ואם הוא לא היה בישיבה, אז לפחות שהוא מתכוון להיות מתישהו בישיבה.

גם כאלה שלא ממש מצליחים ללמוד בישיבה,

הם סופגים שם אווירה תורנית שמשפיעה אח"כ מאד על בניית הבית!

בדור שלנו, בחור שלא הלך ללמוד בישיבה (או לפחות מתכוון ללכת מתישהו),

זה מעיד על רמה תורנית מאד נמוכה!

לימוד תורה - זה חלק בסיסי מהיהדות, ולכן הוא גם חלק בסיסי בבניית בית יהודי.

הבן-אדם שאתה מתאר הוא אולי בן-אדם מאד טוב ונחמד, אבל תורני ברמה גבוהה הוא כנראה לא.

מעשה בלי לימוד בכלל, זה שורשים בלי עץ.

אמנם חז"ל ממליצים שמעשיו יהיו מרובין מחוכמתו,

אבל זה די ברור שמעשים ללא לימוד בכלל לא שווים כמעט כלום (מבחינה תורנית).

וחוץ מאנשים מאד מסויימים (עם בעיות כלכליות וכד'),

כמעט כולם יכולים להשקיע 2-3 שנים בישיבה לפני/אחרי/תוך כדי הצבא.

חברים שלי הלכו לטופ של היחידות המובחרות בצבא אחרי 3 שנים בישיבה.

להתעסק במעשה בלי ללמוד, זה כמו להיות מהנדס בלי לדעת מתמטיקה ברמה של יסודי.

אמנם העיקר זה הפעולות ההנדסיות, אבל בלי היסודות א"א לעשות באמת את הדברים העיקריים בצורה טובה!

אני חושבת שכל אחד צריך לעשות בחיים את מה שמתאים לו, אם זה להיות בצבא, אם זה לעבוד- בכל דבר, אבל כל דבר שעושים בחיים צריך לצאת מבסיס של תורה!!

זה הבסיס להכל!! חשוב לי מאוד שהבחור ילמד כמה שנים תורה בישיבה, כי אז, לא משנה לאן הוא יתגלגל בחיים, הוא יושפע מהשנים האלה..וברור שזה משמעותי לי כשאני רוצה להקים בית! איך אני רוצה שהבית שלי יראה? מה הרוח שתהיה? מה המקום של הרבנים בחיים שלי? מה המקום של דיבור עם ה' בחיים שלי?? כי גם אם בעלי לא ישב כל החיים וילמד, הבית שלי יהיה בית של תורה!!

ואנחנו דוסים מאוד, זה לא אומר הרבה...צריך תמיד להיסתכל על האדם שעומד מולך, בעלי בחר במסלול של עשר שנים לפחות בצבא מתוך כוונה להשפיע כמה שיותר, הוא מחובר לרב שלו, מקפיד על לימוד תורה (דף יומי ועוד..) ומתכנן גם לגשת בעתיד למבחני הרבנות..לא תדע שהוא לא למד בישיבה כשתדבר איתו.

פשוט אי אפשר לשפוט לפי זה...

לא יודעת אם זה בסדר לרשום פה בתור נשואה, אבל קשה לי עם זה שאנשים מקטלגים לפי קריטריונים לא הגיוניים...צריך להכיר אדם...לא רשימת תכונות

השאלה היא לאן הוא שואף, איפה הראש שלו...

גם מי שלמד בישיבה כמה שנים לא אומר שהראש שלו במקום הנכון....

אני אישית למדתי בכולל ובישיבת הסדר תקופה קצרה,ואני לומד קבוע עם רב ובעוד מקומות,וכשהגעתי לאוני' מישהו שלמד בעלי שאל אותי "תגיד,באיזה ישיבה למדת?"והוא שאל את זה בדווקא,לא באופן כללי.

ההנחה של רוב מוחלט של הבנות פה הוא נכון מאוד,כי מי שלא מחובר לתורה בדרך כזו או אחרת,הוא עוד לא שם מבחינה רוחנית,וגם בזה יש רמות.

אבל חשוב להסתכל על הדברים בצורה נכונה.

אני מכיר לא מעט שלמדו שנה ושנתיים ואף יותר במקומות גבוהים,וחלק עשו הסדר,ולפעמים אני לא מבין,ודי לחכימא.

בהחלט יש קיבעון בעניין הזה שהוא מוצדק ברובו,אבל לפעמים בגלל קיבעון מפספסים.(נסיון אישי).

וודאי שאין פה תחרות,מה שחשוב זה רצון השם,והעיקר הוא לשאול את עצמך,עד כמה אני עושה רצון השם?

ולפותח הפוסט - לא מכיר אותך אישית אבל בכל אופן - תתחיל משיעור קבוע לפחות,ועם הזמן תעלה כאשר מה שמוליך אותך זה האמת הפנימית ולא דפוס חברתי כזה או אחר,ובעז"ה אתה תגיע לישיבה/כולל/מסגרת כזו או אחרת - תמיד תשאף למעלה ,וגם אם זה יקח שנה או שנתיים - בקצב שלך,עוד תראה איזו דרך עברת,ולאן הגעת.

שהשם יברך אותך!ואת כל עם ישראל.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.