עכשיו אני רואה שחזרתי על כמה מהדברים שאמרת..

חשוב ומעניין!

כל מיני גורמים שהיו במגע איתם במהלך החיים שלהם התנהגו איתם בכוחניות,
ולכן גם הם מתנהגים בכוחניות..

אני שואל:

יש סיכוי להשפיע על אנשים כאלה?

או שזה חסר סיכוי?

הסיכוי מאד מאד נמוך שמבחוץ יהיה אפשר להשפיע (לענ"ד)

בדרכים עקיפות אולי יש סיכוי..

אז אצלי דרך ההתמודדות מתחלקת לשניים:

1. אנשים שקרובים אליי -

אם יש להם סמכות מעליי, אוריד פרופיל כמעט תמיד. אם לא, אהיה אסרטיבית. לא ארד לרמה של שפה מלוכלכת ח"ו או איומים. אבל אגיד את האמת בפנים(לא ליד אנשים וכו) ואבהיר מה לא בסדר בהתנהגות שלו. ואם נעלבתי ממנו והוא צריך לבקש סליחה, לא אתעלם אלא אתן לו סולם וכו.

דווקא בגלל שהם קרובים אליי יהיה לי חשוב שהקשר איתם יהיה הכי פתוח ומאפשר השפעה. אפילו במחיר של וויכוחים. בתקווה שזה ישתפר.

2. אנשים שאני במגע איתם אבל הם לא קרובים -

פחות יהיה חשוב לי להשפיע עליהם. אוריד פרופיל אם זה לא מציק לי ואני לא מרגישה מושפלת מזה (מסוגלת לסבול בשקט ).  

ויש לי שיטות מהניסיון, מורה הנהיגה שלי היה טיפוס כוחני כזה. חוץ מהעוצמה המבהילה שבה הוא דיבר מידי פעם הוא היה גם שואג עליי אם ריחפתי (את לא נורמלית..היית הורגת אותנו עכשיו.. וכו').. קיצור, לא היה סיכוי שאחליף מורה כי כבר עשיתי הרבה שיעורים ורציתי לסיים. 

אז כל הנסיעה פשוט מפמפמת לעצמי בראש את המשפט "הוא לא צועק עליי זה הטון שלו, ככה הוא רגיל לדבר וזה לא קשור אליי"  ושוב "זה הטון שלו..". וזה משפיע. נכנסתי לאדישות כזאת מולו, אבל זה היה זמני.

ולא הייתי מתווכחת איתו אבל המילים "סליחה" ו"מתנצלת" (לא בושה בעיניי ואפילו משדרחוזק, ) היו שגורות על לשוני.. וזה גם השפיע עליו. פתאום הוא הרגיש שהוא סתם מתעצבן והיה משתתק יותר מהר אם הייתי אומרת משהו.

(המאמץ היה משתלם בסוף.. עברתי טסט ראשון מרוב פחד )

לסיכום, עם כל אדם כזה צריך לעשות את שיקול הדעת מהי דרך ההתמודדות שתיטיב איתך (ואם אכפת לך ממנו, אז שגם תיטיב איתו). לדעתי, אף פעם לא כדאי "ראש בראש" אלא בחוכמה ובנחישות להנמיך פרופיל/ לשים את הדברים על השולחן. 

נקודה חשובה אחרונה, תמיד צריך לחזק את הבטחון העצמי שלך מולם, את זו ששולטת על עצמה, הוא לא. את הטובה והחזקה בסיפור הזה וכו'

זהו. נראה לי זאת התגובה הארוכה ביותר בתולדותיי.. 

חושבת שחשוב לשמוע תמיד הערות. לפתוח נקודות מבט כדי לדייק את עצמי

בעיני חזק זה לא מי שמנסה להשתלט בכוחניות אלא בן אדם שיודע לעבור ניסיונות ולהישאר יציב ושמח יחסית

איך מתמודדים? כמובן רק עם יותר כוח. אין דרך אחרת. אני ממש לא אוהבת את העניין הזה ויש אנשים שמזהים את זה כחולשה ופותחים כוחניות שלהם ואז הם מקבלים חזרה. אחרת הם ישתלטו או ימררו את החיים. 

כמו שאמרה לי מישהי - תמיד צריך להחזיר גם אם תחטוף חזק. בפעם הבאה יחשבו פעמיים.

כמובן זה לא אומר שצריך להסתבך עם אנשים מסוכנים ולא עצה טובה לזוגיות. אבל במקרה של שכן או קרוב משפחה ברור שאין דרך אחרת. זה גם לטובתם, הם ילמדו שלא מרוויחים מיחס כוחני ואולי ינסו דרך אחרת. 

וברור שזה לא נעים. 

קצת מתלבטת. הייתה לי התמודדות מאוד קשה בתקופה האחרונה עם אדם "חזק" ש "שלט" בי.

בדיעבד, היום, אני מרגישה שאני שולטת במרחב האישי שלי. ונדמה לי שתמיד איפשהו הרגשתי כך.

אדם שפועל בצורה כוחנית הוא אדם חלש שלא מסוגל להשיג ולעשות דברים בזכות עצמו.

על פניו, בגלל שאנחנו חיים בעולם חומרי- הרבה דברים מתנגשים. איום זה איום, כוח זה כוח, וזה שובר את הרוח ומטעה...

אבל אדם חזק באמת ישכיל להבין שמדובר במגננה, בחולשה.

אני לא חושבת שזה משהו שיכול להעלם לגמריי. בסוף זה משהו מאוד פיזי שפוגע במקומות מאוד עמוקים בנפש, ביכולת שלך לבחור בעצמך ולהפעיל שיקול דעת, בחופש הפעולה שלך, בצרכים וברצונות שלך..

לפעמים יש לך בחירה לנתק. ואז כדאי לנתק. חד משמעית.

אבל לפעמים אי אפשר כל כך. (אפשר תמיד. אבל נניח ואחרי בירור מעמיק הגעת למסקנה שזה לא נכון לנתק)

אז צריך לעבוד על חוסן נפשי. וזה לא עניין כל  כך פשוט...

לדעת להציב גבולות, להיות אסרטיבי יותר, לא לקחת דברים אישית, להיות מחובר לצד השפוי והרגוע גם כשהצד הפגוע מאיים להפוך לך את כל היום.

הרבה עבודה.

אם צריך עזרה...אולי אצליח. אפילו רק אמפתיה.

השרשור הזה בא לי בדיוק בזמן!!

הכוחני שמשתמש בעוצמה משפטית או שלטונית חזק  הרבה יותר ויכול לרמוס את כולם.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן. 

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

לא מבין ת'שאלה