אני זקוקה למישהו שהולך לקוקיאדה ויכול לקנות שני ספרים ואחזיר לו כסף (העברה בנקאית).
בקשר לאיך הם יגיעו אלי-
דואר/ייאלץ לפוגשני ולתת לי אותם/דרך עוד מישהו.
הספרים הם רשב"א וריטב"א בבא מציעא.
תבורכו!

וזה ממש ישמח בחור חביב אז..

רוצים לרכוש את מיטב הספרים שביריד אך אין באפשרותכם לעלות לירושלים? התקשרו בימי היריד למוקד ההזמנות שמספרו 02-6515592 ובצעו את הזמנתכם באמצעות כרטיס אשראי, הספרים יגיעו ישירות לביתכם. המשלוח בתשלום, משלוחים לכל הארץ פרט לירושלים.
(אני אישית מעדיף שלא להזין פרטי אשראי ברשת אם יש אפשרות אחרת...)


ממתי היא נהייתה "בחור חביב" ![]()
ענבל


חסדי היםבס"ד
קודם כל אני מאוד מעריך את התגובות שלך חסדי ואת האישיות שלך
אבל
א. אין הרבנים מסכימים לדבר הזה.
ב. צבא זה לא מקום לבנות - לא משנה מה רמתן הדתית (וכמובן שזה לא כי הן פחות טובות מבנים)
ג. שתחשוב על טובת הכלל ועל בנות שלא חזקות כמוה שיראו אותה ושילכו בגללה גם לצבא ויזיקו/ינזקו.
ד. שתחשוב על החיילים הדתיים שצריכים לפגוש אותה במסגרת לא פשוטה....
ה. מה עם נשק/ להלחם על חצאית במטווחים ולא להתפשר על זה שאין חצאית במדי ב'... (ומה גם שחצאית לא צנועה במטווחים), קשר אישי מעצם המסגרת עם המפקדים... ועוד ועוד
בס"ד
א.לא מסכים איתך. הרב אליעזר מלמד לדוגמא נגד בנות בצבא.
ב.דברתי על תפקידים עורפיים (הייתי אחד כזה) וקל וחומר לתפקידים קרביים.
ג. לא מסכים שזה מספיק. ומה גם שזה לא מתאים/ולא ישים לכלל הציבור. ואין אדם מכניס עצמו לדבר סכנה.
ד. אם לא כ"כ אינטנסיביות אז שילכו לשירות לאומי ויתרמו באותה מידה(גם לשירות לאומי צריך לבדוק טוב טוב לאיפה הולכים). ואם כן אנטנסיבי אז חזרנו לבעיה. וחוץ מזה אין דבר כזה בצבא תפקיד לא אנטנסיבי מצד המסגרת ואופי הצבא.
בנים צריכים לשמור על עצמם - אל תקשי עליהם במסגרת כ"כ קשה ומורכבת המותחת את הקושי המנטלי שלהם (כולל תפקידים עורפיים).
ה. הכל טוב ויפה ויש אחלה הבטחות עד שמגיעים לצבא.(מכיר מקרוב את המציאות והמצב)
פניני הלכה > העם והארץ > ד - מהלכות צבא ומלחמה > יא – נשים בצבא
הערה 9. יש לקרוא עד הסוף:
[9]. עוד יש איסור לאשה ללבוש כלי גבר, ובכלל זה כלי נשק. ולכן יעל הרגה את סיסרא ביתד ולא בחרב (נזיר נט, א). אולם נראה פשוט, שאם לא היתה לה יתד, היתה צריכה להורגו בחרב, שפיקוח נפש דוחה איסור זה. וכפי שלמדנו שלשם הצלת ישראל, יעל עשתה עבירה לשמה, כמבואר בנזיר כג, ב. וכן באג"מ או"ח ד, עה, התיר לנשים בשעת סכנה להצטייד בכלי נשק. ועיין בדברי הרצי"ה בלנתיבות ישראל ח"א ע' קסו (הוצאת בית אל) בהערה, וב"לאור ההלכה" לרב זווין, עמודים כד-כז (הוצאת קול מבשר), ובתחומין ד' עמוד 79 מאמר מהרב שביב. ונלענ"ד שאכן נשים חייבות במלחמת מצווה להצלת ישראל, וכפי שמשמע מפשט המשנה, וכדברי החינוך במצווה תכה, הנוגעת לכיבוש הארץ. אלא שבפועל הן פטורות משתי סיבות: א) אין דרכן בכך. מפני שתפקידן לקיים את המשפחה, הן מצד גידול הדורות הבאים והן מצד ערך החיים בהווה, שאם אין משפחות אין עם ואין על מה להילחם. במילים אחרות, אפילו בשעת מלחמה העם צריך איזון, ויחד עם זה שהגברים משקיעים את עצמם במלחמה, הנשים צריכות להמשיך לקיים במידת האפשר את שגרת החיים בעורף. ב) מפני שערבוב גברים ונשים במחנה פוגע בצניעות ובקדושה, וגם פוגע בריכוז הנדרש לצורך המלחמה. מצד היסוד הראשון אין ראוי שיתגייסו, ועפ"י היסוד השני אסור שיתגייסו. ושני היסודות הללו רמוזים בדברי האבן עזרא דברים כב, ה: "לא יהיה כלי גבר – נסמכה בעבור צאת למלחמה, כי האשה לא נבראת כי אם להקים הזרע, ואם היא תצא עם אנשים למלחמה תבא בדרך לידי זנות". אלא שכיוון שביסוד המצווה נשים שייכות כגברים, סתמו כך חכמים בלשונם. ולמדנו מזה, שגם עליהן יש מצווה לסייע במה שאפשר במסגרת תפקידן הנשי. ראשית, בזה שיקיימו את העורף ויעודדו את הגברים (ואולי לכן הכלה צריכה לצאת מחופתה, שאם לא תצא, גם החתן לא יצא למלחמה). וכשיש צורך גם יספקו מים ומזון, היינו ימלאו תפקידים עורפיים. ואם יגיע ח"ו מצב שבו יהיה הכרח גמור שגם נשים יתגייסו, ובלעדיהן ח"ו לא נוכל לשרוד, יהיו חייבות להתגייס למלחמה, אלא שיצטרכו לעשות הכל כדי למנוע ערבוב בנים ובנות שלא בצניעות.
בס"ד
ב.רואים זאת מהתנ"ך, מהדרכת חז"ל.
מסגרת צבאית מורכבת מאוד. יש עומס, יש התערות בין הפרטים בה, יש לחץ. אין זאת מסגרת המותאמת לשמירה מספקת והמחוייבת על הצניעות.
ד. אם משהי רוצה להתגייס שתעזור לעם באופן שלא תכשיל בנות אחרות ובאופן שלא תכשיל בנים. (הרי זה בבחינת אדם שמשקר לעצמו ועוזר לזולת תוך כדי שפוגע ומזיק לרוב הציבור)
ה. הייתי במסגרת מופרדת. ואע"פ כן מצאתי את עצמי נלחם יותר מפעם על דבר שהיה חוק יסוד במסגרת בנושא זה. (לכן אני אומר את זה מניסיון)
אולי זה נראה מתוך זלזול בבנות חלילה אך אין זה נובע אפילו כהוא זה מסיבה זאת.
ומוסיף שאני לא ממשיך להתווכח. אם אדם ממש רוצה דבר מסויים אז הוא יכול תמיד "למצוא התרים" כמו המעשה בתנ"ך שחכמים אמרו עליו "לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם גילוי עריות".
כל טוב:
ג.מצטט תשובה מכיפה:
" אז למה לא נתגייס ונתמודד?האם האיסור הגורף לגיוס בנות לצבא הוא לא בריחה מהתמודדות?
אני חושב שצריך לפרש את המושג הרווח ´התמודדות´ ולעיין בו קצת.
אם אדם מגיע לסיטואציה מורכבת הלכתית בעל כורחו- אז כאן המושג ´להתמודד´ הוא נכון ופירושו לנסות להתנהג בצורה הכי אידאלית במקום או סיטואציה הלא אידאלית.
אבל כשמשתמשים במושג הדיעבדי הזה ליצירת התמודדות לכתחילאית- המושג מאבד את ערכו משום שהתמודדות היא עם הפתעה ולא כניסה יזומה למציאות לא אידאלית.
הרבה פעמים ´להתמודד´ פירושו לעבור עבירות משום שאנו בנ"א עם יצרים ועלולים נפילות ויש הכרח מציאותי מבוסס שכניסה למציאות מורכבת תגרור התדרדרות רוחנית ונפילות.
אבל זו מצווה, לא?!
נכון זו מצווה. אבל אסור לעשות מצווה ע"י עבירה. המטרה הגדולה והאדירה של התרומה לאומה לא מקדשת את האמצעים של המחיר האישי הקשה של התדרדרות רוחנית.
אבל יש בנות שהתגייסו ולא קרה להן כלום?
נכון ולא נכון- כי אין את יודעת איך באמת הצבא השפיע עליהן. יש השפעות שלא רואים אותן ויש השפעות לטווח ארוך שלא מבחינים בהן.
אך גם אם יש בנות ש´שרדו´ את הצבא מבחינה רוחנית- את חייבת לשאול האם זה בגלל הצבא או למרות הצבא
למה לעזאזל אנחנו נשארים בחממה ולא יוצאים אל עם ישראל?! מתי נהיה מעורבים בחברה החילונית?!
נכון! צריך לצאת ולתרום לעם ישראל אך גם אם הצבא היה האפשרות היחידה בה בת יכולה לתרום אני לא חושב שזהו המקום הנכון שצריך לצאת אליו מהחממה. אנסה להסביר מדוע.
המעורבות של בנות בצבא היא שונה מבאזרחות ומכל מקום אחר. להתגייס לצבא זה כמו לעבור לכוכב אחר עם ביגוד משלו, שפה משלו ועוד- זו אטמוספרה אחרת לגמרי וכמו שאדם נשוי לא יכול להסביר לרווק מה זה אומר להיות נשוי כך רק מי שבאמת היה בצבא יבין את מהו ההוואי הצבאי ומהם הלך הרוחות שם. הערבוב שם הוא מוחלט. בצבא חיים אחד בתוך השני. זה שונה מללכת לעבוד במקום מעורב לשנייה ולחזור הביתה למקום מבטחים- שם זה נון סטופ יחד. לא לחינם למרות החוק האוסר קשר אינטימי בין חיילות וחיילים (וק"ו קצינים ומפקדים) היו שנתפסו ונתפסו נשפטו ונכלאו על מעשיהם.
"
תוכן השאלה:
לאחרונה יש דיונים רבים בכיתתי האם לבנות מותר לעשות צבא? למה? יש בנות שאומרות שיש הרבה רבנים שמתירים ואפילו מעודדים.. נכון?
אשמח להסבר על העניין.
תודה רבה!
תוכן התשובה:
ראשית, יישר כוח על השאלה, על הפנייה והרצון לברר- תנהגי כך בכל נושא ובכל שאלה שתתעורר בך! רק כך מקבלים תשובות ורק כך מתקדמים בעבודת ה´!
אשרייך שאת רוצה לשרת ולעזור לעם ישראל!
אם הבנתי יש דיון בכיתתך על גיוס בנות לצבא ואת רוצה לברר את העניין.
אז ככה...
ברור שאחד הנושאים הבוערים היום (אם לא ההה) בקרב בנות בגילך זה שאלת השאלות לאן להמשיך לאחר הלימודים במסגרת השירות והתרומה לאומתנו. פעם ההתלבטות הייתה בין שירות לאומי מסוג אחד לשירות לאומי מסוג אחר- היום השאלה מתרחבת גם לגיוס הצבא ´שרות לאומי או גיוס לצבא´.
בזמן האחרון יש גם גיוס נרחב של בנות והעובדה שיש כבר נווטת דתייה ראשונה לא תורם להתלבטות וכל אחת רואה את עצמה כבר כמתאימה להיות טייסת בשייטת מטכ"ל...
היום נושא הזה ממש in. בכל שכבה יש בנות שמצהירות שהן יתגייסו- זו תופעה שלא הייתה בעבר, או הייתה אך לא בהיקף גדול כפי שהיא היום.
גם העובדה הלא ברורה שבנות משום מה נדלקות כשהן רואות חיילים עם מדים ונשק לא תורם לחשק, ללבוש מדים ולאחוז בנשק, לרדת.
עוד שמן למדורה הוא התגובה האינסטינקטיבית של המחנכים, המחנכות, הרבנים והרבניות שהיא- התנגדות. גם הרבנות (שתכל´ס פעם שמו עליהם- היום בהרבה פחות) פרסמה מאז ומתמיד התנגדות ואיסור לגיוס בנות לצבא. והתנגדות זו מעצבנת לא מעט בנות. גם עצם ההתנגדות וגם עצם זה שהם מבססים את ההתנגדות שלהם כאיסור הלכתי דבר שגורם לכל בת להרגיש (שוב) שהתורה וההלכה חוסמת בפניה אפיקים מסוימים בחיים רק בגלל שהיא בת (בנוסף לאייך להתלבש ואיפה לשיר וכו) שזו הרגשה נוראית.
מה שמוסיף קצת טרפנטין לכל העסק הוא תיעוב מסוים של חלק מהבנות למוסד של השירות הלאומי.
אמנם אני לא בת וגם זכיתי בעצמי לשרת בצבא כלוחם ואני לא נמצא בעמדה שאני יכול לשפוט את הבנות ולומר להם לעשות כך או אחרת אך בכל זאת אני אשתדל דווקא מההכרות העמוקה שלי עם הצבא ודווקא מהמקום שלי כבן לנסות לצייר קווים כללים של מחשבה בנושא הכבד הזה.
הדבר שהכי חשוב לציין הוא שאף אחד לא מתנגד לצבא. הצבא הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לעם ישראל ב 2000 שנה האחרונות! עם ישראל איננו מובל כצאן לטבח אלא מתגונן נגד אויביו. רבש"ע זיכה אותנו בצבא חזק ומתוחכם שגורם למיליארד מוסלמים לנצור את הנשק (למעט קרב פה וקרב שם שמסתיים בעליונותנו על האויב...)
הצבא הוא מצווה גדולה- מצוות כיבוש הארץ ויישוב הארץ, ´עזרת ישראל מיד צר´ ועוד- על הצבא יש פרשיות שלמות בתורה, סוגיות שלמות בגמרא והרחבה גדולה של הראשונים על מלחמת מצווה ומלחמת רשות ועוד.
לכן חשוב לדעת- אף אחד לא מתנגד לצבא כצבא לא מבחינה הלכתית ולא מבחינה מהותית ועקרונית.
עכשיו אני רוצה לגעת בנושא הצבא מבחינה מהותית- ומכאן נתפצל לשניים: איך הצבא היה אמור להיראות ואיך הוא נראה כיום.
איך הצבא היה אמור להיראות?
כמו שעם ישראל שונה מכל אומות העולם כך גם צבאו צריך להיות שונה.
מאז ומתמיד עד לנפילתה של מלכות חשמונאי הצבא היה בנוי אך ורק מלוחמים בנים. ולמה לעזאזל הדרת הנשים הזו?
מעבר לעובדה שמבחינה מנטלית בנים יותר בנויים להיות לוחמים (גם ל´קרקל´ (גדוד קרבי מעורב) היום אין הכשרה כמו לשאר הגדודים.. ויש נתונים על כושר נמוך וחוסר מקצועיות שגם קצינים לא דתיים דואגים מהם) דבר שאמור מבחינה הגיונית לגרום לפחות לרוב הצבא להיות בנוי מבנים, יש גם את העניין המהותי של טהרת המחנה. צבא היא מסגרת שאף אחד לא יבין אותה עד שהוא יכנס אליה. בצבא האדם הופך להיות שקוף על כל יצריו, נטיותיו וכו (גם של בנות וגם של בנים) ולכן ההתמודדות של היום יום הופכת להיות יותר קשה. וכשנכנסים למצב מלחמתי השקיפות היא מוחלטת עד כדי כך שלמגיעים למלחמת רשות שבה נלחמים הצדיקים שבצדיקים להתמודדות עם אשת יפת תואר התורה מתירה אותה באופנים שונים משום שהיא דיברה כנגד יצר הרע כדי שאותו לוחם צדיק לא ייפול לדיוטא נמוכה יותר של בעילה אסורה.
היום ומאז ומתמיד כל אומה מאומות העולם השילה את עורה והתגלתה בבהמיותה בשדה הקרב- אם זה לגבי ארצות הברית בעיראק, או מלחמות אזרחים בסודן ואם זה כיום בסוריה ששם עדיין לא התגלו כל הזוועות שביצעו בנשים ובילדות בני עמם...
צבאנו גם היום בעת מלחמה שומר על קדושת המחנה וכך הוא נהג מאז ומעולם לא רק כלפי האויב אלא גם בתוכו פנימה.
אך בינו לבין עצמו הצבא שלנו עם כל חשיבותו צריך הרבה תיקון.
הצבא שלנו מתחלק לשלושה חלקים- 1. לוחמים 2. תומכי לחימה 3. ג´בניקים
ואין הם מפורדים בבסיסים שונים- בכל בסיס יש את כולם. באותו בסיס יש לוחמים, יש מש"קיות לירי ומש"קיות ת"ש.
רוב הלוחמים הם בנים ולכן שם הבעיה של הצניעות קיימת אך במידה מועטה יחסית לבעיה של תומכי הלחימה והג´ובניקים ששם יש ערבוביה מוחלטת בין בנים לבנות.
הערבוביה הזו לא בריאה לא לבן ולא לבת, היא לא בריאה לאף יהודי באשר הוא יהודי.
ערבוביה זו גורמת להמון סיבוכים- אי אפשר להבין כמה. כששירתי בצבא כאב לי לראות איך חיילים מתייחסים לחיילות כאובייקט מיני (למשל: העמדות היו מלאות בכתוביות המשבחות אך גופן של המש"קית למיניהן..)
הבנים ובנות משפילים את עצמם ממש. היו חיילים שהיו מתפארים במעשיהם עם כל מיני חיילות בצורה פרטנית ומגעילה ממש.
לכן אני חושב שלא מדובר כאן רק על ´התמודדויות הבת הדתייה בצבא´ אלא ´התמודדויות בת, תהיה אשר תהיה, במסגרת הצבאית´. לענ"ד אין מקום בצבא גם לבת שאיננה שומרת תורה ומצוות במצב שהצבא נמצא בו כיום.
אז למה לבנים מותר?
זו נקודה כואבת. לבנים אין ברירה אחרת. הצבא הוא פיקוח נפש ולכן עדיף להיכנס לצבא עם כל חסרונותיו כדי להגן על עם ישראל.
עדיף להיות קצת פחות צנועים מעל לפני האדמה מאשר צנועים אך קבורים מתחת לפני האדמה.
אך אין ספק שביניש ממוצע חוטף הלם תרבות כשהוא מגיע לצבא הגדול.
יש גם מסגרות נפרדות כמו הנח"ל החרדי, יחידות במודיעין ובחיל האוויר שהצבא מייצר בתקופה האחרונה למי שמעוניין שהפרדה מלאה אך גם שם יש עוד הרבה מה לתקן ולשפר.
סיכום ביניים:
מבחינה מהותית הצבא הישראלי צריך להיות טהור יותר וצנוע יותר
בצבא היום יש הרבה בעיות של צניעות ומבחינה מנטלית קשה מאוד לבת להתאקלם שם.
למרות הכל- בנים מתגייסים לצבא משום שמדובר בפיקוח נפש.
אז למה לא נתגייס ונתמודד? האיסור הגורף לגיוס בנות לצבא הוא לא בריחה מהתמודדות?
אני חושב שצריך לפרש את המושג הרווח ´התמודדות´ ולעיין בו קצת.
אם אדם מגיע לסיטואציה מורכבת הלכתית בעל כורחו- אז כאן המושג ´להתמודד´ הוא נכון ופירושו לנסות להתנהג בצורה הכי אידאלית במקום או סיטואציה הלא אידאלית.
אבל כשמשתמשים במושג הדיעבדי הזה ליצירת התמודדות לכתחילאית- המושג מאבד את ערכו משום שהתמודדות היא עם הפתעה ולא כניסה יזומה למציאות לא אידאלית.
הרבה פעמים ´להתמודד´ פירושו לעבור עבירות משום שאנו בנ"א עם יצרים ועלולים נפילות ויש הכרח מציאותי מבוסס שכניסה למציאות מורכבת תגרור התדרדרות רוחנית ונפילות.
אבל זו מצווה, לא?!
נכון זו מצווה. אבל אסור לעשות מצווה ע"י עבירה. המטרה הגדולה והאדירה של התרומה לאומה לא מקדשת את האמצעים של המחיר האישי הקשה של התדרדרות רוחנית.
אבל יש בנות שהתגייסו ולא קרה להן כלום?
נכון ולא נכון- כי אין את יודעת איך באמת הצבא השפיע עליהן. יש השפעות שלא רואים אותן ויש השפעות לטווח ארוך שלא מבחינים בהן.
אך גם אם יש בנות ש´שרדו´ את הצבא מבחינה רוחנית- את חייבת לשאול האם זה בגלל הצבא או למרות הצבא
למה לעזאזל אנחנו נשארים בחממה ולא יוצאים אל עם ישראל?! מתי נהיה מעורבים בחברה החילונית?!
נכון! צריך לצאת ולתרום לעם ישראל אך גם אם הצבא היה האפשרות היחידה בה בת יכולה לתרום אני לא חושב שזהו המקום הנכון שצריך לצאת אליו מהחממה. אנסה להסביר מדוע.
המעורבות של בנות בצבא היא שונה מבאזרחות ומכל מקום אחר. להתגייס לצבא זה כמו לעבור לכוכב אחר עם ביגוד משלו, שפה משלו ועוד- זו אטמוספרה אחרת לגמרי וכמו שאדם נשוי לא יכול להסביר לרווק מה זה אומר להיות נשוי כך רק מי שבאמת היה בצבא יבין את מהו ההוואי הצבאי ומהם הלך הרוחות שם. הערבוב שם הוא מוחלט. בצבא חיים אחד בתוך השני. זה שונה מללכת לעבוד במקום מעורב לשנייה ולחזור הביתה למקום מבטחים- שם זה נון סטופ יחד. לא לחינם למרות החוק האוסר קשר אינטימי בין חיילות וחיילים (וק"ו קצינים ומפקדים) היו שנתפסו ונתפסו נשפטו ונכלאו על מעשיהם.
מעבר לבעיות ההלכתיות והמהותית- כאחד שהיה בצבא קשה לי להבין את החשק העז שתוקף את מי שרוצה להתגייס (אצל בנים ובנות)
הצבא הוא גוף קשה. הוא מאוד נוצץ מבחוץ אך לאחר תהליך החיול מבינים שבצבא באים לעבוד. רצים שם בלי מוזיקה קצבית ברקע. עובדים שם ללא הרף, יש פקודות- מי שלא ממלא אותן נענש ואף נשלח לכלא. זה עולם אחר. עולם של מפקד ופקוד.
לדוגמא: אם בת רוצה להתגייס למקום מסוים הצבא לא מתחייב לשלוח אותה לשם- הצבא שולח חיילים וחיילות כאחד לאן שהוא צריך. אני נתקלתי בזה אישית כבר בבקו"ם כשגיליתי שהפרופיל שלי קצת נמוך ורצו שאהיה ג´ובניק. סירבתי פקודה, נשלחתי לכלא ורק אחרי מאמצים רבים אפשרו לי לערער ונתנו לי את האפשרות להיות לוחם- אך רק לאחר חודש ביחידה עצמה בתחילתה של הטירונות בא אליי המ"מ ובישר לי שאני יורד לג´וב. נאבקתי- כמעט עברתי לשריון, ובסוף בזכות המ"מ והמ"פ ולאחר הרבה מאמצים אפשרו לי לעשות ניתוח לייזר, זימון לוועדה שתעלה לי את הפרופיל ורק אז, רק אז אפשרו לי להיות לוחם בלי בעיות. (הרגשתי נורא- חייל כ"כ קטן מול צבא כ"כ גדול. ולי היה מזל- יש רבים שלא שפר מזלם)
לכן יכול להיות שבת תגיע עם כל המוטיבציה לשרת במקום מסוים ובסוף היא תמצא את עצמה משרתת שנתיים במקום שהיא כלל לא חשבה לשרת בו.
האם נהניתי בצבא? כן. הסיפוק הוא עצום. אבל היו הרבה רגעים קשים. מכירה את האמירה ´עד מתי?´ היא לא באה מן השפה ולחוץ
הצבא לוקח את חירותו של האדם- הצבא פשוט משעבד את האדם לאן ולאיפה ומתי שהוא צריך (וטוב שכך- לולא זה הוא לא היה מתנהל כמו שצריך). להתגייס פירושו להתמסר לגמרי. זה ממש לא פשוט.
הגיוס הוא גם לשנתיים. את חותמת על שנתיים בלי לדעת למה את נכנסת. זה שונה משירות לאומי שאת מתחייבת לשנה, חושבת אם כדאי ומתחייבת לשנה נוספת לאחר שחווית שנת שירות אחת.
את מוזמנת לשאול כל בת שהתגייסה לצבא על הקושי במנטליות הצבאית. כבנ"א, כבת וכבת דתייה.
זה כ"כ שונה מהשירות הלאומי- זה פשוט עולם אחר...
אבל יש מקומות בשירות הלאומי שלא עושים כלום! ממש חסרי מעש!
זה נכון שיש מקומות כאלו אך רוב המקומות הם מקומות שיש בהם תרומה גדולה מאוד ואם את רוצה ומתאימה להם את יכולה להגיע אליהם (בשונה מהצבא שגם בו יש מקומות שיושבים שם חסרי מעש ואת יכולה למצוא את עצמך שם ללא רצונך...)
לענ"ד השפעה של בת שירות בתחום החינוך תעזור יותר לעם ישראל מאשר מש"קית או אפילו לוחמת..
אבל גם בשירות הלאומי יש מקומות לא צנועים עם בעיות?
נכון וגם אליהם אסור ללכת. אין לרבנים, לתורה ולהלכה דבר נגד הצבא ספציפית. בת צריכה לשרת את עם ישראל במקום שמאפשר לה לשרת בלי להזיק לעצמה והוא במקום שמותר לה להיות בו. (בת ובן, כן?)
לפני ואחרי כל הדיון על ´גיוס בנות לצבא שייך או לא´ אני חושב שכל בת צריכה להיות מודעת לעצמה ולמה שהיא רוצה ומתאימה לו. זה לא סוד שיש לחץ חברתי מאוד גדול בנושא, עצם הדיבור על הנושא גורם לבנות שאף פעם לא חשבו על להתגייס לצבא, לחשוב ברצינות על גיוס או לפחות לשאול שאלות.
לפני כל החלטה אדם צריך להתנתק לרגע מהשיח החברתי ולחשוב לגופו של עניין האם זה מתאים, האם זה מתאים לו.
ההחלטה צריכה להיות בצורה בוגרת ושקולה ולא מתוך שיטת העדר ללא מחשבה.
כמה שאנסה לענות אני מודע לכך שהנושא הוא רחב מאוד.
אני מציע לך להיכנס לקישורים הבאים-
יש סיפור אישי של בת שהתגייסה לצבא:
http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article430.htm
תשובה של מנכ"ל אגודת השירות הלאומי בת עמי לבת ששאלה אותו על גיוס לצבא:
http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article431.htm
נתונים חשובים על בנות בצה"ל ותשובה של הרב שמואל אליהו בעניין:
http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article432.htm
תשובות נוספות מהאתר שלנו:
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=4829.
http://www.kipa.co.il/ask/show/182820-עתודה-לבנות.
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=222578.
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=242378
יישר כוח על הרצון לשרת את עם ישראל והרצון לברר עד הסוף את הנושא!
ב"הצלחה בהחלטות יהיו אשר יהיו!
מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
המייל שלי: elronza@gmail.com
פלאפון: 0524521552
אלרון
התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך ד שבט תשע"ג
http://www.yeshiva.org.il/midrash/4579
לצבא יש עודף מטורלל בכח אדם. יש לו הרים על גבי הרים של בנות (ולא רק בנות) שאין לו מה לעשות איתם.
החיילת שתלך עכשיו לתת את הנשמה בצבא תגרום לחייל/ת אחרת שנמצאת שם לבזבז את הזמן ולשחק בגברים(/נשים) פשוט כי המקום הבזיוני והקומוניסטי הזה מעודד בטלה ודוחה חריצות מעצם היותו.
הצבא צריך ללמוד לנצל את כ"א שיש לו ולתגמל אותו, במקום פשוט לשרוף עוד כ"א רק כי הוא יכול.
גם גיוס הבנים מיותר בחלקו המשמעותי, אז למה צריך עוד בטלנים?
אם היה לנו צבא מקצועי, לא צריך היה "לאתר" כל כך הרבה אנשים ולרדוף אחריהם ואז אחרי שנתיים-שלוש-חמש הם משתחררים ואובדים. אנשים טובים היו נשארים בתפקיד כמו שהם נמצאים בכל תפקיד אחר, תמורת משכורת ראויה.
לוקח 12 חודשים להכשיר לוחם, למה שלא ישרת 5-10 שנים? למה רק שנתיים?
לא חסרים אנשים שעובדים באבטחה וכו' אחרי הצבא, והיו נשארים על מדים בשמחה תמורת שכר ראוי.
ואני כבר לא מדבר על הטמטום הצבאי בלהביא פקידות וכו' מכל קצוות הארץ ולארגן להם מגורים ותנאים ושילוב ראוי וכל הקשקושים במקום פשוט לשכור מישהי שגרה באזור ושתחזור הביתה בערב.
ענבל
חפש
ענבל



כשאתם מדברים עם בנות רנדומליות אתם מסתכלים להן בעיניים?
ובנות איך אתן מרגישות מול זה? הייתן רוצות? זה מוזר לכן אם לא? מפריע לכם אם כן?
לי מרגיש לרוב אנטימי מדי להסתכל למשהי בעיניים סתם ככה
ואולי גם מהצד שלה חודרני
מצד שני זה גם מוזר, ולא מרגיש לי בריא אם לא...
אז מתעניין
הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.
והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.
לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...
אבל מה התירוץ שלך?
אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.
בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.
אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה
לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט
זה גם מאוד תלוי סיטואציה
כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה
כי הוא מסביר ואני מקשיבה
מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי
כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...
מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם
שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.
לא ככה?
בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל
יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.
אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר
שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי
גם גיסים שלי אין לי בעיה
אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט
שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי
בכללי זה סוג של באג בתקשורת
ויש את ההקשר הדתי
(שאותי ספציפית קצת דוחה
רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי
מתעלמים
אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו
פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש
חוץ משכן אחד נורמלי
שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)
אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים
זה מבחינתי הרבה מהשיחה
השיח הלא מילולי
היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב
זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני
יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.
ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..
יש לו חלומות שלא הגשים כי השם לא מסכים, אבל עמוק בפנים פועם הגעגוע אליהם בלי להרפות?
יש פה עוד מישהו שמסתכל על האנשים שהכל מותר להם ואומר: גם אני רוצה אבל לא יכול. אבל בפנים לעולם לא השלמתי עם זה שאיני יכול?
שהכל מותר להם?
אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.
אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".
זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך... זה לא קורה אף פעם.
כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.
אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח
תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.
אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.
אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??
מי שלא גבר
זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.
נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,
וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)
שה' לא רוצה שתרגיש ככה.
אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.
התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.
התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.
מכירים.ות?
לפגוש אותה כמה פעמים
ולקרוא את הספרים שלה
וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד
מה הכוונה דלוקה?
זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.
ואני אוהבת את הספרים שלה.
אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.
מוזמנים לנסות.
איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..
הייתם נשמעים לי אדישים מידי.
ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?
במילים מתלהבות בדרך כלל
אישה חכמה מאוד
אני חולקת עליה בחלק מהדברים
אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת
לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.
ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."
נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים. את הסוף אנחנו יודעים...
חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.
אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.
אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...
אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅
זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?
שאפשר להגיע אליהם בקלות בתחב"צ באזור ירושלים..
ולא ליפתא🙈
זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים.
סטף
עין לימון
מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים
אם צריך עוד פרטים בשמחה
נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.
לק"י
אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.
(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).
קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.
אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.
עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.
שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.
טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.
אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.
אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.
האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).
אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.
הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.
יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.
אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים
כתבתי פה על זה כבר, אבל מסתבר שאתרוג לא גומר להפתיע לרעה!!!
מה אתם אומרים על זה שבאופן קבוע אחרי שאני לא משתמש כמה שעות במחשב, אני יכול לפתוח אותו ולהיכנס לאיזה ערוץ שאני רוצה ביוטיוב כולל פורנו???
ואני עוד במסלול הכי חסום!!!
כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.
לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.
פתית שלגמוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.
לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)
"הכל סיפור של פיקסלים" תמר.
ספר חובה לדעתי. במיוחד עבור נשים שתקועות במצב כזה,
ומבולבלות ממלכודת הדבש הזו. וכן עבור נערות בשידוכים.
ספר קשה מאוד, למרות שבראיון עם הסופרת, היא אומרת
שהרבה הרבה ריככה...
כל כך מצליחה להעביר את הנושא. ממש לתוך הלב.
מאוד ממליצה.
יש ראיון איתה באחת החוברות של "המקום".
זאת בקשה אלמנטרית מטרמפיסטים.
עדיין מתאושש מהנסיעה שהיתה לי עכשיו 🤢
שיש לו הפריבילגיה להתמודד עם הבעיה ופשוט לא להעלות טרמפיסטים.
ומה יעזור לך להתלונן כאן?
אנ בתור טרמפיסט חשוב לי מאוד לשמור על הגיינה ועל התנהגות נורמלית בתור אורח,
ואני גם מתעצבן על אחרים שגורמים לאנשים טובים לא לרצות להעלות טרמפים
(ואני מכיר כמה סיפורים..),
מבקש סליחה בשם כלל הטרמפיסטים למיניהם 
תדלג הלאה, אתה יכול לסגור את האינטרנט גם.
מה התגובה המוזרה הזו? אתה כותב כאן בפורום מה אתה מצפה שאנשים יעשו?
ויקבל תשובה מכאלה שאכפת להם מזה,
מאשר שימשיך עם זה ולא ירצה להעלות טרמפים.
הוא יכול להתלונן קצת פה, זה חלק מהמטרות של הפורום
אבל הוא כן רוצה להעלות טרמפים ואני מבין אותו ומעריך אותו על זה.
ואני משתדל לתת לו פידבק על החסד ולא לנסות להניא אותו מזה.
בכל מקרה מותר להגיד מה שאתה רוצה, פשוט נראלי כדאי קצת יותר בנחת...