1. מי אמר שהמפגש ה"חי" הזה הוא לא זיוף, גדול עוד יותר לפעמים?

הרבה פעמים בהתנדבות או "מפגש חי" אדם מציג צד מאוד ספציפי שלו,

שהוא לא אמיתי, או לפחות לא באופן שלם. דווקא החבר'ה שכל הזמן בהתנדבות,

בד"כ הם אלו שגם אחרי החתונה נשארים בהתנדבות ועוזרים הרבה לאנשים,

שהם לא הבית שלהם. כלומר- זה שאדם גומל חסד בהתנדבות, לא אומר שהוא יגמול חסד בבית.

2. דווקא הדיוק שהדייטים מצריכים הוא אמיתי מאוד-

אני מקווה שאנשים עוד לא השתגעו לגמרי, אבל בעיניי וככה גם יצאתי לדייטים- יוצאים על מנת למצוא

אישה\בעל, ובשביל זה לא מנסים להרשים, אלא להציג את עצמי באמת. כלומר- החישוב והדיוק הם

חישוב ודיוק במי אני, שזה כמובן הצעד הכי חשוב בדרך להקמת בית. הצד הזה מתפספס פעמים רבות

בגלל "מפגש חי". בדייטים אנשים מציגים את מי שהם ואת מי שהם רוצים להיות כנשואים, במפגש חי אנשים

מציגים את מה שמתאים להם באותו רגע ואווירה. כלומר- האדם שאיתו תתחתן לא דומה בהרבה לאדם שפגשת

ב"מפגש חי" הזה, לפעמים הוא אפילו שונה מאוד מאוד. דווקא בדייטים לרוב אנשים אמיתיים, ככה אני ראיתי.

3. באמת שאחרי שבדקנו שהשכל מסכים ויש בסיס אידאולוגי משותף- זה אחלה דייט ללכת להתנדב ביחד

איפשהו. מי אמר שחייבים לשבת על הדשא? תפשילו שרוולים(עד המרפק כן, בלי חוסר צניעות פה) ולכו

תגמלו חסדים, תעזרו, תשמחו וכו'- או כל פעילות אחרת שתפתח את הלב ותתן לכם להתחבר גם לצד

החי שבבן הזוג.

ברור שדייט זה דבר רשמי...

אבל יהיה מי שיאמר שבגלל זה לא צריך כ"כ הרבה דייטים ואחרי פגישה-שתיים להחליט מה קורה..

(למרות שלדעתי הכל מעניין ושווה קריאה.)

זה עסק מורכב, ולהלן ניסיוני להביע את דעתי הקטן בס"ד-

א'-אני מסכים איתך. זה באמת חסר במובן מסוים. כל פגישה במצבים מסוימים דוקא היא מצומצמת לצורה וגבולות מסוימים ומקשים על היכרות מקיפה ועמוקה. ודייט הוא לא הדבר הכי חי שיש.

ב'-קצת כמו שעדן אמרה, ואפילו קצת יותר מזה-אני חושב שעד המוות לא באמת תכירו. כל יום הוא חדש כל מצב הוא אחר, ובעז"ה אני מקוה בשבילכם שהקשר ביניכם יהיה חזק יותר מכל התמורות שיעברו עליכם.

חשוב על הקב"ה וכנסת ישראל-האם כל דור אינו מצב חדש שלא עלה על דעת אבותינו? אך ברית אמת לא תופר, ועוד נזכה לראות בנחמתה בקרוב בימינו. אמן.

אז ראשית-כמו שודאי שמת לב, הלכתי בשני כיוונים סותרים כי זה אכן מורכב.

אז מה נכון? איך אפשר להסתדר?

אז אני אגיד משהו שאולי יכול להישמע קצת מיושן, אבל אני מאמין בו.

ה' ברא את האיש ואת האשה מתאימים זה לזה. והם יכולים להסתדר זה עם זה, איש כשר עם אשה כשרה יכולים לבנות ביחד עולם קדוש. לצערי העולם המודרני לא מאמין מספיק בטבע, אלא רק במה שהוא מצליח להשיג בשכלו הדל. זרעים שנשתלו באדמה צמחו גם לפני שהאדם חקר וידע מה מרכיב את הזרע ואיך הוא מתפתח. ועל זה נאמר "מאמין בחי העולמים וזורע". אני לא מדבר על אמונה בניסים, וגם לא על אמונה בנס שבתוך הטבע, אלא על האמונה הפשוטה ביותר-שמי שברא את האדם ברא אותו בחכמה-אמונה בטבע עצמו.

והרבה מזה שבעולם זה מתפקשש הרבה פעמים-זה או שלא כל האנשים בעולם כשרים-וממילא הם כבר לא מתאימים, או שהם בעלי מחלוקת, או שהם בגדו בטבע, והם כבר לא משתפים פעולה עם העולם הפשוט, ודבק באשתו והיו לבשר אחד.

אז כמובן שאנחנו צריכים להשתדל ולברר, ובאמת יש אנשים שיהיה להם קשה יותר להסתדר, והשכל של השדכנים (בהנחה שאפשר לסמוך עליו) והדייטים אמורים לסנן את רוב המקרים האלה. והרבה תפילה ורצון טוב, יעזרו גם לבירור וגם להצלחה בסופו של דבר, שהיא הרבה מעבר לבירור, כי גם העץ שישתל באדמה המושלמת עבורו, לא יצמח אם לא יקבל את הטיפול הראוי..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הערה שרציתי לומר ושמרתי לסוף: כתבתי שצריך לחזק את האמונה בכך שה' ברא אותנו בחכמה. דבר זה אנו מזכירים מדי יום בברכת אשר יצר. האם שאלת את עצמך פעם מה פשר השבח-"גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם..."? הרב קוק מסביר שהשבח הוא על זה שמכיון שגלוי וידוע לפניו שאם תהיה פשלה קטנה הלך עלינו-אז ה' עשה איתנו חסד ויצר אותנו כך שהמערכת הפנימית של הגוף תפעל באופן טבעי על פי חכמתו, ולא תהיה תלויה ברצוננו-מה שהיה משמיד אותנו. וזה בדיוק הנושא- ה' ברא את הטבע כך שיעשה את שלו, גם אם אנחנו נבערים מדעת. אז ודאי שצריך להשכיל ולהשתדל, ולא בכל נושא אפשר לסמוך על הטבע (וגם את המערכות הפנימיות אפשר לשבש בהתנהלות גרועה), אבל לא לשכוח שהכל חלק מתכנית מסודרת.

וד"א, אני חושב שכמו שאנחנו חושבים שהעולם המיושן חסר כי הוא לא הגיע אל המוסר שלנו, כך העולם החדש חסר כי הוא זרק את המוסר הישן. די לגאוה. תרבויות חלפו, אלילים נשכחו, מלכויות התפרקו. "וישראל יראה בעיניו שלומת רשעים, יצעד על חורבנם של המתהללים באלילים החדשים, כאשר צעד על חורבות בבל ואשור העתיקות." (הראי"ה, שם)

עד שיהיה לנו ה' לאור עולם, כל התרבויות הם שלטונות זמניים שסופם לעבור מעצם התהדרותם במוסר שאינו יונק מה' יתברך. הרי המוסר, בכל התרבויות מאז מעולם, שאף אל החיים. המוסר המעוות אל החיים הפרטיים וההצלחה החומרית, והמוסר ה'גבוה' אל החיים הכלליים והצלחה רוחנית. והחיים הם לא דבר עצמי ועומד, אלא דבר מחודש שנעוץ כולו ברצון הא-להים שבראנו, אז איזה תוכן יש למוסר שלא מקושר אליו בשום צורה?

(ואם נדייק עוד יותר-המוסר תמיד ניסה גם להגדיר את החיים. למשל אנשים נמוכים הגדירו את ההצלחה הפרטית והחומרית בתור "החיים", בעוד אנשים אחרים הגדירו דברים אחרים כמרכז החיים. ואם אדם לא עמד על סוד החיים האמיתי, על מקורם ושורש יצירתם-כל המוסר שלו בלי שורשים.)

עד כאן דעתי הדלה ויהי רצון שתזכו להפיק מזה את המירב.

משגעת אותי ההתעניינות ההדוקה שלהם (ובעיקר של אמא שלי...)

אני דווקא עונה להם, אבל מנסה להבהיר שהשאלות לא נעימות. עם כולם חוץ מאמא זה עובד.

יש עקרונות של כבוד באחווה שלנו. לא היינו שורדים אחרת.

לא יודת למה אבל השטות הזאת הצחיקה אותי.

אופס

אשתדל אי"ה להתייחס.
 

אתה בהחלט צודק. באוניברסיטה, במקום העבודה, במסגרת התנדבותית כלשהי וכו' -- אלה המקומות הנכונים לפגוש. כך זה היה אצל אנשי הציונות הדתית לפני כחמישים שנה [פלוס מינוס].

הבעיה היא, שהיום, באין גדרים בתוך הראש, אנשים משתמשים בגדרים פיזיים כדי להחזיק את הצעירים בתומתם. המצב הנוכחי הוא ריאקציה לפריצת כל הגדרות של הציבור הכללי. אבל, מה שטוב לרבים -- לא בהכרח טוב לכל אחד. אם אתה מרגיש שאתה מספיק חזק, עשה מה שליבך ומוחך אומרים לך. נראה לי שאתה אחד שמסוגל להתמודד עם העולם החיצוני.

כמובן, אין להתעלם מהלחץ החברתי תרבותי. יש סטיגמות. למשל, יש רבים שמבלי להכיר פוסלים נערה דוסית- דוסית [שומרת נגיעה, לובשת חצאית עד הריצפה, מתפללת יום יום לפחות תפילה אחת, לא אוכלת ירקות ללא פיקוח למניעת חרקים, נשמרת מאוד מאוד מלשון הרע], רק מפני שהיא משרתת בצבא. לא חשוב שזה בבסיס קרוב לבית הוריה ושהיא מגיעה הביתה כל ערב וכו' וכו'. הם לא מבינים, שהנערה הזאת עשתה זאת כדי ללמוד בטכניון על חשבון הצבא כי למשפחתה לא היו המשאבים הכספיים הדרושים לזה. בשביל מה ללמוד בטכניון? כדי שיהיה לה מקצוע שמפרנס מספיק טוב כדי שתוכל לאפשר לבעלה בעתיד ללמוד תורה.

אם כי אני חושבת שזו עדיין הדרך הטובה והנכונה ביותר.

זוכרת את עצמי פעם ראשונה בבית שלו, כולי עדינות וחיוכים מנומסים, חושבת לעצמי:

יאללה יאללה מתי כבר יגיע הזמן שאוכל לשכב פה על הספה עם רגלים למעלה ולענות 'כן!' כשיצעקו לי מהמטבח הצעה של צלחת כריות עם חלב.

כולנו היינו רוצים לפגוש את בן הזוג לא על ידי דייט..

השאלה היא במצב הנוכחי איך הופכים את הדייטים ליותר טבעיים? 

גם אני תמיד אמרתי שאני ארצה להכיר את בעלי לא משידוך סטנדרט- כי זה הרבה יותר מחבר כשזה לא רשמי ושאתה יכול לראות את הבן אדם בטבעי שלו.. ולמה לא?? אני לא אומרת שצריך לוותר על דייטים, כי מאד חשוב לדבר ולבחון את העומדת מולך באופן אובייקטיבי לפי הסגנון / אידאולוגיה וכו' ולא להתחתן רק עם "כמה שהיא חמודה ומיוחדת.." אבל בכל מקרה, אפשר שההכרות הראשונית לא תהיה רשמית ואז תקבעו לצאת ולראות אם זה מתאים לכם או לא. (נסיון אישי כי אולי אולייי... אחד כזה יהיה בעלי... בעז"ה)

בס"ד

לא מזמן שתלתי באדמה גרעין מסויים.(של ירק)

מין פלא כזה: גרעין יבש, אדמה יבשה - מים וסבלנות - וקורה פלא.

איך הנביטה בוקעת אד האדמה - האם זה יצליח?

העיקר אומנם הוא השיח / הפירות - וההשקיה והסבלנות הם רק דברים טכניים למען המטרה.

אך מצד שני:האומנם כך?

אם נחשוב על זה שוב דווקא ההשקעה והסבלנות והדברים ה"טכניים" גורמים להערכה ומגדילים את המיוחדות.

ההשקעה הטכנית של:

שימת הגרעין באדמה.

שפיכת מים. בנתיים סבלנות בלי ראיית שום תוצאות - לחכות ולקוות לטוב.

לחכות למחר ולהשקות שוב. בנתיים סבלנות בלי ראיית שום תוצאות - לחכות ולקוות לטוב.

לחכות למחר ולהשקות שוב. בנתיים סבלנות בלי ראיית שום תוצאות - לחכות ולקוות לטוב.

סוג של דברים טכניים כאלה...

ואז יוצא שתיל מהאדמה - מרהיב ויפה - יפה ומרהיב באופן מיוחד כי השקעת בדבר.

הרבה דברים גדולים יכולים להתחיל דווקא מדברים קטנים.

כשחושבים על זה כך הדברים כבר נראים פחות טכניים.

גם קשר בין בעל ואישה אולי לפעמים מתחיל מדברים קצת פחות משמעותיים מהקשר עצמו שנוצר עם הזמן - לא צריך להתבאס מזה - זה דווקא נחמד.

להיות אמיתיים - בלי לבלף. לא לשחק משחקים - לבוא אתה עצמך באמת.

אמיתיות וכנות - ה' עוזר.

קח את זה בכיף.

בהצלחה.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.