1. מי אמר שהמפגש ה"חי" הזה הוא לא זיוף, גדול עוד יותר לפעמים?

הרבה פעמים בהתנדבות או "מפגש חי" אדם מציג צד מאוד ספציפי שלו,

שהוא לא אמיתי, או לפחות לא באופן שלם. דווקא החבר'ה שכל הזמן בהתנדבות,

בד"כ הם אלו שגם אחרי החתונה נשארים בהתנדבות ועוזרים הרבה לאנשים,

שהם לא הבית שלהם. כלומר- זה שאדם גומל חסד בהתנדבות, לא אומר שהוא יגמול חסד בבית.

2. דווקא הדיוק שהדייטים מצריכים הוא אמיתי מאוד-

אני מקווה שאנשים עוד לא השתגעו לגמרי, אבל בעיניי וככה גם יצאתי לדייטים- יוצאים על מנת למצוא

אישה\בעל, ובשביל זה לא מנסים להרשים, אלא להציג את עצמי באמת. כלומר- החישוב והדיוק הם

חישוב ודיוק במי אני, שזה כמובן הצעד הכי חשוב בדרך להקמת בית. הצד הזה מתפספס פעמים רבות

בגלל "מפגש חי". בדייטים אנשים מציגים את מי שהם ואת מי שהם רוצים להיות כנשואים, במפגש חי אנשים

מציגים את מה שמתאים להם באותו רגע ואווירה. כלומר- האדם שאיתו תתחתן לא דומה בהרבה לאדם שפגשת

ב"מפגש חי" הזה, לפעמים הוא אפילו שונה מאוד מאוד. דווקא בדייטים לרוב אנשים אמיתיים, ככה אני ראיתי.

3. באמת שאחרי שבדקנו שהשכל מסכים ויש בסיס אידאולוגי משותף- זה אחלה דייט ללכת להתנדב ביחד

איפשהו. מי אמר שחייבים לשבת על הדשא? תפשילו שרוולים(עד המרפק כן, בלי חוסר צניעות פה) ולכו

תגמלו חסדים, תעזרו, תשמחו וכו'- או כל פעילות אחרת שתפתח את הלב ותתן לכם להתחבר גם לצד

החי שבבן הזוג.

ברור שדייט זה דבר רשמי...

אבל יהיה מי שיאמר שבגלל זה לא צריך כ"כ הרבה דייטים ואחרי פגישה-שתיים להחליט מה קורה..

(למרות שלדעתי הכל מעניין ושווה קריאה.)

זה עסק מורכב, ולהלן ניסיוני להביע את דעתי הקטן בס"ד-

א'-אני מסכים איתך. זה באמת חסר במובן מסוים. כל פגישה במצבים מסוימים דוקא היא מצומצמת לצורה וגבולות מסוימים ומקשים על היכרות מקיפה ועמוקה. ודייט הוא לא הדבר הכי חי שיש.

ב'-קצת כמו שעדן אמרה, ואפילו קצת יותר מזה-אני חושב שעד המוות לא באמת תכירו. כל יום הוא חדש כל מצב הוא אחר, ובעז"ה אני מקוה בשבילכם שהקשר ביניכם יהיה חזק יותר מכל התמורות שיעברו עליכם.

חשוב על הקב"ה וכנסת ישראל-האם כל דור אינו מצב חדש שלא עלה על דעת אבותינו? אך ברית אמת לא תופר, ועוד נזכה לראות בנחמתה בקרוב בימינו. אמן.

אז ראשית-כמו שודאי שמת לב, הלכתי בשני כיוונים סותרים כי זה אכן מורכב.

אז מה נכון? איך אפשר להסתדר?

אז אני אגיד משהו שאולי יכול להישמע קצת מיושן, אבל אני מאמין בו.

ה' ברא את האיש ואת האשה מתאימים זה לזה. והם יכולים להסתדר זה עם זה, איש כשר עם אשה כשרה יכולים לבנות ביחד עולם קדוש. לצערי העולם המודרני לא מאמין מספיק בטבע, אלא רק במה שהוא מצליח להשיג בשכלו הדל. זרעים שנשתלו באדמה צמחו גם לפני שהאדם חקר וידע מה מרכיב את הזרע ואיך הוא מתפתח. ועל זה נאמר "מאמין בחי העולמים וזורע". אני לא מדבר על אמונה בניסים, וגם לא על אמונה בנס שבתוך הטבע, אלא על האמונה הפשוטה ביותר-שמי שברא את האדם ברא אותו בחכמה-אמונה בטבע עצמו.

והרבה מזה שבעולם זה מתפקשש הרבה פעמים-זה או שלא כל האנשים בעולם כשרים-וממילא הם כבר לא מתאימים, או שהם בעלי מחלוקת, או שהם בגדו בטבע, והם כבר לא משתפים פעולה עם העולם הפשוט, ודבק באשתו והיו לבשר אחד.

אז כמובן שאנחנו צריכים להשתדל ולברר, ובאמת יש אנשים שיהיה להם קשה יותר להסתדר, והשכל של השדכנים (בהנחה שאפשר לסמוך עליו) והדייטים אמורים לסנן את רוב המקרים האלה. והרבה תפילה ורצון טוב, יעזרו גם לבירור וגם להצלחה בסופו של דבר, שהיא הרבה מעבר לבירור, כי גם העץ שישתל באדמה המושלמת עבורו, לא יצמח אם לא יקבל את הטיפול הראוי..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הערה שרציתי לומר ושמרתי לסוף: כתבתי שצריך לחזק את האמונה בכך שה' ברא אותנו בחכמה. דבר זה אנו מזכירים מדי יום בברכת אשר יצר. האם שאלת את עצמך פעם מה פשר השבח-"גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם..."? הרב קוק מסביר שהשבח הוא על זה שמכיון שגלוי וידוע לפניו שאם תהיה פשלה קטנה הלך עלינו-אז ה' עשה איתנו חסד ויצר אותנו כך שהמערכת הפנימית של הגוף תפעל באופן טבעי על פי חכמתו, ולא תהיה תלויה ברצוננו-מה שהיה משמיד אותנו. וזה בדיוק הנושא- ה' ברא את הטבע כך שיעשה את שלו, גם אם אנחנו נבערים מדעת. אז ודאי שצריך להשכיל ולהשתדל, ולא בכל נושא אפשר לסמוך על הטבע (וגם את המערכות הפנימיות אפשר לשבש בהתנהלות גרועה), אבל לא לשכוח שהכל חלק מתכנית מסודרת.

וד"א, אני חושב שכמו שאנחנו חושבים שהעולם המיושן חסר כי הוא לא הגיע אל המוסר שלנו, כך העולם החדש חסר כי הוא זרק את המוסר הישן. די לגאוה. תרבויות חלפו, אלילים נשכחו, מלכויות התפרקו. "וישראל יראה בעיניו שלומת רשעים, יצעד על חורבנם של המתהללים באלילים החדשים, כאשר צעד על חורבות בבל ואשור העתיקות." (הראי"ה, שם)

עד שיהיה לנו ה' לאור עולם, כל התרבויות הם שלטונות זמניים שסופם לעבור מעצם התהדרותם במוסר שאינו יונק מה' יתברך. הרי המוסר, בכל התרבויות מאז מעולם, שאף אל החיים. המוסר המעוות אל החיים הפרטיים וההצלחה החומרית, והמוסר ה'גבוה' אל החיים הכלליים והצלחה רוחנית. והחיים הם לא דבר עצמי ועומד, אלא דבר מחודש שנעוץ כולו ברצון הא-להים שבראנו, אז איזה תוכן יש למוסר שלא מקושר אליו בשום צורה?

(ואם נדייק עוד יותר-המוסר תמיד ניסה גם להגדיר את החיים. למשל אנשים נמוכים הגדירו את ההצלחה הפרטית והחומרית בתור "החיים", בעוד אנשים אחרים הגדירו דברים אחרים כמרכז החיים. ואם אדם לא עמד על סוד החיים האמיתי, על מקורם ושורש יצירתם-כל המוסר שלו בלי שורשים.)

עד כאן דעתי הדלה ויהי רצון שתזכו להפיק מזה את המירב.

משגעת אותי ההתעניינות ההדוקה שלהם (ובעיקר של אמא שלי...)

אני דווקא עונה להם, אבל מנסה להבהיר שהשאלות לא נעימות. עם כולם חוץ מאמא זה עובד.

יש עקרונות של כבוד באחווה שלנו. לא היינו שורדים אחרת.

לא יודת למה אבל השטות הזאת הצחיקה אותי.

אופס

אשתדל אי"ה להתייחס.
 

אתה בהחלט צודק. באוניברסיטה, במקום העבודה, במסגרת התנדבותית כלשהי וכו' -- אלה המקומות הנכונים לפגוש. כך זה היה אצל אנשי הציונות הדתית לפני כחמישים שנה [פלוס מינוס].

הבעיה היא, שהיום, באין גדרים בתוך הראש, אנשים משתמשים בגדרים פיזיים כדי להחזיק את הצעירים בתומתם. המצב הנוכחי הוא ריאקציה לפריצת כל הגדרות של הציבור הכללי. אבל, מה שטוב לרבים -- לא בהכרח טוב לכל אחד. אם אתה מרגיש שאתה מספיק חזק, עשה מה שליבך ומוחך אומרים לך. נראה לי שאתה אחד שמסוגל להתמודד עם העולם החיצוני.

כמובן, אין להתעלם מהלחץ החברתי תרבותי. יש סטיגמות. למשל, יש רבים שמבלי להכיר פוסלים נערה דוסית- דוסית [שומרת נגיעה, לובשת חצאית עד הריצפה, מתפללת יום יום לפחות תפילה אחת, לא אוכלת ירקות ללא פיקוח למניעת חרקים, נשמרת מאוד מאוד מלשון הרע], רק מפני שהיא משרתת בצבא. לא חשוב שזה בבסיס קרוב לבית הוריה ושהיא מגיעה הביתה כל ערב וכו' וכו'. הם לא מבינים, שהנערה הזאת עשתה זאת כדי ללמוד בטכניון על חשבון הצבא כי למשפחתה לא היו המשאבים הכספיים הדרושים לזה. בשביל מה ללמוד בטכניון? כדי שיהיה לה מקצוע שמפרנס מספיק טוב כדי שתוכל לאפשר לבעלה בעתיד ללמוד תורה.

אם כי אני חושבת שזו עדיין הדרך הטובה והנכונה ביותר.

זוכרת את עצמי פעם ראשונה בבית שלו, כולי עדינות וחיוכים מנומסים, חושבת לעצמי:

יאללה יאללה מתי כבר יגיע הזמן שאוכל לשכב פה על הספה עם רגלים למעלה ולענות 'כן!' כשיצעקו לי מהמטבח הצעה של צלחת כריות עם חלב.

כולנו היינו רוצים לפגוש את בן הזוג לא על ידי דייט..

השאלה היא במצב הנוכחי איך הופכים את הדייטים ליותר טבעיים? 

גם אני תמיד אמרתי שאני ארצה להכיר את בעלי לא משידוך סטנדרט- כי זה הרבה יותר מחבר כשזה לא רשמי ושאתה יכול לראות את הבן אדם בטבעי שלו.. ולמה לא?? אני לא אומרת שצריך לוותר על דייטים, כי מאד חשוב לדבר ולבחון את העומדת מולך באופן אובייקטיבי לפי הסגנון / אידאולוגיה וכו' ולא להתחתן רק עם "כמה שהיא חמודה ומיוחדת.." אבל בכל מקרה, אפשר שההכרות הראשונית לא תהיה רשמית ואז תקבעו לצאת ולראות אם זה מתאים לכם או לא. (נסיון אישי כי אולי אולייי... אחד כזה יהיה בעלי... בעז"ה)

בס"ד

לא מזמן שתלתי באדמה גרעין מסויים.(של ירק)

מין פלא כזה: גרעין יבש, אדמה יבשה - מים וסבלנות - וקורה פלא.

איך הנביטה בוקעת אד האדמה - האם זה יצליח?

העיקר אומנם הוא השיח / הפירות - וההשקיה והסבלנות הם רק דברים טכניים למען המטרה.

אך מצד שני:האומנם כך?

אם נחשוב על זה שוב דווקא ההשקעה והסבלנות והדברים ה"טכניים" גורמים להערכה ומגדילים את המיוחדות.

ההשקעה הטכנית של:

שימת הגרעין באדמה.

שפיכת מים. בנתיים סבלנות בלי ראיית שום תוצאות - לחכות ולקוות לטוב.

לחכות למחר ולהשקות שוב. בנתיים סבלנות בלי ראיית שום תוצאות - לחכות ולקוות לטוב.

לחכות למחר ולהשקות שוב. בנתיים סבלנות בלי ראיית שום תוצאות - לחכות ולקוות לטוב.

סוג של דברים טכניים כאלה...

ואז יוצא שתיל מהאדמה - מרהיב ויפה - יפה ומרהיב באופן מיוחד כי השקעת בדבר.

הרבה דברים גדולים יכולים להתחיל דווקא מדברים קטנים.

כשחושבים על זה כך הדברים כבר נראים פחות טכניים.

גם קשר בין בעל ואישה אולי לפעמים מתחיל מדברים קצת פחות משמעותיים מהקשר עצמו שנוצר עם הזמן - לא צריך להתבאס מזה - זה דווקא נחמד.

להיות אמיתיים - בלי לבלף. לא לשחק משחקים - לבוא אתה עצמך באמת.

אמיתיות וכנות - ה' עוזר.

קח את זה בכיף.

בהצלחה.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.