הטענה ש"כל שיטה נכנסת, מהרב שרלו" וכו' מעידה שהרבה זמן כבר לא שמעת או קראת דברים של הרב שרלו.  אין בכוונתי להיכנס לזה עכשיו, מפאת השעה ומפאת הפורום. 

ולא הבנתי את ה-<צ>, זה הרי היה תיאור מדויק (לצערי אני מכיר אותו על בשרי). 

הבעיה היא שעיקר האינטראקציה מתקיימת עם בחורים שזה עתה סיימו שיעורים א-ב... אז זה הרושם שמתקבל אצל ה'כופרים'. 

בכל מקרה - לא לזה התכוונתי בהודעה הראשונה (שנערכה מאז). יש הרבה המשתייכים לתת-המגזר חרד"ל שסבורים שההלכה ש*הם* מקיימים היא היחידה ואין בלתה, וממילא כל מי שמעז לפתוח סוגיות לדיון ולהגיע למסקנות אחרות מוגדר מבחינתם כמי שאינו שומר תו"מ, או אינו שומר *מספיק* תו"מ. והשרשור הזה הוא דוגמה נפלאה לכך. 

אני זוכר את האמבוש שעשו על הרב אבינר כשהוא העז להקל בהלכות נידה. 

זה תמיד 'מורכב יותר' (ברצינות, לא בציניות, למרות שאני בקושי מדבר שלא בציניות אי פעם). ובכל זאת יש דרך שבה עושים דברים, והדרך של לזרוק על מישהו עגבניות בשוק (גם אם 'רק' באופן מטאפורי) - היא בהמית ומגעילה. ובעיקר מייצגת, ומאד לא חד-פעמית. 

ואם אתה רוצה דוגמה נוספת - אז תחשוב על מה שעשו לרב סתו לפני הבחירות האחרונות לרבנות הראשית. 

אי-הסכמה (מאד מורכבת, ושאני מאד יכול להבין אותה) היתרגמה ישר לכך שהוא רפורמי למחצה, לשליש ולרביע (או לשלושת-רבעי), לפרסומים מכוערים ולהשתנה עליו מקילומטר. כמה מכובד. 

הבעיה מתחילה כשחושבים שמחלוקת בבית המדרש יכולה להיות חריפה עד כדי החרמות הדדיות ופסילת ספרים. 

זה כמו שתביא לי ראיה ממה שקורה בפונוביז' היום. זה ביזיון מוחלט, לא תורה ולא מחלוקת לשם שמים. 

ויצאתי עם כמה בנות שעשו צבא. כולן דוסות. פשוט מתת-מגזר שונה מהחרד"ל, כפי שציינו פה. 

בקיצור - גם המושג 'רמה דתית' הוא מגוון, וזה מאד תלוי מה אתה מחפש. 

אציין רק שפעם גם אני התנגדתי באופן עקרוני לשירות צבאי לבנות והיתה לי סטיגמה מאד ברורה לגבי מה אופי הבחורות שהולכות לצבא, עד שהתבדיתי. 

למקום בעייתי מאד מבחינה רוחנית.  אם ההגדרה שלך ל"דוסות" זה שהיא לא מדליקה אור בשבת למשל , אז בסדר.  אבל צניעות וצייתנות להלכה אין כאן. 

אבל מומלץ לבדוק את המציאות לפני שזורקים סיסמאות. אני מכיר את הבנות שאני מדבר עליהן, אתה לא. אתה יכול להמשיך להשמיץ בריש גלי אנשים שאתה לא מכיר, גם זה לא נראה לי הכי צייתנות הלכתית. אבל לבריאות. 

כי כתבתי את זה בהודעה קודמת ואז מחקתי (בהודעה שכתוב בה 'נערך'), אז אין לי כוונה להסביר את זה שוב. 

יש לך שני אופציות להתייחס לגשמיות.

או שכל העולם הזה הגשמי והמדהים גם החיצוני וגם הפנימי שהקב"ה נתן לנו זה ניסיון בלבד שצריך לעמוד בו.

או שהעולם הגשמי הוא טוב ואפשר להפיק ממנו מרגליות וכמובן עם יד על הדופק שהעולם בשבילך ולא אתה בשביל העולם.

האם או במילים אחרות האם העולם הזה חומרי כדי לנסות אותנו או לשמש אותנו כ'היכי תימצי' לעבודת ה'.

לבנות . חוסר הבנה מה זה תלמיד חכם שיכול לפסוק הוא הרסני.

ונכון ,גם בשרות לאומי לא הכל מותר. צריך הרבה שמירה להיכן הולכים.

תלמיד חכם שיכול לפסוק לא חייב להיות 'גדול הדור' ולא בטוח שהוא כפוף אליו. 

הוא כפוף לד' חלקי שו"ע. 

ולגבי גדול הדור - מי הוא? אם זה באופן כמותי - אזי כולנו צריכים להיות חרדים.

ואם זה קשור לחוכמה - על פי מה נמדדת חכמה? 

ובקשר לשאלה שנשאלה - מהיכרותי עם צה"ל העורפי הצבא כמו שהוא לא מקום לבנות דתיות כמו שהוא לא מקום לבנים דתיים (ולבן הניסיון הרבה יותר גדול - כמות הבנים העורפיים שיצאו/ חשבו לצאת עם בנות חילוניות גדול מאוד בתוכם בוגרי ישיבות ומכינות).

במצב הנתון יש תפקידים שחייבים בנות איכותיות (ולרוב הבנות הדתיות שמתגייסות הן איכותיות) ויש חוסר בתקנים.(עד כדי כך שיש מקומות שאם מצליחים לגייס בת דתייה זה תקן אקסטרה ומקבלים שתי בנות). אם מישהי הולכת לצבא כי היא חושבת שיש לה הכישורים והכוח לעמוד בנסיונות והתייעצה עם רב שמכיר אותה אשריה. היא עושה מצווה שאינה יכולה לעשות בידי אחרים וכמובן צריכה לשמור על ההלכה. אגב לפעמים העבודה לא שונה מבת שעובדת בהייטק או בשלל עבודות שנשים עובדות בהן כיום. אם היא הולכת לצבא נטו 'בשביל המדים' אז חבל וזה פסול. אם היא עושה שם תפקיד שהוא לא משמעותי אז שתלך לשירות לאומי. 

מעטפת מעין הסדר יש גם לבנות היום (על מעלותיה וחסרונותיה, כפי שציינת שגם הסדר איננו מעטפת מושלמת)...

וחוץ מזה - האמירה 'יש לבנים ואין לבנות' היא לא סיבה לומר לבנות לא ללכת לצבא, אלא להקים מסגרת מתאימה לבנות (בדיוק כמו שפעם גם 'הסדר' לא היה, עד שבאו כרם ביבנה או הרב עמיטל - מחלוקת מפורסמת - והקימו את המסגרת הזאת). 

שאומרות בפירוש שמי שמרגישה חזקה מספיק מותר לה ללכת לצבא. 

יש כמה פסיקות שונות זו מזו מתקופות שונות שיצאו על ידי רבנים ראשיים שונים..

מעצבן שמצטטים רק את הפסיקה שאוסרת.. 

אשמח לקבל קישורים לעוד.
אני לא פוסל על זה, אבל זה נראה לי משהו שצריך לברר בתפיסת עולם ובתפיסה החינוכית בפרט.
​

מה שכן - מי שזה באמת מטריד אותו ושמאמין לסטיגמות, כנראה באמת חבל על הזמן שלו (ושלה) אם יצא עם בחורה שעשתה צבא... 

אבל בכל מקרה, עברת על רוב הפוסקים שזו דעת הרוב?

אני לא עברתי על כולם, כי הלכות צניעות של לבוש נשים יותר שייך לנשים מאשר אליי אז אינני חוקר את הנושא לעומק...

אבל כן ראיתי את דברי הרב ליאור ולכאורה טעמו עמו, אם יש מכנס המיוחד לנשים כיצד זה שייך ל"לא ילבש"?

איזה משקל יש בכלל ל'החלטה' של 'מועצת הרבנות הראשית'? מי שם על הגוף הזה בכלל או שמע מה יש לו לומר מלבד בנושא גיוס בנות לצבא? 

מזה אלפיים שנה אין סנהדרין בעם ישראל, ורבנים פוסקים לקהילותיהם באופן עצמאי, וכך התרחש ומתרחש גם בארץ ישראל מאז חזרת עם ישראל לארצו ולריבונותו. 

אגב - יש כמה וכמה רבנים שלא מאד מחזיקים מהגוף הזה, ומתקשים להבין את העילה לקיומו...  

אלו מחויבויות יש לאנשים שאינם רואים בעצמם מחויבים לתורה צריכים להתחייב להחלטותיו של הגוף הזה?

וחוץ מזה שזו איננה טענה. אף אחד לא מחויב לשום דבר. מי שרוצה להתחייב למשהו - שיבושם לו. זה לא הופך את הגוף שהוא מתחייב אליו למשהו בעל משמעות כלשהי מבחינתי (בדיוק כמו שאני לא אשמע לפסיקות של האדמו"ר מצאנז רק כי יש כמה חסידים שסבורים שהוא 'מרא דאתרא' או גדול העולם. שיבושם להם, ועמי דעת אחרת בנושא; אני לא רואה סיבה של'רבנות הראשית' תהיה יותר סמכות מאשר לרב פלוני או אלמוני. מה נתן להם את הסמכות הזאת? לא ברור לי). 

וזה לא היה פיוטי. זה פשוט היה גיבוב של מושגים שאינם רלוונטיים. וכי בגלל הטייטל 'רב ראשי' אז פלוני אלמוני הופך ל'מרא דארעא ישראל' (ומהו בכלל התוקף של המושג הזה)? יש לך מושג אלו פוליטיקות מעורבות מאחורי בחינת הרבנים הראשיים? תודה רבה, אני מעדיף את רב הקהילה שלי.

אז צריך להתחיל לנסות ליצור מרא דארעא ישראל, כמו השו"ע לפחות.

כן, האדמור מצאז הוא מרא דאתרא בביה"כ שלו, אולי אפילו יותר מרבני קהילות בקהילות אחרות. זה לא קשור לגדול הדור או למושג מסטי אחר. 
והפוליטיקות האלו באמת בעיה. אז במקום להצטרף אליהם, אולי כדאי שנתחיל להעלים אותן מבית המדרש.
עם ישראל בארץ הוא דבר שונה מקהילה. זה צריך להיות-ומוכרח להיות ברמה התורנית.
חילוני מחויב לא לחלל שבת, בפקודה. האם מעלית שבת נחשבת חילול? ומה עם רמקול שבת? בשביל זה יש רבנות. ככה גם בכל מה שהיא פוסקת, והיא גם צריכה לדעת את מקומה. למיעוט ולריבוי.

לדעתי עיקר העניין הוא אומץ הלכתי ולא הקשבה של הציבור.

אם יהיו פוסקים שיראו יכולות, הציבור ירצה להקשיב להם וצא וראה לגבי מעמדו של הרב עובדיה בעולם הספרדי. הוא התחיל מספיקות שלו וממילא הציבור נמשך, לא צריך להתחיל בציות- לא זו הדרך ולא זו העיר.

לגבי דרך ההקשבה, לדעתי סנהדרין תקום מתוך בחירות דמוקרטיות בעם וככה אנשים יקשיבו להם

וזהזמנים שוניםמהיום, ונכון שגם הרב עובדיה היה בזמן שונה.

דווקא להימנע מפסיקה עיוורת וזה כולל פסיקה עיוורת אחרי הרבנות...

עוד אציין שלפי דעתי הקשבה עיוורת לרבנות, לא תגרום לרבנות לנסות להתקדם להיות סנהדרין כי זה יפגע במעמדם... ממילא אני לא הולך תמיד לפי הרבנות, כדי להדגיש שלא מדובר בסנהדרין!

(ולמקשים על כיצד רבנים יכולים לעשות טעויות כאלו בגלל פחד מאובדן חלק ממעמדם- שיעיינו בדרשות חז"ל על הגורמים לחטא המרגלים, ניתן לראות זאת בהקדמה השנייה ל"אם הבנים שמחה")

אתה מתכוון לחייל חילוני בצבא? אז הוא מחויב בכך רק במקומות ציבוריים, ומי שאומר לו מה מותר ומה אסור זה המפקד, לא הרבנות הראשית, ואם המפקד ממש ממש ממש אכפת לו אז הוא שואל את הרב של היחידה, ושם זה עוצר. ממש לא מגיע לרבנות הראשית, רחוק משם. אין שום נפקא מינא לגוף הזה למעשה. 

שאלת חידוש הסנהדרין גדולה עליי כעת; בכל מקרה הרבנות הראשית איננה סנהדרין ואיננה מתקרבת לשם (תראה לי מישהו שם שיודע יותר מעברית ויידיש במקרה הטוב, או ערבית אם הוא מגיע מהארצות הרלוונטיות). לא בוער לי גם 'מרא דארעא דישראל' ולא מבין למה שיבער למישהו. ועדיין, גם אם יש אידיאל כזה - זו לא סיבה להכפיף את עצמי ואת מה שאני חושב שנכון לפסיקה של מישהו אחר רק כי יש לו טייטל כזה או אחר. 

סליחה אם אני נשמע עצבני, אני עייף וזה לא קשור בכלל.סתם קוצר רוח.
אז גם בניית מקדש, גאולה בכלל. כי ככה זה כשיש מי שהוסמך והוטל עליו לפסוק. גם אם זה לא מוצא חן בעיני, למשל בשירת נשים. מה שנידון בבית המדרש צריך (לענ"ד) להדיין בבית המדרש בדיבוק חברים וחתירה לאמת ולא בתקיעת חרב בכניסה או פריצת גדר.
פעם הרבנות הייתה הבעיה המהותית היחידה שלי.

אף אחד לא תוקע חרב בכניסה לבית המדרש. אם כבר - אז ממסד כמו הרבנות הוא שתוקע חרב, כי הוא פשוט קובע וכביכול לא ניתן להתווכח יותר, כי הוא בעל הסמכות (שוב - כביכול, ולשיטתך בלבד). רבנים פוסקים אחרי שהם מלבנים את הסוגיות בבית המדרש ומחוצה לו, בדיבוק חברים ובחתירה לאמת. זו בדיוק הנקודה - גוף סמכותי והדאגה לסמכות שלו בהכרח מחייב ויתור על החתירה לאמת (סטטיסטית, לא ייתכן שה'אמת' תמיד תהיה עם הגוף הסמכותי רק מפני שהוא בעל הסמכות). 

מותר לך להישמע עצבני ואתה לא צריך להתנצל על זה. 

ולגבי צה"ל - הניתוח שלך את המציאות מאד לא מדויק. אם מישהו מחייב משהו זה הסכמי סטטוס קוו כאלו ואחרים בכנסת או מסמך רוח צה"ל. אפילו לרבנות הצבאית אין שיניים בצבא, ק"ו לרבנות הראשית, שאין שום קשר בינה לבין ההתנהלות בצבא. בפועל אף מפקד לא מחויב לשום דבר, והשאלה מה יקרה אם הוא יעבור על הפקודות הרלוונטיות בצבא תלויה באסרטיביות של החיילים ובמידה שהמג"ד מכבד דתיים. רבנים הם מחוץ לתחום בהקשר הזה לחלוטין. 

וגם שם זה חורה לי. [אמרתי חורה, כנראה שמותר ליל להיות עצבני;)]

חברים התכונתי לכל החברים. וואלה-הלוואי. ושוב:זה נאמר על כל הצצדים. אולי אני טועה, וסביר להניח שברוב זה כן בדיבוק, אבל הפוליטיקות שדברת עליהם, חלאס.(לא עליך זה נאמר, בכללי.)
בקשר לאמת: יש את רמת הלימוד ורמת המעשה. הם ממונים על המעשה והלימוד, ואנחנו על הלימוד והביצוע בפקודתם. אז אם הם טועים כדאי ש'הם' ו'אנחנו' נהיה אותו אחד. כי זו טעות של מישמייצג אותנו, של השליחים שלנו בתפקידי העם.

אני מתייחס לזה ברמת בית משפט. מה שקורה בפועל בגלל מפקדים זה הרבה פעמים לא מה שצריך להיות ולא מה שיוסכם על ידי העם. וסטטוס קוו זה תירוץ נחמד לזה שזה עדיין מה שמקובל עלינו ואנחנו לא משנים את המציאות. גם אם זה עדיין סתם וגם אם זה כי זהמה שבאמת אנחנומבינים שנכון כרגע.
דברתי בעיקר על הרבנות הצבאית, הפסקים שלה.
מסכים. לרבנות בקושי יש שיניים. עכשיו בא נדבר על זה: כמה אנחנו רואים ערך בלהתגייס אליה ומתייחסים לזה ככה? מכ"ש או מש"ק מודיעין-מה היינו מעדיפים? רבנות או אכ"א?
לתקן עולם וזה, גוי קדוש. זה שוב מתחבר לי עם מה שאמר הרבאריאל על זה שאנחנו ציבור ולא יחידים. צריך לעבוד כציבור.

אתה מניח מראש שהרבנות מייצגת אותנו, כי אמור להיות ממסד שייצג אותנו. אני אומר שזו זכות שלא מגיעה להם במצב הנוכחי, ולכן עד שהם לא יוכיחו את עצמם - אני לא רואה סיבה 'להשתגע' כדי ללכת אחר הפסיקות שלהם, בייחוד אם אינני מסכים איתן מצד האמת כפי שאני מבין אותה. ובטח כשיש רבנים שאני יכול לגבות את עצמי בדבריהם. 

חוץ מזה אני גם חולק על מה שטענת שעליהם מוטל הלימוד ועלינו הביצווע של פקודתם. אני משתדל לקיים את מצוות ה', ואת מצוותיו בלבד. אז יש תקנות חכמים שאני מקיים מדין 'לא תסור', אבל זו בדיוק הנקודה - שאין דין 'לא תסור' על הרבנות הראשית, שהיא חסרת כל מעמד הלכתי. 

בקיצור - הטענה שלי היא שייצוג זה מציאות, לא אידיאל. ואם בפועל אני לא מרגיש שהרבנות מייצגת אותי - אז היא לא. ולא משנה כמה תצעק שהיא אמורה לייצג. 

לא שאלתי עליך, שאלתי על הרבנים!
הכי בעליבת (בעל בית) שלי: דחיל רבאק, תשבו להחליט בניכם!
ולגבי הרבנות: בדיוק אותו דבר. אל תנצלו כח ואל תמחקו דעות. אבל זה לא מה שקרה פה, הרב גורן נראה לי היה הרבצ"ר כשזה נפסק ולשנות את זה זה לא קטן.

זה לא במצב אידיאלי, אנחנו מדרדרים את זה כבר שנים.

איני חושב שאם רבנים יושבים ו'מלבנים' ביניהם דברים אז אפשר להגיע להכרעה סופית חד משמעית. עובדה, הקונספט הזה נוסה כבר כמה פעמים בתולדות ישראל, ובכל זאת אם רצו הכרעה של שורה תחתונה אחת - מישהו היה צריך לעמוד עם חרב בכניסה לבית המדרש, או איים על תלמידי בית הלל, או להחרים את ר' אליעזר. 

כי אי אפשר להכריע ביושר ברוב, כי המדינה יכולה לקבל חוות דעת ממי שבא לה, ובמקרה הטוב זה יהיה כמו נבל ברשות התורה. במקרה הפחות טוב: לא יהודי בכלל.

הייתי אומר שגילית מקום חרפתי, אבל אני לא חושב שזו חרפה... כבר התנהלו בפורום 'צעירים מעל עשרים' דיונים על השאלה מה מגדיר את המדינה כ'יהודית', ואכן דעתי בנושא היא מאד מינימליסטית. 

כמו שזה לא מה מגדירמישהו כיהודי. זו אומנם נק' מוצא מינימלית, אבל השאלה אולי היא במה היא יהודית, במה אנו רוצים אותה כיהודית.

ואם זה מקדש בלי סנהדרים זה קצת כמו א"י ללא תורה, ולא חשבתי על זה הרבה-זו סתם אמירה שצריכה מחשבה.

מקבלים גיורים. ולא רק גיורי זרע ישראל, גם גיורים של אתיופים.

תודה רבה!
 

אבל זה לא אומר כלום על רמתה הדתית. כל אחת והמקום שלה, לא משנה אם הייתה בצבא או בש"ל.

מה שכן, בת שהולכת לצבא מכניסה את עצמה לסיכון.

אם ניקח את הניסיונות של ש"ל לעומת הניסיונות של צבא - ברור מה הרבה יותר גרוע.

נפילות יש גם פה וגם שם, אבל ברור שיהיו הרבה יותר בצבא.

לא בגלל החיכוך המתמיד עם חילונים. ממש לא.

בגלל החיכוך המתמיד עם בנים וחברה גברית. זה - גרוע, ואכמ"ל.

בת בצבא תהיה ע"פ רוב מוקפת בנים, עם הורמונים והכל.

כל בת (אפילו ברוריה אשת ר' מאיר) יכולה להיות מפותה.

היום יש קורסים שלמים ללמד את הבנים (אלה שמעוניינים בכך, ה' ירחם) איך לפתות בנות.

צריך קווים אדומים עבים מאד בכדי לא ליפול ברשת (הבנים לא חושבים שזה רע, לא מדובר בציידים אכזריים).

אין אפוטרופוס לעריות.

ולכן, מסכנה זו שחושבת שהיא שונה מכוווווולן ותשמור על עצמה.

כי מספיק נפילה אחת, ועולמה (הדתי) יחשך עליה.

זהו.

אמרתי את זה.

נישא תפילה לה' יתברך שייתן לכל אחד ואחת דעת לבחור נכון.

הבעיה היא שבצד השני היא קיימת ובצורה חזקה יותר.

להיות בן בעורפי מותר?? אתה חושב שבנות לא מתערבות אחת עם השניה 'מי תצליח להפיל את פלוני עם הכיפה?'

והיצר של הבנים מספיק גדול כדי ליפול. 

אז מה שאתה אומר אולי נכון אבל זה לא תשובה שיכולה להספיק. גם אם תגיד שאת הבנים צריכים או שזו המצווה שלהם גם את הבנות צריך וזו המצווה שלהן יש מקומות שלא יסתדרו בלי בנות בצה"ל. 

אז התשובה שצריכה להיות היא לא להוציא את הבנים/ הבנות מצה"ל אלא איך להתאים את צה"ל לבנים דתיים עורפיים ולבנות דתיות עורפיות.

גם אני הייתי עם בנות חילוניות ופיקדתי על בנות חילוניות שהיו הכי מתחשבות.

אבל אני מכיר את המערכת מקרוב ויודע שיש גם בנות שלא.

רק רציתי להגיד שלהגיד שבת דתיה שתלך לצבא מתמודדת עם קשיים זה לא תשובה כי גם בן דתי שהולך לצבא יכול להיתקל באותם קשיים ואפילו יותר קשים.

זה לא תקרא לזה איך שאתה רוצה. עובדות קבלן או התאמת הצבא. 

זו גם המצווה שלהן. הדבר היחיד שלא מצווה לבנות זה לחימה. כלה יוצאת מחופתה למלחמה - פעם זה היה לחלק מים היום כדי לאסוף מודיעין. 

ועדיין לא התמודדת עם השאלה של הבנים העורפיים.

בעיות של צניעות שלא תמצא אותם בקרבי. 

וקרבי יכול לעשות הסדר ולהיות בסביבה שיותר פשוט לשמור בה על הדת מה שעורפי לא יכול לעשות.

חוץ מהטירונות ברוב התפקידים העורפיים החשובים לבוא לצבא זה בדיוק כמו לבוא לעבודה.

הטענה הזו ש'אישה עוברת מרשות אביה לרשות לבעלה' ובגלל זה אסור לה ללכת לצבא היא כל כך מתחכמת וללא ביסוס שבד"כ לא יביאו אותה.

בעיות הצניעות יישארו אותן בעיות.

ולגבי ה'סביבה הדתית התומכת' במילים אחרות אתה שולל כמעט את כל התפקידים העורפיים למעט תפקידים שבמילים עדינות 'לא משהו' ולהרבה מאוד הם לא מתאימים וחוסמים להם כישורים. 

ד"א כיום המסגרות של הבנות הדתיות יותר תומכות מאשר המסגרות של הבנים.

אני כותב את זה מדם ליבי בתור קצין עורפי במודיעין במסלול ההסדר וראיתי הרבה מציאויות מורכבות שקל להגיד מבחוץ מה צריך ומה לא צריך לעשות. אבל המציאות ברובה אפורה.

אבל אתה לא יכול להגיד לבחור דתי לא לשרת בצה"ל כי רק כי הוא לא קרבי. או לשרת בצה"ל ו'להעביר' שנה וארבע/ שלוש שנים. זה לא דרישה הגיונית. זה שצה"ל לא 100% זה נכון. אבל בכל מקום שהוא לא ישיבה זה לא 100%.

וכן, כשבת דתייה מגיעה מהמסגרת הנכונה יש לה ליווי צמוד הרבה יותר מחייל דתי בייניש. כי במדרשות הבינו מה שעדיין לצערי לא הבינו בישיבות ההסדר. שאי אפשר לשלול את התפקידים אלא צריך לעשות את זה בצורה נכונה.

אבל זו לא חוכמה.

כן צריך לעשות צבא.

ואני חושב שכשאתה חי במציאות בה הצבא משפיע לך על הרבה תחומים בחיים, ובוחנים אותך איפה והאם שירתת בצבא.

וכשאני אומר שזו לא דרישה הגיונית אני מדבר לא אליך אלא על הרבנים הגדולים וראשי הישיבות שצריכים למצוא פתרון (כמו שמצאו פתרון של מחלקה נפרדת) ולא להגיד סוגרים הכל. כי זה ראש קטן.

ומאיפה אתה מביא את המידע שקרבי צריך יותר? אם לא היה חוסר בחיילים עורפים(בתפקידים מסויימים) אז ברור שעדיף לשבת ללמוד תורה (אם אתה לא יושב ללמוד תורה אז תלך לצבא בלי קשר).

נועדו בשביל האנשים.

אבל אני מדבר על האיכות. ברוב התפקידים שיש בנות דתיות בצבא - חיל האוויר ומודיעין חסרים כוח אדם איכותי.

וכבר כתבתי למעלה שבת דתיה =2 בנות בהמון מקומות כאלו מרוב שחסרות בנות.

תואר בגרות ופסיכומטרי לא דומה לצבא/ שירות לאומי. מעבר לעובדה שצריך אותך אם לא צריך אני מסכים שעדיף לשבת ללמוד תורה. אבל אם לא לומדים תורה זה דינא דמלכות וצריך לעשות.

אבל צריך אותך. בקרבי בטוח בגו'ב תלוי איפה. ודווקא התפקידים שבאמת נזקקים לכוח אדם שהביינשים/ הבנות הדתיות יכולים לאייש יש בהם בעיות. ולכן אני אומר שבמקום לברוח צריך לתת פתרונות. כמו שעשו עם הקרבים.

ביחידה הקרבית? כי שם זה שוב תפקיד מנהלי היקפי שכרוך בהמון זמן לבטלה. 

נראה לי שארץ השוקולד התכוון ליחידות מודיעין (שירתּי בחמ"ן, לכן אני מביא את הדוגמה שלי משם). בסיטואציות שיחידות כאלו מזמנות פיתוח של מערכת יחסים קרובה היא דבר שבהחלט אפשרי להימנע ממנו, ואני לא רואה כל מניעה שבת תגיע לשם (כפי שציינתי בהודעה קודמת - היו איתי בנות דוסות בבסיס). 

נכון לגבי כל קביעה קטגורית באשר היא, כולל הקביעה ש'בת שהולכת לצבא' בהכרח מוותרת על רמתהּ הרוחנית. וזה בדיוק מה שארץ השוקולד ואני ניסינו להבהיר. 

אני לא חושב שבחורה שעשתה צבא היא בהכרח בעלת רמה דתית נמוכה ממי שעשתה שירות לאומי. 

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.