העיניים מוצפות בדמעות,
המוח מתפוצץ ממחשבות ,
ויש לי רק שאלה אחת אליך אלוקים-
איך נתת לזה לקרות ???
אני רוצה שתבין, זה לא שאני לא מאמינה בך-
אני יודעת שאתה קיים,
אני פשוט קצת מנסה להבין כיצד אתה מנהל את העולם.
ונכון, קטונטי ,אתה אל גדול נישא ורם ואני כלום וסתם, אבל שישה מליון זה לא כלום וסתם!
מה איתם??
מדוע כך הם עזבו את העולם?
אני כל כך כועסת! עליך, אלוקים, על שנתת לזה לקרות. למה להם הגיע למות באכזריות ולי מגיע בטוב כזה לחיות?
יש לי הרבה שאלות ובקשות, אשמח אם תענה לי על כמה, ואם לא על כולן אז על אחת לפחות..
האם זה הגיע להם? ואם כן- על מה?
מדוע תינוקות שרק הגיעו לעולם נרצחו,
הרי הם לא עשו מאומה..
ולמה נרצחו יהודים שלפני מותם אליך התחננו?
הרי אפילו להגר סלחת כשהיא בכתה..
מדוע כך סדרי העולם השתנו? למה כך שתקת?
האם השואה תחזור אי פעם?
האם לשואה היה טעם?
מדוע הפכת את בני עמי לתת אדם?
איך נתת לזה לקרות?
איך הפכת בני אדם- לחיות אכזריות, עם מחשבות מטורפות, עם תאווה לרצח ולהתעללויות?
ולמה האדמה כאן צועקת?
"קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" אמרת לקין.
וקול דמי אחיו עדיין כאן נשמעים-
האם אלו זעקותיו של הבל, או של כל המתים?
ומה היה קורה אילו ששת מליון היהודים היו נשארים בחיים?
ועכשיו, הרשה לי, אעבור למספר בקשות.
את אחיי אנוכי מבקשת.
בעצם- דורשת.
ואני יודעת, אי אפשר לחזור אחורה לעבר, אבל בבקשה ממך אלוהים, תן לי את השם שלהם- לא את המספר . ספר לי את שעברו,
את מה שלעולם לא יספרו, את כל הסיפורים שנקברו.
ולי, אדם קטן כגרגר בהר האפר נותר לעשות-
הוא להמשיך לא להבין את דרכך- אלוקים,
להתהות, לכעוס ולבכות.
איך נתת לזה לקרות?
אף אחד לא יודע, דרכיך כה נסתרות.
זה פשוט לא נתפס. לא מתקבל.
השואה היא נושא מבלבל. מערער. מכעיס ומטלטל.
איוב מסכם זאת בצורה שאולי קצת עוזרת לנסות לעכל, כשהוא שואל-
"את הטוב נקבל מאת האלוקים ואת הרע לא נקבל? "
אך בגילוי נאות אתוודה בפניך שהיום יהיה לי קצת קשה להתפלל.
קצת קשה את הרע לקבל.
קצת קשה להודות לך על מה שאירע, אפילו שאתה האל.
אני רוצה רק לצעוק ולקלל, להחזיר את הזמן אחורה,
לעשות לעולם "אתחל".
להגיד לקין שלא ירצח את הבל אחיו,
ואולי אז,
את ששת המליונים תשיב?