אז הם מתנהגים כמו שהם חושבים שהם צריכים להתנהג, כדי למצוא חן בעיני האישה. כן, הם נגררים אחר הפרספציות המעוותות שהם ספגו.

אצל החילונים יש דבר שנקרא "תסביך המלאך המושיע". זה בא ביחד עם כמיהה לריגושי סכנה , וזה הנרטיב המוביל את כל סרטי הנעורים שנוצרו החל משנות ה-50 שחידדו את התפיסה המזהה התנהלות מרדנית ובועטת במוסכמות עם משיכה, וכך, מסכנות, הוליווד הרסה להרבה נערות ונשים את נפשן. תסריטים נכתבים, שירים מופקים, מעורבבים יחד, משווקים ונשלחים לאנשים הצעירים, דברים לא נבדקים, נוצר ניתוק אמיתי, מילים נהפכות למעשים, החברה מצביעה עם האצבע, היוצרים סופרים את הרווחים, וזהו. יש לך גברים שמתנהגים בצורה לא מיושבת, כמו נקבות.

הכל שקרים. אהבת אמת היא בעיקר עבודה שחורה ואפורה, עם כמה רגעי אושר.

באירופה הקלאסית, בכל עיר בירה תמיד היו נשות של הסגל הדיפלומטי של כל ארץ שבילו את זמנן במשחקי ברידג', בהזמנות הדדיות לתה, ארגון באזארים ונפשי ריקודים עם הגרלות למטרות צדקה, הן בזבזו שעות אצל ספרים ובמדידות אצל התופרות, עברו טיפול פסיכואנליטי וכו'. בזמן שבעליהן נאלצו לעבוד שעות רבות, יום אחר יום, ולעתים אפילו לעבוד קשה, כדי לשכנע את ממשלת המדינה שאליה נשלח לייצג את ארצו שבעניין כזה או אחר צודקת איטליה או צרפת או וואטאבר.

רבות היו מודעות מאד לסיבה של השעמום שלהן והבינו אותו בצורה ברורה. הן שנאו את העובדה שהילדים היו רחוקים והיה צריך לנהל אמהות בשלט רחוק, הבעלים שלהם גם אם בעבר הייתה להם גזרה נאה כבר מזמן איבדו אותה, ולמרות כל המשחות והקרמים השער שלהם התדלל והם נצרכו להסתרק בצורה שתסתיר את הקרחת שהולכת ומתרחבת. השעמום הזה, בסופו של דבר הפיל אותן לזרועותיו של הדון ז'ואנים שעבדו בשירות הדיפלומטי, לרוב הצעירים שעבדו כמזכירים וכו'.

לרוב פרשיות האוהבים האלה היו מתגלות והיו מתפתחות שערוריות. כל ההתרוצצות ממסיבת קוקטייל אחת לאחרת, כל התחרות שהתנהלה בארוחות הערב הרשמיות, החלפת הבגדים הנצחית, משמלה לא נוחה אחת לאחרת, ושוב המירוץ אחר מעצב בגדים מפורסם יותר משל האחרות, אחר מחשוף נועז יותר וכו' היה מתיש ומשעמם, בסופו של דבר. הכי טוב זה כשיש גם תוכן אמיתי חי ותוסס בזוגיות, והתחדשות תמידית, וריגושים ריגושים ריגושים, וגם כסף. אבל לא כל אחד זוכה לשני שולחנות.

בקיצור, אין חיבור אמיתי, אין איזון אמיתי. אנשים רוצים הכל בגדול ובטוטאליות. הבשורה הטובה שזו אפיזודה ופאזה שלרוב חולפת, מתגברים, ונשארים רק רגעים מביכים שמזכירים לך כמה חשוב הוא יישוב הדעת.

בס"ד

רק שבניגוד לגבר שאצלו זה שקוף,

אצל האישה צריך חוש וניסיון לקלוט את זה...

(גם אני זוכרת את עצמי מסתובבת בעולם עם לבבות בעיניים,

באוזניים, ולבבות שיוצאים לי מהשוונצים במטפחת..

אבל מראה מאוהב של אישה הוא שונה ממראה של גבר.)

סתם...

לא בא לי לפתוח חזית

מה אתה חושב שעושים אנשים שמגדירים את עצמם כ'רגשניים' כל היום... מתמקדים בהמצאת טישו שינגב את הדמעות שלהם טוב יותר? 

ההגדרה של אדם כשכלתן או כרגשן, להבנתי, איננה קשורה לשאלה מה הוא עושה בשיגרה; אלא לשאלה כיצד הוא מתמודד עם אירועים לא-שגרתיים. רגשן גם לא בהכרח ינסה להתמודד ולפתח אותם. עצם הרעיון שיש עם מה לההתמודד (4-3 פעמים בשבוע כעדותך!) מעידה על רגשנות. שכלתן פשוט יגיד ש'אלה החיים' וימשיך הלאה (או ייכנע ויישבר, ויחליף מקום-מגורים וכדו'. אבל בלי לעשות יותר מדי טררם ריגשי סביב זה). 

לא הובנתי כהלכה. הסיפור על נשות אירופה בא בכדי להבהיר נקודה. נוחות מביאה לידי שעמום, גם אם יש הכל. קדמוני הזן בודהיזם זכר קדושים לברכה, היו נוהגים לומר 'הייתכן שאלוהים שכח את הרשעים?' כשלא היו מוטרדים ולא היו להם צרות. רק קדושים נקיים מצרות חיצוניות ופנימיות, ואם אתה לא קדוש, אז כדאי מאד שתהיה חרד, כי יכול מאד שנמחקת מספר חיים.

אנשים חכמים יודעים שאין מה להתחמק מצרות ובעיות, צריך להניח להכל לקרות, צריך להתכונן לקראתן. איך מתכוננים? עוברים ומתנסים, סופגים למח וללב תנועות ורעיונות ואם יש לאדם בינה יפתחו בפניו השערים. לכן, לפורום הזה יש יתרונות.

כשאני אומר עבודה שחורה, אני לא מתכוון לסבל ולמרמור. אני מתכוון לכך שהקשיים והמניעות יעוררו את החשק, ויעזרו לנו לגלגל את הסלע למעלה בכל פעם מחדש. זוגיות מורכבת מימי חושך, מימי אור, מעליות, מירידות, מימים טובים, ומימים פחות טובים. אך תמיד צריכים להיות בתנועה, לקמץ ולקבץ יחד תנועות והעתקות עד שמגיעים לרגע הזה של חיבור אמיתי. בהתחלה, הרגעים האלה של החיבור האמיתי לא נמשכים הרבה זמן, קשה מאד לשמור על ההלך הנפשי הזה, התודעה לא מסוגלת להכיל זאת. אין כלים.

החדשות הטובות הן, שככל שמתקדמים ועובדים, בסוף זה נהיה תדיר יותר. אין מה לעשות, זוגיות זו עבודה קשה שמצריכה את כל מה שצריך לעבודת השם. רוב האנשים לא באמת יודעים מה זו עבודת השם, אז הם גם לא יודעים מה זו אהבה, מטבע הדברים. זה דבר ידוע ומקובל עד מימי הבודהיזם, וזה ידוע גם ביהדות, שכל מה שאדם רגיל בו, זו לא עבודת השם. גם אם הוא לומד ומתפלל כל היום, אם הוא רגיל בכך, זה לא ממש נחשב אצל אלוהים. כן, גם רבנים גדולים נמצאים במצב שרוב החיים שלהם הם בכלל לא עובדים את השם באמת. והחרדלון התורן שרוצה לצעוק שזה שטויות, ובכן, כפי שאמרתי, זה דבר ידוע אצל קדמוני הזן והרב אברהם יוורוביטש זצ"ל כתב על כך.

לעניינו. לא הייתי ממליץ לקחת עצות רומנטיות מנשים. למה? כי הן לא יודעות מה הן רוצות. הן חושבות שהן יודעות, אבל לפעמים ההפך הגמור הוא זה שמשפיע עליהן באמת.

הרחמנים חייהם אינם חיים, ולצערנו הרבה נשים הן פשוט טובות מדי לעולם הזה, שלפעמים נראה כאילו הוא הגיהנום. כמה פעמים יצא לי לשמוע על נשים שמכרו להם ממבו ג'מבו מיסטי וניצלו אותן מינית? המון. הרב מהצפון, דניאל אמבש, כל מיני רבנים וכתות אחרות, דתיות יותר ופחות. יש הרבה דוגמאות בארץ ובעולם.

מה שמביא אותנו לנושא המעניין הבא.

מרבית הנשים הלא נשואות,  ושעברו את גיל 27-28 (בערך כמובן...) חוו אירועים של ניצול או השפלה חמורה בתחום הרומנטי או המיני. [ואם לא, לרוב זו נגזרת של תקופת רווקות קצרה] מה שמדהים הוא שרובן צעדו למלכודת תוך התעלמות מכמה וכמה תמרורי אזהרה: לפעמים אפילו ממש בזמן אמת כשעל הקו/צ'אט יושב אדם שהן סומכות עליו ומזהיר אותן. לנשים יש יכולת גבוה בהרבה מזו של גבר להדחיק זכרונות רעים של אירועים כאלה.

אחת הטקטיקות הנפוצות של 'טורפים' זה לנצל את העובדה שהמון נשים מוכנות להסתכן בנפילה למלכודת, ובלבד שהחוויה תשאר בינן ובין עצמן, ורק לא להראות בחברה כסוג של  'פגרת'. אני מניח שזה קורה גם להמון גברים, בצורות שונות ומשונות. תופעה מדהימה שאחרי שאתה רואה כמה קורבנות סידרתיים שלה אתה מתחיל לגלות שאתה מתעניין בתרופות סבתא שאמורות להביא רק בנים זכרים. כן, זה נפוץ בעיקר אצל החילונים, אני לא מייחס את זה לחרדלונים ולדוסים.

זוגיות זה כמו הפסוק : וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ

זה לא אמור להיות קל, זה לא אמור להיות נח, עולים, יורדים, משיגים, מאבדים, בוכים, צוחקים, אוהבים, העיקר לא להתייאש.

צריך להיות אכפת לנו. מהדרך שלנו, מהבן זוג שלנו. אם לא יהיה לנו אכפת, זה יקשה על מוחנו ונפשנו להשאר נאמנים לאורך זמן. ונאמנות היא לא רק מבחינה מינית. אלא בעיקר, מבחינה נפשית. שלווה ושקט והכל זה נחמד, אבל גם יותר מדי מזה, זה לא בריא, ככה אין לנו נחישות דעת גדולה מספיק. ולכן אמרו חז"ל אשרי אדם מפחד תמיד, ושמותר וצריך לפחד על דברי תורה. אייל גולן והערסים שרים מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד, כל מי שיש לו קדקד בראשו מפחד פחד מוות להפסיד את האמונה. מאד לפחד להפסיד את האהבה, את בן הזוג שלנו, את הקשר, אסור להאמין שעשינו מספיק, אסור להאמין שהגענו למשהו, אסור להאמין שאי אפשר לאהוב עד. ועל זה אמר הלל הזקן, אל תאמין בעצמך אף פעם.

בקיצר, חשבתי שאת מתייחסת לתופעה מטרידה אחרת.  למה ומדוע את שואלת? יש תשובה ביולוגית. במיוחד בקשרים ראשוניים, המח מוצף בכימיקלים והורמונים שגורמים לאובססיה, הנאה, ותחושה עמוקה של קשר. זה לחלוטין כמו סמים. כן, כשאת רואה מישהו מאוהב, תחשבי שהוא על חומרים פסיכואקטיביים. קיבלת את התשובה שלך. בהמשך המח מתרגל, בדרך כלל, ולרוב מתייצבים.

...בינאריים

אבל לא נראה לי שזה קשור לגברים / נשים. זה ממש עניין של אופי.

כל כך גדול בין בחורה מאוהבת לבחורה לא מאוהבת - אצל שניהן ממילא יש המון רגשות נוספים שמאוד מפותחים ומוצגים, אז לא שמים לב דווקא לרגשנות הזוגית.

לעומת זאת בנים באופן כללי הם ממש סגורים, לא מחצינים רגשות..מאצ'ואיסטיים כאלו, ולכן כאשר הם כ-ן מאוהבים ורמת הטסטוסטרון שלהם עולה פלאים, זה בין הדברים הבודדים שמחצינים אצלם את הרגשות בצורה מאוד בולטת - ואז ניתן להבחין בזה בצורה חזקה, בטח לעומת המין הנשי. (להבדיל אלף אלפי הבדלות - יש עוד דברים בודדים שיכולים לגרום לגברים להחצין רגשות ברמה יותר גבוהה מהרגיל - נניח, חובבי הספורט, כאשר הם צופים במשחקים של הקבוצה האהודה, וכו'...).

שימי לב אם את מכירה גבר יותר רגשן מהרגיל, שגם ביום יום מחצין רגשות שונים, לאו דווקא בזוגיות - שהוא בקטע הזוגי יראה לך פחות או יותר כמו הנשים כנראה, את לא תשימי לב במיוחד להחצנת הרגשות שלו בקטע הזוגי.

זוהי דעתי הקטנה והממש לא מלומדת מדעית.

על ידי הביטוי החיצוני של זה. אין לך דרך אחרת כי מעולם לא היית בתוך המוח או הלב שלהם...

גם כשהם מדברים על זה, איתך או עם מישהו אחר - זה ביטוי חיצוני.

יש הבדלים בין אישה מאוהבת ללא מאוהבת, אבל ההבדלים לדעתי חדים הרבה פחות מההבדל בין גבר מאוהב לגבר לא מאוהב - טיפה דומה למה שמישהו אחר אמר כאן שגבר הוא או 100 או 0, לעומת הנשים שלא ככה.. אני אומנם נותן לנשים יותר רגש ממה שהוא כנראה נתן, אבל העקרון של שנינו זהה לדעתי.

בס"ד

פשוט לוקח לה יותר זמן להגיע לזה,

או לחלופין עדיין לא הרגשת את זה...

אבל בע"ה כשיגיע האחד שלך-

גם את תרצי להיות עם אהובך 24 שעות ביממה,

(לפחות בשלב מסויים של הקשר)

ובהחלט את כל התופעות המיוחדות שמנית...

רק שאישה הרבה פעמים כן משקיעה מאמץ להסתיר את זה

עד אז אני לא חושב שאת יכולה לקבוע מסמרות 

החזק במשפחה, שהוא צריך "להרים" את כולם ולדאוג לצדדים הטכניים וכו'... - ובנוסף, אפשר להגיד שיש "פחות לגיטימציה" להתפרצות רגשית, במוות, מאשר בהתאהבות.

הרי אהבה זה הדבר הכי גדול שקיים בערך - המצווה הראשונה בתורה קשורה לזה (פרו ורבו) וגם ההדרכה הכמעט ראשונה לבני האדם (על כן יעזוב איש את אבי את אמו ודבק באשתו) - אהבה זה דבר שנתפס לדעתי יותר לגיטימי שבן יחצין בו את רגשותיו ויתמלא בכלל ברגשות, מאשר במוות של קרוב.

וגם אמרתי כבר - כאשר הגבר מאוהב רמות הטסטוסטרון שלו קופצות פלאים, את לא מבינה בכלל כמה - וממילא יש לגבר רמות טסטוסטרון גבוהות כל הזמן מהבנות, אז קל וחומר בזמן התאהבות, שהזינוק בהורמון הזה גורם להם להתפרצות רגשית חזקה מאוד.

נשים רגשניות מטבען, החברויות שלהן בינן לבן עצמן נורא חזקות. לכן הן רגילות לזה.

כשגבר פתאום חווה חוויות כאלה (שגם הבת חווה), הוא מייחס להן הרבה יותר חשיבות, כי הוא לא רגיל לזה. מבחינתו "קורה כאן משהו" הרבה יותר. מכיוון שהוא מייחס לזה יותר חשיבות הוא חווה יותר התרגשות, וכדור השלג גדל וגדל.

נשמעים נכונים ומתקבלים על הלב

טענות יצריות לא נשמעות ומתקבלות משום שמדובר במשהו חיצוני ואני לא אוהב את כל ה"עליהום" הכללי על ענייני צניעות... 

גם נראה לי מהיכרות עם חברים (ויש לי הרבה חברים) שהתחתנו שמדובר במשהו אמיתי ולא חיצוני.

בגוף הגבר?

את מתכוונת לשאול מה המטרה של ה' כשהוא בנה את הגברים ככה?

או שאולי את מתכוונת לשאול למה הגברים בוחרים להתנהג ככה (בהנחה שזו בחירה)?

או שאולי את עושה סקר לדעת האם אנחנו מכירים את התופעה?

בנות לא מתרגשות מבנים כי הם סתם רגילים ופשוטים

בנים מתרגשים ומתלהבים מבנות כי הן משהו מיוחד

עולם ישר ראית

מה חמוד בגבר שרק מדבר על כדורגל כל היום

 יש לו הבעות פנים רגילות אין לו צחוק חמוד הוא לא מתלהב שאומרים לו מחמאות וכמה שהוא ינסה להיות חתיך הבנות תמיד ינצחו אותו ...עדינות ..רכות..מאשר גבר מחוספס שמכוון חזק בברוך שלא עשני אישה רק בגלל שהוא חושב שבנות זה עם מדהים...כובש..ושונה כל כך ...כמו מימד אחר  ..

אה והן נורא עמוקות מאשר בנים שהם שטחיים כל כך ..

@רב מג של מילים , הינה הוצאתי את זה בכל מקרה 

למרות שקשה לי לקרוא לזה כדורגל...אבל אם את אומרת... 

לי יש אהבה לברצלונה 

הכל התחיל לפני כמה שנים שראיתי משחק תמים של בארסה ומאז הכל היסטוריה

התאהבתי בסגנון ומאז אני מאוהב בקבוצה הזאת

היו רגעים יפים ורגעים שממש בא לך לבכות

בחצי גמר האלופות מול באיירן שפיקה דפק את הגול העצמי שגרם לי כמעט לשבור את המסך

אבל ידעתי שאכלנו אותה בכל מקרה...אמרתי אני ממשיך לצפות למרות שהושפלנו

והרגעים היפים שהיינו צריכים 4-0 מול מילאן באלופות ואשכרה עשינו את זה 4-0 מושלם ויקר אני זוכר את השדרן צועק "ברצלונה עושה את זה ברצלונה חוזרת מהקבר!" ...זו בארסה...אף פעם לא מוותרת וזה מה שאני אוהב בקבוצה הזאת היכולת להשיג את התוצאה שהיא צריכה גם היא זה נראה בלתי אפשרי 

בס"ד

וגם זה ברוב המקרים שלב ההתאהבות...

אהבת האיש לישה ואהבת האישה לאיש באות לידי ביטוי בצורות שונות.

אצל האיש זו אהבה כמים, הענקה, השפעה (במובן של נתינת שפע),
האיש אמור להיות זה שנותן את האור,

והאישה מבטאת את אהבתה בכך שהיא מאפשרת לבעל להעניק לה,

ומקבלת באהבה אותו, ואת מה שהוא מביא אתו.

אמנם שני בני הזוג מעניקים זה לזו- אך עומק הנתינה הנשית זה להעניק לבעל את התענוג לתת לה.

(אישה זו ספירת המלכות, הכלי, הגבר זה זעיר אנפין- האור)

דרך האיש לכבוש ואין רך האישה לכבוש.

מטבע בריאתנו האיש יוזם ופועל ומבטא,

והאישה מצניעה, מפנימה וכ'.

בכללי האישה צנועה יותר מהאיש,

בלבוש בדיבור וכ'.
ביטוי רגש פנימי ועמוק זו חשיפה,

ולאישה פחות טבעי לחשוף את עומק הרגש שלה.

זה בא לידי ביטוי בהרבה מאד דברים,

שהאישה רומזת והגבר ישיר. 
(וכן היום מלמדים את הנשים להיות ישירות כמו גברים,

אבל כאשר גבר מכיר את אשתו, הוא בהחלט יכול להבין את הרמזים שלה..)

בקיצור מה שאני מנסה לומר זה

שהגבר מתוקף תפקידו הטבעי במערכת היחסים

מבטא את רגשותיו באופן גלוי.

לעומת זאת האישה יותר מפנימה. 

וכמה שנשים אוהבות את הבעל שלהן הן לא תמיד יהיו מסוגלות לחשוף הכל בדיבור,

ובכל אופן לרוב זה ייקח יותר זמן.

זה לא אומר שנשים אוהבות פחות,

זה רק אומר שביטויי האהבה שלהן שונים.

זה לענ"ד.

בס"ד

ובכלל איך את מגדירה עומק באהבה? התרגשות וכ' זה לא עומק,

זה סממנים חיצוניים ראשוניים.

העומק נבנה אחר כך. 

עם החיים המשותפים ההתמודדויות הקשר האישי שמתפתח.

חושבת על עצמי כשהייתי נשואה-

הייתה אהבה עמוקה כנה והדדית.

(היו דברים אחרים שאהבה לא יכולה להתגבר עליהם)

כשאת אומרת להתגבר על זה בזמן פרידה-

גם היום 7 שנים אחרי הגירושין  זה עדיין כואב.

באמת לא מצליחה להבין על מה את מדברת-

כי כל ההבדלים שאני יכולה לראות הם רק בחיצוניות הביטוי של האהבה,

וממש לא בחוויה וברגש.

"עזוב אחי הכל שטויות למה אתה חושב שיש דבר כזה אהבה הכל הורמונים הכל זה תעתוע של המוח אחי החיים באירופה יצרו את כל הקטע של האהבה והסרטים של הווליוד ופיצוצים וזיקוקים ומטענים בקיצור אחי אל תקשיב להם אין דבר כזה אהבה עזוב את זה שאין לי מושג על מה הם מדברים אבל אני אומר לך הכל זה זיקוקים אחי פרפרים עטלפים איןאין דבר כזה הכל זה עבודה אתה בחיים לא יכול להרגיש למישהי כלום מה למה שתרגיש משהו? אתה רובוט אחי אין אין דבר כזה אהבה זה לא הגיוני ..אגב , ידעת שהשמש זורחת במערב ?"

בס"ד

"ראה חיים עם האישה אשר אהבת".

(וכן אני יודעת שכתבת בציניות...)

מבחינתם אין אהבה רומנטית

ומה שמצחיק הוא שהם בכלל לא מבינים על מה מדובר

לא מדברים פה על אהבה שנוצרת מכלום רק בגלל משיכה פיזית אין לזה שום שייכות

העניין הוא שזה נדיר וזה בידיוק ההפך ממה שהם טוענים , הם אומרים שהכל קל וקורה מהר ולכן זה זול

ואני אומר הפוך זה נדיר , ולא רק שזה נדיר (ההתאהבות) זה גם מצריך זמן מסויים אם בכלל זה יקרה..כלומר

לפחות תקופה של חודשיים לפחות (זמן של הכרות איתה/איתו)

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי