יותר כמה דפי גמרא יצא לה ללמוד (עם תוס'!) ואילו מסכתות הספיקה לסיים

רוב הבנים לא מודעים לחילוקים ולהבדלים בין המדרשות,

אלא אם זו נגיד מדרשה ממש פמיניסטית או גבעונית שאז זה עשוי להדליק נורא אדומה אם הבחור לא בכיוון

מי שמסתכל על שיוך,זאת הבעיה.

מי קבע שאדם שלמד במקום מסויים הוא יותר טוב,תורני,וכו'

לפי דעתי,מי שנמצא במקום גבוה בחיים שלו מבחינה אישיותית,ובכלל מבחינת הסתכלות נכונה על הדברים,לא מסתכל על הדברים בצורה הזאת,אלא הוא בודק מה האדם באמת,בלי קשר להיכן או למד ואיך המקום מתיוג.

ויש לי חברים רציניים מאוד (מבחינה תורנית) שכשדיברתי איתם על הנושא הסכימו איתי לחלוטין.

זה עניין של תיוג בעיקר.

תהיי מי שאת,ו"אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ"

צריך לחפש אמת וחיבור למקום,זה הכל (:

או שאולי עדיף שבחורה תקדיש זמן ללימוד חוויתי נשי ולא שכלי גברי

איך להיות אמא, איך להיות 'אם הבנים שמחה', 

איך ליצור זרימה של חום.  

רמה תורנית? מה זה? 

ידע של x גמרות? 

אולי יותר חשוב לפתח את את הצד הנשי. לא את הצד הגברי. 

ממש לא בכל מקום טוחנים דפי גמרא.

פיתחת כאן צד עיוני. 

ומה עם התינוק? הוא צריך תוייספוס? או שהוא צריך חמלה ויכולת הבנה ללא מילים? 

טוב תגידי זה לא סותר מתוך זה אגיע לזה. 

לדעתי: לא. 

עד כמה שזכור לי אמרו 'אשרי יולדתו' על מי שהביאה את התינוק שלה לבית המדרש, לא על מי שהחליפה לו טיטול וטפחה לו על הגב עוד לפני שהוא הספיק לבכות/לעשות גרעפס מחוסר נוחות. אבל זה רק חז"ל, מי ישמע. 

וזאת לא הייתה כוונתי. 

אני מניח שאת שמעת "רפת שכל לכי למטבח" או משהו בסגנון.

ואני רציתי להגיד "מלאת בינה פוטנציאלית פתחי את כשרונך"

שזה שיש שכל זה יפה מאד אבל 

שכל לא יעזור לתינוק ולילד שיצטרכו אמא שיכולה במבט אחד לדעת אם הוא צריך בקבוק 

או להרגיש בבינה יתרה את מצבו גם בלי להיות לידו.

דברים שאם האשה תהיה 'גברית' היא לא תוכל להרגיש אותם כמו 

מישהי שעשתה מאמץ לפתח אותם. 

אני מקצין קצת כדי להעביר את הנקודה:

זה הפרשנות שלך אם אני מבין

גידול ילדים=טמטום=פחות ערך מ'עבודה נורמלית'

בינה=עקרת בית רפת שכל

בקבוק=עיסוק אינפנטילי שצריך להעביר אותו עד שמגיעים לעיסוק האמיתי נניח לשבת וללמוד איתו ביחד דף גמרא

ההמשך יותר מאוחר

זה הנחת יסוד שלך אישית. 

אם את רוצה את זה מוקצן:

אשה שלא תדע לעשות את המדרוג הנכון

דף גמרא מול פיתוח הבינה 

תהיה אמא פחות טובה. 

לתמצת:

לא הובנתי נכון כלל. קבעת קביעות שלא אמרתי. 

נעזוב טכני. זו לא הייתה כוונתי. 

ב'שחור לבן':

אמא שלמדה 'לימודי בינה-נשיים' תהיה אמא פנימית יותר מ'אמא שכל- לימודים גבריים'.

בינה: כישורים נפשיים פנימיים שיש צורך ללמוד להוציא אותם לפועל. 

לא ניהול משק בית, עזבי טכני. 

כמו שהדור הנוכחי מופצץ בסרטונים ומידע ולכן

מאבד יכולות אנושיות: חברתיות וגם מקצועיות

בדיוק כך גם אשה שלמדה גמרא במשך שנה 

ועיסוקה העיקרי לא היה פיתוח הנשיות החווייתית פנימית 

סביר להניח שהזרימה הפנימית שלה אל הילד וממנו 

תהיה פחותה בהשוואה לאחת שכן חוותה. 

תשאלי נשים נשואות:

איפה הרגשת הגשמת ייעוד, נקרא לזה איחוד בין הפנים לחוץ שלך  

בחוויה פנימית שעברת עם הילד

או בחוויה פנימית שעברת אחרי שלמדת דף גמרא? או הרצאה בטכניון? 

או פריצת דרך בחקר הנוטרונים? 

תשאלי גברים נשואים:

מה עדיף

אשה שהיא בסופו של יום גבר בשמלה

או

אשה שהיא אשה 

עם כל הסט כלים הפנימיים המיוחד לה? 

אינני יודע אם כאן זו הסיבה וכנראה זה בעיה שנובעת ממקום אחר

אבל סתם תראי מה הכוונה ב'לימודי אמא' ועד כמה זה קריטי: 

"ב"ה אני נשואה לאיש מקסים- ממש החצי השני שלי. האופי שלנו שונה ומשלים אחד את השני.
אבל האופי שלנו שונה גם מהאופי שקיים בד"כ.
אני עובדת הרבה עם השכל. מבינה בענייני הבנק. פחות אוהבת את מטלות הבית.
האיש שלי עובד עם הרגש. מבשל. מטפל בילדים. שמח עם ענייני הבית. 
קצת הפוך....
אני שמחה מאוד באיש שקיבלתי מתנה מה'. מודה בכל רגע שזכינו להכיר ולבנות חיים משותפים יחד!
אבל עם עצמי קשה לי. אני מרגישה קושי להתחבר לאמהות שלי.
אני מרגישה שאני מטפלת בילדים כי צריך. קצת מתוך הכרח.
ואז אני מטפלת בהם בצורה קצת קרה ועניינית.
נגיד, מבחינתי להשכיב לישון זה עוד משימה טכנית. להכניס את הילד למיטה ולגרום לכך שירדם.
לעומת זאת האיש שלי שר שירים ומרדים באהבה.
קשה לי גם לאהוב את הילדים ולהראות להם את זה. אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני מספיק נשיקות וחיבוקים. אני לא אומרת להם מספיק שאני אוהבת אותם...

כתבתי קצת קיצוני.
יש פעמים שאני כן אמא קצת יותר מפנקת ואוהבת. אבל אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ יותר ושזה לא זורם לי בקלות.
וזה קשה לי. אני רוצה להתרגש יותר. רוצה להתחבר יותר לאמהות ולא לעבוד על אוטומט...
אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
איך משלבים יותר רגש ומשתיקים קצת את השכל?"

עניתי לך לדבר הזה בדיוק:

אתה מנסה שוב ושוב להוכיח לי שלהיות אמא חשוב יותר מקריירה ושות'.

תגובתי: כאילו דא.

הסיבה שהגבתי לך בהתחלה, היתה ההפרדה הזאת שעשית. כאילו אישה שעוסקת בדברים שכלתניים כותשת את יכולות האימהות שלה.

הייתי מציינת פה שוב שלנשים יש יותר את היכולת לשלב בין דברים, אבל אתה טוען שאפילו ללמוד תורה ולגדל את הילדים בצורה נורמלית בו זמנית זה לא אפשרי, אז גם את הגברים זה עלול להעליב.

עוד כמה דברים

-הקטע בבינה יתירה זה שלא צריך ללמוד את זה. כמו שאותך לא לימדו להיות אבא. 

-האמת שאני די סולדת מעולם המושגים שאתה משתמש בו.

לכנות אישה שכלתנית "גבר בשמלה" זה ממש מעליב. (והתאפקתי עם הניסוח)

-זה כ"כ הזוי (שוב התאפקתי עם הניסוח) בעיניי שאת האישה אתה שואל מה היא מרגישה לגבי הייעוד של עצמה ואת הגבר איך הוא רוצה את האישה שלו.

עניתי לך לדבר הזה בדיוק:

אתה מנסה שוב ושוב להוכיח לי שלהיות אמא חשוב יותר מקריירה ושות'.

תגובתי: כאילו דא   לא מה שהתכוונתי. ז"א לא במובן של הורות מול קריירה 

אלא כמו שראית בציטוט

שיש חשיבות בפיתוח צדדים שכרגע לא נראה שמתייחסים אליהם כ"כ. 

הסיבה שהגבתי לך בהתחלה, היתה ההפרדה הזאת שעשית. כאילו אישה שעוסקת בדברים שכלתניים כותשת את יכולות האימהות שלה.

במידה מסוימת נכון. כותשת. 

אם היא לומדת במשך שנה שכל ולא

תייחסת לצד הפנימי שלה או המינון לרעתו 

אז אפשר להניח שהיכולות שלה יהיו נמוכות יותר. 

ההוכחה : הדמגוגיה לעיל. 

הייתי מציינת פה שוב שלנשים יש יותר את היכולת לשלב בין דברים, אבל אתה טוען שאפילו ללמוד תורה ולגדל את הילדים בצורה נורמלית בו זמנית זה לא אפשרי, אז גם את הגברים זה עלול להעליב. לא כתבתי דבר כזה

עוד כמה דברים

-הקטע בבינה יתירה זה שלא צריך ללמוד את זה. כמו שאותך לא לימדו להיות אבא. לא מסכים

ההבדל הוא שאבא זה לא אמא 

עם אבא טכני אפשר לחיות אמא קרה או עם פוטנציאל חום יותר גדול 

זה פגיעה ישירה בנפש הילד הוא ניזון ממנה בחוט תת קרקעי

-האמת שאני די סולדת מעולם המושגים שאתה משתמש בו.

לכנות אישה שכלתנית "גבר בשמלה" זה ממש מעליב. (והתאפקתי עם הניסוח)

זה היה לצורך העברת הנקודה ולא יצא לי ניסוח מהיר יותר טוב סליחה 

-זה כ"כ הזוי (שוב התאפקתי עם הניסוח) בעיניי שאת האישה אתה שואל מה היא מרגישה לגבי הייעוד של עצמה ואת הגבר איך הוא רוצה את האישה שלו.

אפשר לשאול את זה מאיזה זווית שתרצי.

נסחי ועשי סקר. אם תרצי אני אנסח מחדש. 

אולי אני טועה. 

הסתירה שאתה יוצר בין שכלתנות לאימהות פשוט מעליבה.

אין לי איך לתאר את זה אחרת. אתה לוקח את כל הנשים, בונה תבנית דמיונית בראש שלך, מי שלא עונה עליה היא גבר בשמלה, חסרת יכולות אימהיות, היכולות שלה נמוכות והצד הפנימי שלה רעוע.

רק בריאות.

ולגבי הנק' האחרונה, כנראה לא הבנת. לא דיברתי על התוצאות של הסקר הדבילי שלך אלא על השאלות שבחרת לשאול, שמעידות על התפיסה שלך.

הסתירה שאתה יוצר בין שכלתנות לאימהות פשוט מעליבה.

פרשנות שלך.ומוטעית. 

אמהות היא כשרון שלוקח את השכל והרגשפלוס החלק שמחבר ביניהם ויוצר איתו 

חיבור עם הילדים. ועם תלמדי גמרא על חשבון פיתוח ושכלול הכשרון הזה

ההנחה שלי היא שתהיי אמא פחות מהפוטנציאל שגלום בך. 

(עזבי צדדים טכניים) מדובר כאן על הרחבה ושכלול

של הכשרון האמהי. 

יש לך שנה ללמוד. מה תלמדי. זאת השאלה. מה יותר חשוב. 

שניהם. אבל מה יותר. 

אין לי איך לתאר את זה אחרת. אתה לוקח את כל הנשים, בונה תבנית דמיונית בראש שלך, מי שלא עונה עליה היא גבר בשמלה, חסרת יכולות אימהיות, היכולות שלה נמוכות והצד הפנימי שלה רעוע.

רק בריאות.

הכל היה מוקצן ושחור לבן לצורך תמצות הדיון והעברת הנקודה בצורה חדה 

ולגבי הנק' האחרונה, כנראה לא הבנת. לא דיברתי על התוצאות של הסקר הדבילי שלך אלא על השאלות שבחרת לשאול, שמעידות על התפיסה שלך.

הבנתי. או חושב שהבנתי. שניתן מזה להקיש על התפיסה שלי. אוקיי. 

בסדר צודקת קצת דמגוגי. אנסח מחדש. 

הכל היה שחור לבן.

תהיי ספורטיבית. 

אין צורך לקלל. 

זה מראה מה התפיסה שלך לגבי מה את עושה כמישהו סה"כ חושב אחרת ממך. 

ואין לזה מקום. 

אתה סה"כ חושב אחרת ממני?

אז הדעה הזאת, בדבר הקשר בין שכלתנות לנשיות, נכונה בעיניך? או שהיא נכתבה לשימוש הפרובוקציה ופגיעה ברגשות הציבור?

אני ממש מתנצלת על השימוש במילה "דבילי" כלפי הסקר שלך. הייתי אומרת שאנחנו פיטים אבל מה שאתה אמרת כ"כ הרבה יותר מעליב שאין בכלל מה להשוות.

אז אתה אומר שאין מה להקיש מהדעות שההודעות שלך מייצגות לתפיסה שלך? מעניין.

"מה התפיסה שלי לגבי מה אני עושה כשמישהו חושב קצת אחרת ממני"? אחי, יש כשל לוגי במשפט. אין תפיסה לגבי מה אני עושה, זו פשוט דרך פעולה. נגיד להשתמש במילה "דבילי" על סקר שהצעת לערוך, שהשאלות בו מעידות על תפיסה כלשהי שאינך אוחז בה על אף שייצגת אותה, זו דרך פעולה שאני נוקטת בה כלפי סקרים שתפיסת העולם בהם מעליבה אותי ממש.

אופס, לא התכוונתי להשתמש במילה "לוגי". 

הסגנון ורוח הדברים כאן הם לא אידיאלים.

אגרסיביות ומוחצנות זה לא אידיאלי. 

לא לגבר ולא לאשה. במיוחד. 

ובמורד הדף יש מישהי שהסגנון שלך גורם לה לא לדבר בחופשיות.

אולי אני טועה. 

תשאלי אותה. 

אם תקראי שוב אני לא קשרתי בין אמהות =טמטום.

וגם לא התייחסת להבנות המוטעות שלך את דבריי. 

"אז הדעה הזאת, בדבר הקשר בין שכלתנות לנשיות, נכונה בעיניך?"

לא הבנת כנראה. 

אתה לא רוצה שיחבבו אותי?..

היא מוחאת לך כפיים מהיציע 

כי נתת פייט ראוי לשייח הבדואי עם האישה במטבח 

וזה פספוס.

את באמת חושבת שאין מקום לפתח ולנצל את השכל כי זה עלול לפגוע באינטואיציה האימהית??
כי זה הדבר היחיד נגדו יצאתי.

זה חוסר הבנה טוטאלי 

אני מעולם לא אמרתי דבר כזה

כאילו דיברנו 

כאילו הבנו

בסופו של יום 

אני אמרתי בינה את שמעת אשה קטנה 

אמרתי כשרון  שמעת הקטנה ולכי למטבח 

לא זו הייתה כוונתי 

עייני שם שם

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

אני כבר לא זוכר 

אם זה השיעור המתאים ביותר. 

עברתי עכשיו על ההבנות שלך. 

לא הצלחתי להעביר את ההבנה שלי אלייך.

נתת פרשנות שגויה. ולא התייחסת לתיקונים שלי להבנות שלך באופן גורף.

קורה.

אבל הנושא כולו מביא לי עצבים- אז אני מעדיפה לשתוק ולהסתכל מהצד

וגם אם לא תכניסי מילים לפי...אשמח

לא כל תגובה שלך זה "לצאת"
אבל כשאני מרגישה שמנסים או שיש כזה עניין לקטול את הדיבור
זה מוציא את החשק להגיב. ואז את דעותיי אשמור לעצמי
[את מוזמנת לדפדף כמה שרשורים למצוא את המקבץ על המרשות- שם כתוב בגדול מה שאני חושבת ]
אולי אני טועה אבל זה מה שאני מרגישה.

לענייננו-
אין מצווה לאישה לטחון דפי גמרא ותורה שהיא אקסטרא בשבילה.
יש לה עניין גדול ללמוד את הבסיס ולקיים אותו טוב.
על גבי זה- בבקשה.
אבל לא לבלבל את היוצרות.

וכן. 
@מקיין מגדיר  את מה שאני [בחלקו] מסכימה לו.

סגנון התקפי ומוחץ

יתכן והדבר עצמו הוכחה 

לכך שהם 'קצת גבר'

כי לנצח אנשים או להלחם מלחמות זה תפקיד הגבר 

אבל להיות נשית זה אומר לא להלחם אלא גבורה נשית חכמה 

שאין בה כוח גברי 

המשך אחכ

1.לא

2. לא 

כרגע אין זמן

מה זה הסגנון ההתקפי והמוחץ הזה?!

יצור בלתי נשי שכמוך!

אפילו יש אמירה מפורשת, שאמירת קריאת שמע שחרית וערבית היא קיום של "והגית בו יומם ולילה". 

אין שום עניין ב'טחינת דפי גמרא' לאף אחד. והבסיס של כולם זה ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיים אותם טוב. 

יש הבדל בין גברים נלשים

אנלא יודעת אם יש לי כח להסביר לך שוב
כי כולם יצאו עליי פה

אבל יש חילוק ברור בין החיובים
הבסיסיים
לבין האקסטרות.

יש איזה שש מצוות במצטבר שבהן גברים חייבים ונשים פטורות (סוכה, ארבעה מינים, בל תקיף, בל תטמא למתים, תפילין, וראיה). לרובן יש השלכות גם על המצוות שנשים חייבות בהן, כך שגם את הסוגיות שקשורות אליהן הן צריכות ללמוד. 

אני מתפלא איך מישהי שמפגינה ידע כ"כ נרחב (שאני באמת (!) מתרשם ממנו) אומרת שזה מיותר לגמרי. את לא חושבת שזה תרם לך? 

מי שזה מעניין אותו- מוזמן לשמוע.
אני לא אוהבת שעושים הרמות להנחתה. זה הכל.

אבל מה שכתבת כאן ספציפית, אינו נכון.

שהרי מצוות תלמוד תורה, שבה חייב האיש, אינה "ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיים אותם טוב" בלבד. אלא ללמוד תורה כמיטב יכולתו, מעבר למה שצריך כדי "לעשות" משהו. ומה שנאמר שאפילו קרא ק"ש שחרית וערבית קיים "והגית", זה כשאי אפשר יותר. המינימום. אבל לא שע"י כך פטור ממצוות ת"ת. וגידרה של המצוה אינו רק בפסוק זה, שהוא בכלל מספר יהושע.

ולאידך, גם לא נכון מה שבהודעה הבאה ש"את הסוגיות שקשורות אליהן הן צריכות ללמוד". צריכות לדעת את ההלכות. אי אפשר לומר שיש עליהן "חיוב" ללמוד את הסוגיות..

אם "כשאי אפשר יותר" אז יוצאים ידי חובה בק"ש שחרית וערבית - אז סימן שמי שלא יכול יותר אינו מחוייב יותר = הוא פטור.

מלבד זאת - זה בדיוק מה שנקרא להיכנס לדיון...

[ואתה מבין שאם הייתי חושב שיש סתירה, לא הייתי כותב.. אז מה זה, "אתה מבין את הסתירה שכתבת"?...]

הבאת בתור כביכול ראיה לכך שאיש חייב "ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיימם" בלבד, כאשה, את זה שיוצא בק"ש שחרית וערבית, כדרשת חז"ל מהפסוק "והגית".

ועל כך אמרתי שאינו נכון. כי איש מחוייב במצוות תלמוד-תורה, מעבר ל"לדעת מה שעליו לעשות" שגם זה צריך - ואשה אינה חייבת בכך. ולכן, הפסוק "והגית" ודרשתו, אינם ראיה ל"השוואה" זו, כי הוא מדובר במחוייבות המינימלית כשלא ניתן יותר. אבל ברגע שיש זמן פנוי יותר - וזה אצל רוב בני האדם - מיד יוצא לפעל ההבדל בין חיוביהם.

וכך אומר ה"אור שמח", שהחיוב על כל איש בלימוד הוא כפי מיטב יכולתו בהתאם לנסיבותיו ויכולתו, כולל קישורו הנפשי לתורה (לא ציטוט מדויק. זה לא "פסיקת הלכה" כאן, כמובן). אכן, חיוב - ומשתנה בחלותו לפי הנסיבות. יש דבר כזה.

ב. זה לא "להיכנס לדיון".. אני התכוונתי שאינני נכנס לדיון הכללי כאן, של הערך של לימוד תורה לנשים. אני חושב שנאמרו לגביו - מהקצת שראיתי - דברים של טעם משני הצדדים, וגם קצת "גלישות", והעדפתי לא להיכנס לכך.

א. אני מכיר את ההסבר הזה לגבי חיוב תלמוד תורה של גבר, ולא השתכנעתי בנכונותו. 

ב. אנחנו חלוקים בדיוק בשאלה לגבי האם אפשר להשליך מכאן על שאלת לימוד תורה לנשים (לדעתך יש איזה מין פטור כוללני כזה; להבנתי, והרבה ראשונים מדברים על כך, הפטור נובע מסיבות הקשורות בפטור שיש לגברים מסוימים מלימוד התורה: או כי פעם הן היו באמת טיפשות, או כי פעם הן היו באמת עסוקות כל היום במלאכות הבית. שני הדברים הללו אינם רלוונטיים בעליל היום). כך שאני מכיר את שיטתך, אבל חולק עליה. אז אולי אינך סובר כמוני, אבל זה לא הופך את שיטתי לטעות. זה לא שאיני מכיר את הסוגיות ואת הפרשנות שלך אליהן, אני פשוט איני מתעקש להכניס לתוך מה שעולה מהן פרשנות מהותנית. 

1. ...יותר מדי שכל יפגום בתפקיד הנשי שלהן 

2. .... אין מקום לפתח ולנצל את השכל כי זה עלול לפגוע באינטואיציה האימהית

   **********************************************************************************************

יש לך את "בינה יתירה ניתנה באישה"- סתם בגלל השכל, כן?
או שאם זה נשמע לך כ "אינטואיציה אימהית" לא שייכת ל "שכל של תורה" זה גם בסדר.

אני אומרת
לאישה יש ראש, ברור.
אישה מצווה על דברים כמו איש, "אשר קדשנו במצוותיו"

אלא מה?

מתוך התחשבות והבנה שהיא עושה דבר לא פחות חשוב מהאיש ואפילו אולי יותר, התורה ראתה לנכון לפתור אותה מחיובים מסויימים על מנת לתת לה אפשרות לממשש את כל הפוטנציאל שהאינטואיציה האימהית שלה-
זאת שאת לא ממש מחבבת
 או חושבת שהיא מעידה על חולשה ו "רפיון שכל"


ודבר נוסף- מי אמון בבית על חינוך לתו"מ? מי מחלחל בילדים את יסודות האמונה ויסודות החיים הקריטיים להמשך?
אם חכמת האם לא הייתה נוכחת בתפקוד הבייתי, היא לא הייתה נקראת "עקרת הבית". ולא הייתה מקבלת פריבילגיות הלכתיות הנוגעות לה, ודווקא לה.

ככל שאני בעניותי יודעת,
האמא היא זו שרוב היום מגדלת ונמצאת עם ילדיה
[כן כן באידאל. או שאת חושבת שהמטפלת זוכה לכך מן ההפקר ואז זה גם מחשבה לגיטימית?]
והיא זו שמקיימת "את פתח לו"
ולכן הקדימה תורה כיבוד אם למורא אב "איש אמו ואביו תיראו" ועייני ברש"י שם. 


סליחה אם הייתי תקיפה מידיי.
השתדלתי להביר לך בחדות
שאין קשר בין חכמה לבין כמה דפי גמרא האישה טוחנת [ולא מועילים לה בכלום, מחילה שאני אומרת ככה. עוד לא נתקלתי בימי חיי שכשמכינה שבת מעבירה סוגיה בראש להנאתה. כן שמעתי סיפור זוועתי על הלבנת פנים במסווה של "התפלפלות"]


אגב
עיצה ידידותית
קצת נכונות תעזור כאן.
 

מחקתי.

גם בגלל מה שכתבתי קודם


[וברור שאין שום קטע לטחון הרב קוק ולדעת את ההשלכה למעשה על הכשרות למשל. תורת חיים ככל שלימדוני= זו תורה שמשליכה על תחומי החיים גם למעשה. לא רק בשביל להתנצח עם חילונים או עם דתיים]

תמשיכי בעיסוקייך
ראי ברכה בעמלך

אנחנו לא נסכים ממילא.

כל טוב!

העמקה: 

שעורי ד"ר אבולעפיה 

"מעלת נפש האיש" / "האישה"

יש שמה עכשיו סדרה חדשה "מרווקות לנשואין"

אם מצא חן בעיניך אולי כדאי להמליץ כאן 

(אינני קשור אליו) 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

רמזת להלבנת פנים ונכונות 

נא להגיד לי ברחל בתך הקטנה במה מדובר

דרסתי מישהי בדרך אל האמת המוחלטת שלי? 

את תדעי יותר - זה בטוח. 

חשוב מאד - זה בטוח. 

השאלה היא מה חשוב יותר. 

אנסח אחרת

האם ללמוד בינה או ללמוד שכל? ומי העיקרי מביניהם לאמא לעתיד. 

מה הלימוד הכי טוב לדעתך לאבא לעתיד?

למדתי במדרשה שהיום אני מאוד רחוקה מתפיסת עולמה, אבל למדתי היטב. גם גמרא וגם הרבה לא גמרא. המשכתי ללמוד הרבה במדרשה בבר אילן וגם ביליתי חודש אלול בעוד מדרשה.

תמיד אהבתי ללמוד.

ואני רואה שיש לזה ביטוי מעשי בחינוך הילדים.

עולות שאלות- הן בידע הלכתי והן בנושאים אמוניים- ואני מרגישה שיש לי בסיס מוצק לענות ממנו.

מספרים סיפורי חז"ל וסיפורי תנ"ך ואני לגמרי רואה איך כל מה שלמדתי עוזר לי אחד לאחד להבין, להסביר, לבאר, להבהיר, להדגיש מסרים חשובים.

וגם בקשר הזוגי- אמנם זה תלוי זוג, אבל יכול להיות שיח תורני עמוק יותר אם לאישה יש ידע מעבר למה שהיא למדה בתיכון.

כן מדרשה לא מדרשה- לא משנה. חשוב שנשים ילמדו ויתקדמו גם בתחומים התורניים ולא רק בתחום המקצועי שלהן. (בעיני לא מתאים שאישה עם דוקטורט בביולוגיה תסתובב עם ידע עצום בביולוגיה ולעומתו עם ידע ברמת תיכון של התחום התורני). שלא לדבר על העובדה שלימוד תורה, גם לנשים, מקדם אותן מבחינה רוחנית.

שאת משתמשת בזה. 

ועוד עובדה היא שלא הזכרת 

לימודים או יותר נכון לימוד דרך חוויה של אמהות לעתיד.

אינני יודע אם עקבת אחר עיקרי השרשור

תראי למעלה את התשובה שלי 'אנסה' 

בהקצנה:

מה יותר חשוב 

אמא עם ידע או אמא 

שיודעת להכיל, לרחם, להבין, לשמוע את הזרמים הפנימיים 

להרגיש מה עבר על הילד במבט אחד או אפילו מבלי לראות. 

בהקצנה:

ילד צריך ד"ר לחינוך או גננת מלאה ברחמים ?

הנקודה היא שאין דגש (כנראה) על לימודים של אמהות מהצד הפנימי 

וזה לא העיקר בתוכנית הלמודים (כנראה) 

וההנחה היא שכשרוב התוכנית היא עיוניתשכלית גברית אז זה משפיע 

על הדנא הנשי. הופך אותן ליותר שכליות על חשבון האמהות. 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

ובגלל אווירה קצת לוחמנית

תסתכלי מה עניתי לבת 30

א. אני כמעט משוכנעת שבכל המדרשות, או לפחות ברובן כן מדברים על אמהות.על איזה פן באמהות- זה משתנה. אבל הלימוד ברוב המדרשות הוא לימוד נשי ומכוון לזה.

ב. כמו דברים אחרים- קצת קשה ללמוד על אמהות לפני שנמצאים שם. למה, אתה לומד בישיבה על אבהות? לומדים בכללי, אולי עקרונות. אבל מה שמלמד אותנו בתכל'ס זו החוויה. הורים לילד בן שנה לא יודעים איך להיות הורים לילד בן 15. כשהילד יהיה בן 15- ידעו. הורות בכלל ואמהות בפרט זה לא "לימוד". זו צמיחה, זה תהליך, זה למידה מהשטח.

ג. הכלה, הבנה וכ'ו אלו יכולות ותכונות שיש כאלה שיש להם באופן טבעי ויש כאלה שלא, וצריכים ללמוד את זה. לא נראה לי קשור לללימודים במדרשה.אולי מדרשות ,רוחניות, יותר מכניסות דברים כאלה. אבל בית הספר של החיים- בזוגיות ובהורות- מלמד הכי טוב.

(כתוב קצת מבולגן.)

לפתח את הכשרון. 

כנראה הכי טוב זה דרך חוויה

למען העברת הנקודה נגיד שלצאת לטבע 

ולתרגל משהו לא אינטלקטואלי (נניח דמיון מודרך לאו דווקא בנושא נשי כמו היריון

לתרגל רכות או הכלה בנפש

(לא קשור כלל לזה שאת עכשיו יודעת מה צריך עשות בדיוק בכל שלב של הילדות ואפילו לא מהצד הפסיכולוגי-טכני אלא מהצד של פיתוח כשרון פנימי. תקשורת יותר טובה עם הצד הפנימי שלך

מה הגוף שלך אומר לך כרגע למשל. מתוך זה שתהיה לך מודעות למה שהגוף משדר לך

אח"כ תוכלי להרגיש את הילד כי את יותר הרמונית החוץ והפנים שלך יותר מאוחדים ואז יש זרימה טובה יותר אל הילד וממנו)

 יהיה הרבה יותר טוב 

מפיסקה באורות הקודש 

ואפילו לימוד מול דף של 'נושא נשי' כי השריר שמאמנים הוא שכל.

ואם יאמנו את השריר שנקרא בינה 

בבוא העת יהיה כלי מוכן שלתוכו אפשר יהיה ליצוק את האמהות. 

מה שאמרת שמדברים איתן נשמע יותר טכני חיצוני

(היום נלמד מקורות מההלכה ומהאגדה על נשיות סתם זורק)

באמת יש מקום ללימודי אבהות לא במובן של 'הנחיית הורים' 'כך תהיה הורה מעולה' 

אמא יותר קריטית לילד. 

ב. אם היו מכניסים לישיבות שעה של תרגול חוויה  (לא רוחניות ולא תיקון המידות במובן הטכני) 

    באמת דברים היו נראים אחרת.

ג. זה מה שאני מנסה להגיד 

  למה לא לעשות בית ספר לחיים? זה הרבה יותר חשוב מדף גמרא לנשים. 

  רוחניות? מה זה? כתבי חסידות? זה אותו דבר כמו גמרא. השריר הוא אותו שריר. שכל. וזה חשוב. מאד. 

  אבל פחות. 

   את מדברת כנראה יותר בצד הטכני. אני דיברתי על בניין הנפש. 

זה קטע שהבאתי קודם 

כנראה זה בעיה שנובעת מהורים וכו'

אבל זה לא משנה מה הסיבה 

תחשבי שהיא הייתה מנצלת את השנת מדרשה להפגש עם הרובד הזה בנפש שלה 

לפתח כלים להביט אל תוך נפשה להבין שיש לה קושי שם ולפתור את זה 

לא מדובר כאן על מקרה חריג. מדובר כאן על בחורה נורמטיבית לגמרי. 

אז היא הלכה למדרשה, למדה עם השכל דברים חשובים ובזמן הזה הייתה יכולה 

לפתח כישורים אחרים. שמה לעשות יותר חשובים. אם מעמידים דברים אחד מול השני. 

והם לא סותרים. לצורך הדיון העקרוני העמדתי את זה אחד מול אחד. 

"ב"ה אני נשואה לאיש מקסים- ממש החצי השני שלי. האופי שלנו שונה ומשלים אחד את השני.
אבל האופי שלנו שונה גם מהאופי שקיים בד"כ.
אני עובדת הרבה עם השכל. מבינה בענייני הבנק. פחות אוהבת את מטלות הבית.
האיש שלי עובד עם הרגש. מבשל. מטפל בילדים. שמח עם ענייני הבית. 
קצת הפוך....
אני שמחה מאוד באיש שקיבלתי מתנה מה'. מודה בכל רגע שזכינו להכיר ולבנות חיים משותפים יחד!
אבל עם עצמי קשה לי. אני מרגישה קושי להתחבר לאמהות שלי.
אני מרגישה שאני מטפלת בילדים כי צריך. קצת מתוך הכרח.
ואז אני מטפלת בהם בצורה קצת קרה ועניינית.
נגיד, מבחינתי להשכיב לישון זה עוד משימה טכנית. להכניס את הילד למיטה ולגרום לכך שירדם.
לעומת זאת האיש שלי שר שירים ומרדים באהבה.
קשה לי גם לאהוב את הילדים ולהראות להם את זה. אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני מספיק נשיקות וחיבוקים. אני לא אומרת להם מספיק שאני אוהבת אותם...

כתבתי קצת קיצוני.
יש פעמים שאני כן אמא קצת יותר מפנקת ואוהבת. אבל אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ יותר ושזה לא זורם לי בקלות.
וזה קשה לי. אני רוצה להתרגש יותר. רוצה להתחבר יותר לאמהות ולא לעבוד על אוטומט...
אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
איך משלבים יותר רגש ומשתיקים קצת את השכל?"

שמתאימה ללימוד לבנות,

יכולה לפעמים להשפיע (לטובה) על כל כיוון החיים.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה