בחורה צדיקה ממש, היא חיפשה מישהו שהוא רב או שלפחות שואף להיות כזה (ב"ה היא מצאה ). 

אני לא חושב שזה נפוץ בציבור הדתי לאומי. 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ב. אפילו אם אתה מתכוון לאחד שמתכוון להיות אברך, יש הרבה בנות שמחפשות את זה..

ת"ח זה אדם שלמד אחוזים גדולים מאוד מהתורה ורוצה להקיף ולדעת את כולה ברמה שקבע לעצמו.

בהכרח שזה סותר קריירה של אדם שיוצא בשמונה בבוקר וחוזר בשמונה בערב, או עו"ד והייטק וכיוצא.

בינתים 99% מהבנות שנתקלתי בהן רוצות שהבעל יקבע עיתים (שזה מתפרש בעיני שעה של שיעור דף יומי) ולא נראה כ"כ שיש להן שאיפות גדולות בנושא שהוא חיינו ואורך ימינו. אולי אני טועה. 

למעשה, הרוב המוחלט לא יכולים, ולא צריכים. גם ההלכה היא שחובת לימוד תורה יוצאת בקריאת שמע.

פעם רק מיעוט כשרוני היה יושב ולומד בצורה מקיפה ומעמיקה, וכך צריך להיות. כל עניין ההסמכה לרבנות וכל העניין של תלמידי חכמים בעבר היה הרבה יותר הגיוני.

בימינו אלפים שורפים את חייהם לבטלה בישיבה באיזה כולל או ישיבה. אין להם באמת את היכולת להגיע להישגים רוחניים ותורניים משמעותיים. מוטב שילכו לעבוד, וילמדו כמה שיוכלו, ובסוף השבוע ירבו, כמו שאומר השולחן ערוך.

החלוקה קבועה מראש. מי שיש לו חבל קצר, לא יכול לצאת מבאר עמוקה. מהכרות צרה עם לומדים ששואפים להיות תלמידי חכמים, הם לא אומרים שום דבר חדש או מעניין. נשמעים כמו שופר של הרב בישיבה בה הם לומדים, מתלבשים ומדברים כמו החלק שאליו הם רוצים להשתייך. משעמם ומיותר.

אדם יוצא ידי חובה מלימוד תורה ע"י קריאת שמע מחמת פרנסה. מעבר לכך, זו דעת הרשב"י שמביא ר' יוחנן בגמרא. בעניין חובת הידיעה יש חילוקים. לא נכנס לזה. אני אומר, כמו שפירש רש"י על 'סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא' – כל מה שבכוחך עשה ולבך לשמיים. כל אחד שילמד כמה שיעלה בידו.

אני לא אמרתי שום דבר לגבי מה צריך לדעת. אני טענתי את הטענה הבסיסית של היהדות, לא כולם שווים. הרב קוק אמר שקומוניזם זו עבודה זרה. אני אומר, לא משום שהם קשרו את האידיאולוגיה עם כפירה, זה יותר מדי ברור ופשטני בכדי לציין. אלא מחמת עניין ה'שוויון' הכה פופולרי.

כל גדולי הדור בציבור החרדי, מישהו מהם צמח בישיבות החרדיות שאנחנו רואים בימינו? אף אחד מהם. כולם הגיעו מאירופה, שם הכל היה לגמרי שונה מהגטו החרדי ואורח החיים החרדי. הם גדלו בצורה שונה לחלוטין ממה שאתה יכול לראות היום.

כל אחד מוזמן ללמוד תורה, כמה שירצה. אני לא רוצה שהמדינה תממן את זה, בדיוק כמו שאני לא רוצה שהמדינה תממן עלק 'תרבות' של כל מיני אמנים תל אביביים פלצנים. חז"ל אמרו 'קופה מלאה עוונות – מי מקטרג בראש כולם? גזל'. אנחנו רואים במציאות שהציבור מקטרג על העניין הזה, ולא, זה לא בגלל 'שנאת דתיים' ושאר ההמצאות, אנשים לא רוצים לממן את זה. למה הם לא רוצים? כי התוצרים של הישיבות האלה לא יוצרים שום דבר מועיל לאל או לאדם. תלמידי חכמים אמורים להרבות שלום, מה שקורה בפועל זה שהם יוצאים מהישיבות שלהם עם תפיסות מעוותות ולוחמניות ואין להם שום יכולת להבין אחרים, אז הם מרבים מחלוקת וטיפשות.

הלימוד במרבית הישיבות הוא לימוד צר, שטחי, ושכלי. פנימיות זה מהם והלאה.  אז הם יודעים לצטט והם מכירים את כל המבואות והמקורות, אבל בפנימיות התורה הם לא מבינים כלום. ללמד לחזור אחרי דברים ולשנן ולהקיא אותם אפשר ללמד גם תוכים, זו לא בעיה. אתה לא צריך כישרון מיוחד או רוחניות ברמה יוצאת דופן כדי להיות חקיין, או להתנועע כמו לולב ולחזור אחרי מה שהרב אמר לך ולספר את זה לכולם כאילו זה איזה חידוש. יש סיבה שריבון העולמים ברא אותנו בתור אנשים עם רגשות ועם בינה, ולא נאמר, רובוטים.

אני יודע שרבי נתן כותב בליקוטי הלכות שלא צריך ללמוד אמונה, רק שתהיה אמונה פשוטה כמו של המון העם והנשים. יש לזה סיבות מעולות, בברסלב ככלל התנגדו מאד ללימוד אמונה ולפילוסופיה היהודית. יצאו כנגדה בשצף קצף, רבי נחמן לצורך העניין אסר ללמוד את מורה הנבוכים לרמב"ם, את אמונות ודעות של רס"ג, את הכוזרי לרבי יהודה הלוי, ספר העיקרים, רשב"ג ורלב"ג, את ההקדמה לשער היחוד בספר 'חובת הלבבות'. הסיבה שבברסלב כל כך סולדים מפילוסופיה יהודית היא מהסיבה שזה מעוות את השכל ומרחיק את האדם מן האמת, זה מזיק ליכולת הקליטה וההבנה הרוחנית שלו.

אני יודע שעד מימי חז"ל הייתה תורה עם עבודה, וחוני היה מהדק טיט על הגגות ביד אחת ומחזיק בתורה ביד השנייה. הבעל שם טוב גם כן הדגיש את חובת האדם לעבוד בל"ט מלאכות, גם בברסלב יש ציווי מפורש על האדם לעבוד בכדי לברר את ניצוצות הנשמה שלו.

אני יודע שהתורה צריכה להיות בתוכו של האדם, שלכל מקום אשר ילך, היא איתו, 'לא ימיש מתוך האוהל'. ה' יתברך צריך להיות בחללי המח ובחללי הלב, ולהגיע למדרגה הזאת הדרישה היא קצת יותר גדולה ואוצרת בתוכה יותר מאמצים מאשר לשבת מול ספר ולשנן או לקיים מצוות והלכות. בכל מלאכה ועיסוק יש סודות ועניינים, זה חלק מהעניין של 'בכל דרכיך דעהו.' בכדי להבין ולברר האדם צריך בינה, ומה לעשות, בינה לא תקנה לך מאחרים ולא מספרים ולא מצדיקים.

אני אומר מה שאני רואה. אנשים לא יכולים להתייחס לטענות האלה בצורה רצינית, כי בינינו, זה פחות או יותר המצב. בציבור הדתי לאומי אני מוכרח להגיד שהמצב הרבה יותר טוב ויש לומדים רציניים, אבל יש מגמה מדאיגה של רגשי נחיתות (למה?) מול הציבור החרדי והגררות אחרי הצווחנות והשטויות שלהם בכל מיני עניינים.

זו הדרדרות מדאיגה.

אם אתה שואל אותי, אני בעד יששכר וזבולון. מיעוט של תלמידי חכמים אמיתיים שילמדו בנחת ובדעת מיושבת בלי כל מיני בטלנים שיפריעו להם בתוך הישיבה והשאר ילכו לעבוד ובסוף השבוע ילמדו  חוק לישראל ועין יעקב.

האדם צריך להיות מודע לעצמו. ה' יתברך לא דורש מכולם את אותם הדברים. יש אנשים שיכולים לעסוק בעסקים ולהתפרנס יפה מאד, ובלימוד לעומת זאת הם לא כל כך מוכשרים. אם הם ילכו ללמוד במקום לעסוק במה שהם טובים בו, הם עושים את הדבר הכי רע שאפשר לעשות. עם הממון אפשר להשפיע בעולם הזה ולעשות הרבה דברים טובים ומשמעותיים. רבי נחמן כבר שעקר העשייה דקדושה זו הצדקה.

הנה רבי נתן בליקוטי הלכות, ראה וקדש:

"וּבֵרַכְךָ בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶֹה" שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא יְהֵא יוֹשֵׁב בָּטֵל וְכוּ'. וְאֵינוֹ מֵשִֹים אֶל לִבּוֹ לִבְלִי לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, כִּי בְּוַדַּאי הָאֱמֶת הוּא שֶׁצְּרִיכִין  אֵיזֶה  עֵסֶק.

וְעַל-כֵּן אָסוּר לְקַבֵּל שָׂכָר עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, כִּי צָרִיךְ לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל. אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ. עַל מְנָת שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, 'עֲמֵלִים' דַּיְקָא וְעִקַּר הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲמֹל וּלְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְבָרֵר עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה הַלִּמּוּד לִשְׁמָהּ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֹא יִהְיֶה לִמּוּדוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא יַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ וְכוּ' ((אָבוֹת פֶּרֶק ד) וְעִקַּר הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד הוּא רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי בְּלִמּוּד חֻמָּשׁ אֵין צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ. וְעִקַּר הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל הוּא רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְזֶהוּ מֵחֲמַת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁחִדֵּשׁ הַתַּנָּא אוֹ אֵיזֶה צַדִּיק בְּהֶכְרֵחַ יֵשׁ בָּהּ בְּחִינַת שְׂמֹאלָה שֶׁהָיָה מֻכְרָח הַתַּנָּא לִפֹּל בִּשְׁעַת אֲמִירַת תּוֹרָתוֹ לְאֵיזֶה שְׁגִיאָה דַּקָּה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה כַּנַּ"ל, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת מַשְׁמָעוּת שֶׁל וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת זֶה כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת וְלִזְכּוֹת לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה לְחַיֵּי עוֹלָם לְהִתְדַּבֵּק בְּקוֹנוֹ אֲשֶׁר זֶה תַּכְלִית עֵסֶק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְבָרֵר וּלְהַכְנִיעַ בְּחִינַת אֲחִיזַת וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם, דְּהַיְנוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּסּוּת וּפְנִיּוֹת וְהָעַרְמִימִיּוּת שֶׁרוֹדֵף אַחֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ וְרוֹצִים לְהַטּוֹת לְבָבוֹ מִן הָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד וְגַסּוּת בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקָרֵי רַבִּי, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה רַב בְּאֵיזֶה קְהִלָּה אוֹ מוֹרֵה הוֹרָאָה אוֹ לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וְלוֹמַר תּוֹרָה בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם וּלְהַרְבּוֹת כְּבוֹדוֹ כַּנָּהוּג עַכְשָׁו וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה הַפְּנִיּוֹת וְהַשְּׁטוּתִים הָרַבִּים וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לְהַלּוֹמְדִים בִּשְׁעַת עוֹסְקָם בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִשְּׁגִיאָה דַּקָּה שֶׁהָיָה לְהַצַּדִּיק בִּשְׁעַת הִתְגַּלּוּת תּוֹרָתוֹ שֶׁהָיָה מֻכְרָח לִפֹּל בָּהּ בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה לָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל כָּל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּלְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עֹז לְהַכְנִיעַ וּלְהַשְׁפִּיל כָּל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ לְהַשְּׁכִינָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק בְּהַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ לְבַד שֶׁצִּוָּנוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ וְזֶהוּ עִקַּר הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי בֶּאֱמֶת גַּם הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל שֶׁל הַלּוֹמְדִים שֶׁעֲמֵלִים בַּתּוֹרָה לְבָרֵר הַסֻּגְיָא וְהַהֲלָכָה עַל מְכוֹנָהּ וְלַאֲסוּקֵי שְׁמַעַתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא גַּם זֶה נִמְשָׁךְ רַק מִזֶּה מִבְּחִינַת הַשְּׁגִיאָה הַנַּ"ל שֶׁהִוא בְּחִינַת שְׂמֹאלָה שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם מֹץ וְתֶבֶן הַחוֹפִין עַל הַהֲלָכָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְכָל הַכְּבֵדוּת וְכָל הַחֻמְרוֹת שֶׁבַּהֲלָכָה שֶׁקָּשֶׁה לַהֲבִינָהּ עַל מְכוֹנָהּ וּלְהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, כִּי כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹץ וְתֶבֶן שֶׁבַּהֲלָכָה, כַּמּוּבָן בַּתִּקּוּנִים וּבְרַעֲיָא מְהֵימָנָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וְעִקַּר חִיּוּתָם וְכֹחָם נִמְשָׁךְ רַק עַל-יְדֵי הַשְּׁגִיאָה דַּקָּה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהָיָה מֻכְרָח לִפֹּל בָּהּ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לַעֲמֹל וּלְהִתְיַגֵּעַ בַּתּוֹרָה לְהַכְנִיעַ וּלְהַשְׁפִּיל וּלְגָרֵשׁ מֹץ וְתֶבֶן מִן הַהֲלָכָה שֶׁהֵם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּסּוּת וּפְנִיּוֹת וְאָז זוֹכֶה לַהֲלָכָה בְּרוּרָה וְלַאֲסוּקֵי שְׁמַעַתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא, כִּי כְּשֶׁעוֹסֵק לִשְׁמָהּ בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ אֲזַי ה' עִמּוֹ וַאֲזַי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וְה' עִמּוֹ שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כִּי כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַחֻמְרוֹת נִמְשָׁכִין רַק מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה מִתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּיוֹתֵר וּמַכְנִיס פְּנִיּוֹת וְגַסּוּת יוֹתֵר בַּלֵּב וּמֵחֲמַת זֶה אֵין הֲלָכָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּשׁוּם מָקוֹם, כִּי בִּתְחִלָּה בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיָה שׁוּם מַחֲלֹקֶת רַק מִשֶּׁרַבּוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ אֶת רַבָּן כָּל צָרְכָּן עַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבּוּ הַמַּחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל וּבְכָל פַּעַם נִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת בְּיוֹתֵר, כִּי הַצַּדִּיק שֶׁמְּחַדֵּשׁ הַתּוֹרָה הוּא צָרִיךְ בְּהֶכְרֵחַ לִפֹּל לְאֵיזֶה שְׁגִיאָה דַּקָּה בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה לָעוֹלָם, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַשְּׁגִיאָה דַּק מִן הַדַּק רַק בְּצִמְצוּם גָּדוֹל לְצֹרֶךְ הַהֶכְרֵחַ לְבַד, אֲבָל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר נִתְמַעֲטִין הַלְּבָבוֹת עַד שֶׁלִּפְעָמִים בָּאִין לִידֵי שְׁגִיאָה יוֹתֵר עַד שֶׁבְּכָל פַּעַם נִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת עַל-יְדֵי-זֶה. וּבִתְחִלָּה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְאַחֲזָה הַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל כָּךְ בְּאוֹתָהּ הַשְּׁגִיאָה, כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה עוֹסְקָם בַּתּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, עַל-כֵּן לֹא נַעֲשָׂה מִפְּגַם הַשְּׁגִיאָה כִּי אִם רִבּוּי הַמַּחֲלֹקֶת בְּהַתּוֹרָה עַצְמָהּ שֶׁהִוא מַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל עַכְשָׁו בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נִתְאַחֲזוּ מְאֹד עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מַחֲלֹקֶת גָּמוּר בֵּין הַצַּדִּיקִים וְקָטֵגוֹרְיָא בֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּזֹאת. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם מִבְּחִינַת הַשְּׁגִיאָה הַדַּקָּה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. שֶׁנִּתְאַחֲזוּ בָּזֶה עַד שֶׁבָּאוּ לִידֵי לִמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לְגַמְרֵי לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת מְאֹד וְכַנַּ"ל:

ראה וקדש:

רק אעיר מס' דברים

1. אני מאוד לא מסכים איתך, ודבריך גובלים בהוצאת שם רע על הישיבות.

2. בתור אחד מאלו שמעמיק בסוגיות, אני מעיד שהספרות החרדית הענפה של התעמקות בהלכה ובמו"מ שבתלמוד, 'הצילה' אותי אינספור פעמים כשהגעתי למבוי סתום. בזכותה, כמעט לא קיים מבוי סתום בעיון, וזה מדהים (גדולי הפוסקים בדורות שעברו היו נשארים בצ"ע כי לא היה להם מקורות מידע כמו היום). כמעט כל שאלה שאפשר לשאול, נשאלה כבר ואתה רק צריך למצוא איפה דנו בה. בתוכנת 'אוצר החכמה' יש 71000 ספרים, שחלק גדול מהם נכתב בדורות האחרונים.

חלק גדול מאוד מהמחברים של ספרים אלו כתב אותם בזכות שישב ולמד (הם משבחים את נשותיהם בהקדמות). אם הם היו באידאל של עבודה, עולם התורה היה אפילו יותר מעורפל ממה שהוא היום. והעירפול הזה הוא לדעתי אחת הגזירות הקשות ביותר של הגלות, ואני שואף מאוד לתקן זאת, ולהוציא לעולם תורה מבוררת, פשוטה, גאולת התורה. כמובן יש גם ספרים מהציבור שלנו, ברמה גבוהה יותר ופחות, אך יחסית אין הרבה.. בשורה תחתונה עולם התורה חיב המון לציבור החרדי. ויש עוד עבודה.

3.התפתחות הספרות הזו חייבת ציבור גדול של לומדים. כדי שיצא רונאלדו אחד, צריך 20000 ברזילאים שינשמו כדורגל.

גם הלומדים הרציניים והכשרוניים נמצאים במצב לא טוב כי הם מוקפים באנשים שמפריעים להם. ההתמחות העיקרית שלהם הפכה להיות לצעוק על רפורמים זה ופריצות שם ואייפונים. יודעים בעיקר לקטרג ולחלוב כספים, כן.

כל הגדויילים של הציבור החרדי, כולם הגיעו מאירופה.  למעשה בשנות ה60 וה70 הציבור החרדי בבני ברק היה הולך לתיאטרון, והיה פתוח ונחמד. היום, בוא נאמר שישנם לא מעט שלא ממש מחבבים אותך, בלשון המעטה. למה? אה, סתם, כי אתה מציבור אחר.

בישיבות הדתליות יש גם כן לימוד שהוא מיותר בימינו שאפשר לוותר על רובו. מישהו הולך להתווכח עם נוצרים היום? לא נראה לי. מעבר לכך, יש לא מעט רבנים 'נחשבים' שהעיסוק שלהם הוא סלט שלם של פוליטיקה, סוציולוגיה, אנתרפולוגיה, וקצת תורה והרב הקוק ואולי קצת חסידות בכאילו. סבבה, מה זה נותן? למה הם מלמדים אחרים? לא יודע.

תשמע, זו לא הדעה מקובלת ופופולרית, אך אני בדעתו של רבי נחמן, שהתנגד התנגדות חריפה למלמדים והתנגד להקמת תלמודי תורה. למה? יש לזה הרבה סיבות טובות, מספיק להציץ במציאות היום בכדי להבין. הייתה לו רוח הקודש אז הוא צפה נזקים נפשיים קשים שהדברים האלה יגרמו. מעבר לזה האדם צריך לעבור בחרב ובאש בכוחות עצמו, לחוות, להתגבר, לנסות, וכתוצאה מכך שהוא יתגבר כנגד כל השקרים והניסיונות של העולם הזה, הוא כבר ילמד כל מה שהוא צריך, לא יהיה צורך במילים ובהסברים.

לטעמי מעט מאד אנשים צריכים לשבת וללמוד תורה. אנחנו רואים בחוש שבני ישיבות רובם ככולם נמצאים בארציות גמורה ובדיוטא התחתונה ומגושמים בתכלית הגישום. לכן אין להם מה ללמד אחרים , שכן כבר אמרו חז"ל קודם כל קשט את עצמך.

תלמידי חכמים אמיתיים מתעסקים בדברים גדולים ובהירים וחשובים. לא בקטרוגים, לא בצווחנות על פריצות וצניעות, לא מתעסקים בחשבונות שמיים, לא מרבים שנאה וחילוק ומחלוקות. כל מי שעושה את זה יש לו טפי מח של הנחש.

אני אתן לך דוגמה לכמה המצב חמור. היום המצב יותר סביר, אך בעבר היה גל של רבנים שצווחו וכתבו נגד הנסיעה לאומן בראש השנה. אסור זה ואסור כך ומה פתאום. הם, שאין להם מושג וחצי בברסלב, החליטו שדעתו של רבי נחמן היא שהוא לא רוצה שיסעו אליו בראש השנה. הנסיעות בראש השנה זו מסורת ומנהג חסידי עד מתקופת הבעל שם טוב, כך נהוג וכך נעשה לאורך כל השנים. חסידי חב"ד היו נוסעים לרעבע שלהם וחסידי גור היו נוסעים לרעבע שלהם. חסידי ברסלב נוסעים לציון הקדוש, לרבי שלהם. זה לחלוטין לא דבר חדש. מה הבעיה? אני מצפה מאדם שיש בו מעט דעת לא לדבר על עניינים שהוא לא מבין בהם, סייג לחכמה, שתיקה. הדבר הזה חוזר בכל מיני וריאציות בכל מיני נושאים. אף אחד לא מוכן לשתוק, כולם צועקים וצועקים.

לכן יש הרבה נזקים לנפשות של אנשים שיכלו להיות משהו בנסיבות הנכונות [למשל, חנוך דאום], ועד. בנצרות לדוגמה, זה דבר די נפוץ שיש אנשים שיש להם בעיות מיניות שנגרמו כתוצאה מהאמונות הדתיות שלהם. אתה יודע כמה אנשים סובלים מבעיות שכאלה כתוצאה בציבור הדתי והחרדי? אין לך מושג. מעולם לא היו כמויות כאלה, זה תהליך של העשורים האחרונים.

גם אם רבי נחמן אמר לא להקים ת"ת- הוא לא התכוון שלא יהיו "חיידרים" ותלמודי תורה בכלל, נכון?

הוא לא היה בגישה של חינוך ביתי....

זו היתה הוראה לחסידיו ולכן עד היום ילדי ברסלב לומדים בת"ת של חסידויות אחרות. אבל לחסידויות אחרות יש ת"ת...אחרת לאן היו ילדי ברסלב הולכים?.?

אכן, שולחים את הילדים לתלמודי תורה של גור וכאלה. זה מה שנפוץ היום. ספציפית הוא לא רצה תלמודי תורה 'ברסלב' כדי שאנשים לא יגדלו להיות רובוטים ויפגשו עם תורת ברסלב אחר כך, יש לזה הרבה סיבות, אבל אכן, ההתנגדות היא לתלמודי תורה 'ברסלב' ולא ככלל.

לא יודע מה הוא היה אומר היום. דעתי האישית היא שכמה שפחות התערבות, כך יותר טוב. שמואל הורביץ' כמדומני אמר שאדם צריך למחול על רבותיו הראשונים. בברסלב יש עניין שהעולם מסדר את עצמו, אסור להתערב, אסור להוכיח, אם כל אחד יהיה אמיתי ויתעסק בעניינים שלו העולם יסתדר וכל אחד ישחק את התפקיד שלו. כך אני רואה זאת, לתת לכל אחד לעבור מה שהוא צריך לעבור, ושילמד.

איך אמר קונפוציוס? 'רק מי שחטא יכול להפוך לקדוש'. כן. שיפלו, שיקומו, שיתגברו, בסוף החזקים והאמיצים והחכמים מגיעים. אל מי? אל עצמם.

אני בדרך כלל משתדל להיות אדם נחמד ולא להשתמש במילים בוטות, אבל ההבלים שכתבת על התורה, על לומדיה ועל תלמידי החכמים מצריכים תגובה... בעז"ה לכשיהיה לי פנאי אכתוב 

נראה לי מיותר בבחינת dont feed the troll

אני לא יודע למה אתה חושב שהתכוונתי, כשאני אומר בעיות מיניות אני מתייחס לספקטרום עצום של בעיות שהשורש שלהן הוא חוסר מודעות מינית, דבר שנובע מחינוך לקוי ועיוותי נפש שנגרמים מהחינוך הזה.

האינטרנט מלא בעדויות כאלה ואחרות. דתיים שזוחלים לחתונה בגלל שיש להם קושי להתמודד עם היצר זה לא דבר חריג, זו בהחלט בעיה מינית, וזה גורם לאחר מכן לבעיות אישיות ובעיות בנישואין.

כמה דתיים מתמודדים עם נושא המיניות בצורה לא נכונה, ומפעילים כנגד עצמם אלימות רוחנית ולפעמים אפילו פיזית ממש? המון, היו על זה מספיק אשכולות כאן בפורומים ובמרחבי האינטרנט. יש תופעה גדולה של אלימות עצמית, רגשית, פיזית רוחנית, אנשים הורגים את עצמם לאט לאט.

למה? כי מצד אחד הם לא מקבלים חיות משום מקור אחר, ומצד שני אין להם את הכלים והיכולת לעשות משהו שיוציא אותם מהמעגל האלים הזה.

שופן, אחד מהפסנתרנים הגדולים, הבין כבר לפני הרבה שנים מה שאלפי דתיים ובני ישיבות עדיין לא מצליחים לקלוט. כך הוא כותב לבת זוגתו:

"שוב אשעמם אותך במכתבי במחשבותי על השראה ויצירתיות, אך את תביני שמחשבותי אלו קשורות במישרין בך. חשבתי רבות על השראה ויצירתיות ולאט, לאט, הבנתי מהותן של אלו. השראה ורעיונות חדשים באים לי רק לאחר פרישות ממושכת מאישה. משנמלאתי תשוקה לאשה ונותרתי מרוקן מכל אוני, בורחת ההשראה ממני, יבש מעין ההשראה שלי והרעיונות לא צצים עוד בראשי. תארי לעצמך, כמה מוזר ונפלא הדבר שהכוחות המשמשים להפריית אשה וליצירת אדם, הם אותם הכוחות המשמשים ליצירת אמנות. כמה מוזר ומופלא שגבר מבזבז את אונו היקר בעבור רגע אחד של שכרון חושים.

אפשר לומר זאת גם על מדענים, המקדישים עצמם למחקרים מדעיים, או לגילוי תגליות. הנוסחה כנראה פשוטה: יהא התחום אשר יהא, היוצר חייב להתנזר מאשה, כדי שהכוחות בגופו יצטרפו לכוחות במוחו על מנת שיגיע להשראה, שתאפשר לו להוליד יצירת אמנות טהורה.

חשבי על כך, המשיכה המינית לאשה והתשוקה הופכות להשראה, אבל הדבר אמור רק במי שבורך בכשרון וביכולת. לא יוצלח שיתנזר מנשים, אולי יצא מדעתו מתסכול, אך לא ייצור דבר הראוי לאל או לאדם. מצד שני אהבה נכזבת או תשוקה שלא באה על סיפוקה, המתחדדת מול זכרון דמות האהובה ונושאת עימה תסכול שאין לשאת, עשויה לתרום ליצירתיות. נוכחתי בכך בשירתו של נורוויד [משורר פולני ]"

האש הזאת באדם, היא המקור לכל תולדה רוחנית וגשמית. אסור לדכא אותה, כי זה דיכוי של הכח שמפרה את החיים כולם. יש אנשים שיכולים וצריכים להשתמש באש הזאת להרחבת הדעת והתודעה שלהם, יש לזה שיטות ודרכים, צריך ללמד ולהדריך, זה דורש תרגול.
לדרי המטה, גם בשבילם יש פתרונות, גם להם יש שיטות ודרכים שניתן להקנות להם.

לא נאריך על זה פה, אבל זה פשוט מגוחך שאברכים ובני ישיבות רובם ככולם עדיין במדרגה הנמוכה הזאת של 'קשה לי לשמור עיניים'. ואפשר לחשוב איפה הם כבר נמצאים, לא ממש החלונות האדומים. מודעות, פנימיות, זה כל העניין.

האמירה שלהם לא קשורה לשום דבר. הם לא ברסלב וחסידות בכלל וברסלב בפרט לא מעניינת אותם. את הדעות שלהם הם צריכים לשמור לעצמם, ולא לנסות להתערב בעניינים שמהם והלאה, כך ראוי לכל אדם שיש לו מעט דעת. לזוז הצידה, לשתוק, ולא לקפוץ בראש חוצות להביך את עצמך. האמירות האלה מעידות על האומרים אותם, שלא מסוגלים לקלוט את הרקע ההיסטורי ואת החשיבות הרוחנית של הנסיעה לאומן.

זה לא שונה בהרבה מכל השטויות על סמארטפונים. אין מה לכבד אותם יותר מדי. איזה הוא מכובד? המכבד את הבריות. האנשים שאני מדבר עליהם לא מעוניינים לכבד את הבריות והבריות לא מעניינות אותם בכלל. הם מרוכזים רק בעצמם, הם רק רוצים עד ועד ועד כבוד והם לא בוחלים באמצעים. מידה כנגד מידה. לאן שמכוון האדם, כך הוא מקבל. הם מכוונים אך ורק לעצמם, לכן לתת להם כבוד זה חוסר כבוד כלפיי המקום ברוך הוא. מכבדיי אכבד, זוכר?

תשמע, אני צודק, ואני גם טועה, ואתם גם צודקים ואתם גם טועים. הבנת?

הפחד משתק אתכם. אני לא מזלזל ברמב"ם חלילה. הוא היה אחד מן הגדולים והכל, אבל מה לעשות, הוא פחות מעניין אותי.

הרגליים רועדות לכם. תמיד הייתה לי סלידה עמוקה מפילוסופיה. צחקתי הרבה כשרבי נתן כתב בחיי מוהר"ן על מורה נבוכים 'ימחול לו ה' מה שעות בזה עיוותים שאין כמותם הנוגעים בעיקר תורתנו הקדושה'.

אני אומר את מה שאני אומר מתוך כאב על החינוך הלקוי והשטחי שמקבלים נשמות טובות שמגיע להם הרבה יותר.

בכל מקרה, אין טעם להמשיך עם זה. עולם כמנהגו ינהג, השם יעזור.

כשבחורה אומרת לך שהיא רוצה שבעלה יקבע עיתים לתורה,

לרוב היא מתכוונת שזה המינימום שהיא רוצה,

וברור שהיא תשמח ליותר מזה (כל עוד משק הבית יפעל באופן תקין).

לענ"ד אתה פשוט מפרש אותן לא נכון!

חוץ מזה, כשאתה מציג בפניהן את עניין לימוד התורה בצורה של אחוזים ומערכת שעות,

זה נראה פשטני וילדותי מדי, והאמת גם לא כ"כ מציאותי.

(שאל רבנים גדולים כמה אחוזים הם יודעים מהתורה,

 קשה לי להאמין שמי מהם יגיד לך שהוא יודע אחוזים גדולים,

 הם יגידו לך שתמיד תמיד יש מלא מלא מלא מה ללמוד.)

ומן הסתם, לכן הן מתייחסות לדבריך לא כ"כ ברצינות.

כל בחורה דוסית תשמח מאד שתלמד כמה שיותר בתנאים הבאים:

א. שתדאג למשק בית תקין (כלומר, חינוך ילדים ופרנסה סבירה וכד').

ב. שתספק אותה רגשית.

אם אתה תעמוד בתנאים האלה, קשה לי להאמין שמישהי תרצה למנוע ממך אפילו שניה אחת של לימוד תורה..

(לא הבנתי כ"כ את הפסקה השניה, יש פה איזשהו קצר.)

אם כך, איפה נמדדת ההקרבה של האשה בלימוד התורה? אם היא דורשת פרנסה שתספק את כל צרכיה, ושהבעל יעבוד בשווה לה במשק הבית, ותדיר יספק אותה רגשית, ורק אז שילך ללמוד תורה, זו לא חכמה... כך לא יגדלו לנו תלמידי חכמים שכ"כ כ"כ חסרים לנו, אני בפנים ומרגיש את זה מאוד חזק. מבחינתי האשה זה הדבר היקר בעולם ואשקיע בה, ועם זאת צריך לזכור איזו משימה חשובה ה' מטיל עלינו (מי שיכול). 

ואגב "תמיד יש מלא מלא מה ללמוד" - זה דווקא באמונה ומחשבה, אבל לימוד הלכה למעשה מעמיק (אליבא דהלכתא) בהחלט ראלי להקיף את כולו. ועוד, הרי ה' לא יכול לצוות את האדם לעשות אינספור מעשים.

זו המציאות. לאישה יש מבנה רגשי מסוים ויש לה צרכים שטבועים בה. היא צריכה כסף, היא צריכה מזון רגשי, חפירות שכליות על עיונים בגמרא ומחשבות על התורה לא יתנו לה את זה. אם לא נותנים לה שפע גשמי ורוחני ורגשי, תהיה לה תרעומת תמידית עלייך בפנים. עד שיום אחד זה יתפרץ. לכן איש המעלה יתכונן לצרות האלה וימנע אתן מראש.

אני לא אומר בהכרח שזה סותר קריירה תורנית, אבל מי שחפץ בכך צריך להבין את האישה שלו בצורה מאד מעמיקה, ולדעת מי היא. מי היא, דווקא היא. הבעיה היא שהרוב לא מבינים, כי הם לומדים מספרים על זוגיות ושלום בית וממה שאמרו להם. מישהו כתב לי על כך, אמר לי שכנראה ראובן דונין, המשפיע החב"די אמר זאת '"החכם עיניו בראשו ולא ראשו בעיניו, אבל הטיפש הראש שלו תקוע בעכוזו. הוא לא רואה ולא שומע ורק מריח את הסרחון של עצמו".  איך אמרו? 'דעת קנית מה חסרת?' מי שיש בו דעת, הוא יצליח בכל דבר ועניין, גם בזוגיות וגם בקריירה, אם ישתדל.

אישה בין כה וכה מקריבה המון.

אם נסתכל על סיפורי החיים של כמה מהראשונים והאחרונים נגלה שיש לכאן ולכאן. סיפורים על זוגיות נפלאה ואהבת נעורים שנמשכה עד למוות, וסיפורים על 'מצא ולא מוצא'.

ככלל צדיקים ותלמידי חכמים אמיתיים היו אנשים מאד קיצוניים ותמהוניים. כשאנחנו מסתכלים היום אנחנו רואים בעיקר סתם דתיים. איפה העידן שבהם פוסקי הלכה גדולים ורבנים גדולים היו גם מהמרים כפייתים? איפה העידן שהם הרביצו למשמשים שלהם? שאיימו להעיף סטירה למי שרצה לנשק להם את היד? שהם חטפו מכות מגויים וצחקו על כך?

לגבי הפסקה השניה, אני לא מצליח כרגע לחשוב איך להעביר לך את מה שהתכוונתי בצורה יותר טובה.
אני חושב שכדאי לך לדבר עם רב (או דמות תורנית אחרת) שאתה מעריך,
והוא יוכל להסביר לך את זה יותר טוב מתוך ההיכרות שלו איתך.
(אתה יכול פשוט לצטט לו את מה שאתה כתבת ומה שאני הגבתי)

לגבי לימוד אליבא דהלכתא, תתפלא שגם בתחום זה יש מספיק חומר לימודי כך שאין באפשרותך לסיימו עד סוף ימיך.
נכון שיש תרי"ג מצוות דאורייתא ועוד מספר סופי של מצוות דרבנן,
אבל על כל מצווה ומצווה (בעיקר דאורייתא) כשיורדים לעומקה מגלים אינסוף הגדרות ודקדוקים וסברות.
אפילו רבנים גדולים כמו הגרש"ז אויירבך והגרי"ש אליישיב שלמדו תורה בכמויות לא נספרות,
גילו סברות חדשות וחידושים הלכתיים גם בשנות חייהם האחרונות.

לגבי ההקרבה של האשה,
מבחינה הלכתית אתה מחוייב לספק אותה ולפרנס אותה ואת הילדים ולחנך את הילדים.
אפילו אם האשה תשב רגל על רגל כל היום ולא תעשה כלום, אתה מחוייב לדברים אלו!
אם אתה לא תתחייב - לא יתנו לך להתחתן! (זה אמור להיות כתוב מפורשות בכתובה שבע"ה תתן לה)
אז זה לא נראה לך קצת מוזר 'לגדול בתורה' אבל לא לקיים את ההלכות שהתורה ציוותה?

אני חושב שהקרבה זה דבר שצריך להגיע ממנה, ולא ע"י ציפיות, רצונות או דרישות שלך.
לענ"ד ההקרבה הזאת אמורה להגיע מתוך אהבה והערכה אליך ומתוך הבנה שלה שזה מה שמתאים וטוב לך.
לדעתי, קודם צריך לבנות קשר של אהבה והערכה, ומתוך זה היא תלמד להעריך את הלימוד שלך ותרצה מעצמה לאפשר לך ללמוד כמה שיותר.

אספר לך מעט על הוריי,
אמא שלי היא די בוודאות הרבה פחות דוסית מהבנות שאתה כנראה פוגש
(אם לא הייתי הבן שלה, הייתי אומר שהיא כמעט דתייה לייט).
ואם היו שואלים אותה בתקופת הדייטים, כמה שעות ביום נראה לך שבעלך ילמד תורה?
היא הייתה עונה, מקסימום חצי שעה ביום!
בפועל אבא שלי היה כמה שנים אברך, כיום הוא מלמד תורה, וחוץ מהשעות שהוא מלמד,
הוא לומד יותר מ-6 שעות ביום.
ואמא שלי מאפשרת לו את זה והיא שמחה ומאושרת מזה, כי היא יודעת שזה מה שהכי נכון וטוב בשבילו..

לעומת זאת, יש לא מעט נשים שיגידו לך בשלב הדייטים שהן רוצות בעל אברך,

אבל לאחר החתונה, כשהן מבינות את המשמעות של זה - הן מתחרטות!

א. התכוונתי שיש קצר בינינו, שלא הבנת אותי. אילו אחוזים? מערכת שעות.? ולא כתבתי שאני מציג בפניהן משהו.

ב. כל כמה חודשים אפשר להקיף נושא בתורה. יש כמה עשרות כאלו. ונכון שמדי פעם יש שאלות שמתחדשות, או פתאום מבינים הגדרה יותר לעומק. ה'בית' כבר נקנה, זה לא אומר שאין שיפוצים מדי פעם. לא התכוונתי לשיפוצים.

ג. נראה לי שכשהקב"ה ברא את האשה שתהיה "עזר כנגדו", הוא לא התכוון שתעזור רק במשימה לגדל ילדים, אלא בהחלט גם לגדל את מעלתו הרוחנית. זוהי תכלית בריאת האדם. (וכידוע האשה תקבל שכר שווה בשווה). זו הסתכלות מאוד בריאה לענ"ד, שאני מרגיש שחסרה.

אגב למדתי לעומק את הנושא, הכתובה היא לא הלכה, זהו הסכם ממוני לכל דבר... כלומר אין אידאל לבנות אותו כך או אחרת, בהסכמת הצדדים. בזמן חז"ל אשה כמעט ולא יכלה לעבוד בכלום, ולכן הבעל היה המשענת היחידה שלה.

הוא מתחייב נותן לה מזון, בגדים, תרופות, ועוד קצת דברים כגון לבנות לה קבר והטבות לאחר מותו. והיא נותנת לו את כל המשכורת שלה, פירות נכסיה, אבידות שהיא מוצאת, והוא יורש אותה אם מתה. והיא חייבת לעשות לו 11 מלאכות (כיבוס, בישול, אפיה, טחינת חטים, טויה, לשמש בפניו כגון להביא לו חפצים שמבקש, מאכילה את בהמתו, ועוד.) חלק ממלאכות אלו היא נפטרת אם היא מביאה שפחה שתעשה זאת במקומה.

בקיצור הכתובה מבחינה ממונית לא הכי מטיבה עם הבנות כמו שמקובל לחשוב... רגל על רגל? לא נראה לי. התורה לא חייבה אשה לחנך את הילדים, אבל מי שלא עושה זאת בעיני היא... אני מחפש מישהי ישרה שלא רק "יוצאת ידי חובה".

הייתי מבקש מישהי עם אידאלים, כמו שאני דורש מעצמי... 

אני טועה?

עם זאת, חז"ל קבעו "חכם קודם למלך ישראל".(מסכת הוריות יג,א) וכתב רמב"ם בפה"מ שם "לפי שתועלת החכם לאומה גדול יותר מתועלת המלך".

כידוע אין יותר אידאליסטי ממלך, הוא יותר מרמטכ"ל וראש ממשלה גם יחד...

כל אחת תעשה מה שטוב לה, אידאלים זה תמיד טוב, אני רק מציג את הדברים.

טענתו (ע"פ הבנתי) היא שהאידיאל הכי גבוה (הדבר שהכי ראוי לשאוף אליו) הוא להיות ת"ח. ברור שאדם שלא מסוגל לכך לא ישאף לכך ואף לא מצפים ממנו שישאף לכך, וכמו"כ ברור שישנם מעשים נוספים שראוי לשאוף אליהם. אך גם כאשר ישנם מעשים ראויים רבים וישנם אנשים שונים המתאימים לבצע תפקידים שונים בכ"ז כל (או לכל הפחות רוב) האנשים ראויים ומסוגלים לבצע יותר מתפקיד אחד וכאן יכול להיכנס "דרוג מסוים" וממילא יש השלכה לכך שישנו אידיאל יותר גבוה מאידאל אחר.

אז כן אמנם נאמר שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים (ברכות יז.), אך בכל זאת על האדם לשאוף, במידת האפשר, להיות שייך למרבים ולא לממעטים

(אין דבר יותר אידיאליסטי ממלך... נו שוין...)

א. יודע לענות ברוב הנושאים שתשאל אותו, בפרט הלכה למעשה. 

ב. יודע להכריע בין מחלוקות

ג. מלמד לאחרים, 'דמות'.

ד. לומד כפי יכולתו באמת, אחד שלא מתפנק בשינה וכד' 

ה. מיישם את מה שלומד.

אם הייתי כותב סתם "חכם" כמו במקור, זה לא היה כ"כ ברור לאנשים...

ומצוה לקום בפני כל אחד שלמד קצת בישיבה? לא מכיר.

ברור שישנן נשים המעוניינות שהבעל יהיה בעל שיעור קומה בלימוד תורה וידיעת ההלכה.הדבר בא כתהליך זוגי מתוך הכרת החשיבות הקריטית בין בית רגיל לבית השואב את כוחו מהתורה.תמיד רציתי ללמוד אבל אישתי היתה זו שאגדל בתורה יותר.לכן עשינו מעשה! פינינו את הבוקר ללימוד תורה !מצאתי עבודה (רצינית ומוכרת במגזר בתפקיד ניהולי) שאיפשרה לי להתחיל בצהרים לאחר לימוד של דף יומי,חברותא,הלכה.נכון ,"התפשרנו" שלא נטוס לחו'ל והמשפחה תמשיך לחייך למרות פשטותה.

מאידך ראינו תמיד ברכה בעמלינו.בסוף היום מתפנה לעבודות הבית ו....לחזרה על לימוד הבוקר.

חברים זה אפשרי,זה מומלץ .רק תרצו.

לא תלמיד חכם אבל מאמין שאני בדרך

אני יכולה לספר לכם קצת על עצמי-

תמיד רציתי בעל שישב וילמד...

וב"ה זכיתי! ולא רק בזה!
 

בעלי יושב ולומד ואנחנו נשואים באושר כבר 10 שנים כמעט!
יש לנו כמה פיצק'לאך... ב"ה

ואני עובדת משרה מלאה מחוץ לבית כדי להביא קצת כסף הביתה.

ואני שמחה ומאושרת!
 

יש לי בעל שלומד על מנת לקיים!
שאוהב ללמוד! ומנצצל את זמנו כדי ללמוד!
 

גם בשבת. לא נח כמעט חוץ מכמה שעות בלילה-

ולומד ומלמד אחרים בלי שום תמורה כספית.

גם ממני זה דורש לא מעט- להישאר שבתות רבות עם הילדים לבד כשבעלי הולך ללמד.

טובעלי יודע זאת ומכיר לי טובה על כך ומעריך...

ועוד ועוד...

ב"ה! מקווה שימשיך כך!
שואיפתי היא שנכזה יחד שגם הילדים שלנו יחיו ככה כמונו.

עם הרבה רצון, התמדה, כוחות, הסתפקות במועט שמחה והרבה אושר!!

מאחלת לכולם כנ"ל- למי שרוצה באמת!!
גם מצד הבעל וגם מצד האישה!
 

בהצלחה רבה

אין מילים...

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"