הגינה שלנו מתרוקנת,אפילו האדמה החומה זועקת.
והסיגלית?הפרח הפורח,נובלת היא
מבקשת בשארית כוחותיה לרחם על הורד האדום.
הרי הוא רק התחיל לפרוח,ועלי הכותרת שלו ?אוטוטו נפתחים,וכי לא חבל לפספס את כל היופי של הפרח?
שהוא שלם,ופורח,כי אסור לקטוף אותם טרם עת.
הגינה שלנו צריכה לגדול,ולא לברוח.והדשא הירוק יש לו עוד לצמוח,אי אפשר לגזום אותו עכשיו,ורגעכ תעצור! הגזע של העץ לא לכרות אותו,לא עכשיו,זה השורש החום,ובלעדיו?..יש לו עוד לאן לצמוח.נכון ,ביקשנו עץ גבוה,שיגיע למרחקים,הכי גבוה שרק אפשר,שיראו אותו בכל מקום,כמה טוב הוא,כמה חזק, וכמה קשה לנו בלעדיו,ביקשנו גבוה יותר מדי,והעץ שלנו הגיע לשמיים.
אלא שישאר איתנו פה עוד,עוד קצת,.



