למה לעסוק בזה בכלל? הבחור ניסה לתפוס אותך ..חזרת אליו ..לא ענה מאיזשהי סיבה..

נו אז?...הוא יראה שהתקשרת ויחזור כשיבין שהתפנת ואת יכולה לשוחח ..

מה הביג דיל אני לא מבין

תחכי לתשובה ובאמת אין עניין להתקשר שוב עשית את שלך

אבל לא הייתי מתחיל לחשוב כל מיני מחשבות שליליות ודן לכף זכות

אולי הוא עסוק? את יודעת את סדר היום שלו אז תנסי לחשוב אולי התקשרת בשעות שהוא יותר עסוק?..

(למרות שהוא אישר שתתקשרי בכל זמן אין אדם שפנוי 24 שעות לגמרי ..לפעמיים עסוקים ..)

יכול להיות שהוא ביישן קצת? נשמע כאילו הוא מפחד משיחה איתך...

כלומר להגיע לתכלס 

אני חושב שזה נותן לו מרחב תימרון שלא צריך לתת 

תתקשרי ותדברי תכלס , לאן הולכים מכאן? מתקדמים ? חותכים?

לא נדבר על זה בערב או בבוקר , ישר ולעניין .

כרגע תמתיני בישביל לא להראות שאת רודפת אחריו 

מצד שני אם הוא לא יתקשר עד שני אני חושב שתנדנדי עד שיענה לשיחה (לא סמס )

ותדרשי הבהרות (לא למה לא ענה זה לא רלוונטי כבר , לאן מתקדמים מכאן וכו')

עם טווח זמנים מתי נח לך. ייתכן שהוא חשב שלך יהיה יותר נח להחליט מתי מסתדר לך, אבל שלא באמת אכפת להיות לו זה שמתקשר בפועל (אני יצאתי כמה פעמים עם בחורות שאחרי כמה נסיונות פשוט אמרו לי שהן יתקשרו כשהן יוכלו, וכך היה. יכול להיות שגם לו יש ניסיון כזה). 

שיצא לו לנסות להתקשר והוא לא הצליח לתפוס אותך 

והצעד שלך הוא פשוט להתעלם מבקשה תמימה לרצון שתחזרי אליו כשתוכלי ותתפני

וזה בעיה.., קשר הוא הדדי ..

אין שום תורה מסיני על מי מתקשר למי.

לא הצליח לו לתפוס אותך- את יכולה להתקשר.

לא הצלחת לתפוס אותו- הוא יתקשר חזרה.

לא מצליחים למצוא זמן שמתאים- תתאמו בהודעות מתי לדבר,

או אפילו מתי להיפגש.

לא קרה שום דבר מזה שהתקשרת וניסית שוב- את לא רודפת אחריו.

קשר הוא זוגי- בלי ששני הצדדים מנסים שיהיה קשר, לא יהיה אחד כזה,

זה לא תפקידו להיות הקשר כולו.

אז אין להם ברירה אלא להעריץ את הגבריות המסורתית... 

כנראה שיש אנשים שהמודל החדש מוריד להם את הסיכוי למצוא אישה, אז הם מעדיפים לחזור לשלב ההתפתחותי שבו לאישה לא היתה באמת זכות החלטה בנושא, והם יכלו להיות כמו שבא להם... 

[אגב - זה נאמר בציניות. אני לא מדבר על אף ניק ספציפי, לא מכיר פה אף אחד (ופרנקלי - כנראה שגם לא בא לי להכיר ושזה הדדי)]

זו בדיוק הדרך לכתוב את זה, 

בלי קשקושי השכל על 'תפקידם של הגברים' ועל כך ש'בנים שכחו איך מתנהגים כבנים' או בקינות וזעקות שבר על כך ש'בנות תופסות את תפקיד המחזרות'. ועל זה יצא הקצף. 

סלחי לי, אבל בדיוק כמו שאת סבורה שהביקורת שלך מוצדקת כי התבטאנו בצורה שלא לגמרי הגונה עם אביאל, כך גם הביקורת שלנו מוצקדקת, כי הוא התבטא בצורה שלא לגמרי הגונה עם כל מה שקורה היום בעולם הדייטים. סה טו. 

ובדיוק כמו שמותר לו להביע את דעתו ולך את דעתך - לי מותר להביע את דעתי. אני מקווה. אם לא תגידי לי ואיעלם לי באיזה חור. 

ונראה לי שכל תגובה כמו 'הגברים של היום לא יודעים מה זה להיות גבר' היא ניסיון לתקן עולם... 

ובסך הכל כתבתי תגובה בפורום. איך מישהי חכמה אמרה פה מקודם? "אוי, נוח לקחת את מה שאמר (עוד סתם אחד) לקיצוניות השנייה, הא?"... 

חבל לך על כל ההסתבכויות הקטנות האלה.

אם את מסתבכת עכשיו עם השאלה הכ"כ פשוטה הזו,

מה תעשי לאחר החתונה או לאחר שיוולדו ילדים?

תאמיני לי, שאז התסבוכות יהיו הרבה הרבה יותר גדולות והרות גורל!

תעצרי שניה, תחשבי אם באמת מדובר על החלטה הרת-גורל (התשובה היא: ממש לא!), ותמשיכי הלאה..

אח"כ תביני למה הסתבכות כזאת, היא טפשית לכל הדעות!

אין כאן אפילו פסיק של רמז לחוסר טאקט!

הוא ניסה לתפוס אותה, היא לא יכלה, הוא השאיר לה הודעה שתחזור אליו - אין עם זה שום בעיה!

לפעמים קורה (בעיקר בתחילת קשר) שיש קצת חוסר תיאום בשעות,

וצריך לשחק קצת חתול ועכבר בתחילת הקשר.

אבל כל עוד זה לא קורה הרבה, אין מה להילחץ או להתחיל לפתח מחשבות.

אם אחרי פגישה שלישית זה ממשיך (רצוף) או שהחתול והעכבר נמשך שלושה ימים ומעלה, אז הייתי מתחיל לבדוק.

זה אפילו לא נחשב התמודדות (זה אפילו לא שריטה קטנה באצבע).

היא לקחה סיטואציה שגרתית ונורמלית, והחליטה לעשות מ(משהו שיותר קטן מ)זבוב פיל.

חוץ מזה, שהיא לא ילד קטן, ולכן הצפיות הבסיסיות ממנה יותר גבוהות והיא כבר לא צריכה לבכות משריטה קטנה באצבע.

אפילו נגיד שקשה לה להיות זאת שלוחצת ראשונה על ה-'send',

היא לא הייתה יכולה לשלוח הודעה שהיא סיימה והיא פנויה לדבר?

היא לא הייתה יכולה פשוט להחזיר הודעה שנוח לה לדבר בין השעות אלו לאלו?

אם היא לא מסוגלת לחשוב אפילו על הדברים האלמנטריים האלה,

אז כנראה שיש לה עוד מה לעבוד על עצמה לפני שהיא מפתחת קשר זוגי.

את רוצה להיות מתוסבכת, ולסבך לעצמך ולבעלך בעתיד את החיים - תעשי זאת!

רק תגידי לו מראש לאיזה סרט הוא נכנס.

אני ב"ה נשוי כבר לאחת נורמלית, זה לא שאני 100% מבין את דרך החשיבה שלה,

ואנחנו עדיין לומדים זה את זו, אבל שטויות ברמה הזאת ב"ה אף-פעם לא עניינו אותה.

זה האנשים המרובעים האלו שנצמדים לכללים (הגרועים) של הדייטים, כאילו זה תורה מסיני..

אמנם יוצא לי לראות בעיקר בנות כאלה, אבל זה רק כי אני גבר ואיתן אני נפגש.

די ברור לי שגם יש לא מעט בנים כאלה..

תצאי מהריבוע ומהקופסה ותתחילי לחשוב מהלב ולהתנהג אל הבחורים שאת פוגשת כמו אל כל בן-אדם אחר..

וכמו שדי ברור שאם חברה שלך ניסתה לתפוס אותך ולא הצליחה את תעשי השתדלות לחזור אליה, כך גם כאן!

המטרה של כל הכללים האלו לא נועדה כדי לבחון את הצד השני אם הוא עומד בכללים,

אלא הם נקבעו בעיקר כדי למנוע מצבים לא נעימים, וזה כדי להקל על פיתוח הקשר..

למשל: לא היה ברור מי מתקשר אל מי ראשון,

אז כדי שלא כל אחד יחכה לשני קבעו שהגבר יתקשר ראשון (בייחוד פעם ששיחה הייתה עולה כסף).

או למשל ידוע שלבנות יותר קשה המתח הזה של לחכות עם התשובה של הבחור, וגם יותר קשה להן לקבל 'לא'.

אז החליטו שקודם הבחור יקבל את ההצעה, ורק לאחר שהוא ענה 'כן', ההצעה תעבור אליה.

אז אם העמידה שלך בכללים רק גורמת לקשר להתדרדר, אז את למפספסת את המטרה שלהם!

ובקיצור, כשהכללים מפריעים לקשר להתקדם, זורקים אותם הצידה ועושים את מה שצריך..

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.