אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס. כל הפקה פקה הזה סביב השירות לאומי והצבא זה כבר לעוס ומטופש. יש כמות לא מבוטלת של בנות איכותיות שמתגייסות לצבא, איכותיות מאד. דפנה מאיר הי"ד היא דוגמה יפה, וכמוה יש הרבה, בעזרת השם כן ירבו.

בכלל הרב שמתגייסים לצבא לא עושים את זה כדי לתרום לחברה- זה יוצא להם בטעות. רובם מתגייסים לצבא מכל הסיבות הלא נכונות: אדישות, הליכה עם הזרם, עודף גבריות, אהבת הנשק, דאגה לקריירת העתיד, לחץ סביבתי וכו'.ערך כמו "תרומה לחברה" לא מתאים בשום חלק בפאזל הזה.

רגע...בעצם, שום דבר בקטגוריית ה'ערכים'  לא מתאים, כי לרוב הנוער אין דבר כזה, אבל כשעורכי הסקרים של חדשות 2 מתקשרים כל אחד משתמש בערכים- פטריוטים או אחרים- כדי להסוות את הסיבות האמיתיות והמביכות הנ"ל לגיוס שלו. כיום, הרוב מתגייסים מטעמים אגוצנטריים (וזה בסדר), אבל הם לא מוכנים להודות בכך, אפילו לא בפני עצמם, הם ממציאים לעצמם כל מיני סיבות בעזרת רציונליזציה ואינטלקטואליזציה. לחברה היא ערך רק כשהיא נעשית בכוונה ומתוך מודעות מלאה לחשיבותה, והיא באמת מועילה רק כשהיא שוקעת בתודעה והופכת למה שאנחנו קוראים "גישה".

צה"ל בניגוד מוחלט לכל זה, הופך את התרומה לחברה מבחירה לחובה, מגישה לתקופה מוגדרת של שנים, חודשים ושעות, וככה יוצא שצה"ל למעשה מקטין את תרומת הנוער לחברה במקום להגדילה (וזה אפילו בהנחה שהשירות הוא אכן תרומה לחברה) למה? פשוט מאוד, מפני שהנוער לומד את חשיבות הציות לפקודות במקום ללמוד את חשיבות התרומה לחברה, אין שום ערובה לכך שעם סיום השירות בצה"ל הוא ימשיך לתרום לחברה. למעשה, המציאות הנהנתנית של הנוער מוכיחה שההפך הוא הנכון. התרומה הצבאית האוטומטית, הרובוטית, שמלווה כל הזמן ב"מתי הסיוט הזה כבר יסתיים?" ובספירה לאחור של הימים, באה בהכרח על חשבון התרומה כגישה של הפנמת ערך ושל רצון טוב. במקום להשריש גישה של תרומה לחברה, הצבא מנפיק תעודות של "אני את שלי כבר עשיתי" לחיים האזרחיים ומחסל בהם את הרגשת הצורך לתרום לחברה. לא מסובך, נכון?

לעומת זאת יש לנו לא מעט דוסות חמודות שבוחרות ללכת נגד כל הקשקושים והאיומים ודיקא להשקיע את זמנם ומרצם בשירות צבאי משמעותי, במקום לקדם את עתידן על ידי לימודים אקדמיים וכיו"ב.

אמא שלי תמיד אומרת 'חמור ישאר חמור גם אם תפזר עליו אבק כוכבים'. לתלות את הקלקול העלק רוחני של כל מיני בנות כאלו ואחרות, זו שטות. לתלות תוצאות שקשורות במציאות הפנימית של האדם, במציאות החיצונית, זה אומר דרשני. צניעות זה עניין של הוויה פנימית, פחות של לבוש ושאר הדברים. מי שבאמת צנועה וענווה לא יבחינו בה גם אם היא תשפוך על עצמה נפט ותגלגל בנוצות תרנגול.

מי שמתקלקל ופורק עול והשאר הדברים, ובכן, זה בגלל האישיות שלו ופחות קשור לאחרים. כן, זה הכל עניין של חינוך. אם אסק שמיים שם אתה ואציעה שאול הנך, גם בזוהמה ובטינוף ובמדור הקליפות צריך למצוא את ה' יתברך. ה' בכל מקום, ה' איתך ואצלך. כשאנשים מתפתים ונגררים ומתקלקלים, זה נוגע לחוסר המודעות שלהם, לא לסביבה. כל הברברת נגד הצבא והשירות לאומי זה טיפשי באותה מידה כמו הברברת נגד סמארטפונים ואינטרנט. האיכותיים יודעים לא להקשיב, אז מטבע הדברים הם גם מתגייסים וכו'.

'כערך'. צניעות זה עניין פנימי לגמרי. אני אסייג את דבריי. נכון, המציאות החיצונית משפיעה בהחלט. בהקשר של הצבא זה לא אמור להוות בעיה, אנחנו לא מדברים פה על לאס וגאס. רבי זושא דווקא אמר, שהשכינה יכולה להיות אפילו בתוך בית הזונות, אם נמצא שם אחד לקבל את פניה. איפה נמצא מקום השראת השכינה? פשוט מאד, בלב. שם צריך לעשות דירה נאה.

מה ההבדל בין דתייה שרוצה חבר והוללות אבל פוחדת מלעבור על ההלכה, לבין חילונית שרוצה מאד חבר אבל צו המצפון שלה אומר לה לחכות לקשר אמיתי ופנימי שלא ינצל אותה? אין ממש הבדל. הן רוצות ומתאוות לאותו הדבר, וכל אחת נמנעת בכך מסיבתה שלה.

זה הכל עניין של חינוך. את מי את היית מעדיפה, בן ישיבה גבוהה שכולו סרחונות בפנים, או חילוני הגון ונאמן? נזם זהב באף חזיר, או כבש?

זה העניין של הסנה. בוער ואינו נשרף. התורה היא אש. כך כל אותם דתיים שהתורה לא שורפת מהם את התאוות ואת הרע. שוב, הכל מודעות. הבחירה והשליטה היא תמיד בידי האדם. לאדם אין שליטה על המציאות החיצונית, יש לו שליטה על עצמו. אם הוא לא יתן לאחרים כח, הכל יהיה בסדר. פשוט מאד, אסור לתת לשום דבר חיצוני להכנס פנימה. גם אם קרה ונכנס, מסלקים את הכלבים החוצה.

הלכות ומצוות הצידה, המוסר נמצא בחדרי הלב. יש בנות שבכלל לא יודעות מה זה מצוות והלכות ואין להן שום עניין להיות פרחות ולהתהולל ולהתקלקל.

אין מה לעשות, כל עד אנשים יתפסו דברים רק בתור 'ציווים הלכתיים' וערכים דתיים, הם לעולם לא יזכו למודעות אמיתית, ולכן בנקל הם יתפתו ויגררו, כי אין להם את הדבר הבסיסי ביותר.

פעם הבעל שם טוב תפס את עצמו והתחיל לדפוק את הראש שלו בגזע עץ. התלמידים שלו, רבי יעקב מפולאנה והמגיד ממזריטש נבהלו ושואלים אותו 'רבי, למה אתה דופק את הראש בעץ?' מה הוא ענה? מי שימנע את הגאולה הפרטית והכללית יהיו הרבנים בדור ההוא.

שירות לאומי זה בכלל דבר מיותר לגמרי. מוטב לסגור את המפעל הזה. הכספים והמשאבים שהמדינה מבזבזת על הדבר הזה גדולה לאין ערוך מהתועלת שצומחת ממנו. הכל בכדי ליצור 'שוויון' מזויף. עלה תאנה שמוטב לשרוף.

בכלל, מה בעצם ההבדל בין "דתייה" שקיבלה פטור בגלל שהיא דתיה וכרגע עסוקה בלהעיר הערות מיניות למתאם הפרוייקט שבא למשרד בו היא עושה את השירות הלאומי שלה (קבלי סקופ בלעדי - שירות לאומי הוא לא רק עבודה סיזיפית בבית חולים אלא יכול להתבצע גם במשרדי ממשלה נוחים או אפילו בגן ילדים חרדי בבעלות פרטית!) לבין "לא-דתייה" שקיבלה פטור מפני שהצהירה ברבנות שהיא שומרת שבת וכשרות וקיבלה שם מסמך חתום וכעת עסוקה בלהתמזמז עם חבר שלה בערב שבת-קודש? שתיהן קיבלו את אותו פטור, ושתיהן עוברות על חלק מתנאיו.

אבל כנראה ששכחתי את העיקר - שלפטור הזה אין שום קשר לדת, והוא סתם אתנן פוליטי. בגלל זה חבר כנסת מאחת ממפלגות היהודים-אמיתיים התעצבן שצה"ל מפעיל לחצים על בנות שהן לא-ממש-דתיות לבטל את הפטור המזויף שהוא ועסקניו כה טרחו להשיג להן.

קחי לדוגמה שתי בנות, לשתיהן יש מערכת אמונות שלא מסתדרת עם שירות צבאי - האחת היא פציפיסטית, והשניה היא שמרנית - משהו בין מה שמכונה "מסורתית" ל"דתייה".

לכאורה, החוק מאפשר לשתיהן להשתחרר מטעמי מצפון (כן, גם הפציפיסטית - מפתיע, נכון?.)

למעשה, הבחורה הפציפיסטית תצטרך לעבור תהליך משפטי ארוך ומשפיל למדי, במסגרתו יהיה עליה להוכיח באותות ובמופתים שהיא מתנגדת למלחמה, צבא ואלימות בערך מאז שעמדה על דעתה (התחפשת לחיילת בכיתה ז'? כנראה שזה מערער לך את הקייס!), היא תצטרך להתייצב מול ועדה של אנשי צבא ולבקש מהם להכיר בה כפציפיסטית (בוועדה לא יושב שום פציפיסט משום מה, ככה שזה בערך כמו לבקש מבנות שרוצות הצהרת-דתיות להיבחן ע"י כומר פרבוסלבי ששמו ולדימיר-בשר-חזיר) ורק אז אולי-אולי לקבל את הפטור. יש גם מסלול קצר יותר לפטור, של קב"ן, שגורר איתו את הכתם של פרופיל 21.)

הבחורה הפציפיסטית תוכל להשתחרר ע"י ועדת המצפון (לוקח המון זמן) או קב"ן (למרות שהיא לא אבנורמלית) ואז ללכת להתנדב בשירות לאומי. כנראה שאם היא תשתחרר על קב"ן זה לא יהיה במוסדות ממשלתיים מגניבים וכנראה שאפילו לא במערכת החינוך אלא בעבודה קשה בבית חולים.

הבחורה השמרנית נהנית מתנאים הרבה יותר נוחים. ביקור קצר במשרדי הרבנות (שכפי שהוכיחו כתבות מעריב לנוער כבר לפני 15 שנה - אפשר לבצע אותו גם כשאת עם תסרוקת פריקית, נזם באף ולובשת רק אוברול) בו היא תצהיר שהיא שומרת שבת וכשרות, תקבל טופס חתום, תביא את הטופס ללשכת הגיוס והופ - פטור חוקי ללא שום התניה מיוחדת.

לאחר שהבחורה השמרנית זכתה לפטור, היא יכולה להתנדב לשירות לאומי. כאן יש לה גם אפשרות לקבל פרס יפה על ההשתמטות שלה, ולהעביר שנה של "התנדבות" בגזילת פרנסתן של אמהות וסטודנטיות בעבודה כפקידה במשרד החוץ למשל. אם היא ממש שמרנית, היא יכולה גם לקבל את הסיוע והמענקים של בת שירות גם כשהיא עובדת בגן ילדים חרדי-פרטי, וזאת באותו הזמן שבעיתונות החרדית נאסר באיסור חמור לפרסם מודעות שקוראות לבנות לשרת בשירות לאומי (פעם התפרסמה מודעה כזו בטעות ב"יתד נאמן" ומיד גררה התנצלות בגלל הפגיעה ברגשות הציבור הקדוש.)

אבל כל זה לא חדש ולא מפתיע. כל מי שעיניו פקוחות בוודאי כבר שם לב למערך ההשתמטות המאורגן והמשומן שיש לקבוצת-לחץ מאוד מסוימת. לצבא יש את העוז לעשות "אבו עלי" על מישהי שהצהירה בכזב שהיא דתיה ויצאה ביום שישי (כן, לפעמים אכ"א שולחים חוקרים פרטיים), אבל אני עוד לא ראיתי בלשים שעוקבים אחרי בייניש שעובד בשחור בזמן שהוא אמור להיות בשל"ת למשל.

עכשיו רק צריך להציב בלשים במשרדי ממשלה, כדי לתפוס את כל הדתיות שלא התגייסו והלכו לשירות לאומי בגלל "הפריצות בצבא שלא תואמת את אורח חייהן" וכעת הן עוגבות על פקידים מזדקנים וחשקנים.

תיאורטית, קיימת הזכות לפטור משירות צבאי מטעמי דת ומצפון. אמנם אין לנו ממש בישראל כתות כמו הקוויקרים שנאסר עליהם לשאת נשק, אבל ברמה העקרונית, צה"ל והמחוקק מכירים בפציפיזם על רקע אמונות אישיות או קבוצתיות.

מבחינה מעשית, הפטור הזה מוענק לקבוצה אחת בלבד - בנות שאומרות שהן דתיות (לא בהכרח דתיות). אפילו לא לבנים דתיים (שנמנעים מגיוס ע"י שיטה שונה, חרדי שינסה להסתפק בהצהרה כמו זו של הבנות עלול למצוא לוכדי עריקים בביתו.)

לכאורה, דינו של פציפיסט אמור להיות כדינה של אותה בחורה שמצהירה ששירות בצבא אינו עולה בקנה אחד עם מערכת אמונותיה. יש אפילו ועדה שאמורה לבחון בקשות כאלו של פציפיסטים.

אלא מה, שמשום מה אני כמעט ולא שמעתי על פציפיסטים ששוחררו משירות מטעמי אמונה ומצפון. בין אם ע"י אימוץ כל מיני קריטריונים טהרניים-להפליא לגבי "מיהו פציפיסט" ובין אם בחיטוט בעבודות בית-ספר מכיתה ט' שמביעות תמיכה במהפכה הצרפתית, פציפיסטים לא זוכים להכרה המובטחת להם, ופציפיזם לא מהווה עילה לפטור משירות. רק סוג אחד של אמונות זוכה להכרת הצבא, כאמור.

לפיכך, כאשר פציפיסט מקבל פטור משירות צבאי, הוא לא מקבל אותו על רקע מצפונו, אלא בצורת פרופיל 21. אדם שמאמין שנשיאת נשק איננה מוסרית וכי אמונתו איננה מתירה לו לקחת חלק כלשהו בארגון שמטרתו המוצהרת היא הרג מאושר ע"י המדינה לא יכול להשתחרר על בסיס האמונה הזו ללא התיוג המכתים של "בלתי-כשיר-נפשית".

ופציפיסטים הם לא בהכרח פחדנים שיברחו מדם. באופן "מפתיע" ניתן למצוא המון פציפיסטים מוצהרים שמסרבים לשאת נשק או לקחת חלק בלחימה, אבל מסייעים כרופאים, פאראמדיקים וכו' לכל מיני חלכאים ונדכאים בפינות אלימות ואפלות של העולם - מקומות מבעיתים כל כך עד שגיבורי-המחסומים ופלס"רי-המעצרים שלנו היו נמלטים מהם בדמעות-שליש לו נדרשו לסגור שם שבת אחת.

בסין היו אומרים על כאלה שלמדו ולמדו את הזן בודהיזם וטרם הגיעו לדרך האמיתית והנכונה, שהלימוד שלהם מנצנץ וזורם בפיהם בהבנה שכלית, ולשונם צחה וחדה בכדי שיזכו בניצחונות - משול לבתי שימוש בנצבעו באדום עז. זה רק מוסיף לריח.

בכל מקרה, אני תמיד אומר שהאמת מתפשטת ומחלחלת גם למקומות הנמוכים ביותר ויכולה להיות מובנת גם בדיוטות התחתונות. אפשר לראות את זה בסרטים, בסדרות, בכל דבר ועניין יש מסרים רוחניים שמגלמים אמת גדולה יותר. גם משפטים עממיים במקרים מסוימים מהווים צמצום של אמת עמוקה וגדולה. בהרבה מאד רעיונות וספרים אפשר פשוט להוריד מהם את המליצה והמילים המרשימות והגאות דקדושה ולסכם אותום במשפט אחד.

בכל מקרה, אני לא פונה עם התגובות שלי לקהל הרחב. ואני בטח לא פונה לבני הישיבות ולאוהדי הרבנים. מי שמבין, אחלה. מי שלא, גם אחלה. שבת שלום ומי יתן ותלמד הרבה ותזכה לברר בירורים ולתקן עצות נפלאות בשבת הקדושה.

אסרה על בנות להתגייס לצבא. אסרה על ב-נ-ו-ת - לא על דתיות אלא על כל הבנות.

מי שחושב שהוא יותר חכם מהרבנים הראשיים- הוא כסיל.

שהיא ניסתה להתחיל איתך

מה לעשות.  לדעתי, כמו שהולם אמרה רק בלי הזילזול אלא באסרטיביות "לא מתאים שאתה אומר לי חמודה, אני לא חברה שלך". תהיי קשוחה. לא משחקים איתך. 

גם אם זה בנאדם מבוגר: "לא נעים לי שאתה קורא לי חמודה, אני מצפה שתפסיק עם זה".

חוץ מזה, יש לי שיווי משקל. 

אם כבר, אז "בוההווווו!" 

נ.ב. נכון שאתה בשמירה?

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.