קודם כל את אחרי לידה וצריכה המון המון עזרה ותמיכה, פיזית ונפשית. הדבר האחרון שאת יכולה להכיל עכשיו זה כעס, ניבול פה והאשמות עצמיות שלך על כך שכביכול פגעת בו. את יולדת!!!!

תלכי להורים שלך גם אם תהיי שם לבד. רק אל תהיי בבית שלך שבו אתנתונה לכעסים ועצבים שאת לא יכולה להכיל עכשיו.

דבר שני- ההתנהגות הזו היא לא "לא נורמטיבית". היא הרבה מעבר לזה זו התנהגות בעייתית, מזעזעת וכו'.

אז אם זה אמיתי- טוסי לייעוץ גם אם אתם משלימים. תשקלי את המשך הקשר הפוגעני הזה.

מתוך המנטליות/צורת החיים של הזוג וסוג דיבור שמקובל אצלם.

אבל עדיין זה נשמע הרבה מעבר. היא דיברה גם על אלימות פיזית וגם מילולית. 

לא יעלה על הדעת שבן אדם ידבר ככה למישהו. קל וחומר לאישתו.

הייתי עצבני- אינו תירוץ לכלום. להאשים את האישה בהתנהגות שלו זה דפוס של בעל אלים.

לא ייתכן בכלל לשהות במחיצתו של אדם כזה אחרי לידה עם תינוק קטן. היום הוא כועס עלייך מחר יכעס על התינוק ואז מה הוא יעשה?

לדעתי את צריכה ללכת לבית הורייך ולשלוח אותו מיידית לטיפול. לא משנה העלות. שתפי גם את הורייך שיוכלו לעזור לך וגם עוד אדם כמו רב או סמכות אחרת שיעזרו לכם אם את מתכוונת להשאר איתו.

"תמות" "כלב" ימח שמך" בחיים לא

אצל מי שזה סגנון דיבור מצוי אצלו.

את בת יקרה של ה', הוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך רק טוב! 

את יולדת, עם כל הרגישות של אחרי לידה, אבל גם ללא זה - את לא צריכה לספוג כאלה מילים ועוד אסור לבכות!

את יקרה ולא צריכה רק לפרוק. אלא לעשות יותר מזה.

אבל קודם כל לעזרה ראשונה

ברגע שהוא מדבר ככה את עוזבת את החדר והולכת לחדר אחר/לשירותים ונועלת את עצמך

ואם הוא לידך כמו עכשיו שאת במיטת בית חולים, את מבקשת ממנו לעזוב את החדר ואם לא את שמה באוזניים מיד אוזניות עם שירים, או שמה ידים על האוזניים

בקיצור כל דבר שיבין שאת לא ממשיכה לשבת ולהיות במקום שמדברים אליך לא יפה

בכלל לא להיכנס להסברים. פשוט לעשות, לא לשמוע, או לצאת מהחדר

תודיעי  לו מראש שלא תסכימי יותר לדיבור לא יפה ואם זה יקרה את פשוט לא רק שלא תגיבי או תבכי פשוט תאטמי אוזניים בלי להסביר או תצאי מהחדר

אולי מזל טוב על הילד?.. ושתתחזקי ותדאגי לעצמך ! ..

הגבתי בצורה אפטית אחרי זה חזרתי כאילו כלום לא קרה רק אמרתי לו שזה לא התנהגות יפה ושום דבר לא מצדיק גם אם העלבתי אותו והוא היה איתי שבוע בבית חולים והיה מסור

אז הוא אמר סליחה ואת צודקת אני עוד אעבוד על זה ובלה בלה בלה וזהו פעם הוא עוד היה משקיע בהתנצלות...

וחזרתי להיות רגילה

האמת שדי ריחמתי עליו ,כאילו באמת הוא היה איתי שבוע והשתעמם..ורצה משו שסיכמנו עקרונית לא לעשות..והוא עשה אז התעצבנתי עליו ולכן הוא נעלב..והתפרץ..שכאילו משעמם לו ואפילו תעסוקה אני לא מסכימה..(שזה משו באמת עקרוני שהסכמנו עליו ביחד)

האמת יש לי כבר כמה נורות אדומות  מהבהבות

אני באמת חייבת לפנות אבל לאישה ..כי זה גם דברים אינטימיים שלא נעים לי לדבר עם גבר עלזה..

יש לך יועצת דרך טלפון או משהו כזה??אני מתביישת גם פנים מול פנים

צורת דיבור כזו - ולאשה אחרי לידה.

ב. אני לא חושב שזה ענין של "ייעוץ". הוא צריך טיפול של פסיכיאטר, שימנע בעז"ה התפרצויות כאלה.

אז כשהוא במצב "רגוע" ומגדף את עצמו איך הגיע לכך, תגידי לו: שמע, זה לא ענין של ייעוץ. זה לא התפרצויות שאמורים להגיע אליהן גם במצב של רוגז. לך לטיפול אצל פסיכיאטר, זה לא עושה ממך "משוגע" אלא טיפול בבעיה נקודתית של התפרצויות-כעס-ללא-שליטה, ויהיה טוב לשנינו וגם לילדים.

זה הכל. ילך, יש סיכוי שיקבל טיפול תרופתי מתאים.

ועצה קטנה לסיום, אם מותר: אכן אי אפשר להשאיר את זה ללא טיפול. לאידך - רואים שבזמנים שהוא לא כך, אתם "בסדר", כנראה אפילו יש אהבה ביניכם. יש להניח שאנשים מן השורה, לא יבינו איך יתכן שמישהו נוהג כך ואח"כ "הכל כרגיל". אצלכם כנראה, זה מובן כמו איזה "פיוז" שקפץ. ולכן, צריך לדעתי, זהירות מעצות חפוזות בנוסח "תברחי מיד".. שיכולות לבוא גם מכיוון של כאלה שבצדק לא מכירים "מטריה" כזו - וגם מכיוון של כאלה שמכירים יותר מידי... וכמובן, לא פחות צריך להימנע מ"בטלנות" של עושים כלום.

שילך לטיפול. בזריזות. והלוואי שיישאר ביניכם רק הטוב.

כי בלי כל מה שאמרתי יש ביננו אהבה חזקה..זה מה שמחזיק אותי

אני מרגישה אישה מוכה לומר את זה ..אבל אני מאוהבת ואוהבת אותו...גם בזמנים שאני הכי פגועה ממנו אני דואגת לו ומכינה לו אוכל וכל זה..אני לא יכולה בלעדיו...אבל מתוסכלת ופגועה מההתנהגות שלו...בחיים אני לא דיברתי אליו ככה....אם אני אדבר אליו רבע מאיך שהוא מדבר אליי בזמן התפרצות הוא יפרק אותי...

אבל יכול להיות שנקשרתי אליו...האמת מההתפרצות הראשונה שלו(משו כמו חמישה חודשים אחרי חתונה)

חשבתי שאולי זה לא זה...

יוצא לי הרבה מחשבות על גירושים בזמנים שהוא מתפרץ...אבל אני יודעת שאני אתאבד אם זה יקרה...

אם מישהי היתה מדברת ככה במקומי הייתי כועסת עליה ואומרת שהיא מזוכיסטית ובעיה שלה שתסבול...אבל זה אחר לגמרי כשמדובר בך..

טיפול פסיכיאטרי נקודתי.

תנסו. הרי גם הוא מבין שזה לא שייך, כשהוא במצב נורמלי. זה כמו מחלה - לכו לרופא.

ומכל מקום, לא חייב להיות שמה שיש לו זה מטראומות, יכול להיות חוסר איזון חומרים במח וכד'.

יש לי חברה שעברה את אותו תהליך שסיפרה לי דברים די דומים למה שאת עוברת.

היה לה קשה לדבר הרבה ולספר.

כרגע היא גרושה ומחפשת את מה שראוי ומגיע לה.

עכשיו כשקראתי אותך- אני ממש מבינה מה עבר עליה. היה לךה קשה לספר.

היא סיפרה לי קצת וממש בכיתי ואמרה שזה רק טיפה מהים.

והיתה נשואה לו כמעט שנתיים. חשבה שיעבור וגם הוא היה מבקש אח"כ סליחה ומתנצל וכו'...

ואני פשוט כואבת את מצבך.

ככה בעל לא אמור להתנהג לאשתו גם אם היא תעצבן אותו הכי הכי שאפשר.

בחיים לא דיברו אליי ככה ולא אני לאחרים.

ואני גם לא אסכים שידברו אליי ככה באף מצב.

נפגעת?- דבר ע"ז! נגיע יחס להבנות, נלמד, נתנצל, נתקן ונחזור לחיות בכייף יחד.

אבל בצורה כזאת של ניבול פה ודיבורים כאלה.

במיוחד לא יולדת.

לפי דעתי את חייבת יעוץ טוב דחוף ביותר! ממישהו/ מישהי ממש מוסמכים!

ולא משנה הכסף ולא משנה המחיר.

את משלמת כרגע מחיר הרבה יותר גבוה ויקר מימה שאת חושבת.

תפני בהקדם האפשרי ליעוץ מקצועי ולא דרך פורומים וכאלה.

בהצלחה רבה! הרבה מזל"ט, נחת, אושר ושמחה!
אמן

במחילה מכבודך כן? אבל אם לשפוט לפי מה שכתבת, אל תלכי לייעוץ, תלכי ממנו נקודה. בושה למין הגברי!

של "כבוד המין הגברי"....

ואפילו לא שאלה אם אתה "שונא"..

הרי ברור שכל מי שקורא את צורות הדיבור הללו מתחלחל.

אבל כששומעים על תופעה כזו, שאלו התפרצויות שמגיעות מזמן לזמן. ולא התנהלות מתמדת; שהאשה הזו אוהבת אותו, ושהוא עצמו שונא איך שדיבר אחרי שזה עובר - אז צריך לבדוק "מקצועית". זה נראה סוג של מחלה. ואכן, לצערנו, יש דברי כאלה בעולם. וכשיש מחלה - קודם כל בודקים עם רופא אם ניתן לרפא.. 

מדובר על אדם שבוחר להתעלל באישתו. זה לא משהו לא רצוני.

אתה יכול להגיד על כל פושע/עובר עבירה שזה מחלה. על גנבים/רוצחים/אנסים או מה שזה לא יהיה. עלי זה לא מקובל, כי זו סלחנות. אף אחד לא מרים יד על אישתו נקודה. אין דבר כזה "כאפה פה ושם" כהגדרת הפותחת. ולא רק על אישתו, אלא על כל אדם באשר הוא.

אבל השאלה היא בדיוק זו - האם זה מישהו ש"בוחר", או שהוא חסר שליטה בזמן התפרצויותיו.

ואם זה כך  -אז זה צריך טיפול פסיכיאטרי.

היתה לי חברה קרובה שההינו עובדים יחד הרבה שעות ביום בדברים שנצרכנו אחת לשניה [העבודה בנויה בשיתןף]

הקשר היה מאד חזק והיא שתפה אותי בכל שמחותיה וצרותיה ובדברים אישיים,

היה לי מן מנהג שהיתה מרשה לעצמה את העצבים שלה לזרוק עלי ,

היא הרשתה לעצמה 1.כי אני יודעת מה היא עוברת ואני יכולה להבין,

2.ההיתי ממשיכה רגיל  כאילו לא היה כלום,

עד שיום אחד החלטתי שאני לא הכתבת ואמרתי לה אני מבינה את מה שאת עוברת אבל יש לי גם חיים משלי ואני לא מוכנה יותר לקבל את זה ..

זה היה מורכב אני הראתי לה זה חד משמעית שאני לא הכתבת שתפתי את הבוס בעניין... ..,

כאן זה בעלך ואני מניחה שהוא מרשה לעצמו,

כי הוא יודע שאת הקרובה אליו ותביני אותו ותסלחי לו,

אבל לך יש נפש, וחיים משלך ובאיזה שהוא שלב אחרי כלכך הרבה חבטות נשברים..

לכן דעתי שילך לטיפול ,

ושמעתי שיש גם לדברים כאלה מרפא ,יש אנשי מקצוע שיכולים ללמד אותו איך לנתב את הכעסים ועצבים והתמדדויות במצבי לחץ..

את יכולה להציל אותך אותו ואת משפחתך רק אל תחכי..

בהצלחה יקירה!

איך אתם קוראים לחמות כמה דברים על חמותה ויום למחרת היא רשמה שהיא נפטרה..

גם ראיתי שזה אותו סגנון כתיבה..

הוא אומר לי שאני לא מעריכה את זה שהיה שבוע איתי בבית חולים

ואני כפוית טובה..

צריכה ללכת בראש שלו אחרת זה אסון טבע שיכול להימשך לנצח....

בסוף אני זו שהתנצלתי וביקשתי שנחזור להיות בסדר...

אני צריכה אומץ ומלא סבלנות שאין לי לעשות צעד

לאשה ,הורדת הרגשת הערך העצמי שלה עד עפר כך שתהיה תלותית בו ולא תהיה מסוגלת לעזוב אותו. עוד טקטיקות זה בידוד חברתי -להבודד מכל המכרים ,כך שהיא תרגיש שהוא כל עולמה, שלא יהיה לה כתובת אחרת ועוד. אל תחשבי כרגע על החלטות כבדות משקל- כן גירושים/לא גירושים. את חלשה כרגע- פיסית ורגשית.מה שאת צריכה לעשות כרגע זה רק לחשוב על הצעד הקרוב הבא-הרבה המליצו לך כאן פשוט כרגע לעבור להורים. ההורים יודעים מהמצב? הם כתובת לסיוע עבורך?

את לא צריכה ללכת בדרך שלו את צריכה ללכת לאבא ואמא שלך ועכשיו.

שם כבר תחליטי מה את עושה. 

מי שנותן "כאפה פה וכאפה שם"צריך להבין שאי אפשר שתהיה לו משפחה.

ומה תעשי אם הוא ירביץ לילדים שלכם?

מקצועי ומהר..

אולי את לא יודעת .. אבל אנשים חיים טוב.. ואפילו מעולה עם הבני זוג שלהם !

בלי מילים לא יפות , ובלי הרמות יד , וכינויים וקללות..

יש אהבה ופרגון והתחשבות ותמיכה ועידוד..

המצב שלך לא טוב!! ותעשי עם זה משהו.. בשבילך! לטובתך!!

(אני לא מתכוונת להכאיב לך . רק לפקוח את עינייך)

הקושי העיקרי שלי הוא

א ו מ ץ

אין לי..דוגמא שקרתה שהתינוק היה בן שבועיים...

הוא רצה לקחת אותו לבד לבחוץ לאמא שלו והיה בחוץ חום אימים ולא נתתי לו לקחת אותו.פעם ראשונה שלא עזרו לו האיומים ולא הכאפות פשוט בשביל לא לתת לו לקחת הדפתי אותו עם הגוף והשתוללתי וזה עזר אבל הוא היה בשוק שאני עומדת על משו ולא מפחדת ממנו הוא אמר שהוא שונא אותי ובחיים לא ירראה אותי יותר ואני אודיע לו כשאני רוצה את הגט 

קיצר דיבר עוד דיבורים דומים ויצא..

רק שתבינו שאין לי מצב לעמוד על שלי

אחרכך הוא חזר בלילה ולא דיבר איתי יומיים בערך..

ואמר לי התנהגת כמו חיה...

ופה אני הסתומה שבכיתי והתחננתי לו שיסלח לי ולא אתנהג יותר כך ושאני לא רוצה להתגרש קיצר הוא אמר לי סתם דיברתי ככה רציתי להפחיד אותך...האהבה ניצחה אני חולה עלייך ובלה בלה בלה

אווף סתומה אני כל פעם מחדש

את רוצה שהילד המתוק שנולד לך יהיה עד לכך שאבא מרביץ לאמא? מקלל? זה מזעזע.

או יעוץ או גט. ולפני שיבוא הילד הבא.

סליחה על הנחרצות, אבל אני ממש חושבת שאין דרך אחרת.

הם אמורים לעזור ולתת לך את האומץ והכוחות להתחזק, זה הדבר העיקרי שהם עושים

(יש ארגון "בת מלך" ויש משהו ביד שרה)

וכדאי לנסות כמה שיותר מהר, אנשים כאלו עלולים להזיק לתינוק, ואת בטוח לא רוצה שיקרה משהו לבן שלך

(וכל הכבוד על זה שעצרת אותו!)

של גבר אלים. נכון?

כל הכבוד לך שהגנת על התינוק.

אבל את לא צריכה להתנצל ולהבטיח הבטחות.

כתבו לך כבר- המצב הזה לא נורמלי, וככל הנראה לי ישתפר.

לו אני במקומך- הייתי לוקחת את התינוק והולכת להורים.

(מבלי לעיין בתגובות)

לא ברור שכדאי לבני זוג להיות יחד במצבים מביכים

הערה נוספת-

"כאפה בקטנה" אינו ביטוי שנכלל ב"הכלה". וכנ"ל "כלבה" וכו'.

כיוון שהוא ג'נטלמן בשוטף, ו"רק איתך" "מתעצבן", אולי מעיד ש"אוהב אותך". אך שמא לא.

בכל מקרה, נראה שמשהו כאן חסר/ בעייתי.

בהצלחה

א. שילך לטפל בעצמו (זה נראה כמו מקרה פסיכיאטרי.

ב. אם זו לא בעיה רפואית / זו בעיה רפואית שהוא לא מוכן לטפל בה וכמו"כ הוא לא מוכן לטפל בעצמו ברצינות (הדרכת רב וכו'...) אז אולי כדאי לחשוב הלאה...

אחרי לידה...אסורים חודש אחרי תשע חודשים שמותרים..

כנראה היה לו קשה..(קשה לו בכלל לפתור בעיות ולשוחח אחרי מריבות כשאסורים)

קיצר הוא רב איתי שוב ..ואז פתאום בבית קפץ עליי וחיבק אותי אמרתי לו שיעזוב אותי ואנחנו אסורים!!!הוא אמר שהוא יודע וזה קשה לו

פתאום פעם ראשונה אחרי שנתיים בערך הוא פותח הכל אומר לי את צריכה להיפרד ממני את צדיקה ואני מתנהג אלייך כמו זבל.את ילדה טובה מבית טוב..את תמימה לאר יודעת שיש חיים יפים בחוץ..תברחי ממני

את חכמה יפה אישה טובה תמצאי גבר שיכבד אותך ויעריך אותך..התנהגתי כמו זבל כל הזמן...אני רוצה שיהיה לך מישו שידע להתייחס אלייך יפה..קיצר הייתי בשוק...

הוא אמר שהוא יעבוד על עצמו והוא לא רוצה לוותר עלי..

אבל לא רוצה ללכת לייעוץ.....הוא אומר שזה לא יעזור לו ורק ההיפך...וזה תלןי בו וברצון שלו

בסוף הוא עשה תשובה שנדע בי כשאנחנו אסורים(פעם ראשונה בחיים שזה קרה לו)

שאכן תלוי בו וברצון שלו - 

אבל טיפול זמני ע"י פסיכיאטר, יכול לעזור למערכות אצלו להיות רגועות יותר, וע"י כך לאפשר לרצון שלו להרגיל את עצמו בדרך חיובית, בלי שיקפצו ההרגלים הישנים.

ולפי מה שכתבה מקודם, נראה שמשהו תרופתי לזמן מה, יוכל לעשות עבודה מהירה יותר, ונותנת סיכוי.

ואכן, צריך להסביר שזה לא אומר שהוא "משוגע", אלא פסיכיאטר פירושו נותן משהו תרופתי שעוזר לאיזון, עד שמתרגלים לשליטה עצמית... (זה כנגד הדעות-קדומות שאכן קיימות).

איך פתאום הפכת לצדיקה וילדה טובה אחרי האשמות החמורות שהאשים אותך? פתאום חזרת בתשובה? נראה שהוא או מתוסבך עם עצמו או שהוא מפעיל עלייך שליטה מנטאלית (גגלי את המושג ותביני יותר).  

בנוסף למה שדן כתב, אין דבר כזה עבודה עצמית בלי ליווי. אין. אם כבר, זה משהו שעלול לדחוף אותו עוד יותר למטה. גם את לא באמת תוכלי להיות רגועה אם איש מקצוע לא יעיד עליו שהוא בסדר.

תציבי לו תנאי שאם הוא באמת לא רוצה לוותר עלייך, הוא חייב להיכנע לך בעניין העקרוני של ללכת לטיפול בחוץ. שיבחר בעצמו את מי ואיפה. העיקר שיעשה את זה וגם יאפשר לך להיפגש עם המטפל למעקב וחוות דעת בכתב. 

יש עמותה שקוראים לה חיים של טובה. הם עוזרים במימון טיפולים זוגיים וכו'...אני לא יודעת אם גם בעניין הזה אבל שווה לנסות, אולי יוכלו לעזור לך כלכלית (כדי שזה לא ימנע ממך/ ממנו ללכת לטיפול)

תלכי לטיפת חלב או לאחד הארגונים כל מה שאת מספרת זהו תסמינים של בעל חולה.

אין לו שליטה על עצמו ואת לרגע לא צריכה לספוג את זה ..

בבקשה תגשי כבר מחר!

יש איזה שהוא הנחה שגויה שחושבים שבשביל דלקת צריך לקחת תרופה ובשביל מחלת נפש לא צריך וזוהי טעות חמורה,

שמביאה אנשים למצבים קשים עד כדי התאבדות ואלימות בלתי נשלטת ..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.