יש דוסים באוניברסיטאות חילוניות ויש פחות דוסים גם במוסדות דתיים.

במוסד "איכותי ודתי" וגם באונ' חילונית - 

לדעתי יש למוסד הלימודים השפעה לא קטנה על הסטודנטים.

המרצים מעצבים תפיסת עולם, ולא רק במקצועות "ערכיים" כמו הוראה וכו. אלא גם בתארים כמו שאני למדתי (כלליים שלכאורה אין בהם חלקים דתיים).

לכי על דתי.

במאמר מוסגר - מכון לב וטל מובילים במקצועות שמלמדים בקנה מידה אונברסיטאי. הם ממש לא נחשבים לעוד מכללה עם ציונים ממוצעים.

1. לא ראיתי את המאמר, אני מאמין שזו פונקציה של חוסן נפשי ושל עמקות תורנית. אנשים אם תפיסות תורניות שטחיות יפלו בקלות רבה הרבה יותר מאשר אנשים בעלי תפיסות עמוקות. וכמו"כ מומלץ להיות נטוע במקום תורה מסוים.

2. ראשית כל, כל מקרה לגופו. שנית, יש בזה יתרון מסוים, של פתיחות ויכולת הכלה (תפיסתית) של העולם שבחוץ וחוסר ניתוק משאר העולם. ובדרך כלל המוסדות האלו טובים יותר...

מכון טל לא כזה איכותי... לא בליגה של שום אוניברסיטה שאת יכולה לחשוב עליה

תכלס בר אילן זה אוניברסיטה דתית בעלת צביון דתי, יש לה גם מדרשה וכו'.. היא ברמה גבוהה ונחשבת מאוד ועם זאת יש בה מגוון גדול של סטודנטים: דתיים, חילונים, חרדים, ערבים..

לא מרגישים ככה,

ז"א הצביון הדתי לא נראה להם כל כך בולט,

הפעילויות של האגודה לא מותאמות לציבור הדתי כלל

רוב החברות שלי התחילו ככאלה שבטוח ישימו כיסוי ראש מלא והיום לאחר שנה אם הן התחתנו הן הולכות עם חצי גיסוי/ סרט בלבד.

מכנסיים וכו..

לגבי איכות הלימודים- הבנתי שמכון טל נחשב ברמה האקדמית גבוה מאוד

באמת דילמה עבורי

כולנו אוהבים ליישר קו עם הסביבה, לטוב ולרע. לטוב - אנחנו לא נדחפים בתור לקופה, כי כל השאר לא נדחפים. לרע - כתוב בפרקי אבות: "התרחק משכן רע". הסביבה החילונית בהחלט משפיעה, ועוד איך. אף אחד לא רוצה להיות כבשה שחורה, ומכאן הדרך לכל מיני "פשרות" בתחום קיום המצוות ו/או בתחום ההשקפה היא קצרה. 

של התרופפות מול מקרים בודדים של התחזקות. כל הפלוגה הולכת ליום כיף, ואז החייל הדתי המצוי מתחיל לתרץ לעצמו תירוצים כדי לא להרגיש כבשה שחורה.

המורכבות היא להסביר את העניין של מחלוקת, אבל היו דברים יותר מסובכים:

1. קדושת ספרים.

2. שבת.

לימודים במקום לא דתי הם מורכבים. זה לא אומר שהם לא טובים, אבל הם דורשים ממך יותר. להכיל דעות שונות, להתמודד עם חברה לא צנועה ועוד ועוד. אם יש לך אפשרות ללמוד במקום שיחסוך ממך את ההתמודדויות האלה, ועדיין יש לך את התואר שתרצי- לדעתי כדאי לך ללכת על זה.

אבל מה שבטוח, שזה לא מעיד כלום על רמה תורנית של הסטודנט\ית. זה לא אשמתו שאין במוסד דתי את התואר שהוא מחפש, או שיש אבל לא בדיוק מה שהוא צריך....

אין הרבה מקומות באקדמיה שהם רק לדתיים. יש בעיקר מכללות לחינוך ואומנות, וגם מכון טל. (אל תיכנסו לדקויות, הגיוני שיש מכללות שאני לא מכירה. אומרת בכללי). אז זה שאת לומדת במקום לא דתי ממש לא מעיד על הרמה הדתית שלך. רק אומר שתצטרכי להתמודד עם יותר דברים.

בס"ד

אומר שדיי הייתי בהלם ולצערי אע"פ שאני משתדל להמנע משיחה אישית עם בנות שאיני מכיר היה לי מאוד לא קל.

כשהגעתי למקומות לימודים אקדמאיים מסוימים הרגשתי בסוג של אווירה כזאתי של כאילו אפשר להקל בשיחה וצחוק עם בנות ואני מאוד חושש שהדבר יהיה לי קשה. הייתי חסר ידיעת הקושי המיוחד והגדול מאוד מאוד שעלול להיות במקומות כאלה, קושי בדרגה אחרת מהחיים ה"רגילים".

לדוגמא פעם אחת שהייתי ביום פתוח באוניברסיטה מסוימת עד כמה שהשתדלתי להימנע ולהיזהר לא הצלחתי להימנע משיחה שאינה עניינית עם בת: תוך כדי ביקור בפקולטה מסוימת יצא לי לשוחח עם בת (אומנם דתית) על כל ההתלבטות שלי האם לבחור את תחום הלימודים הזה או אחר ושאיני יודע מה לבחור ללמוד ושאני מאוד מתלבט וחושש מלימודי תואר וכו'.

ברור לי שאם יש תארים שאפשר ללמוד אותם במסגרת חרדית עם בנים בלבד חייבים לבחור בכך אך הבעיה היא שלא לכל התארים יש מסגרת לימודים נפרדת.

זה נראה לי ממש ממש ממש בעיה ללמוד במקומות כאלה. וזה עוד בלי שהזכרתי עוד מצבים בעיתיים כמו לדוגמא שבמסגרת הלימודים יכולות להיות מרצות/מורות שאינן לבושות באופן צנוע.

לדעתי מאוד חשוב ללמוד במסלולים נפרדים.

ואם אדם(ובדיוק אותו הדבר לגבי בת) רוצה ללמוד רפואה לדוגמא ואין לו בררה כי אין מסלול נפרד - אז קודם שיברר עם עצמו אם הוא מספיק חזק ורציני למסלול מעורב וגם שייתחתן לפני זה.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.