יותר כמה דפי גמרא יצא לה ללמוד (עם תוס'!) ואילו מסכתות הספיקה לסיים

רוב הבנים לא מודעים לחילוקים ולהבדלים בין המדרשות,

אלא אם זו נגיד מדרשה ממש פמיניסטית או גבעונית שאז זה עשוי להדליק נורא אדומה אם הבחור לא בכיוון

מי שמסתכל על שיוך,זאת הבעיה.

מי קבע שאדם שלמד במקום מסויים הוא יותר טוב,תורני,וכו'

לפי דעתי,מי שנמצא במקום גבוה בחיים שלו מבחינה אישיותית,ובכלל מבחינת הסתכלות נכונה על הדברים,לא מסתכל על הדברים בצורה הזאת,אלא הוא בודק מה האדם באמת,בלי קשר להיכן או למד ואיך המקום מתיוג.

ויש לי חברים רציניים מאוד (מבחינה תורנית) שכשדיברתי איתם על הנושא הסכימו איתי לחלוטין.

זה עניין של תיוג בעיקר.

תהיי מי שאת,ו"אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ"

צריך לחפש אמת וחיבור למקום,זה הכל (:

או שאולי עדיף שבחורה תקדיש זמן ללימוד חוויתי נשי ולא שכלי גברי

איך להיות אמא, איך להיות 'אם הבנים שמחה', 

איך ליצור זרימה של חום.  

רמה תורנית? מה זה? 

ידע של x גמרות? 

אולי יותר חשוב לפתח את את הצד הנשי. לא את הצד הגברי. 

ממש לא בכל מקום טוחנים דפי גמרא.

פיתחת כאן צד עיוני. 

ומה עם התינוק? הוא צריך תוייספוס? או שהוא צריך חמלה ויכולת הבנה ללא מילים? 

טוב תגידי זה לא סותר מתוך זה אגיע לזה. 

לדעתי: לא. 

עד כמה שזכור לי אמרו 'אשרי יולדתו' על מי שהביאה את התינוק שלה לבית המדרש, לא על מי שהחליפה לו טיטול וטפחה לו על הגב עוד לפני שהוא הספיק לבכות/לעשות גרעפס מחוסר נוחות. אבל זה רק חז"ל, מי ישמע. 

וזאת לא הייתה כוונתי. 

אני מניח שאת שמעת "רפת שכל לכי למטבח" או משהו בסגנון.

ואני רציתי להגיד "מלאת בינה פוטנציאלית פתחי את כשרונך"

שזה שיש שכל זה יפה מאד אבל 

שכל לא יעזור לתינוק ולילד שיצטרכו אמא שיכולה במבט אחד לדעת אם הוא צריך בקבוק 

או להרגיש בבינה יתרה את מצבו גם בלי להיות לידו.

דברים שאם האשה תהיה 'גברית' היא לא תוכל להרגיש אותם כמו 

מישהי שעשתה מאמץ לפתח אותם. 

אני מקצין קצת כדי להעביר את הנקודה:

זה הפרשנות שלך אם אני מבין

גידול ילדים=טמטום=פחות ערך מ'עבודה נורמלית'

בינה=עקרת בית רפת שכל

בקבוק=עיסוק אינפנטילי שצריך להעביר אותו עד שמגיעים לעיסוק האמיתי נניח לשבת וללמוד איתו ביחד דף גמרא

ההמשך יותר מאוחר

זה הנחת יסוד שלך אישית. 

אם את רוצה את זה מוקצן:

אשה שלא תדע לעשות את המדרוג הנכון

דף גמרא מול פיתוח הבינה 

תהיה אמא פחות טובה. 

לתמצת:

לא הובנתי נכון כלל. קבעת קביעות שלא אמרתי. 

נעזוב טכני. זו לא הייתה כוונתי. 

ב'שחור לבן':

אמא שלמדה 'לימודי בינה-נשיים' תהיה אמא פנימית יותר מ'אמא שכל- לימודים גבריים'.

בינה: כישורים נפשיים פנימיים שיש צורך ללמוד להוציא אותם לפועל. 

לא ניהול משק בית, עזבי טכני. 

כמו שהדור הנוכחי מופצץ בסרטונים ומידע ולכן

מאבד יכולות אנושיות: חברתיות וגם מקצועיות

בדיוק כך גם אשה שלמדה גמרא במשך שנה 

ועיסוקה העיקרי לא היה פיתוח הנשיות החווייתית פנימית 

סביר להניח שהזרימה הפנימית שלה אל הילד וממנו 

תהיה פחותה בהשוואה לאחת שכן חוותה. 

תשאלי נשים נשואות:

איפה הרגשת הגשמת ייעוד, נקרא לזה איחוד בין הפנים לחוץ שלך  

בחוויה פנימית שעברת עם הילד

או בחוויה פנימית שעברת אחרי שלמדת דף גמרא? או הרצאה בטכניון? 

או פריצת דרך בחקר הנוטרונים? 

תשאלי גברים נשואים:

מה עדיף

אשה שהיא בסופו של יום גבר בשמלה

או

אשה שהיא אשה 

עם כל הסט כלים הפנימיים המיוחד לה? 

אינני יודע אם כאן זו הסיבה וכנראה זה בעיה שנובעת ממקום אחר

אבל סתם תראי מה הכוונה ב'לימודי אמא' ועד כמה זה קריטי: 

"ב"ה אני נשואה לאיש מקסים- ממש החצי השני שלי. האופי שלנו שונה ומשלים אחד את השני.
אבל האופי שלנו שונה גם מהאופי שקיים בד"כ.
אני עובדת הרבה עם השכל. מבינה בענייני הבנק. פחות אוהבת את מטלות הבית.
האיש שלי עובד עם הרגש. מבשל. מטפל בילדים. שמח עם ענייני הבית. 
קצת הפוך....
אני שמחה מאוד באיש שקיבלתי מתנה מה'. מודה בכל רגע שזכינו להכיר ולבנות חיים משותפים יחד!
אבל עם עצמי קשה לי. אני מרגישה קושי להתחבר לאמהות שלי.
אני מרגישה שאני מטפלת בילדים כי צריך. קצת מתוך הכרח.
ואז אני מטפלת בהם בצורה קצת קרה ועניינית.
נגיד, מבחינתי להשכיב לישון זה עוד משימה טכנית. להכניס את הילד למיטה ולגרום לכך שירדם.
לעומת זאת האיש שלי שר שירים ומרדים באהבה.
קשה לי גם לאהוב את הילדים ולהראות להם את זה. אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני מספיק נשיקות וחיבוקים. אני לא אומרת להם מספיק שאני אוהבת אותם...

כתבתי קצת קיצוני.
יש פעמים שאני כן אמא קצת יותר מפנקת ואוהבת. אבל אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ יותר ושזה לא זורם לי בקלות.
וזה קשה לי. אני רוצה להתרגש יותר. רוצה להתחבר יותר לאמהות ולא לעבוד על אוטומט...
אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
איך משלבים יותר רגש ומשתיקים קצת את השכל?"

עניתי לך לדבר הזה בדיוק:

אתה מנסה שוב ושוב להוכיח לי שלהיות אמא חשוב יותר מקריירה ושות'.

תגובתי: כאילו דא.

הסיבה שהגבתי לך בהתחלה, היתה ההפרדה הזאת שעשית. כאילו אישה שעוסקת בדברים שכלתניים כותשת את יכולות האימהות שלה.

הייתי מציינת פה שוב שלנשים יש יותר את היכולת לשלב בין דברים, אבל אתה טוען שאפילו ללמוד תורה ולגדל את הילדים בצורה נורמלית בו זמנית זה לא אפשרי, אז גם את הגברים זה עלול להעליב.

עוד כמה דברים

-הקטע בבינה יתירה זה שלא צריך ללמוד את זה. כמו שאותך לא לימדו להיות אבא. 

-האמת שאני די סולדת מעולם המושגים שאתה משתמש בו.

לכנות אישה שכלתנית "גבר בשמלה" זה ממש מעליב. (והתאפקתי עם הניסוח)

-זה כ"כ הזוי (שוב התאפקתי עם הניסוח) בעיניי שאת האישה אתה שואל מה היא מרגישה לגבי הייעוד של עצמה ואת הגבר איך הוא רוצה את האישה שלו.

עניתי לך לדבר הזה בדיוק:

אתה מנסה שוב ושוב להוכיח לי שלהיות אמא חשוב יותר מקריירה ושות'.

תגובתי: כאילו דא   לא מה שהתכוונתי. ז"א לא במובן של הורות מול קריירה 

אלא כמו שראית בציטוט

שיש חשיבות בפיתוח צדדים שכרגע לא נראה שמתייחסים אליהם כ"כ. 

הסיבה שהגבתי לך בהתחלה, היתה ההפרדה הזאת שעשית. כאילו אישה שעוסקת בדברים שכלתניים כותשת את יכולות האימהות שלה.

במידה מסוימת נכון. כותשת. 

אם היא לומדת במשך שנה שכל ולא

תייחסת לצד הפנימי שלה או המינון לרעתו 

אז אפשר להניח שהיכולות שלה יהיו נמוכות יותר. 

ההוכחה : הדמגוגיה לעיל. 

הייתי מציינת פה שוב שלנשים יש יותר את היכולת לשלב בין דברים, אבל אתה טוען שאפילו ללמוד תורה ולגדל את הילדים בצורה נורמלית בו זמנית זה לא אפשרי, אז גם את הגברים זה עלול להעליב. לא כתבתי דבר כזה

עוד כמה דברים

-הקטע בבינה יתירה זה שלא צריך ללמוד את זה. כמו שאותך לא לימדו להיות אבא. לא מסכים

ההבדל הוא שאבא זה לא אמא 

עם אבא טכני אפשר לחיות אמא קרה או עם פוטנציאל חום יותר גדול 

זה פגיעה ישירה בנפש הילד הוא ניזון ממנה בחוט תת קרקעי

-האמת שאני די סולדת מעולם המושגים שאתה משתמש בו.

לכנות אישה שכלתנית "גבר בשמלה" זה ממש מעליב. (והתאפקתי עם הניסוח)

זה היה לצורך העברת הנקודה ולא יצא לי ניסוח מהיר יותר טוב סליחה 

-זה כ"כ הזוי (שוב התאפקתי עם הניסוח) בעיניי שאת האישה אתה שואל מה היא מרגישה לגבי הייעוד של עצמה ואת הגבר איך הוא רוצה את האישה שלו.

אפשר לשאול את זה מאיזה זווית שתרצי.

נסחי ועשי סקר. אם תרצי אני אנסח מחדש. 

אולי אני טועה. 

הסתירה שאתה יוצר בין שכלתנות לאימהות פשוט מעליבה.

אין לי איך לתאר את זה אחרת. אתה לוקח את כל הנשים, בונה תבנית דמיונית בראש שלך, מי שלא עונה עליה היא גבר בשמלה, חסרת יכולות אימהיות, היכולות שלה נמוכות והצד הפנימי שלה רעוע.

רק בריאות.

ולגבי הנק' האחרונה, כנראה לא הבנת. לא דיברתי על התוצאות של הסקר הדבילי שלך אלא על השאלות שבחרת לשאול, שמעידות על התפיסה שלך.

הסתירה שאתה יוצר בין שכלתנות לאימהות פשוט מעליבה.

פרשנות שלך.ומוטעית. 

אמהות היא כשרון שלוקח את השכל והרגשפלוס החלק שמחבר ביניהם ויוצר איתו 

חיבור עם הילדים. ועם תלמדי גמרא על חשבון פיתוח ושכלול הכשרון הזה

ההנחה שלי היא שתהיי אמא פחות מהפוטנציאל שגלום בך. 

(עזבי צדדים טכניים) מדובר כאן על הרחבה ושכלול

של הכשרון האמהי. 

יש לך שנה ללמוד. מה תלמדי. זאת השאלה. מה יותר חשוב. 

שניהם. אבל מה יותר. 

אין לי איך לתאר את זה אחרת. אתה לוקח את כל הנשים, בונה תבנית דמיונית בראש שלך, מי שלא עונה עליה היא גבר בשמלה, חסרת יכולות אימהיות, היכולות שלה נמוכות והצד הפנימי שלה רעוע.

רק בריאות.

הכל היה מוקצן ושחור לבן לצורך תמצות הדיון והעברת הנקודה בצורה חדה 

ולגבי הנק' האחרונה, כנראה לא הבנת. לא דיברתי על התוצאות של הסקר הדבילי שלך אלא על השאלות שבחרת לשאול, שמעידות על התפיסה שלך.

הבנתי. או חושב שהבנתי. שניתן מזה להקיש על התפיסה שלי. אוקיי. 

בסדר צודקת קצת דמגוגי. אנסח מחדש. 

הכל היה שחור לבן.

תהיי ספורטיבית. 

אין צורך לקלל. 

זה מראה מה התפיסה שלך לגבי מה את עושה כמישהו סה"כ חושב אחרת ממך. 

ואין לזה מקום. 

אתה סה"כ חושב אחרת ממני?

אז הדעה הזאת, בדבר הקשר בין שכלתנות לנשיות, נכונה בעיניך? או שהיא נכתבה לשימוש הפרובוקציה ופגיעה ברגשות הציבור?

אני ממש מתנצלת על השימוש במילה "דבילי" כלפי הסקר שלך. הייתי אומרת שאנחנו פיטים אבל מה שאתה אמרת כ"כ הרבה יותר מעליב שאין בכלל מה להשוות.

אז אתה אומר שאין מה להקיש מהדעות שההודעות שלך מייצגות לתפיסה שלך? מעניין.

"מה התפיסה שלי לגבי מה אני עושה כשמישהו חושב קצת אחרת ממני"? אחי, יש כשל לוגי במשפט. אין תפיסה לגבי מה אני עושה, זו פשוט דרך פעולה. נגיד להשתמש במילה "דבילי" על סקר שהצעת לערוך, שהשאלות בו מעידות על תפיסה כלשהי שאינך אוחז בה על אף שייצגת אותה, זו דרך פעולה שאני נוקטת בה כלפי סקרים שתפיסת העולם בהם מעליבה אותי ממש.

אופס, לא התכוונתי להשתמש במילה "לוגי". 

הסגנון ורוח הדברים כאן הם לא אידיאלים.

אגרסיביות ומוחצנות זה לא אידיאלי. 

לא לגבר ולא לאשה. במיוחד. 

ובמורד הדף יש מישהי שהסגנון שלך גורם לה לא לדבר בחופשיות.

אולי אני טועה. 

תשאלי אותה. 

אם תקראי שוב אני לא קשרתי בין אמהות =טמטום.

וגם לא התייחסת להבנות המוטעות שלך את דבריי. 

"אז הדעה הזאת, בדבר הקשר בין שכלתנות לנשיות, נכונה בעיניך?"

לא הבנת כנראה. 

אתה לא רוצה שיחבבו אותי?..

היא מוחאת לך כפיים מהיציע 

כי נתת פייט ראוי לשייח הבדואי עם האישה במטבח 

וזה פספוס.

את באמת חושבת שאין מקום לפתח ולנצל את השכל כי זה עלול לפגוע באינטואיציה האימהית??
כי זה הדבר היחיד נגדו יצאתי.

זה חוסר הבנה טוטאלי 

אני מעולם לא אמרתי דבר כזה

כאילו דיברנו 

כאילו הבנו

בסופו של יום 

אני אמרתי בינה את שמעת אשה קטנה 

אמרתי כשרון  שמעת הקטנה ולכי למטבח 

לא זו הייתה כוונתי 

עייני שם שם

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

אני כבר לא זוכר 

אם זה השיעור המתאים ביותר. 

עברתי עכשיו על ההבנות שלך. 

לא הצלחתי להעביר את ההבנה שלי אלייך.

נתת פרשנות שגויה. ולא התייחסת לתיקונים שלי להבנות שלך באופן גורף.

קורה.

אבל הנושא כולו מביא לי עצבים- אז אני מעדיפה לשתוק ולהסתכל מהצד

וגם אם לא תכניסי מילים לפי...אשמח

לא כל תגובה שלך זה "לצאת"
אבל כשאני מרגישה שמנסים או שיש כזה עניין לקטול את הדיבור
זה מוציא את החשק להגיב. ואז את דעותיי אשמור לעצמי
[את מוזמנת לדפדף כמה שרשורים למצוא את המקבץ על המרשות- שם כתוב בגדול מה שאני חושבת ]
אולי אני טועה אבל זה מה שאני מרגישה.

לענייננו-
אין מצווה לאישה לטחון דפי גמרא ותורה שהיא אקסטרא בשבילה.
יש לה עניין גדול ללמוד את הבסיס ולקיים אותו טוב.
על גבי זה- בבקשה.
אבל לא לבלבל את היוצרות.

וכן. 
@מקיין מגדיר  את מה שאני [בחלקו] מסכימה לו.

סגנון התקפי ומוחץ

יתכן והדבר עצמו הוכחה 

לכך שהם 'קצת גבר'

כי לנצח אנשים או להלחם מלחמות זה תפקיד הגבר 

אבל להיות נשית זה אומר לא להלחם אלא גבורה נשית חכמה 

שאין בה כוח גברי 

המשך אחכ

1.לא

2. לא 

כרגע אין זמן

מה זה הסגנון ההתקפי והמוחץ הזה?!

יצור בלתי נשי שכמוך!

אפילו יש אמירה מפורשת, שאמירת קריאת שמע שחרית וערבית היא קיום של "והגית בו יומם ולילה". 

אין שום עניין ב'טחינת דפי גמרא' לאף אחד. והבסיס של כולם זה ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיים אותם טוב. 

יש הבדל בין גברים נלשים

אנלא יודעת אם יש לי כח להסביר לך שוב
כי כולם יצאו עליי פה

אבל יש חילוק ברור בין החיובים
הבסיסיים
לבין האקסטרות.

יש איזה שש מצוות במצטבר שבהן גברים חייבים ונשים פטורות (סוכה, ארבעה מינים, בל תקיף, בל תטמא למתים, תפילין, וראיה). לרובן יש השלכות גם על המצוות שנשים חייבות בהן, כך שגם את הסוגיות שקשורות אליהן הן צריכות ללמוד. 

אני מתפלא איך מישהי שמפגינה ידע כ"כ נרחב (שאני באמת (!) מתרשם ממנו) אומרת שזה מיותר לגמרי. את לא חושבת שזה תרם לך? 

מי שזה מעניין אותו- מוזמן לשמוע.
אני לא אוהבת שעושים הרמות להנחתה. זה הכל.

אבל מה שכתבת כאן ספציפית, אינו נכון.

שהרי מצוות תלמוד תורה, שבה חייב האיש, אינה "ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיים אותם טוב" בלבד. אלא ללמוד תורה כמיטב יכולתו, מעבר למה שצריך כדי "לעשות" משהו. ומה שנאמר שאפילו קרא ק"ש שחרית וערבית קיים "והגית", זה כשאי אפשר יותר. המינימום. אבל לא שע"י כך פטור ממצוות ת"ת. וגידרה של המצוה אינו רק בפסוק זה, שהוא בכלל מספר יהושע.

ולאידך, גם לא נכון מה שבהודעה הבאה ש"את הסוגיות שקשורות אליהן הן צריכות ללמוד". צריכות לדעת את ההלכות. אי אפשר לומר שיש עליהן "חיוב" ללמוד את הסוגיות..

אם "כשאי אפשר יותר" אז יוצאים ידי חובה בק"ש שחרית וערבית - אז סימן שמי שלא יכול יותר אינו מחוייב יותר = הוא פטור.

מלבד זאת - זה בדיוק מה שנקרא להיכנס לדיון...

[ואתה מבין שאם הייתי חושב שיש סתירה, לא הייתי כותב.. אז מה זה, "אתה מבין את הסתירה שכתבת"?...]

הבאת בתור כביכול ראיה לכך שאיש חייב "ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיימם" בלבד, כאשה, את זה שיוצא בק"ש שחרית וערבית, כדרשת חז"ל מהפסוק "והגית".

ועל כך אמרתי שאינו נכון. כי איש מחוייב במצוות תלמוד-תורה, מעבר ל"לדעת מה שעליו לעשות" שגם זה צריך - ואשה אינה חייבת בכך. ולכן, הפסוק "והגית" ודרשתו, אינם ראיה ל"השוואה" זו, כי הוא מדובר במחוייבות המינימלית כשלא ניתן יותר. אבל ברגע שיש זמן פנוי יותר - וזה אצל רוב בני האדם - מיד יוצא לפעל ההבדל בין חיוביהם.

וכך אומר ה"אור שמח", שהחיוב על כל איש בלימוד הוא כפי מיטב יכולתו בהתאם לנסיבותיו ויכולתו, כולל קישורו הנפשי לתורה (לא ציטוט מדויק. זה לא "פסיקת הלכה" כאן, כמובן). אכן, חיוב - ומשתנה בחלותו לפי הנסיבות. יש דבר כזה.

ב. זה לא "להיכנס לדיון".. אני התכוונתי שאינני נכנס לדיון הכללי כאן, של הערך של לימוד תורה לנשים. אני חושב שנאמרו לגביו - מהקצת שראיתי - דברים של טעם משני הצדדים, וגם קצת "גלישות", והעדפתי לא להיכנס לכך.

א. אני מכיר את ההסבר הזה לגבי חיוב תלמוד תורה של גבר, ולא השתכנעתי בנכונותו. 

ב. אנחנו חלוקים בדיוק בשאלה לגבי האם אפשר להשליך מכאן על שאלת לימוד תורה לנשים (לדעתך יש איזה מין פטור כוללני כזה; להבנתי, והרבה ראשונים מדברים על כך, הפטור נובע מסיבות הקשורות בפטור שיש לגברים מסוימים מלימוד התורה: או כי פעם הן היו באמת טיפשות, או כי פעם הן היו באמת עסוקות כל היום במלאכות הבית. שני הדברים הללו אינם רלוונטיים בעליל היום). כך שאני מכיר את שיטתך, אבל חולק עליה. אז אולי אינך סובר כמוני, אבל זה לא הופך את שיטתי לטעות. זה לא שאיני מכיר את הסוגיות ואת הפרשנות שלך אליהן, אני פשוט איני מתעקש להכניס לתוך מה שעולה מהן פרשנות מהותנית. 

1. ...יותר מדי שכל יפגום בתפקיד הנשי שלהן 

2. .... אין מקום לפתח ולנצל את השכל כי זה עלול לפגוע באינטואיציה האימהית

   **********************************************************************************************

יש לך את "בינה יתירה ניתנה באישה"- סתם בגלל השכל, כן?
או שאם זה נשמע לך כ "אינטואיציה אימהית" לא שייכת ל "שכל של תורה" זה גם בסדר.

אני אומרת
לאישה יש ראש, ברור.
אישה מצווה על דברים כמו איש, "אשר קדשנו במצוותיו"

אלא מה?

מתוך התחשבות והבנה שהיא עושה דבר לא פחות חשוב מהאיש ואפילו אולי יותר, התורה ראתה לנכון לפתור אותה מחיובים מסויימים על מנת לתת לה אפשרות לממשש את כל הפוטנציאל שהאינטואיציה האימהית שלה-
זאת שאת לא ממש מחבבת
 או חושבת שהיא מעידה על חולשה ו "רפיון שכל"


ודבר נוסף- מי אמון בבית על חינוך לתו"מ? מי מחלחל בילדים את יסודות האמונה ויסודות החיים הקריטיים להמשך?
אם חכמת האם לא הייתה נוכחת בתפקוד הבייתי, היא לא הייתה נקראת "עקרת הבית". ולא הייתה מקבלת פריבילגיות הלכתיות הנוגעות לה, ודווקא לה.

ככל שאני בעניותי יודעת,
האמא היא זו שרוב היום מגדלת ונמצאת עם ילדיה
[כן כן באידאל. או שאת חושבת שהמטפלת זוכה לכך מן ההפקר ואז זה גם מחשבה לגיטימית?]
והיא זו שמקיימת "את פתח לו"
ולכן הקדימה תורה כיבוד אם למורא אב "איש אמו ואביו תיראו" ועייני ברש"י שם. 


סליחה אם הייתי תקיפה מידיי.
השתדלתי להביר לך בחדות
שאין קשר בין חכמה לבין כמה דפי גמרא האישה טוחנת [ולא מועילים לה בכלום, מחילה שאני אומרת ככה. עוד לא נתקלתי בימי חיי שכשמכינה שבת מעבירה סוגיה בראש להנאתה. כן שמעתי סיפור זוועתי על הלבנת פנים במסווה של "התפלפלות"]


אגב
עיצה ידידותית
קצת נכונות תעזור כאן.
 

מחקתי.

גם בגלל מה שכתבתי קודם


[וברור שאין שום קטע לטחון הרב קוק ולדעת את ההשלכה למעשה על הכשרות למשל. תורת חיים ככל שלימדוני= זו תורה שמשליכה על תחומי החיים גם למעשה. לא רק בשביל להתנצח עם חילונים או עם דתיים]

תמשיכי בעיסוקייך
ראי ברכה בעמלך

אנחנו לא נסכים ממילא.

כל טוב!

העמקה: 

שעורי ד"ר אבולעפיה 

"מעלת נפש האיש" / "האישה"

יש שמה עכשיו סדרה חדשה "מרווקות לנשואין"

אם מצא חן בעיניך אולי כדאי להמליץ כאן 

(אינני קשור אליו) 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

רמזת להלבנת פנים ונכונות 

נא להגיד לי ברחל בתך הקטנה במה מדובר

דרסתי מישהי בדרך אל האמת המוחלטת שלי? 

את תדעי יותר - זה בטוח. 

חשוב מאד - זה בטוח. 

השאלה היא מה חשוב יותר. 

אנסח אחרת

האם ללמוד בינה או ללמוד שכל? ומי העיקרי מביניהם לאמא לעתיד. 

מה הלימוד הכי טוב לדעתך לאבא לעתיד?

למדתי במדרשה שהיום אני מאוד רחוקה מתפיסת עולמה, אבל למדתי היטב. גם גמרא וגם הרבה לא גמרא. המשכתי ללמוד הרבה במדרשה בבר אילן וגם ביליתי חודש אלול בעוד מדרשה.

תמיד אהבתי ללמוד.

ואני רואה שיש לזה ביטוי מעשי בחינוך הילדים.

עולות שאלות- הן בידע הלכתי והן בנושאים אמוניים- ואני מרגישה שיש לי בסיס מוצק לענות ממנו.

מספרים סיפורי חז"ל וסיפורי תנ"ך ואני לגמרי רואה איך כל מה שלמדתי עוזר לי אחד לאחד להבין, להסביר, לבאר, להבהיר, להדגיש מסרים חשובים.

וגם בקשר הזוגי- אמנם זה תלוי זוג, אבל יכול להיות שיח תורני עמוק יותר אם לאישה יש ידע מעבר למה שהיא למדה בתיכון.

כן מדרשה לא מדרשה- לא משנה. חשוב שנשים ילמדו ויתקדמו גם בתחומים התורניים ולא רק בתחום המקצועי שלהן. (בעיני לא מתאים שאישה עם דוקטורט בביולוגיה תסתובב עם ידע עצום בביולוגיה ולעומתו עם ידע ברמת תיכון של התחום התורני). שלא לדבר על העובדה שלימוד תורה, גם לנשים, מקדם אותן מבחינה רוחנית.

שאת משתמשת בזה. 

ועוד עובדה היא שלא הזכרת 

לימודים או יותר נכון לימוד דרך חוויה של אמהות לעתיד.

אינני יודע אם עקבת אחר עיקרי השרשור

תראי למעלה את התשובה שלי 'אנסה' 

בהקצנה:

מה יותר חשוב 

אמא עם ידע או אמא 

שיודעת להכיל, לרחם, להבין, לשמוע את הזרמים הפנימיים 

להרגיש מה עבר על הילד במבט אחד או אפילו מבלי לראות. 

בהקצנה:

ילד צריך ד"ר לחינוך או גננת מלאה ברחמים ?

הנקודה היא שאין דגש (כנראה) על לימודים של אמהות מהצד הפנימי 

וזה לא העיקר בתוכנית הלמודים (כנראה) 

וההנחה היא שכשרוב התוכנית היא עיוניתשכלית גברית אז זה משפיע 

על הדנא הנשי. הופך אותן ליותר שכליות על חשבון האמהות. 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

ובגלל אווירה קצת לוחמנית

תסתכלי מה עניתי לבת 30

א. אני כמעט משוכנעת שבכל המדרשות, או לפחות ברובן כן מדברים על אמהות.על איזה פן באמהות- זה משתנה. אבל הלימוד ברוב המדרשות הוא לימוד נשי ומכוון לזה.

ב. כמו דברים אחרים- קצת קשה ללמוד על אמהות לפני שנמצאים שם. למה, אתה לומד בישיבה על אבהות? לומדים בכללי, אולי עקרונות. אבל מה שמלמד אותנו בתכל'ס זו החוויה. הורים לילד בן שנה לא יודעים איך להיות הורים לילד בן 15. כשהילד יהיה בן 15- ידעו. הורות בכלל ואמהות בפרט זה לא "לימוד". זו צמיחה, זה תהליך, זה למידה מהשטח.

ג. הכלה, הבנה וכ'ו אלו יכולות ותכונות שיש כאלה שיש להם באופן טבעי ויש כאלה שלא, וצריכים ללמוד את זה. לא נראה לי קשור לללימודים במדרשה.אולי מדרשות ,רוחניות, יותר מכניסות דברים כאלה. אבל בית הספר של החיים- בזוגיות ובהורות- מלמד הכי טוב.

(כתוב קצת מבולגן.)

לפתח את הכשרון. 

כנראה הכי טוב זה דרך חוויה

למען העברת הנקודה נגיד שלצאת לטבע 

ולתרגל משהו לא אינטלקטואלי (נניח דמיון מודרך לאו דווקא בנושא נשי כמו היריון

לתרגל רכות או הכלה בנפש

(לא קשור כלל לזה שאת עכשיו יודעת מה צריך עשות בדיוק בכל שלב של הילדות ואפילו לא מהצד הפסיכולוגי-טכני אלא מהצד של פיתוח כשרון פנימי. תקשורת יותר טובה עם הצד הפנימי שלך

מה הגוף שלך אומר לך כרגע למשל. מתוך זה שתהיה לך מודעות למה שהגוף משדר לך

אח"כ תוכלי להרגיש את הילד כי את יותר הרמונית החוץ והפנים שלך יותר מאוחדים ואז יש זרימה טובה יותר אל הילד וממנו)

 יהיה הרבה יותר טוב 

מפיסקה באורות הקודש 

ואפילו לימוד מול דף של 'נושא נשי' כי השריר שמאמנים הוא שכל.

ואם יאמנו את השריר שנקרא בינה 

בבוא העת יהיה כלי מוכן שלתוכו אפשר יהיה ליצוק את האמהות. 

מה שאמרת שמדברים איתן נשמע יותר טכני חיצוני

(היום נלמד מקורות מההלכה ומהאגדה על נשיות סתם זורק)

באמת יש מקום ללימודי אבהות לא במובן של 'הנחיית הורים' 'כך תהיה הורה מעולה' 

אמא יותר קריטית לילד. 

ב. אם היו מכניסים לישיבות שעה של תרגול חוויה  (לא רוחניות ולא תיקון המידות במובן הטכני) 

    באמת דברים היו נראים אחרת.

ג. זה מה שאני מנסה להגיד 

  למה לא לעשות בית ספר לחיים? זה הרבה יותר חשוב מדף גמרא לנשים. 

  רוחניות? מה זה? כתבי חסידות? זה אותו דבר כמו גמרא. השריר הוא אותו שריר. שכל. וזה חשוב. מאד. 

  אבל פחות. 

   את מדברת כנראה יותר בצד הטכני. אני דיברתי על בניין הנפש. 

זה קטע שהבאתי קודם 

כנראה זה בעיה שנובעת מהורים וכו'

אבל זה לא משנה מה הסיבה 

תחשבי שהיא הייתה מנצלת את השנת מדרשה להפגש עם הרובד הזה בנפש שלה 

לפתח כלים להביט אל תוך נפשה להבין שיש לה קושי שם ולפתור את זה 

לא מדובר כאן על מקרה חריג. מדובר כאן על בחורה נורמטיבית לגמרי. 

אז היא הלכה למדרשה, למדה עם השכל דברים חשובים ובזמן הזה הייתה יכולה 

לפתח כישורים אחרים. שמה לעשות יותר חשובים. אם מעמידים דברים אחד מול השני. 

והם לא סותרים. לצורך הדיון העקרוני העמדתי את זה אחד מול אחד. 

"ב"ה אני נשואה לאיש מקסים- ממש החצי השני שלי. האופי שלנו שונה ומשלים אחד את השני.
אבל האופי שלנו שונה גם מהאופי שקיים בד"כ.
אני עובדת הרבה עם השכל. מבינה בענייני הבנק. פחות אוהבת את מטלות הבית.
האיש שלי עובד עם הרגש. מבשל. מטפל בילדים. שמח עם ענייני הבית. 
קצת הפוך....
אני שמחה מאוד באיש שקיבלתי מתנה מה'. מודה בכל רגע שזכינו להכיר ולבנות חיים משותפים יחד!
אבל עם עצמי קשה לי. אני מרגישה קושי להתחבר לאמהות שלי.
אני מרגישה שאני מטפלת בילדים כי צריך. קצת מתוך הכרח.
ואז אני מטפלת בהם בצורה קצת קרה ועניינית.
נגיד, מבחינתי להשכיב לישון זה עוד משימה טכנית. להכניס את הילד למיטה ולגרום לכך שירדם.
לעומת זאת האיש שלי שר שירים ומרדים באהבה.
קשה לי גם לאהוב את הילדים ולהראות להם את זה. אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני מספיק נשיקות וחיבוקים. אני לא אומרת להם מספיק שאני אוהבת אותם...

כתבתי קצת קיצוני.
יש פעמים שאני כן אמא קצת יותר מפנקת ואוהבת. אבל אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ יותר ושזה לא זורם לי בקלות.
וזה קשה לי. אני רוצה להתרגש יותר. רוצה להתחבר יותר לאמהות ולא לעבוד על אוטומט...
אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
איך משלבים יותר רגש ומשתיקים קצת את השכל?"

שמתאימה ללימוד לבנות,

יכולה לפעמים להשפיע (לטובה) על כל כיוון החיים.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.

האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.

אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים

הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)

גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?