פעם חשבתי שזו בריחה. אחר כך ראיתי אמא שעשתה את זה והילד שלה פרח. לדעתי זה הציל לו את החיים (היום בן 20 פלוס)

מהנסיון שלנו, לפעמים זו אוירה מאפשרת אלימות בגן. 

אולי לא בכוונה, אבל הגננת לא רואה בזה התנהגות יוצאת דופן, שצריך לעשות עבודה חינוכית כדי להפסיק ולא לאפשר אותה, או לכל הפחות להעיר עליה .

ככה היה אצלנו. הגננת אפילו לא הבינה על מה אנחנו מדברים - "ילדים...בנים, זה טבעי..." ככה היא אמרה. וכשדרשנו שתתערב לפחות עד סוף השנה שהילד בגן, הא עשתה את זה כלאחר יד, בלי באמת להבין שמה שהיא מאפשרת פשוט לא תקין.

והיתה לנו אינדיקציה ברורה שזו ההתנהלות שלה - כשהיא יצאה לחופשת לידה ובאה מחליפה, בהדרגה הילד התחיל להתאושש ולגלות רצון ללכת לגן, ולבסוף פרח.

בשבוע שבו גננת האם חזרה מחופשת לידה, הילד קיבל דלקת ראות .

לדעתי תעשי שיחה עם הגננת - אם את רואה שזו דמות חינוכית שנפש הילד חשובה לה והיא מוכנה להירתם כדי לעזור, תראי אם ההתמודדות החינוכית שלה עם הקושי מקדמת את הילד. אם לא, פשוט תבדקי בדחיפות (עכשיו שהגנים פועלים ואת יכולה לבקש להיכנס ולהתרשם) מקום אחר בשבילו.

אל תשאירי את זה ככה. הילד במצוקה.

בהצלחה רבה - ואל תדאגי - את תדעי לחוש את האוירה ולזהות מה טוב לו, וה' יעזור.

ואם את רואה שהגננת לא יודעת מה לעשות אז להעביר גן.

אני חושבת שזו בעיה בגן כי כתבת שהוא נכנס לגן עם בטחון עצמי. 

בכל מקרה, זה לא משנה - כרגע הוא במצוקה גדולה. ואם דיברת עם הגננת המון פעמים וכלום לא משתנה, אין מה להשאיר אותו שם.

נניח שהבעיה נובעת ממנו עצמו - גם ילד כזה זקוק למקום מגונן במיוחד.

בעז"ה שתמצאי מהר.

אני את הבן שלי שלפתי מהגן ברגע שזה הגיע למצב כזה שאפילו אחה"צ הוא לא רצה לרדת למטה. כל רגע בגן במצב כזה זה סיוט בשבילו.

מן הסתם שיש עניין של קושי, לכל ילד יש את הדברים שבאים לו יותר בקלות ואת אלה שבאים פחות

מצד שני יש גם גורם סביבתי- מקומות בהם זה יהיה מורגש יותר ויותר קשה להתגבר על זה ומקומות בהם זה פחות יורגש, והילד יוכל להתגבר על זה יותר בקלות.

ואם הילד סובל מהצקות וגם הגננת לא מצליחה להתמודד עם זה אז באמת חבל שהוא יסבול

ויש עוד 3 חודשים לשנת הלימודים, וזה לא מעט זמן

וגם בתקופה הזאת הם מאוד מעצבים את האישיות ואת התפיסה שלהם לגבי עצמם- וחבל לשלוח לגן שמשאיר חוויה שלילית על הילד..

אם את רואה שאת לא מצליחה לפתור את זה הייתי שולחת לגן אחר, 

ואולי כשאת מחפשת גן והולכת לראות גנים פוטנציאליים להסביר שזו הסיבה שאת מעבירה מלכתחילה ולראות מי יודע לתת מענה הכי טוב לסיטואציה, ולהכניס את זה לשיקלול של לאיזה גן ללכת

ואם את מאמינה בזה (אני כן אבל אני יודעת שלא כולם..) אולי לשלב איזה טיפול הומיאופתי (דרך קופות החולים) או תרפיה כלשהי, משהו שאולי יעזור גם לקושי..

הומאופתי - תבקשי דרך קופת חולים או תשאלי בסביבתך מי מכיר הומאופת/ית טוב/ה.

הוא הרי עוד קטן..

ואיזה כיף לו שיש לו אמא ששמה לב לדברים האלה, זה בכלל לא מובן מאליו..

אני מכירה את הדברים האלה רק מהצד של המטופל, לא מהצד של המטפל..

אני יודעת שהומיאופתיה יכולה לגעת בנקודות בנפש ו"לתקן" את ה"מקולקל"

ויש תרפיות.. אישית אני נמשכת לתרפיה בבעלי חיים אבל זה באמת לא מתוך ניסיון אישי, סתם הרגשה..

הייתי הולכת לקופ"ח ורואה מה הם יכולים להציע.. (אם אני לא טועה הטיפולים האלה קצת יקרים כשזה לא דרך הקופ"ח, למרות שאולי אפשר לבדוק..)

מקווה שתהיה כאן מישהי שתדע לפרט לך יותר..

כדאי לך לדבר עם המלמד\גננת או מה שיש לך שם.

שידווחו לך איך הוא בגן. אולי מה שהוא מספר זה לא בדיוק מה שקורה?

ואפשר לבנות איתם איזה תוכנית איך כן להעצים אותו. זה חלק מהתפקיד שלהם שיהיה הווי חברתי חיובי בגן. לא שלחת אותו לגן חיות...

אפשר שיביא מהבית לכבוד איזה ארוע ממתק לכולם ושהגננת\מלמד יעצימו את זה, יתנו לו לחלק יודו לו וכל זה.

אולי שמישהו מכם ההורים יגיע עם איזה פעילות קצרה.

אולי שהילד יביא לגן איזה משהו שהוא טוב בו ויספר על זה בגן בתיווך הגננת (חוג שהוא הולך אליו, משהו על חיות, איזה ספר מיוחד, אולי סיפור על מקום שביקרתם בו וכו' וכו'). זה יכול להיות גם משהו מתמשך של כמה פעמים.

נגיד פעם הבן שלי היה לו תפקיד לקחת מאמר על חיה מאיזה עיתון חודשי שקיבלנו ולהביא את זה לכיתה. והמורה תלה את זה על הקיר והוא יכל לספר על זה וכו'.

שהגננת\מלמד ישימו לב מה קורה איתו יותר. אין דבר כזה ש כ ל הזמן חוטפים לו הם אמורים לראות מה קורה. אי אפשר ללמוד כשצד החברתי והריגשי תקוע לגמרי.

שיגידו לך מי הילדים שכן רגועים יחסית (בטוח שי עוד כמוהו. תמיד יש!) ותנסי לעשות בכל זאת מאמצים להפגיש אח"צ.

אפשר לקחת אוטובוס, אפשר להזמין את החבר לארוחת צהריים אצלכם ואח"כ ישאר לכם רק להקפיץ אותו הביתה. אפשר למצוא פיתרונות.

ותבקשי שיספרו לך מה הם עושים ליצור אוירה חיובית יותר. גם בגן יש מערך של לימוד, של פרסים על התנהגות וכד', כל מני מבצעים...

ואולי תחשבי על לרשום אותו לחוג קרב מגע או משהו דומה לזה. זה יכול לעזור מאד אם המורה מוצלח.

אם הילד השתנה בהתנהגות,ואין עם מי לדבר בגן,להעביר גן.לחפש גננת סמכותית חמה ומכילה.

לא להכנס לסרטים על נזק קבוע לילד וכו, הרבה פעמים שמעבירים ילד גן זה עובר הילד שוב רוכש ביטחון.ממולץ לשתף את הגננת החדשה.

אם הילד לא חוזר לעצמו תוך כמה חודשים לשקול טיפול רגשי,אם הילד "מפורק לגמרי" להוציא ולטפל.

אם הוא יפסיק להתייחס לאלו שמציקים לו (גם בשעה שהם לא מציקים לו. ממש כאילו שהם אוויר), אז הם לבסוף יפסיקו להציק לו. זה שיטה בדוקה. היה לי פעם תלמיד בכיתה שכל הזמן הציק לי ולאחר שהפסקתי להתייחס אליו באותו האופן, הוא הפסיק להציק והוא אפילו הפך להיות חבר טוב שלי (וכמובן שגם אז המשכתי לא להתייחס אליו כדי שלא יחזור לדרכו הרעה). בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....