רוצים לרכוש את מיטב הספרים שביריד אך אין באפשרותכם לעלות לירושלים? התקשרו בימי היריד למוקד ההזמנות שמספרו 02-6515592 ובצעו את הזמנתכם באמצעות כרטיס אשראי, הספרים יגיעו ישירות לביתכם. המשלוח בתשלום, משלוחים לכל הארץ פרט לירושלים.

(אני אישית מעדיף שלא להזין פרטי אשראי ברשת אם יש אפשרות אחרת...)

ממתי היא נהייתה "בחור חביב" 

בס"ד

קודם כל אני מאוד מעריך את התגובות שלך חסדי ואת האישיות שלך

אבל

א. אין הרבנים מסכימים לדבר הזה.

ב. צבא זה לא מקום לבנות - לא משנה מה רמתן הדתית (וכמובן שזה לא כי הן פחות טובות מבנים)

ג. שתחשוב על טובת הכלל ועל בנות שלא חזקות כמוה שיראו אותה ושילכו בגללה גם לצבא ויזיקו/ינזקו.

ד. שתחשוב על החיילים הדתיים שצריכים לפגוש אותה במסגרת לא פשוטה....

ה. מה עם נשק/ להלחם על חצאית במטווחים ולא להתפשר על זה שאין חצאית במדי ב'... (ומה גם שחצאית לא צנועה במטווחים), קשר אישי מעצם המסגרת עם המפקדים... ועוד ועוד

בס"ד

א.לא מסכים איתך. הרב אליעזר מלמד לדוגמא נגד בנות בצבא.

ב.דברתי על תפקידים עורפיים (הייתי אחד כזה) וקל וחומר לתפקידים קרביים.

ג. לא מסכים שזה מספיק. ומה גם שזה לא מתאים/ולא ישים לכלל הציבור. ואין אדם מכניס עצמו לדבר סכנה.

ד. אם לא כ"כ אינטנסיביות אז שילכו לשירות לאומי ויתרמו באותה מידה(גם לשירות לאומי צריך לבדוק טוב טוב לאיפה הולכים). ואם כן אנטנסיבי אז חזרנו לבעיה. וחוץ מזה אין דבר כזה בצבא תפקיד לא אנטנסיבי מצד המסגרת ואופי הצבא.

בנים צריכים לשמור על עצמם - אל תקשי עליהם במסגרת כ"כ קשה ומורכבת המותחת את הקושי המנטלי שלהם (כולל תפקידים עורפיים).

ה. הכל טוב ויפה ויש אחלה הבטחות עד שמגיעים לצבא.(מכיר מקרוב את המציאות והמצב)

 פניני הלכה > העם והארץ > ד - מהלכות צבא ומלחמה > יא – נשים בצבא

הערה 9. יש לקרוא עד הסוף:

[9]. עוד יש איסור לאשה ללבוש כלי גבר, ובכלל זה כלי נשק. ולכן יעל הרגה את סיסרא ביתד ולא בחרב (נזיר נט, א). אולם נראה פשוט, שאם לא היתה לה יתד, היתה צריכה להורגו בחרב, שפיקוח נפש דוחה איסור זה. וכפי שלמדנו שלשם הצלת ישראל, יעל עשתה עבירה לשמה, כמבואר בנזיר כג, ב. וכן באג"מ או"ח ד, עה, התיר לנשים בשעת סכנה להצטייד בכלי נשק. ועיין בדברי הרצי"ה בלנתיבות ישראל ח"א ע' קסו (הוצאת בית אל) בהערה, וב"לאור ההלכה" לרב זווין, עמודים כד-כז (הוצאת קול מבשר), ובתחומין ד' עמוד 79 מאמר מהרב שביב. ונלענ"ד שאכן נשים חייבות במלחמת מצווה להצלת ישראל, וכפי שמשמע מפשט המשנה, וכדברי החינוך במצווה תכה, הנוגעת לכיבוש הארץ. אלא שבפועל הן פטורות משתי סיבות: א) אין דרכן בכך. מפני שתפקידן לקיים את המשפחה, הן מצד גידול הדורות הבאים והן מצד ערך החיים בהווה, שאם אין משפחות אין עם ואין על מה להילחם. במילים אחרות, אפילו בשעת מלחמה העם צריך איזון, ויחד עם זה שהגברים משקיעים את עצמם במלחמה, הנשים צריכות להמשיך לקיים במידת האפשר את שגרת החיים בעורף. ב) מפני שערבוב גברים ונשים במחנה פוגע בצניעות ובקדושה, וגם פוגע בריכוז הנדרש לצורך המלחמה. מצד היסוד הראשון אין ראוי שיתגייסו, ועפ"י היסוד השני אסור שיתגייסו. ושני היסודות הללו רמוזים בדברי האבן עזרא דברים כב, ה: "לא יהיה כלי גבר – נסמכה בעבור צאת למלחמה, כי האשה לא נבראת כי אם להקים הזרע, ואם היא תצא עם אנשים למלחמה תבא בדרך לידי זנות". אלא שכיוון שביסוד המצווה נשים שייכות כגברים, סתמו כך חכמים בלשונם. ולמדנו מזה, שגם עליהן יש מצווה לסייע במה שאפשר במסגרת תפקידן הנשי. ראשית, בזה שיקיימו את העורף ויעודדו את הגברים (ואולי לכן הכלה צריכה לצאת מחופתה, שאם לא תצא, גם החתן לא יצא למלחמה). וכשיש צורך גם יספקו מים ומזון, היינו ימלאו תפקידים עורפיים. ואם יגיע ח"ו מצב שבו יהיה הכרח גמור שגם נשים יתגייסו, ובלעדיהן ח"ו לא נוכל לשרוד, יהיו חייבות להתגייס למלחמה, אלא שיצטרכו לעשות הכל כדי למנוע ערבוב בנים ובנות שלא בצניעות.

בס"ד

ב.רואים זאת מהתנ"ך, מהדרכת חז"ל.

מסגרת צבאית מורכבת מאוד. יש עומס, יש התערות בין הפרטים בה, יש לחץ. אין זאת מסגרת המותאמת לשמירה מספקת והמחוייבת על הצניעות.

ד. אם משהי רוצה להתגייס שתעזור לעם באופן שלא תכשיל בנות אחרות ובאופן שלא תכשיל בנים. (הרי זה בבחינת אדם שמשקר לעצמו ועוזר לזולת תוך כדי שפוגע ומזיק לרוב הציבור)

ה. הייתי במסגרת מופרדת. ואע"פ כן מצאתי את עצמי נלחם יותר מפעם על דבר שהיה חוק יסוד במסגרת בנושא זה. (לכן אני אומר את זה מניסיון)

אולי זה נראה מתוך זלזול בבנות חלילה אך אין זה נובע אפילו כהוא זה מסיבה זאת.

ומוסיף שאני לא ממשיך להתווכח. אם אדם ממש רוצה דבר מסויים אז הוא יכול תמיד "למצוא התרים" כמו המעשה בתנ"ך שחכמים אמרו עליו "לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם גילוי עריות".

כל טוב:

ג.מצטט תשובה מכיפה:

" אז למה לא נתגייס ונתמודד?האם האיסור הגורף לגיוס בנות לצבא הוא לא בריחה מהתמודדות?

אני חושב שצריך לפרש את המושג הרווח ´התמודדות´ ולעיין בו קצת.
אם אדם מגיע לסיטואציה מורכבת הלכתית בעל כורחו- אז כאן המושג ´להתמודד´ הוא נכון ופירושו לנסות להתנהג בצורה הכי אידאלית במקום או סיטואציה הלא אידאלית.
אבל כשמשתמשים במושג הדיעבדי הזה ליצירת התמודדות לכתחילאית- המושג מאבד את ערכו משום שהתמודדות היא עם הפתעה ולא כניסה יזומה למציאות לא אידאלית.
הרבה פעמים ´להתמודד´ פירושו לעבור עבירות משום שאנו בנ"א עם יצרים ועלולים נפילות ויש הכרח מציאותי מבוסס שכניסה למציאות מורכבת תגרור התדרדרות רוחנית ונפילות.

אבל זו מצווה, לא?!

נכון זו מצווה. אבל אסור לעשות מצווה ע"י עבירה. המטרה הגדולה והאדירה של התרומה לאומה לא מקדשת את האמצעים של המחיר האישי הקשה של התדרדרות רוחנית.

אבל יש בנות שהתגייסו ולא קרה להן כלום?

נכון ולא נכון- כי אין את יודעת איך באמת הצבא השפיע עליהן. יש השפעות שלא רואים אותן ויש השפעות לטווח ארוך שלא מבחינים בהן.
אך גם אם יש בנות ש´שרדו´ את הצבא מבחינה רוחנית- את חייבת לשאול האם זה בגלל הצבא או למרות הצבא

למה לעזאזל אנחנו נשארים בחממה ולא יוצאים אל עם ישראל?! מתי נהיה מעורבים בחברה החילונית?!

נכון! צריך לצאת ולתרום לעם ישראל אך גם אם הצבא היה האפשרות היחידה בה בת יכולה לתרום אני לא חושב שזהו המקום הנכון שצריך לצאת אליו מהחממה. אנסה להסביר מדוע.
המעורבות של בנות בצבא היא שונה מבאזרחות ומכל מקום אחר. להתגייס לצבא זה כמו לעבור לכוכב אחר עם ביגוד משלו, שפה משלו ועוד- זו אטמוספרה אחרת לגמרי וכמו שאדם נשוי לא יכול להסביר לרווק מה זה אומר להיות נשוי כך רק מי שבאמת היה בצבא יבין את מהו ההוואי הצבאי ומהם הלך הרוחות שם. הערבוב שם הוא מוחלט. בצבא חיים אחד בתוך השני. זה שונה מללכת לעבוד במקום מעורב לשנייה ולחזור הביתה למקום מבטחים- שם זה נון סטופ יחד. לא לחינם למרות החוק האוסר קשר אינטימי בין חיילות וחיילים (וק"ו קצינים ומפקדים) היו שנתפסו ונתפסו נשפטו ונכלאו על מעשיהם.
"

גיוס בנות לצבא- מותר או אסור?

תוכן השאלה:
לאחרונה יש דיונים רבים בכיתתי האם לבנות מותר לעשות צבא? למה? יש בנות שאומרות שיש הרבה רבנים שמתירים ואפילו מעודדים.. נכון?
אשמח להסבר על העניין.
תודה רבה!

תוכן התשובה:
ראשית, יישר כוח על השאלה, על הפנייה והרצון לברר- תנהגי כך בכל נושא ובכל שאלה שתתעורר בך! רק כך מקבלים תשובות ורק כך מתקדמים בעבודת ה´!
אשרייך שאת רוצה לשרת ולעזור לעם ישראל!

אם הבנתי יש דיון בכיתתך על גיוס בנות לצבא ואת רוצה לברר את העניין.

אז ככה...
ברור שאחד הנושאים הבוערים היום (אם לא ההה) בקרב בנות בגילך זה שאלת השאלות לאן להמשיך לאחר הלימודים במסגרת השירות והתרומה לאומתנו. פעם ההתלבטות הייתה בין שירות לאומי מסוג אחד לשירות לאומי מסוג אחר- היום השאלה מתרחבת גם לגיוס הצבא ´שרות לאומי או גיוס לצבא´.
בזמן האחרון יש גם גיוס נרחב של בנות והעובדה שיש כבר נווטת דתייה ראשונה לא תורם להתלבטות וכל אחת רואה את עצמה כבר כמתאימה להיות טייסת בשייטת מטכ"ל...
היום נושא הזה ממש in. בכל שכבה יש בנות שמצהירות שהן יתגייסו- זו תופעה שלא הייתה בעבר, או הייתה אך לא בהיקף גדול כפי שהיא היום.
גם העובדה הלא ברורה שבנות משום מה נדלקות כשהן רואות חיילים עם מדים ונשק לא תורם לחשק, ללבוש מדים ולאחוז בנשק, לרדת.
עוד שמן למדורה הוא התגובה האינסטינקטיבית של המחנכים, המחנכות, הרבנים והרבניות שהיא- התנגדות. גם הרבנות (שתכל´ס פעם שמו עליהם- היום בהרבה פחות) פרסמה מאז ומתמיד התנגדות ואיסור לגיוס בנות לצבא. והתנגדות זו מעצבנת לא מעט בנות. גם עצם ההתנגדות וגם עצם זה שהם מבססים את ההתנגדות שלהם כאיסור הלכתי דבר שגורם לכל בת להרגיש (שוב) שהתורה וההלכה חוסמת בפניה אפיקים מסוימים בחיים רק בגלל שהיא בת (בנוסף לאייך להתלבש ואיפה לשיר וכו) שזו הרגשה נוראית.
מה שמוסיף קצת טרפנטין לכל העסק הוא תיעוב מסוים של חלק מהבנות למוסד של השירות הלאומי.


אמנם אני לא בת וגם זכיתי בעצמי לשרת בצבא כלוחם ואני לא נמצא בעמדה שאני יכול לשפוט את הבנות ולומר להם לעשות כך או אחרת אך בכל זאת אני אשתדל דווקא מההכרות העמוקה שלי עם הצבא ודווקא מהמקום שלי כבן לנסות לצייר קווים כללים של מחשבה בנושא הכבד הזה.

הדבר שהכי חשוב לציין הוא שאף אחד לא מתנגד לצבא. הצבא הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לעם ישראל ב 2000 שנה האחרונות! עם ישראל איננו מובל כצאן לטבח אלא מתגונן נגד אויביו. רבש"ע זיכה אותנו בצבא חזק ומתוחכם שגורם למיליארד מוסלמים לנצור את הנשק (למעט קרב פה וקרב שם שמסתיים בעליונותנו על האויב...)
הצבא הוא מצווה גדולה- מצוות כיבוש הארץ ויישוב הארץ, ´עזרת ישראל מיד צר´ ועוד- על הצבא יש פרשיות שלמות בתורה, סוגיות שלמות בגמרא והרחבה גדולה של הראשונים על מלחמת מצווה ומלחמת רשות ועוד.

לכן חשוב לדעת- אף אחד לא מתנגד לצבא כצבא לא מבחינה הלכתית ולא מבחינה מהותית ועקרונית.

עכשיו אני רוצה לגעת בנושא הצבא מבחינה מהותית- ומכאן נתפצל לשניים: איך הצבא היה אמור להיראות ואיך הוא נראה כיום.

איך הצבא היה אמור להיראות?

כמו שעם ישראל שונה מכל אומות העולם כך גם צבאו צריך להיות שונה.
מאז ומתמיד עד לנפילתה של מלכות חשמונאי הצבא היה בנוי אך ורק מלוחמים בנים. ולמה לעזאזל הדרת הנשים הזו?
מעבר לעובדה שמבחינה מנטלית בנים יותר בנויים להיות לוחמים (גם ל´קרקל´ (גדוד קרבי מעורב) היום אין הכשרה כמו לשאר הגדודים.. ויש נתונים על כושר נמוך וחוסר מקצועיות שגם קצינים לא דתיים דואגים מהם) דבר שאמור מבחינה הגיונית לגרום לפחות לרוב הצבא להיות בנוי מבנים, יש גם את העניין המהותי של טהרת המחנה. צבא היא מסגרת שאף אחד לא יבין אותה עד שהוא יכנס אליה. בצבא האדם הופך להיות שקוף על כל יצריו, נטיותיו וכו (גם של בנות וגם של בנים) ולכן ההתמודדות של היום יום הופכת להיות יותר קשה. וכשנכנסים למצב מלחמתי השקיפות היא מוחלטת עד כדי כך שלמגיעים למלחמת רשות שבה נלחמים הצדיקים שבצדיקים להתמודדות עם אשת יפת תואר התורה מתירה אותה באופנים שונים משום שהיא דיברה כנגד יצר הרע כדי שאותו לוחם צדיק לא ייפול לדיוטא נמוכה יותר של בעילה אסורה.
היום ומאז ומתמיד כל אומה מאומות העולם השילה את עורה והתגלתה בבהמיותה בשדה הקרב- אם זה לגבי ארצות הברית בעיראק, או מלחמות אזרחים בסודן ואם זה כיום בסוריה ששם עדיין לא התגלו כל הזוועות שביצעו בנשים ובילדות בני עמם...
צבאנו גם היום בעת מלחמה שומר על קדושת המחנה וכך הוא נהג מאז ומעולם לא רק כלפי האויב אלא גם בתוכו פנימה.

אך בינו לבין עצמו הצבא שלנו עם כל חשיבותו צריך הרבה תיקון.
הצבא שלנו מתחלק לשלושה חלקים- 1. לוחמים 2. תומכי לחימה 3. ג´בניקים
ואין הם מפורדים בבסיסים שונים- בכל בסיס יש את כולם. באותו בסיס יש לוחמים, יש מש"קיות לירי ומש"קיות ת"ש.
רוב הלוחמים הם בנים ולכן שם הבעיה של הצניעות קיימת אך במידה מועטה יחסית לבעיה של תומכי הלחימה והג´ובניקים ששם יש ערבוביה מוחלטת בין בנים לבנות.
הערבוביה הזו לא בריאה לא לבן ולא לבת, היא לא בריאה לאף יהודי באשר הוא יהודי.
ערבוביה זו גורמת להמון סיבוכים- אי אפשר להבין כמה. כששירתי בצבא כאב לי לראות איך חיילים מתייחסים לחיילות כאובייקט מיני (למשל: העמדות היו מלאות בכתוביות המשבחות אך גופן של המש"קית למיניהן..)
הבנים ובנות משפילים את עצמם ממש. היו חיילים שהיו מתפארים במעשיהם עם כל מיני חיילות בצורה פרטנית ומגעילה ממש.
לכן אני חושב שלא מדובר כאן רק על ´התמודדויות הבת הדתייה בצבא´ אלא ´התמודדויות בת, תהיה אשר תהיה, במסגרת הצבאית´. לענ"ד אין מקום בצבא גם לבת שאיננה שומרת תורה ומצוות במצב שהצבא נמצא בו כיום.

אז למה לבנים מותר?

זו נקודה כואבת. לבנים אין ברירה אחרת. הצבא הוא פיקוח נפש ולכן עדיף להיכנס לצבא עם כל חסרונותיו כדי להגן על עם ישראל.
עדיף להיות קצת פחות צנועים מעל לפני האדמה מאשר צנועים אך קבורים מתחת לפני האדמה.
אך אין ספק שביניש ממוצע חוטף הלם תרבות כשהוא מגיע לצבא הגדול.
יש גם מסגרות נפרדות כמו הנח"ל החרדי, יחידות במודיעין ובחיל האוויר שהצבא מייצר בתקופה האחרונה למי שמעוניין שהפרדה מלאה אך גם שם יש עוד הרבה מה לתקן ולשפר.

סיכום ביניים:

מבחינה מהותית הצבא הישראלי צריך להיות טהור יותר וצנוע יותר
בצבא היום יש הרבה בעיות של צניעות ומבחינה מנטלית קשה מאוד לבת להתאקלם שם.
למרות הכל- בנים מתגייסים לצבא משום שמדובר בפיקוח נפש.


אז למה לא נתגייס ונתמודד? האיסור הגורף לגיוס בנות לצבא הוא לא בריחה מהתמודדות?

אני חושב שצריך לפרש את המושג הרווח ´התמודדות´ ולעיין בו קצת.
אם אדם מגיע לסיטואציה מורכבת הלכתית בעל כורחו- אז כאן המושג ´להתמודד´ הוא נכון ופירושו לנסות להתנהג בצורה הכי אידאלית במקום או סיטואציה הלא אידאלית.
אבל כשמשתמשים במושג הדיעבדי הזה ליצירת התמודדות לכתחילאית- המושג מאבד את ערכו משום שהתמודדות היא עם הפתעה ולא כניסה יזומה למציאות לא אידאלית.
הרבה פעמים ´להתמודד´ פירושו לעבור עבירות משום שאנו בנ"א עם יצרים ועלולים נפילות ויש הכרח מציאותי מבוסס שכניסה למציאות מורכבת תגרור התדרדרות רוחנית ונפילות.

אבל זו מצווה, לא?!

נכון זו מצווה. אבל אסור לעשות מצווה ע"י עבירה. המטרה הגדולה והאדירה של התרומה לאומה לא מקדשת את האמצעים של המחיר האישי הקשה של התדרדרות רוחנית.

אבל יש בנות שהתגייסו ולא קרה להן כלום?

נכון ולא נכון- כי אין את יודעת איך באמת הצבא השפיע עליהן. יש השפעות שלא רואים אותן ויש השפעות לטווח ארוך שלא מבחינים בהן.
אך גם אם יש בנות ש´שרדו´ את הצבא מבחינה רוחנית- את חייבת לשאול האם זה בגלל הצבא או למרות הצבא

למה לעזאזל אנחנו נשארים בחממה ולא יוצאים אל עם ישראל?! מתי נהיה מעורבים בחברה החילונית?!

נכון! צריך לצאת ולתרום לעם ישראל אך גם אם הצבא היה האפשרות היחידה בה בת יכולה לתרום אני לא חושב שזהו המקום הנכון שצריך לצאת אליו מהחממה. אנסה להסביר מדוע.
המעורבות של בנות בצבא היא שונה מבאזרחות ומכל מקום אחר. להתגייס לצבא זה כמו לעבור לכוכב אחר עם ביגוד משלו, שפה משלו ועוד- זו אטמוספרה אחרת לגמרי וכמו שאדם נשוי לא יכול להסביר לרווק מה זה אומר להיות נשוי כך רק מי שבאמת היה בצבא יבין את מהו ההוואי הצבאי ומהם הלך הרוחות שם. הערבוב שם הוא מוחלט. בצבא חיים אחד בתוך השני. זה שונה מללכת לעבוד במקום מעורב לשנייה ולחזור הביתה למקום מבטחים- שם זה נון סטופ יחד. לא לחינם למרות החוק האוסר קשר אינטימי בין חיילות וחיילים (וק"ו קצינים ומפקדים) היו שנתפסו ונתפסו נשפטו ונכלאו על מעשיהם.

מעבר לבעיות ההלכתיות והמהותית- כאחד שהיה בצבא קשה לי להבין את החשק העז שתוקף את מי שרוצה להתגייס (אצל בנים ובנות)
הצבא הוא גוף קשה. הוא מאוד נוצץ מבחוץ אך לאחר תהליך החיול מבינים שבצבא באים לעבוד. רצים שם בלי מוזיקה קצבית ברקע. עובדים שם ללא הרף, יש פקודות- מי שלא ממלא אותן נענש ואף נשלח לכלא. זה עולם אחר. עולם של מפקד ופקוד.
לדוגמא: אם בת רוצה להתגייס למקום מסוים הצבא לא מתחייב לשלוח אותה לשם- הצבא שולח חיילים וחיילות כאחד לאן שהוא צריך. אני נתקלתי בזה אישית כבר בבקו"ם כשגיליתי שהפרופיל שלי קצת נמוך ורצו שאהיה ג´ובניק. סירבתי פקודה, נשלחתי לכלא ורק אחרי מאמצים רבים אפשרו לי לערער ונתנו לי את האפשרות להיות לוחם- אך רק לאחר חודש ביחידה עצמה בתחילתה של הטירונות בא אליי המ"מ ובישר לי שאני יורד לג´וב. נאבקתי- כמעט עברתי לשריון, ובסוף בזכות המ"מ והמ"פ ולאחר הרבה מאמצים אפשרו לי לעשות ניתוח לייזר, זימון לוועדה שתעלה לי את הפרופיל ורק אז, רק אז אפשרו לי להיות לוחם בלי בעיות. (הרגשתי נורא- חייל כ"כ קטן מול צבא כ"כ גדול. ולי היה מזל- יש רבים שלא שפר מזלם)
לכן יכול להיות שבת תגיע עם כל המוטיבציה לשרת במקום מסוים ובסוף היא תמצא את עצמה משרתת שנתיים במקום שהיא כלל לא חשבה לשרת בו.
האם נהניתי בצבא? כן. הסיפוק הוא עצום. אבל היו הרבה רגעים קשים. מכירה את האמירה ´עד מתי?´ היא לא באה מן השפה ולחוץ
הצבא לוקח את חירותו של האדם- הצבא פשוט משעבד את האדם לאן ולאיפה ומתי שהוא צריך (וטוב שכך- לולא זה הוא לא היה מתנהל כמו שצריך). להתגייס פירושו להתמסר לגמרי. זה ממש לא פשוט.
הגיוס הוא גם לשנתיים. את חותמת על שנתיים בלי לדעת למה את נכנסת. זה שונה משירות לאומי שאת מתחייבת לשנה, חושבת אם כדאי ומתחייבת לשנה נוספת לאחר שחווית שנת שירות אחת.
את מוזמנת לשאול כל בת שהתגייסה לצבא על הקושי במנטליות הצבאית. כבנ"א, כבת וכבת דתייה.
זה כ"כ שונה מהשירות הלאומי- זה פשוט עולם אחר...

אבל יש מקומות בשירות הלאומי שלא עושים כלום! ממש חסרי מעש!

זה נכון שיש מקומות כאלו אך רוב המקומות הם מקומות שיש בהם תרומה גדולה מאוד ואם את רוצה ומתאימה להם את יכולה להגיע אליהם (בשונה מהצבא שגם בו יש מקומות שיושבים שם חסרי מעש ואת יכולה למצוא את עצמך שם ללא רצונך...)
לענ"ד השפעה של בת שירות בתחום החינוך תעזור יותר לעם ישראל מאשר מש"קית או אפילו לוחמת..

אבל גם בשירות הלאומי יש מקומות לא צנועים עם בעיות?

נכון וגם אליהם אסור ללכת. אין לרבנים, לתורה ולהלכה דבר נגד הצבא ספציפית. בת צריכה לשרת את עם ישראל במקום שמאפשר לה לשרת בלי להזיק לעצמה והוא במקום שמותר לה להיות בו. (בת ובן, כן?)

לפני ואחרי כל הדיון על ´גיוס בנות לצבא שייך או לא´ אני חושב שכל בת צריכה להיות מודעת לעצמה ולמה שהיא רוצה ומתאימה לו. זה לא סוד שיש לחץ חברתי מאוד גדול בנושא, עצם הדיבור על הנושא גורם לבנות שאף פעם לא חשבו על להתגייס לצבא, לחשוב ברצינות על גיוס או לפחות לשאול שאלות.
לפני כל החלטה אדם צריך להתנתק לרגע מהשיח החברתי ולחשוב לגופו של עניין האם זה מתאים, האם זה מתאים לו.
ההחלטה צריכה להיות בצורה בוגרת ושקולה ולא מתוך שיטת העדר ללא מחשבה.

כמה שאנסה לענות אני מודע לכך שהנושא הוא רחב מאוד.

אני מציע לך להיכנס לקישורים הבאים-
יש סיפור אישי של בת שהתגייסה לצבא:

http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article430.htm

תשובה של מנכ"ל אגודת השירות הלאומי בת עמי לבת ששאלה אותו על גיוס לצבא:

http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article431.htm

נתונים חשובים על בנות בצה"ל ותשובה של הרב שמואל אליהו בעניין:

http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article432.htm

תשובות נוספות מהאתר שלנו:

http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=4829.
http://www.kipa.co.il/ask/show/182820-עתודה-לבנות.
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=222578.
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=242378

יישר כוח על הרצון לשרת את עם ישראל והרצון לברר עד הסוף את הנושא!
ב"הצלחה בהחלטות יהיו אשר יהיו!

מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
המייל שלי: elronza@gmail.com
פלאפון: 0524521552
אלרון

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך ד שבט תשע"ג

http://www.kipa.co.il/ask/show/280593-%D7%92%D7%99%D7%95%D7%A1-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A6%D7%91%D7%90--%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%95-%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8

http://www.yeshiva.org.il/midrash/4579

לצבא יש עודף מטורלל בכח אדם. יש לו הרים על גבי הרים של בנות (ולא רק בנות) שאין לו מה לעשות איתם.

החיילת שתלך עכשיו לתת את הנשמה בצבא תגרום לחייל/ת אחרת שנמצאת שם לבזבז את הזמן ולשחק בגברים(/נשים) פשוט כי המקום הבזיוני והקומוניסטי הזה מעודד בטלה ודוחה חריצות מעצם היותו.

הצבא צריך ללמוד לנצל את כ"א שיש לו ולתגמל אותו, במקום פשוט לשרוף עוד כ"א רק כי הוא יכול.

גם גיוס הבנים מיותר בחלקו המשמעותי, אז למה צריך עוד בטלנים?

אם היה לנו צבא מקצועי, לא צריך היה "לאתר" כל כך הרבה אנשים ולרדוף אחריהם ואז אחרי שנתיים-שלוש-חמש הם משתחררים ואובדים. אנשים טובים היו נשארים בתפקיד כמו שהם נמצאים בכל תפקיד אחר, תמורת משכורת ראויה.

לוקח 12 חודשים להכשיר לוחם, למה שלא ישרת 5-10 שנים? למה רק שנתיים?

לא חסרים אנשים שעובדים באבטחה וכו' אחרי הצבא, והיו נשארים על מדים בשמחה תמורת שכר ראוי.

ואני כבר לא מדבר על הטמטום הצבאי בלהביא פקידות וכו' מכל קצוות הארץ ולארגן להם מגורים ותנאים ושילוב ראוי וכל הקשקושים במקום פשוט לשכור מישהי שגרה באזור ושתחזור הביתה בערב.

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני