הטענה ש"כל שיטה נכנסת, מהרב שרלו" וכו' מעידה שהרבה זמן כבר לא שמעת או קראת דברים של הרב שרלו.  אין בכוונתי להיכנס לזה עכשיו, מפאת השעה ומפאת הפורום. 

ולא הבנתי את ה-<צ>, זה הרי היה תיאור מדויק (לצערי אני מכיר אותו על בשרי). 

הבעיה היא שעיקר האינטראקציה מתקיימת עם בחורים שזה עתה סיימו שיעורים א-ב... אז זה הרושם שמתקבל אצל ה'כופרים'. 

בכל מקרה - לא לזה התכוונתי בהודעה הראשונה (שנערכה מאז). יש הרבה המשתייכים לתת-המגזר חרד"ל שסבורים שההלכה ש*הם* מקיימים היא היחידה ואין בלתה, וממילא כל מי שמעז לפתוח סוגיות לדיון ולהגיע למסקנות אחרות מוגדר מבחינתם כמי שאינו שומר תו"מ, או אינו שומר *מספיק* תו"מ. והשרשור הזה הוא דוגמה נפלאה לכך. 

אני זוכר את האמבוש שעשו על הרב אבינר כשהוא העז להקל בהלכות נידה. 

זה תמיד 'מורכב יותר' (ברצינות, לא בציניות, למרות שאני בקושי מדבר שלא בציניות אי פעם). ובכל זאת יש דרך שבה עושים דברים, והדרך של לזרוק על מישהו עגבניות בשוק (גם אם 'רק' באופן מטאפורי) - היא בהמית ומגעילה. ובעיקר מייצגת, ומאד לא חד-פעמית. 

ואם אתה רוצה דוגמה נוספת - אז תחשוב על מה שעשו לרב סתו לפני הבחירות האחרונות לרבנות הראשית. 

אי-הסכמה (מאד מורכבת, ושאני מאד יכול להבין אותה) היתרגמה ישר לכך שהוא רפורמי למחצה, לשליש ולרביע (או לשלושת-רבעי), לפרסומים מכוערים ולהשתנה עליו מקילומטר. כמה מכובד. 

הבעיה מתחילה כשחושבים שמחלוקת בבית המדרש יכולה להיות חריפה עד כדי החרמות הדדיות ופסילת ספרים. 

זה כמו שתביא לי ראיה ממה שקורה בפונוביז' היום. זה ביזיון מוחלט, לא תורה ולא מחלוקת לשם שמים. 

ויצאתי עם כמה בנות שעשו צבא. כולן דוסות. פשוט מתת-מגזר שונה מהחרד"ל, כפי שציינו פה. 

בקיצור - גם המושג 'רמה דתית' הוא מגוון, וזה מאד תלוי מה אתה מחפש. 

אציין רק שפעם גם אני התנגדתי באופן עקרוני לשירות צבאי לבנות והיתה לי סטיגמה מאד ברורה לגבי מה אופי הבחורות שהולכות לצבא, עד שהתבדיתי. 

למקום בעייתי מאד מבחינה רוחנית.  אם ההגדרה שלך ל"דוסות" זה שהיא לא מדליקה אור בשבת למשל , אז בסדר.  אבל צניעות וצייתנות להלכה אין כאן. 

אבל מומלץ לבדוק את המציאות לפני שזורקים סיסמאות. אני מכיר את הבנות שאני מדבר עליהן, אתה לא. אתה יכול להמשיך להשמיץ בריש גלי אנשים שאתה לא מכיר, גם זה לא נראה לי הכי צייתנות הלכתית. אבל לבריאות. 

כי כתבתי את זה בהודעה קודמת ואז מחקתי (בהודעה שכתוב בה 'נערך'), אז אין לי כוונה להסביר את זה שוב. 

יש לך שני אופציות להתייחס לגשמיות.

או שכל העולם הזה הגשמי והמדהים גם החיצוני וגם הפנימי שהקב"ה נתן לנו זה ניסיון בלבד שצריך לעמוד בו.

או שהעולם הגשמי הוא טוב ואפשר להפיק ממנו מרגליות וכמובן עם יד על הדופק שהעולם בשבילך ולא אתה בשביל העולם.

האם או במילים אחרות האם העולם הזה חומרי כדי לנסות אותנו או לשמש אותנו כ'היכי תימצי' לעבודת ה'.

לבנות . חוסר הבנה מה זה תלמיד חכם שיכול לפסוק הוא הרסני.

ונכון ,גם בשרות לאומי לא הכל מותר. צריך הרבה שמירה להיכן הולכים.

תלמיד חכם שיכול לפסוק לא חייב להיות 'גדול הדור' ולא בטוח שהוא כפוף אליו. 

הוא כפוף לד' חלקי שו"ע. 

ולגבי גדול הדור - מי הוא? אם זה באופן כמותי - אזי כולנו צריכים להיות חרדים.

ואם זה קשור לחוכמה - על פי מה נמדדת חכמה? 

ובקשר לשאלה שנשאלה - מהיכרותי עם צה"ל העורפי הצבא כמו שהוא לא מקום לבנות דתיות כמו שהוא לא מקום לבנים דתיים (ולבן הניסיון הרבה יותר גדול - כמות הבנים העורפיים שיצאו/ חשבו לצאת עם בנות חילוניות גדול מאוד בתוכם בוגרי ישיבות ומכינות).

במצב הנתון יש תפקידים שחייבים בנות איכותיות (ולרוב הבנות הדתיות שמתגייסות הן איכותיות) ויש חוסר בתקנים.(עד כדי כך שיש מקומות שאם מצליחים לגייס בת דתייה זה תקן אקסטרה ומקבלים שתי בנות). אם מישהי הולכת לצבא כי היא חושבת שיש לה הכישורים והכוח לעמוד בנסיונות והתייעצה עם רב שמכיר אותה אשריה. היא עושה מצווה שאינה יכולה לעשות בידי אחרים וכמובן צריכה לשמור על ההלכה. אגב לפעמים העבודה לא שונה מבת שעובדת בהייטק או בשלל עבודות שנשים עובדות בהן כיום. אם היא הולכת לצבא נטו 'בשביל המדים' אז חבל וזה פסול. אם היא עושה שם תפקיד שהוא לא משמעותי אז שתלך לשירות לאומי. 

מעטפת מעין הסדר יש גם לבנות היום (על מעלותיה וחסרונותיה, כפי שציינת שגם הסדר איננו מעטפת מושלמת)...

וחוץ מזה - האמירה 'יש לבנים ואין לבנות' היא לא סיבה לומר לבנות לא ללכת לצבא, אלא להקים מסגרת מתאימה לבנות (בדיוק כמו שפעם גם 'הסדר' לא היה, עד שבאו כרם ביבנה או הרב עמיטל - מחלוקת מפורסמת - והקימו את המסגרת הזאת). 

שאומרות בפירוש שמי שמרגישה חזקה מספיק מותר לה ללכת לצבא. 

יש כמה פסיקות שונות זו מזו מתקופות שונות שיצאו על ידי רבנים ראשיים שונים..

מעצבן שמצטטים רק את הפסיקה שאוסרת.. 

אשמח לקבל קישורים לעוד.
אני לא פוסל על זה, אבל זה נראה לי משהו שצריך לברר בתפיסת עולם ובתפיסה החינוכית בפרט.
​

מה שכן - מי שזה באמת מטריד אותו ושמאמין לסטיגמות, כנראה באמת חבל על הזמן שלו (ושלה) אם יצא עם בחורה שעשתה צבא... 

אבל בכל מקרה, עברת על רוב הפוסקים שזו דעת הרוב?

אני לא עברתי על כולם, כי הלכות צניעות של לבוש נשים יותר שייך לנשים מאשר אליי אז אינני חוקר את הנושא לעומק...

אבל כן ראיתי את דברי הרב ליאור ולכאורה טעמו עמו, אם יש מכנס המיוחד לנשים כיצד זה שייך ל"לא ילבש"?

איזה משקל יש בכלל ל'החלטה' של 'מועצת הרבנות הראשית'? מי שם על הגוף הזה בכלל או שמע מה יש לו לומר מלבד בנושא גיוס בנות לצבא? 

מזה אלפיים שנה אין סנהדרין בעם ישראל, ורבנים פוסקים לקהילותיהם באופן עצמאי, וכך התרחש ומתרחש גם בארץ ישראל מאז חזרת עם ישראל לארצו ולריבונותו. 

אגב - יש כמה וכמה רבנים שלא מאד מחזיקים מהגוף הזה, ומתקשים להבין את העילה לקיומו...  

אלו מחויבויות יש לאנשים שאינם רואים בעצמם מחויבים לתורה צריכים להתחייב להחלטותיו של הגוף הזה?

וחוץ מזה שזו איננה טענה. אף אחד לא מחויב לשום דבר. מי שרוצה להתחייב למשהו - שיבושם לו. זה לא הופך את הגוף שהוא מתחייב אליו למשהו בעל משמעות כלשהי מבחינתי (בדיוק כמו שאני לא אשמע לפסיקות של האדמו"ר מצאנז רק כי יש כמה חסידים שסבורים שהוא 'מרא דאתרא' או גדול העולם. שיבושם להם, ועמי דעת אחרת בנושא; אני לא רואה סיבה של'רבנות הראשית' תהיה יותר סמכות מאשר לרב פלוני או אלמוני. מה נתן להם את הסמכות הזאת? לא ברור לי). 

וזה לא היה פיוטי. זה פשוט היה גיבוב של מושגים שאינם רלוונטיים. וכי בגלל הטייטל 'רב ראשי' אז פלוני אלמוני הופך ל'מרא דארעא ישראל' (ומהו בכלל התוקף של המושג הזה)? יש לך מושג אלו פוליטיקות מעורבות מאחורי בחינת הרבנים הראשיים? תודה רבה, אני מעדיף את רב הקהילה שלי.

אז צריך להתחיל לנסות ליצור מרא דארעא ישראל, כמו השו"ע לפחות.

כן, האדמור מצאז הוא מרא דאתרא בביה"כ שלו, אולי אפילו יותר מרבני קהילות בקהילות אחרות. זה לא קשור לגדול הדור או למושג מסטי אחר. 
והפוליטיקות האלו באמת בעיה. אז במקום להצטרף אליהם, אולי כדאי שנתחיל להעלים אותן מבית המדרש.
עם ישראל בארץ הוא דבר שונה מקהילה. זה צריך להיות-ומוכרח להיות ברמה התורנית.
חילוני מחויב לא לחלל שבת, בפקודה. האם מעלית שבת נחשבת חילול? ומה עם רמקול שבת? בשביל זה יש רבנות. ככה גם בכל מה שהיא פוסקת, והיא גם צריכה לדעת את מקומה. למיעוט ולריבוי.

לדעתי עיקר העניין הוא אומץ הלכתי ולא הקשבה של הציבור.

אם יהיו פוסקים שיראו יכולות, הציבור ירצה להקשיב להם וצא וראה לגבי מעמדו של הרב עובדיה בעולם הספרדי. הוא התחיל מספיקות שלו וממילא הציבור נמשך, לא צריך להתחיל בציות- לא זו הדרך ולא זו העיר.

לגבי דרך ההקשבה, לדעתי סנהדרין תקום מתוך בחירות דמוקרטיות בעם וככה אנשים יקשיבו להם

וזהזמנים שוניםמהיום, ונכון שגם הרב עובדיה היה בזמן שונה.

דווקא להימנע מפסיקה עיוורת וזה כולל פסיקה עיוורת אחרי הרבנות...

עוד אציין שלפי דעתי הקשבה עיוורת לרבנות, לא תגרום לרבנות לנסות להתקדם להיות סנהדרין כי זה יפגע במעמדם... ממילא אני לא הולך תמיד לפי הרבנות, כדי להדגיש שלא מדובר בסנהדרין!

(ולמקשים על כיצד רבנים יכולים לעשות טעויות כאלו בגלל פחד מאובדן חלק ממעמדם- שיעיינו בדרשות חז"ל על הגורמים לחטא המרגלים, ניתן לראות זאת בהקדמה השנייה ל"אם הבנים שמחה")

אתה מתכוון לחייל חילוני בצבא? אז הוא מחויב בכך רק במקומות ציבוריים, ומי שאומר לו מה מותר ומה אסור זה המפקד, לא הרבנות הראשית, ואם המפקד ממש ממש ממש אכפת לו אז הוא שואל את הרב של היחידה, ושם זה עוצר. ממש לא מגיע לרבנות הראשית, רחוק משם. אין שום נפקא מינא לגוף הזה למעשה. 

שאלת חידוש הסנהדרין גדולה עליי כעת; בכל מקרה הרבנות הראשית איננה סנהדרין ואיננה מתקרבת לשם (תראה לי מישהו שם שיודע יותר מעברית ויידיש במקרה הטוב, או ערבית אם הוא מגיע מהארצות הרלוונטיות). לא בוער לי גם 'מרא דארעא דישראל' ולא מבין למה שיבער למישהו. ועדיין, גם אם יש אידיאל כזה - זו לא סיבה להכפיף את עצמי ואת מה שאני חושב שנכון לפסיקה של מישהו אחר רק כי יש לו טייטל כזה או אחר. 

סליחה אם אני נשמע עצבני, אני עייף וזה לא קשור בכלל.סתם קוצר רוח.
אז גם בניית מקדש, גאולה בכלל. כי ככה זה כשיש מי שהוסמך והוטל עליו לפסוק. גם אם זה לא מוצא חן בעיני, למשל בשירת נשים. מה שנידון בבית המדרש צריך (לענ"ד) להדיין בבית המדרש בדיבוק חברים וחתירה לאמת ולא בתקיעת חרב בכניסה או פריצת גדר.
פעם הרבנות הייתה הבעיה המהותית היחידה שלי.

אף אחד לא תוקע חרב בכניסה לבית המדרש. אם כבר - אז ממסד כמו הרבנות הוא שתוקע חרב, כי הוא פשוט קובע וכביכול לא ניתן להתווכח יותר, כי הוא בעל הסמכות (שוב - כביכול, ולשיטתך בלבד). רבנים פוסקים אחרי שהם מלבנים את הסוגיות בבית המדרש ומחוצה לו, בדיבוק חברים ובחתירה לאמת. זו בדיוק הנקודה - גוף סמכותי והדאגה לסמכות שלו בהכרח מחייב ויתור על החתירה לאמת (סטטיסטית, לא ייתכן שה'אמת' תמיד תהיה עם הגוף הסמכותי רק מפני שהוא בעל הסמכות). 

מותר לך להישמע עצבני ואתה לא צריך להתנצל על זה. 

ולגבי צה"ל - הניתוח שלך את המציאות מאד לא מדויק. אם מישהו מחייב משהו זה הסכמי סטטוס קוו כאלו ואחרים בכנסת או מסמך רוח צה"ל. אפילו לרבנות הצבאית אין שיניים בצבא, ק"ו לרבנות הראשית, שאין שום קשר בינה לבין ההתנהלות בצבא. בפועל אף מפקד לא מחויב לשום דבר, והשאלה מה יקרה אם הוא יעבור על הפקודות הרלוונטיות בצבא תלויה באסרטיביות של החיילים ובמידה שהמג"ד מכבד דתיים. רבנים הם מחוץ לתחום בהקשר הזה לחלוטין. 

וגם שם זה חורה לי. [אמרתי חורה, כנראה שמותר ליל להיות עצבני;)]

חברים התכונתי לכל החברים. וואלה-הלוואי. ושוב:זה נאמר על כל הצצדים. אולי אני טועה, וסביר להניח שברוב זה כן בדיבוק, אבל הפוליטיקות שדברת עליהם, חלאס.(לא עליך זה נאמר, בכללי.)
בקשר לאמת: יש את רמת הלימוד ורמת המעשה. הם ממונים על המעשה והלימוד, ואנחנו על הלימוד והביצוע בפקודתם. אז אם הם טועים כדאי ש'הם' ו'אנחנו' נהיה אותו אחד. כי זו טעות של מישמייצג אותנו, של השליחים שלנו בתפקידי העם.

אני מתייחס לזה ברמת בית משפט. מה שקורה בפועל בגלל מפקדים זה הרבה פעמים לא מה שצריך להיות ולא מה שיוסכם על ידי העם. וסטטוס קוו זה תירוץ נחמד לזה שזה עדיין מה שמקובל עלינו ואנחנו לא משנים את המציאות. גם אם זה עדיין סתם וגם אם זה כי זהמה שבאמת אנחנומבינים שנכון כרגע.
דברתי בעיקר על הרבנות הצבאית, הפסקים שלה.
מסכים. לרבנות בקושי יש שיניים. עכשיו בא נדבר על זה: כמה אנחנו רואים ערך בלהתגייס אליה ומתייחסים לזה ככה? מכ"ש או מש"ק מודיעין-מה היינו מעדיפים? רבנות או אכ"א?
לתקן עולם וזה, גוי קדוש. זה שוב מתחבר לי עם מה שאמר הרבאריאל על זה שאנחנו ציבור ולא יחידים. צריך לעבוד כציבור.

אתה מניח מראש שהרבנות מייצגת אותנו, כי אמור להיות ממסד שייצג אותנו. אני אומר שזו זכות שלא מגיעה להם במצב הנוכחי, ולכן עד שהם לא יוכיחו את עצמם - אני לא רואה סיבה 'להשתגע' כדי ללכת אחר הפסיקות שלהם, בייחוד אם אינני מסכים איתן מצד האמת כפי שאני מבין אותה. ובטח כשיש רבנים שאני יכול לגבות את עצמי בדבריהם. 

חוץ מזה אני גם חולק על מה שטענת שעליהם מוטל הלימוד ועלינו הביצווע של פקודתם. אני משתדל לקיים את מצוות ה', ואת מצוותיו בלבד. אז יש תקנות חכמים שאני מקיים מדין 'לא תסור', אבל זו בדיוק הנקודה - שאין דין 'לא תסור' על הרבנות הראשית, שהיא חסרת כל מעמד הלכתי. 

בקיצור - הטענה שלי היא שייצוג זה מציאות, לא אידיאל. ואם בפועל אני לא מרגיש שהרבנות מייצגת אותי - אז היא לא. ולא משנה כמה תצעק שהיא אמורה לייצג. 

לא שאלתי עליך, שאלתי על הרבנים!
הכי בעליבת (בעל בית) שלי: דחיל רבאק, תשבו להחליט בניכם!
ולגבי הרבנות: בדיוק אותו דבר. אל תנצלו כח ואל תמחקו דעות. אבל זה לא מה שקרה פה, הרב גורן נראה לי היה הרבצ"ר כשזה נפסק ולשנות את זה זה לא קטן.

זה לא במצב אידיאלי, אנחנו מדרדרים את זה כבר שנים.

איני חושב שאם רבנים יושבים ו'מלבנים' ביניהם דברים אז אפשר להגיע להכרעה סופית חד משמעית. עובדה, הקונספט הזה נוסה כבר כמה פעמים בתולדות ישראל, ובכל זאת אם רצו הכרעה של שורה תחתונה אחת - מישהו היה צריך לעמוד עם חרב בכניסה לבית המדרש, או איים על תלמידי בית הלל, או להחרים את ר' אליעזר. 

כי אי אפשר להכריע ביושר ברוב, כי המדינה יכולה לקבל חוות דעת ממי שבא לה, ובמקרה הטוב זה יהיה כמו נבל ברשות התורה. במקרה הפחות טוב: לא יהודי בכלל.

הייתי אומר שגילית מקום חרפתי, אבל אני לא חושב שזו חרפה... כבר התנהלו בפורום 'צעירים מעל עשרים' דיונים על השאלה מה מגדיר את המדינה כ'יהודית', ואכן דעתי בנושא היא מאד מינימליסטית. 

כמו שזה לא מה מגדירמישהו כיהודי. זו אומנם נק' מוצא מינימלית, אבל השאלה אולי היא במה היא יהודית, במה אנו רוצים אותה כיהודית.

ואם זה מקדש בלי סנהדרים זה קצת כמו א"י ללא תורה, ולא חשבתי על זה הרבה-זו סתם אמירה שצריכה מחשבה.

מקבלים גיורים. ולא רק גיורי זרע ישראל, גם גיורים של אתיופים.

תודה רבה!
 

אבל זה לא אומר כלום על רמתה הדתית. כל אחת והמקום שלה, לא משנה אם הייתה בצבא או בש"ל.

מה שכן, בת שהולכת לצבא מכניסה את עצמה לסיכון.

אם ניקח את הניסיונות של ש"ל לעומת הניסיונות של צבא - ברור מה הרבה יותר גרוע.

נפילות יש גם פה וגם שם, אבל ברור שיהיו הרבה יותר בצבא.

לא בגלל החיכוך המתמיד עם חילונים. ממש לא.

בגלל החיכוך המתמיד עם בנים וחברה גברית. זה - גרוע, ואכמ"ל.

בת בצבא תהיה ע"פ רוב מוקפת בנים, עם הורמונים והכל.

כל בת (אפילו ברוריה אשת ר' מאיר) יכולה להיות מפותה.

היום יש קורסים שלמים ללמד את הבנים (אלה שמעוניינים בכך, ה' ירחם) איך לפתות בנות.

צריך קווים אדומים עבים מאד בכדי לא ליפול ברשת (הבנים לא חושבים שזה רע, לא מדובר בציידים אכזריים).

אין אפוטרופוס לעריות.

ולכן, מסכנה זו שחושבת שהיא שונה מכוווווולן ותשמור על עצמה.

כי מספיק נפילה אחת, ועולמה (הדתי) יחשך עליה.

זהו.

אמרתי את זה.

נישא תפילה לה' יתברך שייתן לכל אחד ואחת דעת לבחור נכון.

הבעיה היא שבצד השני היא קיימת ובצורה חזקה יותר.

להיות בן בעורפי מותר?? אתה חושב שבנות לא מתערבות אחת עם השניה 'מי תצליח להפיל את פלוני עם הכיפה?'

והיצר של הבנים מספיק גדול כדי ליפול. 

אז מה שאתה אומר אולי נכון אבל זה לא תשובה שיכולה להספיק. גם אם תגיד שאת הבנים צריכים או שזו המצווה שלהם גם את הבנות צריך וזו המצווה שלהן יש מקומות שלא יסתדרו בלי בנות בצה"ל. 

אז התשובה שצריכה להיות היא לא להוציא את הבנים/ הבנות מצה"ל אלא איך להתאים את צה"ל לבנים דתיים עורפיים ולבנות דתיות עורפיות.

גם אני הייתי עם בנות חילוניות ופיקדתי על בנות חילוניות שהיו הכי מתחשבות.

אבל אני מכיר את המערכת מקרוב ויודע שיש גם בנות שלא.

רק רציתי להגיד שלהגיד שבת דתיה שתלך לצבא מתמודדת עם קשיים זה לא תשובה כי גם בן דתי שהולך לצבא יכול להיתקל באותם קשיים ואפילו יותר קשים.

זה לא תקרא לזה איך שאתה רוצה. עובדות קבלן או התאמת הצבא. 

זו גם המצווה שלהן. הדבר היחיד שלא מצווה לבנות זה לחימה. כלה יוצאת מחופתה למלחמה - פעם זה היה לחלק מים היום כדי לאסוף מודיעין. 

ועדיין לא התמודדת עם השאלה של הבנים העורפיים.

בעיות של צניעות שלא תמצא אותם בקרבי. 

וקרבי יכול לעשות הסדר ולהיות בסביבה שיותר פשוט לשמור בה על הדת מה שעורפי לא יכול לעשות.

חוץ מהטירונות ברוב התפקידים העורפיים החשובים לבוא לצבא זה בדיוק כמו לבוא לעבודה.

הטענה הזו ש'אישה עוברת מרשות אביה לרשות לבעלה' ובגלל זה אסור לה ללכת לצבא היא כל כך מתחכמת וללא ביסוס שבד"כ לא יביאו אותה.

בעיות הצניעות יישארו אותן בעיות.

ולגבי ה'סביבה הדתית התומכת' במילים אחרות אתה שולל כמעט את כל התפקידים העורפיים למעט תפקידים שבמילים עדינות 'לא משהו' ולהרבה מאוד הם לא מתאימים וחוסמים להם כישורים. 

ד"א כיום המסגרות של הבנות הדתיות יותר תומכות מאשר המסגרות של הבנים.

אני כותב את זה מדם ליבי בתור קצין עורפי במודיעין במסלול ההסדר וראיתי הרבה מציאויות מורכבות שקל להגיד מבחוץ מה צריך ומה לא צריך לעשות. אבל המציאות ברובה אפורה.

אבל אתה לא יכול להגיד לבחור דתי לא לשרת בצה"ל כי רק כי הוא לא קרבי. או לשרת בצה"ל ו'להעביר' שנה וארבע/ שלוש שנים. זה לא דרישה הגיונית. זה שצה"ל לא 100% זה נכון. אבל בכל מקום שהוא לא ישיבה זה לא 100%.

וכן, כשבת דתייה מגיעה מהמסגרת הנכונה יש לה ליווי צמוד הרבה יותר מחייל דתי בייניש. כי במדרשות הבינו מה שעדיין לצערי לא הבינו בישיבות ההסדר. שאי אפשר לשלול את התפקידים אלא צריך לעשות את זה בצורה נכונה.

אבל זו לא חוכמה.

כן צריך לעשות צבא.

ואני חושב שכשאתה חי במציאות בה הצבא משפיע לך על הרבה תחומים בחיים, ובוחנים אותך איפה והאם שירתת בצבא.

וכשאני אומר שזו לא דרישה הגיונית אני מדבר לא אליך אלא על הרבנים הגדולים וראשי הישיבות שצריכים למצוא פתרון (כמו שמצאו פתרון של מחלקה נפרדת) ולא להגיד סוגרים הכל. כי זה ראש קטן.

ומאיפה אתה מביא את המידע שקרבי צריך יותר? אם לא היה חוסר בחיילים עורפים(בתפקידים מסויימים) אז ברור שעדיף לשבת ללמוד תורה (אם אתה לא יושב ללמוד תורה אז תלך לצבא בלי קשר).

נועדו בשביל האנשים.

אבל אני מדבר על האיכות. ברוב התפקידים שיש בנות דתיות בצבא - חיל האוויר ומודיעין חסרים כוח אדם איכותי.

וכבר כתבתי למעלה שבת דתיה =2 בנות בהמון מקומות כאלו מרוב שחסרות בנות.

תואר בגרות ופסיכומטרי לא דומה לצבא/ שירות לאומי. מעבר לעובדה שצריך אותך אם לא צריך אני מסכים שעדיף לשבת ללמוד תורה. אבל אם לא לומדים תורה זה דינא דמלכות וצריך לעשות.

אבל צריך אותך. בקרבי בטוח בגו'ב תלוי איפה. ודווקא התפקידים שבאמת נזקקים לכוח אדם שהביינשים/ הבנות הדתיות יכולים לאייש יש בהם בעיות. ולכן אני אומר שבמקום לברוח צריך לתת פתרונות. כמו שעשו עם הקרבים.

ביחידה הקרבית? כי שם זה שוב תפקיד מנהלי היקפי שכרוך בהמון זמן לבטלה. 

נראה לי שארץ השוקולד התכוון ליחידות מודיעין (שירתּי בחמ"ן, לכן אני מביא את הדוגמה שלי משם). בסיטואציות שיחידות כאלו מזמנות פיתוח של מערכת יחסים קרובה היא דבר שבהחלט אפשרי להימנע ממנו, ואני לא רואה כל מניעה שבת תגיע לשם (כפי שציינתי בהודעה קודמת - היו איתי בנות דוסות בבסיס). 

נכון לגבי כל קביעה קטגורית באשר היא, כולל הקביעה ש'בת שהולכת לצבא' בהכרח מוותרת על רמתהּ הרוחנית. וזה בדיוק מה שארץ השוקולד ואני ניסינו להבהיר. 

אני לא חושב שבחורה שעשתה צבא היא בהכרח בעלת רמה דתית נמוכה ממי שעשתה שירות לאומי. 

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

הרי אומרים שעם המן ירדו גם אמצעי טיפוח לנשים.

החיצוניות כן חשובה. במידת מה. זה מאוד נורמלי וטבעי - ההרגשה שלך. לא מדברים כאן על קיצוניות, שאגב, גם

זה לגיטימי לרצות, אתה צריך להכיר את עצמך.

יש נשים שמאוד מטפחות את עצמן, יש פחות ויש, בכלל לא. אולי מושבניקיות...? אבל אלו שלא, חושבת שהן במיעוט.

אולי אם הקשר יתהדק יותר ויותר ותרגישו יותר קרבה וכנות זה עם זו, יהיה מקום לתת מקום לכך שהיית רוצה (קצת?) אחרת.

איך לעשות זאת, איני יודעת באמת. אם התשובות כאן אינן מספקות אותך, אולי תתייעץ עם איש/אשה מקצועים יותר?

מאוד אגב ייתכן שאם הקשר מאוד יהיה טוב וקרוב, זה פחות יפריע לך. אבל בכל זאת, לא לדלג על זה, כי לפעמים,

בשעת מריבה (שלא תקרה חלילה אבל תמיד יש איזו מחלוקת קטנה...), אולי זה עלול לחזור ולהפריע.

במיוחד (סליחה סליחה סליחה), השיער בפנים. נראה לי.

כן.

לפעמים ויתור שכלי על משהו 'לא חשוב' גורר מחירים לאחר שנים.

שקורים הרבה פעמים בקשר, כי הרי אין  מישהו מושלם...

טיפ שנתנה יועצת נישואין.

הכותרת היתה: מן הזהירות, לא להיזהר יותר מדי.

כדאי לקרוא. בתחילה יש שם מודעות אירושין אחדות ואחר כך הטיפ שלה והמקרה שטיפלה בו

עם בחורה מקסימה שראתה יותר מדי...

המסר שלה שצריך ללמוד לעגל פינות. לא תמיד . היא אומרת שזו עבודה מאוד עדינה, אבל

חשובה.  ממליצה לקרוא את זה.

אגב, אין לי שום נגיעות בעניין. פשוט יש לפעמים טיפים טובים שמעניין וחשוב לקרוא

אותם. גם אני נתקלת בעין חדה מדי אצלי וגם אצל אחד הילדים שכבר למעלה מ30.

קשה.

לרגע לא חשבתי שיש לך נגיעות אישיות 💖

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

בחורה שחברותיה "הלבישו" אותה לפני הפגישה כי לדעתן היא הולכת ספורטיבית מידי ולא אלגנטי.

הבחור ה"מופגש" התלונן שהיא אלגנטית מדי. הוא לא אוהב את הסגנון הזה..... הוא מעדיף ספורטיבי....

לק"י

בשביל אנשים אחרים

בטח כשמדובר בכמה וכמה דברים. לא במשהו נקודתי ספציפי.

1.

נראה לי שהרצון לסגנון/מראה מסויים 'איך אני רוצה להיראות' מגיע משני צדדים.

א. רצון להרגיש מטופח/חפשי.

ב. רצון להראות XYZ בעיני אחרים.

מה קורה בהתנגשות?

תלוי מה חזק יותר. תלוי בטאקט, תלוי באישיות.

2.

גם הרצון להרגיש XYZ נבנה ברמה מסויימת ממה שהסביבה קובעת, זה בונה 'דימוי יופי/XYZ' מסויים.

3.

אני מכיר אנשים שהיו הולכים 'זרוק', עד שהם פגשו את האחת, וזה השתנה, וזה לא שהם 'מקריבים'. הם היו 'זרוקים' לא מסיבה עקרונית, אלא כי לא ראו בזה חשיבות, אבל אם זה חשוב לה אז זה בהחלט חשוב להם.

4.

כנראה שהיא מתארגנת לפני פגישה. גם אם לא 'שישה חדשים בשמן המור וכו'', ולא רק כדי להרשים, אלא מתוך רצון לכבד ולהרגיש רצויה. היא כנראה תשמח לשמוע הכוונה, במה היית שמח אם היא היתה משקיעה יותר, כי זה באמת חשוב לה.

איך אומרים את זה?

אולי לנצל 'הזדמנות' (מי היה מאמין שזו יכולה להיות הזדמנות) שיש לה הרבה שיער בפנים ולשאול אותה כבדרך אגב אם השיער לא מפריע לה, למה היא לא מעבירה אותו אחורה, ומשם להתגלגל.

הוא התכוון, עד כמה שהבנתי, לשיער הצומח ע  ל   הפנים...רק תאר לעצמך שהוא ישאל אותה למה היא לא מסיטה אותו אחורה.......

ויצאתי קצת גבר...
ייתכן שה בגלל שנפגשתי לא מזמן עם מישהישעפו לה שערות על הפנים כל הזמן ולא הבנתי איך זה לא מפריע לה.

בכל מקרה, אני לא נכד שלך.

סליחה על הפנייה אליך כאילו היית ילד - פגעתי בך. סליחה.

אבל אני דווקא מתפעלת מהנקיות, מהנפש הלא מקולקלת שלכם,

מזה שאינכם מעורים בכל מיני דברים לא נקיים (בלשון המעטה) מההצטדקויות

הרגישות המלוות שאלות או הרגשות והדרך העדינה והמהוססת להעלות אותן...

אבל באמת, לכנות בחור "מתוק" זה לא באמת לעניין. סליחה!

ולא יעזור אם אתנצל ואומר שבמידה מסויימת אתם בעיני

ילדים (ביחס אלי, בוודאי!) ולו בגלל שאתם בהתחלת

החיים, ושמורים, ודתיים - אני בגילכם הייתי במקום

אחר לגמרי. לדאבוני.

אז סליחה. באמת. אני אעשה תשובה על זה, בלי נדר.

אישה תיפגע מאוד אם יעירו לה על כך.

מלבד זאת - לרוב אישה שלא "מטפחת" את עצמה עושה זאת מבחירה, כך שלא יועיל לומר לה להשתנות. 

מחוסר מודעות, חינוך מסויים, וחושבת שכן אפשר להשתנות כשיש סיבה מספקת.

להסיר שיער מיותר, למרוח קצת מייקאפ, שפתון, וכו' - לא סוף העולם. (כשחוזרים

הביתה, מסירים באנחת רווחה את המסיכה  ושבים להיות עם פנים נקיות.

הרי לא הולכים לישון עם איפור. והבעל לא נמצא, יש לשער, כל היום

בבית, אז לקראת בואו...... לא נורא בכלל. אפשרי.

אז לא מתפקידו של הבחור שהיא יוצאת איתו לחנך אותה בעניין... זו צריכה להיות חברה או אישה בוגרת כלשהי שהיא בקשר איתה, לא שום גבר מכל סוג שהוא (גם לא בעל עתידי).

אבל לדעתי רוב הסיכויים שזה מבחירה מודעת, ואם לא מתאים לו הסגנון הזה - אז זה הזמן לחתוך, אם כל הצער...

לו מותר לרצות את זה, ולה מותר "להגיד" (גם אם זה רק בהתנהגות) שזה לא מתאים.

יש בנות שלא אוהבות את ההתעסקות הזאת וזה לא מתאים להן.

יש מקומות שבהם ניתוח פלסטי או בוטוקס זה בסיסי. מסכימה עם זה?

מה נחשב התעסקות מוגזמת ומה נחשב בסיסי תלויה בחברה, סדר עדיפויות בחיים ושלל גורמים כאלו, אין תשובה נכונה או נכונה. ולגיטימי לחלוטין לא לכסות את הפנים בשכבה עבה של צבע כל הזמן.

הפריעה לי ההנחה של התגובה שלך כאילו בחורה שלא מתחברת לדברים האלו צריכה לעשות את זה בכוח בשביל הבעל ולזלזל בהסתייגות שלה כ"לא סוף העולם" ו"לא נורא בכלל". ("כמה זריקות של בוטוקס זה לא נורא בכלל"?)

גם יש הבדל גדול בין בעל, לבחור שהיא יוצאת איתו חודש. דווקא עם הבעל בבית הפרטי שלהם היא לא חייבת להיות מוכנה לצילומי דוגמנות כל הזמן.

במיוחד שלא כל הגברים אוהבים דווקא את המראה המאופר, בחורה שזה לא מתאים  לה יכולה למצוא בחור שזה גם הסגנון שלו, ובא לציון גואל. בלי שום התחפשות מיותרת לשני הצדדים.

אחר כך, איך מגשרים את זה הלאה, זה נושא אחר.

איך אני חולה על בנות שלא שמות קצוץ על איך שהן נראות. בדרכ הן הכי יפות גם

וההכי חשוב- הבפנוכו שלהן צנוע ןיפה

בלי כל האגו והשיט

לפני שנים רבות מאוד, חי מלך ב...

לא לא. סליחה. 

אני מתחילה שוב:

לפני שנים הרבה, היתה לי חברה אמריקאית, ממוצא יווני.

דקה, קטנה, עם עור בצבע זית ושיער חלק ארוך ושחור וגם עיניים כהות.

היה לה חוש הומור ושמחת חיים..משהו.

בכל אופן, יום אחד שוחחנו והיא סיפרה לי שמישהו

הטיח בה:

"יש לך שפם!"

"נכון מאוד", ענתה, "אבל אני יכולה להוריד אותו, אבל אתה לא יכול לגדל שפם על הפנים החלקות שלך!"

בחורה בריאת נפש. 

ולכל אלה ואלו שיש וגם לאלה ואלו שאין,

שבוע טוב וחודש טוב!

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?