קודם כל את אחרי לידה וצריכה המון המון עזרה ותמיכה, פיזית ונפשית. הדבר האחרון שאת יכולה להכיל עכשיו זה כעס, ניבול פה והאשמות עצמיות שלך על כך שכביכול פגעת בו. את יולדת!!!!

תלכי להורים שלך גם אם תהיי שם לבד. רק אל תהיי בבית שלך שבו אתנתונה לכעסים ועצבים שאת לא יכולה להכיל עכשיו.

דבר שני- ההתנהגות הזו היא לא "לא נורמטיבית". היא הרבה מעבר לזה זו התנהגות בעייתית, מזעזעת וכו'.

אז אם זה אמיתי- טוסי לייעוץ גם אם אתם משלימים. תשקלי את המשך הקשר הפוגעני הזה.

מתוך המנטליות/צורת החיים של הזוג וסוג דיבור שמקובל אצלם.

אבל עדיין זה נשמע הרבה מעבר. היא דיברה גם על אלימות פיזית וגם מילולית. 

לא יעלה על הדעת שבן אדם ידבר ככה למישהו. קל וחומר לאישתו.

הייתי עצבני- אינו תירוץ לכלום. להאשים את האישה בהתנהגות שלו זה דפוס של בעל אלים.

לא ייתכן בכלל לשהות במחיצתו של אדם כזה אחרי לידה עם תינוק קטן. היום הוא כועס עלייך מחר יכעס על התינוק ואז מה הוא יעשה?

לדעתי את צריכה ללכת לבית הורייך ולשלוח אותו מיידית לטיפול. לא משנה העלות. שתפי גם את הורייך שיוכלו לעזור לך וגם עוד אדם כמו רב או סמכות אחרת שיעזרו לכם אם את מתכוונת להשאר איתו.

"תמות" "כלב" ימח שמך" בחיים לא

אצל מי שזה סגנון דיבור מצוי אצלו.

את בת יקרה של ה', הוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך רק טוב! 

את יולדת, עם כל הרגישות של אחרי לידה, אבל גם ללא זה - את לא צריכה לספוג כאלה מילים ועוד אסור לבכות!

את יקרה ולא צריכה רק לפרוק. אלא לעשות יותר מזה.

אבל קודם כל לעזרה ראשונה

ברגע שהוא מדבר ככה את עוזבת את החדר והולכת לחדר אחר/לשירותים ונועלת את עצמך

ואם הוא לידך כמו עכשיו שאת במיטת בית חולים, את מבקשת ממנו לעזוב את החדר ואם לא את שמה באוזניים מיד אוזניות עם שירים, או שמה ידים על האוזניים

בקיצור כל דבר שיבין שאת לא ממשיכה לשבת ולהיות במקום שמדברים אליך לא יפה

בכלל לא להיכנס להסברים. פשוט לעשות, לא לשמוע, או לצאת מהחדר

תודיעי  לו מראש שלא תסכימי יותר לדיבור לא יפה ואם זה יקרה את פשוט לא רק שלא תגיבי או תבכי פשוט תאטמי אוזניים בלי להסביר או תצאי מהחדר

אולי מזל טוב על הילד?.. ושתתחזקי ותדאגי לעצמך ! ..

הגבתי בצורה אפטית אחרי זה חזרתי כאילו כלום לא קרה רק אמרתי לו שזה לא התנהגות יפה ושום דבר לא מצדיק גם אם העלבתי אותו והוא היה איתי שבוע בבית חולים והיה מסור

אז הוא אמר סליחה ואת צודקת אני עוד אעבוד על זה ובלה בלה בלה וזהו פעם הוא עוד היה משקיע בהתנצלות...

וחזרתי להיות רגילה

האמת שדי ריחמתי עליו ,כאילו באמת הוא היה איתי שבוע והשתעמם..ורצה משו שסיכמנו עקרונית לא לעשות..והוא עשה אז התעצבנתי עליו ולכן הוא נעלב..והתפרץ..שכאילו משעמם לו ואפילו תעסוקה אני לא מסכימה..(שזה משו באמת עקרוני שהסכמנו עליו ביחד)

האמת יש לי כבר כמה נורות אדומות  מהבהבות

אני באמת חייבת לפנות אבל לאישה ..כי זה גם דברים אינטימיים שלא נעים לי לדבר עם גבר עלזה..

יש לך יועצת דרך טלפון או משהו כזה??אני מתביישת גם פנים מול פנים

צורת דיבור כזו - ולאשה אחרי לידה.

ב. אני לא חושב שזה ענין של "ייעוץ". הוא צריך טיפול של פסיכיאטר, שימנע בעז"ה התפרצויות כאלה.

אז כשהוא במצב "רגוע" ומגדף את עצמו איך הגיע לכך, תגידי לו: שמע, זה לא ענין של ייעוץ. זה לא התפרצויות שאמורים להגיע אליהן גם במצב של רוגז. לך לטיפול אצל פסיכיאטר, זה לא עושה ממך "משוגע" אלא טיפול בבעיה נקודתית של התפרצויות-כעס-ללא-שליטה, ויהיה טוב לשנינו וגם לילדים.

זה הכל. ילך, יש סיכוי שיקבל טיפול תרופתי מתאים.

ועצה קטנה לסיום, אם מותר: אכן אי אפשר להשאיר את זה ללא טיפול. לאידך - רואים שבזמנים שהוא לא כך, אתם "בסדר", כנראה אפילו יש אהבה ביניכם. יש להניח שאנשים מן השורה, לא יבינו איך יתכן שמישהו נוהג כך ואח"כ "הכל כרגיל". אצלכם כנראה, זה מובן כמו איזה "פיוז" שקפץ. ולכן, צריך לדעתי, זהירות מעצות חפוזות בנוסח "תברחי מיד".. שיכולות לבוא גם מכיוון של כאלה שבצדק לא מכירים "מטריה" כזו - וגם מכיוון של כאלה שמכירים יותר מידי... וכמובן, לא פחות צריך להימנע מ"בטלנות" של עושים כלום.

שילך לטיפול. בזריזות. והלוואי שיישאר ביניכם רק הטוב.

כי בלי כל מה שאמרתי יש ביננו אהבה חזקה..זה מה שמחזיק אותי

אני מרגישה אישה מוכה לומר את זה ..אבל אני מאוהבת ואוהבת אותו...גם בזמנים שאני הכי פגועה ממנו אני דואגת לו ומכינה לו אוכל וכל זה..אני לא יכולה בלעדיו...אבל מתוסכלת ופגועה מההתנהגות שלו...בחיים אני לא דיברתי אליו ככה....אם אני אדבר אליו רבע מאיך שהוא מדבר אליי בזמן התפרצות הוא יפרק אותי...

אבל יכול להיות שנקשרתי אליו...האמת מההתפרצות הראשונה שלו(משו כמו חמישה חודשים אחרי חתונה)

חשבתי שאולי זה לא זה...

יוצא לי הרבה מחשבות על גירושים בזמנים שהוא מתפרץ...אבל אני יודעת שאני אתאבד אם זה יקרה...

אם מישהי היתה מדברת ככה במקומי הייתי כועסת עליה ואומרת שהיא מזוכיסטית ובעיה שלה שתסבול...אבל זה אחר לגמרי כשמדובר בך..

טיפול פסיכיאטרי נקודתי.

תנסו. הרי גם הוא מבין שזה לא שייך, כשהוא במצב נורמלי. זה כמו מחלה - לכו לרופא.

ומכל מקום, לא חייב להיות שמה שיש לו זה מטראומות, יכול להיות חוסר איזון חומרים במח וכד'.

יש לי חברה שעברה את אותו תהליך שסיפרה לי דברים די דומים למה שאת עוברת.

היה לה קשה לדבר הרבה ולספר.

כרגע היא גרושה ומחפשת את מה שראוי ומגיע לה.

עכשיו כשקראתי אותך- אני ממש מבינה מה עבר עליה. היה לךה קשה לספר.

היא סיפרה לי קצת וממש בכיתי ואמרה שזה רק טיפה מהים.

והיתה נשואה לו כמעט שנתיים. חשבה שיעבור וגם הוא היה מבקש אח"כ סליחה ומתנצל וכו'...

ואני פשוט כואבת את מצבך.

ככה בעל לא אמור להתנהג לאשתו גם אם היא תעצבן אותו הכי הכי שאפשר.

בחיים לא דיברו אליי ככה ולא אני לאחרים.

ואני גם לא אסכים שידברו אליי ככה באף מצב.

נפגעת?- דבר ע"ז! נגיע יחס להבנות, נלמד, נתנצל, נתקן ונחזור לחיות בכייף יחד.

אבל בצורה כזאת של ניבול פה ודיבורים כאלה.

במיוחד לא יולדת.

לפי דעתי את חייבת יעוץ טוב דחוף ביותר! ממישהו/ מישהי ממש מוסמכים!

ולא משנה הכסף ולא משנה המחיר.

את משלמת כרגע מחיר הרבה יותר גבוה ויקר מימה שאת חושבת.

תפני בהקדם האפשרי ליעוץ מקצועי ולא דרך פורומים וכאלה.

בהצלחה רבה! הרבה מזל"ט, נחת, אושר ושמחה!
אמן

במחילה מכבודך כן? אבל אם לשפוט לפי מה שכתבת, אל תלכי לייעוץ, תלכי ממנו נקודה. בושה למין הגברי!

של "כבוד המין הגברי"....

ואפילו לא שאלה אם אתה "שונא"..

הרי ברור שכל מי שקורא את צורות הדיבור הללו מתחלחל.

אבל כששומעים על תופעה כזו, שאלו התפרצויות שמגיעות מזמן לזמן. ולא התנהלות מתמדת; שהאשה הזו אוהבת אותו, ושהוא עצמו שונא איך שדיבר אחרי שזה עובר - אז צריך לבדוק "מקצועית". זה נראה סוג של מחלה. ואכן, לצערנו, יש דברי כאלה בעולם. וכשיש מחלה - קודם כל בודקים עם רופא אם ניתן לרפא.. 

מדובר על אדם שבוחר להתעלל באישתו. זה לא משהו לא רצוני.

אתה יכול להגיד על כל פושע/עובר עבירה שזה מחלה. על גנבים/רוצחים/אנסים או מה שזה לא יהיה. עלי זה לא מקובל, כי זו סלחנות. אף אחד לא מרים יד על אישתו נקודה. אין דבר כזה "כאפה פה ושם" כהגדרת הפותחת. ולא רק על אישתו, אלא על כל אדם באשר הוא.

אבל השאלה היא בדיוק זו - האם זה מישהו ש"בוחר", או שהוא חסר שליטה בזמן התפרצויותיו.

ואם זה כך  -אז זה צריך טיפול פסיכיאטרי.

היתה לי חברה קרובה שההינו עובדים יחד הרבה שעות ביום בדברים שנצרכנו אחת לשניה [העבודה בנויה בשיתןף]

הקשר היה מאד חזק והיא שתפה אותי בכל שמחותיה וצרותיה ובדברים אישיים,

היה לי מן מנהג שהיתה מרשה לעצמה את העצבים שלה לזרוק עלי ,

היא הרשתה לעצמה 1.כי אני יודעת מה היא עוברת ואני יכולה להבין,

2.ההיתי ממשיכה רגיל  כאילו לא היה כלום,

עד שיום אחד החלטתי שאני לא הכתבת ואמרתי לה אני מבינה את מה שאת עוברת אבל יש לי גם חיים משלי ואני לא מוכנה יותר לקבל את זה ..

זה היה מורכב אני הראתי לה זה חד משמעית שאני לא הכתבת שתפתי את הבוס בעניין... ..,

כאן זה בעלך ואני מניחה שהוא מרשה לעצמו,

כי הוא יודע שאת הקרובה אליו ותביני אותו ותסלחי לו,

אבל לך יש נפש, וחיים משלך ובאיזה שהוא שלב אחרי כלכך הרבה חבטות נשברים..

לכן דעתי שילך לטיפול ,

ושמעתי שיש גם לדברים כאלה מרפא ,יש אנשי מקצוע שיכולים ללמד אותו איך לנתב את הכעסים ועצבים והתמדדויות במצבי לחץ..

את יכולה להציל אותך אותו ואת משפחתך רק אל תחכי..

בהצלחה יקירה!

איך אתם קוראים לחמות כמה דברים על חמותה ויום למחרת היא רשמה שהיא נפטרה..

גם ראיתי שזה אותו סגנון כתיבה..

הוא אומר לי שאני לא מעריכה את זה שהיה שבוע איתי בבית חולים

ואני כפוית טובה..

צריכה ללכת בראש שלו אחרת זה אסון טבע שיכול להימשך לנצח....

בסוף אני זו שהתנצלתי וביקשתי שנחזור להיות בסדר...

אני צריכה אומץ ומלא סבלנות שאין לי לעשות צעד

לאשה ,הורדת הרגשת הערך העצמי שלה עד עפר כך שתהיה תלותית בו ולא תהיה מסוגלת לעזוב אותו. עוד טקטיקות זה בידוד חברתי -להבודד מכל המכרים ,כך שהיא תרגיש שהוא כל עולמה, שלא יהיה לה כתובת אחרת ועוד. אל תחשבי כרגע על החלטות כבדות משקל- כן גירושים/לא גירושים. את חלשה כרגע- פיסית ורגשית.מה שאת צריכה לעשות כרגע זה רק לחשוב על הצעד הקרוב הבא-הרבה המליצו לך כאן פשוט כרגע לעבור להורים. ההורים יודעים מהמצב? הם כתובת לסיוע עבורך?

את לא צריכה ללכת בדרך שלו את צריכה ללכת לאבא ואמא שלך ועכשיו.

שם כבר תחליטי מה את עושה. 

מי שנותן "כאפה פה וכאפה שם"צריך להבין שאי אפשר שתהיה לו משפחה.

ומה תעשי אם הוא ירביץ לילדים שלכם?

מקצועי ומהר..

אולי את לא יודעת .. אבל אנשים חיים טוב.. ואפילו מעולה עם הבני זוג שלהם !

בלי מילים לא יפות , ובלי הרמות יד , וכינויים וקללות..

יש אהבה ופרגון והתחשבות ותמיכה ועידוד..

המצב שלך לא טוב!! ותעשי עם זה משהו.. בשבילך! לטובתך!!

(אני לא מתכוונת להכאיב לך . רק לפקוח את עינייך)

הקושי העיקרי שלי הוא

א ו מ ץ

אין לי..דוגמא שקרתה שהתינוק היה בן שבועיים...

הוא רצה לקחת אותו לבד לבחוץ לאמא שלו והיה בחוץ חום אימים ולא נתתי לו לקחת אותו.פעם ראשונה שלא עזרו לו האיומים ולא הכאפות פשוט בשביל לא לתת לו לקחת הדפתי אותו עם הגוף והשתוללתי וזה עזר אבל הוא היה בשוק שאני עומדת על משו ולא מפחדת ממנו הוא אמר שהוא שונא אותי ובחיים לא ירראה אותי יותר ואני אודיע לו כשאני רוצה את הגט 

קיצר דיבר עוד דיבורים דומים ויצא..

רק שתבינו שאין לי מצב לעמוד על שלי

אחרכך הוא חזר בלילה ולא דיבר איתי יומיים בערך..

ואמר לי התנהגת כמו חיה...

ופה אני הסתומה שבכיתי והתחננתי לו שיסלח לי ולא אתנהג יותר כך ושאני לא רוצה להתגרש קיצר הוא אמר לי סתם דיברתי ככה רציתי להפחיד אותך...האהבה ניצחה אני חולה עלייך ובלה בלה בלה

אווף סתומה אני כל פעם מחדש

את רוצה שהילד המתוק שנולד לך יהיה עד לכך שאבא מרביץ לאמא? מקלל? זה מזעזע.

או יעוץ או גט. ולפני שיבוא הילד הבא.

סליחה על הנחרצות, אבל אני ממש חושבת שאין דרך אחרת.

הם אמורים לעזור ולתת לך את האומץ והכוחות להתחזק, זה הדבר העיקרי שהם עושים

(יש ארגון "בת מלך" ויש משהו ביד שרה)

וכדאי לנסות כמה שיותר מהר, אנשים כאלו עלולים להזיק לתינוק, ואת בטוח לא רוצה שיקרה משהו לבן שלך

(וכל הכבוד על זה שעצרת אותו!)

של גבר אלים. נכון?

כל הכבוד לך שהגנת על התינוק.

אבל את לא צריכה להתנצל ולהבטיח הבטחות.

כתבו לך כבר- המצב הזה לא נורמלי, וככל הנראה לי ישתפר.

לו אני במקומך- הייתי לוקחת את התינוק והולכת להורים.

(מבלי לעיין בתגובות)

לא ברור שכדאי לבני זוג להיות יחד במצבים מביכים

הערה נוספת-

"כאפה בקטנה" אינו ביטוי שנכלל ב"הכלה". וכנ"ל "כלבה" וכו'.

כיוון שהוא ג'נטלמן בשוטף, ו"רק איתך" "מתעצבן", אולי מעיד ש"אוהב אותך". אך שמא לא.

בכל מקרה, נראה שמשהו כאן חסר/ בעייתי.

בהצלחה

א. שילך לטפל בעצמו (זה נראה כמו מקרה פסיכיאטרי.

ב. אם זו לא בעיה רפואית / זו בעיה רפואית שהוא לא מוכן לטפל בה וכמו"כ הוא לא מוכן לטפל בעצמו ברצינות (הדרכת רב וכו'...) אז אולי כדאי לחשוב הלאה...

אחרי לידה...אסורים חודש אחרי תשע חודשים שמותרים..

כנראה היה לו קשה..(קשה לו בכלל לפתור בעיות ולשוחח אחרי מריבות כשאסורים)

קיצר הוא רב איתי שוב ..ואז פתאום בבית קפץ עליי וחיבק אותי אמרתי לו שיעזוב אותי ואנחנו אסורים!!!הוא אמר שהוא יודע וזה קשה לו

פתאום פעם ראשונה אחרי שנתיים בערך הוא פותח הכל אומר לי את צריכה להיפרד ממני את צדיקה ואני מתנהג אלייך כמו זבל.את ילדה טובה מבית טוב..את תמימה לאר יודעת שיש חיים יפים בחוץ..תברחי ממני

את חכמה יפה אישה טובה תמצאי גבר שיכבד אותך ויעריך אותך..התנהגתי כמו זבל כל הזמן...אני רוצה שיהיה לך מישו שידע להתייחס אלייך יפה..קיצר הייתי בשוק...

הוא אמר שהוא יעבוד על עצמו והוא לא רוצה לוותר עלי..

אבל לא רוצה ללכת לייעוץ.....הוא אומר שזה לא יעזור לו ורק ההיפך...וזה תלןי בו וברצון שלו

בסוף הוא עשה תשובה שנדע בי כשאנחנו אסורים(פעם ראשונה בחיים שזה קרה לו)

שאכן תלוי בו וברצון שלו - 

אבל טיפול זמני ע"י פסיכיאטר, יכול לעזור למערכות אצלו להיות רגועות יותר, וע"י כך לאפשר לרצון שלו להרגיל את עצמו בדרך חיובית, בלי שיקפצו ההרגלים הישנים.

ולפי מה שכתבה מקודם, נראה שמשהו תרופתי לזמן מה, יוכל לעשות עבודה מהירה יותר, ונותנת סיכוי.

ואכן, צריך להסביר שזה לא אומר שהוא "משוגע", אלא פסיכיאטר פירושו נותן משהו תרופתי שעוזר לאיזון, עד שמתרגלים לשליטה עצמית... (זה כנגד הדעות-קדומות שאכן קיימות).

איך פתאום הפכת לצדיקה וילדה טובה אחרי האשמות החמורות שהאשים אותך? פתאום חזרת בתשובה? נראה שהוא או מתוסבך עם עצמו או שהוא מפעיל עלייך שליטה מנטאלית (גגלי את המושג ותביני יותר).  

בנוסף למה שדן כתב, אין דבר כזה עבודה עצמית בלי ליווי. אין. אם כבר, זה משהו שעלול לדחוף אותו עוד יותר למטה. גם את לא באמת תוכלי להיות רגועה אם איש מקצוע לא יעיד עליו שהוא בסדר.

תציבי לו תנאי שאם הוא באמת לא רוצה לוותר עלייך, הוא חייב להיכנע לך בעניין העקרוני של ללכת לטיפול בחוץ. שיבחר בעצמו את מי ואיפה. העיקר שיעשה את זה וגם יאפשר לך להיפגש עם המטפל למעקב וחוות דעת בכתב. 

יש עמותה שקוראים לה חיים של טובה. הם עוזרים במימון טיפולים זוגיים וכו'...אני לא יודעת אם גם בעניין הזה אבל שווה לנסות, אולי יוכלו לעזור לך כלכלית (כדי שזה לא ימנע ממך/ ממנו ללכת לטיפול)

תלכי לטיפת חלב או לאחד הארגונים כל מה שאת מספרת זהו תסמינים של בעל חולה.

אין לו שליטה על עצמו ואת לרגע לא צריכה לספוג את זה ..

בבקשה תגשי כבר מחר!

יש איזה שהוא הנחה שגויה שחושבים שבשביל דלקת צריך לקחת תרופה ובשביל מחלת נפש לא צריך וזוהי טעות חמורה,

שמביאה אנשים למצבים קשים עד כדי התאבדות ואלימות בלתי נשלטת ..

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?