קודם כל את אחרי לידה וצריכה המון המון עזרה ותמיכה, פיזית ונפשית. הדבר האחרון שאת יכולה להכיל עכשיו זה כעס, ניבול פה והאשמות עצמיות שלך על כך שכביכול פגעת בו. את יולדת!!!!

תלכי להורים שלך גם אם תהיי שם לבד. רק אל תהיי בבית שלך שבו אתנתונה לכעסים ועצבים שאת לא יכולה להכיל עכשיו.

דבר שני- ההתנהגות הזו היא לא "לא נורמטיבית". היא הרבה מעבר לזה זו התנהגות בעייתית, מזעזעת וכו'.

אז אם זה אמיתי- טוסי לייעוץ גם אם אתם משלימים. תשקלי את המשך הקשר הפוגעני הזה.

מתוך המנטליות/צורת החיים של הזוג וסוג דיבור שמקובל אצלם.

אבל עדיין זה נשמע הרבה מעבר. היא דיברה גם על אלימות פיזית וגם מילולית. 

לא יעלה על הדעת שבן אדם ידבר ככה למישהו. קל וחומר לאישתו.

הייתי עצבני- אינו תירוץ לכלום. להאשים את האישה בהתנהגות שלו זה דפוס של בעל אלים.

לא ייתכן בכלל לשהות במחיצתו של אדם כזה אחרי לידה עם תינוק קטן. היום הוא כועס עלייך מחר יכעס על התינוק ואז מה הוא יעשה?

לדעתי את צריכה ללכת לבית הורייך ולשלוח אותו מיידית לטיפול. לא משנה העלות. שתפי גם את הורייך שיוכלו לעזור לך וגם עוד אדם כמו רב או סמכות אחרת שיעזרו לכם אם את מתכוונת להשאר איתו.

"תמות" "כלב" ימח שמך" בחיים לא

אצל מי שזה סגנון דיבור מצוי אצלו.

את בת יקרה של ה', הוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך רק טוב! 

את יולדת, עם כל הרגישות של אחרי לידה, אבל גם ללא זה - את לא צריכה לספוג כאלה מילים ועוד אסור לבכות!

את יקרה ולא צריכה רק לפרוק. אלא לעשות יותר מזה.

אבל קודם כל לעזרה ראשונה

ברגע שהוא מדבר ככה את עוזבת את החדר והולכת לחדר אחר/לשירותים ונועלת את עצמך

ואם הוא לידך כמו עכשיו שאת במיטת בית חולים, את מבקשת ממנו לעזוב את החדר ואם לא את שמה באוזניים מיד אוזניות עם שירים, או שמה ידים על האוזניים

בקיצור כל דבר שיבין שאת לא ממשיכה לשבת ולהיות במקום שמדברים אליך לא יפה

בכלל לא להיכנס להסברים. פשוט לעשות, לא לשמוע, או לצאת מהחדר

תודיעי  לו מראש שלא תסכימי יותר לדיבור לא יפה ואם זה יקרה את פשוט לא רק שלא תגיבי או תבכי פשוט תאטמי אוזניים בלי להסביר או תצאי מהחדר

אולי מזל טוב על הילד?.. ושתתחזקי ותדאגי לעצמך ! ..

הגבתי בצורה אפטית אחרי זה חזרתי כאילו כלום לא קרה רק אמרתי לו שזה לא התנהגות יפה ושום דבר לא מצדיק גם אם העלבתי אותו והוא היה איתי שבוע בבית חולים והיה מסור

אז הוא אמר סליחה ואת צודקת אני עוד אעבוד על זה ובלה בלה בלה וזהו פעם הוא עוד היה משקיע בהתנצלות...

וחזרתי להיות רגילה

האמת שדי ריחמתי עליו ,כאילו באמת הוא היה איתי שבוע והשתעמם..ורצה משו שסיכמנו עקרונית לא לעשות..והוא עשה אז התעצבנתי עליו ולכן הוא נעלב..והתפרץ..שכאילו משעמם לו ואפילו תעסוקה אני לא מסכימה..(שזה משו באמת עקרוני שהסכמנו עליו ביחד)

האמת יש לי כבר כמה נורות אדומות  מהבהבות

אני באמת חייבת לפנות אבל לאישה ..כי זה גם דברים אינטימיים שלא נעים לי לדבר עם גבר עלזה..

יש לך יועצת דרך טלפון או משהו כזה??אני מתביישת גם פנים מול פנים

צורת דיבור כזו - ולאשה אחרי לידה.

ב. אני לא חושב שזה ענין של "ייעוץ". הוא צריך טיפול של פסיכיאטר, שימנע בעז"ה התפרצויות כאלה.

אז כשהוא במצב "רגוע" ומגדף את עצמו איך הגיע לכך, תגידי לו: שמע, זה לא ענין של ייעוץ. זה לא התפרצויות שאמורים להגיע אליהן גם במצב של רוגז. לך לטיפול אצל פסיכיאטר, זה לא עושה ממך "משוגע" אלא טיפול בבעיה נקודתית של התפרצויות-כעס-ללא-שליטה, ויהיה טוב לשנינו וגם לילדים.

זה הכל. ילך, יש סיכוי שיקבל טיפול תרופתי מתאים.

ועצה קטנה לסיום, אם מותר: אכן אי אפשר להשאיר את זה ללא טיפול. לאידך - רואים שבזמנים שהוא לא כך, אתם "בסדר", כנראה אפילו יש אהבה ביניכם. יש להניח שאנשים מן השורה, לא יבינו איך יתכן שמישהו נוהג כך ואח"כ "הכל כרגיל". אצלכם כנראה, זה מובן כמו איזה "פיוז" שקפץ. ולכן, צריך לדעתי, זהירות מעצות חפוזות בנוסח "תברחי מיד".. שיכולות לבוא גם מכיוון של כאלה שבצדק לא מכירים "מטריה" כזו - וגם מכיוון של כאלה שמכירים יותר מידי... וכמובן, לא פחות צריך להימנע מ"בטלנות" של עושים כלום.

שילך לטיפול. בזריזות. והלוואי שיישאר ביניכם רק הטוב.

כי בלי כל מה שאמרתי יש ביננו אהבה חזקה..זה מה שמחזיק אותי

אני מרגישה אישה מוכה לומר את זה ..אבל אני מאוהבת ואוהבת אותו...גם בזמנים שאני הכי פגועה ממנו אני דואגת לו ומכינה לו אוכל וכל זה..אני לא יכולה בלעדיו...אבל מתוסכלת ופגועה מההתנהגות שלו...בחיים אני לא דיברתי אליו ככה....אם אני אדבר אליו רבע מאיך שהוא מדבר אליי בזמן התפרצות הוא יפרק אותי...

אבל יכול להיות שנקשרתי אליו...האמת מההתפרצות הראשונה שלו(משו כמו חמישה חודשים אחרי חתונה)

חשבתי שאולי זה לא זה...

יוצא לי הרבה מחשבות על גירושים בזמנים שהוא מתפרץ...אבל אני יודעת שאני אתאבד אם זה יקרה...

אם מישהי היתה מדברת ככה במקומי הייתי כועסת עליה ואומרת שהיא מזוכיסטית ובעיה שלה שתסבול...אבל זה אחר לגמרי כשמדובר בך..

טיפול פסיכיאטרי נקודתי.

תנסו. הרי גם הוא מבין שזה לא שייך, כשהוא במצב נורמלי. זה כמו מחלה - לכו לרופא.

ומכל מקום, לא חייב להיות שמה שיש לו זה מטראומות, יכול להיות חוסר איזון חומרים במח וכד'.

יש לי חברה שעברה את אותו תהליך שסיפרה לי דברים די דומים למה שאת עוברת.

היה לה קשה לדבר הרבה ולספר.

כרגע היא גרושה ומחפשת את מה שראוי ומגיע לה.

עכשיו כשקראתי אותך- אני ממש מבינה מה עבר עליה. היה לךה קשה לספר.

היא סיפרה לי קצת וממש בכיתי ואמרה שזה רק טיפה מהים.

והיתה נשואה לו כמעט שנתיים. חשבה שיעבור וגם הוא היה מבקש אח"כ סליחה ומתנצל וכו'...

ואני פשוט כואבת את מצבך.

ככה בעל לא אמור להתנהג לאשתו גם אם היא תעצבן אותו הכי הכי שאפשר.

בחיים לא דיברו אליי ככה ולא אני לאחרים.

ואני גם לא אסכים שידברו אליי ככה באף מצב.

נפגעת?- דבר ע"ז! נגיע יחס להבנות, נלמד, נתנצל, נתקן ונחזור לחיות בכייף יחד.

אבל בצורה כזאת של ניבול פה ודיבורים כאלה.

במיוחד לא יולדת.

לפי דעתי את חייבת יעוץ טוב דחוף ביותר! ממישהו/ מישהי ממש מוסמכים!

ולא משנה הכסף ולא משנה המחיר.

את משלמת כרגע מחיר הרבה יותר גבוה ויקר מימה שאת חושבת.

תפני בהקדם האפשרי ליעוץ מקצועי ולא דרך פורומים וכאלה.

בהצלחה רבה! הרבה מזל"ט, נחת, אושר ושמחה!
אמן

במחילה מכבודך כן? אבל אם לשפוט לפי מה שכתבת, אל תלכי לייעוץ, תלכי ממנו נקודה. בושה למין הגברי!

של "כבוד המין הגברי"....

ואפילו לא שאלה אם אתה "שונא"..

הרי ברור שכל מי שקורא את צורות הדיבור הללו מתחלחל.

אבל כששומעים על תופעה כזו, שאלו התפרצויות שמגיעות מזמן לזמן. ולא התנהלות מתמדת; שהאשה הזו אוהבת אותו, ושהוא עצמו שונא איך שדיבר אחרי שזה עובר - אז צריך לבדוק "מקצועית". זה נראה סוג של מחלה. ואכן, לצערנו, יש דברי כאלה בעולם. וכשיש מחלה - קודם כל בודקים עם רופא אם ניתן לרפא.. 

מדובר על אדם שבוחר להתעלל באישתו. זה לא משהו לא רצוני.

אתה יכול להגיד על כל פושע/עובר עבירה שזה מחלה. על גנבים/רוצחים/אנסים או מה שזה לא יהיה. עלי זה לא מקובל, כי זו סלחנות. אף אחד לא מרים יד על אישתו נקודה. אין דבר כזה "כאפה פה ושם" כהגדרת הפותחת. ולא רק על אישתו, אלא על כל אדם באשר הוא.

אבל השאלה היא בדיוק זו - האם זה מישהו ש"בוחר", או שהוא חסר שליטה בזמן התפרצויותיו.

ואם זה כך  -אז זה צריך טיפול פסיכיאטרי.

היתה לי חברה קרובה שההינו עובדים יחד הרבה שעות ביום בדברים שנצרכנו אחת לשניה [העבודה בנויה בשיתןף]

הקשר היה מאד חזק והיא שתפה אותי בכל שמחותיה וצרותיה ובדברים אישיים,

היה לי מן מנהג שהיתה מרשה לעצמה את העצבים שלה לזרוק עלי ,

היא הרשתה לעצמה 1.כי אני יודעת מה היא עוברת ואני יכולה להבין,

2.ההיתי ממשיכה רגיל  כאילו לא היה כלום,

עד שיום אחד החלטתי שאני לא הכתבת ואמרתי לה אני מבינה את מה שאת עוברת אבל יש לי גם חיים משלי ואני לא מוכנה יותר לקבל את זה ..

זה היה מורכב אני הראתי לה זה חד משמעית שאני לא הכתבת שתפתי את הבוס בעניין... ..,

כאן זה בעלך ואני מניחה שהוא מרשה לעצמו,

כי הוא יודע שאת הקרובה אליו ותביני אותו ותסלחי לו,

אבל לך יש נפש, וחיים משלך ובאיזה שהוא שלב אחרי כלכך הרבה חבטות נשברים..

לכן דעתי שילך לטיפול ,

ושמעתי שיש גם לדברים כאלה מרפא ,יש אנשי מקצוע שיכולים ללמד אותו איך לנתב את הכעסים ועצבים והתמדדויות במצבי לחץ..

את יכולה להציל אותך אותו ואת משפחתך רק אל תחכי..

בהצלחה יקירה!

איך אתם קוראים לחמות כמה דברים על חמותה ויום למחרת היא רשמה שהיא נפטרה..

גם ראיתי שזה אותו סגנון כתיבה..

הוא אומר לי שאני לא מעריכה את זה שהיה שבוע איתי בבית חולים

ואני כפוית טובה..

צריכה ללכת בראש שלו אחרת זה אסון טבע שיכול להימשך לנצח....

בסוף אני זו שהתנצלתי וביקשתי שנחזור להיות בסדר...

אני צריכה אומץ ומלא סבלנות שאין לי לעשות צעד

לאשה ,הורדת הרגשת הערך העצמי שלה עד עפר כך שתהיה תלותית בו ולא תהיה מסוגלת לעזוב אותו. עוד טקטיקות זה בידוד חברתי -להבודד מכל המכרים ,כך שהיא תרגיש שהוא כל עולמה, שלא יהיה לה כתובת אחרת ועוד. אל תחשבי כרגע על החלטות כבדות משקל- כן גירושים/לא גירושים. את חלשה כרגע- פיסית ורגשית.מה שאת צריכה לעשות כרגע זה רק לחשוב על הצעד הקרוב הבא-הרבה המליצו לך כאן פשוט כרגע לעבור להורים. ההורים יודעים מהמצב? הם כתובת לסיוע עבורך?

את לא צריכה ללכת בדרך שלו את צריכה ללכת לאבא ואמא שלך ועכשיו.

שם כבר תחליטי מה את עושה. 

מי שנותן "כאפה פה וכאפה שם"צריך להבין שאי אפשר שתהיה לו משפחה.

ומה תעשי אם הוא ירביץ לילדים שלכם?

מקצועי ומהר..

אולי את לא יודעת .. אבל אנשים חיים טוב.. ואפילו מעולה עם הבני זוג שלהם !

בלי מילים לא יפות , ובלי הרמות יד , וכינויים וקללות..

יש אהבה ופרגון והתחשבות ותמיכה ועידוד..

המצב שלך לא טוב!! ותעשי עם זה משהו.. בשבילך! לטובתך!!

(אני לא מתכוונת להכאיב לך . רק לפקוח את עינייך)

הקושי העיקרי שלי הוא

א ו מ ץ

אין לי..דוגמא שקרתה שהתינוק היה בן שבועיים...

הוא רצה לקחת אותו לבד לבחוץ לאמא שלו והיה בחוץ חום אימים ולא נתתי לו לקחת אותו.פעם ראשונה שלא עזרו לו האיומים ולא הכאפות פשוט בשביל לא לתת לו לקחת הדפתי אותו עם הגוף והשתוללתי וזה עזר אבל הוא היה בשוק שאני עומדת על משו ולא מפחדת ממנו הוא אמר שהוא שונא אותי ובחיים לא ירראה אותי יותר ואני אודיע לו כשאני רוצה את הגט 

קיצר דיבר עוד דיבורים דומים ויצא..

רק שתבינו שאין לי מצב לעמוד על שלי

אחרכך הוא חזר בלילה ולא דיבר איתי יומיים בערך..

ואמר לי התנהגת כמו חיה...

ופה אני הסתומה שבכיתי והתחננתי לו שיסלח לי ולא אתנהג יותר כך ושאני לא רוצה להתגרש קיצר הוא אמר לי סתם דיברתי ככה רציתי להפחיד אותך...האהבה ניצחה אני חולה עלייך ובלה בלה בלה

אווף סתומה אני כל פעם מחדש

את רוצה שהילד המתוק שנולד לך יהיה עד לכך שאבא מרביץ לאמא? מקלל? זה מזעזע.

או יעוץ או גט. ולפני שיבוא הילד הבא.

סליחה על הנחרצות, אבל אני ממש חושבת שאין דרך אחרת.

הם אמורים לעזור ולתת לך את האומץ והכוחות להתחזק, זה הדבר העיקרי שהם עושים

(יש ארגון "בת מלך" ויש משהו ביד שרה)

וכדאי לנסות כמה שיותר מהר, אנשים כאלו עלולים להזיק לתינוק, ואת בטוח לא רוצה שיקרה משהו לבן שלך

(וכל הכבוד על זה שעצרת אותו!)

של גבר אלים. נכון?

כל הכבוד לך שהגנת על התינוק.

אבל את לא צריכה להתנצל ולהבטיח הבטחות.

כתבו לך כבר- המצב הזה לא נורמלי, וככל הנראה לי ישתפר.

לו אני במקומך- הייתי לוקחת את התינוק והולכת להורים.

(מבלי לעיין בתגובות)

לא ברור שכדאי לבני זוג להיות יחד במצבים מביכים

הערה נוספת-

"כאפה בקטנה" אינו ביטוי שנכלל ב"הכלה". וכנ"ל "כלבה" וכו'.

כיוון שהוא ג'נטלמן בשוטף, ו"רק איתך" "מתעצבן", אולי מעיד ש"אוהב אותך". אך שמא לא.

בכל מקרה, נראה שמשהו כאן חסר/ בעייתי.

בהצלחה

א. שילך לטפל בעצמו (זה נראה כמו מקרה פסיכיאטרי.

ב. אם זו לא בעיה רפואית / זו בעיה רפואית שהוא לא מוכן לטפל בה וכמו"כ הוא לא מוכן לטפל בעצמו ברצינות (הדרכת רב וכו'...) אז אולי כדאי לחשוב הלאה...

אחרי לידה...אסורים חודש אחרי תשע חודשים שמותרים..

כנראה היה לו קשה..(קשה לו בכלל לפתור בעיות ולשוחח אחרי מריבות כשאסורים)

קיצר הוא רב איתי שוב ..ואז פתאום בבית קפץ עליי וחיבק אותי אמרתי לו שיעזוב אותי ואנחנו אסורים!!!הוא אמר שהוא יודע וזה קשה לו

פתאום פעם ראשונה אחרי שנתיים בערך הוא פותח הכל אומר לי את צריכה להיפרד ממני את צדיקה ואני מתנהג אלייך כמו זבל.את ילדה טובה מבית טוב..את תמימה לאר יודעת שיש חיים יפים בחוץ..תברחי ממני

את חכמה יפה אישה טובה תמצאי גבר שיכבד אותך ויעריך אותך..התנהגתי כמו זבל כל הזמן...אני רוצה שיהיה לך מישו שידע להתייחס אלייך יפה..קיצר הייתי בשוק...

הוא אמר שהוא יעבוד על עצמו והוא לא רוצה לוותר עלי..

אבל לא רוצה ללכת לייעוץ.....הוא אומר שזה לא יעזור לו ורק ההיפך...וזה תלןי בו וברצון שלו

בסוף הוא עשה תשובה שנדע בי כשאנחנו אסורים(פעם ראשונה בחיים שזה קרה לו)

שאכן תלוי בו וברצון שלו - 

אבל טיפול זמני ע"י פסיכיאטר, יכול לעזור למערכות אצלו להיות רגועות יותר, וע"י כך לאפשר לרצון שלו להרגיל את עצמו בדרך חיובית, בלי שיקפצו ההרגלים הישנים.

ולפי מה שכתבה מקודם, נראה שמשהו תרופתי לזמן מה, יוכל לעשות עבודה מהירה יותר, ונותנת סיכוי.

ואכן, צריך להסביר שזה לא אומר שהוא "משוגע", אלא פסיכיאטר פירושו נותן משהו תרופתי שעוזר לאיזון, עד שמתרגלים לשליטה עצמית... (זה כנגד הדעות-קדומות שאכן קיימות).

איך פתאום הפכת לצדיקה וילדה טובה אחרי האשמות החמורות שהאשים אותך? פתאום חזרת בתשובה? נראה שהוא או מתוסבך עם עצמו או שהוא מפעיל עלייך שליטה מנטאלית (גגלי את המושג ותביני יותר).  

בנוסף למה שדן כתב, אין דבר כזה עבודה עצמית בלי ליווי. אין. אם כבר, זה משהו שעלול לדחוף אותו עוד יותר למטה. גם את לא באמת תוכלי להיות רגועה אם איש מקצוע לא יעיד עליו שהוא בסדר.

תציבי לו תנאי שאם הוא באמת לא רוצה לוותר עלייך, הוא חייב להיכנע לך בעניין העקרוני של ללכת לטיפול בחוץ. שיבחר בעצמו את מי ואיפה. העיקר שיעשה את זה וגם יאפשר לך להיפגש עם המטפל למעקב וחוות דעת בכתב. 

יש עמותה שקוראים לה חיים של טובה. הם עוזרים במימון טיפולים זוגיים וכו'...אני לא יודעת אם גם בעניין הזה אבל שווה לנסות, אולי יוכלו לעזור לך כלכלית (כדי שזה לא ימנע ממך/ ממנו ללכת לטיפול)

תלכי לטיפת חלב או לאחד הארגונים כל מה שאת מספרת זהו תסמינים של בעל חולה.

אין לו שליטה על עצמו ואת לרגע לא צריכה לספוג את זה ..

בבקשה תגשי כבר מחר!

יש איזה שהוא הנחה שגויה שחושבים שבשביל דלקת צריך לקחת תרופה ובשביל מחלת נפש לא צריך וזוהי טעות חמורה,

שמביאה אנשים למצבים קשים עד כדי התאבדות ואלימות בלתי נשלטת ..

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר