בעצם התגובה עזרת, אפילו חיכיתי לזה.
למחויבות אליה? אני רוצה, כמהה, מפחד. לילדים? לא. ממש לא. אולי יש לי יכולת טכנית, אבל אני רוצה מהותית. ותכל'ס-זה הפחד. גם בקשר אליה.התשובההכי מלאה זה מפחד-ויש ממה ואולי למה.
אני רוצה להכיר אותה. 'לדעת' אותה. נפשית,מהותית. להיות משועבד אליה באהבה. עזבי בית, זה יוצא מזה. חתונה זה יוצא מזה. פשוט להיות "נשואים נפשית" כמו שאמר מיכאל אבולעפיה. להיות נשוי אליה נפשית.
אולי זה נשמע כאילו אני רוצה כמעט בלי שכל: להפיך: בקשר 'טבעי' יש לשכל הרבה יותר פנאי, הרבה פחות לחץ. לכן אני גם קצת מסתייג מספרים. זה לא עניין של לדבר על בית, חתונה, איך זה קורה סטטיסטית וכל מיני דברים מעשיים. זה מהות. זה בתוכי. צריך להעמיק את זה,לבסס, להחיות, אבל כשזה מדבר על מעשים תאורטיים וסיפורים זה לא זה. זה 'סתם' לטחון את השכל. זה לאבטוח מטיב, ואולי גם להפך. כן התחברתי למשל ל'תקציר' של הרב גינזבורג בנושא. זה  מדבר מהות, לפחות קלטתי שם ומזה מהות

העניין של הדייטים זה לא המבוכה. זה הממסדיות, החוקים (החשובים!). לספר דברים ולהשאר עוד לא פתוח. להפתח בזמן מסוים לפני שאני בטוח. לפחות במקום שלי בחיים. הצורך להחליט שזה בסדר להתאהב בלי להכיר כמו שאני רוצה, לפי 'רשימת מכולת' או לפי הבנה שנראית בעין . קצת כמו הפחד לשים תבלינים לפי הטעם, רק הרבה יותר מהותי וחשוב.
ונכון. וזה גם מפחיד. גם מצד שפשוף, גם מצד תאוות.

החיצוניות זה  בשביל להחליט אם לצאת לדייטים, לא התאהבות. אבל כמו שאמרת- יש צחוקים ויש חלאס.מה הגבול?

אמן!!![סמיילי דומע]
 

קודם כל , שוב תודה.

בטח ששכל קודם. וערכיםזה א' ב'. תכל'ס בע"ה הערכים שלנו יבנו על פי האופי שלנו (כולל חתירה לאמת!)וזה יהיה הבסיס לאהבה בע"ה. עיקרה.
התכונתי שכשמכירים בסניף למשל אז יש זמן להכיר ולחשוב אם זהמתאים בלי לחץ של 'צריך לא למרוח אותה' וכאלה.

בטח שלא, השאלה אם זה נכון לי עכשיו להכנס לזה בצורה ממוסדת. או רק להיות פתוח לזה..

דמעות של תקווה והתרגשות פנימית,גם פחד/חשש.

סליחה, הייתי חייב.

לא התייחסתי: אםתלכי עם ענבל למירוץ למליון וזה יראה לי אופציה, אולי אספק לך את הסקרנות.

למה שהאידיאלים והאופי יתאימו וזה יהיה סינוור?
בעצם, זה קצת חוזר להתחלת תגובך אולי-אני חושש ומפחד מהסינוור. זו הבעיה עם דייטים.

אשמח ואני רוצה להכיר אותה ולהיות איתה,  דייטים זה נחמד. אבל זה לא בטוח זה..

כמובן. משתדל. אבל לא יודע אם לתזמן דמעות. גם מחוסר כנות אני חושש..
רק בו.

למה, תתעכבי, תחכימי אותנו עוד:
איך בודקים בלי להכיר את ה"מחויבות המהותית" לתורה ולקב"ה? הרי אני כן רואה סדרות שהן בכלל לא בסדר למשל, לא מתפלל כמו שצריך(בזמנים..), לא מקפיד על כשרות מהדרין תמיד למרות שרוצה,לא לומד מספיק תורה. זה משהו שהוא ממש אופי ותפיסת עולם משולבים: זה כן חשוב לי ומהותי מבחינתי לבית למרות שאני לא שם היום כמו שאני רוצה. איך אפשר 'למדוד' את זה ואם אנחנו מתאימים מהבחינה הזאת בלי להכיר?
וברור שהמידות זה לפני הקריטריונים המעשיים. אבל המידות בהקשר הזה הן גם מה שיוביל אותנו לבנות בית כמו שאנחנו רוצים, כי בטח יש הרבה בנות שרוצות להקפיד יותר הלכתית ולהיות יותר תורניות.

אני מפחד מקשר לא נכון וקשרלא טוב. קשרים שבאים הרבה פעמים מהתיחסות לא נכונה, וגם עלולים לקרות מחוסר התאמה ומענה חיצוני או ריגעי.

אמן!! תודה רבה

נכון, במהלך דייטים. אבל במהלך דייטים יש גם איזו מחויבות של בני זוג למרות שאנחנו לא באמת בני זוג.

לא מסכים. יש תקופות בחיים. היו תקופות ארוכות שלא ראיתי כלום כמעט. והיתה תקופה שלמדתי יותר מ7-8 שעות ביום והייתי מאושר. החיים הם לא כביש הסרגל.. להכין רשימת 'מטלות' תורנית שחייבים לעמוד בה כדי להיות ראויים לבית זה לענ"ד לא נכון למרות שיש לי נטיה לפול בדעה הזאת. כמו שאמר הרב שלי כשאמרתי לו בית של תורה: קודם שיהיה בית, אח"כ שיהיה בית של תורה.
ובכלל-זו בדיוק הנקודה. אני לא כמה וחושב שאני מתאים כרגע לבית, בין אם זה לגדל ילדים וקל וחומר אם זה לעשות כביסה, לשטוף כלים או להכין אוכל קבוע. כן לזוגיות בריאה, טובה, נכונה, קדושה.איתה.
שינוי קיצוני? מה פתאום! רק אם נתאים ונרצה להתחתן נתחתן. והלוואי שנרצה להתחתן כי נרצה להתחתן אחד עם השניה  ואחת עם השני ולא משום סיבה אחרת. 
החיים בכלל יהיו שינוי די קיצוני אז,לפחות אורח החיים, אבל בעניין התורני זה תהליך שימשיך בערך כמו עבודה ולימודים, להבדיל.
כן, אני רוצה מישהי שזה חשוב לה. חשוב באמת. כמוני. לטוב ולמוטב. שנכון לנו לחיות ביחד גם במישור החשוב והמרכזי הזה.

כן נכון לומר שזה לא הדבר המרכזי שעליו שמתי את המטרה בתקופה הזאת כי יש דברים יותר 'דחופים' למרות שזה לא מוצא חן בעיני. החלטתי שכן נכון לצאת לעולם למשל לפני שאני יודע הלכות שבת, לא כי זה נכון אלא כי לא נכון לי לשבת עכשיו ללמוד אותן כמו למבחן או במכינה לאוניברסיטה.

ושוב דייטים: זה ממוסד עם חובות של זוג בלי לדעת בכלל שזה מה שאת/הרוצה. זה מכיל את כל האינטימיות באוויר בלי שיהיה לגיטימי (ונכון, בד"כ) מאוד לדבר עליה ובלי שיהיה נכון שהיא תהיה במרכז. וזה מוגדר כל כך שזה יותר מפחיד גם ככה. וכשמצטרפת המורכבות שמבלבלת, והקטע של להמשיך לצאת (חודשים למשל) כי לא יודעים ולא רוצים לסגור את הדלת, זהמפחיד שזה יגרר ליותר מזה. במיוחד כשיש דברים לפתוח כדי להרגיש שלם עם זה שאנחנו מתאימים ושהיא באמת תרצה וזה יהיה לה טוב.

החכמתי בכמה דברים.. תודה!

ושיהיה ישר כח, באמת אני צריך את זה..

רק חבל שמסבך הכל כל כך

תשאיר את זה להיכרות פשוטה ממקום אמיתי של לבוא ולהכיר ואפילו לזרום עם זה ולתת לזה לקרות.

כשאתה פתוח לאהבה היא מגיעה , לא צריך לחשוב יותר מדי

סגנון לבוש לא בהכרח מעיד על רמה דתית, מה שכן שיחה קצרה איתה תלמד אותך הרבה יותר עליה.

מצד שני חיצוניות היא לא דבר רע, נכון שהפנימיות חשובה יותר וראוי לשים את הדגש על הפנימיות ולא על החיצוניות. אבל גם החיצוניות היא חלק מזה וצריך שתיהיה מציאת חן.

אפשר להסתכל על הדייטים כקשר שמתפתח ולא כמשהו מחייב כי זה באמת כך- זה קשר שמתפתח, שני אנשים שמתחילים להכיר אחד את השני

כמיהה לקשר זו סיבה מספיק טובה לצאת ולהכיר וכאשר תכיר את האחת שלך תהיה כמהה אליה

יש דברים שחובה לומר גם אם אני לא רוצה באמת לדבר עליהם, או שאני מאוד רוצה אבל יודע שזה לא נכון מהתחלה.
למשל: חבר שלי ביטל אירוסין. הוא לא מדבר על זה מאוד, גם עם חברים 'לא רעים'. למה שהוא ירצה לדבר על זה עד דייט חמישי? אבל צריך. אם מישהו לוקח כדורים פסיכיאטרים או נמצא בטיפול כזה/מישהו/מישהי שיש לה צלקת מכוערת בעיניה/אדם דוס שלא למד בישיבה כי היה חולה או התמודד עם דברים רוחניים או לא היה סגור על עצמו מגדרית, ברור שהוא בבעיה מהבחינה הזאת, נכון? אז אני קצת מרגיש ככה. גם אם זה נכון שאני צריך להרגיש ככה וגם אם לא.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.