הטענה ש"כל שיטה נכנסת, מהרב שרלו" וכו' מעידה שהרבה זמן כבר לא שמעת או קראת דברים של הרב שרלו. אין בכוונתי להיכנס לזה עכשיו, מפאת השעה ומפאת הפורום.
ולא הבנתי את ה-<צ>, זה הרי היה תיאור מדויק (לצערי אני מכיר אותו על בשרי).
הבעיה היא שעיקר האינטראקציה מתקיימת עם בחורים שזה עתה סיימו שיעורים א-ב... אז זה הרושם שמתקבל אצל ה'כופרים'.
בכל מקרה - לא לזה התכוונתי בהודעה הראשונה (שנערכה מאז). יש הרבה המשתייכים לתת-המגזר חרד"ל שסבורים שההלכה ש*הם* מקיימים היא היחידה ואין בלתה, וממילא כל מי שמעז לפתוח סוגיות לדיון ולהגיע למסקנות אחרות מוגדר מבחינתם כמי שאינו שומר תו"מ, או אינו שומר *מספיק* תו"מ. והשרשור הזה הוא דוגמה נפלאה לכך.
אני זוכר את האמבוש שעשו על הרב אבינר כשהוא העז להקל בהלכות נידה.
זה תמיד 'מורכב יותר' (ברצינות, לא בציניות, למרות שאני בקושי מדבר שלא בציניות אי פעם). ובכל זאת יש דרך שבה עושים דברים, והדרך של לזרוק על מישהו עגבניות בשוק (גם אם 'רק' באופן מטאפורי) - היא בהמית ומגעילה. ובעיקר מייצגת, ומאד לא חד-פעמית.
ואם אתה רוצה דוגמה נוספת - אז תחשוב על מה שעשו לרב סתו לפני הבחירות האחרונות לרבנות הראשית.
אי-הסכמה (מאד מורכבת, ושאני מאד יכול להבין אותה) היתרגמה ישר לכך שהוא רפורמי למחצה, לשליש ולרביע (או לשלושת-רבעי), לפרסומים מכוערים ולהשתנה עליו מקילומטר. כמה מכובד.
הבעיה מתחילה כשחושבים שמחלוקת בבית המדרש יכולה להיות חריפה עד כדי החרמות הדדיות ופסילת ספרים.
זה כמו שתביא לי ראיה ממה שקורה בפונוביז' היום. זה ביזיון מוחלט, לא תורה ולא מחלוקת לשם שמים.
ויצאתי עם כמה בנות שעשו צבא. כולן דוסות. פשוט מתת-מגזר שונה מהחרד"ל, כפי שציינו פה.
בקיצור - גם המושג 'רמה דתית' הוא מגוון, וזה מאד תלוי מה אתה מחפש.
אציין רק שפעם גם אני התנגדתי באופן עקרוני לשירות צבאי לבנות והיתה לי סטיגמה מאד ברורה לגבי מה אופי הבחורות שהולכות לצבא, עד שהתבדיתי.
למקום בעייתי מאד מבחינה רוחנית. אם ההגדרה שלך ל"דוסות" זה שהיא לא מדליקה אור בשבת למשל , אז בסדר. אבל צניעות וצייתנות להלכה אין כאן.
אבל מומלץ לבדוק את המציאות לפני שזורקים סיסמאות. אני מכיר את הבנות שאני מדבר עליהן, אתה לא. אתה יכול להמשיך להשמיץ בריש גלי אנשים שאתה לא מכיר, גם זה לא נראה לי הכי צייתנות הלכתית. אבל לבריאות.
כי כתבתי את זה בהודעה קודמת ואז מחקתי (בהודעה שכתוב בה 'נערך'), אז אין לי כוונה להסביר את זה שוב.
יש לך שני אופציות להתייחס לגשמיות.
או שכל העולם הזה הגשמי והמדהים גם החיצוני וגם הפנימי שהקב"ה נתן לנו זה ניסיון בלבד שצריך לעמוד בו.
או שהעולם הגשמי הוא טוב ואפשר להפיק ממנו מרגליות וכמובן עם יד על הדופק שהעולם בשבילך ולא אתה בשביל העולם.
האם או במילים אחרות האם העולם הזה חומרי כדי לנסות אותנו או לשמש אותנו כ'היכי תימצי' לעבודת ה'.
).לבנות . חוסר הבנה מה זה תלמיד חכם שיכול לפסוק הוא הרסני.
ונכון ,גם בשרות לאומי לא הכל מותר. צריך הרבה שמירה להיכן הולכים.
*צועד*אחרונהתלמיד חכם שיכול לפסוק לא חייב להיות 'גדול הדור' ולא בטוח שהוא כפוף אליו.
הוא כפוף לד' חלקי שו"ע.
ולגבי גדול הדור - מי הוא? אם זה באופן כמותי - אזי כולנו צריכים להיות חרדים.
ואם זה קשור לחוכמה - על פי מה נמדדת חכמה?
ובקשר לשאלה שנשאלה - מהיכרותי עם צה"ל העורפי הצבא כמו שהוא לא מקום לבנות דתיות כמו שהוא לא מקום לבנים דתיים (ולבן הניסיון הרבה יותר גדול - כמות הבנים העורפיים שיצאו/ חשבו לצאת עם בנות חילוניות גדול מאוד בתוכם בוגרי ישיבות ומכינות).
במצב הנתון יש תפקידים שחייבים בנות איכותיות (ולרוב הבנות הדתיות שמתגייסות הן איכותיות) ויש חוסר בתקנים.(עד כדי כך שיש מקומות שאם מצליחים לגייס בת דתייה זה תקן אקסטרה ומקבלים שתי בנות). אם מישהי הולכת לצבא כי היא חושבת שיש לה הכישורים והכוח לעמוד בנסיונות והתייעצה עם רב שמכיר אותה אשריה. היא עושה מצווה שאינה יכולה לעשות בידי אחרים וכמובן צריכה לשמור על ההלכה. אגב לפעמים העבודה לא שונה מבת שעובדת בהייטק או בשלל עבודות שנשים עובדות בהן כיום. אם היא הולכת לצבא נטו 'בשביל המדים' אז חבל וזה פסול. אם היא עושה שם תפקיד שהוא לא משמעותי אז שתלך לשירות לאומי.
מעטפת מעין הסדר יש גם לבנות היום (על מעלותיה וחסרונותיה, כפי שציינת שגם הסדר איננו מעטפת מושלמת)...
וחוץ מזה - האמירה 'יש לבנים ואין לבנות' היא לא סיבה לומר לבנות לא ללכת לצבא, אלא להקים מסגרת מתאימה לבנות (בדיוק כמו שפעם גם 'הסדר' לא היה, עד שבאו כרם ביבנה או הרב עמיטל - מחלוקת מפורסמת - והקימו את המסגרת הזאת).
שאומרות בפירוש שמי שמרגישה חזקה מספיק מותר לה ללכת לצבא.
יש כמה פסיקות שונות זו מזו מתקופות שונות שיצאו על ידי רבנים ראשיים שונים..
מעצבן שמצטטים רק את הפסיקה שאוסרת..
אשמח לקבל קישורים לעוד.
אני לא פוסל על זה, אבל זה נראה לי משהו שצריך לברר בתפיסת עולם ובתפיסה החינוכית בפרט.
מה שכן - מי שזה באמת מטריד אותו ושמאמין לסטיגמות, כנראה באמת חבל על הזמן שלו (ושלה) אם יצא עם בחורה שעשתה צבא...
רב מג של מילים
אבל בכל מקרה, עברת על רוב הפוסקים שזו דעת הרוב?
אני לא עברתי על כולם, כי הלכות צניעות של לבוש נשים יותר שייך לנשים מאשר אליי אז אינני חוקר את הנושא לעומק...
אבל כן ראיתי את דברי הרב ליאור ולכאורה טעמו עמו, אם יש מכנס המיוחד לנשים כיצד זה שייך ל"לא ילבש"?
איזה משקל יש בכלל ל'החלטה' של 'מועצת הרבנות הראשית'? מי שם על הגוף הזה בכלל או שמע מה יש לו לומר מלבד בנושא גיוס בנות לצבא?
מזה אלפיים שנה אין סנהדרין בעם ישראל, ורבנים פוסקים לקהילותיהם באופן עצמאי, וכך התרחש ומתרחש גם בארץ ישראל מאז חזרת עם ישראל לארצו ולריבונותו.
אגב - יש כמה וכמה רבנים שלא מאד מחזיקים מהגוף הזה, ומתקשים להבין את העילה לקיומו...
אלו מחויבויות יש לאנשים שאינם רואים בעצמם מחויבים לתורה צריכים להתחייב להחלטותיו של הגוף הזה?
וחוץ מזה שזו איננה טענה. אף אחד לא מחויב לשום דבר. מי שרוצה להתחייב למשהו - שיבושם לו. זה לא הופך את הגוף שהוא מתחייב אליו למשהו בעל משמעות כלשהי מבחינתי (בדיוק כמו שאני לא אשמע לפסיקות של האדמו"ר מצאנז רק כי יש כמה חסידים שסבורים שהוא 'מרא דאתרא' או גדול העולם. שיבושם להם, ועמי דעת אחרת בנושא; אני לא רואה סיבה של'רבנות הראשית' תהיה יותר סמכות מאשר לרב פלוני או אלמוני. מה נתן להם את הסמכות הזאת? לא ברור לי).
וזה לא היה פיוטי. זה פשוט היה גיבוב של מושגים שאינם רלוונטיים. וכי בגלל הטייטל 'רב ראשי' אז פלוני אלמוני הופך ל'מרא דארעא ישראל' (ומהו בכלל התוקף של המושג הזה)? יש לך מושג אלו פוליטיקות מעורבות מאחורי בחינת הרבנים הראשיים? תודה רבה, אני מעדיף את רב הקהילה שלי.
אז צריך להתחיל לנסות ליצור מרא דארעא ישראל, כמו השו"ע לפחות.
כן, האדמור מצאז הוא מרא דאתרא בביה"כ שלו, אולי אפילו יותר מרבני קהילות בקהילות אחרות. זה לא קשור לגדול הדור או למושג מסטי אחר.
והפוליטיקות האלו באמת בעיה. אז במקום להצטרף אליהם, אולי כדאי שנתחיל להעלים אותן מבית המדרש.
עם ישראל בארץ הוא דבר שונה מקהילה. זה צריך להיות-ומוכרח להיות ברמה התורנית.
חילוני מחויב לא לחלל שבת, בפקודה. האם מעלית שבת נחשבת חילול? ומה עם רמקול שבת? בשביל זה יש רבנות. ככה גם בכל מה שהיא פוסקת, והיא גם צריכה לדעת את מקומה. למיעוט ולריבוי.
לדעתי עיקר העניין הוא אומץ הלכתי ולא הקשבה של הציבור.
אם יהיו פוסקים שיראו יכולות, הציבור ירצה להקשיב להם וצא וראה לגבי מעמדו של הרב עובדיה בעולם הספרדי. הוא התחיל מספיקות שלו וממילא הציבור נמשך, לא צריך להתחיל בציות- לא זו הדרך ולא זו העיר.
לגבי דרך ההקשבה, לדעתי סנהדרין תקום מתוך בחירות דמוקרטיות בעם וככה אנשים יקשיבו להם
וזהזמנים שוניםמהיום, ונכון שגם הרב עובדיה היה בזמן שונה.
דווקא להימנע מפסיקה עיוורת וזה כולל פסיקה עיוורת אחרי הרבנות...
עוד אציין שלפי דעתי הקשבה עיוורת לרבנות, לא תגרום לרבנות לנסות להתקדם להיות סנהדרין כי זה יפגע במעמדם... ממילא אני לא הולך תמיד לפי הרבנות, כדי להדגיש שלא מדובר בסנהדרין!
(ולמקשים על כיצד רבנים יכולים לעשות טעויות כאלו בגלל פחד מאובדן חלק ממעמדם- שיעיינו בדרשות חז"ל על הגורמים לחטא המרגלים, ניתן לראות זאת בהקדמה השנייה ל"אם הבנים שמחה")
אתה מתכוון לחייל חילוני בצבא? אז הוא מחויב בכך רק במקומות ציבוריים, ומי שאומר לו מה מותר ומה אסור זה המפקד, לא הרבנות הראשית, ואם המפקד ממש ממש ממש אכפת לו אז הוא שואל את הרב של היחידה, ושם זה עוצר. ממש לא מגיע לרבנות הראשית, רחוק משם. אין שום נפקא מינא לגוף הזה למעשה.
שאלת חידוש הסנהדרין גדולה עליי כעת; בכל מקרה הרבנות הראשית איננה סנהדרין ואיננה מתקרבת לשם (תראה לי מישהו שם שיודע יותר מעברית ויידיש במקרה הטוב, או ערבית אם הוא מגיע מהארצות הרלוונטיות). לא בוער לי גם 'מרא דארעא דישראל' ולא מבין למה שיבער למישהו. ועדיין, גם אם יש אידיאל כזה - זו לא סיבה להכפיף את עצמי ואת מה שאני חושב שנכון לפסיקה של מישהו אחר רק כי יש לו טייטל כזה או אחר.
סליחה אם אני נשמע עצבני, אני עייף וזה לא קשור בכלל.סתם קוצר רוח.
אז גם בניית מקדש, גאולה בכלל. כי ככה זה כשיש מי שהוסמך והוטל עליו לפסוק. גם אם זה לא מוצא חן בעיני, למשל בשירת נשים. מה שנידון בבית המדרש צריך (לענ"ד) להדיין בבית המדרש בדיבוק חברים וחתירה לאמת ולא בתקיעת חרב בכניסה או פריצת גדר.
פעם הרבנות הייתה הבעיה המהותית היחידה שלי.
אף אחד לא תוקע חרב בכניסה לבית המדרש. אם כבר - אז ממסד כמו הרבנות הוא שתוקע חרב, כי הוא פשוט קובע וכביכול לא ניתן להתווכח יותר, כי הוא בעל הסמכות (שוב - כביכול, ולשיטתך בלבד). רבנים פוסקים אחרי שהם מלבנים את הסוגיות בבית המדרש ומחוצה לו, בדיבוק חברים ובחתירה לאמת. זו בדיוק הנקודה - גוף סמכותי והדאגה לסמכות שלו בהכרח מחייב ויתור על החתירה לאמת (סטטיסטית, לא ייתכן שה'אמת' תמיד תהיה עם הגוף הסמכותי רק מפני שהוא בעל הסמכות).
מותר לך להישמע עצבני ואתה לא צריך להתנצל על זה.
ולגבי צה"ל - הניתוח שלך את המציאות מאד לא מדויק. אם מישהו מחייב משהו זה הסכמי סטטוס קוו כאלו ואחרים בכנסת או מסמך רוח צה"ל. אפילו לרבנות הצבאית אין שיניים בצבא, ק"ו לרבנות הראשית, שאין שום קשר בינה לבין ההתנהלות בצבא. בפועל אף מפקד לא מחויב לשום דבר, והשאלה מה יקרה אם הוא יעבור על הפקודות הרלוונטיות בצבא תלויה באסרטיביות של החיילים ובמידה שהמג"ד מכבד דתיים. רבנים הם מחוץ לתחום בהקשר הזה לחלוטין.
וגם שם זה חורה לי. [אמרתי חורה, כנראה שמותר ליל להיות עצבני;)]
חברים התכונתי לכל החברים. וואלה-הלוואי. ושוב:זה נאמר על כל הצצדים. אולי אני טועה, וסביר להניח שברוב זה כן בדיבוק, אבל הפוליטיקות שדברת עליהם, חלאס.(לא עליך זה נאמר, בכללי.)
בקשר לאמת: יש את רמת הלימוד ורמת המעשה. הם ממונים על המעשה והלימוד, ואנחנו על הלימוד והביצוע בפקודתם. אז אם הם טועים כדאי ש'הם' ו'אנחנו' נהיה אותו אחד. כי זו טעות של מישמייצג אותנו, של השליחים שלנו בתפקידי העם.
אני מתייחס לזה ברמת בית משפט. מה שקורה בפועל בגלל מפקדים זה הרבה פעמים לא מה שצריך להיות ולא מה שיוסכם על ידי העם. וסטטוס קוו זה תירוץ נחמד לזה שזה עדיין מה שמקובל עלינו ואנחנו לא משנים את המציאות. גם אם זה עדיין סתם וגם אם זה כי זהמה שבאמת אנחנומבינים שנכון כרגע.
דברתי בעיקר על הרבנות הצבאית, הפסקים שלה.
מסכים. לרבנות בקושי יש שיניים. עכשיו בא נדבר על זה: כמה אנחנו רואים ערך בלהתגייס אליה ומתייחסים לזה ככה? מכ"ש או מש"ק מודיעין-מה היינו מעדיפים? רבנות או אכ"א?
לתקן עולם וזה, גוי קדוש. זה שוב מתחבר לי עם מה שאמר הרבאריאל על זה שאנחנו ציבור ולא יחידים. צריך לעבוד כציבור.
אתה מניח מראש שהרבנות מייצגת אותנו, כי אמור להיות ממסד שייצג אותנו. אני אומר שזו זכות שלא מגיעה להם במצב הנוכחי, ולכן עד שהם לא יוכיחו את עצמם - אני לא רואה סיבה 'להשתגע' כדי ללכת אחר הפסיקות שלהם, בייחוד אם אינני מסכים איתן מצד האמת כפי שאני מבין אותה. ובטח כשיש רבנים שאני יכול לגבות את עצמי בדבריהם.
חוץ מזה אני גם חולק על מה שטענת שעליהם מוטל הלימוד ועלינו הביצווע של פקודתם. אני משתדל לקיים את מצוות ה', ואת מצוותיו בלבד. אז יש תקנות חכמים שאני מקיים מדין 'לא תסור', אבל זו בדיוק הנקודה - שאין דין 'לא תסור' על הרבנות הראשית, שהיא חסרת כל מעמד הלכתי.
בקיצור - הטענה שלי היא שייצוג זה מציאות, לא אידיאל. ואם בפועל אני לא מרגיש שהרבנות מייצגת אותי - אז היא לא. ולא משנה כמה תצעק שהיא אמורה לייצג.
לא שאלתי עליך, שאלתי על הרבנים!
הכי בעליבת (בעל בית) שלי: דחיל רבאק, תשבו להחליט בניכם!
ולגבי הרבנות: בדיוק אותו דבר. אל תנצלו כח ואל תמחקו דעות. אבל זה לא מה שקרה פה, הרב גורן נראה לי היה הרבצ"ר כשזה נפסק ולשנות את זה זה לא קטן.
זה לא במצב אידיאלי, אנחנו מדרדרים את זה כבר שנים.
איני חושב שאם רבנים יושבים ו'מלבנים' ביניהם דברים אז אפשר להגיע להכרעה סופית חד משמעית. עובדה, הקונספט הזה נוסה כבר כמה פעמים בתולדות ישראל, ובכל זאת אם רצו הכרעה של שורה תחתונה אחת - מישהו היה צריך לעמוד עם חרב בכניסה לבית המדרש, או איים על תלמידי בית הלל, או להחרים את ר' אליעזר.
כי אי אפשר להכריע ביושר ברוב, כי המדינה יכולה לקבל חוות דעת ממי שבא לה, ובמקרה הטוב זה יהיה כמו נבל ברשות התורה. במקרה הפחות טוב: לא יהודי בכלל.
הייתי אומר שגילית מקום חרפתי, אבל אני לא חושב שזו חרפה... כבר התנהלו בפורום 'צעירים מעל עשרים' דיונים על השאלה מה מגדיר את המדינה כ'יהודית', ואכן דעתי בנושא היא מאד מינימליסטית.
כמו שזה לא מה מגדירמישהו כיהודי. זו אומנם נק' מוצא מינימלית, אבל השאלה אולי היא במה היא יהודית, במה אנו רוצים אותה כיהודית.
ואם זה מקדש בלי סנהדרים זה קצת כמו א"י ללא תורה, ולא חשבתי על זה הרבה-זו סתם אמירה שצריכה מחשבה.
מקבלים גיורים. ולא רק גיורי זרע ישראל, גם גיורים של אתיופים.
תודה רבה!
אורח כלשהואבל זה לא אומר כלום על רמתה הדתית. כל אחת והמקום שלה, לא משנה אם הייתה בצבא או בש"ל.
מה שכן, בת שהולכת לצבא מכניסה את עצמה לסיכון.
אם ניקח את הניסיונות של ש"ל לעומת הניסיונות של צבא - ברור מה הרבה יותר גרוע.
נפילות יש גם פה וגם שם, אבל ברור שיהיו הרבה יותר בצבא.
לא בגלל החיכוך המתמיד עם חילונים. ממש לא.
בגלל החיכוך המתמיד עם בנים וחברה גברית. זה - גרוע, ואכמ"ל.
בת בצבא תהיה ע"פ רוב מוקפת בנים, עם הורמונים והכל.
כל בת (אפילו ברוריה אשת ר' מאיר) יכולה להיות מפותה.
היום יש קורסים שלמים ללמד את הבנים (אלה שמעוניינים בכך, ה' ירחם) איך לפתות בנות.
צריך קווים אדומים עבים מאד בכדי לא ליפול ברשת (הבנים לא חושבים שזה רע, לא מדובר בציידים אכזריים).
אין אפוטרופוס לעריות.
ולכן, מסכנה זו שחושבת שהיא שונה מכוווווולן ותשמור על עצמה.
כי מספיק נפילה אחת, ועולמה (הדתי) יחשך עליה.
זהו.
אמרתי את זה.
נישא תפילה לה' יתברך שייתן לכל אחד ואחת דעת לבחור נכון.
הבעיה היא שבצד השני היא קיימת ובצורה חזקה יותר.
להיות בן בעורפי מותר?? אתה חושב שבנות לא מתערבות אחת עם השניה 'מי תצליח להפיל את פלוני עם הכיפה?'
והיצר של הבנים מספיק גדול כדי ליפול.
אז מה שאתה אומר אולי נכון אבל זה לא תשובה שיכולה להספיק. גם אם תגיד שאת הבנים צריכים או שזו המצווה שלהם גם את הבנות צריך וזו המצווה שלהן יש מקומות שלא יסתדרו בלי בנות בצה"ל.
אז התשובה שצריכה להיות היא לא להוציא את הבנים/ הבנות מצה"ל אלא איך להתאים את צה"ל לבנים דתיים עורפיים ולבנות דתיות עורפיות.
גם אני הייתי עם בנות חילוניות ופיקדתי על בנות חילוניות שהיו הכי מתחשבות.
אבל אני מכיר את המערכת מקרוב ויודע שיש גם בנות שלא.
רק רציתי להגיד שלהגיד שבת דתיה שתלך לצבא מתמודדת עם קשיים זה לא תשובה כי גם בן דתי שהולך לצבא יכול להיתקל באותם קשיים ואפילו יותר קשים.
זה לא תקרא לזה איך שאתה רוצה. עובדות קבלן או התאמת הצבא.
זו גם המצווה שלהן. הדבר היחיד שלא מצווה לבנות זה לחימה. כלה יוצאת מחופתה למלחמה - פעם זה היה לחלק מים היום כדי לאסוף מודיעין.
ועדיין לא התמודדת עם השאלה של הבנים העורפיים.
רק בין לבין..)בעיות של צניעות שלא תמצא אותם בקרבי.
וקרבי יכול לעשות הסדר ולהיות בסביבה שיותר פשוט לשמור בה על הדת מה שעורפי לא יכול לעשות.
חוץ מהטירונות ברוב התפקידים העורפיים החשובים לבוא לצבא זה בדיוק כמו לבוא לעבודה.
הטענה הזו ש'אישה עוברת מרשות אביה לרשות לבעלה' ובגלל זה אסור לה ללכת לצבא היא כל כך מתחכמת וללא ביסוס שבד"כ לא יביאו אותה.
בעיות הצניעות יישארו אותן בעיות.
ולגבי ה'סביבה הדתית התומכת' במילים אחרות אתה שולל כמעט את כל התפקידים העורפיים למעט תפקידים שבמילים עדינות 'לא משהו' ולהרבה מאוד הם לא מתאימים וחוסמים להם כישורים.
ד"א כיום המסגרות של הבנות הדתיות יותר תומכות מאשר המסגרות של הבנים.
אני כותב את זה מדם ליבי בתור קצין עורפי במודיעין במסלול ההסדר וראיתי הרבה מציאויות מורכבות שקל להגיד מבחוץ מה צריך ומה לא צריך לעשות. אבל המציאות ברובה אפורה.
אבל אתה לא יכול להגיד לבחור דתי לא לשרת בצה"ל כי רק כי הוא לא קרבי. או לשרת בצה"ל ו'להעביר' שנה וארבע/ שלוש שנים. זה לא דרישה הגיונית. זה שצה"ל לא 100% זה נכון. אבל בכל מקום שהוא לא ישיבה זה לא 100%.
וכן, כשבת דתייה מגיעה מהמסגרת הנכונה יש לה ליווי צמוד הרבה יותר מחייל דתי בייניש. כי במדרשות הבינו מה שעדיין לצערי לא הבינו בישיבות ההסדר. שאי אפשר לשלול את התפקידים אלא צריך לעשות את זה בצורה נכונה.
אבל זו לא חוכמה.
כן צריך לעשות צבא.
ואני חושב שכשאתה חי במציאות בה הצבא משפיע לך על הרבה תחומים בחיים, ובוחנים אותך איפה והאם שירתת בצבא.
וכשאני אומר שזו לא דרישה הגיונית אני מדבר לא אליך אלא על הרבנים הגדולים וראשי הישיבות שצריכים למצוא פתרון (כמו שמצאו פתרון של מחלקה נפרדת) ולא להגיד סוגרים הכל. כי זה ראש קטן.
ומאיפה אתה מביא את המידע שקרבי צריך יותר? אם לא היה חוסר בחיילים עורפים(בתפקידים מסויימים) אז ברור שעדיף לשבת ללמוד תורה (אם אתה לא יושב ללמוד תורה אז תלך לצבא בלי קשר).
נועדו בשביל האנשים.
אבל אני מדבר על האיכות. ברוב התפקידים שיש בנות דתיות בצבא - חיל האוויר ומודיעין חסרים כוח אדם איכותי.
וכבר כתבתי למעלה שבת דתיה =2 בנות בהמון מקומות כאלו מרוב שחסרות בנות.
תואר בגרות ופסיכומטרי לא דומה לצבא/ שירות לאומי. מעבר לעובדה שצריך אותך אם לא צריך אני מסכים שעדיף לשבת ללמוד תורה. אבל אם לא לומדים תורה זה דינא דמלכות וצריך לעשות.
אבל צריך אותך. בקרבי בטוח בגו'ב תלוי איפה. ודווקא התפקידים שבאמת נזקקים לכוח אדם שהביינשים/ הבנות הדתיות יכולים לאייש יש בהם בעיות. ולכן אני אומר שבמקום לברוח צריך לתת פתרונות. כמו שעשו עם הקרבים.
ביחידה הקרבית? כי שם זה שוב תפקיד מנהלי היקפי שכרוך בהמון זמן לבטלה.
נראה לי שארץ השוקולד התכוון ליחידות מודיעין (שירתּי בחמ"ן, לכן אני מביא את הדוגמה שלי משם). בסיטואציות שיחידות כאלו מזמנות פיתוח של מערכת יחסים קרובה היא דבר שבהחלט אפשרי להימנע ממנו, ואני לא רואה כל מניעה שבת תגיע לשם (כפי שציינתי בהודעה קודמת - היו איתי בנות דוסות בבסיס).
נכון לגבי כל קביעה קטגורית באשר היא, כולל הקביעה ש'בת שהולכת לצבא' בהכרח מוותרת על רמתהּ הרוחנית. וזה בדיוק מה שארץ השוקולד ואני ניסינו להבהיר.
אני לא חושב שבחורה שעשתה צבא היא בהכרח בעלת רמה דתית נמוכה ממי שעשתה שירות לאומי.
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.
עשית א' ב' ג' - אתה דתי.
לא עשית - אתה לא.
עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"
לא עשית - אתה לא.
אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.
מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.
בכל מקרה, לגופו של עניין
אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.
ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?
יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.
לא נתקלתי בזה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אך אני לא הייתי לוקח אותן
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
המנטליות כן
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!
זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.
לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.
וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.
בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -
אז כן.
אם ההפך,
לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -
ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?
אני בורחחח!!!!
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
זה לא קשה
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נוגע, לא נוגעהאם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..
או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.
הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק 
אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות
זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.
אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)
למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
כל כך יפה ונכון! תודה!
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
