רק לפרוקאמאשלהבייבי

אז ככה,כמה ימים בבית חולים אחרי לידה,ילד מתוק

גבר אלים מילולית וקצת פיזית(פה ושם כאפה בקטנה)

שלא תטעו לרגע,בשלוש ימים האחרונים הוא היה צמוד אליי,בלי שום טענה או טינה,ישן איתי בבית חולים סעד אותי תמך ועודד,גבר אמיתי,לכאורה

ופתאום זה קרה אתמול אפילו לא זוכרת על מה שפגעתי בו..הוא תפס את הקריז..ובא לי לצטט,אני חייבת להוציא את זה.."מנובלת..חצופה,עלית לי עד לפה..נמאס לי ,אני לא בא לאמא שלך אחרי שנשתחרר תלכי את שם וכך יהיה לי חופש ממך..זבל,ילדה גועל נפש יולדת לא יולדת מענין לי תתחת..."

ועוד ועוד כבר לא זוכרת..התגובה שלי היתה בכי...והוא פחד שיש בחדר עוד מישו אז התעצבן שאני בוכה ואמר לי סתמי תפה או שאני מפרק לך תפרצוף ,הביא לי טישו לנגב את הדמעות והאף ואמר לי תנגבי את הסרחון שלך..אחרכך באו ההורים שלו..והוא שכח מהכל מבחינתו...הייתי קצת סגורה..(לבכות אני לא יכולה..) אז הוא אןמר לי את עוד כועסת עלי..?יצאתי לבחוץ הוא בא וניסה לשאול למה אני ככה מבחינתו הוא אמור לכעוס עליי...חזרתי ממש מאוחר בלילה והוא הגיע להאכיל איתי את הילד, חזר לחדר וזהו..היה עם המחשב ואפילו לא התנצל

אני מאמינה שפגעתי בו עצבנתי...תמיד קשורה לו התפרצויות הוא אומר לי שהוא לא יודע איך אבל רק איתי זה קורה לו שאני מביאה אותו למצבים האלו ומוציאה אותו מהכלים..

הוא גבר אוהב שיודע לבטא אהבה להיות טוב וג'נטלמן עד הריב הבא..עד הכעס הבא וההתפרצויות שלו..הוא אמר לי לא אחת אחרי מריבה שיש לו בעיה של כעס ופעם אמר אפילו שהוא מוכן לבוא לייעוץ זוגי כשכבר הוא עבר את הגבול"ימח שמך,כלבה" כשלא רציתי לבוא איתו לשבע ברכות של חבר..וצירוף של מקרים שעיצבן אותו..אבל ממש אין לי תקציב לזה בפרט עכשיו אחרי לידה..

בכללי אנחנו מאוד פתוחים אחד עם השני..סתם דוגמא הוא היה עושה לי שעווה בגוף..ראה אותי במצבים מביכים וגם אני אותו..יכול להיות שאין ביננו כבוד..ויש פתיחות יותר מדי וזה גם קצת

לי ברור שיש לו הפרעה בהתנהגות,ופשוט עד שאני מחליטה ללכת להתייעץ אנחנו כבר משלימים..(הוא כמובן מתנצל ושונא את עצמו על זה "הייתי זבל" ועוד ועוד...)

ואז פשוט אינלי כוח לבדוק את זה ולא כיוון כלכך (תקציב)

זהו ..תודה..עשה לי קצת טוב

תשמעיבת 30

קודם כל את אחרי לידה וצריכה המון המון עזרה ותמיכה, פיזית ונפשית. הדבר האחרון שאת יכולה להכיל עכשיו זה כעס, ניבול פה והאשמות עצמיות שלך על כך שכביכול פגעת בו. את יולדת!!!!

תלכי להורים שלך גם אם תהיי שם לבד. רק אל תהיי בבית שלך שבו אתנתונה לכעסים ועצבים שאת לא יכולה להכיל עכשיו.

דבר שני- ההתנהגות הזו היא לא "לא נורמטיבית". היא הרבה מעבר לזה זו התנהגות בעייתית, מזעזעת וכו'.

אז אם זה אמיתי- טוסי לייעוץ גם אם אתם משלימים. תשקלי את המשך הקשר הפוגעני הזה.

מסכים ולא מסכיםהעני ממעש
זה מזעזע. אבל זה לקסיקון קיים. (עבדתי עם מישהו שהיה מקלל וצועק על אשתו בפני כולם בטל'). להמחשה, בנדנה בתור כיסוי ראש זה דבר קיים. הגם שלא היה קיים עד לפני 20 שנה. פשיטא שצריך לייצר סטטוס קוו. אמנם בלידה יש לחץ וכו', נתון מיקל למריבות.. אך מובן מהנאמר שמדובר בדפוס התנהגות קבוע. בהצלחה
אני מסכימה שצריך להסתכל על מצב כזהמודדת כובעים

מתוך המנטליות/צורת החיים של הזוג וסוג דיבור שמקובל אצלם.

אבל עדיין זה נשמע הרבה מעבר. היא דיברה גם על אלימות פיזית וגם מילולית. 

הוא צריך טיפול דחוףggg

לא יעלה על הדעת שבן אדם ידבר ככה למישהו. קל וחומר לאישתו.

הייתי עצבני- אינו תירוץ לכלום. להאשים את האישה בהתנהגות שלו זה דפוס של בעל אלים.

לא ייתכן בכלל לשהות במחיצתו של אדם כזה אחרי לידה עם תינוק קטן. היום הוא כועס עלייך מחר יכעס על התינוק ואז מה הוא יעשה?

לדעתי את צריכה ללכת לבית הורייך ולשלוח אותו מיידית לטיפול. לא משנה העלות. שתפי גם את הורייך שיוכלו לעזור לך וגם עוד אדם כמו רב או סמכות אחרת שיעזרו לכם אם את מתכוונת להשאר איתו.

אני בחיים לא דיברתי אליו ברמה כזואמאשלהבייבי

"תמות" "כלב" ימח שמך" בחיים לא

נשמה, כתבתי שזה נשמע הרבה מעבר לנורמלי, גםמודדת כובעים

אצל מי שזה סגנון דיבור מצוי אצלו.

 

את בת יקרה של ה', הוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך רק טוב! 

את יולדת, עם כל הרגישות של אחרי לידה, אבל גם ללא זה - את לא צריכה לספוג כאלה מילים ועוד אסור לבכות!

 

את יקרה ולא צריכה רק לפרוק. אלא לעשות יותר מזה.

אלימות פיזיתהעני ממעש
זה גבול ברור יותר. איני יודע אם מה שתואר בהודעה נחשב. ח"ו שאני משדר סלחנות. השאלה איך להגדיר את הבעיה ואז איך לפעול. אין חולק שפניה למשטרה תגרור להרחקתו. השואלת מעוניינת בשלום בית, ומבינה שזה לא סכנה. אם היתה מתוארת סכנה, יש חובת דיווח.
לא קשור לחובת דיווחציפור מדבר 1
חובת דיווח זה רק על קטין נזקק.
בכל אופן, מסכימה איתך שאולי שווה לנסות לפתור עם סיוע חיצוני שלא יגרור תיק פלילי במשטרה..
זה לא נכון.עובד
כל עוד היא לא מתארת אלימות פיזית משמעותית אלא בעיקר אלימות מילולית,
מהיכרות ונסיון צריך לעודד וליצור תנאים לטיפול
של הגבר בעצמו(וגם של האישה בהשלכות )
אל לא ללכת לבד להורים! זה רק יחריף ויזיק!
מה גם שהוא עדיין בעלה והוא עוזר ותומך.
בעיית כיס ניתנת לפיתרון ואין צורך להקצין את המצב-
ממליץ בכל פה על מח 1 כשיטה טובה לפיתרון טראומות שיושבות בבסיס הכעס ואיבוד השליטה המילולי שלו-
נשמה, תפני לעזרהציפור מדבר 1
יש ביד שרה מקום שנקרא המרכז למשפחה.
זה מקום מדהים עם עובדות סוציאליות, שנותן מענה גם לנשים וגם לגברים.
התשלום ממש סימלי.
אם זה מעניין אותך תכתבי לי בפרטי..
קבלי חיבוק בינתיים:-*
ברור שחייב טיפולאין כמו אמא

אבל קודם כל לעזרה ראשונה

ברגע שהוא מדבר ככה את עוזבת את החדר והולכת לחדר אחר/לשירותים ונועלת את עצמך

ואם הוא לידך כמו עכשיו שאת במיטת בית חולים, את מבקשת ממנו לעזוב את החדר ואם לא את שמה באוזניים מיד אוזניות עם שירים, או שמה ידים על האוזניים

בקיצור כל דבר שיבין שאת לא ממשיכה לשבת ולהיות במקום שמדברים אליך לא יפה

בכלל לא להיכנס להסברים. פשוט לעשות, לא לשמוע, או לצאת מהחדר

תודיעי  לו מראש שלא תסכימי יותר לדיבור לא יפה ואם זה יקרה את פשוט לא רק שלא תגיבי או תבכי פשוט תאטמי אוזניים בלי להסביר או תצאי מהחדר

 

 

את כנראה לא מבינה מה זה גבר שאלים פיזית...הלוי
עבר עריכה על ידי הלוי בתאריך ג' בסיון תשע"ו 13:28
אם היית מבינה, אז לא היית ממליצה לה המלצות כאלה, כי היית יודעת שהוא 95% יגיב באלימות פיזית.
נכון מאוד! אני מבקש מכל מי שלא מבין שלא יתןעובד
עצות אחיתופל שבוודאות גבוהה יחמירו את המצב!
המלצה מסוכנתמקרוני בשמנת
לא מדובר פה על גבר שקצת נוטה לכעסים. מדובר באדם אלים. לסתום אוזניים לא יעזור, היא צריכה הגנה חזקה יותר.
פשוט קראתי . אין לי מה לומר..אנונימי (2)

אולי מזל טוב על הילד?.. ושתתחזקי ותדאגי לעצמך ! ..

הייתי רוצה להגדיר כמה דבריםאסטרו
1. אלימות מילולית היא אלימות לכל דבר. לאלימות נפשית יש צורות רבות וזאת אחת מהן. פעמים רבות נשים ונערות מצדיקות ללא כל צורך מצב כזה. משפט נפוץ הוא "אבל הוא אף פעם לא הרביץ לי" כלשכן אם הוא כן. ישנן צורות אחרות לאלימות נפשית בניהן אלימות כלכלית וסחיטה רגשית בדרגותיה השונות. אני ממליץ לך בחום ללמוד על הנושא. אפילו מהאינטרנט. ככה תוכלי למקם את מה שאת חווה על גבי גרף אוביקטיבי יחסית.

2. זכותך לחיות חיים ללא אלימות כלל. לא פיזית ולא נפשית.

3. את לא אשמה. אפילו אם הרגזת / עצבנת / טעית / פידחת / פישלת... אין בכך כל הצדקה לפעול כנגדך באלימות, לא פיזית ולא נפשית.

אני מציע שתכיני שיעורי בית. אחרי שתדעי לתאר ולהגדיר את מצבך תוכלי לבחור דרך פעולה או לא לפעול כלל כרצונך. אף אחד לא יכול להכריח אותך לפעול וגם אף אחד לא אמור ללחוץ עלייך בכיוון כלשהו. אמנם נשים רבות אחרי שהן יודעות לתאר את מצבן בצורה אוביקטיבית יחסית מגלות שיש להן מספר דרכי פעולה בהתאם למצבן.

בהצלחה!!
נשמה, הוא גבר אלים (ואין על זה שאלה)אהבה בתענוגים
ואת צריכה סיוע מקצועי. טיפול לא יעזור לו עכשיו (וזה לא בידיים שלך)... זה לוקח כמה שנים טובות.
כמי שלמדה קצת על הנושא, את צריכה לפנות לסיוע, כי לבד לא תוכלי לצאת ממצבך.

קו סיוע 02-6555744/5. תספרי שם על מצבך...
בהצלחה.
זה לא נכון! טיפול לא לוקח כמה שניםעובד
טיפול יכול להתחיל במיידי ולהשפיע החל מהפגישות הראשונות. בטווח החודשים הוא יכול ממש לשחרר הרבה מתחים וטראומות.
זה נכון שטיפול פסיכולוגי קלאסי לוקח שנים והוא גם לא תמיד עוזר את יש שיטות טובות ויעילות הרבה יותר שעולות פחות ומשפיעות יותר..
כמו מח 1 מנסיון-
סי בי טי. טיפול קצר מועד [וסליחה על הפלישה]נפש חיה.


תקשיבי טוב טוב - להתרחק!מקרוני בשמנת
אני רצינית לחלוטין. קודם כל להתרחק.
הוא גבר אלים עם דפוסים של בעל מתעלל. כל רגע תחת השפעתו ללא התערבות מקצועית פוגע בך ומזיק לך ומוריד את הסיכוי לשינוי.
את חייבת לדאוג שזה ייפסק! יש לך ילד עכשיו, את אחראית לשלומו! את חושבת שלשמוע קללות כאלה ואיומים בבית זו דרך טובה לגדל ילד? זה התעללות נפשית בילד, גם בהנחה שהוא עצמו לא יחטוף גם כן פגיעות מילוליות ואפילו פיזיות.

אני אומרת לך בצורה ברורה - תתרחקי ממנו, פני לעזרה לפני שיהיה מאוחר. תעצרי את זה כאן ועכשיו.
אל תגידי לו שישתנה, הוא יבטיח ואחר כך יתפרץ ושוב יאשים אותך - תני לגורם חיצוני מקצועי להתערב ולוודא שהוא לא פוגע בך. את לא רואה כמה זה חמור???
בבקשה אל תישארי אדישה ואל תחכי שישתנה - למען הילד שלך - לכי לקבל עזרה. בבקשה.
את צודקת שזה לבכותאמאשלהבייבי

הגבתי בצורה אפטית אחרי זה חזרתי כאילו כלום לא קרה רק אמרתי לו שזה לא התנהגות יפה ושום דבר לא מצדיק גם אם העלבתי אותו והוא היה איתי שבוע בבית חולים והיה מסור

אז הוא אמר סליחה ואת צודקת אני עוד אעבוד על זה ובלה בלה בלה וזהו פעם הוא עוד היה משקיע בהתנצלות...

וחזרתי להיות רגילה

האמת שדי ריחמתי עליו ,כאילו באמת הוא היה איתי שבוע והשתעמם..ורצה משו שסיכמנו עקרונית לא לעשות..והוא עשה אז התעצבנתי עליו ולכן הוא נעלב..והתפרץ..שכאילו משעמם לו ואפילו תעסוקה אני לא מסכימה..(שזה משו באמת עקרוני שהסכמנו עליו ביחד)

האמת יש לי כבר כמה נורות אדומות  מהבהבות

אני באמת חייבת לפנות אבל לאישה ..כי זה גם דברים אינטימיים שלא נעים לי לדבר עם גבר עלזה..

יש לך יועצת דרך טלפון או משהו כזה??אני מתביישת גם פנים מול פנים

 

יש את המרכז סיוע לאשה הדתית - תהלמקרוני בשמנת
יש מקלטים לנשים דתיות מטעמם וגם ליווי ועזרה בדברים רבים.
אנסה למצוא לך את הטלפון - יש להן קו חם אנונימי שמתנדבות עונות לו.
אם באמת תביני שהוא לא הולך להשתנות סתם ככה בקסם ושדרושה פה חתיכת התערבות, אז יש לכם סיכוי. אחרת את רק מאפשרת לו להמשיך ולפגוע בך שוב ושוב כי עובדה שזה מצליח לו.
אני לא אשת מקצוע, פשוט בחורה שעברה הרבה ומתוך כך למדה את הנושאים לעומק . את לא אשמה בכלל, אבל השינוי יכול וצריך לבוא ממך, כי הוא כבר עמוק במעגל ההתעללות שלו.

לגבי מה שאמרת שאתם נורא קרובים - רוצה להאיר את עינייך לברר מאיפה זה מגיע. ייתכן שיש ביניכם פתיחות הדדית ולכן הוא מרגיש בנוח להיות איתך גם בדברים שלא אמור להיות חלק מהם. אבל אולי אולי זה רק קלף נוסף של שליטה - שהוא איתך בכל מה שאת עושה ורואה אותך בכל מצב. אני לא יודעת, רק מעלה מחשבה..
ואני פה בינתיים. לשלוח לך חיזוקמקרוני בשמנת
להזכיר לך כשאת שוכחת - שאת בסדר, ואת טובה ומגיע לך טוב!
באמת מוזמנת לאישי בינתיים.

***לא לצורך טיפול או קבלת החלטות! אני לא מטפלת ולא מקצועית. רק חושבת שכדאי שתהיה מישהי שתזכיר לך ותשמע אותך קצת, בינתיים עד לאנשי המקצוע.
תודה נשמה הארת את עינייאמאשלהבייבי


המרכז למשפחה ביד שרהציפור מדבר 1
מקום מצוין עם עובדות דתיות מקצועיות
תשלום סמלי ביותר..
דברי איתי בפרטי אם את מעוניינת בפרטים..
תודה רבה נשמה..אמאשלהבייבי


א. כואב לשמועד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ד' בסיון תשע"ו 02:34
 

צורת דיבור כזו - ולאשה אחרי לידה.

 

ב. אני לא חושב שזה ענין של "ייעוץ". הוא צריך טיפול של פסיכיאטר, שימנע בעז"ה התפרצויות כאלה.

אז כשהוא במצב "רגוע" ומגדף את עצמו איך הגיע לכך, תגידי לו: שמע, זה לא ענין של ייעוץ. זה לא התפרצויות שאמורים להגיע אליהן גם במצב של רוגז. לך לטיפול אצל פסיכיאטר, זה לא עושה ממך "משוגע" אלא טיפול בבעיה נקודתית של התפרצויות-כעס-ללא-שליטה, ויהיה טוב לשנינו וגם לילדים.

 

זה הכל. ילך, יש סיכוי שיקבל טיפול תרופתי מתאים.

 

ועצה קטנה לסיום, אם מותר: אכן אי אפשר להשאיר את זה ללא טיפול. לאידך - רואים שבזמנים שהוא לא כך, אתם "בסדר", כנראה אפילו יש אהבה ביניכם. יש להניח שאנשים מן השורה, לא יבינו איך יתכן שמישהו נוהג כך ואח"כ "הכל כרגיל". אצלכם כנראה, זה מובן כמו איזה "פיוז" שקפץ. ולכן, צריך לדעתי, זהירות מעצות חפוזות בנוסח "תברחי מיד".. שיכולות לבוא גם מכיוון של כאלה שבצדק לא מכירים "מטריה" כזו - וגם מכיוון של כאלה שמכירים יותר מידי... וכמובן, לא פחות צריך להימנע מ"בטלנות" של עושים כלום.

שילך לטיפול. בזריזות. והלוואי שיישאר ביניכם רק הטוב.

 

דן אתה צודק מאווד!!!אמאשלהבייבי

כי בלי כל מה שאמרתי יש ביננו אהבה חזקה..זה מה שמחזיק אותי

אני מרגישה אישה מוכה לומר את זה ..אבל אני מאוהבת ואוהבת אותו...גם בזמנים שאני הכי פגועה ממנו אני דואגת לו ומכינה לו אוכל וכל זה..אני לא יכולה בלעדיו...אבל מתוסכלת ופגועה מההתנהגות שלו...בחיים אני לא דיברתי אליו ככה....אם אני אדבר אליו רבע מאיך שהוא מדבר אליי בזמן התפרצות הוא יפרק אותי...

אבל יכול להיות שנקשרתי אליו...האמת מההתפרצות הראשונה שלו(משו כמו חמישה חודשים אחרי חתונה)

חשבתי שאולי זה לא זה...

יוצא לי הרבה מחשבות על גירושים בזמנים שהוא מתפרץ...אבל אני יודעת שאני אתאבד אם זה יקרה...

אם מישהי היתה מדברת ככה במקומי הייתי כועסת עליה ואומרת שהיא מזוכיסטית ובעיה שלה שתסבול...אבל זה אחר לגמרי כשמדובר בך..

נו, אז טיפול.ד.

טיפול פסיכיאטרי נקודתי.

 

תנסו. הרי גם הוא מבין שזה לא שייך, כשהוא במצב נורמלי. זה כמו מחלה - לכו לרופא.

פסיכיאטרי לא עוזר לטראומות ולא משחרר מתחיםעובד
טיפול פסיכיאטרי רק מאזן התנהגויות בעזרת תרופות. כדי לשחרר טראומות מהשורש מומלץ מאוד על טיפול של שיטות שמשחררות את הטראומה משורשה, כמו מח 1, המסע וכד'.
יש דעות שונות על יעילותן.ד.

ומכל מקום, לא חייב להיות שמה שיש לו זה מטראומות, יכול להיות חוסר איזון חומרים במח וכד'.

מה שאת מתארתאסטרו
חוות נשים רבות שנמצאות במערכות יחסים מזיקות.
אי אפשר להעביר הכל בהודעות בפורום. את ללא ספק הצד הנפגע והסובל והוא הצד הפגוע. גברים מתעללים הם לרוב בעלי אינטליגנציה גבוה ויודעים יפה מאד על מה צריך ללחוץ כדי להשאיר את מי שהם פוגעים בה תחת שליטתם.
את צריכ להבין שאת לא אשמה ואת הצד הנפגע ללא כל ספק וכן אי אפשר למנוע מילד להיפגע ממערכת יחסים כזאת בין הוריו, אפילו אם הוא לא מותקף ישירות.
אבל תזכרי שאת הנפגעת אבל את לא קורבן.
קורבן הוא מי שאין ביכולתו להתגונן. את יכולה לעשות שינוי את רק צריכה לרכוש את הכלים לכך. תפני לגורמי מקצוע, תלמדי על הנושא ותחליטי מה דרך הפעולה הטובה ביותר לך ולילדך!
עתידך ועתיד ילדך בידיך ויש לך את האפשרות לגרום לשינוי לטובה.
בהצלחה!
ברגע הראשון שתוכלי אז לכי להורייך עם הילד ותישארי שם.הלוי
מבית הוריך, שאמור לשמש לך מקום מוגן, תבחני את אפשרויותיך, להמשיך או להתגרש.
אם את מחליטה להמשיך, אז אני ממליץ לך להישאר עם הוריך ולהתנות לבעלך את המשך הקשר בכך שילך לטיפול ויעבוד על הכעס והאלימות שלו, ורק אחרי תקופה שהוא יראה שיפור משמעותי, תתחילו לשקול את החזרה לחיים משותפים יחד. עד אז אני ממליץ לך לא להיפגש עם בעלך אלא אם כן, זה במקום ציבורי ובליווי אדם שיכול להגן עליך פיזית. שאר התקשורת שתהיה רק בטלפון ועל ידי שיחות מוקלטות ובנוכחות אדם נוסף.
תקשיבימנסה לעזור

יש לי חברה שעברה את אותו תהליך שסיפרה לי דברים די דומים למה שאת עוברת.

היה לה קשה לדבר הרבה ולספר.

כרגע היא גרושה ומחפשת את מה שראוי ומגיע לה.

עכשיו כשקראתי אותך- אני ממש מבינה מה עבר עליה. היה לךה קשה לספר.

היא סיפרה לי קצת וממש בכיתי ואמרה שזה רק טיפה מהים.

והיתה נשואה לו כמעט שנתיים. חשבה שיעבור וגם הוא היה מבקש אח"כ סליחה ומתנצל וכו'...

 

ואני פשוט כואבת את מצבך.

ככה בעל לא אמור להתנהג לאשתו גם אם היא תעצבן אותו הכי הכי שאפשר.

בחיים לא דיברו אליי ככה ולא אני לאחרים.

ואני גם לא אסכים שידברו אליי ככה באף מצב.

נפגעת?- דבר ע"ז! נגיע יחס להבנות, נלמד, נתנצל, נתקן ונחזור לחיות בכייף יחד.

אבל בצורה כזאת של ניבול פה ודיבורים כאלה.

במיוחד לא יולדת.

 

לפי דעתי את חייבת יעוץ טוב דחוף ביותר! ממישהו/ מישהי ממש מוסמכים!

 

ולא משנה הכסף ולא משנה המחיר.

 

את משלמת כרגע מחיר הרבה יותר גבוה ויקר מימה שאת חושבת.

 

תפני בהקדם האפשרי ליעוץ מקצועי ולא דרך פורומים וכאלה.

 

בהצלחה רבה! הרבה מזל"ט, נחת, אושר ושמחה!
אמן

 

שונא גברים כאלה.kly3

במחילה מכבודך כן? אבל אם לשפוט לפי מה שכתבת, אל תלכי לייעוץ, תלכי ממנו נקודה. בושה למין הגברי!

כעת, מחילה זו לא שאלהד.

של "כבוד המין הגברי"....

 

ואפילו לא שאלה אם אתה "שונא"..

 

הרי ברור שכל מי שקורא את צורות הדיבור הללו מתחלחל.

 

אבל כששומעים על תופעה כזו, שאלו התפרצויות שמגיעות מזמן לזמן. ולא התנהלות מתמדת; שהאשה הזו אוהבת אותו, ושהוא עצמו שונא איך שדיבר אחרי שזה עובר - אז צריך לבדוק "מקצועית". זה נראה סוג של מחלה. ואכן, לצערנו, יש דברי כאלה בעולם. וכשיש מחלה - קודם כל בודקים עם רופא אם ניתן לרפא.. 

הסלחנות הזאת לא מביאה לשום מקום טוב.kly3

מדובר על אדם שבוחר להתעלל באישתו. זה לא משהו לא רצוני.

 

אתה יכול להגיד על כל פושע/עובר עבירה שזה מחלה. על גנבים/רוצחים/אנסים או מה שזה לא יהיה. עלי זה לא מקובל, כי זו סלחנות. אף אחד לא מרים יד על אישתו נקודה. אין דבר כזה "כאפה פה ושם" כהגדרת הפותחת. ולא רק על אישתו, אלא על כל אדם באשר הוא.

 

 

לא סלחנות. ח"ו.ד.

אבל השאלה היא בדיוק זו - האם זה מישהו ש"בוחר", או שהוא חסר שליטה בזמן התפרצויותיו.

 

ואם זה כך  -אז זה צריך טיפול פסיכיאטרי.

יפה רשמת וקראתי מלמעלה ואוסיף משו,גלית

היתה לי חברה קרובה שההינו עובדים יחד הרבה שעות ביום בדברים שנצרכנו אחת לשניה [העבודה בנויה בשיתןף]

הקשר היה מאד חזק והיא שתפה אותי בכל שמחותיה וצרותיה ובדברים אישיים,

היה לי מן מנהג שהיתה מרשה לעצמה את העצבים שלה לזרוק עלי ,

היא הרשתה לעצמה 1.כי אני יודעת מה היא עוברת ואני יכולה להבין,

2.ההיתי ממשיכה רגיל  כאילו לא היה כלום,

עד שיום אחד החלטתי שאני לא הכתבת ואמרתי לה אני מבינה את מה שאת עוברת אבל יש לי גם חיים משלי ואני לא מוכנה יותר לקבל את זה ..

זה היה מורכב אני הראתי לה זה חד משמעית שאני לא הכתבת שתפתי את הבוס בעניין... ..,

כאן זה בעלך ואני מניחה שהוא מרשה לעצמו,

כי הוא יודע שאת הקרובה אליו ותביני אותו ותסלחי לו,

אבל לך יש נפש, וחיים משלך ובאיזה שהוא שלב אחרי כלכך הרבה חבטות נשברים..

לכן דעתי שילך לטיפול ,

ושמעתי שיש גם לדברים כאלה מרפא ,יש אנשי מקצוע שיכולים ללמד אותו איך לנתב את הכעסים ועצבים והתמדדויות במצבי לחץ..

את יכולה להציל אותך אותו ואת משפחתך רק אל תחכי..

בהצלחה יקירה!

 

אחותי. ממש כואב לי עלייך. כל מילה של בעלך פשוט שורפתענבר
אואו חזרת ענבר מה שלומך? חמותך באמת נפטרה או סתם רשמת?גלית


גלית, יש 2 - אחת ענבר ואחת ענבל לדעתי..את מדברת על ענבל😅binbin
אני מדברת על ענבר היא רשמה בשרשור שלגלית

איך אתם קוראים לחמות כמה דברים על חמותה ויום למחרת היא רשמה שהיא נפטרה..

גם ראיתי שזה אותו סגנון כתיבה..

צודקת, סוריbinbin
חסר תקנהאמאשלהבייבי

הוא אומר לי שאני לא מעריכה את זה שהיה שבוע איתי בבית חולים

ואני כפוית טובה..

 

הוא גבר עקשןאמאשלהבייבי

צריכה ללכת בראש שלו אחרת זה אסון טבע שיכול להימשך לנצח....

בסוף אני זו שהתנצלתי וביקשתי שנחזור להיות בסדר...

אני צריכה אומץ ומלא סבלנות שאין לי לעשות צעד

התנצלת על מה? מה עשית לא בסדר?בת 30


חלק מהטקטיקה של גבר אלים זה גרימת נקיפות מצפוןשירי"ה

לאשה ,הורדת הרגשת הערך העצמי שלה עד עפר כך שתהיה תלותית בו ולא תהיה מסוגלת לעזוב אותו. עוד טקטיקות זה בידוד חברתי -להבודד מכל המכרים ,כך שהיא תרגיש שהוא כל עולמה, שלא יהיה לה כתובת אחרת ועוד. אל תחשבי כרגע על החלטות כבדות משקל- כן גירושים/לא גירושים. את חלשה כרגע- פיסית ורגשית.מה שאת צריכה לעשות כרגע זה רק לחשוב על הצעד הקרוב הבא-הרבה המליצו לך כאן פשוט כרגע לעבור להורים. ההורים יודעים מהמצב? הם כתובת לסיוע עבורך?

יקרה, הרמת יד זה קו אדוםmshlomo

את לא צריכה ללכת בדרך שלו את צריכה ללכת לאבא ואמא שלך ועכשיו.

שם כבר תחליטי מה את עושה. 

מי שנותן "כאפה פה וכאפה שם"צריך להבין שאי אפשר שתהיה לו משפחה.

ומה תעשי אם הוא ירביץ לילדים שלכם?

מתוקה .. אם החיים שלך חשובים לך (באמת..) תפני למישהואנונימי (2)

מקצועי ומהר..

 

אולי את לא יודעת .. אבל אנשים חיים טוב.. ואפילו מעולה עם הבני זוג שלהם !

בלי מילים לא יפות , ובלי הרמות יד , וכינויים וקללות..

יש אהבה ופרגון והתחשבות ותמיכה ועידוד..

 

המצב שלך לא טוב!! ותעשי עם זה משהו.. בשבילך! לטובתך!!

 

(אני לא מתכוונת להכאיב לך . רק לפקוח את עינייך)

אני חושבאסטרו
שללמוד על מצבך עדיין לא מחייב אותך לפעול. רק יעזור לך להעריך את המציאות ויעזור לך להחליט...
אני חושב שמאד כדאי לך לקבל החלטה ללמוד ככל יכולתך על מצבך. גם אם בשלב זה זה עדיין לא יתורגם למעשים בשטח.
בהצלחה
מחזקת את דבריך. כל מילה יצוקה . ולפותחת היקרה-כוחות שמימיים
מוסיפה לפותחת- תפתחי חומר באינטרנט, תקראי, תפנימי,

תבחני איפה את עומדת.

האלימות שלו יונקת מההתכופפות שלך.

כשתפנימי איפה את עומדת תוכלי לראות שבעצם את בסדר גמור- ואת סופר סופר של בסדר גמור, ולא סתם, את משמעותית ואדירה.

הוא- לא יכול בלעדייך. אבל את יכולה בלעדיו. תפנימי את זה.

את יכולה לחיות עם האני האמיתי שלו ללא פגיעות. אם הוא בוחר להמשיך ולפגוע- את לא יכולה לאפשר לעצמך להפגע. !!!

אסור אסור אסור לך.

השם רוצה שיהיה לך טוב! טוב אמיתי.
ועכשיו יש לך גם פשוש קטן שצריך אותך וגם לומד מאבא איך להתנהג.
מה את חושבת שהוא לא יתנהג ככה לאשתו בבוא היום? זה המודל אב שלו.

אז באמת- עכשיו את אחרי לידה והגוף עוד חלש אבל את צריכה למצוא את הכוחות ללמוד על מצבך. ככל שתלמדי תראי שאת מקבלת כוחות להגיב נכון ולעשות את הדבר הנכון.

כולנו כאן מאחורייך מתפללים עלייך ומחזקים את ידייך,
ותעדכני אותנו בהתרחשויות....
אני מסכים בחזרה (:אסטרו
עם סייג קטן.
אחד ממנופי הסחטנות הרגשית שמפעילים גברים מתעללים כלפי נשיהם הוא שהם אינם יכולים בלעדיהן. לעיתים הם אף מאיימים שיפגעו בעצמם אם בת הזוג תעזוב. כמובן שאלו איומי סרק שנועדו להעצים רגשות אשמה שגם ככה מציפים בד"כ נשים במצב שכזה. למעשה הוא יכול בלעדיה ובכל מקרה היא אינה אחראית למצבו. למרבה האירוניה למעשה מערכת יחסים אלימה בין אם רגשית ובין אם פיזית מזיקה גם לצד הפוגעני למרות כל טיעון שהוא יכול לנסות להעלות.

אבל מלבד להערה קטנה זו חזק וברוך לכל דבריך.
תודה על התיקון (והחיזוק) .חשוב.כוחות שמימיים
באמת יותר נכון היה לכתוב זאת במרכאות ,"הוא אינו יכול בלעדייך".כמה אירוני.
אני אתייחס רק למשפט אחד שכתבת, הפותחת.אני123
פה ושם כאפה בקטנה???

אין כזה דבר כאפה בקטנה. זה לא מתקבל על הדעת בכלל.

אני חושבת שאת צריכה ליידע את ההורים שלו מייד.

וזה לא משנה כמה הוא עמד לצידך בכל 3 הימים האחרונים.

אני מכירה בעבודה גבר בעל אופי כזה.

הוא משפיל וצועק על אנשים ואח"כ מתנצל. וכשהוא מתנצל את לא מבינה איך יכול להיות שזה אותו בן אדם.
תודה רבה לכולכם...אבלאמאשלהבייבי

הקושי העיקרי שלי הוא

א ו מ ץ

אין לי..דוגמא שקרתה שהתינוק היה בן שבועיים...

הוא רצה לקחת אותו לבד לבחוץ לאמא שלו והיה בחוץ חום אימים ולא נתתי לו לקחת אותו.פעם ראשונה שלא עזרו לו האיומים ולא הכאפות פשוט בשביל לא לתת לו לקחת הדפתי אותו עם הגוף והשתוללתי וזה עזר אבל הוא היה בשוק שאני עומדת על משו ולא מפחדת ממנו הוא אמר שהוא שונא אותי ובחיים לא ירראה אותי יותר ואני אודיע לו כשאני רוצה את הגט 

קיצר דיבר עוד דיבורים דומים ויצא..

רק שתבינו שאין לי מצב לעמוד על שלי

אחרכך הוא חזר בלילה ולא דיבר איתי יומיים בערך..

ואמר לי התנהגת כמו חיה...

ופה אני הסתומה שבכיתי והתחננתי לו שיסלח לי ולא אתנהג יותר כך ושאני לא רוצה להתגרש קיצר הוא אמר לי סתם דיברתי ככה רציתי להפחיד אותך...האהבה ניצחה אני חולה עלייך ובלה בלה בלה

אווף סתומה אני כל פעם מחדש

תודה על העדכון!כוחות שמימיים
דאגתי לך!

ממה שאת מספרת ניכר שחלה התקדמות במצבך, על אף שאת מרגישה טיפשה, אני דווקא שמחה שאת מגינה כמו חיה על בנך הרך.

אני דווקא חושבת שהתחזקת! ו- אוי! על אף המכות. חיבוק גדול אלייך!
הממ..תתחילי לחשוב מתי את רוצה. תנצלי את זה שהוא מוכן לתת לך. נשמע שהוא יכול להיות מאוד אכזרי.
ותהיי חזקה! !!!!!!!!!! את עוברת דבר קשה מאוד, ולא נורמלי, וניכר מדברייך שאת מודעת היטב היטב למצב. וגם אני חושבת שבעצם זה שהעלית על הכתב את הדברים את יכולה לראות אותם באור שונה ממה שחשבת עד היום, וזה יעזור לך להפנים, אז תמשיכי לשתף אותנו, אנחנו פה איתך, וכשיגיע הרגע תדעי גם להרים טלפון כדי שתוכלי לקבל תמיכה אמיתית וטובה יותר, לחיים מאושרים ומתוקים!

אין לי עוד מילים, רק להמשיך לחזק אותך שאת על הגל הנכון ובכיוון הנכון!
את אולי התנהגת כמו חיהמקרוני בשמנת
אבל כמו נקבת חיה ששומרת על הגורים שלה ולא כמו חית פרא שתוקפת חלשים ממנה.
גאים בך על האומץ!
חושבת שחשוב לוודא שהבהרת לבעלך מה הייתה הסיבה שהתנגדת. אם עדיין הוא חושב שאין לך זכות לזה אז תעזבי. תביני שהוא פשוט רוצה לשלוט וזהו, בלי מניעים אמיתיים.
מחזקת אותך ומאחלת לך שתצליחי לשמור על עצמך ועל התינוק שלך ותעשי את הדבר הנכון.
מותק.. או לרבנות או לייעוץ דחוף!!!!!!1אחינעםם

את רוצה שהילד המתוק שנולד לך יהיה עד לכך שאבא מרביץ לאמא? מקלל? זה מזעזע.

או יעוץ או גט. ולפני שיבוא הילד הבא.

סליחה על הנחרצות, אבל אני ממש חושבת שאין דרך אחרת.

תלכי לארגון נשים שתומך בנשים מוכותשוקולד לבן

הם אמורים לעזור ולתת לך את האומץ והכוחות להתחזק, זה הדבר העיקרי שהם עושים

(יש ארגון "בת מלך" ויש משהו ביד שרה)

 

וכדאי לנסות כמה שיותר מהר, אנשים כאלו עלולים להזיק לתינוק, ואת בטוח לא רוצה שיקרה משהו לבן שלך

(וכל הכבוד על זה שעצרת אותו!)

את בטח הבנת כבר שאת מתארת מצב קלאסיבת 30

של גבר אלים. נכון?

כל הכבוד לך שהגנת על התינוק.

אבל את לא צריכה להתנצל ולהבטיח הבטחות.

כתבו לך כבר- המצב הזה לא נורמלי, וככל הנראה לי ישתפר.

לו אני במקומך- הייתי לוקחת את התינוק והולכת להורים.

 

פיתרון לטווח הקצר ולטווח הארוךה-מיוחד
לטווח קצר- 100. תוך שעתיים הבעיה נפתרת
לטווח ארוך- תלכי לטיפול פסיכולוגי. לפעמים יש נשים שנמשכות לגברים מכים ומשוגעים
הערה(קפץ)העני ממעש

(מבלי לעיין בתגובות)

לא ברור שכדאי לבני זוג להיות יחד במצבים מביכים

 

הערה נוספת-

"כאפה בקטנה" אינו ביטוי שנכלל ב"הכלה". וכנ"ל "כלבה" וכו'.

כיוון שהוא ג'נטלמן בשוטף, ו"רק איתך" "מתעצבן", אולי מעיד ש"אוהב אותך". אך שמא לא.

 

בכל מקרה, נראה שמשהו כאן חסר/ בעייתי.

 

בהצלחה

לדעתי:*חזרזיר*

א. שילך לטפל בעצמו (זה נראה כמו מקרה פסיכיאטרי.

ב. אם זו לא בעיה רפואית / זו בעיה רפואית שהוא לא מוכן לטפל בה וכמו"כ הוא לא מוכן לטפל בעצמו ברצינות (הדרכת רב וכו'...) אז אולי כדאי לחשוב הלאה...

זה לא פסיכיאטרי אלא פסיכולוגיעובד
טיפול פסיכיאטרי לא פותר בעיות ויכול לייצר תלות בתרופות.
מומלץ על טיפולים בשיטות שמשחררות באמת טראומות. חשוב להבין שהאיש לא נהנה מזה וזה לא טוב גם לו אלא סובל מטראומה שגורמת לו לאבד שליטה.
כל עוד לא משחררים את הטראומה שבבסיס הכעס הכל יכול לחזור-
אתה לא יכול לקבוע באופן גורף ככהמקרוני בשמנת
שהפסיכיאטר לא עוזר ושהגבר עבר טראומה.
תודה אישית לכל אחד שחיזק אותי..חייבת לעדכן!!!אמאשלהבייבי

אחרי לידה...אסורים חודש אחרי תשע חודשים שמותרים..

כנראה היה לו קשה..(קשה לו בכלל לפתור בעיות ולשוחח אחרי מריבות כשאסורים)

קיצר הוא רב איתי שוב ..ואז פתאום בבית קפץ עליי וחיבק אותי אמרתי לו שיעזוב אותי ואנחנו אסורים!!!הוא אמר שהוא יודע וזה קשה לו

פתאום פעם ראשונה אחרי שנתיים בערך הוא פותח הכל אומר לי את צריכה להיפרד ממני את צדיקה ואני מתנהג אלייך כמו זבל.את ילדה טובה מבית טוב..את תמימה לאר יודעת שיש חיים יפים בחוץ..תברחי ממני

את חכמה יפה אישה טובה תמצאי גבר שיכבד אותך ויעריך אותך..התנהגתי כמו זבל כל הזמן...אני רוצה שיהיה לך מישו שידע להתייחס אלייך יפה..קיצר הייתי בשוק...

הוא אמר שהוא יעבוד על עצמו והוא לא רוצה לוותר עלי..

 

אבל לא רוצה ללכת לייעוץ.....הוא אומר שזה לא יעזור לו ורק ההיפך...וזה תלןי בו וברצון שלו

בסוף הוא עשה תשובה שנדע בי כשאנחנו אסורים(פעם ראשונה בחיים שזה קרה לו)

תגידי לו,ד.

שאכן תלוי בו וברצון שלו - 

 

אבל טיפול זמני ע"י פסיכיאטר, יכול לעזור למערכות אצלו להיות רגועות יותר, וע"י כך לאפשר לרצון שלו להרגיל את עצמו בדרך חיובית, בלי שיקפצו ההרגלים הישנים.

לא בטוח שחייבים פסיכיאטר דווקהמקרוני בשמנת
זה יכול להרתיע מאוד ולגרום לתחושה שלא שפויים או משוגעים (לא מוצדק אבל ככה זה דעות קדומות..)
כדאי להתחיל בטיפול פשוט והמטפל יכול לומר באופן מקצועי אם יש צורך בטיפול אחר חריף יותר או שונה.
הוא לא רוצה "טיפול",ד.

ולפי מה שכתבה מקודם, נראה שמשהו תרופתי לזמן מה, יוכל לעשות עבודה מהירה יותר, ונותנת סיכוי.

 

ואכן, צריך להסביר שזה לא אומר שהוא "משוגע", אלא פסיכיאטר פירושו נותן משהו תרופתי שעוזר לאיזון, עד שמתרגלים לשליטה עצמית... (זה כנגד הדעות-קדומות שאכן קיימות).

ואת אמורה להאמין לחלק הראשון של דבריו או לחלק השני?אלגריטי

איך פתאום הפכת לצדיקה וילדה טובה אחרי האשמות החמורות שהאשים אותך? פתאום חזרת בתשובה? נראה שהוא או מתוסבך עם עצמו או שהוא מפעיל עלייך שליטה מנטאלית (גגלי את המושג ותביני יותר).  

בנוסף למה שדן כתב, אין דבר כזה עבודה עצמית בלי ליווי. אין. אם כבר, זה משהו שעלול לדחוף אותו עוד יותר למטה. גם את לא באמת תוכלי להיות רגועה אם איש מקצוע לא יעיד עליו שהוא בסדר.

 

תציבי לו תנאי שאם הוא באמת לא רוצה לוותר עלייך, הוא חייב להיכנע לך בעניין העקרוני של ללכת לטיפול בחוץ. שיבחר בעצמו את מי ואיפה. העיקר שיעשה את זה וגם יאפשר לך להיפגש עם המטפל למעקב וחוות דעת בכתב. 

 

חוץ מהכאפה אחרי הלידה.כוחות שמימיים
צהרים טוביםאסטרו
אנחנו לא באמת יכולים לדעת מה המצב אצלך. אבל הפכפכות רגשית והתנהגותית באופן שרגע אחד או זמן מסוים הוא פוגעני ורגע אחכ הוא מתנצל ומתנהג למופת היא נורה אדומה. זאת התנהגות שנועדה, גם במקרים בה היא בלתי מודעת לבלבל את הצד השני וליצור אצלו רגשות אשמה. יחד עם הנתנהגויות פוגעניות נוספות הדבר מוביל לשחיקה בבטחון העצמי, ירידה בדימוי העצמי ועוד.

אני מאד הייתי שמח אם איש/ אשת מקצוע היו שותפים למה שאת מתארת כדי לעזור לך לראות את המציאות כפי שהיא באמת. לכי להתייעץ קודם כל פגישה ראשונה לבד. רק כדי לקבל מושג. אחכ תחליטי אם ומה הלאה.
רק כותבת לגבי העניין הכספישירקה

יש עמותה שקוראים לה חיים של טובה. הם עוזרים במימון טיפולים זוגיים וכו'...אני לא יודעת אם גם בעניין הזה אבל שווה לנסות, אולי יוכלו לעזור לך כלכלית (כדי שזה לא ימנע ממך/ ממנו ללכת לטיפול)

יקירה את חיבת לטפל!!גליתאחרונה

תלכי לטיפת חלב או לאחד הארגונים כל מה שאת מספרת זהו תסמינים של בעל חולה.

אין לו שליטה על עצמו ואת לרגע לא צריכה לספוג את זה ..

בבקשה תגשי כבר מחר!

יש איזה שהוא הנחה שגויה שחושבים שבשביל דלקת צריך לקחת תרופה ובשביל מחלת נפש לא צריך וזוהי טעות חמורה,

שמביאה אנשים למצבים קשים עד כדי התאבדות ואלימות בלתי נשלטת ..

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק

לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.


אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:


1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.


2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.


3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.


4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.


5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
 

אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.


מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.

אלימות לכל סוגיהסודית
וכן גם בגידות
לא כל כך טריים אבל רואה שיש פה אנשים חכמיםכולנה

בעלי ואני נשואים מעל עשור, אפשר להגיד שבעשור הזה בנינו את עצמנו מכל הבחינות - משפחה ברוכה, לימודים, קריירות, בניית בית, באמת נשאבנו לכל זה מאוד, וזה באמת מאוד מתאים לאופי שלנו. אבל בדבר אחד פחות השקענו וזה הזוגיות שלנו, ב"ה אני לא מתחרטת ואנחנו אוהבים ומסתדרים יפה סה"כ בכל התחומים.

אבל אני מרגישה שחסר לי קצת בניית הזוגיות, אני עובדת עם זוגות שאני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בקשר שלהם, איך מסתכלים אחד על השני בעיניים, איך יש בינהם אהבה פשוטה ואמיתית כזאת (נמצאת ברגעים מאוד אישיים של זוגות אז זה משהו שקולטים ואי אפשר לזייף, כמובן שוראה גם זוגות שאין לה את זה..), כבוד מאוד גדול, הערכה. מרגישה שלא בנינו את זה מספיק.


בעלי לא טיפוס חברתי במיוחד, והוא די מסתדר עם עצמו, כמעט ואין לו צורך בשיחות מעבר לשוטף הרגיל, וגם זה לא חובה אם לא יוצא. שיחות עומק בכלל הוא בחיים לא יזום, כשאני יוזמת זה מביך ומכביד עליו.

אני גם טיפוס סגור ומופנם אבל כשאני נפתחת ומרגישה שמתעניינים בי אני זורמת ונפתחת.


היו לי הרבה אכזבות בקשר עד שלמדתי להבין שזה לא אישי והוא פחות צריך את זה, וגם למדתי להכיר את עצמי שגם לי קשה לקלף את הקליפות, ואין ספק שהיה לי חלום על בעל משפחתי וחם, שיפתח את נימי נשמתי ונגדל יחד.. בפועל זה לא קרה וכנראה לא יקרה, אבל אני בטוחה שאפשר יותר להוציא מהזוגיות שלנו ואני רוצה לנסות אבל לא יודעת איך.

כי אני בעצמי מתקשה, והוא מרוצה מהמצב ולא צריך יותר מזה (למרות שלדעתי הוא לא מכיר משהו אחר וגם הוא מלא בחומות ומגננות אבל ניחא 😏).


טיפול זוגי היינו לאחר שכנועים רבים לא הרגשתי שעזר יותר מדי, טיפול אישי גם הייתי ולא ראיתי ישועות בתחום הזה.


תוהה אם יש פה זוגות שחוו דברים דומים ומצאו דרך לפרוץ את המחסומים, קחו בחשבון שמדובר פה בשני אנשים "כבדים", אז שיחות, כרטיסי שיח למינהם כנראה פחות יעבדו, אבל לא אכפת לי לשמוע . 

מבין לגמרי ומכירנהג ותיק

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.


הלוואי ותצליחי


תודה, באמת לאחרונה הצעתי שנעשה סיבוב בחוץכולנה

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

כשיש ילדיםנהג ותיק

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

גם בהתחלה הוא לא יזםכולנה

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

והנה הנס הזהנהג ותיק

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?


אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

אולי כאן יש אפשרות לעשות צעד ראשוןנגמרו לי השמות

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

 

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

 

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

 

בהצלחה רבה

תודה, באמת יש בו הרבה מאוד דברים טוביםכולנה
אבל בקטע הזה גם אני קצת כבדה ורוצה שישכנעו ויקראו לי, גם כי ככה ארגיש שאכפת לו ועל זה ענית, אבל גם כי אני באופי שלי טיפוס מצטרף ופחות יוזם 
מנסה להרחיב על גבי מה שהוספתנגמרו לי השמות

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

 

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

 

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

 

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

תודה רבה! לקחתי לי מכאן כמה נקודותכולנה
בשמחה רבה והמון הצלחה 🙏נגמרו לי השמות
אולי בתזמון עתידיהעני ממעש
ממליצה ממשעוד מעט פסח

על הקורס של יוני אנטמן.


זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).


הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.


אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

שלחתי הודעהכולנה
זה הגיוני ומוכר, ובסה"כ נקודת הפתיחה היא טובהשושיאדית

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

 

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

 

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

 

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

 

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

 

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

לא לפחד מהפחדלאחדשה

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

נראה לי נגעת בול בנקודה, לפחות מבחינתיכולנה

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.


את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

אני מכבדת מאוד את העם הגברי, אבל...לאחדשה

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.


את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.


אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.


וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

כל מילה זהבנגמרו לי השמות
כשאת כותבת את זה על תגובה שלילאחדשה
זו המחאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל 😍
❤️❤️ תודה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
את קסם בפני עצמך ותמיד אוהבת לקרוא אותך וללמוד ממך ❤️
עזרה כלכלית לאחיםזמנילעזר

יש לי אחות שרוצה לקנות דירה, ולנו ב"ה יש יכולת לסייע לה.

בררתי איתה איזו דירה היא מעוניינת לקנות, וראיתי שמדובר בנכס מאוד בעייתי, שמידיעה גמורה (עסקאות בסביבה, שומה והכרת הנכס) שווה כמה מאות אלפים פחות מהמחיר הדרוש.

אוסיף לכך שהיא תצטרך משכנתא גדולה עבור הדירה הזו, שתלווה אותה בהחזרים די חונקים ל-30 שנה.

העלתי בפניה את כל הבעיות הקיימות בדירה, אך היא באופן לא רציונלי מתעקשת לקנות דווקא אותה. 

גם כשביקשתי ממנה שתסביר לי איך הדירה בכלל משרתת את המטרה לשמה היא קונה אותה, היא לא ידעה לענות לי.

 

תהיתי לעצמי, האם אני בתור אח שדואג ורוצה בטובת אחותי, ראוי שאציב תנאי - העזרה הכספית תינתן רק עבור עסקה סבירה שאינה בזבוז כספים עצום.

הצדדים:

מצד אחד, כאח, מקומי לעזור ולתמוך, ואין מקומי לחנך.

מצד שני, אם אני מסייע לה ב-X כסף, והיא תלך על הנכס הזה ותפסיד בגללו 5X כסף, יוצא שלא סייעתי לה, אלא ההיפך, עודדתי אותה לעשות את הפעולה שגרמה לה להפסד גדול.

 

 

מה דעתכם נכון לעשות בסיטואציה?

לא הייתי נותן.חתול זמני

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

מה עם בעלה של האחות? איתו אפשר לדבר אל ההיגיון?מתואמת

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הכסף לא יוחזר אליך במידה והיא תפסיד?נעמי28

הייתי מפרידה בין שני הדברים.


העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.


ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.


אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)


מסכים עם כל מילהפשוט אני..
לגבי שווי הנכס:

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ואז היא לא תוכל להשלים את העסקהנפשי תערוג

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

 

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

 

למה שיפגע? אם אי אפשר לבצע עסקה?אריק מהדרום
אם אין עסקה אין פגיעה.
ברוב העסקאות הנדל"ן שאני מכירנפשי תערוג

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.


מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא


ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.


אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אבל אם הערכת שמאי נמוכה משמעותיתאריק מהדרום

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

בדרך כלל שמאי מביאיםנפשי תערוג

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)


ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

לא יודע מה בדרך כלל אבל זו לא ההמלצהאריק מהדרום
ולכן צריך לעשות את התהליך עם איש מקצוע ולא לחתום על חוזה לפני בדיקת שמאי של הבנק גם כדי שלא יעבדו עליך וגם כדי שיאשרו לך לקחת את המשכנתא בכלל.
שאתה לקחת משכנתאנפשי תערוג
לקחת שמאי לפני חתימת החוזה?
לא וזו היתה טעותאריק מהדרום
הערכת השמאי היתה 20 אלף שקל פחות, לשמחתי רק 20 אלף, זה יכל להיות בהרבה פחות.

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.


ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

ואם השמאי היה אומר שהמחיר הוא מיליון עגולנפשי תערוג

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

לא יודעאריק מהדרום

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

אתה יודע שהערכת שמאי זה לא מידע מדויק?נפשי תערוג

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.


הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות


לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.


יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.


כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

אני לא מבין לאן אתה לוקח את הדיון הזה בכללאריק מהדרום

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

מטרתי להגיד שכנראה תהיה עסקהנפשי תערוג

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.


אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

מהכותרת חשבתי שזה או"חחתול זמני
אני לקחתי שמאי על דירה שבסוףעדיין טרייה
החלטנו לא לקנות. אם זה דירה יד שנייה במיוחד אם יש בעיות כמו חריגות בנייה וכו וגם אם רוצים לקחת מקסימום משכנתא ממש כדאי לקחת שמאות מוקדמת. לפעמים זה גם עוזר במיקוח על מחיר הדירה.
בטח שישפשוט אני..
יש בחוזה קנס, או דמי ביטול או איך שלא תקרא לזה, במקרה שבו אחד הצדדים לא עומד בחלקו בהסכם.

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.


אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

בהנחה שיש חוזהאריק מהדרום
לכן כתבתי שזאת תהיה בעיה עצומהפשוט אני..
לא לתת שקלאריק מהדרום
בערך כפי שענו כאןהעני ממעש
ומוסיף שאתה מכיר את ההון האנושי והנסיבות,  ובתור בן משפחה יכול לנסות לעזור מלמעלה, לתת חכות ולא דגים, וכן יכול בהחלט לתת דגים שלא כפי שמייעצים כאן . רק אתה מכיר את כל מכלול התמונה 
כאח מקומך לעזורשוקו.

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

כסף שמלוויםoo

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק


אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

אני לא הבנתי אם זו הלוואה או מתנהמרגול

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)


תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.


אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

אני אישית לקחתי גם הלוואה מהמשפחהנפשי תערוג

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.


שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר


כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה וכמה הבהרותזמנילעזר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

איזה כיף לך שאתה במצב הזהנעמי28

לעזור ככה לאחים.

חלום!

שוק הנדל"ן נמצא במשבר גדול.משה

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

ברור שכדאי להציב תנאישושיאדית

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

 

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

הוא לא משקיע, הוא נותן מתנה לאחותורוני 1234
בוודאי שזכותו לא לתת את המתנה אבל אין קשר להשקעה והוא לא ישא ברווחים/בהפסדים.
ועדיין, יש זכות להחליט על המתנהמרגולאחרונה

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?


קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.


במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…


קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

אני חושבת שהשאלה היא האם העסקה תקריסכמו🐌תמס

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?


אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

הפער הוא מאות אלפיםזמנילעזר
מהבדיקות שעשיתי בין 250 ל-300 אלף פער
השאלה כמה אתה עוזר לההפי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

 

מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמותאחרונה

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

אחות יקרהפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ח' בסיוון תשפ"ו 9:53

בפעם הבאה שאני אגיע עם הבן שלי לבית החולים,

ואתם תעשו לו הרדמה מלאה,

ותבדקו אותו,

ותעירו אותו,

ותגידו לי לתת לו לאכול כדי שתוכלו לשחרר אותו,

ואני אתן לו כריך עם ממרח תמרים שהבאתי מהבית,

והוא ישמח כי הוא אוהב כריכים עם ממרח תמרים,

ואת תגידי לו ''למה אתה אוכל כריך עם ממרח תמרים ולא עם שוקולד?''

ואז הוא יצרח

וישכב על הריצפה

וירביץ לקיר

ויזעק שהוא רוצה כריך עם שוקולד

ולא עם ממרח תמרים


 

אז...

אני אכניס אותך לתוך הכריך שלו

שמעת אותי?

 

נספחפשוט אני..

מתכון לכריך אחיות:


 

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה


 

 

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

😂שושיאדית

חזק ביותר!

השלב הלפני אחרוןאפרסקה
לא משנה כמה תלחץ הטאקט לא יצא, כי הוא איננו 😵‍💫
משהאחרונה
איזה תסכולאן אליוט
מרגיז ממש
וואי סיוטשלומית.
שמכירים את הסיפור הכוללנפשי תערוג

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.


מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.


זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.


ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

הסברפשוט אני..

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.


 

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.


 

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.


 

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.


 

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿


 

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

 

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

אם היו שואלים ילד אחרנפשי תערוג

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות


אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

ראית פעם אדם מבוגר רגע אחרי הרדמה?פשוט אני..

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

 

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

וזה יגרום לילד לשכב על הרצפה ולהרביץ לקיר?נפשי תערוג

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.


זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר


אולי אחרי הרדמה זה אחרת

למען האמתפשוט אני..
הוא לא באמת הרביץ לקיר, אבל זאת הייתה הגוזמה היחידה... 
פתאום הבנתי איזה גאון אניפשוט אני..
עם השימוש במילים ''קל וחומר'' 🤣
להגיד מקסימום זה היה גורם לילד שלי לא לאכולכתבתנו

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.


רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

אבל תסכימי איתי שיש הבדל גדולנפשי תערוג

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.


יש הבדל, רק שאני מסכימה עם פשוט אניכתבתנו

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

נכון.נפשי תערוג

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.


לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

כל ילד בן 3 יגיב ככהרקאני

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

אני לא בטוחה אם שניכם מדבריםנגמרו לי השמות

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

לא מסכימה!לאחדשה

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

כי היא חסרת טקאטנפשי תערוג
תרתי דסתרי. אמרת שזה שאלת לגיטימית 99 אחוז מהזמןלאחדשה
לא קשיאפשוט אני..

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

לגיטמית הכוונה צפויהנפשי תערוג

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור


אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת


האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

שאלה לגיטימית זה לאניק חדש2

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

תפנה אליה או לאחות תורנית ותגיד .העני ממעש
שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

לשאול ילד שהוא לא הילד האישי שלךפשוט אני..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.


כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

כמו שאמרתי, שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון
זאת מעולם לא הייתה השאלהפשוט אני..

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

מזדהה לגמרי. מאיפה השאלה הזו בכלל מתחילהירושלמית במקור
אולי מסופק שם סנדביץ שוקולד והיא כביכול מציעה?ירושלמית במקור
עדיין הזיה
חחח לאפשוט אני..
אחרי שהוא התחיל לבכות היא הציעה לי ללכת למכונה לקנות לו שוקולד...

כאילו לא עשתה מספיק נזק

מסכימה לגמרירקאני

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

 

וואו כ"כ מתסכלנגמרו לי השמות
ממש חוסר טאקט.

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️רקאני
גמח הלוואותאבאלה ואמאלה

שלום חברים,

ברור לי שזה אוף טופיק אבל פשוט כאן יחסית פעיל לעומת פורום חיסכון וצריכה.

אני שואף להקים יחד עם חבר גמח הלוואות בקהילה העירונית שלי.

אשמח מאוד להתייעץ עם מישהו שעוסק או בעל נסיון בעניין.

ברכת השם עליכם.

לנו יש גמח הלוואות, אפשר לבוא לפרטייעל...
הגעתי להתייעץ עם נסיון החיים שלכם(:עַלְמָה

עוד לא נשואה אבל רלוונטי גם לי.


 

ראיתי שמדברים הרבה שבשביל זוגיות בריאה ונכונה האשה צריכה לסמוך על הגבר שלה ולהישען עליו ולא להיכנס לדמות האימהית שמבררת כל הזמן אם הוא ביצע את המטלות שלו, ומזכירה לו מה לעשות...


 

השאלה שלי אבל איך-

איך אפשר לסמוך עליו אם הוא באמת לא מבצע את המשימות שלו? איך אפשר להישען כשטכנית מה שהוא צריך לעשות לא קורה...? 

מסכים איתךשלג דאשתקד

בעיקר: בעל או אישה, לא אמורים להיות הבוס/ מפקד זה של זה.

אמורים להבין את הסטנדרטים ולראות איך כל אחד נותן את המקסימום ידע ויכולת שלו לטובת הבית (וכאן מגיעים דבריך: כדאי לבחור מראש מישהו/י שיכול לתת את מה שאני צריך)

אולי יעניין אותך