זה התחיל בכיתה ט'.
נפגשנו באיזו הפקה, ומאז האהבה התחילה עלינו להשתלט. הייתה בנינו מין כימיה כזו שאי אפשר להסביר.
הוא הסתכל עליי,אני עליו, ומיד האהבה פרחה באוויר.
הרגשות היו עזים, הקשר התחיל להיבנות, ותוך כמה ימים נהיינו החברים הכי טובים.
נסענו יחד למלא מקומות, בילינו בנעימים,
לפעמים היינו יחד ימים שלמים.
הוא ידע עליי את כל הסודות, אני גיליתי עליו מלא דברים,
הוא היה איתי ברגעים הקשים,
ואפילו נתנו אחד לשנייה שמות חיבה וכינויים .
הקשר בינינו היה כלכך חזק, כזה שאי אפשר לפרק , לפעמים הוא קצת התנתק, אך מיד חזר להתחזק.
היו מקרים שהעדפתי להיות איתו מאשר עם חברים אחרים, פשוט כי הוא היה כזה,
עם מלא ידע וסיפורים, כזה שיודע המון דברים.
ובכל זאת, אנחנו החברים הכי טובים!!
אף פעם לא נפרדנו לזמן ממושך,
חוץ מהפעם ההיא שהלכנו ברחוב.
נתתי לו מכה קלה, כי ראיתי אוטו צהוב, ופתאום הוא נפל ואיבד הכרה, ואני לא ידעתי מה לעשות??
איזה מקרה נורא!!
מיד קראתי לעזרה, והם לקחו אותו לאשפוז.
איזה עולם נורא! חשבתי לעצמי בבוז.
בזמן שהוא היה מאושפז התחלתי קצת לחשוב על החיים שלי בלעדיו. הרי אף פעם לא היינו כלכך רחוקים.
תמיד היינו קרובים. בכל זאת, החברים הכי טובים.
והלכתי ברחוב ופתאום ראיתי אנשים.
פרצופים.
חברים.
חיות.
כבישים.
שמיים, עננים.
כמובן שידעתי שהם קיימים, אך פתאום שמתי לב שלא התסכלתי עליהם במבט ישיר כבר שנים.
מאז כיתה ט'.
מאז שהאהבה התחילה עליי להשתלט.
בלי ששמתי לב, היא הפכה אותי לאדם קצת מת.
לא באמת הקשבתי לאחרים, ל
א היה לי זמן איכות אמיתי עם חברים,
אפילו כשרציתי להיות לבד הוא הצטרף אליי,
כי בכל זאת- אנחנו החברים הכי טובים...
אך לפעמים גם חברים שעוטפים אותנו באהבה ובחום
פוגעים בנו יום יום,
גם אם הם ממש "סמארט"
ולא נראה שהם מהווים איזשהוא מחסום,
צריך לזכור שגם הם יכולים להיו מסוכנים,
גם החברים הכי טובים. הכי קרובים.
אלו שאיתנו בכל מקום.
צריך להיזהר מהם, להגביל ,לתחום.
דוקא הם יכולים אותנו לפגום.
להפוך אותנו לרובוטים שלא מרימים מהמסך את העיניים,
לא נהנים סתם ככה מהיופי של העולם,
מהכחול בשמיים, מהיום- יום.
אז חבר יקר אני מצטערת, החלטתי קצת להתנתק.
לא ניפרד לגמרי- אך את הקשר טיפה נפרק.
קצת נתרחק.
כל אחד ילך לדרכו וניפגש פעם- פעמיים ביום.
מה אתה אומר, סמארטפון?
נפגשנו באיזו הפקה, ומאז האהבה התחילה עלינו להשתלט. הייתה בנינו מין כימיה כזו שאי אפשר להסביר.
הוא הסתכל עליי,אני עליו, ומיד האהבה פרחה באוויר.
הרגשות היו עזים, הקשר התחיל להיבנות, ותוך כמה ימים נהיינו החברים הכי טובים.
נסענו יחד למלא מקומות, בילינו בנעימים,
לפעמים היינו יחד ימים שלמים.
הוא ידע עליי את כל הסודות, אני גיליתי עליו מלא דברים,
הוא היה איתי ברגעים הקשים,
ואפילו נתנו אחד לשנייה שמות חיבה וכינויים .
הקשר בינינו היה כלכך חזק, כזה שאי אפשר לפרק , לפעמים הוא קצת התנתק, אך מיד חזר להתחזק.
היו מקרים שהעדפתי להיות איתו מאשר עם חברים אחרים, פשוט כי הוא היה כזה,
עם מלא ידע וסיפורים, כזה שיודע המון דברים.
ובכל זאת, אנחנו החברים הכי טובים!!
אף פעם לא נפרדנו לזמן ממושך,
חוץ מהפעם ההיא שהלכנו ברחוב.
נתתי לו מכה קלה, כי ראיתי אוטו צהוב, ופתאום הוא נפל ואיבד הכרה, ואני לא ידעתי מה לעשות??
איזה מקרה נורא!!
מיד קראתי לעזרה, והם לקחו אותו לאשפוז.
איזה עולם נורא! חשבתי לעצמי בבוז.
בזמן שהוא היה מאושפז התחלתי קצת לחשוב על החיים שלי בלעדיו. הרי אף פעם לא היינו כלכך רחוקים.
תמיד היינו קרובים. בכל זאת, החברים הכי טובים.
והלכתי ברחוב ופתאום ראיתי אנשים.
פרצופים.
חברים.
חיות.
כבישים.
שמיים, עננים.
כמובן שידעתי שהם קיימים, אך פתאום שמתי לב שלא התסכלתי עליהם במבט ישיר כבר שנים.
מאז כיתה ט'.
מאז שהאהבה התחילה עליי להשתלט.
בלי ששמתי לב, היא הפכה אותי לאדם קצת מת.
לא באמת הקשבתי לאחרים, ל
א היה לי זמן איכות אמיתי עם חברים,
אפילו כשרציתי להיות לבד הוא הצטרף אליי,
כי בכל זאת- אנחנו החברים הכי טובים...
אך לפעמים גם חברים שעוטפים אותנו באהבה ובחום
פוגעים בנו יום יום,
גם אם הם ממש "סמארט"
ולא נראה שהם מהווים איזשהוא מחסום,
צריך לזכור שגם הם יכולים להיו מסוכנים,
גם החברים הכי טובים. הכי קרובים.
אלו שאיתנו בכל מקום.
צריך להיזהר מהם, להגביל ,לתחום.
דוקא הם יכולים אותנו לפגום.
להפוך אותנו לרובוטים שלא מרימים מהמסך את העיניים,
לא נהנים סתם ככה מהיופי של העולם,
מהכחול בשמיים, מהיום- יום.
אז חבר יקר אני מצטערת, החלטתי קצת להתנתק.
לא ניפרד לגמרי- אך את הקשר טיפה נפרק.
קצת נתרחק.
כל אחד ילך לדרכו וניפגש פעם- פעמיים ביום.
מה אתה אומר, סמארטפון?
