לפעמים צריך קצת להרפות.

לחזור לעניין הזה בזמן אחר וממקום אחר....

המוטו שלכם, של שיתוף הוא נכון ונהדר.

אבל לכל דבר טוב יש גם גבול.

אל תבקרי את עצמך.

לא תמיד את יכולה לדעת מתי את בגבול ומתי עברת אותו.

להרפות עכשיו פירושו לעשות דברים טובים שיסיחו את הדעת מאותו עניין כואב

משהו שיעשה לשניכם טוב.

אולי גם לצאת יותר מהבית אם אתם מרגישים שם אוויר דחוס.

לצאת לבלות. להזמין חברים, הרצאה, הופעה וכו'

דבר ראשון, צריך לדעת שלא לכל משבר יש פתרון אינסטנט.

תסמכי עליו שזה מה שהוא מרגיש כרגע, ואל תנסי לפייס אותו בכוח ומתוך לחץ.

אני במצב כזה הייתי משאירה לו מכתב בתוספת פינוק (עדיף אם אפשר עם משמעות סמלית).

כותבת לו שאני מכבדת את רצונו להרגע מהמקרה בנחת,

מתארת לו בקצרה את עוצמת האהבה שלך כלפיו,

ומסיימת שיהיה לו יום מתוק!

כשהוא יהיה יותר מפוייס, תנסו להכניס את מה שקרה לפרופורציות הנכונות,

ובע"ה תמשיכו הלאה מחוזקים!

מה הנקודה שבגללה הוא נפגע. מה היתה הטעות במה שאמרת.

הרי לכל אחד יש חולשות, האם לקחת משהו והוצאת מפרופורציה?

אם תגיעי למסקנה שכן, תגידי שחשבת שוב - ואת רואה שטעית ומבקשת סליחה.

אם תציגי את הטוב שבו, ותעמידי על מקום קטן ביחס לזה את הנקודה של ההערה, תסבירי שהפרזת  סביר שאפשר יהיה "להמשיך"..

אם הוא לא שיתף אותך במה שהפריע לו בדברים שלך, לדעתי כדאי לברר את זה, אבל אולי כדאי לחכות קצת ולאפשר לו את המרחב שלו.

אם את מרגישה שהוא ממש זקוק לזמן, מצאי לעצמך עיסוק כלשהו, ועודדי את עצמך שמכל משבר הקשר נבנה ומתחזק. מנסיון. רוב מוחלט של הזוגות עוברים רגעים כאלה!

ואני ממש מסכימה עם מי שהציע לכתוב מכתב או פתק אוהב. זה בהחלט נותן אהבה וגם מרחב (אם המכתב לא מעלה שוב את העניינים שגרמו לקושי...)

לאחר שתרגעו, אפשר לנצל את ההזדמנות לשיחה על איך אתם מתמודדים בזמנים כאלה.

מין תופעה כזו (אצל גברים) . כשנפגעים צריכים את המרחב שלהם.ואז חוזרים לעצמם.

תתנצלי (מן הסתם עשית את זה כבר..לא צריך אלף פעם..) . ואז תתני לו את הזמן שלו .

הוא יתמודד . יקח לו יום,יומיים -שלוש.

והוא יחזור לעצמו.

בהצלחה מתוקה..

אה,ואני לא המצאתי את זה .כתוב איפשהו..

המון התנהגויות של בעלי התחלתי להבין רק לאחר שקראתי את הספר.

כמובן שלא מדובר בתורה מסיני, אבל חוכמה בגויים - תאמין!

אחת הבעיות העיקריות היא, שאנחנו חושבות שאנחנו מבינות את המגדר השני,

ולא פעם בגלל זה אנחנו עושות המון טעויות, למרות שיש לכאורה היכרות טובה בינינו.

בייחוד שכנראה מדובר על נשואה יחסית טרייה.

כמובן שאותו הדבר גם לגבי גברים.

את מכירה את כל הגברים בעולם?....
חייבים תקשורת טובה ורק ככה יודעים מתי לדבר ומתי לא. ובהתחלה יכולות להיות טעויות. לא נורא.
הכי גרוע זה לצאת מנקודת הנחה שאנחנו בטוחים מה טוב לצד השני (זה הרי מה שכתוב בספר...) ופתאום מסתבר שזה ההפך הגמור. ואני מדברת על מקרים שקרו לי.

אני אמנם לא יכול להעיד על נשים חוץ מאשתי,

אבל לגבי הגברים, הדרך שבה הוא מתאר את צרכי המגדר מתאימה לפחות ל-95% מהגברים שאני מכיר.

וזו לא דעתי על חבריי, אלא רובם המוחלט מעידים זאת על עצמם!

היו בודדים שאמרו שהספר לא רלוונטי עבורם, ורובם היו כאלה שמתמודדים עם נטיות הפוכות.

אני לא אומר שצריך לפעול ממש כפי שכתוב בספר כמו תורה מסיני,

אבל מדובר על גורם שכדאי מאד להתחשב בו כשפועלים עם המגדר השני.

אני רק כתבתי שזו הכללה שכדאי לוודא שהיא נכונה לפני שמייעצים לאישה איך להתייחס לבעלה.
אם תלך בעיניים עצומות אחרי הספר ולא תבדוק את המציאות בשטח אתה עלול לטעות.

מצד אחד חשוב להבין מיגדרית

כי אכן גברים שונים מנשים

ומצד שני חשוב לא להיות סטריאוטיפים מדי

בכל מיגדר יש גם יוצאי דופן

וגם בתוך ה"מיין סטרים" יש גוונים שונים

אז כמו בבדיחה על הרב

"גם את רעייתי צודקת"

ציטוט מהתגובה הזאת שהוא הביא לך:

"אני לא אומר שצריך לפעול ממש כפי שכתוב בספר כמו תורה מסיני,

 אבל מדובר על גורם שכדאי מאד להתחשב בו כשפועלים עם המגדר השני."

אני לפחות הבנתי מדבריו, שהרי הרבה נשים לא באמת מבינות את בעליהן,

ומה שקורה בשרשור הזה הוא אחד מהמקרים הללו.

אז עדיף שהיא תלמד מהספר ותשלים את היכרות מסויימת עם בעלה - ואז תפעל.

מאשר שתפעל עם האינטואיציה הנשית, שאז הסיכוי שהיא תגרום נזק יותר גדול.

לא לכ-ו-ל-ם זה מתאים, זה נכון!

אבל לרובם כן, אז אם היא לא יודעת מה לעשות עדיף שתפעל לפי הרוב!

 יש 2 סוגי אנשים, הטוחנים והמתקררים

לפעמים הפגיעה יוצרת התחפרות עמוקה, ויש בחינה שדווקא שהזמן עובר יש עוד התחפרות כי האדם טוחן בראש. ככה היא אמרה לי.. ונמאס לי. וכו אזי את צריכה להיות שם ולהוציא אותו - לאחר זמן מה , לא ישר על ההתחלה - מהתקף הדרמה שהוא נכנס עליו ולעזור לו לרדת מהעץ. איך ? פשוט להגיד לו , יקירי אתה מתחפר, אתה דרמטי, בוא ניקח הכל בפופורציות.

אבל אם בעלך הוא לא מהזן הזה של הגברים והוא אדם שבאמת צריך זמן ומרחב כדי להרגיש טוב , אזי תני לו זמן ותנסי להיות נעימה באופן לא מוגזם, להכין משהו שהוא אוהב, להתלבש יפה ונעים ולחפש נושאי שיחה לא טעונים. 

אסור לנו לפחד מרגעים של שתיקה מתוחה, זה חלק מהחיים, לפעמים ניסיונות ארגסיבים להעלים את התחושה ואת המקום הזה רק גורמים להעמיק את חוסר האונים של בן הזוג, צריך שתמשיכי לעסור בשלך ולשדר שלמרות המתח אנחנו חיים כרגיל. 

בהצלחה 

כמו שציינת "ככה היא אמרה לי", הזן הטוחן הוא המין הנשי. כאישה זה מאוד מוכר לי.

ממה שלמדתי, גברים הם אלו שזקוקים למרחב.

זו בהחלט הכללה, ומאוד מסתדרת עם התיאוריות של ג'ון גריי.

שלום לך

אם אני מבין נכון מדבריך, אמרת מילות בקורת לבעלך, והוא נפגע.

כשנפגעים הכאב לא מתפוגג לבד, גם אם מתעלמים ממנו. אך מצד שני אם אתם נסערים ותדברו על הנושא, כל אחד ידבר מהרגש ולא מהשכל, ואז המצב יכול יותר להחמיר. 

מה שמומלץ לעשות זה לחכות עד ששניכם תרגעו, ואז לחזור לדבר על הנושא ברוגע, כשכל אחד מסביר את עצמו ואת רגשותיו. הנה מאמר שמסביר זאת: הסוד החשוב ביותר לזוגיות טובה.

אם המצב הולך ומחמיר ואת עדיין מרגישה "על סף ייאוש", אני ממליץ לכם לפנות לאיש מקצוע באיזור מגורכם, ולא לחכות שיהיה מאוחר מידי.

בהצלחה רבה

ברוך בן דוד

יועץ נישואין

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת