במה אתם אומרים כדאי להתמקד?
בשיבה לארץ?
במדינה כראשית צמיחת?
בעניין משואה לתקומה?
ויש קטעים יפים/ הסברים נאים ועמוקים על העניין?
תזכו למצוות! (בתנאי שאתם מגיבים לי, כמובן
)
)נס קיבוץ גלויות
השוואה למקום שלא ירד בו גשם 2000 שנה ופתאום חזר לרדת גשם
נס נצחון המלחמות
השוואה לדוד "הקטן" שמנצח את החיות ואת גלית...
החזרה ארצה - החזרה האחרונה שאין גלות אחריה לעולם - אחרית הימים!
הולם במיוחד"גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח: )
הולם במיוחד
הולם במיוחד
])
]
הולם במיוחד
)
עוגי פלצת

לא כולם כך כך מחמיאות
למשל
"דבר פעור" "לא תנאף" "וימלוך וימות" "יונה פותה"
אחרי איפוק ארוך נשברתי וכתבתי תגובה ביקורתית במיוחד, ובכל זאת התגברתי ולא שלחתי אותה. הידד!
אני מופתע מיכולת האיפוק שלי. 💪
יישר כח לי וכו'. ![]()
בכל זאת נכנסתי בנחמדות... ![]()
(באופן כללי אני בנאדם מאד נחמד וסימפטי, באמת!
)
טוב, בסדר.
נתפשר על חצי הכבוד לי?
אז האין כניסה היה מיותר:
א - תתפלאי אבל גם מי שלא מסכים איתך יכול לענות תשובות ענייניות.
ב - להתעצבן עליכם זה אף פעם לא סתם, בטח ובטח שלא חבל. ![]()
ג - במקום לשאול שאלה מגמתית ומכוונת בסגנון 'איך לשכנע אחרים למה אני צודקת' עם אזהרת אין כניסה למי שלא חושב כמוך, היית יכולה לשאול 'האם אני צודקת' וכך אולי אפילו להעמיק את ההבנה שלך... (והנה הביקורת...).
ואת לא יודעת שאין כניסה נועד כדי שיצפצפו עליו? כשאני רוצה שיכנסו אני כותב אזהרה (מים גנובים וזה...).
)
בתגובה שמעל, הוספתי בעריכה.
הייתי ממליץ להעביר את המסר דווקא ע"י פתיחת הדיון ועמידה על הנקודות הקשות שבייחס למדינה (ולתת להם לחשוב על התשובות בעצמם...), התחמקות מקשיים היא לא הדרך להעביר מסר - במיוחד לא לבני נוער.
ומה שווה לצפצף כשאף אחד לא יודע שעשית את זה?? ![]()
למרות שגם התוכן העיד על אותה ההבנה.
בכל אופן - אם לקבל את ההבהרה אז אני לא חולק, לפחות לא לחלוטין, על נקודת ההנחה אלא על מה שאין לך עניין להסביר (למרות שההבדל ביניהם דק ואני חושב שראוי להבהיר אותו).
ועדיין - לדעתי הדרך הכי טובה להעביר מסר היא ע"י הנחת התשתית העובדתית והרעיונית ולא ע"י העברת המסר עצמו, כך שהאדם / הנער יבין את המסר מעצמו (גם אם הוא לאו דווקא יבין מה שרצית שיבין).
לצורך הדוגמה - אם את רוצה לדבר על עניין השלטון העצמאי, הייתי ממליץ להשוות את המצב הנוכחי למצבנו בגלות מחד (מפוזרים, נתונים להתעללויות ורצח, ללא יכולת שלטונית ומשפטית עצמית וכו') ומצבנו בתקופות השופטים המלכים והחשמונאים (שלטון עצמי - לעתים תחת חסות, הנהגה רוחנית משמעותית וכו'), למצבנו היום מאידך (שלטון עצמי - גם אם חלקי, שלטון עצמי אבל שאינו ע"פ תורה - אפשר להשוות לשלטון המלכים הרשעים למשל, יכולת הגנה צבאית וכו').
ולהעלות שאלות כמו - האם הגלות הגנה עלינו מבחינה רוחנית והאם יש סכנה בעצמאות? האם יש משמעות לשלטון יהודי עצמאי כשהוא מתנהג כמו שלטון גויי, אולי כבר עדיף שלטון גויי? האם הגאולה שלנו היא שלימה כי יש לנו שלטון ועצמאות, ואם לא אז מה חסר לגאולה השלימה? וכו' וכו'.
הולם במיוחד
ימ''ל
לא התכוונתי שבירור השאלות הבסיסיות מברר את העניין כולו לעומק, אלא שהוא אמור להיות השלב הבסיס בעיצוב ההשקפה. בפועל מה שרוב האנשים עושים זה לדלג עליו ולשכוח ממנו בכלל.
לכן אני חושב שהדבר החשוב והבסיסי ביותר כשמדריכים נוער זה לעודד אותם לחשיבה עצמאית ולעצב בעצמם את ההשקפה, אז כשבאים לדבר איתם על נושא עדיף לדעתי להתחיל בהצבת השאלות הבסיסיות ומשם להמשיך.
כבר עשית את הפעולה? אם כן אשמח לשמוע מה עשית בסוף.
(בנוגע לנוגע לכותרת - לא חשדתי בך, שמתי לב מכתיבתך בפורום שאת בחורה חושבת. אבל זה לא מספיק להיות אדם חושב, חשוב גם לעודד את זה אצל אחרים אם כבר מנסים להשפיע עליהם ולא להסתפק בלחשוב בשבילם ובלנסות לשכנע אותם בצדקתך. זו הייתה כוונתי)
מוצש, בעזרתו יתברך.
לא נראה לי כזה קריטי שכל אחד יעצב לעצמו את ההשקפה. הוא יכול "להשתמש" בהשקפה ש-לצורך העניין- המורה שלו הקנה לו, בתנאי שהוא משקיע בה מחשבה, מתעמק בה, ושלם אם זה שהיא נכונה בעיניו.
נכון שצריך להקדיש מחשבה, להעביר ביקורת וכו.
אני כבר יודעת שזו נק' ההנחה של כולם, בין אם הם הגיעו אליה ע"י בחינה והעמקה ובין אם בגלל שהם שרו "אבינו שבשמים" עם צילה הגננת.
ואם עכשיו הייתי מדריכה שלהם לנצח נצחים אז אולי הייתי מנסה לעבור את התהליך כולו. אבל זה לא ככה.
אז אני מעדיפה למצוא את העומק והמעבר, ולא להתמקד בתשתית.
אגב, בכלל מדובר במשהו הרבה יותר בקטנה ממה שנשמע פה..:-/
(ובנוגע לבנוגע וכו, גם לומר שאני מנסה לשכנע אותם בצדקתי זה לא נכון.)
בס"ד
פניני הלכה > זמנים > ד - יום העצמאות > א – מצוות ישוב הארץ
ויום ירושלים וימי הזיכרון
ביום ה' באייר חמשת אלפים תש"ח למניין שאנו מונים לבריאת העולם, בעת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, זכה עם ישראל לקיים את מצוות ישוב הארץ. ואף שגם לפני כן כל יהודי ויהודי שהתגורר בארץ ישראל קיים מצווה בישיבתו, ואמרו חכמים (כתובות קי, ב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה". מכל מקום עיקר המצווה היא לכלל ישראל, שהארץ תהיה בריבונות ישראל, והמצווה על כל יחיד לגור בארץ היא ענף מהמצווה הכללית המוטלת על כלל ישראל.
וזהו שנאמר (במדבר לג, נג): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ". 'הורשתם' הכוונה כיבוש וריבונות, 'וישבתם' הכוונה ליישבה שלא תהיה שוממה. וכן נאמר (דברים יא, לא): "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". וכך הגדיר הרמב"ן את המצווה: "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (הוספותיו למצוות עשה ד).
מצווה זו מוטלת על עם ישראל בכל הדורות, אלא שבמשך תקופה ארוכה היינו אנוסים ולא היתה ידינו תקיפה לקיים את המצווה, שלא היה לנו צבא וכלי נשק לכבוש את ארצנו וליישבה. בחסדי ה' על עמו, בדורות האחרונים החלה הרוח הלאומית להתעורר, יהודים הלכו ונתקבצו לארץ, נטעו בה עצים, פיתחו את כלכלתה, התארגנו והקימו כח מגן, נאבקו בשלטון הזר, וכך כאשר המנדט הבריטי הסתיים יכלו נציגי הציבור שלנו להכריז על הקמת מדינת ישראל. מאז עם ישראל התחיל לקיים את מצוות ישוב הארץ. אמנם עדיין לא כל הארץ בידינו, ועדיין אנו תלויים במידה מסוימת באומות העולם, אבל חזרנו לקיומה הממשי של מצוות ישוב הארץ.
וכן מצינו בהלכה, שדין האבלות על חורבן הארץ תלוי בריבונות. שכן תקנו חכמים, שכל הרואה ערי יהודה בחורבנן, יאמר (ישעיהו סד, ט): "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר" ויקרע את בגדו. וביארו הפוסקים, שהגדרת החורבן תלויה בשלטון, שכל זמן שהארץ נשלטת בידי נוכרים, אפילו אם רוב תושבי אותן הערים יהודים, הרי הן נחשבות חריבות וקורעים על ראייתן. ואם הן תחת ריבונות ישראל, אפילו אם רוב תושביהן גויים, אין הן נחשבות חריבות ואין קורעים על ראייתן (ב"י וב"ח או"ח תקסא, מ"א א, מ"ב ב).
וכבר הפליגו חז"ל בשבח מצוות ישוב הארץ עד שאמרו עליה שהיא שקולה כנגד כל המצוות (ספרי בהעלותך פ).
בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות על דורות נדדנו בגלות, עברנו השפלות איומות, שוד ורצח. היינו ללעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד למכה ולחרפה. זרים אמרו לנו, אין לכם עוד תוחלת ותקווה. זה היה מצב של חילול ה' נורא, מפני ששמו של הקב"ה נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (עי' יחזקאל לו).
נביאי ישראל התנבאו בשם ה': "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם" (יחזקאל לו, כד). "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם" (ישעיהו סה, כא). "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו לא, ד). "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ" (יחזקאל לו, לד-לה). "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹוהֶיךָ" (עמוס ט, יד-טו).
אבל אחר שעברו כל כך הרבה שנים, ודבר ה' לא התקיים, התגבר חילול ה' בעולם, ושונאי ישראל כבר גמרו בדעתם כי אבד הסיכוי שעם ישראל יחזור לארצו. ואף חז"ל הפליגו מאוד בנס קיבוץ הגלויות עד שאמרו: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, א). והנה אירע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש ה' גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, עת שחררנו את ירושלים והערים הקדושות שביהודה ושומרון.
תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. וכפי שאמר רבי אבא (סנהדרין צח, א): "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". ופירש רש"י: "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".
ואמנם עדיין יש דברים רבים לתקן, לצערנו לא זכינו לחזור בתשובה שלימה ולעלות כולנו לארץ ישראל. אבל כבר לימדונו חז"ל (סנהדרין צח, א) שיש גאולה של 'אחישנה' על ידי חזרה בתשובה שלימה, ויש גאולה של 'בעיתה' דרך תהליכים טבעיים. היינו שגם אם ישראל לא יחזרו בתשובה, כשיגיע הקץ, יתחילו תהליכים טבעיים, שיהיו מלווים בסיבוכים ויסורים קשים, שיגרמו לעם ישראל לחזור לארץ ולבנותה, וכך נתקדם שלב אחר שלב עד הגאולה השלימה. יסורים אלו שדוחפים את תהליך הגאולה הם חבלי משיח. וככל שנתחזק יותר בישוב הארץ ונחזור בתשובה שלימה, כך יתמתקו חבלי משיח ויבואו לנו החבלים בנעימים (עפ"י דברי הגר"א בקול התור). ועל גאולה בדרך זו אמרו חכמים (ירושלמי ברכות פ"א ה"א): "כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".
וכן מבואר בתורה ובנביאים, שסדר הגאולה כך הוא: בתחילה תהיה תשובה קטנה, ועם ישראל יתקבץ לארצו והארץ תחל לתת את פריה, ואח"כ יערה עלינו ה' רוח ממרום עד שנחזור בתשובה שלימה.
!!!הולם במיוחדבסוף רוב מה שעשיתי מסתמך על פניני הלכה

את מרשה לי להגיב לטענות בקטע מהפניני הלכה שהביא לחפש את האור או שזה יהיה נצלוש מוגזם? (שמן הסתם יזכה אותי במהלומות הולמות במיוחד
).
נ"ב
אני אחסוך לך את ה"מי אתה שתגיב" וכו' וכבר אנזוף בעצמי בעצמי... .gif)
אבל יותר הגיוני שתפתח פניני הלכה, לא?
אתה מוזמן להגיב, זה היה קצת יותר מעניין אם הרב מלמד גם היה פה לענות...
ואם חשוב לך שיגיבו, תשתדל להיות מספיק פרובוקטור
בע"ה אפתח כדי לראות גם את השאר.
מי יודע, אולי יש לו ניק כאן
.
וברצינות - את דעתו הוא פרסם, ועל אף שאני כבר מכיר את הטענות הנגדיות בהחלט הייתי שמח לשמוע את תשובותיו (יש לי סוג של חבר שהוא ר"מ שם בישיבה, אולי אתקשר לשאול אותו...).
אני מקווה שבע"ה אמצא לזה זמן בהמשך הערב.
ולא חשוב לי שיגיבו ואני ממש לא מנסה להיות פרובוקטור (זה בא לי בטבעי
)
מה המייל? או שהתכוונת באתר של הישיבה (שם הבנתי שלא הוא העונה)?
חיפשתי ולא מצאתי.
לא אגלה לך כי זה יגרור שאלות וכו' ובהכרח יפגע בפרטיות שלו ושלי, ובטח שלא פה.
אם ארצה אותו אתקשר...
תודה.
(ובמחשבה שנייה אני מתלבט אם זה יהיה ראוי להגיב. גם כי הוא לא כאן כדי לענות, למרות שאני לא מתכוון להגיב אליו אלא לטענות. וגם כי באמת הגון יותר לשאול אותו קודם, למרות הלמרות הנ"ל. אשקול זאת שוב)
ראיון עם הרב שמואל טל על מדינת ישראל ויום העצמאות.
(הערה - אישית אני לא מסכים עם כל מה שכתוב בראיון וגם יש כמה נקודות שחסרו לי שם, אבל הבאתי את הראיון כי אני מזדהה עם הרוח הכללית)
@הולם במיוחד, החלטתי לא להגיב בעצמי נכון לעכשיו (אולי בהזדמנות ובהקשר אחר).
של הקשר לארץ, הכמיהה לארץ, הגלויות מפני חטאינו והחזרה לארץ; מאברהם אבינו ועד יום העצמאות..
במעלת הארץ, גשמית ורוחנית;
בפלא התעוררות השיבה לארץ אחרי 2000 שנות גלות;
בחשיבות הריבונות על הארץ, כדברי המהר"ל שהבדל הגאולה מהגלות הוא ב3 נקודות: בארצנו, ביחד, ובריבונותנו.
הכרזת המדינה, שהיא מצוות כיבוש ארץ, חזרת הריבונות - ובפרט 3 שנים אחרי השואה.
השמחה העצומה שאנחנו כבר כאן, לא בגלות, מתקבצים, בשליטתנו, כנ"ל.
הפוטנציאל של עם ישראל בארצו, מבחינה רוחנית וגשמית.
כשאתם מדברים עם בנות רנדומליות אתם מסתכלים להן בעיניים?
ובנות איך אתן מרגישות מול זה? הייתן רוצות? זה מוזר לכן אם לא? מפריע לכם אם כן?
לי מרגיש לרוב אנטימי מדי להסתכל למשהי בעיניים סתם ככה
ואולי גם מהצד שלה חודרני
מצד שני זה גם מוזר, ולא מרגיש לי בריא אם לא...
אז מתעניין
הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.
והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.
לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...
אבל מה התירוץ שלך?
אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.
בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.
אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה
לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט
זה גם מאוד תלוי סיטואציה
כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה
כי הוא מסביר ואני מקשיבה
מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי
כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...
מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם
שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.
לא ככה?
בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל
יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.
אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר
שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי
גם גיסים שלי אין לי בעיה
אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט
שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי
בכללי זה סוג של באג בתקשורת
ויש את ההקשר הדתי
(שאותי ספציפית קצת דוחה
רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי
מתעלמים
אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו
פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש
חוץ משכן אחד נורמלי
שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)
אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים
זה מבחינתי הרבה מהשיחה
השיח הלא מילולי
היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב
זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני
יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.
ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..
יש לו חלומות שלא הגשים כי השם לא מסכים, אבל עמוק בפנים פועם הגעגוע אליהם בלי להרפות?
יש פה עוד מישהו שמסתכל על האנשים שהכל מותר להם ואומר: גם אני רוצה אבל לא יכול. אבל בפנים לעולם לא השלמתי עם זה שאיני יכול?
שהכל מותר להם?
אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.
אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".
זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך... זה לא קורה אף פעם.
כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.
אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח
תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.
אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.
אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??
מי שלא גבר
זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.
נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,
וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)
שה' לא רוצה שתרגיש ככה.
אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.
התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.
התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.
מכירים.ות?
לפגוש אותה כמה פעמים
ולקרוא את הספרים שלה
וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד
מה הכוונה דלוקה?
זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.
ואני אוהבת את הספרים שלה.
אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.
מוזמנים לנסות.
איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..
הייתם נשמעים לי אדישים מידי.
ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?
במילים מתלהבות בדרך כלל
אישה חכמה מאוד
אני חולקת עליה בחלק מהדברים
אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת
לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.
ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."
נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים. את הסוף אנחנו יודעים...
חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.
אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.
אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...
אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅
זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?
שאפשר להגיע אליהם בקלות בתחב"צ באזור ירושלים..
ולא ליפתא🙈
זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים.
סטף
עין לימון
מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים
אם צריך עוד פרטים בשמחה
נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.
לק"י
אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.
(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).
קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.
אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.
עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.
שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.
טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.
אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.
אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.
האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).
אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.
הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.
יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.
אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים
כתבתי פה על זה כבר, אבל מסתבר שאתרוג לא גומר להפתיע לרעה!!!
מה אתם אומרים על זה שבאופן קבוע אחרי שאני לא משתמש כמה שעות במחשב, אני יכול לפתוח אותו ולהיכנס לאיזה ערוץ שאני רוצה ביוטיוב כולל פורנו???
ואני עוד במסלול הכי חסום!!!
כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.
לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.
פתית שלגמוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.
לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)
"הכל סיפור של פיקסלים" תמר.
ספר חובה לדעתי. במיוחד עבור נשים שתקועות במצב כזה,
ומבולבלות ממלכודת הדבש הזו. וכן עבור נערות בשידוכים.
ספר קשה מאוד, למרות שבראיון עם הסופרת, היא אומרת
שהרבה הרבה ריככה...
כל כך מצליחה להעביר את הנושא. ממש לתוך הלב.
מאוד ממליצה.
יש ראיון איתה באחת החוברות של "המקום".
זאת בקשה אלמנטרית מטרמפיסטים.
עדיין מתאושש מהנסיעה שהיתה לי עכשיו 🤢
שיש לו הפריבילגיה להתמודד עם הבעיה ופשוט לא להעלות טרמפיסטים.
ומה יעזור לך להתלונן כאן?
אנ בתור טרמפיסט חשוב לי מאוד לשמור על הגיינה ועל התנהגות נורמלית בתור אורח,
ואני גם מתעצבן על אחרים שגורמים לאנשים טובים לא לרצות להעלות טרמפים
(ואני מכיר כמה סיפורים..),
מבקש סליחה בשם כלל הטרמפיסטים למיניהם 
תדלג הלאה, אתה יכול לסגור את האינטרנט גם.
מה התגובה המוזרה הזו? אתה כותב כאן בפורום מה אתה מצפה שאנשים יעשו?
ויקבל תשובה מכאלה שאכפת להם מזה,
מאשר שימשיך עם זה ולא ירצה להעלות טרמפים.
הוא יכול להתלונן קצת פה, זה חלק מהמטרות של הפורום
אבל הוא כן רוצה להעלות טרמפים ואני מבין אותו ומעריך אותו על זה.
ואני משתדל לתת לו פידבק על החסד ולא לנסות להניא אותו מזה.
בכל מקרה מותר להגיד מה שאתה רוצה, פשוט נראלי כדאי קצת יותר בנחת...