החוג למשפטים באוניברסיטה העברית, ואיתו רשימת הדיוור אקדמיה-IL ועוד מקומות, רועש סביב הבקשה של כמה סטודנטיות דתיות להקצות להן מקום עם מחיצה במסיבת הסיום של החוג למשפטים, כדי שיוכלו לרקוד בנפרד ולא מול גברים.
ובנקודה זו, צריך להעיר שהדיון, בפרט בדעת המתנגדים מחמיץ נקודה חשובה. דיוני שיח הזכויות\ליברליזם הם לגמרי לא הפריזמה המתאימה כדי להבין *למה* הם מתנגדים. פה צריך ללכת לענף אחר בכלל: החרדיות. כי המתנגדים פה מראים היטב חרדיות חילונית; אמנם הם לא משתמשים בניסוחים, אבל העקרונות דומים. אני אשתמש להדגמה במאמר של דוד אנוך, שהוא, כדברי עגנון, "פרופסור גמור", בבלוג של המרצים למשפטים באוניברסיטה העברית. כפי שאפשר לראות מהבלוג, טיעוני המתנגדים מבוססים על עקרונות חרדיים נודעים.
למשל, עיקרון "המדרון החלקלק". אם מתירים חלילה פריצה של גדר המסורת המגינה עלינו מימי ישראל סבא, הסוף מי ישורנו. ובלשונו של אנוך "ההפרדה הזו תקרא להפרדה הבאה, ולזו שאחריה".
העיקרון הנוסף הוא "שעת השמד". בימים כתיקונם, כשיד ישראל תקיפה ובני ישראל שומרים על ההלכה, היה אפשר להיות סבלניים. אבל בימינו, הלא "הבקשה כאן היא חלק ממאבק גדול על צביונה של החברה שלנו, מאבק שבו כל בקשות ההתחשבות לעולם חד צדדיות, ושהן חלק מקרב כוחני חסר פשרות", ועל כן, כפי שמורה ההלכה, "בשעת גזירת המלכות, אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור", ואמר רבין בשם רבי יוחנן, "אפילו שלא בשעת גזירת מלכות [..] בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור". ובלשונו של אנוך: "המקרה הזה, לבדו, לא חשוב כלל. אבל זו טעות לראותו כך. הדרך הנכונה לראותו היא כחלק מתופעה כללית שהמאבק בה חשוב מאין כמותו, ושאין בה כמעט שלבים נקודתיים שלבדם הם חשובים יותר".
יש כמובן גם את "תינוק שנשבה". הביטוי הזה בלשון חז"ל אינו משווה את מי שלא שומר מצוות לתינוק; הוא אומר שמי שגדל בצורה מסויימת, היא תיראה לו טבעית. ולכן, אם תינוק נשבה בידי לא-יהודים, אין מה להתלונן על כך שהוא לא שומר מצוות - הרי הוא גדל כלא-יהודי. וכך אכן אומר אנוך: "אתם דור שהחלק הרלבנטי בתודעתו עוצב תחת המכבש של מגמת ההקצנה עליה דיברתי כתאן, ושל הטענות הצבועות על התחשבות, השכם והערב. אומרים לכם "ערכים" ואתם שומעים "יהדות"; אומרים "יהדות" ואתם מניחים "אורתודוקסית"; ואם כבר אורתודוקסית, אז היהדות האורתודוקסית המוקצנת באופן מגוחך ומסוכן של השנים האחרונות". בקיצור, אתם תינוקות שנשבו.
גם אם העסק לא אסור הלכתית, יש בו משום 'חוקות הגויים', ובמקרה הזה משום 'חוקות בר אילן': "איזו פקולטה, ואיזו אוניברסיטה, אתם/ן רוצים/ות כאן – כזו שיותר דומה לאוניברסיטת תל אביב, או לאוניברסיטת בר אילן?"
(העובדה שאנוך טוען שמחיצה תרתיע אנשי סגל מלבוא אבל לא חושב על האפשרות שהיחס שלו ירתיע, מאירת עיניים אבל לא ממין העניין).
וכמובן, כיוון שזו התורה לא תהא מוחלפת, הרי שאפילו אם יקומו כלל ישראל לשנות, אין שומעים להם אפילו על קוצו של יו"ד:
"ההפרדה בנשף לא תהיה לגיטימית גם בהצבעת רוב כזו. היא לא הייתה לגיטימית גם אילו הייתה עוברת בהצבעה פה אחד". אני כמעט מתאפק מלומר משהו על הגדויילים שיש להם 'דעת תורה' ויודעים הכי טוב, אבל "הפרדה מגדרית בנשף – ולו חלקית, ולו בדרכי נועם – פוגעת בכל מי ששוויון מגדרי יקר לו, אפילו אין הוא משכיל לראות זאת" ו"אתם/ן מאוד נחמדים/ות ומתחשבים/ות. כלומר, אתם/ן מתעלמים/ות מההקשר הפוליטי, ממאבקי הכוח, מהתמונה הכללית".
ועקב כל הנ"ל, חז"ל מתקנים גדר כדי להרחיק את האדם מן העבירה - ובמקרה של אנוך, להרחיק את האדם מן ההדרה. "גם אם אין אדם שיכול להצביע על פגיעה קשה ומוחשית באינטרס מיידי שלו, אין זה נובע מכך שלא נפגעים אינטרסים חשובים ביותר – ואף זכויות – של רבים/ות מהמעורבים/ות. עצם ההפרדה של איזור ליהודים בלבד משדרת מסר פוגעני ביותר כלפי כל מי שאינם/ן יהודים, ומהווה שלב בשרשרת של פגיעות שתהיינה בהן אף קונקרטיות יותר."
סיכומו של עניין, פשוט מדובר בחרדים. מסוג אחר; פרופ' אנוך בתפקיד החת"ם סופר ו'חדש אסור מן התורה'; המחדשים מבקשים לעקור את הכל; ובשעת השמד מוסרים את הנפש אפילו על שרוך במחיצה.
וזו דוגמה, לא מאוד משפטית אבל בהחלט סוציולוגית, לכך שכשחברה מסויימת חשה באיום היא עשויה להגיב בצורות דומות מאוד לחברות אחרות - גם אם בימים כתיקונם מדובר בחברה שמלגלגת על אותן חברות בגלל אותו אופן התנהגות בדיוק.
ובנקודה זו, צריך להעיר שהדיון, בפרט בדעת המתנגדים מחמיץ נקודה חשובה. דיוני שיח הזכויות\ליברליזם הם לגמרי לא הפריזמה המתאימה כדי להבין *למה* הם מתנגדים. פה צריך ללכת לענף אחר בכלל: החרדיות. כי המתנגדים פה מראים היטב חרדיות חילונית; אמנם הם לא משתמשים בניסוחים, אבל העקרונות דומים. אני אשתמש להדגמה במאמר של דוד אנוך, שהוא, כדברי עגנון, "פרופסור גמור", בבלוג של המרצים למשפטים באוניברסיטה העברית. כפי שאפשר לראות מהבלוג, טיעוני המתנגדים מבוססים על עקרונות חרדיים נודעים.
למשל, עיקרון "המדרון החלקלק". אם מתירים חלילה פריצה של גדר המסורת המגינה עלינו מימי ישראל סבא, הסוף מי ישורנו. ובלשונו של אנוך "ההפרדה הזו תקרא להפרדה הבאה, ולזו שאחריה".
העיקרון הנוסף הוא "שעת השמד". בימים כתיקונם, כשיד ישראל תקיפה ובני ישראל שומרים על ההלכה, היה אפשר להיות סבלניים. אבל בימינו, הלא "הבקשה כאן היא חלק ממאבק גדול על צביונה של החברה שלנו, מאבק שבו כל בקשות ההתחשבות לעולם חד צדדיות, ושהן חלק מקרב כוחני חסר פשרות", ועל כן, כפי שמורה ההלכה, "בשעת גזירת המלכות, אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור", ואמר רבין בשם רבי יוחנן, "אפילו שלא בשעת גזירת מלכות [..] בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור". ובלשונו של אנוך: "המקרה הזה, לבדו, לא חשוב כלל. אבל זו טעות לראותו כך. הדרך הנכונה לראותו היא כחלק מתופעה כללית שהמאבק בה חשוב מאין כמותו, ושאין בה כמעט שלבים נקודתיים שלבדם הם חשובים יותר".
יש כמובן גם את "תינוק שנשבה". הביטוי הזה בלשון חז"ל אינו משווה את מי שלא שומר מצוות לתינוק; הוא אומר שמי שגדל בצורה מסויימת, היא תיראה לו טבעית. ולכן, אם תינוק נשבה בידי לא-יהודים, אין מה להתלונן על כך שהוא לא שומר מצוות - הרי הוא גדל כלא-יהודי. וכך אכן אומר אנוך: "אתם דור שהחלק הרלבנטי בתודעתו עוצב תחת המכבש של מגמת ההקצנה עליה דיברתי כתאן, ושל הטענות הצבועות על התחשבות, השכם והערב. אומרים לכם "ערכים" ואתם שומעים "יהדות"; אומרים "יהדות" ואתם מניחים "אורתודוקסית"; ואם כבר אורתודוקסית, אז היהדות האורתודוקסית המוקצנת באופן מגוחך ומסוכן של השנים האחרונות". בקיצור, אתם תינוקות שנשבו.
גם אם העסק לא אסור הלכתית, יש בו משום 'חוקות הגויים', ובמקרה הזה משום 'חוקות בר אילן': "איזו פקולטה, ואיזו אוניברסיטה, אתם/ן רוצים/ות כאן – כזו שיותר דומה לאוניברסיטת תל אביב, או לאוניברסיטת בר אילן?"
(העובדה שאנוך טוען שמחיצה תרתיע אנשי סגל מלבוא אבל לא חושב על האפשרות שהיחס שלו ירתיע, מאירת עיניים אבל לא ממין העניין).
וכמובן, כיוון שזו התורה לא תהא מוחלפת, הרי שאפילו אם יקומו כלל ישראל לשנות, אין שומעים להם אפילו על קוצו של יו"ד:
"ההפרדה בנשף לא תהיה לגיטימית גם בהצבעת רוב כזו. היא לא הייתה לגיטימית גם אילו הייתה עוברת בהצבעה פה אחד". אני כמעט מתאפק מלומר משהו על הגדויילים שיש להם 'דעת תורה' ויודעים הכי טוב, אבל "הפרדה מגדרית בנשף – ולו חלקית, ולו בדרכי נועם – פוגעת בכל מי ששוויון מגדרי יקר לו, אפילו אין הוא משכיל לראות זאת" ו"אתם/ן מאוד נחמדים/ות ומתחשבים/ות. כלומר, אתם/ן מתעלמים/ות מההקשר הפוליטי, ממאבקי הכוח, מהתמונה הכללית".
ועקב כל הנ"ל, חז"ל מתקנים גדר כדי להרחיק את האדם מן העבירה - ובמקרה של אנוך, להרחיק את האדם מן ההדרה. "גם אם אין אדם שיכול להצביע על פגיעה קשה ומוחשית באינטרס מיידי שלו, אין זה נובע מכך שלא נפגעים אינטרסים חשובים ביותר – ואף זכויות – של רבים/ות מהמעורבים/ות. עצם ההפרדה של איזור ליהודים בלבד משדרת מסר פוגעני ביותר כלפי כל מי שאינם/ן יהודים, ומהווה שלב בשרשרת של פגיעות שתהיינה בהן אף קונקרטיות יותר."
סיכומו של עניין, פשוט מדובר בחרדים. מסוג אחר; פרופ' אנוך בתפקיד החת"ם סופר ו'חדש אסור מן התורה'; המחדשים מבקשים לעקור את הכל; ובשעת השמד מוסרים את הנפש אפילו על שרוך במחיצה.
וזו דוגמה, לא מאוד משפטית אבל בהחלט סוציולוגית, לכך שכשחברה מסויימת חשה באיום היא עשויה להגיב בצורות דומות מאוד לחברות אחרות - גם אם בימים כתיקונם מדובר בחברה שמלגלגת על אותן חברות בגלל אותו אופן התנהגות בדיוק.
