בחורה צדיקה ממש, היא חיפשה מישהו שהוא רב או שלפחות שואף להיות כזה (ב"ה היא מצאה ). 

אני לא חושב שזה נפוץ בציבור הדתי לאומי. 

הם כבר לא זוג צעיר...

ומסתדרים...

כשיש אידאלים ואמונה הכל אפשרי

ב. אפילו אם אתה מתכוון לאחד שמתכוון להיות אברך, יש הרבה בנות שמחפשות את זה..

ת"ח זה אדם שלמד אחוזים גדולים מאוד מהתורה ורוצה להקיף ולדעת את כולה ברמה שקבע לעצמו.

בהכרח שזה סותר קריירה של אדם שיוצא בשמונה בבוקר וחוזר בשמונה בערב, או עו"ד והייטק וכיוצא.

בינתים 99% מהבנות שנתקלתי בהן רוצות שהבעל יקבע עיתים (שזה מתפרש בעיני שעה של שיעור דף יומי) ולא נראה כ"כ שיש להן שאיפות גדולות בנושא שהוא חיינו ואורך ימינו. אולי אני טועה. 

למעשה, הרוב המוחלט לא יכולים, ולא צריכים. גם ההלכה היא שחובת לימוד תורה יוצאת בקריאת שמע.

פעם רק מיעוט כשרוני היה יושב ולומד בצורה מקיפה ומעמיקה, וכך צריך להיות. כל עניין ההסמכה לרבנות וכל העניין של תלמידי חכמים בעבר היה הרבה יותר הגיוני.

בימינו אלפים שורפים את חייהם לבטלה בישיבה באיזה כולל או ישיבה. אין להם באמת את היכולת להגיע להישגים רוחניים ותורניים משמעותיים. מוטב שילכו לעבוד, וילמדו כמה שיוכלו, ובסוף השבוע ירבו, כמו שאומר השולחן ערוך.

החלוקה קבועה מראש. מי שיש לו חבל קצר, לא יכול לצאת מבאר עמוקה. מהכרות צרה עם לומדים ששואפים להיות תלמידי חכמים, הם לא אומרים שום דבר חדש או מעניין. נשמעים כמו שופר של הרב בישיבה בה הם לומדים, מתלבשים ומדברים כמו החלק שאליו הם רוצים להשתייך. משעמם ומיותר.

אדם יוצא ידי חובה מלימוד תורה ע"י קריאת שמע מחמת פרנסה. מעבר לכך, זו דעת הרשב"י שמביא ר' יוחנן בגמרא. בעניין חובת הידיעה יש חילוקים. לא נכנס לזה. אני אומר, כמו שפירש רש"י על 'סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא' – כל מה שבכוחך עשה ולבך לשמיים. כל אחד שילמד כמה שיעלה בידו.

אני לא אמרתי שום דבר לגבי מה צריך לדעת. אני טענתי את הטענה הבסיסית של היהדות, לא כולם שווים. הרב קוק אמר שקומוניזם זו עבודה זרה. אני אומר, לא משום שהם קשרו את האידיאולוגיה עם כפירה, זה יותר מדי ברור ופשטני בכדי לציין. אלא מחמת עניין ה'שוויון' הכה פופולרי.

כל גדולי הדור בציבור החרדי, מישהו מהם צמח בישיבות החרדיות שאנחנו רואים בימינו? אף אחד מהם. כולם הגיעו מאירופה, שם הכל היה לגמרי שונה מהגטו החרדי ואורח החיים החרדי. הם גדלו בצורה שונה לחלוטין ממה שאתה יכול לראות היום.

כל אחד מוזמן ללמוד תורה, כמה שירצה. אני לא רוצה שהמדינה תממן את זה, בדיוק כמו שאני לא רוצה שהמדינה תממן עלק 'תרבות' של כל מיני אמנים תל אביביים פלצנים. חז"ל אמרו 'קופה מלאה עוונות – מי מקטרג בראש כולם? גזל'. אנחנו רואים במציאות שהציבור מקטרג על העניין הזה, ולא, זה לא בגלל 'שנאת דתיים' ושאר ההמצאות, אנשים לא רוצים לממן את זה. למה הם לא רוצים? כי התוצרים של הישיבות האלה לא יוצרים שום דבר מועיל לאל או לאדם. תלמידי חכמים אמורים להרבות שלום, מה שקורה בפועל זה שהם יוצאים מהישיבות שלהם עם תפיסות מעוותות ולוחמניות ואין להם שום יכולת להבין אחרים, אז הם מרבים מחלוקת וטיפשות.

הלימוד במרבית הישיבות הוא לימוד צר, שטחי, ושכלי. פנימיות זה מהם והלאה.  אז הם יודעים לצטט והם מכירים את כל המבואות והמקורות, אבל בפנימיות התורה הם לא מבינים כלום. ללמד לחזור אחרי דברים ולשנן ולהקיא אותם אפשר ללמד גם תוכים, זו לא בעיה. אתה לא צריך כישרון מיוחד או רוחניות ברמה יוצאת דופן כדי להיות חקיין, או להתנועע כמו לולב ולחזור אחרי מה שהרב אמר לך ולספר את זה לכולם כאילו זה איזה חידוש. יש סיבה שריבון העולמים ברא אותנו בתור אנשים עם רגשות ועם בינה, ולא נאמר, רובוטים.

אני יודע שרבי נתן כותב בליקוטי הלכות שלא צריך ללמוד אמונה, רק שתהיה אמונה פשוטה כמו של המון העם והנשים. יש לזה סיבות מעולות, בברסלב ככלל התנגדו מאד ללימוד אמונה ולפילוסופיה היהודית. יצאו כנגדה בשצף קצף, רבי נחמן לצורך העניין אסר ללמוד את מורה הנבוכים לרמב"ם, את אמונות ודעות של רס"ג, את הכוזרי לרבי יהודה הלוי, ספר העיקרים, רשב"ג ורלב"ג, את ההקדמה לשער היחוד בספר 'חובת הלבבות'. הסיבה שבברסלב כל כך סולדים מפילוסופיה יהודית היא מהסיבה שזה מעוות את השכל ומרחיק את האדם מן האמת, זה מזיק ליכולת הקליטה וההבנה הרוחנית שלו.

אני יודע שעד מימי חז"ל הייתה תורה עם עבודה, וחוני היה מהדק טיט על הגגות ביד אחת ומחזיק בתורה ביד השנייה. הבעל שם טוב גם כן הדגיש את חובת האדם לעבוד בל"ט מלאכות, גם בברסלב יש ציווי מפורש על האדם לעבוד בכדי לברר את ניצוצות הנשמה שלו.

אני יודע שהתורה צריכה להיות בתוכו של האדם, שלכל מקום אשר ילך, היא איתו, 'לא ימיש מתוך האוהל'. ה' יתברך צריך להיות בחללי המח ובחללי הלב, ולהגיע למדרגה הזאת הדרישה היא קצת יותר גדולה ואוצרת בתוכה יותר מאמצים מאשר לשבת מול ספר ולשנן או לקיים מצוות והלכות. בכל מלאכה ועיסוק יש סודות ועניינים, זה חלק מהעניין של 'בכל דרכיך דעהו.' בכדי להבין ולברר האדם צריך בינה, ומה לעשות, בינה לא תקנה לך מאחרים ולא מספרים ולא מצדיקים.

אני אומר מה שאני רואה. אנשים לא יכולים להתייחס לטענות האלה בצורה רצינית, כי בינינו, זה פחות או יותר המצב. בציבור הדתי לאומי אני מוכרח להגיד שהמצב הרבה יותר טוב ויש לומדים רציניים, אבל יש מגמה מדאיגה של רגשי נחיתות (למה?) מול הציבור החרדי והגררות אחרי הצווחנות והשטויות שלהם בכל מיני עניינים.

זו הדרדרות מדאיגה.

אם אתה שואל אותי, אני בעד יששכר וזבולון. מיעוט של תלמידי חכמים אמיתיים שילמדו בנחת ובדעת מיושבת בלי כל מיני בטלנים שיפריעו להם בתוך הישיבה והשאר ילכו לעבוד ובסוף השבוע ילמדו  חוק לישראל ועין יעקב.

האדם צריך להיות מודע לעצמו. ה' יתברך לא דורש מכולם את אותם הדברים. יש אנשים שיכולים לעסוק בעסקים ולהתפרנס יפה מאד, ובלימוד לעומת זאת הם לא כל כך מוכשרים. אם הם ילכו ללמוד במקום לעסוק במה שהם טובים בו, הם עושים את הדבר הכי רע שאפשר לעשות. עם הממון אפשר להשפיע בעולם הזה ולעשות הרבה דברים טובים ומשמעותיים. רבי נחמן כבר שעקר העשייה דקדושה זו הצדקה.

הנה רבי נתן בליקוטי הלכות, ראה וקדש:

"וּבֵרַכְךָ בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶֹה" שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא יְהֵא יוֹשֵׁב בָּטֵל וְכוּ'. וְאֵינוֹ מֵשִֹים אֶל לִבּוֹ לִבְלִי לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, כִּי בְּוַדַּאי הָאֱמֶת הוּא שֶׁצְּרִיכִין  אֵיזֶה  עֵסֶק.

וְעַל-כֵּן אָסוּר לְקַבֵּל שָׂכָר עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, כִּי צָרִיךְ לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל. אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ. עַל מְנָת שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, 'עֲמֵלִים' דַּיְקָא וְעִקַּר הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲמֹל וּלְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְבָרֵר עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה הַלִּמּוּד לִשְׁמָהּ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֹא יִהְיֶה לִמּוּדוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא יַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ וְכוּ' ((אָבוֹת פֶּרֶק ד) וְעִקַּר הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד הוּא רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי בְּלִמּוּד חֻמָּשׁ אֵין צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ. וְעִקַּר הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל הוּא רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְזֶהוּ מֵחֲמַת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁחִדֵּשׁ הַתַּנָּא אוֹ אֵיזֶה צַדִּיק בְּהֶכְרֵחַ יֵשׁ בָּהּ בְּחִינַת שְׂמֹאלָה שֶׁהָיָה מֻכְרָח הַתַּנָּא לִפֹּל בִּשְׁעַת אֲמִירַת תּוֹרָתוֹ לְאֵיזֶה שְׁגִיאָה דַּקָּה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה כַּנַּ"ל, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת מַשְׁמָעוּת שֶׁל וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת זֶה כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת וְלִזְכּוֹת לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה לְחַיֵּי עוֹלָם לְהִתְדַּבֵּק בְּקוֹנוֹ אֲשֶׁר זֶה תַּכְלִית עֵסֶק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְבָרֵר וּלְהַכְנִיעַ בְּחִינַת אֲחִיזַת וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם, דְּהַיְנוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּסּוּת וּפְנִיּוֹת וְהָעַרְמִימִיּוּת שֶׁרוֹדֵף אַחֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ וְרוֹצִים לְהַטּוֹת לְבָבוֹ מִן הָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד וְגַסּוּת בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקָרֵי רַבִּי, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה רַב בְּאֵיזֶה קְהִלָּה אוֹ מוֹרֵה הוֹרָאָה אוֹ לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וְלוֹמַר תּוֹרָה בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם וּלְהַרְבּוֹת כְּבוֹדוֹ כַּנָּהוּג עַכְשָׁו וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה הַפְּנִיּוֹת וְהַשְּׁטוּתִים הָרַבִּים וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לְהַלּוֹמְדִים בִּשְׁעַת עוֹסְקָם בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִשְּׁגִיאָה דַּקָּה שֶׁהָיָה לְהַצַּדִּיק בִּשְׁעַת הִתְגַּלּוּת תּוֹרָתוֹ שֶׁהָיָה מֻכְרָח לִפֹּל בָּהּ בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה לָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל כָּל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּלְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עֹז לְהַכְנִיעַ וּלְהַשְׁפִּיל כָּל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ לְהַשְּׁכִינָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק בְּהַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ לְבַד שֶׁצִּוָּנוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ וְזֶהוּ עִקַּר הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי בֶּאֱמֶת גַּם הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל שֶׁל הַלּוֹמְדִים שֶׁעֲמֵלִים בַּתּוֹרָה לְבָרֵר הַסֻּגְיָא וְהַהֲלָכָה עַל מְכוֹנָהּ וְלַאֲסוּקֵי שְׁמַעַתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא גַּם זֶה נִמְשָׁךְ רַק מִזֶּה מִבְּחִינַת הַשְּׁגִיאָה הַנַּ"ל שֶׁהִוא בְּחִינַת שְׂמֹאלָה שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם מֹץ וְתֶבֶן הַחוֹפִין עַל הַהֲלָכָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְכָל הַכְּבֵדוּת וְכָל הַחֻמְרוֹת שֶׁבַּהֲלָכָה שֶׁקָּשֶׁה לַהֲבִינָהּ עַל מְכוֹנָהּ וּלְהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, כִּי כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹץ וְתֶבֶן שֶׁבַּהֲלָכָה, כַּמּוּבָן בַּתִּקּוּנִים וּבְרַעֲיָא מְהֵימָנָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וְעִקַּר חִיּוּתָם וְכֹחָם נִמְשָׁךְ רַק עַל-יְדֵי הַשְּׁגִיאָה דַּקָּה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהָיָה מֻכְרָח לִפֹּל בָּהּ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לַעֲמֹל וּלְהִתְיַגֵּעַ בַּתּוֹרָה לְהַכְנִיעַ וּלְהַשְׁפִּיל וּלְגָרֵשׁ מֹץ וְתֶבֶן מִן הַהֲלָכָה שֶׁהֵם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּסּוּת וּפְנִיּוֹת וְאָז זוֹכֶה לַהֲלָכָה בְּרוּרָה וְלַאֲסוּקֵי שְׁמַעַתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא, כִּי כְּשֶׁעוֹסֵק לִשְׁמָהּ בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ אֲזַי ה' עִמּוֹ וַאֲזַי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וְה' עִמּוֹ שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כִּי כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַחֻמְרוֹת נִמְשָׁכִין רַק מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה מִתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּיוֹתֵר וּמַכְנִיס פְּנִיּוֹת וְגַסּוּת יוֹתֵר בַּלֵּב וּמֵחֲמַת זֶה אֵין הֲלָכָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּשׁוּם מָקוֹם, כִּי בִּתְחִלָּה בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיָה שׁוּם מַחֲלֹקֶת רַק מִשֶּׁרַבּוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ אֶת רַבָּן כָּל צָרְכָּן עַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבּוּ הַמַּחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל וּבְכָל פַּעַם נִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת בְּיוֹתֵר, כִּי הַצַּדִּיק שֶׁמְּחַדֵּשׁ הַתּוֹרָה הוּא צָרִיךְ בְּהֶכְרֵחַ לִפֹּל לְאֵיזֶה שְׁגִיאָה דַּקָּה בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה לָעוֹלָם, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַשְּׁגִיאָה דַּק מִן הַדַּק רַק בְּצִמְצוּם גָּדוֹל לְצֹרֶךְ הַהֶכְרֵחַ לְבַד, אֲבָל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר נִתְמַעֲטִין הַלְּבָבוֹת עַד שֶׁלִּפְעָמִים בָּאִין לִידֵי שְׁגִיאָה יוֹתֵר עַד שֶׁבְּכָל פַּעַם נִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת עַל-יְדֵי-זֶה. וּבִתְחִלָּה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְאַחֲזָה הַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל כָּךְ בְּאוֹתָהּ הַשְּׁגִיאָה, כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה עוֹסְקָם בַּתּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, עַל-כֵּן לֹא נַעֲשָׂה מִפְּגַם הַשְּׁגִיאָה כִּי אִם רִבּוּי הַמַּחֲלֹקֶת בְּהַתּוֹרָה עַצְמָהּ שֶׁהִוא מַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל עַכְשָׁו בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נִתְאַחֲזוּ מְאֹד עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מַחֲלֹקֶת גָּמוּר בֵּין הַצַּדִּיקִים וְקָטֵגוֹרְיָא בֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּזֹאת. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם מִבְּחִינַת הַשְּׁגִיאָה הַדַּקָּה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ הַתּוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. שֶׁנִּתְאַחֲזוּ בָּזֶה עַד שֶׁבָּאוּ לִידֵי לִמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לְגַמְרֵי לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת מְאֹד וְכַנַּ"ל:

ראה וקדש:

רק אעיר מס' דברים

1. אני מאוד לא מסכים איתך, ודבריך גובלים בהוצאת שם רע על הישיבות.

2. בתור אחד מאלו שמעמיק בסוגיות, אני מעיד שהספרות החרדית הענפה של התעמקות בהלכה ובמו"מ שבתלמוד, 'הצילה' אותי אינספור פעמים כשהגעתי למבוי סתום. בזכותה, כמעט לא קיים מבוי סתום בעיון, וזה מדהים (גדולי הפוסקים בדורות שעברו היו נשארים בצ"ע כי לא היה להם מקורות מידע כמו היום). כמעט כל שאלה שאפשר לשאול, נשאלה כבר ואתה רק צריך למצוא איפה דנו בה. בתוכנת 'אוצר החכמה' יש 71000 ספרים, שחלק גדול מהם נכתב בדורות האחרונים.

חלק גדול מאוד מהמחברים של ספרים אלו כתב אותם בזכות שישב ולמד (הם משבחים את נשותיהם בהקדמות). אם הם היו באידאל של עבודה, עולם התורה היה אפילו יותר מעורפל ממה שהוא היום. והעירפול הזה הוא לדעתי אחת הגזירות הקשות ביותר של הגלות, ואני שואף מאוד לתקן זאת, ולהוציא לעולם תורה מבוררת, פשוטה, גאולת התורה. כמובן יש גם ספרים מהציבור שלנו, ברמה גבוהה יותר ופחות, אך יחסית אין הרבה.. בשורה תחתונה עולם התורה חיב המון לציבור החרדי. ויש עוד עבודה.

3.התפתחות הספרות הזו חייבת ציבור גדול של לומדים. כדי שיצא רונאלדו אחד, צריך 20000 ברזילאים שינשמו כדורגל.

גם הלומדים הרציניים והכשרוניים נמצאים במצב לא טוב כי הם מוקפים באנשים שמפריעים להם. ההתמחות העיקרית שלהם הפכה להיות לצעוק על רפורמים זה ופריצות שם ואייפונים. יודעים בעיקר לקטרג ולחלוב כספים, כן.

כל הגדויילים של הציבור החרדי, כולם הגיעו מאירופה.  למעשה בשנות ה60 וה70 הציבור החרדי בבני ברק היה הולך לתיאטרון, והיה פתוח ונחמד. היום, בוא נאמר שישנם לא מעט שלא ממש מחבבים אותך, בלשון המעטה. למה? אה, סתם, כי אתה מציבור אחר.

בישיבות הדתליות יש גם כן לימוד שהוא מיותר בימינו שאפשר לוותר על רובו. מישהו הולך להתווכח עם נוצרים היום? לא נראה לי. מעבר לכך, יש לא מעט רבנים 'נחשבים' שהעיסוק שלהם הוא סלט שלם של פוליטיקה, סוציולוגיה, אנתרפולוגיה, וקצת תורה והרב הקוק ואולי קצת חסידות בכאילו. סבבה, מה זה נותן? למה הם מלמדים אחרים? לא יודע.

תשמע, זו לא הדעה מקובלת ופופולרית, אך אני בדעתו של רבי נחמן, שהתנגד התנגדות חריפה למלמדים והתנגד להקמת תלמודי תורה. למה? יש לזה הרבה סיבות טובות, מספיק להציץ במציאות היום בכדי להבין. הייתה לו רוח הקודש אז הוא צפה נזקים נפשיים קשים שהדברים האלה יגרמו. מעבר לזה האדם צריך לעבור בחרב ובאש בכוחות עצמו, לחוות, להתגבר, לנסות, וכתוצאה מכך שהוא יתגבר כנגד כל השקרים והניסיונות של העולם הזה, הוא כבר ילמד כל מה שהוא צריך, לא יהיה צורך במילים ובהסברים.

לטעמי מעט מאד אנשים צריכים לשבת וללמוד תורה. אנחנו רואים בחוש שבני ישיבות רובם ככולם נמצאים בארציות גמורה ובדיוטא התחתונה ומגושמים בתכלית הגישום. לכן אין להם מה ללמד אחרים , שכן כבר אמרו חז"ל קודם כל קשט את עצמך.

תלמידי חכמים אמיתיים מתעסקים בדברים גדולים ובהירים וחשובים. לא בקטרוגים, לא בצווחנות על פריצות וצניעות, לא מתעסקים בחשבונות שמיים, לא מרבים שנאה וחילוק ומחלוקות. כל מי שעושה את זה יש לו טפי מח של הנחש.

אני אתן לך דוגמה לכמה המצב חמור. היום המצב יותר סביר, אך בעבר היה גל של רבנים שצווחו וכתבו נגד הנסיעה לאומן בראש השנה. אסור זה ואסור כך ומה פתאום. הם, שאין להם מושג וחצי בברסלב, החליטו שדעתו של רבי נחמן היא שהוא לא רוצה שיסעו אליו בראש השנה. הנסיעות בראש השנה זו מסורת ומנהג חסידי עד מתקופת הבעל שם טוב, כך נהוג וכך נעשה לאורך כל השנים. חסידי חב"ד היו נוסעים לרעבע שלהם וחסידי גור היו נוסעים לרעבע שלהם. חסידי ברסלב נוסעים לציון הקדוש, לרבי שלהם. זה לחלוטין לא דבר חדש. מה הבעיה? אני מצפה מאדם שיש בו מעט דעת לא לדבר על עניינים שהוא לא מבין בהם, סייג לחכמה, שתיקה. הדבר הזה חוזר בכל מיני וריאציות בכל מיני נושאים. אף אחד לא מוכן לשתוק, כולם צועקים וצועקים.

לכן יש הרבה נזקים לנפשות של אנשים שיכלו להיות משהו בנסיבות הנכונות [למשל, חנוך דאום], ועד. בנצרות לדוגמה, זה דבר די נפוץ שיש אנשים שיש להם בעיות מיניות שנגרמו כתוצאה מהאמונות הדתיות שלהם. אתה יודע כמה אנשים סובלים מבעיות שכאלה כתוצאה בציבור הדתי והחרדי? אין לך מושג. מעולם לא היו כמויות כאלה, זה תהליך של העשורים האחרונים.

גם אם רבי נחמן אמר לא להקים ת"ת- הוא לא התכוון שלא יהיו "חיידרים" ותלמודי תורה בכלל, נכון?

הוא לא היה בגישה של חינוך ביתי....

זו היתה הוראה לחסידיו ולכן עד היום ילדי ברסלב לומדים בת"ת של חסידויות אחרות. אבל לחסידויות אחרות יש ת"ת...אחרת לאן היו ילדי ברסלב הולכים?.?

אכן, שולחים את הילדים לתלמודי תורה של גור וכאלה. זה מה שנפוץ היום. ספציפית הוא לא רצה תלמודי תורה 'ברסלב' כדי שאנשים לא יגדלו להיות רובוטים ויפגשו עם תורת ברסלב אחר כך, יש לזה הרבה סיבות, אבל אכן, ההתנגדות היא לתלמודי תורה 'ברסלב' ולא ככלל.

לא יודע מה הוא היה אומר היום. דעתי האישית היא שכמה שפחות התערבות, כך יותר טוב. שמואל הורביץ' כמדומני אמר שאדם צריך למחול על רבותיו הראשונים. בברסלב יש עניין שהעולם מסדר את עצמו, אסור להתערב, אסור להוכיח, אם כל אחד יהיה אמיתי ויתעסק בעניינים שלו העולם יסתדר וכל אחד ישחק את התפקיד שלו. כך אני רואה זאת, לתת לכל אחד לעבור מה שהוא צריך לעבור, ושילמד.

איך אמר קונפוציוס? 'רק מי שחטא יכול להפוך לקדוש'. כן. שיפלו, שיקומו, שיתגברו, בסוף החזקים והאמיצים והחכמים מגיעים. אל מי? אל עצמם.

אני בדרך כלל משתדל להיות אדם נחמד ולא להשתמש במילים בוטות, אבל ההבלים שכתבת על התורה, על לומדיה ועל תלמידי החכמים מצריכים תגובה... בעז"ה לכשיהיה לי פנאי אכתוב 

נראה לי מיותר בבחינת dont feed the troll

אני לא יודע למה אתה חושב שהתכוונתי, כשאני אומר בעיות מיניות אני מתייחס לספקטרום עצום של בעיות שהשורש שלהן הוא חוסר מודעות מינית, דבר שנובע מחינוך לקוי ועיוותי נפש שנגרמים מהחינוך הזה.

האינטרנט מלא בעדויות כאלה ואחרות. דתיים שזוחלים לחתונה בגלל שיש להם קושי להתמודד עם היצר זה לא דבר חריג, זו בהחלט בעיה מינית, וזה גורם לאחר מכן לבעיות אישיות ובעיות בנישואין.

כמה דתיים מתמודדים עם נושא המיניות בצורה לא נכונה, ומפעילים כנגד עצמם אלימות רוחנית ולפעמים אפילו פיזית ממש? המון, היו על זה מספיק אשכולות כאן בפורומים ובמרחבי האינטרנט. יש תופעה גדולה של אלימות עצמית, רגשית, פיזית רוחנית, אנשים הורגים את עצמם לאט לאט.

למה? כי מצד אחד הם לא מקבלים חיות משום מקור אחר, ומצד שני אין להם את הכלים והיכולת לעשות משהו שיוציא אותם מהמעגל האלים הזה.

שופן, אחד מהפסנתרנים הגדולים, הבין כבר לפני הרבה שנים מה שאלפי דתיים ובני ישיבות עדיין לא מצליחים לקלוט. כך הוא כותב לבת זוגתו:

"שוב אשעמם אותך במכתבי במחשבותי על השראה ויצירתיות, אך את תביני שמחשבותי אלו קשורות במישרין בך. חשבתי רבות על השראה ויצירתיות ולאט, לאט, הבנתי מהותן של אלו. השראה ורעיונות חדשים באים לי רק לאחר פרישות ממושכת מאישה. משנמלאתי תשוקה לאשה ונותרתי מרוקן מכל אוני, בורחת ההשראה ממני, יבש מעין ההשראה שלי והרעיונות לא צצים עוד בראשי. תארי לעצמך, כמה מוזר ונפלא הדבר שהכוחות המשמשים להפריית אשה וליצירת אדם, הם אותם הכוחות המשמשים ליצירת אמנות. כמה מוזר ומופלא שגבר מבזבז את אונו היקר בעבור רגע אחד של שכרון חושים.

אפשר לומר זאת גם על מדענים, המקדישים עצמם למחקרים מדעיים, או לגילוי תגליות. הנוסחה כנראה פשוטה: יהא התחום אשר יהא, היוצר חייב להתנזר מאשה, כדי שהכוחות בגופו יצטרפו לכוחות במוחו על מנת שיגיע להשראה, שתאפשר לו להוליד יצירת אמנות טהורה.

חשבי על כך, המשיכה המינית לאשה והתשוקה הופכות להשראה, אבל הדבר אמור רק במי שבורך בכשרון וביכולת. לא יוצלח שיתנזר מנשים, אולי יצא מדעתו מתסכול, אך לא ייצור דבר הראוי לאל או לאדם. מצד שני אהבה נכזבת או תשוקה שלא באה על סיפוקה, המתחדדת מול זכרון דמות האהובה ונושאת עימה תסכול שאין לשאת, עשויה לתרום ליצירתיות. נוכחתי בכך בשירתו של נורוויד [משורר פולני ]"

האש הזאת באדם, היא המקור לכל תולדה רוחנית וגשמית. אסור לדכא אותה, כי זה דיכוי של הכח שמפרה את החיים כולם. יש אנשים שיכולים וצריכים להשתמש באש הזאת להרחבת הדעת והתודעה שלהם, יש לזה שיטות ודרכים, צריך ללמד ולהדריך, זה דורש תרגול.
לדרי המטה, גם בשבילם יש פתרונות, גם להם יש שיטות ודרכים שניתן להקנות להם.

לא נאריך על זה פה, אבל זה פשוט מגוחך שאברכים ובני ישיבות רובם ככולם עדיין במדרגה הנמוכה הזאת של 'קשה לי לשמור עיניים'. ואפשר לחשוב איפה הם כבר נמצאים, לא ממש החלונות האדומים. מודעות, פנימיות, זה כל העניין.

האמירה שלהם לא קשורה לשום דבר. הם לא ברסלב וחסידות בכלל וברסלב בפרט לא מעניינת אותם. את הדעות שלהם הם צריכים לשמור לעצמם, ולא לנסות להתערב בעניינים שמהם והלאה, כך ראוי לכל אדם שיש לו מעט דעת. לזוז הצידה, לשתוק, ולא לקפוץ בראש חוצות להביך את עצמך. האמירות האלה מעידות על האומרים אותם, שלא מסוגלים לקלוט את הרקע ההיסטורי ואת החשיבות הרוחנית של הנסיעה לאומן.

זה לא שונה בהרבה מכל השטויות על סמארטפונים. אין מה לכבד אותם יותר מדי. איזה הוא מכובד? המכבד את הבריות. האנשים שאני מדבר עליהם לא מעוניינים לכבד את הבריות והבריות לא מעניינות אותם בכלל. הם מרוכזים רק בעצמם, הם רק רוצים עד ועד ועד כבוד והם לא בוחלים באמצעים. מידה כנגד מידה. לאן שמכוון האדם, כך הוא מקבל. הם מכוונים אך ורק לעצמם, לכן לתת להם כבוד זה חוסר כבוד כלפיי המקום ברוך הוא. מכבדיי אכבד, זוכר?

תשמע, אני צודק, ואני גם טועה, ואתם גם צודקים ואתם גם טועים. הבנת?

הפחד משתק אתכם. אני לא מזלזל ברמב"ם חלילה. הוא היה אחד מן הגדולים והכל, אבל מה לעשות, הוא פחות מעניין אותי.

הרגליים רועדות לכם. תמיד הייתה לי סלידה עמוקה מפילוסופיה. צחקתי הרבה כשרבי נתן כתב בחיי מוהר"ן על מורה נבוכים 'ימחול לו ה' מה שעות בזה עיוותים שאין כמותם הנוגעים בעיקר תורתנו הקדושה'.

אני אומר את מה שאני אומר מתוך כאב על החינוך הלקוי והשטחי שמקבלים נשמות טובות שמגיע להם הרבה יותר.

בכל מקרה, אין טעם להמשיך עם זה. עולם כמנהגו ינהג, השם יעזור.

כשבחורה אומרת לך שהיא רוצה שבעלה יקבע עיתים לתורה,

לרוב היא מתכוונת שזה המינימום שהיא רוצה,

וברור שהיא תשמח ליותר מזה (כל עוד משק הבית יפעל באופן תקין).

לענ"ד אתה פשוט מפרש אותן לא נכון!

חוץ מזה, כשאתה מציג בפניהן את עניין לימוד התורה בצורה של אחוזים ומערכת שעות,

זה נראה פשטני וילדותי מדי, והאמת גם לא כ"כ מציאותי.

(שאל רבנים גדולים כמה אחוזים הם יודעים מהתורה,

 קשה לי להאמין שמי מהם יגיד לך שהוא יודע אחוזים גדולים,

 הם יגידו לך שתמיד תמיד יש מלא מלא מלא מה ללמוד.)

ומן הסתם, לכן הן מתייחסות לדבריך לא כ"כ ברצינות.

כל בחורה דוסית תשמח מאד שתלמד כמה שיותר בתנאים הבאים:

א. שתדאג למשק בית תקין (כלומר, חינוך ילדים ופרנסה סבירה וכד').

ב. שתספק אותה רגשית.

אם אתה תעמוד בתנאים האלה, קשה לי להאמין שמישהי תרצה למנוע ממך אפילו שניה אחת של לימוד תורה..

(לא הבנתי כ"כ את הפסקה השניה, יש פה איזשהו קצר.)

אם כך, איפה נמדדת ההקרבה של האשה בלימוד התורה? אם היא דורשת פרנסה שתספק את כל צרכיה, ושהבעל יעבוד בשווה לה במשק הבית, ותדיר יספק אותה רגשית, ורק אז שילך ללמוד תורה, זו לא חכמה... כך לא יגדלו לנו תלמידי חכמים שכ"כ כ"כ חסרים לנו, אני בפנים ומרגיש את זה מאוד חזק. מבחינתי האשה זה הדבר היקר בעולם ואשקיע בה, ועם זאת צריך לזכור איזו משימה חשובה ה' מטיל עלינו (מי שיכול). 

ואגב "תמיד יש מלא מלא מה ללמוד" - זה דווקא באמונה ומחשבה, אבל לימוד הלכה למעשה מעמיק (אליבא דהלכתא) בהחלט ראלי להקיף את כולו. ועוד, הרי ה' לא יכול לצוות את האדם לעשות אינספור מעשים.

זו המציאות. לאישה יש מבנה רגשי מסוים ויש לה צרכים שטבועים בה. היא צריכה כסף, היא צריכה מזון רגשי, חפירות שכליות על עיונים בגמרא ומחשבות על התורה לא יתנו לה את זה. אם לא נותנים לה שפע גשמי ורוחני ורגשי, תהיה לה תרעומת תמידית עלייך בפנים. עד שיום אחד זה יתפרץ. לכן איש המעלה יתכונן לצרות האלה וימנע אתן מראש.

אני לא אומר בהכרח שזה סותר קריירה תורנית, אבל מי שחפץ בכך צריך להבין את האישה שלו בצורה מאד מעמיקה, ולדעת מי היא. מי היא, דווקא היא. הבעיה היא שהרוב לא מבינים, כי הם לומדים מספרים על זוגיות ושלום בית וממה שאמרו להם. מישהו כתב לי על כך, אמר לי שכנראה ראובן דונין, המשפיע החב"די אמר זאת '"החכם עיניו בראשו ולא ראשו בעיניו, אבל הטיפש הראש שלו תקוע בעכוזו. הוא לא רואה ולא שומע ורק מריח את הסרחון של עצמו".  איך אמרו? 'דעת קנית מה חסרת?' מי שיש בו דעת, הוא יצליח בכל דבר ועניין, גם בזוגיות וגם בקריירה, אם ישתדל.

אישה בין כה וכה מקריבה המון.

אם נסתכל על סיפורי החיים של כמה מהראשונים והאחרונים נגלה שיש לכאן ולכאן. סיפורים על זוגיות נפלאה ואהבת נעורים שנמשכה עד למוות, וסיפורים על 'מצא ולא מוצא'.

ככלל צדיקים ותלמידי חכמים אמיתיים היו אנשים מאד קיצוניים ותמהוניים. כשאנחנו מסתכלים היום אנחנו רואים בעיקר סתם דתיים. איפה העידן שבהם פוסקי הלכה גדולים ורבנים גדולים היו גם מהמרים כפייתים? איפה העידן שהם הרביצו למשמשים שלהם? שאיימו להעיף סטירה למי שרצה לנשק להם את היד? שהם חטפו מכות מגויים וצחקו על כך?

לגבי הפסקה השניה, אני לא מצליח כרגע לחשוב איך להעביר לך את מה שהתכוונתי בצורה יותר טובה.
אני חושב שכדאי לך לדבר עם רב (או דמות תורנית אחרת) שאתה מעריך,
והוא יוכל להסביר לך את זה יותר טוב מתוך ההיכרות שלו איתך.
(אתה יכול פשוט לצטט לו את מה שאתה כתבת ומה שאני הגבתי)

לגבי לימוד אליבא דהלכתא, תתפלא שגם בתחום זה יש מספיק חומר לימודי כך שאין באפשרותך לסיימו עד סוף ימיך.
נכון שיש תרי"ג מצוות דאורייתא ועוד מספר סופי של מצוות דרבנן,
אבל על כל מצווה ומצווה (בעיקר דאורייתא) כשיורדים לעומקה מגלים אינסוף הגדרות ודקדוקים וסברות.
אפילו רבנים גדולים כמו הגרש"ז אויירבך והגרי"ש אליישיב שלמדו תורה בכמויות לא נספרות,
גילו סברות חדשות וחידושים הלכתיים גם בשנות חייהם האחרונות.

לגבי ההקרבה של האשה,
מבחינה הלכתית אתה מחוייב לספק אותה ולפרנס אותה ואת הילדים ולחנך את הילדים.
אפילו אם האשה תשב רגל על רגל כל היום ולא תעשה כלום, אתה מחוייב לדברים אלו!
אם אתה לא תתחייב - לא יתנו לך להתחתן! (זה אמור להיות כתוב מפורשות בכתובה שבע"ה תתן לה)
אז זה לא נראה לך קצת מוזר 'לגדול בתורה' אבל לא לקיים את ההלכות שהתורה ציוותה?

אני חושב שהקרבה זה דבר שצריך להגיע ממנה, ולא ע"י ציפיות, רצונות או דרישות שלך.
לענ"ד ההקרבה הזאת אמורה להגיע מתוך אהבה והערכה אליך ומתוך הבנה שלה שזה מה שמתאים וטוב לך.
לדעתי, קודם צריך לבנות קשר של אהבה והערכה, ומתוך זה היא תלמד להעריך את הלימוד שלך ותרצה מעצמה לאפשר לך ללמוד כמה שיותר.

אספר לך מעט על הוריי,
אמא שלי היא די בוודאות הרבה פחות דוסית מהבנות שאתה כנראה פוגש
(אם לא הייתי הבן שלה, הייתי אומר שהיא כמעט דתייה לייט).
ואם היו שואלים אותה בתקופת הדייטים, כמה שעות ביום נראה לך שבעלך ילמד תורה?
היא הייתה עונה, מקסימום חצי שעה ביום!
בפועל אבא שלי היה כמה שנים אברך, כיום הוא מלמד תורה, וחוץ מהשעות שהוא מלמד,
הוא לומד יותר מ-6 שעות ביום.
ואמא שלי מאפשרת לו את זה והיא שמחה ומאושרת מזה, כי היא יודעת שזה מה שהכי נכון וטוב בשבילו..

לעומת זאת, יש לא מעט נשים שיגידו לך בשלב הדייטים שהן רוצות בעל אברך,

אבל לאחר החתונה, כשהן מבינות את המשמעות של זה - הן מתחרטות!

א. התכוונתי שיש קצר בינינו, שלא הבנת אותי. אילו אחוזים? מערכת שעות.? ולא כתבתי שאני מציג בפניהן משהו.

ב. כל כמה חודשים אפשר להקיף נושא בתורה. יש כמה עשרות כאלו. ונכון שמדי פעם יש שאלות שמתחדשות, או פתאום מבינים הגדרה יותר לעומק. ה'בית' כבר נקנה, זה לא אומר שאין שיפוצים מדי פעם. לא התכוונתי לשיפוצים.

ג. נראה לי שכשהקב"ה ברא את האשה שתהיה "עזר כנגדו", הוא לא התכוון שתעזור רק במשימה לגדל ילדים, אלא בהחלט גם לגדל את מעלתו הרוחנית. זוהי תכלית בריאת האדם. (וכידוע האשה תקבל שכר שווה בשווה). זו הסתכלות מאוד בריאה לענ"ד, שאני מרגיש שחסרה.

אגב למדתי לעומק את הנושא, הכתובה היא לא הלכה, זהו הסכם ממוני לכל דבר... כלומר אין אידאל לבנות אותו כך או אחרת, בהסכמת הצדדים. בזמן חז"ל אשה כמעט ולא יכלה לעבוד בכלום, ולכן הבעל היה המשענת היחידה שלה.

הוא מתחייב נותן לה מזון, בגדים, תרופות, ועוד קצת דברים כגון לבנות לה קבר והטבות לאחר מותו. והיא נותנת לו את כל המשכורת שלה, פירות נכסיה, אבידות שהיא מוצאת, והוא יורש אותה אם מתה. והיא חייבת לעשות לו 11 מלאכות (כיבוס, בישול, אפיה, טחינת חטים, טויה, לשמש בפניו כגון להביא לו חפצים שמבקש, מאכילה את בהמתו, ועוד.) חלק ממלאכות אלו היא נפטרת אם היא מביאה שפחה שתעשה זאת במקומה.

בקיצור הכתובה מבחינה ממונית לא הכי מטיבה עם הבנות כמו שמקובל לחשוב... רגל על רגל? לא נראה לי. התורה לא חייבה אשה לחנך את הילדים, אבל מי שלא עושה זאת בעיני היא... אני מחפש מישהי ישרה שלא רק "יוצאת ידי חובה".

הייתי מבקש מישהי עם אידאלים, כמו שאני דורש מעצמי... 

אני טועה?

עם זאת, חז"ל קבעו "חכם קודם למלך ישראל".(מסכת הוריות יג,א) וכתב רמב"ם בפה"מ שם "לפי שתועלת החכם לאומה גדול יותר מתועלת המלך".

כידוע אין יותר אידאליסטי ממלך, הוא יותר מרמטכ"ל וראש ממשלה גם יחד...

כל אחת תעשה מה שטוב לה, אידאלים זה תמיד טוב, אני רק מציג את הדברים.

טענתו (ע"פ הבנתי) היא שהאידיאל הכי גבוה (הדבר שהכי ראוי לשאוף אליו) הוא להיות ת"ח. ברור שאדם שלא מסוגל לכך לא ישאף לכך ואף לא מצפים ממנו שישאף לכך, וכמו"כ ברור שישנם מעשים נוספים שראוי לשאוף אליהם. אך גם כאשר ישנם מעשים ראויים רבים וישנם אנשים שונים המתאימים לבצע תפקידים שונים בכ"ז כל (או לכל הפחות רוב) האנשים ראויים ומסוגלים לבצע יותר מתפקיד אחד וכאן יכול להיכנס "דרוג מסוים" וממילא יש השלכה לכך שישנו אידיאל יותר גבוה מאידאל אחר.

אז כן אמנם נאמר שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים (ברכות יז.), אך בכל זאת על האדם לשאוף, במידת האפשר, להיות שייך למרבים ולא לממעטים

(אין דבר יותר אידיאליסטי ממלך... נו שוין...)

א. יודע לענות ברוב הנושאים שתשאל אותו, בפרט הלכה למעשה. 

ב. יודע להכריע בין מחלוקות

ג. מלמד לאחרים, 'דמות'.

ד. לומד כפי יכולתו באמת, אחד שלא מתפנק בשינה וכד' 

ה. מיישם את מה שלומד.

אם הייתי כותב סתם "חכם" כמו במקור, זה לא היה כ"כ ברור לאנשים...

ומצוה לקום בפני כל אחד שלמד קצת בישיבה? לא מכיר.

ברור שישנן נשים המעוניינות שהבעל יהיה בעל שיעור קומה בלימוד תורה וידיעת ההלכה.הדבר בא כתהליך זוגי מתוך הכרת החשיבות הקריטית בין בית רגיל לבית השואב את כוחו מהתורה.תמיד רציתי ללמוד אבל אישתי היתה זו שאגדל בתורה יותר.לכן עשינו מעשה! פינינו את הבוקר ללימוד תורה !מצאתי עבודה (רצינית ומוכרת במגזר בתפקיד ניהולי) שאיפשרה לי להתחיל בצהרים לאחר לימוד של דף יומי,חברותא,הלכה.נכון ,"התפשרנו" שלא נטוס לחו'ל והמשפחה תמשיך לחייך למרות פשטותה.

מאידך ראינו תמיד ברכה בעמלינו.בסוף היום מתפנה לעבודות הבית ו....לחזרה על לימוד הבוקר.

חברים זה אפשרי,זה מומלץ .רק תרצו.

לא תלמיד חכם אבל מאמין שאני בדרך

אני יכולה לספר לכם קצת על עצמי-

תמיד רציתי בעל שישב וילמד...

וב"ה זכיתי! ולא רק בזה!
 

בעלי יושב ולומד ואנחנו נשואים באושר כבר 10 שנים כמעט!
יש לנו כמה פיצק'לאך... ב"ה

ואני עובדת משרה מלאה מחוץ לבית כדי להביא קצת כסף הביתה.

ואני שמחה ומאושרת!
 

יש לי בעל שלומד על מנת לקיים!
שאוהב ללמוד! ומנצצל את זמנו כדי ללמוד!
 

גם בשבת. לא נח כמעט חוץ מכמה שעות בלילה-

ולומד ומלמד אחרים בלי שום תמורה כספית.

גם ממני זה דורש לא מעט- להישאר שבתות רבות עם הילדים לבד כשבעלי הולך ללמד.

טובעלי יודע זאת ומכיר לי טובה על כך ומעריך...

ועוד ועוד...

ב"ה! מקווה שימשיך כך!
שואיפתי היא שנכזה יחד שגם הילדים שלנו יחיו ככה כמונו.

עם הרבה רצון, התמדה, כוחות, הסתפקות במועט שמחה והרבה אושר!!

מאחלת לכולם כנ"ל- למי שרוצה באמת!!
גם מצד הבעל וגם מצד האישה!
 

בהצלחה רבה

אין מילים...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>