ב"ה
אני חדשה כאן יחסית, מקווה שלא יהיה לכן מוזר מה שאכתוב.
ממש הבנתי את עדן, אני לפעמים מאד דומה לה. רק שמרגישה הרבה יותר גרוע, זה מגיע להרגשות ומחשבות שאני בכלל לא רוצה להיות כאן, בעוה"ז.. רק שאני מבינה שה' מנהל את העולם וכמובן לא חושבת בפועל להפסיק את החיים. אבל איך אפשר להיות בשמחה.? אני מצליחה לתקופות קצרות ושוב נופלות בעצבות ומחשבות.. אני כאילו לא 'משלימה' עם זה שאנחנו לא יכולים להבין את ה' , (ברור לי שהברואים אין ואפס לעומת ה' יתברך, אבל בפועל זה לא משמח אותי..לפעמים מרגישה כועסת עליו כביכול ח"ו..) כאילו מרגישה שנולדתי עם תכונות שמצריכות יותר מידי 'עבודה' ועם יצר הרע רציני. שלרוב האנשים אין התמודדות כזו. ואני לא רואה לזה סוף-כי בכל רגע שמפסיקים לכפוף את היצר הוא קם וכול פעם מפיל בצורה אחרת. בקיצור איך לשמוח בחיים שה' נתן לי? יש לי ב"ה מעלות אבל שאני נכנסת למצב הזה כאילו כל הטוב שלי לא שווה.כי אני נכנסת לאי עשיה..ועצלנות, באמצע התואר וכל הזמן רוצה להפסיק ללמוד מחוסר רצון להשקיע.. נחום תקום-..כל הזמן..מצליחה ליצור רצון לקצת זמן,נמאס וחוזר חלילה.. קראתי ושמעתי הרבה דברי תורה וחסידות.. ולא מצליחה להבין ולהרגיש איך לאהוב את ה' ומה שהוא נותן. מצד אחד מודה על כל הטוב :המשפחה, הבריאות ועוד ב"ה אך מצד שני מי בכלל ביקש להיות פה. נראה שלי שההנאה שאפשר ליצור בעוה"ז לא שווה את הסבל והמאמץ. ואני מבינה שהתכלית היא לא להנות אלא לעשות טוב וכ' ורצון ה' ולקרב את הגאולה אבל עד שהוא בא..
אמן שלמישהו יש כח לקרוא.
גם כתבתי מעורבב מכמה נושאים

