שחי שאין לך מושג איך זה נראה. לכן הגישה היא "רוצה - טוב, לא רוצה - להתראות".

ד. אפילו אם הבחור לא יודע על כך (ואין סבירות כזו) זה לא עניינו. אף בחור לפני שמתחתן לא אמור לברר על חלקים מכוסים בגוף האשה. כל בחור מתחתן על דעת זה שהוא לא יודע איך מעוצב גוף האשה מעבר למה שהוא ראה אותה בדייט.

ה. בטוח יש עוד הרבה בנות כמוך שנשואות באושר כי בעליהן אוהבים אותן בדיוק כפי שהן.

גם אני בעלת חזה קטן מאד! ומבנה גוף קטן..

ואחרי ההנקה הוא עוד יותר התקטן. וזה ממש מפריע לי.

עם בעלי לא דיברתי על זה.

מתעודדת שיש עוד כמוני, רק שהן מסתירות את הגודל בעזרת חזיה.

ותודה לך אנונימית שסיפרת על החברות שעשו ניתוח.

הלוואי ונשמח כל אחת בגוף שלה וביופי שלה!

ומצטרפת לקודמותי שכתבו שמה שהכי חשוב זה מה שאנחנו משדרות.

ולא יהיה שוק

לי יש חזה בגודל סביר - B-C ובעלי שהיה דוס לגמרי לא היה לו שום מושג איך נראה גוף של אישה.

בליל כלולות הוא חטף את שוק חייו כי הוא היה בטוח שזה הרבה יותר קטן ממה שזה

לקח לו הרבה זמן להתרגל לגודל החזה

היום הוא אוהב את זה...

זה לגמרי עניין של העדפה

וגם נשיות ממש לא מתבטאת רק דרך גודל של חזה,

ומשיכה לא תלויה רק בגודל של חזה,

אלא זה מה שאת משדרת,

תתאפרי,

תטפחי את עצמך,

תשקיעי בעצמך,

תלבשי בגדים שאת מרגישה בהם הכי יפה,

שהבטחון עצמי שלך יגדל,

תסתכלי במראה ותגידי לעצמך שאת יפה!!

באמת באמת יפה!!

כמו שאת!!

ולא צריך לשנות בך כלום!

תשדרי נשיות,

שהשפת גוף שלך תהיה נשית (למי שמבינה בזה.. זה אומר חיוך שובב, מתוק ומלא חן, כמו שרק בנות, וכל הבנות יודעות לעשות. כל זה אחרי שתתחתנו שאז תוכלי להתנהג בהכי נשיות שלך, אבל את יכולה בעדינות, בחן ובצניעות גם לפני)

ורק שתדעי שהכי חשוב שיאהבו את הפנים שלך,

ואת מבנה הגוף הכללי (רזה\רחב וכו')

ואת זה הוא כבר ראה

לא צריך יותר מזה

כי אף אחד לא מושלם

ויש סיבה שזה מה שרואים ולא מדווחים על כל נקודת חן לפני החתונה

וגם אם יש מישהי עם מבנה גוף מושלם יכול להיות שיש לה פגמים אחרים שגם אותם אף אחד לא רואה..

ויש כאלה שדווקא מעדיפים קטן

(לפי דעתי יש לי דווקא גודל יפה של חזה, לא קטן ולא גדול, 

ודווקא בעלי מעדיף קטן יותר, כי זה הטעם שלו...)

גם לי היה חזה קטן ובנוסף יש לי עיוות כזה בצלעות של החזה שבעיניי הוא ממש לא יפה.

הגישה שלי הייתה משהו באמצע,

מצד אחד, לא להתאמץ מדי להסתיר את זה (כמו חזיות מרופדות, או ללכת עם בגדים רחבים שאין לו שום סיכוי לדעת את זה).

ומצד שני, לא הלכתי עם בגדים צמודים כדי שיראה.

לפני החתונה זרקתי לו משהו על העיוות בצלעות, שזה רק אסתטי ולא פוגע בריאותית.

לאחר החתונה, בעלי היה ממש מדהים ונתן לי את הקצב שלי לקבל את הביטחון שאני הייתי כ"כ צריכה ממנו.

הייתי די שטוחה לפני החתונה. בתקופת הדייטים כן התלבשתי קצת יותר צמוד מהרגיל (לא צמוד ממש, אבל לא אוהל, שאפשר לראות גזרה). לבעלי זה לא הפריע (דיברנו על זה אחרי החתונה). וגם בתקופת הריון והנקה הגודל  השתנה (אחר כך חזר להיות קטן), אז יש תקופות שונות......

אני חושבת שהגיבו כאן המון תגובות מהממות.

רק אוסיף שלי יש תסביך נקודות חן. הקב"ה חנן אותי בהמון המון כאלו ולי לא נעים איתן כלל.

לפני החתונה זרקתי לבעלי משהו על זה שיש לי המון נקודות חן בכל הגוף, כי רציתי להרגיע את עצמי שלא יהיה "מקח טעות". לא התעמקנו בפאת הצניעות, ולמפרע  גיליתי שממש ממש הבהלתי אותו (ולשווא, יש לציין. יש לי אולי עשרים נקודות חן, זה בכלל לא משהו קיצוני ולא מורגש במיוחד. יותר מזה, רוב הנקודות חן שלי בפנים כך שאת רובן הוא ראה לפני החתונה, וגם אמר לי שזה לא מפריע לו.)

הסיבה שאני בכלל מזכירה את זה, זה פשוט להציג שרוב הדברים המוצנעים עדיף לא לדבר עליהם בכלל לפני החתונה, כי גם אם מזכירים אותם, מנסים לעשות את זה בצניעות ועלולים בסוף להבהיל סתם יתר על המידה כי מפאת הצניעות לא מפרטים וזה מבלבל ולא ברור.

ובכלל אין לי מושג איך אפשר לדבר על דבר כזה לפני החתונה בצניעות, אבל זה לא ענייני.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

והאמת שהופתעתי עד כדי כמה הוא לא התרגש מזה.

כאילו בכלל לא הבין על מה המהומה.

בלי שום הסתייגויות, אמר שזה בכלל לא נראה לו משהו שצריך לדבר עליו ואפילו לחשוש ממנו. לא נראה לו פגם בכלל.

הוא אמר שברגע שעוברים אפילו דייט אחד, מסתכלים קצת מעבר על הבנאדם, ועד החתונה כבר מכירים כל כך הרבה מעבר, שזה פשוט לא תופס מקום.

אני לא יודעת אם הוא דעת מיעוט, כי רק אותו אשאל שאלה כזאת , אבל לדעתי את יכולה להיות רגועה שאם בעלי חושב ככה כנראה שיש עוד כאלו בעולם, והקב"ה ישלח לך מי שמתאים לך.

לא יודעת אם זה רלוונטי, אבל יש לי חזה רגיל, כך שבעלי לא דיבר מתוך ניסיון, סתם לא חשב שזה בכלל משמעותי. אה וגם בעלי לא איזה סופר דוס שלא מסתכל בכלל על בנות ולא יודע. לצערו בתיכון אפילו היה רואה סרטים וכאלו.

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

כי אומנם אני לא מהתחום, אבל לתת הורמון בלי צורך וודאי לא נשמע לי מומלץ.

בארץ גם צריך לזה מרשם וגם צריך ליווי רופא לגבי המינון והסוג המדויק. (למרות שאפשר באייהרב לקנות בלי מרשם)

אבל לפעמים יש קשיים בהורות שמגיעים לא כי ההורים לא יודעים לתת גבולות אלא כי יש איזשהו קושי לילדים שמכניס את ההורים ללופ שמחמיר את הקושי של הילד, ואז כל מה שמצליחים לראות מבחוץ-זה שההורים לא מתנהלים כמו שצריך, אבל זה מגיע מקושי אמיתי של הילד שמעורר אצל ההורה תגובה שאולי מחמירה את המצב-אבל היא לא מקור הבעיה.

כן לפני המלטונין הייתי ממליצה על כל השיטות הרגילות-בלי מסך בערב בכלל, (עדיף בלי מסך אחהצ בעיניי בכלל) להחשיך את הבית, לייצר טקס שינה קבוע, אבל אם זה לא עובד-הייתי מנסה מלטונין. חבל שכולם סובלים לחינם

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

טלפונים להורים ובכלל לא בשעות האלה...

אלה שעות שהטלפון נמצא אי שם ואין לי מושג איפה 🤣

אפשר לאחר את שעת השינה אם נראה שהם פשוט לא עייפים (לא כתבת גילאים), אפשר לעשות איזו שהיא פעילות נמרצת כדי שיתעייפו קצת לפני (גן שעשועים או ספורט כל שהוא בבית), אפשר להחליט שמשמיעים סיפור או שניים בפודקאסט, תוך כדי שמנסים להירדם ואחרי שמסתיים הולכים לישון.

אחד מרדים ואחד מאפס מה שצריך.

מבאס אבל זה המצב..

אצלנו כשהייתה לנו ילדה מאוד עירנית (שלימים התברר שהיא צריכה מלטונין) הגענו לזמן זוגי רק בימי שישי בבוקר. 

אז בעיני כדאי להתייעץ עם רופא לגבי הצורך, ולא לתת בלי התייעצות.

שהגוף תריך ליימר באופן טבעי.

הבעיה בלתת מלטונין לא כי זה חומר רע, להיפך זה הורמון מצויין שצריך להיות לנו בגוף.

הבעיה היא כשנותנים באוםן מלאכותי הגוף לא מייצר את זה טבעי וככה מתפתחת תלות.

אחד מתופעות הלוואי אגב זה בעיות שינה.

כי ככה זה עובד.

לכן צריך התוויה רפואית, זה לא כזה פשוט.

לק"י

אבל כן צריך לדאוג שלא תתייבש.

אולי תתייעצי עם מוקד אחיות?

אבל אני בטוחה שכן.. כי סבלה רבות מדלקות בשתן

מאתמול בלילה קיבלה מנה ראשונה כך שהייתה אמורה להתחיל להקיא מיד לא?

בן דוד...

אומר לתת מוקסיפן ולתת לה לשתות מנות קטנות של מים

אבל היא מקיאה הכל

מפתיע שהרופא ככה נתן אנטיביוטיקה בלי לבדוק.

זה נשמע לי מקרה שמתאים שרופא יראה אותה.

הרופא במוקד הבין שהיא לא מצליחה להכניס נוזלים בכלל?

יכול להיות שכן מתאים מוקד / מיון / רופא

יש קידישיק לידר פוקס שילב מרכז הלבשה בזרר שטראוס

וכמובן מסטוקים ובזארים.

גרבי שרייבר

ייקח קצת זמן, אבל לאחרונה שמעתי על כאלו שהגיע תוך שבוע וחצי.

(אם את רוצה, אני יכולה לשלוח את הקישורים שאני הזמנתי מהם ויש גם ליונה, תחפשי באתר שלה)

ותבקשי המלצות על רופאים או מרפאות שמתמחים בסיבה שבגללה שלחו אתכם לטיפולים, אם יש בנות שגם עברו את זה, תקבלי המלצות על רופאים או בתי חולים,

שימי לב שבפרטי יעלה יותר, שבי עם בעלך, טתעשו חושבים כמה אתם רוצים להוציא ומה חשוב לכם

אפשר כמובן להיות גם מטופלת בבית חולים, אין שום בעיה, אני כן ממליצה על רופא פרטי, עם גישה לשיחות כשאת צריכה להתייעץ, זה הרבה יותר נוח ומרגיע, ורוגע חשוב בתהליך. אבל זו אני, כל אחת וסדרי העדיפויות שלה, תתחילי בלדלות מידע, לדעתי כאן, תפתחי שרשור לקבלת המלצות באזור שאת גרה, לבית חולים או לרופא, בהצלחה♥️

אני עשיתי טיפולים אבל לא pgd אבל לדעתי אפשר גם בפיגידי.

אני הלכתי לרופא בקופה והוא היה מקסים צ ממש! חוץ מזה שהוא נחמד ממש הוא נתן לי את הטלפון שלו ככה שאת כל המעקבים העברתי ישירות אליו בווצאפ והוא נתן הנחיות, בלי לעבור דרך מזכירה או אחיות. כשהגעתי לivf הוא אמר שאני יכולה להמשיך איתו במרפאה ואת הפרוצדורות עצמם לבחור איפה לעשות-או בבי"ח הציבורי שהוא עובד בו, שאז הוא נותן את כל ההנחיות ועוקב אחרי התיק שלי אבל לא מתחייב שבפועל הוא זה שיעשה את הפעולות או באסותא שאז הוא גם עושה בעצמו את הפעולות (עשיתי באסותא כי זה היה לי יותר נוח בכל שיקולים נוספים) גם באסותא, בגלל שזה היה ילד ראשון, לא הייתי צריכה להוסיף שקל, הבאתי טופס 17 מכללית לפרוצדורות עצמם ולא הייתי צריכה לשלם כלום לרופא כי הוא דרך קופת חולים..

הרבה הרבה בהצלחה! מוזמנת לפרטי אם יש לך עוד שאלות או סתם לפרוק או כל מה שתרצי

בגלל שהזכרת את אסותא, אבל מין הסתם זה רלוונטי בכל מקום.

פותחת יקרה, תדעי לך שצריך לקחת ממכון פועה או מבוני עולם השגחה הלכתית.

לדעתי האישית זו חובה, אבל אני חוששת להיות נחרצת שלא יכעסו עלי לכן כותבת כאן שלדעתי האישית. 

מנסה

קשה

טיפולי פוריות זה לא כזה נורא (בוגרת טיפולים בעצמי).

רופא פוריות יתן רשימת בדיקות, ולפי זה תתקדמו לטיפול המתאים.

ולמה הגבלה לשניים? אם בקטע הכספי יש השתתפות מהקופה (תלוי ביטוח, אני מניחה) גם בשלישי וברביעי.

וגם עכשיו

הביאו לי הר של בדיקות כדי בכלל להתחיל תהליל, בלי להסביר מה כל דבר

והכל באנגלית ולא ברור

אם הבנתי נכון.

זאת אומרת זה לא רק השראת ביוץ או הזרעות זה ישר להפריה חוץ גופית, רק שיש גם תהליך ברירת עוברים שמוריד מכמות העוברים הראויים להחזרה.

בקיצור, פיקניק זה לא...

אבל, זה נכון שלפני שמתחילים הכל נראה כמו הר בלתי עביר, וכשאת כבר בתוך התהליך עצמו את מגלה שזה לי עד כדי כך נורא.

בהצלחה ושיהיה כמה שיותר זריז,

עם תינוקות בריאים ושמחים בקרוב בע"ה! 

הרבה בהצלחה ובשורות טובות במהרה

בתי חולים אפשרי

או שתתחילי מהבית חולים שקרוב אלייך עם pgd ולמלא אצלם טופס אינטרנטי / מייל של הגשת כל המסמכים וקביעת תור ראשון

דיוק

2 ילדים

משמע אם יש הריון עם תאומים- לא זכאים לעוד אחד

זה הסל של המדינה. צריך ביטוח משלים טוב בקופת חולים ואז מקבלים מימון גם הלאה.

ממה שאני מבינה מאוחדת הכי טוב לזה. אני בלאומית בטיפולים לילד רביעי. אני לא זוכרת מדוייק. נדמה לי ששאיבה היה סביב 2000 והחזרות סביב 700. יש גם תרופות. ומן הסתם אם צריך בירור גנטי אז זה עוד.

אבל זה לא שאין אישור. וזה לא מאות אלפים אם את בביטוח הגבוה של הקופה. 

על ילד שלישי אין שום השתתפות בpgd

וזה סדר גודל של 30000 לסבב

ומי שמכיר יודע שזה לא נגמר בסבב אחד בדכ

ילדים יקרים פשוטו במשמעו

יש לי חברה שיש לה שלושה ילדים שנולדו בPGD ובוודאות הייתה השתתפות של הקופה

ל2 הילדים הראשונים יש כיסוי מהסל.

מהילד השלישי ואילך אפשר לנצל מהשב"ן, מביטוח פרטי או להעזר בעמותות.

תתחילי בראשונים בע"ה תבואי תשאלי שוב לגבי הבאים ונייעץ לך. בהצלחה. 

שעוזרת בדברים האלה, או מכון פועה או בוני עולם.

נראה לי חשוב גם לתמיכה נפשית וגם לעזרה בפן הטכני של התהליך

למי שמשלם בקופה, למשל מכבי שלי וכאלה.

ממליצה לך לפנות למכון פועה שיעשו לכם סדר ויעזרו. הרבה ישועות בע"ה!!!

זו ממש ההתמחות שלהם.

אין לי ניסיון איתם בתחום הזה, אבל ממה שאני מבינה הם מומחים בליווי זוגות בתהליכי פוריות. יש שם גם קו ייעוץ נשי עם נשות מקצוע מתחום הטיפול (כל יום בשעות 20:00-22:00), וגם קו של רבנים (פעיל כל יום עד 18:00) שלדעתי יותר מכירים את הצדדים הטכניים (וההלכתיים שמלווים את התהליך) וידעו להסביר את המושגים ולהפנות לאן שצריך.

זה הטלפון שלהם - 02-6515050

טוב שאת מתייעצת אין חשוב מזה!

בהתחלה זה הלם ושוק טוטלי

בהמשך יהיה יותר קל

ובעזרת ה תעברי את זה מהר ובקלות עד לידיים מלאות!

לנו יש ילד ב"ה מpgd

ואני מכירה משפחות גדולות ויפות שבאו כך לעולם

הכסף זה לא מה שעצר אותן.

אל תחשבי ככ קדימה

תהיי מרוכזת בכאן ועכשיו

ואת ממש מוזמנת לדבר איתי בפרטי אשמח לייעץ לך מהניסיון שלנו.

מסמנים מה רוצים להחזיר וסיבה ומדפיסים פתק החלפה

מדביּקין לחבילה ומחזירים לנקודת מסירה שסימנת (עקרונית יש אפשרות לשליח שיאסוף מהבית אבל אצלכם נראה לי פחות..😅)

מהבית וזה פשוט מושלם.

אתמול בערב בערך ב9 בצעתי החזרה באתר. מיד הדפסתי את הדף, סגרתי היטב את השקית והדבקתי.

היום ב9 בבוקר השליח כבר אסף.

היה לי שם פריט קטן שכשבצעתי את ההחזרה אמרו שאני לא צריכה להחזיר אותו ואקבל עליו החזר מלא

אני בד"כ עושה קניות גדולות ומחזירה. זה ממש נח שאפשר להזמין כמה מידות נעליים ולבחור מה טוב ולהחזיר בחינם.