)נס קיבוץ גלויות
השוואה למקום שלא ירד בו גשם 2000 שנה ופתאום חזר לרדת גשם
נס נצחון המלחמות
השוואה לדוד "הקטן" שמנצח את החיות ואת גלית...
החזרה ארצה - החזרה האחרונה שאין גלות אחריה לעולם - אחרית הימים!
הולם במיוחד"גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח: )
הולם במיוחד
הולם במיוחד
])]
הולם במיוחד
)
עוגי פלצתלא כולם כך כך מחמיאות
למשל
"דבר פעור" "לא תנאף" "וימלוך וימות" "יונה פותה"
אחרי איפוק ארוך נשברתי וכתבתי תגובה ביקורתית במיוחד, ובכל זאת התגברתי ולא שלחתי אותה. הידד!
אני מופתע מיכולת האיפוק שלי. 💪
יישר כח לי וכו'. 
בכל זאת נכנסתי בנחמדות... 
(באופן כללי אני בנאדם מאד נחמד וסימפטי, באמת! 
)
טוב, בסדר.
נתפשר על חצי הכבוד לי?
אז האין כניסה היה מיותר:
א - תתפלאי אבל גם מי שלא מסכים איתך יכול לענות תשובות ענייניות.
ב - להתעצבן עליכם זה אף פעם לא סתם, בטח ובטח שלא חבל. 
ג - במקום לשאול שאלה מגמתית ומכוונת בסגנון 'איך לשכנע אחרים למה אני צודקת' עם אזהרת אין כניסה למי שלא חושב כמוך, היית יכולה לשאול 'האם אני צודקת' וכך אולי אפילו להעמיק את ההבנה שלך... (והנה הביקורת...).
ואת לא יודעת שאין כניסה נועד כדי שיצפצפו עליו? כשאני רוצה שיכנסו אני כותב אזהרה (מים גנובים וזה...).
)
בתגובה שמעל, הוספתי בעריכה.
הייתי ממליץ להעביר את המסר דווקא ע"י פתיחת הדיון ועמידה על הנקודות הקשות שבייחס למדינה (ולתת להם לחשוב על התשובות בעצמם...), התחמקות מקשיים היא לא הדרך להעביר מסר - במיוחד לא לבני נוער.
ומה שווה לצפצף כשאף אחד לא יודע שעשית את זה?? 
למרות שגם התוכן העיד על אותה ההבנה.
בכל אופן - אם לקבל את ההבהרה אז אני לא חולק, לפחות לא לחלוטין, על נקודת ההנחה אלא על מה שאין לך עניין להסביר (למרות שההבדל ביניהם דק ואני חושב שראוי להבהיר אותו).
ועדיין - לדעתי הדרך הכי טובה להעביר מסר היא ע"י הנחת התשתית העובדתית והרעיונית ולא ע"י העברת המסר עצמו, כך שהאדם / הנער יבין את המסר מעצמו (גם אם הוא לאו דווקא יבין מה שרצית שיבין).
לצורך הדוגמה - אם את רוצה לדבר על עניין השלטון העצמאי, הייתי ממליץ להשוות את המצב הנוכחי למצבנו בגלות מחד (מפוזרים, נתונים להתעללויות ורצח, ללא יכולת שלטונית ומשפטית עצמית וכו') ומצבנו בתקופות השופטים המלכים והחשמונאים (שלטון עצמי - לעתים תחת חסות, הנהגה רוחנית משמעותית וכו'), למצבנו היום מאידך (שלטון עצמי - גם אם חלקי, שלטון עצמי אבל שאינו ע"פ תורה - אפשר להשוות לשלטון המלכים הרשעים למשל, יכולת הגנה צבאית וכו').
ולהעלות שאלות כמו - האם הגלות הגנה עלינו מבחינה רוחנית והאם יש סכנה בעצמאות? האם יש משמעות לשלטון יהודי עצמאי כשהוא מתנהג כמו שלטון גויי, אולי כבר עדיף שלטון גויי? האם הגאולה שלנו היא שלימה כי יש לנו שלטון ועצמאות, ואם לא אז מה חסר לגאולה השלימה? וכו' וכו'.
הולם במיוחדימ''ל
לא התכוונתי שבירור השאלות הבסיסיות מברר את העניין כולו לעומק, אלא שהוא אמור להיות השלב הבסיס בעיצוב ההשקפה. בפועל מה שרוב האנשים עושים זה לדלג עליו ולשכוח ממנו בכלל.
לכן אני חושב שהדבר החשוב והבסיסי ביותר כשמדריכים נוער זה לעודד אותם לחשיבה עצמאית ולעצב בעצמם את ההשקפה, אז כשבאים לדבר איתם על נושא עדיף לדעתי להתחיל בהצבת השאלות הבסיסיות ומשם להמשיך.
כבר עשית את הפעולה? אם כן אשמח לשמוע מה עשית בסוף.
(בנוגע לנוגע לכותרת - לא חשדתי בך, שמתי לב מכתיבתך בפורום שאת בחורה חושבת. אבל זה לא מספיק להיות אדם חושב, חשוב גם לעודד את זה אצל אחרים אם כבר מנסים להשפיע עליהם ולא להסתפק בלחשוב בשבילם ובלנסות לשכנע אותם בצדקתך. זו הייתה כוונתי)
מוצש, בעזרתו יתברך.
לא נראה לי כזה קריטי שכל אחד יעצב לעצמו את ההשקפה. הוא יכול "להשתמש" בהשקפה ש-לצורך העניין- המורה שלו הקנה לו, בתנאי שהוא משקיע בה מחשבה, מתעמק בה, ושלם אם זה שהיא נכונה בעיניו.
נכון שצריך להקדיש מחשבה, להעביר ביקורת וכו.
אני כבר יודעת שזו נק' ההנחה של כולם, בין אם הם הגיעו אליה ע"י בחינה והעמקה ובין אם בגלל שהם שרו "אבינו שבשמים" עם צילה הגננת.
ואם עכשיו הייתי מדריכה שלהם לנצח נצחים אז אולי הייתי מנסה לעבור את התהליך כולו. אבל זה לא ככה.
אז אני מעדיפה למצוא את העומק והמעבר, ולא להתמקד בתשתית.
אגב, בכלל מדובר במשהו הרבה יותר בקטנה ממה שנשמע פה..:-/
(ובנוגע לבנוגע וכו, גם לומר שאני מנסה לשכנע אותם בצדקתי זה לא נכון.)
בס"ד
פניני הלכה > זמנים > ד - יום העצמאות > א – מצוות ישוב הארץ
ויום ירושלים וימי הזיכרון
ביום ה' באייר חמשת אלפים תש"ח למניין שאנו מונים לבריאת העולם, בעת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, זכה עם ישראל לקיים את מצוות ישוב הארץ. ואף שגם לפני כן כל יהודי ויהודי שהתגורר בארץ ישראל קיים מצווה בישיבתו, ואמרו חכמים (כתובות קי, ב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה". מכל מקום עיקר המצווה היא לכלל ישראל, שהארץ תהיה בריבונות ישראל, והמצווה על כל יחיד לגור בארץ היא ענף מהמצווה הכללית המוטלת על כלל ישראל.
וזהו שנאמר (במדבר לג, נג): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ". 'הורשתם' הכוונה כיבוש וריבונות, 'וישבתם' הכוונה ליישבה שלא תהיה שוממה. וכן נאמר (דברים יא, לא): "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". וכך הגדיר הרמב"ן את המצווה: "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (הוספותיו למצוות עשה ד).
מצווה זו מוטלת על עם ישראל בכל הדורות, אלא שבמשך תקופה ארוכה היינו אנוסים ולא היתה ידינו תקיפה לקיים את המצווה, שלא היה לנו צבא וכלי נשק לכבוש את ארצנו וליישבה. בחסדי ה' על עמו, בדורות האחרונים החלה הרוח הלאומית להתעורר, יהודים הלכו ונתקבצו לארץ, נטעו בה עצים, פיתחו את כלכלתה, התארגנו והקימו כח מגן, נאבקו בשלטון הזר, וכך כאשר המנדט הבריטי הסתיים יכלו נציגי הציבור שלנו להכריז על הקמת מדינת ישראל. מאז עם ישראל התחיל לקיים את מצוות ישוב הארץ. אמנם עדיין לא כל הארץ בידינו, ועדיין אנו תלויים במידה מסוימת באומות העולם, אבל חזרנו לקיומה הממשי של מצוות ישוב הארץ.
וכן מצינו בהלכה, שדין האבלות על חורבן הארץ תלוי בריבונות. שכן תקנו חכמים, שכל הרואה ערי יהודה בחורבנן, יאמר (ישעיהו סד, ט): "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר" ויקרע את בגדו. וביארו הפוסקים, שהגדרת החורבן תלויה בשלטון, שכל זמן שהארץ נשלטת בידי נוכרים, אפילו אם רוב תושבי אותן הערים יהודים, הרי הן נחשבות חריבות וקורעים על ראייתן. ואם הן תחת ריבונות ישראל, אפילו אם רוב תושביהן גויים, אין הן נחשבות חריבות ואין קורעים על ראייתן (ב"י וב"ח או"ח תקסא, מ"א א, מ"ב ב).
וכבר הפליגו חז"ל בשבח מצוות ישוב הארץ עד שאמרו עליה שהיא שקולה כנגד כל המצוות (ספרי בהעלותך פ).
בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות על דורות נדדנו בגלות, עברנו השפלות איומות, שוד ורצח. היינו ללעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד למכה ולחרפה. זרים אמרו לנו, אין לכם עוד תוחלת ותקווה. זה היה מצב של חילול ה' נורא, מפני ששמו של הקב"ה נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (עי' יחזקאל לו).
נביאי ישראל התנבאו בשם ה': "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם" (יחזקאל לו, כד). "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם" (ישעיהו סה, כא). "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו לא, ד). "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ" (יחזקאל לו, לד-לה). "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹוהֶיךָ" (עמוס ט, יד-טו).
אבל אחר שעברו כל כך הרבה שנים, ודבר ה' לא התקיים, התגבר חילול ה' בעולם, ושונאי ישראל כבר גמרו בדעתם כי אבד הסיכוי שעם ישראל יחזור לארצו. ואף חז"ל הפליגו מאוד בנס קיבוץ הגלויות עד שאמרו: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, א). והנה אירע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש ה' גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, עת שחררנו את ירושלים והערים הקדושות שביהודה ושומרון.
תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. וכפי שאמר רבי אבא (סנהדרין צח, א): "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". ופירש רש"י: "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".
ואמנם עדיין יש דברים רבים לתקן, לצערנו לא זכינו לחזור בתשובה שלימה ולעלות כולנו לארץ ישראל. אבל כבר לימדונו חז"ל (סנהדרין צח, א) שיש גאולה של 'אחישנה' על ידי חזרה בתשובה שלימה, ויש גאולה של 'בעיתה' דרך תהליכים טבעיים. היינו שגם אם ישראל לא יחזרו בתשובה, כשיגיע הקץ, יתחילו תהליכים טבעיים, שיהיו מלווים בסיבוכים ויסורים קשים, שיגרמו לעם ישראל לחזור לארץ ולבנותה, וכך נתקדם שלב אחר שלב עד הגאולה השלימה. יסורים אלו שדוחפים את תהליך הגאולה הם חבלי משיח. וככל שנתחזק יותר בישוב הארץ ונחזור בתשובה שלימה, כך יתמתקו חבלי משיח ויבואו לנו החבלים בנעימים (עפ"י דברי הגר"א בקול התור). ועל גאולה בדרך זו אמרו חכמים (ירושלמי ברכות פ"א ה"א): "כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".
וכן מבואר בתורה ובנביאים, שסדר הגאולה כך הוא: בתחילה תהיה תשובה קטנה, ועם ישראל יתקבץ לארצו והארץ תחל לתת את פריה, ואח"כ יערה עלינו ה' רוח ממרום עד שנחזור בתשובה שלימה.
!!!הולם במיוחדבסוף רוב מה שעשיתי מסתמך על פניני הלכה
את מרשה לי להגיב לטענות בקטע מהפניני הלכה שהביא לחפש את האור או שזה יהיה נצלוש מוגזם? (שמן הסתם יזכה אותי במהלומות הולמות במיוחד 
).
נ"ב
אני אחסוך לך את ה"מי אתה שתגיב" וכו' וכבר אנזוף בעצמי בעצמי... .gif)
אבל יותר הגיוני שתפתח פניני הלכה, לא?
אתה מוזמן להגיב, זה היה קצת יותר מעניין אם הרב מלמד גם היה פה לענות...
ואם חשוב לך שיגיבו, תשתדל להיות מספיק פרובוקטור
בע"ה אפתח כדי לראות גם את השאר.
מי יודע, אולי יש לו ניק כאן .
וברצינות - את דעתו הוא פרסם, ועל אף שאני כבר מכיר את הטענות הנגדיות בהחלט הייתי שמח לשמוע את תשובותיו (יש לי סוג של חבר שהוא ר"מ שם בישיבה, אולי אתקשר לשאול אותו...).
אני מקווה שבע"ה אמצא לזה זמן בהמשך הערב.
ולא חשוב לי שיגיבו ואני ממש לא מנסה להיות פרובוקטור (זה בא לי בטבעי )
מה המייל? או שהתכוונת באתר של הישיבה (שם הבנתי שלא הוא העונה)?
חיפשתי ולא מצאתי.
לא אגלה לך כי זה יגרור שאלות וכו' ובהכרח יפגע בפרטיות שלו ושלי, ובטח שלא פה.
אם ארצה אותו אתקשר...
תודה.
(ובמחשבה שנייה אני מתלבט אם זה יהיה ראוי להגיב. גם כי הוא לא כאן כדי לענות, למרות שאני לא מתכוון להגיב אליו אלא לטענות. וגם כי באמת הגון יותר לשאול אותו קודם, למרות הלמרות הנ"ל. אשקול זאת שוב)
ראיון עם הרב שמואל טל על מדינת ישראל ויום העצמאות.
(הערה - אישית אני לא מסכים עם כל מה שכתוב בראיון וגם יש כמה נקודות שחסרו לי שם, אבל הבאתי את הראיון כי אני מזדהה עם הרוח הכללית)
@הולם במיוחד, החלטתי לא להגיב בעצמי נכון לעכשיו (אולי בהזדמנות ובהקשר אחר).
של הקשר לארץ, הכמיהה לארץ, הגלויות מפני חטאינו והחזרה לארץ; מאברהם אבינו ועד יום העצמאות..
במעלת הארץ, גשמית ורוחנית;
בפלא התעוררות השיבה לארץ אחרי 2000 שנות גלות;
בחשיבות הריבונות על הארץ, כדברי המהר"ל שהבדל הגאולה מהגלות הוא ב3 נקודות: בארצנו, ביחד, ובריבונותנו.
הכרזת המדינה, שהיא מצוות כיבוש ארץ, חזרת הריבונות - ובפרט 3 שנים אחרי השואה.
השמחה העצומה שאנחנו כבר כאן, לא בגלות, מתקבצים, בשליטתנו, כנ"ל.
הפוטנציאל של עם ישראל בארצו, מבחינה רוחנית וגשמית.
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI
ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
- מדעים שבהם עובדים עם הידיים (פיזיקה, כימיה, אלקטרוניקה וכד')
מה ההורים שלכם עשו בשבילכן כשיצאתן לשירות לאומי?
מחפשת רעיון למתנה, ערב פרידה או משהו אחר לציין את האירוע.
וגם, אני תוהה אם בנות עדיין הולכות לשירות עם תיקי ענק, שפעם בזמני היו המאפיין של בנות שירות. בטח עברו מאז המזוודות, לא?
(פשוט תוהה מה לקנות לבת שלי).
אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).
וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...
איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.
בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.
יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.
מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.
מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.
אם יש שם מזרן נוח? נקי?
כנ"ל שאר הדברים.
ואם הכל טוב שם
מה היא אוהבת?
יש לה תחביבים?
ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה
זה נראה לי פינוק נחמד
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
איראן: תקפנו בסיסים אמריקאים בחריין
יש כזה דבר?
כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,
בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.
הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח...
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
