במה אתם אומרים כדאי להתמקד?
בשיבה לארץ?
במדינה כראשית צמיחת?
בעניין משואה לתקומה?
ויש קטעים יפים/ הסברים נאים ועמוקים על העניין?
תזכו למצוות! (בתנאי שאתם מגיבים לי, כמובן
)
)אני בעד. ממש ממש
מחר?![]()
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
נס קיבוץ גלויות
השוואה למקום שלא ירד בו גשם 2000 שנה ופתאום חזר לרדת גשם
נס נצחון המלחמות
השוואה לדוד "הקטן" שמנצח את החיות ואת גלית...
החזרה ארצה - החזרה האחרונה שאין גלות אחריה לעולם - אחרית הימים!
הולם במיוחד"גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח: )
הולם במיוחד
הולם במיוחד
])
]
הולם במיוחד
)
עוגי פלצת

לא כולם כך כך מחמיאות
למשל
"דבר פעור" "לא תנאף" "וימלוך וימות" "יונה פותה"
אני בעד. ממש ממש
מחר?![]()
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
אני בעד. ממש ממש
מחר?![]()
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
אני בעד. ממש ממש
מחר?![]()
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
)אני בעד. ממש ממש
מחר?![]()
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
למרות שגם התוכן העיד על אותה ההבנה.
בכל אופן - אם לקבל את ההבהרה אז אני לא חולק, לפחות לא לחלוטין, על נקודת ההנחה אלא על מה שאין לך עניין להסביר (למרות שההבדל ביניהם דק ואני חושב שראוי להבהיר אותו).
ועדיין - לדעתי הדרך הכי טובה להעביר מסר היא ע"י הנחת התשתית העובדתית והרעיונית ולא ע"י העברת המסר עצמו, כך שהאדם / הנער יבין את המסר מעצמו (גם אם הוא לאו דווקא יבין מה שרצית שיבין).
לצורך הדוגמה - אם את רוצה לדבר על עניין השלטון העצמאי, הייתי ממליץ להשוות את המצב הנוכחי למצבנו בגלות מחד (מפוזרים, נתונים להתעללויות ורצח, ללא יכולת שלטונית ומשפטית עצמית וכו') ומצבנו בתקופות השופטים המלכים והחשמונאים (שלטון עצמי - לעתים תחת חסות, הנהגה רוחנית משמעותית וכו'), למצבנו היום מאידך (שלטון עצמי - גם אם חלקי, שלטון עצמי אבל שאינו ע"פ תורה - אפשר להשוות לשלטון המלכים הרשעים למשל, יכולת הגנה צבאית וכו').
ולהעלות שאלות כמו - האם הגלות הגנה עלינו מבחינה רוחנית והאם יש סכנה בעצמאות? האם יש משמעות לשלטון יהודי עצמאי כשהוא מתנהג כמו שלטון גויי, אולי כבר עדיף שלטון גויי? האם הגאולה שלנו היא שלימה כי יש לנו שלטון ועצמאות, ואם לא אז מה חסר לגאולה השלימה? וכו' וכו'.
הולם במיוחד
ימ''ל
לא התכוונתי שבירור השאלות הבסיסיות מברר את העניין כולו לעומק, אלא שהוא אמור להיות השלב הבסיס בעיצוב ההשקפה. בפועל מה שרוב האנשים עושים זה לדלג עליו ולשכוח ממנו בכלל.
לכן אני חושב שהדבר החשוב והבסיסי ביותר כשמדריכים נוער זה לעודד אותם לחשיבה עצמאית ולעצב בעצמם את ההשקפה, אז כשבאים לדבר איתם על נושא עדיף לדעתי להתחיל בהצבת השאלות הבסיסיות ומשם להמשיך.
כבר עשית את הפעולה? אם כן אשמח לשמוע מה עשית בסוף.
(בנוגע לנוגע לכותרת - לא חשדתי בך, שמתי לב מכתיבתך בפורום שאת בחורה חושבת. אבל זה לא מספיק להיות אדם חושב, חשוב גם לעודד את זה אצל אחרים אם כבר מנסים להשפיע עליהם ולא להסתפק בלחשוב בשבילם ובלנסות לשכנע אותם בצדקתך. זו הייתה כוונתי)
מוצש, בעזרתו יתברך.
לא נראה לי כזה קריטי שכל אחד יעצב לעצמו את ההשקפה. הוא יכול "להשתמש" בהשקפה ש-לצורך העניין- המורה שלו הקנה לו, בתנאי שהוא משקיע בה מחשבה, מתעמק בה, ושלם אם זה שהיא נכונה בעיניו.
נכון שצריך להקדיש מחשבה, להעביר ביקורת וכו.
אני כבר יודעת שזו נק' ההנחה של כולם, בין אם הם הגיעו אליה ע"י בחינה והעמקה ובין אם בגלל שהם שרו "אבינו שבשמים" עם צילה הגננת.
ואם עכשיו הייתי מדריכה שלהם לנצח נצחים אז אולי הייתי מנסה לעבור את התהליך כולו. אבל זה לא ככה.
אז אני מעדיפה למצוא את העומק והמעבר, ולא להתמקד בתשתית.
אגב, בכלל מדובר במשהו הרבה יותר בקטנה ממה שנשמע פה..:-/
(ובנוגע לבנוגע וכו, גם לומר שאני מנסה לשכנע אותם בצדקתי זה לא נכון.)
בס"ד
פניני הלכה > זמנים > ד - יום העצמאות > א – מצוות ישוב הארץ
ויום ירושלים וימי הזיכרון
ביום ה' באייר חמשת אלפים תש"ח למניין שאנו מונים לבריאת העולם, בעת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, זכה עם ישראל לקיים את מצוות ישוב הארץ. ואף שגם לפני כן כל יהודי ויהודי שהתגורר בארץ ישראל קיים מצווה בישיבתו, ואמרו חכמים (כתובות קי, ב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה". מכל מקום עיקר המצווה היא לכלל ישראל, שהארץ תהיה בריבונות ישראל, והמצווה על כל יחיד לגור בארץ היא ענף מהמצווה הכללית המוטלת על כלל ישראל.
וזהו שנאמר (במדבר לג, נג): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ". 'הורשתם' הכוונה כיבוש וריבונות, 'וישבתם' הכוונה ליישבה שלא תהיה שוממה. וכן נאמר (דברים יא, לא): "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". וכך הגדיר הרמב"ן את המצווה: "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (הוספותיו למצוות עשה ד).
מצווה זו מוטלת על עם ישראל בכל הדורות, אלא שבמשך תקופה ארוכה היינו אנוסים ולא היתה ידינו תקיפה לקיים את המצווה, שלא היה לנו צבא וכלי נשק לכבוש את ארצנו וליישבה. בחסדי ה' על עמו, בדורות האחרונים החלה הרוח הלאומית להתעורר, יהודים הלכו ונתקבצו לארץ, נטעו בה עצים, פיתחו את כלכלתה, התארגנו והקימו כח מגן, נאבקו בשלטון הזר, וכך כאשר המנדט הבריטי הסתיים יכלו נציגי הציבור שלנו להכריז על הקמת מדינת ישראל. מאז עם ישראל התחיל לקיים את מצוות ישוב הארץ. אמנם עדיין לא כל הארץ בידינו, ועדיין אנו תלויים במידה מסוימת באומות העולם, אבל חזרנו לקיומה הממשי של מצוות ישוב הארץ.
וכן מצינו בהלכה, שדין האבלות על חורבן הארץ תלוי בריבונות. שכן תקנו חכמים, שכל הרואה ערי יהודה בחורבנן, יאמר (ישעיהו סד, ט): "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר" ויקרע את בגדו. וביארו הפוסקים, שהגדרת החורבן תלויה בשלטון, שכל זמן שהארץ נשלטת בידי נוכרים, אפילו אם רוב תושבי אותן הערים יהודים, הרי הן נחשבות חריבות וקורעים על ראייתן. ואם הן תחת ריבונות ישראל, אפילו אם רוב תושביהן גויים, אין הן נחשבות חריבות ואין קורעים על ראייתן (ב"י וב"ח או"ח תקסא, מ"א א, מ"ב ב).
וכבר הפליגו חז"ל בשבח מצוות ישוב הארץ עד שאמרו עליה שהיא שקולה כנגד כל המצוות (ספרי בהעלותך פ).
בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות על דורות נדדנו בגלות, עברנו השפלות איומות, שוד ורצח. היינו ללעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד למכה ולחרפה. זרים אמרו לנו, אין לכם עוד תוחלת ותקווה. זה היה מצב של חילול ה' נורא, מפני ששמו של הקב"ה נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (עי' יחזקאל לו).
נביאי ישראל התנבאו בשם ה': "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם" (יחזקאל לו, כד). "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם" (ישעיהו סה, כא). "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו לא, ד). "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ" (יחזקאל לו, לד-לה). "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹוהֶיךָ" (עמוס ט, יד-טו).
אבל אחר שעברו כל כך הרבה שנים, ודבר ה' לא התקיים, התגבר חילול ה' בעולם, ושונאי ישראל כבר גמרו בדעתם כי אבד הסיכוי שעם ישראל יחזור לארצו. ואף חז"ל הפליגו מאוד בנס קיבוץ הגלויות עד שאמרו: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, א). והנה אירע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש ה' גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, עת שחררנו את ירושלים והערים הקדושות שביהודה ושומרון.
תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. וכפי שאמר רבי אבא (סנהדרין צח, א): "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". ופירש רש"י: "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".
ואמנם עדיין יש דברים רבים לתקן, לצערנו לא זכינו לחזור בתשובה שלימה ולעלות כולנו לארץ ישראל. אבל כבר לימדונו חז"ל (סנהדרין צח, א) שיש גאולה של 'אחישנה' על ידי חזרה בתשובה שלימה, ויש גאולה של 'בעיתה' דרך תהליכים טבעיים. היינו שגם אם ישראל לא יחזרו בתשובה, כשיגיע הקץ, יתחילו תהליכים טבעיים, שיהיו מלווים בסיבוכים ויסורים קשים, שיגרמו לעם ישראל לחזור לארץ ולבנותה, וכך נתקדם שלב אחר שלב עד הגאולה השלימה. יסורים אלו שדוחפים את תהליך הגאולה הם חבלי משיח. וככל שנתחזק יותר בישוב הארץ ונחזור בתשובה שלימה, כך יתמתקו חבלי משיח ויבואו לנו החבלים בנעימים (עפ"י דברי הגר"א בקול התור). ועל גאולה בדרך זו אמרו חכמים (ירושלמי ברכות פ"א ה"א): "כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".
וכן מבואר בתורה ובנביאים, שסדר הגאולה כך הוא: בתחילה תהיה תשובה קטנה, ועם ישראל יתקבץ לארצו והארץ תחל לתת את פריה, ואח"כ יערה עלינו ה' רוח ממרום עד שנחזור בתשובה שלימה.
!!!הולם במיוחדבסוף רוב מה שעשיתי מסתמך על פניני הלכה

אני בעד. ממש ממש
מחר?![]()
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
אבל יותר הגיוני שתפתח פניני הלכה, לא?
אתה מוזמן להגיב, זה היה קצת יותר מעניין אם הרב מלמד גם היה פה לענות...
ואם חשוב לך שיגיבו, תשתדל להיות מספיק פרובוקטור
בע"ה אפתח כדי לראות גם את השאר.
מי יודע, אולי יש לו ניק כאן
.
וברצינות - את דעתו הוא פרסם, ועל אף שאני כבר מכיר את הטענות הנגדיות בהחלט הייתי שמח לשמוע את תשובותיו (יש לי סוג של חבר שהוא ר"מ שם בישיבה, אולי אתקשר לשאול אותו...).
אני מקווה שבע"ה אמצא לזה זמן בהמשך הערב.
ולא חשוב לי שיגיבו ואני ממש לא מנסה להיות פרובוקטור (זה בא לי בטבעי
)
מה המייל? או שהתכוונת באתר של הישיבה (שם הבנתי שלא הוא העונה)?
חיפשתי ולא מצאתי.
לא אגלה לך כי זה יגרור שאלות וכו' ובהכרח יפגע בפרטיות שלו ושלי, ובטח שלא פה.
אם ארצה אותו אתקשר...
תודה.
(ובמחשבה שנייה אני מתלבט אם זה יהיה ראוי להגיב. גם כי הוא לא כאן כדי לענות, למרות שאני לא מתכוון להגיב אליו אלא לטענות. וגם כי באמת הגון יותר לשאול אותו קודם, למרות הלמרות הנ"ל. אשקול זאת שוב)
ראיון עם הרב שמואל טל על מדינת ישראל ויום העצמאות.
(הערה - אישית אני לא מסכים עם כל מה שכתוב בראיון וגם יש כמה נקודות שחסרו לי שם, אבל הבאתי את הראיון כי אני מזדהה עם הרוח הכללית)
@הולם במיוחד, החלטתי לא להגיב בעצמי נכון לעכשיו (אולי בהזדמנות ובהקשר אחר).
של הקשר לארץ, הכמיהה לארץ, הגלויות מפני חטאינו והחזרה לארץ; מאברהם אבינו ועד יום העצמאות..
במעלת הארץ, גשמית ורוחנית;
בפלא התעוררות השיבה לארץ אחרי 2000 שנות גלות;
בחשיבות הריבונות על הארץ, כדברי המהר"ל שהבדל הגאולה מהגלות הוא ב3 נקודות: בארצנו, ביחד, ובריבונותנו.
הכרזת המדינה, שהיא מצוות כיבוש ארץ, חזרת הריבונות - ובפרט 3 שנים אחרי השואה.
השמחה העצומה שאנחנו כבר כאן, לא בגלות, מתקבצים, בשליטתנו, כנ"ל.
הפוטנציאל של עם ישראל בארצו, מבחינה רוחנית וגשמית.
שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"
בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.
לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת
והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה
וביקשת בלי "תהא שנת":
תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת
תפילה, שירה, פתיחות זולת
תקופה של פרנסה זמינה
מהשנה של הבחירות הקודמות
תאכלו שוקולד פלוס זנגביל
תנין שבולע פטריה זוהרת
תוכי שאוכל פסטה זולה
תרצה שנעשה פוקר זבל
תהה שנת פתרון זהב
תופסת שנכנסת פה זהירות
תהא שנת פרס זכאית
תהא שנת פייס זכייה
תהא שנת פורום זורמת
פורום דתי.
זה הכי מקורי שעלה לי
אבל בגילי זה באמת אחרת
אני תמיד בתנועה
לחלום
להגשים
לשפר
להתמיד
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות 
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי