קודם כל את אחרי לידה וצריכה המון המון עזרה ותמיכה, פיזית ונפשית. הדבר האחרון שאת יכולה להכיל עכשיו זה כעס, ניבול פה והאשמות עצמיות שלך על כך שכביכול פגעת בו. את יולדת!!!!

תלכי להורים שלך גם אם תהיי שם לבד. רק אל תהיי בבית שלך שבו אתנתונה לכעסים ועצבים שאת לא יכולה להכיל עכשיו.

דבר שני- ההתנהגות הזו היא לא "לא נורמטיבית". היא הרבה מעבר לזה זו התנהגות בעייתית, מזעזעת וכו'.

אז אם זה אמיתי- טוסי לייעוץ גם אם אתם משלימים. תשקלי את המשך הקשר הפוגעני הזה.

מתוך המנטליות/צורת החיים של הזוג וסוג דיבור שמקובל אצלם.

אבל עדיין זה נשמע הרבה מעבר. היא דיברה גם על אלימות פיזית וגם מילולית. 

לא יעלה על הדעת שבן אדם ידבר ככה למישהו. קל וחומר לאישתו.

הייתי עצבני- אינו תירוץ לכלום. להאשים את האישה בהתנהגות שלו זה דפוס של בעל אלים.

לא ייתכן בכלל לשהות במחיצתו של אדם כזה אחרי לידה עם תינוק קטן. היום הוא כועס עלייך מחר יכעס על התינוק ואז מה הוא יעשה?

לדעתי את צריכה ללכת לבית הורייך ולשלוח אותו מיידית לטיפול. לא משנה העלות. שתפי גם את הורייך שיוכלו לעזור לך וגם עוד אדם כמו רב או סמכות אחרת שיעזרו לכם אם את מתכוונת להשאר איתו.

"תמות" "כלב" ימח שמך" בחיים לא

אצל מי שזה סגנון דיבור מצוי אצלו.

את בת יקרה של ה', הוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך רק טוב! 

את יולדת, עם כל הרגישות של אחרי לידה, אבל גם ללא זה - את לא צריכה לספוג כאלה מילים ועוד אסור לבכות!

את יקרה ולא צריכה רק לפרוק. אלא לעשות יותר מזה.

אבל קודם כל לעזרה ראשונה

ברגע שהוא מדבר ככה את עוזבת את החדר והולכת לחדר אחר/לשירותים ונועלת את עצמך

ואם הוא לידך כמו עכשיו שאת במיטת בית חולים, את מבקשת ממנו לעזוב את החדר ואם לא את שמה באוזניים מיד אוזניות עם שירים, או שמה ידים על האוזניים

בקיצור כל דבר שיבין שאת לא ממשיכה לשבת ולהיות במקום שמדברים אליך לא יפה

בכלל לא להיכנס להסברים. פשוט לעשות, לא לשמוע, או לצאת מהחדר

תודיעי  לו מראש שלא תסכימי יותר לדיבור לא יפה ואם זה יקרה את פשוט לא רק שלא תגיבי או תבכי פשוט תאטמי אוזניים בלי להסביר או תצאי מהחדר

אולי מזל טוב על הילד?.. ושתתחזקי ותדאגי לעצמך ! ..

הגבתי בצורה אפטית אחרי זה חזרתי כאילו כלום לא קרה רק אמרתי לו שזה לא התנהגות יפה ושום דבר לא מצדיק גם אם העלבתי אותו והוא היה איתי שבוע בבית חולים והיה מסור

אז הוא אמר סליחה ואת צודקת אני עוד אעבוד על זה ובלה בלה בלה וזהו פעם הוא עוד היה משקיע בהתנצלות...

וחזרתי להיות רגילה

האמת שדי ריחמתי עליו ,כאילו באמת הוא היה איתי שבוע והשתעמם..ורצה משו שסיכמנו עקרונית לא לעשות..והוא עשה אז התעצבנתי עליו ולכן הוא נעלב..והתפרץ..שכאילו משעמם לו ואפילו תעסוקה אני לא מסכימה..(שזה משו באמת עקרוני שהסכמנו עליו ביחד)

האמת יש לי כבר כמה נורות אדומות  מהבהבות

אני באמת חייבת לפנות אבל לאישה ..כי זה גם דברים אינטימיים שלא נעים לי לדבר עם גבר עלזה..

יש לך יועצת דרך טלפון או משהו כזה??אני מתביישת גם פנים מול פנים

צורת דיבור כזו - ולאשה אחרי לידה.

ב. אני לא חושב שזה ענין של "ייעוץ". הוא צריך טיפול של פסיכיאטר, שימנע בעז"ה התפרצויות כאלה.

אז כשהוא במצב "רגוע" ומגדף את עצמו איך הגיע לכך, תגידי לו: שמע, זה לא ענין של ייעוץ. זה לא התפרצויות שאמורים להגיע אליהן גם במצב של רוגז. לך לטיפול אצל פסיכיאטר, זה לא עושה ממך "משוגע" אלא טיפול בבעיה נקודתית של התפרצויות-כעס-ללא-שליטה, ויהיה טוב לשנינו וגם לילדים.

זה הכל. ילך, יש סיכוי שיקבל טיפול תרופתי מתאים.

ועצה קטנה לסיום, אם מותר: אכן אי אפשר להשאיר את זה ללא טיפול. לאידך - רואים שבזמנים שהוא לא כך, אתם "בסדר", כנראה אפילו יש אהבה ביניכם. יש להניח שאנשים מן השורה, לא יבינו איך יתכן שמישהו נוהג כך ואח"כ "הכל כרגיל". אצלכם כנראה, זה מובן כמו איזה "פיוז" שקפץ. ולכן, צריך לדעתי, זהירות מעצות חפוזות בנוסח "תברחי מיד".. שיכולות לבוא גם מכיוון של כאלה שבצדק לא מכירים "מטריה" כזו - וגם מכיוון של כאלה שמכירים יותר מידי... וכמובן, לא פחות צריך להימנע מ"בטלנות" של עושים כלום.

שילך לטיפול. בזריזות. והלוואי שיישאר ביניכם רק הטוב.

כי בלי כל מה שאמרתי יש ביננו אהבה חזקה..זה מה שמחזיק אותי

אני מרגישה אישה מוכה לומר את זה ..אבל אני מאוהבת ואוהבת אותו...גם בזמנים שאני הכי פגועה ממנו אני דואגת לו ומכינה לו אוכל וכל זה..אני לא יכולה בלעדיו...אבל מתוסכלת ופגועה מההתנהגות שלו...בחיים אני לא דיברתי אליו ככה....אם אני אדבר אליו רבע מאיך שהוא מדבר אליי בזמן התפרצות הוא יפרק אותי...

אבל יכול להיות שנקשרתי אליו...האמת מההתפרצות הראשונה שלו(משו כמו חמישה חודשים אחרי חתונה)

חשבתי שאולי זה לא זה...

יוצא לי הרבה מחשבות על גירושים בזמנים שהוא מתפרץ...אבל אני יודעת שאני אתאבד אם זה יקרה...

אם מישהי היתה מדברת ככה במקומי הייתי כועסת עליה ואומרת שהיא מזוכיסטית ובעיה שלה שתסבול...אבל זה אחר לגמרי כשמדובר בך..

טיפול פסיכיאטרי נקודתי.

תנסו. הרי גם הוא מבין שזה לא שייך, כשהוא במצב נורמלי. זה כמו מחלה - לכו לרופא.

ומכל מקום, לא חייב להיות שמה שיש לו זה מטראומות, יכול להיות חוסר איזון חומרים במח וכד'.

יש לי חברה שעברה את אותו תהליך שסיפרה לי דברים די דומים למה שאת עוברת.

היה לה קשה לדבר הרבה ולספר.

כרגע היא גרושה ומחפשת את מה שראוי ומגיע לה.

עכשיו כשקראתי אותך- אני ממש מבינה מה עבר עליה. היה לךה קשה לספר.

היא סיפרה לי קצת וממש בכיתי ואמרה שזה רק טיפה מהים.

והיתה נשואה לו כמעט שנתיים. חשבה שיעבור וגם הוא היה מבקש אח"כ סליחה ומתנצל וכו'...

ואני פשוט כואבת את מצבך.

ככה בעל לא אמור להתנהג לאשתו גם אם היא תעצבן אותו הכי הכי שאפשר.

בחיים לא דיברו אליי ככה ולא אני לאחרים.

ואני גם לא אסכים שידברו אליי ככה באף מצב.

נפגעת?- דבר ע"ז! נגיע יחס להבנות, נלמד, נתנצל, נתקן ונחזור לחיות בכייף יחד.

אבל בצורה כזאת של ניבול פה ודיבורים כאלה.

במיוחד לא יולדת.

לפי דעתי את חייבת יעוץ טוב דחוף ביותר! ממישהו/ מישהי ממש מוסמכים!

ולא משנה הכסף ולא משנה המחיר.

את משלמת כרגע מחיר הרבה יותר גבוה ויקר מימה שאת חושבת.

תפני בהקדם האפשרי ליעוץ מקצועי ולא דרך פורומים וכאלה.

בהצלחה רבה! הרבה מזל"ט, נחת, אושר ושמחה!
אמן

במחילה מכבודך כן? אבל אם לשפוט לפי מה שכתבת, אל תלכי לייעוץ, תלכי ממנו נקודה. בושה למין הגברי!

של "כבוד המין הגברי"....

ואפילו לא שאלה אם אתה "שונא"..

הרי ברור שכל מי שקורא את צורות הדיבור הללו מתחלחל.

אבל כששומעים על תופעה כזו, שאלו התפרצויות שמגיעות מזמן לזמן. ולא התנהלות מתמדת; שהאשה הזו אוהבת אותו, ושהוא עצמו שונא איך שדיבר אחרי שזה עובר - אז צריך לבדוק "מקצועית". זה נראה סוג של מחלה. ואכן, לצערנו, יש דברי כאלה בעולם. וכשיש מחלה - קודם כל בודקים עם רופא אם ניתן לרפא.. 

מדובר על אדם שבוחר להתעלל באישתו. זה לא משהו לא רצוני.

אתה יכול להגיד על כל פושע/עובר עבירה שזה מחלה. על גנבים/רוצחים/אנסים או מה שזה לא יהיה. עלי זה לא מקובל, כי זו סלחנות. אף אחד לא מרים יד על אישתו נקודה. אין דבר כזה "כאפה פה ושם" כהגדרת הפותחת. ולא רק על אישתו, אלא על כל אדם באשר הוא.

אבל השאלה היא בדיוק זו - האם זה מישהו ש"בוחר", או שהוא חסר שליטה בזמן התפרצויותיו.

ואם זה כך  -אז זה צריך טיפול פסיכיאטרי.

היתה לי חברה קרובה שההינו עובדים יחד הרבה שעות ביום בדברים שנצרכנו אחת לשניה [העבודה בנויה בשיתןף]

הקשר היה מאד חזק והיא שתפה אותי בכל שמחותיה וצרותיה ובדברים אישיים,

היה לי מן מנהג שהיתה מרשה לעצמה את העצבים שלה לזרוק עלי ,

היא הרשתה לעצמה 1.כי אני יודעת מה היא עוברת ואני יכולה להבין,

2.ההיתי ממשיכה רגיל  כאילו לא היה כלום,

עד שיום אחד החלטתי שאני לא הכתבת ואמרתי לה אני מבינה את מה שאת עוברת אבל יש לי גם חיים משלי ואני לא מוכנה יותר לקבל את זה ..

זה היה מורכב אני הראתי לה זה חד משמעית שאני לא הכתבת שתפתי את הבוס בעניין... ..,

כאן זה בעלך ואני מניחה שהוא מרשה לעצמו,

כי הוא יודע שאת הקרובה אליו ותביני אותו ותסלחי לו,

אבל לך יש נפש, וחיים משלך ובאיזה שהוא שלב אחרי כלכך הרבה חבטות נשברים..

לכן דעתי שילך לטיפול ,

ושמעתי שיש גם לדברים כאלה מרפא ,יש אנשי מקצוע שיכולים ללמד אותו איך לנתב את הכעסים ועצבים והתמדדויות במצבי לחץ..

את יכולה להציל אותך אותו ואת משפחתך רק אל תחכי..

בהצלחה יקירה!

איך אתם קוראים לחמות כמה דברים על חמותה ויום למחרת היא רשמה שהיא נפטרה..

גם ראיתי שזה אותו סגנון כתיבה..

הוא אומר לי שאני לא מעריכה את זה שהיה שבוע איתי בבית חולים

ואני כפוית טובה..

צריכה ללכת בראש שלו אחרת זה אסון טבע שיכול להימשך לנצח....

בסוף אני זו שהתנצלתי וביקשתי שנחזור להיות בסדר...

אני צריכה אומץ ומלא סבלנות שאין לי לעשות צעד

לאשה ,הורדת הרגשת הערך העצמי שלה עד עפר כך שתהיה תלותית בו ולא תהיה מסוגלת לעזוב אותו. עוד טקטיקות זה בידוד חברתי -להבודד מכל המכרים ,כך שהיא תרגיש שהוא כל עולמה, שלא יהיה לה כתובת אחרת ועוד. אל תחשבי כרגע על החלטות כבדות משקל- כן גירושים/לא גירושים. את חלשה כרגע- פיסית ורגשית.מה שאת צריכה לעשות כרגע זה רק לחשוב על הצעד הקרוב הבא-הרבה המליצו לך כאן פשוט כרגע לעבור להורים. ההורים יודעים מהמצב? הם כתובת לסיוע עבורך?

את לא צריכה ללכת בדרך שלו את צריכה ללכת לאבא ואמא שלך ועכשיו.

שם כבר תחליטי מה את עושה. 

מי שנותן "כאפה פה וכאפה שם"צריך להבין שאי אפשר שתהיה לו משפחה.

ומה תעשי אם הוא ירביץ לילדים שלכם?

מקצועי ומהר..

אולי את לא יודעת .. אבל אנשים חיים טוב.. ואפילו מעולה עם הבני זוג שלהם !

בלי מילים לא יפות , ובלי הרמות יד , וכינויים וקללות..

יש אהבה ופרגון והתחשבות ותמיכה ועידוד..

המצב שלך לא טוב!! ותעשי עם זה משהו.. בשבילך! לטובתך!!

(אני לא מתכוונת להכאיב לך . רק לפקוח את עינייך)

הקושי העיקרי שלי הוא

א ו מ ץ

אין לי..דוגמא שקרתה שהתינוק היה בן שבועיים...

הוא רצה לקחת אותו לבד לבחוץ לאמא שלו והיה בחוץ חום אימים ולא נתתי לו לקחת אותו.פעם ראשונה שלא עזרו לו האיומים ולא הכאפות פשוט בשביל לא לתת לו לקחת הדפתי אותו עם הגוף והשתוללתי וזה עזר אבל הוא היה בשוק שאני עומדת על משו ולא מפחדת ממנו הוא אמר שהוא שונא אותי ובחיים לא ירראה אותי יותר ואני אודיע לו כשאני רוצה את הגט 

קיצר דיבר עוד דיבורים דומים ויצא..

רק שתבינו שאין לי מצב לעמוד על שלי

אחרכך הוא חזר בלילה ולא דיבר איתי יומיים בערך..

ואמר לי התנהגת כמו חיה...

ופה אני הסתומה שבכיתי והתחננתי לו שיסלח לי ולא אתנהג יותר כך ושאני לא רוצה להתגרש קיצר הוא אמר לי סתם דיברתי ככה רציתי להפחיד אותך...האהבה ניצחה אני חולה עלייך ובלה בלה בלה

אווף סתומה אני כל פעם מחדש

את רוצה שהילד המתוק שנולד לך יהיה עד לכך שאבא מרביץ לאמא? מקלל? זה מזעזע.

או יעוץ או גט. ולפני שיבוא הילד הבא.

סליחה על הנחרצות, אבל אני ממש חושבת שאין דרך אחרת.

הם אמורים לעזור ולתת לך את האומץ והכוחות להתחזק, זה הדבר העיקרי שהם עושים

(יש ארגון "בת מלך" ויש משהו ביד שרה)

וכדאי לנסות כמה שיותר מהר, אנשים כאלו עלולים להזיק לתינוק, ואת בטוח לא רוצה שיקרה משהו לבן שלך

(וכל הכבוד על זה שעצרת אותו!)

של גבר אלים. נכון?

כל הכבוד לך שהגנת על התינוק.

אבל את לא צריכה להתנצל ולהבטיח הבטחות.

כתבו לך כבר- המצב הזה לא נורמלי, וככל הנראה לי ישתפר.

לו אני במקומך- הייתי לוקחת את התינוק והולכת להורים.

(מבלי לעיין בתגובות)

לא ברור שכדאי לבני זוג להיות יחד במצבים מביכים

הערה נוספת-

"כאפה בקטנה" אינו ביטוי שנכלל ב"הכלה". וכנ"ל "כלבה" וכו'.

כיוון שהוא ג'נטלמן בשוטף, ו"רק איתך" "מתעצבן", אולי מעיד ש"אוהב אותך". אך שמא לא.

בכל מקרה, נראה שמשהו כאן חסר/ בעייתי.

בהצלחה

א. שילך לטפל בעצמו (זה נראה כמו מקרה פסיכיאטרי.

ב. אם זו לא בעיה רפואית / זו בעיה רפואית שהוא לא מוכן לטפל בה וכמו"כ הוא לא מוכן לטפל בעצמו ברצינות (הדרכת רב וכו'...) אז אולי כדאי לחשוב הלאה...

אחרי לידה...אסורים חודש אחרי תשע חודשים שמותרים..

כנראה היה לו קשה..(קשה לו בכלל לפתור בעיות ולשוחח אחרי מריבות כשאסורים)

קיצר הוא רב איתי שוב ..ואז פתאום בבית קפץ עליי וחיבק אותי אמרתי לו שיעזוב אותי ואנחנו אסורים!!!הוא אמר שהוא יודע וזה קשה לו

פתאום פעם ראשונה אחרי שנתיים בערך הוא פותח הכל אומר לי את צריכה להיפרד ממני את צדיקה ואני מתנהג אלייך כמו זבל.את ילדה טובה מבית טוב..את תמימה לאר יודעת שיש חיים יפים בחוץ..תברחי ממני

את חכמה יפה אישה טובה תמצאי גבר שיכבד אותך ויעריך אותך..התנהגתי כמו זבל כל הזמן...אני רוצה שיהיה לך מישו שידע להתייחס אלייך יפה..קיצר הייתי בשוק...

הוא אמר שהוא יעבוד על עצמו והוא לא רוצה לוותר עלי..

אבל לא רוצה ללכת לייעוץ.....הוא אומר שזה לא יעזור לו ורק ההיפך...וזה תלןי בו וברצון שלו

בסוף הוא עשה תשובה שנדע בי כשאנחנו אסורים(פעם ראשונה בחיים שזה קרה לו)

שאכן תלוי בו וברצון שלו - 

אבל טיפול זמני ע"י פסיכיאטר, יכול לעזור למערכות אצלו להיות רגועות יותר, וע"י כך לאפשר לרצון שלו להרגיל את עצמו בדרך חיובית, בלי שיקפצו ההרגלים הישנים.

ולפי מה שכתבה מקודם, נראה שמשהו תרופתי לזמן מה, יוכל לעשות עבודה מהירה יותר, ונותנת סיכוי.

ואכן, צריך להסביר שזה לא אומר שהוא "משוגע", אלא פסיכיאטר פירושו נותן משהו תרופתי שעוזר לאיזון, עד שמתרגלים לשליטה עצמית... (זה כנגד הדעות-קדומות שאכן קיימות).

איך פתאום הפכת לצדיקה וילדה טובה אחרי האשמות החמורות שהאשים אותך? פתאום חזרת בתשובה? נראה שהוא או מתוסבך עם עצמו או שהוא מפעיל עלייך שליטה מנטאלית (גגלי את המושג ותביני יותר).  

בנוסף למה שדן כתב, אין דבר כזה עבודה עצמית בלי ליווי. אין. אם כבר, זה משהו שעלול לדחוף אותו עוד יותר למטה. גם את לא באמת תוכלי להיות רגועה אם איש מקצוע לא יעיד עליו שהוא בסדר.

תציבי לו תנאי שאם הוא באמת לא רוצה לוותר עלייך, הוא חייב להיכנע לך בעניין העקרוני של ללכת לטיפול בחוץ. שיבחר בעצמו את מי ואיפה. העיקר שיעשה את זה וגם יאפשר לך להיפגש עם המטפל למעקב וחוות דעת בכתב. 

יש עמותה שקוראים לה חיים של טובה. הם עוזרים במימון טיפולים זוגיים וכו'...אני לא יודעת אם גם בעניין הזה אבל שווה לנסות, אולי יוכלו לעזור לך כלכלית (כדי שזה לא ימנע ממך/ ממנו ללכת לטיפול)

תלכי לטיפת חלב או לאחד הארגונים כל מה שאת מספרת זהו תסמינים של בעל חולה.

אין לו שליטה על עצמו ואת לרגע לא צריכה לספוג את זה ..

בבקשה תגשי כבר מחר!

יש איזה שהוא הנחה שגויה שחושבים שבשביל דלקת צריך לקחת תרופה ובשביל מחלת נפש לא צריך וזוהי טעות חמורה,

שמביאה אנשים למצבים קשים עד כדי התאבדות ואלימות בלתי נשלטת ..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)