שיש כמה דעות

דיברנו הרבה בטלפון ובתוכנות של הודעות (הרבה לפני עידן הסמארטפונים ההמוני. כל כך זקנים שהתכתבנו במסנג'ר, זכור לטוב)...

נפגשנו בערך פעם בשבוע, כולל בדיקות של אולמות ו/או להקות.

ולא לתת לבחורה ולהוריה לעשות את כל הסידורים והדברים לבד.

זה תקופה לחוצה ועמוסה מאוד וחייס שיהיה פרטנר שיעזור וייעץ .

כמובן שצריך לעשות זאת בהגבלה ובצורה מדודה  כי  יותר מידי זה לא טוב בכלל ....

הרבה מזה תלוי איך חונכתם ומה מצפים מכם.

אני גדלתי בחברה הדתית לאומית הרגילה, בה נפגשים חופשי בתקופת באירוסין, וכשקראתי דעות אחרות לא יכולתי לדמיין אפילו איך הייתי מסתדרת בלי להיפגש עם ארוסי.

זה גם תלוי מה המצב הנפשי שלכם, לנו היו יחסית חששות כאלו ואחרים והמפגשים בדרך כלל הרגיעו את הרוחות, כך שככל שעבר יותר זמן בין המפגשים הלחץ היה עולה.

אישית הגישה שלי היא להיפגש הרבה, לארגן יחד את החתונה ולבנות את הזוגיות.

ובכל זאת אני לא מתעלמת מהקושי של המפגשים עם כל הקירבה זה עלול להיות בעייתי, חשוב להיות ערניים לזה. אנחנו בחרנו בשבתות האחרונות לפני החתונה לא להיות ביחד בגלל זה.

מכירה גם חברה טובה, זוג דוסים מתוקים אבל נפלו בנגיעה אחרי האירוסין (אחרי שיצאו יותר מחצי שנה ושמרו נגיעה) והבינו שהם פשוט חייבים לא להיפגש, וצמצמו למינימום ממש.

שיהיה המון המון מזל טוב! העיקר שיהיה לכם טוב בזוגיות שלכם ביחד

חשוב להיפגש בזמן הזה. ולא רק לקניות וסידורים כי אפשר להיבלע בסידורים ולשכוח מהקשר שרק עכשיו נבנה...

לדעתי כן להיפגש לפחות פעם בשבוע לפגישה שאין בה שמץ של סידורים.

מה שכן- זו תקופה שבה יש קרבה נפשית שמתחזקת ולכן צריך להיזהר מאוד בהלכות יחוד ושאר הלכות רלוונטיות.

נראה לי זה מקובל יותר בציבור החרדי שקובעים לדוג' לדבר 3-4 פעמים בשבוע ולהיפגש לדוג' פעם ב10 ימים- שבועיים (לא כולל סידורים תכניים וטלפונים טכניים)

אם מה שמתאים לך  ולה זה שתיסע לרבי עד החתונה, אז סע. אם מה שמתאים לך ולה זה תשאר בארץ ותדברו בטלפון/תפגשו פגישות קצרות ולא רבות - אז עשו ככה. מה שנוח לכם והכי מתאים לכם. לשניכם.

מעכשיו אתה צריך להתחיל לחשוב בשני מוחות. אין יותר מחשבה מה מתאים *לך* אלא מה מתאים *לכם*.

ב"הצלחה!!!

סתם אני צוחק..  אהבתי את המשפט האחרון.

נגיד, ככל הנראה זה לא בדיוק מה שיש בעולם הערכים וההתנהגויות שלך...

ושמח שאהבת את המשפט הזה  

בין הקב"ה ועם ישראל, בגאולה האמיתית והשלימה

הם מהציונות הדתית ולא מהמגזר החרדי/החילוני.

דבר שאתה לא צריך בתקופה הלחוצה הזו בלאו הכי..

כי גם קצב ההחלטה היה בהתאם למנהג הזה.

ב. בכללי, נראה לענ"ד שלְמָה שנדרש כדי שיהיה יותר ביטחון-בקשר והרגשה נוחה לקראת הנישואין, יש מקום. אבל להפריז עד "ימים שלמים לקניות וסידורים", לא כדאי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?