בתוך מה שאכתוב יש מעין סתירה פנימית.
מצד אחד אני לא אוהב את השיתוף בפורום כזה
מצד שני אני כותב פה.
אבל זה כי אני משער שזו הדרך היחידה בו דברי יקלטו.
לא אנסה שוב. (בלי נדר)
אז התחתנו לא מזמן.
ואני מרגיש שאני נשוי לשתי דמויות.
אחת אמיתית, ועוד אחת וירטואלית, כזאת עם הספרה שבע על המצח, על המסך.
היא מאוד חכמה, ויש לה דעות בכל מיני נושאים.
ואני, לי, אין מושג מה היא חושבת בהם,
אני צריך להכנס לערוץ לראות את זה.
לפעמים זה מגיע בטענות של, הייתי צריכה לפרוק את זה קודם.
היה לי מוזה עכשיו לכתוב, אז עשיתי זאת.
נכון, היא משתפת אותי בהכל,
אבל במקום שהשיחה תהיה איתי, אני מקבל את סיכומי הדברים בתקציר,
ובערוץ, הכל בהרחבה ובאירוך דברים.
אני לא אטום, אני סבלן, אנשים אומרים עלי שאני מקשיב, ואני אוזן קשבת.
אז למה אני מאוזן קשבת הופך להיות עין רואה, כדי לקרוא מה היא כתבה.
עוד נושא שמפריע לי,
לא מרגיש לי נכון לשתף את הסביבה הזאת איפה אני ומה אני עושה,
ואיך היא מרגישה ביחס שלנו אחד כלפי השני(הכל בטעם טוב, ולא פורץ שום גדר ב"ה)
אני לא רוצה שכל יושבי הפורום יהיו שותפים לאיפה אני, ומה מתקדם איתי בחיים,
איפה אני נמצא, ומה אני עושה.
הייתי פה, כמה שנים,
עכשיו, לא מתאים לי.
בבקשה, אל תגרמי לי להרגיש שאני מתחרה במספר.
שאני מתחרה באותיות.
שאני חשוב פחות מאיזה חייל, או חברה, או איזה זכרון ישן.
אם קראת, ויש לך מה להגיב.
אשמח לתגובה גם באופן אישי.
תגובה נפלאה