הייתי חייבת להגיב..

זה באמת קשה

הקושי שלך הכי הגיוני בעולם

מה אפשר לעשות?

להבהיר לעצמך בשכל שזה פשוט לא בשבילך

מהתיאור נשמע שהוא בחור כריזמטי כזה

אז תשאלי את עצמך:

האם מעבר לכריזמטיות ולגבריות,יש בו את מה שאת מחפשת באמת? משהו יותר פנימי?

האם זה מישהו שאת רואה כאבא של הילדים שלך?

ומה עוד אפשר לעשות-

להתמלא בדברים אחרים

שיתנו בך כוח

וגם לתת לזמן לעשות את שלו

כולם התיחסו ל'גבריות וזרימה'.
אם אישיות הכונה לדברים מהותיים ולא חיצוניים נשאר לי להתפלל איתך שתצליחי להגיע למי שאת באמת רוצה בשלמות.

דבר ראשון את גיבורה! גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו..

דבר שני, אולי תגידי לעצמך, נכון, הוא אדם נפלא! מקסים באמת. טוב לב, חתיך, נראה טוב, מושך בעיני, חמוד, אני ממש אוהבת אותו! ויחד עם זאת, הוא פשוט לא דוס כמו שאני רוצה. כמו שאני חושבת שצריך לנהוג, כמו שיתאים לי. תחשבי איזה בית את רוצה להקים, הבנתי שאת רוצה בית של תורה! שיהיה בית מקדש קטן. ולכן, אע"פ כל התכונות המדהימות של הבחור הזה, לך הוא לא מתאים. לא כי הוא רע, לא כי הוא לא טוב, אלא כי הוא פשוט ברמה תורנית שונה משלי. ולכן, אני בוחרת כל יום מחדש להתמודד, לבחור בחיים של קדושה! בחיים של תורה! בחיים של דבקות ויראת ה'. 

אני חושבת שאת גיבורה ממש! לא כולם היו עומדים באתגר הזה. לא כולם היו חותכים אם הכל היה מושלם ורק הרמה התורנית היתה בעלת פערים. את אדירה! מרגע לרגע אני מבינה כמה ההתמודדות שלך גדולה! כמה את בעלת כוחות! אשרייך! יש בך את היכולות לבחור בטוב! בדרך הנכונה לך! זו מידה ענקית!

תחשבי על זה שאת בוחרת בחיים של קדושה ולכן את מוותרת עליו.

מתפללת בשבילך שיבוא אחד אחר עם כל התכונות הנפלאות האלו כמו שאת מתארת+רמה תורנית כמו שאת רוצה וצריכה.

אשרייך צדיקה! הלוואי ולכולנו היה את העוז שלך!

תיראי,אנחנו סה"כ ילדים בעולם הזה,אנחנו חושבים שידענו,וקיבלנו סתירה,וחשבנו שוב,וקיבלנו שוב.

ואם התמזל מזלנו,אז הגענו להבנה העמוקה,שכן,אנחנו ילדים בעולם הזה,ובורא עולם. הוא זה שיודע מה טוב לך מתי ואיך.

אז אנחנו לפעמים לא מרוצים וכועסים,וזה בסדר - הרי אנחנו בני אדם. אבל צריך להכיר בכך,שיש אמת,והאמת היא בורא עולם.והוא זה שמכוון הכל.

בנימה קצת יותר אישית,אני לא יודע אם זאת הסתכלות נכונה,גבריות,זרימה וכו',בעיניי - זה מסוג הדברים שאולי ניראים לך חשובים בהתחלה,אבל תשאלי כל שדכנית,ותיראי מה היא תגיד לך לגביי התכונות שחשובות בגבר לאחר הנישואין,עניין של תהליך שאדם עובר בתפיסה.יכול להיות שאני טועה,אני לא באמת מכיר אותך ואת המקרה.

מה שחשוב שתקחי מההודעה הזאת,זה את ההתחלה.

המון בהצלחה לך בהמשך!

בשבילך...

בהצלחה גדולה גדולה!

לא ראיתי עדיין זוג מעורב דוס! לפי כל כללי ההלכה הכתובה. מה שאני ראיתי אלו כאלו שהמציאו את קיצור שולחן ערוך מחדש... לפי מה שמתאים ונח לי.. (חצי כיסוי ראש לדוגמא...) 

ואני מסכים שזה לא אידיאלי, בעיקר בחינוך.

בס"ד

להפך.

זה עוד משהו שעוזר לנו למצוא את מי שמתאים,

ולא להסתבך עם מי שלא...

ואגב הרבה פעמים חלק מהס"ד בשידוכים זה מדברים שמפריעים.

כי אולי נדמה לי שאנחנו זוג מושלם אם רק לא פרמטר פוני,

אבל האמת שהיא שהפרמטר הזה הוא שמציל אותנו מלהתחתן עם אדם לא מתאים.

ובאמת הוא לא מתאים לא רק בגלל זה,

אלה בגלל עוד הרבה דברים אחרים שאנו לא מודעים אליהם.

במקרים כאלו בודקים עד כמה הפרמטר הזה אמתי.

השקפת עולם תורנית משותפת היא עניין מאד מאד בסיסי.

זכו- שכינה בניהם.

יש בתורה ובמצוות את הכוח לחבר בין בני זוג,

כאשר שניהם רואים את בודת ה' כמטרה בחיים.

לעומת זאת כאשר יש ערכים שונים,

הרגש לא יחזיק מעמד,

ואחרי שהפרפרים מתפזרים המציאות טופחת בפנים באון כואב.

אם מישהי שליבה שייך למישהו אחר, מתחתנת -- התוצאה היא שהאישה הזאת, עם כל הכוונות הטובות שלה [לעשות את הטוב והישר בעיני ה'] שלה, בסוף גורמת לבעלה להיות "גרושת לב". היא משחקת את התפקיד, אבל ליבה בל עימה. בתוך תוכה היא אומללה. לא יתכן שבעלה לא ירגיש בזה באיזה שהוא מקום. זה סוג של גזילה שהיא גוזלת מבעלה. מגיע לו להיות נשוי למי שאוהבת אותו. והבחור הזה אפילו לא נורא כל כך. הוא הרי שומר שבת ביזמת עצמו.בחור זה לא תיק יפה שכשתראי יפה ממנו תזרקי את הראשון ותקחי לך חדש.

חשוב לי לומר,שכל מה שאכתוב כאן,נאמר רק בשביל לכוון אותך בעניין,ולא ח"ו מסיבות אחרות.

לא יוצאים עם אדם חילוני אם הדת חשובה לך,(חשובה באמת)וזה דבר פשוט כשמש בצהריים.

אהבה,זה נחמד אבל זה דבר לא יציב ,ואיך בכך ערובה לשום דבר.

אדם שהוא תורני מחפש מישהו ברמה רוחנית שלו כי זה חלק מהותי בנפש שלו ובאורח חיים שלו,אז למה להיכנס למערכת יחסים עם בעיות?לא יוצאים על דעת שאדם ישתנה - כלל חשוב.ולאחר מכן רואים כמה שהפערים האלה יכולים להיות לרועץ.

מעבר לכך,אני חושב שבמקרה שלה אולי ייתכן צד שיש להמשיך לצאת אם אותו אדם בשלבי עלייה יציבים לאורך המון זמן,וזה דבר ברור.אבל אם לא,הגיוני מאוד שלא להמשיך לצאת,והחלטות כאלה מקבלים בצורה שכלתנית,ולא בגלל סיבות של רגש,שהם תולדה של התלהבות ראשונית.

מקווה שיצאו מכאן מסקנות נכונות.

ובכל אופן,ניתן לשאול רב,אין יותר טוב מדעת תורה.

את אותו בחור חילוני היה מוכן "להתפשר" על דתיה- כנראה שאת מיוחדת. אם את אכן כזו, הרי שאת תמצאי בע"ה מישהו כלבבך. כן, גם בעניין הדתי..

לעניין הקושי- אל תשחיתי את זמנך בלחפש בו חסרונות, זה חסר תוחלת, לפחות לדעתי. אני חושב שאת בעיקר צריכה אפילו לפתוח את העניין מחדש- ואז לסגור אותו- הפעם תוך החלטה שהדבר יהיה מבלי להביט לאחור. זאת משום שנשמע שעיקר הקושי אצלך הוא שהעניין לא נסגר סופית מבחינתך.

בשלב הבא- אני כן חושב שכדאי להבין שהקושי הוא טבעי וסביר להניח שבעיקר הזמן (או בן זוג חדש שיהיה כלבבך) יעשה את שלו.

המון אושר!

זו באמת שאלה. אם זה חומרה זה ברור שצריך לחשוב טוב אם לפסול.
אם זה משהו יסודי באמונה, במקום של התורה בחיים, במחויבות לדבר ה'-זה משהו אחר.

וכמו ש @עליו כתבה: אם זה משהו יסודי, אז פשוט ישר כח, והלוואי ותמצאי מהר את מי שאת באמת רוצה. כי כנראה יש מישהו שאת רוצה יותר ממנו, רק שאת אולי לא מכירה אותו עדיין.

בס"ד

טיימר יקרה את צודקת במאה אחוז!!

התורה והמצוות זה לא אורח חיים שבחרת כי ככה בא לך.

יש כאן בורא ששניכם מחוייבים אליו!

אלא שאת מבינה את זה והוא לא!

אין לאף יהודי זכות להתפשר על דת, כי זו לא מערכת חוקים שבחרת,

אלו ציוויים אלוקיים, ואת בוחרת ללכת עם האמת האלוקית!

אפשר להתפשר על מלא חוקים שאנו בוחרים,

תזונה,

אורח חיים- עירוני ישובי וכ' וכ'.

כל מה שמחיל ונגמר בהעדפות האישיות שלנו.

אי אפשר להתפשר על חשבון אלוקים!

את לא המצאת את התורה, וודאי שאת לא יכולה להתפשר עליה!!

אולי הקב"ה רוצה להחזיר את הבחור הזה אליו -- באמצעותך? אם הבחור הוא כזה נהדר -- הוא יילך לקראתך.  תלוי גם באיזה מידה הוא רחוק מהרמה הדתית שלך. הוא אוכל חזיר, נוסע בשבת וכדומה, או -- אוכל קיטניות בפסח, מוכן לאכול ירקות לא מהדרין ששטפת בעצמך. צרי קשר עם שולי מועלם [כן, זאת מהכנסת],  או עם מישהי אחרת שהצליחה בנישואים עם בן אדם שאינו דתי. כדאי שתדונו על הנושא החשוב הזה. על איך הבית שתקימו ייראה. האם הוא יוכל לעמוד בזה? איך יתחנכו הילדים?

תחשבי היטב לפני שאת זורקת את מי שאולי מוכן לך משמים. בהצלחה.

גם לי היה מישהו שיצאתי איתו וזה לא הלך, לאו דווקא מהסיבות שלך, אבל אני יכולה להגיד לך שעם הרבה תפילות וקצת זמן, הכל מסתדר.

כל הכבוד לך שאת יודעת שזה לא מתאים, זה לא מובן מאליו.

בהצלחה!

בס"ד

בעצם לא...

הבלתי נשכח שלי גם מספיק דתי.

רק שהוא חתך.

ככמה נקודות לעידוד:

1- גם לאחותי היה כזה קשר,
ואני הייתי בטוחה שבסוף הם יתחתנו, כי זה היה פשוט קשר יוצא דופן ברמת קריאת מחשבות.

סתם דוגמה -אני ואחותי מדברות, היא מדברת איתי ,
ופתאום אומרת שהיא צריכה להתקשר אליו כי היא מרגישה שעובר עליו משהו,
היא הולכת לקחת את הנייד הוא בדיוק מתקשר שואל אם היא יכולה לדבר...
וכן להפך. כל פעם שהיא הייתה צריכה את עזרתו הוא פשוט קלט את זה ועודד,

אם בהודעה שמכילה בדיוק את המסר הנכון,

אם בכך שמגיע בהפתעה, וכ' וכ'. רק דוגמה אחת היו כמובן עוד אינספור פרמטרים. 
(לא רק הרגעים שזקוקים זה לזו לעידוד)

גם שנתיים אחרי הקשר כשהוא היה רק עלה במחשבתה היא הייתה מקבלת הודעה.

הייתי בטוחה שהם יחזרו.

אבל היום ב"ה היא נשואה בחור מדהים, וטוב ומתאים לה, והקשר שונה לגמרי- והכי חשוב איתו היא שמחה.

לפעמים אנו חושבות שהקשר שמצאנו הוא הדבר הכי טוב שיכול להיות.

אין אף אחד כמו הבחור הזה, אף אחד לא ישווה לו, וכ' וכ' וכ'- 

יקירתי תתני לה' להפתיע אותך לטובה!!!

במיוחד שהוויתור שלך על הקשר הוא בגלל שעל הקשר עם הקב"ה את לא מוכנה להתפשר...

אם הוא בכל זאת הבחור שלך- הקב"ה כבר יפגיש בניכם אחרי שהוא יתחזק בע"ה.

ואם הוא לא- תלמדי קל וחומר. אם עם בחור שאינו החצי שלך כל כך היה לה טוב,

איזה טוב מצפה לך עם בעלך האמתי...

זה מה שאני אומרת לעצמי על הבחור הבלתי נשכח שיצאתי אתו פעם.

וזה עוזר....

בסלע.מסכים במאה אחוז,יפה מאוד !

תדברי איתו ותגידי לו מה את מרגישה.

אם הוא לא יהיה בעניין, לפחות תוכלי לדעת בוודאות, וזה עדיף מאשר לאכול את עצמך מאי וודאות. לפחות תדעי שניסית.

לכי על זה, תנסי. ילך ילך, לא ילך לא ילך.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לא קראתי את התגובות, אבל את כל כך מזכירה לי אותי..

גם לי היה איזה אחד, שממש רציתי ולא הסתדר.. ולא הצלחתי להוציא מהראש..

עד שהגיע הבחור שהיום הוא בעלי ואב ילדיי

היום אחרי 5 שנות נישואים אני פוגשת לפעמים את הבחור ההוא (עובד קרוב לאיפה שאני עובדת..) ומודה כל כך לקב"ה על שזימן לי את בעלי היקר ולא אף אחד אחר. אין על בעלי. אין ספק שזכיתי!

נשמע שאת עושה החלטות נכונות- אם הוא לא מספיק דתי לך זו לא קרקע טובה להתחיל נישואים

תשתדלי להוציא אותו מהראש, הטוב תכף יגיע.. מאחלת לך לפגוש אותו בקרוב.

אני הייתי בדיוק ככה. בטוחה שהוא האחד, שאני אף פעם לא אמצא מישהו שישתווה לו..

וזה נכון, לא מצאתי מישהו שמשתווה לו- מצאתי מישהו שמתאים לי הרבה יותר ממה שהוא היה מתאים לי!

את מכירה את זה ש-40 יום טרם יוצא הוולד עולה בת קול ואומרת 'בת פלוני לאלמוני'? (לא זוכרת את הנוסח המדויק..)

תמשיכי לצאת, תעשי את המאמצים.. והאלמוני שלך עוד יגיע..

אולי אם תצליחי לא לראות אותו כ"כ הרבה 

אז זה יעבור?

למה הוא לידך?

סעי לחופש...

להירגע..

בהצלחה רבה 

בשורות טובות

עד שתמצאי את האחד שאכן מתאים לך. אמרי לעצמך כנראה זה לא מה שמתאים, אני צריכה כנראה מישהו אחר. והוא יגיע. בהצלחה.

את מזכירה לי אותי מלפני 25 שנה... אשתף אותך בקצרה:היה לי קשר עם בחור חילוני מאוד מיוחד.

אפילו דיברנו על נישואין-והוא מבחינתו הצהיר שישמור את המצוות  הבסיסיות שנוגעות לבית היהודי.

אבל....תוך כדי הקשר הסתבר שלאנשים לא דתיים יש מושגים שונים לגמרי מאנשים שגדלו בבית דתי.

לדוגמא- הוא יכל לצאת בשיא הטבעיות לבילוי עם ידידה שלו. הקב"ה ריחם עלי-וניתקתי את הקשר(למרות שהייתי די חפיפניקית בזמנו). אחרי חצי יובל שנים, אני לא מתחרטת. מגדלת את ילדי עם בעל ירא שמים, ומאחלת לך המון

הצלחה. גאה בך, זה ממש להקריב קורבן. וכפי שאמרתי-אשרי יולדתך.חיזקי ואימצי. השם איתך!

תכלס את עושה לו טובה, את נמצאת במקום מסויים והוא מוכן להתקרב למקום הזה בשביל להיות איתך כי נראה שאתם מתאימים והכל 

ואז נפרדת ממנו והוא התחיל להבין שיש עוד הרבה משמעויות לזה שאת בסקאלה אחרת מבחינה דתית והוא חושב על כל הדברים שזה היה משפיע עליו... והוא מבסוט שזה לא הלך..

הכי חשוב זה פשוט לא להיות בסביבה שלו, גם אם זה הקרבה מצדך

 לא בקטע של לפגוע, אבל נשמע שזה מונע ממך להמשיך ומעיק עלייך ולכן  הייתי הולכת לטיפול(יש טיפול שקוראים לו בעברית ש.ח.ר: שחרור חסמים רגשיים שעובד הרבה על התת מודע..).

אם את רוצה, את מוזמנת בשמחה להתקשר אלי ואתן לך מספר טלפון של מישהי שעוסקת בזה. ממש מומלץ!

לי אישית זה מאד עזר...

מניסיון, לא יודעת עד כמה אפשר למחוק את מה שהיה אבל זה ממש עוזר להתנתק רגשית.

מבינה ממש ומעריצה על הרצון להתקדם!

בהצלחה!!

נ.ב: זה המס' שלי 054-5444992

עילחעילחעליח

בפגישות הראשונות שהרגש נותן תפקיד עיקרי זה נראנ ומרגיש מבאס ופספוס, אבל ככל שיתקדם תביני שהדברים יותר רצינים ושזה עקרונות שיפריוע ויעכבו את הצמיחה הרוחנית המסגרת הבייתית שלך(ם).

שיהיה הרבה בהצלחה!!

כנלע"ד

צודקת. אבל אם זה הרבה זמן ומאז היא הספיקה להיפגש עם כמה אחרים ולא מצליחה לשכוח כנראה ששווה לברר למה..

קראתי את רוב התגובת וחייבת לומר שיש כאלו שממש נראות כאילו היצר הרע כתב אותן!!

לא מתפשרים על הנושא הדתי אם זה חשוב לך. אם זה על זרם שונה בדת אבל אותו אדם מקפיד על קלה כבחמורה,

מתפלל עובד את ה' בשמחה וכו' ולא מפריע לך להתחתן עם חרדי\חבדניק ברסלב וכו' אז כן.

זוגות מעורבים לא שייך. ישנם ערכים שברורים כל כך בציבור שומר מצוות כמו שמירת נגיעה, נאמנות לאישה, טהרת

המשפחה, דיני ייחוד וצניעות עם אישה אחרת, עבודת ה' כללי שלהתחתן עם אדם שלא נוהג כך יהווה עבורך בעיה.

מה אם אחרי החתונה אותו בחור יתנהל בצורה חופשית ופתוחה עם נשים אחרות וכו'? זו רק דוגמא אחת קטנה ויש אינספור דוגמאות אבל אני רוצה לומר לך ששאהבה כזו תעבור. זו לא אהבה אמיתית, פנימית אלא חיצונית

תני לזמן לעשות את שלו . בע"ה כשתפגשי את זה שבאמת ראוי לך את תשכחי ממנו וכדאי גם שתעבדי על לנטרל את עצמך ממנו.

תזכרי תמיד שאיך שהוא כרגע זה לא יעבוד. את בת ישראל, בת של מלך ותמצאי את הנסיך שיעבוד את המלך שלנו יחד איתך בשמחה.

בהצלחה רבה יקירה ובשורות טובות!

מאדירה את היתרונות שלות ומקטינה את החסרונות.  כי כשמישהו רחוק ואין חיכוך תמידי, קל לטעות ולחשוב שהוא מושלם..

בע,ה המיועד שלך יגיע- עם יתרונותיו וחסרונותיו ותזכו לחיים מאושרים ואמיתיים

כשבן הזוג פוגע-גם אם לא בכוונה- בדברים שיקרים ללבך. למשל אם את כמהה לאבא שילמד תורה עם  בנו, יחביא אותו מתחת לטלית בברכת כוהנים וכד'  זה מאד כואב כשזה לא קורה וגם מפחית את ערך בן הזוג בעינייך.

לעבוד עם הדמיון. 

מכיוון שרוב הסיכויים שהדמיון כבר נמצא נוכח בקשר שהיה (או עודנו במחשבות),

הרעיון הוא לגייס אותו כדי להביא את הרגש למקום של השכל. 

כלומר הנחת הבסיס שלי היא שהחלטתך שקולה ואיתנה, וכל שאת מבקשת הוא לשים אותו מאחורייך ולהמשיך הלאה. 

2 אפשרויות:

1. להיזכר בסיטואציות לא נעימות שהיו ולהעצים אותם בדמיון. 

2. להמציא סיטואציות לא נעימות שיכולות לקרות אם כן יהיה קשר, ולהעצים אותם בדמיון. 

אפשרות 1:

לא נעימות זה יכול להיות לדוגמא גם תובנה שהבנת תוך כדי שיחה - שהבית שלך יהיה בכיוון אחר לגמרי ממה שאת רוצה. 

ולנסות כמה שיותר להעצים את הדמיון הזה, ולהיות נוכחת בו. 

דוגמא להעצמה: לשאול את עצמך - מה הרגשת באותו הרגע? ואז לתת לרגש דימוי, תמונה, ריח, וכו'. 

אפשרות 2:

לדמיין אותך ואותו עוד 5 שנים עם השלכה של הפער הדתי ביניכם. כגון: שולחן שבת, הכנת וטרחת על מטעמים יומיים, הגשת, והנה את עומדת לשמוע את דברי התורה מהשיעור שבעלך למד.. ופתאום את רואה שבעלך בכלל לבוש בג'ינס קרוע וקורא עיתון, ובכלל לא ליד השולחן. 

כותבת מניסיון אישי ממקרה יחסית דומה. 

בהצלחה רבה!!

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...