אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס. כל הפקה פקה הזה סביב השירות לאומי והצבא זה כבר לעוס ומטופש. יש כמות לא מבוטלת של בנות איכותיות שמתגייסות לצבא, איכותיות מאד. דפנה מאיר הי"ד היא דוגמה יפה, וכמוה יש הרבה, בעזרת השם כן ירבו.

בכלל הרב שמתגייסים לצבא לא עושים את זה כדי לתרום לחברה- זה יוצא להם בטעות. רובם מתגייסים לצבא מכל הסיבות הלא נכונות: אדישות, הליכה עם הזרם, עודף גבריות, אהבת הנשק, דאגה לקריירת העתיד, לחץ סביבתי וכו'.ערך כמו "תרומה לחברה" לא מתאים בשום חלק בפאזל הזה.

רגע...בעצם, שום דבר בקטגוריית ה'ערכים'  לא מתאים, כי לרוב הנוער אין דבר כזה, אבל כשעורכי הסקרים של חדשות 2 מתקשרים כל אחד משתמש בערכים- פטריוטים או אחרים- כדי להסוות את הסיבות האמיתיות והמביכות הנ"ל לגיוס שלו. כיום, הרוב מתגייסים מטעמים אגוצנטריים (וזה בסדר), אבל הם לא מוכנים להודות בכך, אפילו לא בפני עצמם, הם ממציאים לעצמם כל מיני סיבות בעזרת רציונליזציה ואינטלקטואליזציה. לחברה היא ערך רק כשהיא נעשית בכוונה ומתוך מודעות מלאה לחשיבותה, והיא באמת מועילה רק כשהיא שוקעת בתודעה והופכת למה שאנחנו קוראים "גישה".

צה"ל בניגוד מוחלט לכל זה, הופך את התרומה לחברה מבחירה לחובה, מגישה לתקופה מוגדרת של שנים, חודשים ושעות, וככה יוצא שצה"ל למעשה מקטין את תרומת הנוער לחברה במקום להגדילה (וזה אפילו בהנחה שהשירות הוא אכן תרומה לחברה) למה? פשוט מאוד, מפני שהנוער לומד את חשיבות הציות לפקודות במקום ללמוד את חשיבות התרומה לחברה, אין שום ערובה לכך שעם סיום השירות בצה"ל הוא ימשיך לתרום לחברה. למעשה, המציאות הנהנתנית של הנוער מוכיחה שההפך הוא הנכון. התרומה הצבאית האוטומטית, הרובוטית, שמלווה כל הזמן ב"מתי הסיוט הזה כבר יסתיים?" ובספירה לאחור של הימים, באה בהכרח על חשבון התרומה כגישה של הפנמת ערך ושל רצון טוב. במקום להשריש גישה של תרומה לחברה, הצבא מנפיק תעודות של "אני את שלי כבר עשיתי" לחיים האזרחיים ומחסל בהם את הרגשת הצורך לתרום לחברה. לא מסובך, נכון?

לעומת זאת יש לנו לא מעט דוסות חמודות שבוחרות ללכת נגד כל הקשקושים והאיומים ודיקא להשקיע את זמנם ומרצם בשירות צבאי משמעותי, במקום לקדם את עתידן על ידי לימודים אקדמיים וכיו"ב.

אמא שלי תמיד אומרת 'חמור ישאר חמור גם אם תפזר עליו אבק כוכבים'. לתלות את הקלקול העלק רוחני של כל מיני בנות כאלו ואחרות, זו שטות. לתלות תוצאות שקשורות במציאות הפנימית של האדם, במציאות החיצונית, זה אומר דרשני. צניעות זה עניין של הוויה פנימית, פחות של לבוש ושאר הדברים. מי שבאמת צנועה וענווה לא יבחינו בה גם אם היא תשפוך על עצמה נפט ותגלגל בנוצות תרנגול.

מי שמתקלקל ופורק עול והשאר הדברים, ובכן, זה בגלל האישיות שלו ופחות קשור לאחרים. כן, זה הכל עניין של חינוך. אם אסק שמיים שם אתה ואציעה שאול הנך, גם בזוהמה ובטינוף ובמדור הקליפות צריך למצוא את ה' יתברך. ה' בכל מקום, ה' איתך ואצלך. כשאנשים מתפתים ונגררים ומתקלקלים, זה נוגע לחוסר המודעות שלהם, לא לסביבה. כל הברברת נגד הצבא והשירות לאומי זה טיפשי באותה מידה כמו הברברת נגד סמארטפונים ואינטרנט. האיכותיים יודעים לא להקשיב, אז מטבע הדברים הם גם מתגייסים וכו'.

'כערך'. צניעות זה עניין פנימי לגמרי. אני אסייג את דבריי. נכון, המציאות החיצונית משפיעה בהחלט. בהקשר של הצבא זה לא אמור להוות בעיה, אנחנו לא מדברים פה על לאס וגאס. רבי זושא דווקא אמר, שהשכינה יכולה להיות אפילו בתוך בית הזונות, אם נמצא שם אחד לקבל את פניה. איפה נמצא מקום השראת השכינה? פשוט מאד, בלב. שם צריך לעשות דירה נאה.

מה ההבדל בין דתייה שרוצה חבר והוללות אבל פוחדת מלעבור על ההלכה, לבין חילונית שרוצה מאד חבר אבל צו המצפון שלה אומר לה לחכות לקשר אמיתי ופנימי שלא ינצל אותה? אין ממש הבדל. הן רוצות ומתאוות לאותו הדבר, וכל אחת נמנעת בכך מסיבתה שלה.

זה הכל עניין של חינוך. את מי את היית מעדיפה, בן ישיבה גבוהה שכולו סרחונות בפנים, או חילוני הגון ונאמן? נזם זהב באף חזיר, או כבש?

זה העניין של הסנה. בוער ואינו נשרף. התורה היא אש. כך כל אותם דתיים שהתורה לא שורפת מהם את התאוות ואת הרע. שוב, הכל מודעות. הבחירה והשליטה היא תמיד בידי האדם. לאדם אין שליטה על המציאות החיצונית, יש לו שליטה על עצמו. אם הוא לא יתן לאחרים כח, הכל יהיה בסדר. פשוט מאד, אסור לתת לשום דבר חיצוני להכנס פנימה. גם אם קרה ונכנס, מסלקים את הכלבים החוצה.

הלכות ומצוות הצידה, המוסר נמצא בחדרי הלב. יש בנות שבכלל לא יודעות מה זה מצוות והלכות ואין להן שום עניין להיות פרחות ולהתהולל ולהתקלקל.

אין מה לעשות, כל עד אנשים יתפסו דברים רק בתור 'ציווים הלכתיים' וערכים דתיים, הם לעולם לא יזכו למודעות אמיתית, ולכן בנקל הם יתפתו ויגררו, כי אין להם את הדבר הבסיסי ביותר.

פעם הבעל שם טוב תפס את עצמו והתחיל לדפוק את הראש שלו בגזע עץ. התלמידים שלו, רבי יעקב מפולאנה והמגיד ממזריטש נבהלו ושואלים אותו 'רבי, למה אתה דופק את הראש בעץ?' מה הוא ענה? מי שימנע את הגאולה הפרטית והכללית יהיו הרבנים בדור ההוא.

שירות לאומי זה בכלל דבר מיותר לגמרי. מוטב לסגור את המפעל הזה. הכספים והמשאבים שהמדינה מבזבזת על הדבר הזה גדולה לאין ערוך מהתועלת שצומחת ממנו. הכל בכדי ליצור 'שוויון' מזויף. עלה תאנה שמוטב לשרוף.

בכלל, מה בעצם ההבדל בין "דתייה" שקיבלה פטור בגלל שהיא דתיה וכרגע עסוקה בלהעיר הערות מיניות למתאם הפרוייקט שבא למשרד בו היא עושה את השירות הלאומי שלה (קבלי סקופ בלעדי - שירות לאומי הוא לא רק עבודה סיזיפית בבית חולים אלא יכול להתבצע גם במשרדי ממשלה נוחים או אפילו בגן ילדים חרדי בבעלות פרטית!) לבין "לא-דתייה" שקיבלה פטור מפני שהצהירה ברבנות שהיא שומרת שבת וכשרות וקיבלה שם מסמך חתום וכעת עסוקה בלהתמזמז עם חבר שלה בערב שבת-קודש? שתיהן קיבלו את אותו פטור, ושתיהן עוברות על חלק מתנאיו.

אבל כנראה ששכחתי את העיקר - שלפטור הזה אין שום קשר לדת, והוא סתם אתנן פוליטי. בגלל זה חבר כנסת מאחת ממפלגות היהודים-אמיתיים התעצבן שצה"ל מפעיל לחצים על בנות שהן לא-ממש-דתיות לבטל את הפטור המזויף שהוא ועסקניו כה טרחו להשיג להן.

קחי לדוגמה שתי בנות, לשתיהן יש מערכת אמונות שלא מסתדרת עם שירות צבאי - האחת היא פציפיסטית, והשניה היא שמרנית - משהו בין מה שמכונה "מסורתית" ל"דתייה".

לכאורה, החוק מאפשר לשתיהן להשתחרר מטעמי מצפון (כן, גם הפציפיסטית - מפתיע, נכון?.)

למעשה, הבחורה הפציפיסטית תצטרך לעבור תהליך משפטי ארוך ומשפיל למדי, במסגרתו יהיה עליה להוכיח באותות ובמופתים שהיא מתנגדת למלחמה, צבא ואלימות בערך מאז שעמדה על דעתה (התחפשת לחיילת בכיתה ז'? כנראה שזה מערער לך את הקייס!), היא תצטרך להתייצב מול ועדה של אנשי צבא ולבקש מהם להכיר בה כפציפיסטית (בוועדה לא יושב שום פציפיסט משום מה, ככה שזה בערך כמו לבקש מבנות שרוצות הצהרת-דתיות להיבחן ע"י כומר פרבוסלבי ששמו ולדימיר-בשר-חזיר) ורק אז אולי-אולי לקבל את הפטור. יש גם מסלול קצר יותר לפטור, של קב"ן, שגורר איתו את הכתם של פרופיל 21.)

הבחורה הפציפיסטית תוכל להשתחרר ע"י ועדת המצפון (לוקח המון זמן) או קב"ן (למרות שהיא לא אבנורמלית) ואז ללכת להתנדב בשירות לאומי. כנראה שאם היא תשתחרר על קב"ן זה לא יהיה במוסדות ממשלתיים מגניבים וכנראה שאפילו לא במערכת החינוך אלא בעבודה קשה בבית חולים.

הבחורה השמרנית נהנית מתנאים הרבה יותר נוחים. ביקור קצר במשרדי הרבנות (שכפי שהוכיחו כתבות מעריב לנוער כבר לפני 15 שנה - אפשר לבצע אותו גם כשאת עם תסרוקת פריקית, נזם באף ולובשת רק אוברול) בו היא תצהיר שהיא שומרת שבת וכשרות, תקבל טופס חתום, תביא את הטופס ללשכת הגיוס והופ - פטור חוקי ללא שום התניה מיוחדת.

לאחר שהבחורה השמרנית זכתה לפטור, היא יכולה להתנדב לשירות לאומי. כאן יש לה גם אפשרות לקבל פרס יפה על ההשתמטות שלה, ולהעביר שנה של "התנדבות" בגזילת פרנסתן של אמהות וסטודנטיות בעבודה כפקידה במשרד החוץ למשל. אם היא ממש שמרנית, היא יכולה גם לקבל את הסיוע והמענקים של בת שירות גם כשהיא עובדת בגן ילדים חרדי-פרטי, וזאת באותו הזמן שבעיתונות החרדית נאסר באיסור חמור לפרסם מודעות שקוראות לבנות לשרת בשירות לאומי (פעם התפרסמה מודעה כזו בטעות ב"יתד נאמן" ומיד גררה התנצלות בגלל הפגיעה ברגשות הציבור הקדוש.)

אבל כל זה לא חדש ולא מפתיע. כל מי שעיניו פקוחות בוודאי כבר שם לב למערך ההשתמטות המאורגן והמשומן שיש לקבוצת-לחץ מאוד מסוימת. לצבא יש את העוז לעשות "אבו עלי" על מישהי שהצהירה בכזב שהיא דתיה ויצאה ביום שישי (כן, לפעמים אכ"א שולחים חוקרים פרטיים), אבל אני עוד לא ראיתי בלשים שעוקבים אחרי בייניש שעובד בשחור בזמן שהוא אמור להיות בשל"ת למשל.

עכשיו רק צריך להציב בלשים במשרדי ממשלה, כדי לתפוס את כל הדתיות שלא התגייסו והלכו לשירות לאומי בגלל "הפריצות בצבא שלא תואמת את אורח חייהן" וכעת הן עוגבות על פקידים מזדקנים וחשקנים.

תיאורטית, קיימת הזכות לפטור משירות צבאי מטעמי דת ומצפון. אמנם אין לנו ממש בישראל כתות כמו הקוויקרים שנאסר עליהם לשאת נשק, אבל ברמה העקרונית, צה"ל והמחוקק מכירים בפציפיזם על רקע אמונות אישיות או קבוצתיות.

מבחינה מעשית, הפטור הזה מוענק לקבוצה אחת בלבד - בנות שאומרות שהן דתיות (לא בהכרח דתיות). אפילו לא לבנים דתיים (שנמנעים מגיוס ע"י שיטה שונה, חרדי שינסה להסתפק בהצהרה כמו זו של הבנות עלול למצוא לוכדי עריקים בביתו.)

לכאורה, דינו של פציפיסט אמור להיות כדינה של אותה בחורה שמצהירה ששירות בצבא אינו עולה בקנה אחד עם מערכת אמונותיה. יש אפילו ועדה שאמורה לבחון בקשות כאלו של פציפיסטים.

אלא מה, שמשום מה אני כמעט ולא שמעתי על פציפיסטים ששוחררו משירות מטעמי אמונה ומצפון. בין אם ע"י אימוץ כל מיני קריטריונים טהרניים-להפליא לגבי "מיהו פציפיסט" ובין אם בחיטוט בעבודות בית-ספר מכיתה ט' שמביעות תמיכה במהפכה הצרפתית, פציפיסטים לא זוכים להכרה המובטחת להם, ופציפיזם לא מהווה עילה לפטור משירות. רק סוג אחד של אמונות זוכה להכרת הצבא, כאמור.

לפיכך, כאשר פציפיסט מקבל פטור משירות צבאי, הוא לא מקבל אותו על רקע מצפונו, אלא בצורת פרופיל 21. אדם שמאמין שנשיאת נשק איננה מוסרית וכי אמונתו איננה מתירה לו לקחת חלק כלשהו בארגון שמטרתו המוצהרת היא הרג מאושר ע"י המדינה לא יכול להשתחרר על בסיס האמונה הזו ללא התיוג המכתים של "בלתי-כשיר-נפשית".

ופציפיסטים הם לא בהכרח פחדנים שיברחו מדם. באופן "מפתיע" ניתן למצוא המון פציפיסטים מוצהרים שמסרבים לשאת נשק או לקחת חלק בלחימה, אבל מסייעים כרופאים, פאראמדיקים וכו' לכל מיני חלכאים ונדכאים בפינות אלימות ואפלות של העולם - מקומות מבעיתים כל כך עד שגיבורי-המחסומים ופלס"רי-המעצרים שלנו היו נמלטים מהם בדמעות-שליש לו נדרשו לסגור שם שבת אחת.

בסין היו אומרים על כאלה שלמדו ולמדו את הזן בודהיזם וטרם הגיעו לדרך האמיתית והנכונה, שהלימוד שלהם מנצנץ וזורם בפיהם בהבנה שכלית, ולשונם צחה וחדה בכדי שיזכו בניצחונות - משול לבתי שימוש בנצבעו באדום עז. זה רק מוסיף לריח.

בכל מקרה, אני תמיד אומר שהאמת מתפשטת ומחלחלת גם למקומות הנמוכים ביותר ויכולה להיות מובנת גם בדיוטות התחתונות. אפשר לראות את זה בסרטים, בסדרות, בכל דבר ועניין יש מסרים רוחניים שמגלמים אמת גדולה יותר. גם משפטים עממיים במקרים מסוימים מהווים צמצום של אמת עמוקה וגדולה. בהרבה מאד רעיונות וספרים אפשר פשוט להוריד מהם את המליצה והמילים המרשימות והגאות דקדושה ולסכם אותום במשפט אחד.

בכל מקרה, אני לא פונה עם התגובות שלי לקהל הרחב. ואני בטח לא פונה לבני הישיבות ולאוהדי הרבנים. מי שמבין, אחלה. מי שלא, גם אחלה. שבת שלום ומי יתן ותלמד הרבה ותזכה לברר בירורים ולתקן עצות נפלאות בשבת הקדושה.

אסרה על בנות להתגייס לצבא. אסרה על ב-נ-ו-ת - לא על דתיות אלא על כל הבנות.

מי שחושב שהוא יותר חכם מהרבנים הראשיים- הוא כסיל.

שהיא ניסתה להתחיל איתך

מה לעשות.  לדעתי, כמו שהולם אמרה רק בלי הזילזול אלא באסרטיביות "לא מתאים שאתה אומר לי חמודה, אני לא חברה שלך". תהיי קשוחה. לא משחקים איתך. 

גם אם זה בנאדם מבוגר: "לא נעים לי שאתה קורא לי חמודה, אני מצפה שתפסיק עם זה".

חוץ מזה, יש לי שיווי משקל. 

אם כבר, אז "בוההווווו!" 

נ.ב. נכון שאתה בשמירה?

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>