פעם חשבתי שזו בריחה. אחר כך ראיתי אמא שעשתה את זה והילד שלה פרח. לדעתי זה הציל לו את החיים (היום בן 20 פלוס)

מהנסיון שלנו, לפעמים זו אוירה מאפשרת אלימות בגן. 

אולי לא בכוונה, אבל הגננת לא רואה בזה התנהגות יוצאת דופן, שצריך לעשות עבודה חינוכית כדי להפסיק ולא לאפשר אותה, או לכל הפחות להעיר עליה .

ככה היה אצלנו. הגננת אפילו לא הבינה על מה אנחנו מדברים - "ילדים...בנים, זה טבעי..." ככה היא אמרה. וכשדרשנו שתתערב לפחות עד סוף השנה שהילד בגן, הא עשתה את זה כלאחר יד, בלי באמת להבין שמה שהיא מאפשרת פשוט לא תקין.

והיתה לנו אינדיקציה ברורה שזו ההתנהלות שלה - כשהיא יצאה לחופשת לידה ובאה מחליפה, בהדרגה הילד התחיל להתאושש ולגלות רצון ללכת לגן, ולבסוף פרח.

בשבוע שבו גננת האם חזרה מחופשת לידה, הילד קיבל דלקת ראות .

לדעתי תעשי שיחה עם הגננת - אם את רואה שזו דמות חינוכית שנפש הילד חשובה לה והיא מוכנה להירתם כדי לעזור, תראי אם ההתמודדות החינוכית שלה עם הקושי מקדמת את הילד. אם לא, פשוט תבדקי בדחיפות (עכשיו שהגנים פועלים ואת יכולה לבקש להיכנס ולהתרשם) מקום אחר בשבילו.

אל תשאירי את זה ככה. הילד במצוקה.

בהצלחה רבה - ואל תדאגי - את תדעי לחוש את האוירה ולזהות מה טוב לו, וה' יעזור.

ואם את רואה שהגננת לא יודעת מה לעשות אז להעביר גן.

אני חושבת שזו בעיה בגן כי כתבת שהוא נכנס לגן עם בטחון עצמי. 

בכל מקרה, זה לא משנה - כרגע הוא במצוקה גדולה. ואם דיברת עם הגננת המון פעמים וכלום לא משתנה, אין מה להשאיר אותו שם.

נניח שהבעיה נובעת ממנו עצמו - גם ילד כזה זקוק למקום מגונן במיוחד.

בעז"ה שתמצאי מהר.

אני את הבן שלי שלפתי מהגן ברגע שזה הגיע למצב כזה שאפילו אחה"צ הוא לא רצה לרדת למטה. כל רגע בגן במצב כזה זה סיוט בשבילו.

מן הסתם שיש עניין של קושי, לכל ילד יש את הדברים שבאים לו יותר בקלות ואת אלה שבאים פחות

מצד שני יש גם גורם סביבתי- מקומות בהם זה יהיה מורגש יותר ויותר קשה להתגבר על זה ומקומות בהם זה פחות יורגש, והילד יוכל להתגבר על זה יותר בקלות.

ואם הילד סובל מהצקות וגם הגננת לא מצליחה להתמודד עם זה אז באמת חבל שהוא יסבול

ויש עוד 3 חודשים לשנת הלימודים, וזה לא מעט זמן

וגם בתקופה הזאת הם מאוד מעצבים את האישיות ואת התפיסה שלהם לגבי עצמם- וחבל לשלוח לגן שמשאיר חוויה שלילית על הילד..

אם את רואה שאת לא מצליחה לפתור את זה הייתי שולחת לגן אחר, 

ואולי כשאת מחפשת גן והולכת לראות גנים פוטנציאליים להסביר שזו הסיבה שאת מעבירה מלכתחילה ולראות מי יודע לתת מענה הכי טוב לסיטואציה, ולהכניס את זה לשיקלול של לאיזה גן ללכת

ואם את מאמינה בזה (אני כן אבל אני יודעת שלא כולם..) אולי לשלב איזה טיפול הומיאופתי (דרך קופות החולים) או תרפיה כלשהי, משהו שאולי יעזור גם לקושי..

הומאופתי - תבקשי דרך קופת חולים או תשאלי בסביבתך מי מכיר הומאופת/ית טוב/ה.

הוא הרי עוד קטן..

ואיזה כיף לו שיש לו אמא ששמה לב לדברים האלה, זה בכלל לא מובן מאליו..

אני מכירה את הדברים האלה רק מהצד של המטופל, לא מהצד של המטפל..

אני יודעת שהומיאופתיה יכולה לגעת בנקודות בנפש ו"לתקן" את ה"מקולקל"

ויש תרפיות.. אישית אני נמשכת לתרפיה בבעלי חיים אבל זה באמת לא מתוך ניסיון אישי, סתם הרגשה..

הייתי הולכת לקופ"ח ורואה מה הם יכולים להציע.. (אם אני לא טועה הטיפולים האלה קצת יקרים כשזה לא דרך הקופ"ח, למרות שאולי אפשר לבדוק..)

מקווה שתהיה כאן מישהי שתדע לפרט לך יותר..

כדאי לך לדבר עם המלמד\גננת או מה שיש לך שם.

שידווחו לך איך הוא בגן. אולי מה שהוא מספר זה לא בדיוק מה שקורה?

ואפשר לבנות איתם איזה תוכנית איך כן להעצים אותו. זה חלק מהתפקיד שלהם שיהיה הווי חברתי חיובי בגן. לא שלחת אותו לגן חיות...

אפשר שיביא מהבית לכבוד איזה ארוע ממתק לכולם ושהגננת\מלמד יעצימו את זה, יתנו לו לחלק יודו לו וכל זה.

אולי שמישהו מכם ההורים יגיע עם איזה פעילות קצרה.

אולי שהילד יביא לגן איזה משהו שהוא טוב בו ויספר על זה בגן בתיווך הגננת (חוג שהוא הולך אליו, משהו על חיות, איזה ספר מיוחד, אולי סיפור על מקום שביקרתם בו וכו' וכו'). זה יכול להיות גם משהו מתמשך של כמה פעמים.

נגיד פעם הבן שלי היה לו תפקיד לקחת מאמר על חיה מאיזה עיתון חודשי שקיבלנו ולהביא את זה לכיתה. והמורה תלה את זה על הקיר והוא יכל לספר על זה וכו'.

שהגננת\מלמד ישימו לב מה קורה איתו יותר. אין דבר כזה ש כ ל הזמן חוטפים לו הם אמורים לראות מה קורה. אי אפשר ללמוד כשצד החברתי והריגשי תקוע לגמרי.

שיגידו לך מי הילדים שכן רגועים יחסית (בטוח שי עוד כמוהו. תמיד יש!) ותנסי לעשות בכל זאת מאמצים להפגיש אח"צ.

אפשר לקחת אוטובוס, אפשר להזמין את החבר לארוחת צהריים אצלכם ואח"כ ישאר לכם רק להקפיץ אותו הביתה. אפשר למצוא פיתרונות.

ותבקשי שיספרו לך מה הם עושים ליצור אוירה חיובית יותר. גם בגן יש מערך של לימוד, של פרסים על התנהגות וכד', כל מני מבצעים...

ואולי תחשבי על לרשום אותו לחוג קרב מגע או משהו דומה לזה. זה יכול לעזור מאד אם המורה מוצלח.

אם הילד השתנה בהתנהגות,ואין עם מי לדבר בגן,להעביר גן.לחפש גננת סמכותית חמה ומכילה.

לא להכנס לסרטים על נזק קבוע לילד וכו, הרבה פעמים שמעבירים ילד גן זה עובר הילד שוב רוכש ביטחון.ממולץ לשתף את הגננת החדשה.

אם הילד לא חוזר לעצמו תוך כמה חודשים לשקול טיפול רגשי,אם הילד "מפורק לגמרי" להוציא ולטפל.

אם הוא יפסיק להתייחס לאלו שמציקים לו (גם בשעה שהם לא מציקים לו. ממש כאילו שהם אוויר), אז הם לבסוף יפסיקו להציק לו. זה שיטה בדוקה. היה לי פעם תלמיד בכיתה שכל הזמן הציק לי ולאחר שהפסקתי להתייחס אליו באותו האופן, הוא הפסיק להציק והוא אפילו הפך להיות חבר טוב שלי (וכמובן שגם אז המשכתי לא להתייחס אליו כדי שלא יחזור לדרכו הרעה). בהצלחה!

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.