פורסם כאן כבר בעבר ומפורסם שוב, לרגל יום ירושלים הקרב ובא.
אדגיש לפני הקטע - למרות הקטע, אני ממש לא נכנס כאן לדיון לגבי עלייה להר הבית בפועל כן/לא.
מה שכתבתי, קשור לעניין השכחה, לעניין ההזנחה - אבל אני לא משליך אוטומטית מעניין העלייה לעניין ההזנחה וכו', אלא מאמין שאפשר הן לשמור על ההר, ולערוג אליו ולראות בו את המוקד שלנו, גם אם לא עולים בפועל בגלל פסיקות כאלו ואחרות.
אני מתחנן - לא להפוך את השרשור הזה לדיון על האם מותר או אסור לעלות להר הבית. לא זו מטרת השרשור.
תגובות אחרות, פידבקים, הארות וכו' - בשמחה, לכן אני מפרסם 
* * *
ב"ה
"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון:
על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו:
כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון:
איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר:"
אם אשכחך ירושלים - ימיני אז תִּשְכָּח
המלמול כה רפה, אך מורגש ונוכָח
מבעד לדפי הסידור הישן, הבָּלֶה
בוקעת זעקת עם עתיק, עם גוֹלֶה
לעיתים כך נדמה, נשכחת לגמרי,
אך בסתר ליבנו עוד נמשכנו אחרי
סיפורי אגדה על ימים של מקדש
ושוב חזון הנביאים ניצת מחדש
ברחובות ירושלֶם עוד ישחקו ילדים
אכן שבנו, חזרנו, אחר אלפיים שנים
ומדינה לתפארת נולדה אז מהאֵפֶר
רק ירושלם הנכספת, נהפכה לה לתֵפֶר
מקום קדוש, רחוק הוא שנות אור
ירדנים צולפים, עיר עתיקה בשחור
תשע עשרה שנים של זעקה וכאב
של כמיהה מחודשת, אל אבא אוהב
ובתוך מלחמה, ביום מאיר, תשכ"ז, כ"ח באייר
נפרצו החומות, צנחן פרץ דרך, עלה אל ההר
הבכי, הגעגוע, השמחה, וקולות שופר בֵּרָמָה
"הר הבית בידינו", מוטה גור הבעיר כל נשמה
אך אבוי, בלי שים לב, שוב אז נפלנו
ממקום המקדש, אל הכותל מיהרנו
זהו שריד אחרון, טעו לחשוב כה רבים
לא הבינו שירדו זה עתה, ממעון אלוהים
ולא רבו הימים, והר הבית שוב ניתן
לידי מבקשי רעתנו, כבמעשה שטן
וכעת, איך נלין, אל שכינה הגולָה
כאשר במו ידינו, וויתרנו על גאולה?
אם אשכחך ירושלים – הנה שוב את נשכָּחָת
תישכח ימיני – שוב בתוך התופת קוֹלָחָת
תדבק לשוני לחיכי – ביום ההוא אז בבושה נתעטֶף
אם לא אזכרכי – את עלבונך ובכייך, אין איש לוטֶף
אם לא אעלה את ירושלים – ותפילה את ליבנו תחרוך ותשרוף
על ראש שמחתי – שימהר יום, בו גאוותנו, גאוותך – נחשוף.
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני:
תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי
אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי:"
(מבוסס בין היתר, על תהילים קל"ז, וזכריה פרק ח')
* * *
בתקווה שנבין קצת יותר את משמעות היום הקדוש, ונחלום הלאה, לעבר היום בו ההר שוב ייגאל וירושלים תגיע אל המנוחה והנחלה באופן שלם ומלא.
