ששמעו מפי השמועה, שאין בכך איסור הלכתי, ושאפילו יש היתר לאישות בלי קידושין באופן ששומרים הלכות נידה והיא מיוחדת לו. וכך הם נוהגים בסתר - כי הם לא  מוצאים אף אחד שיתיר להם כך בפירוש. שמחתי לעזור.

הייתי שמח לנהל איתך דיון הלכתי מעמיק על כל מיני נושאים. אבל איך אמר הרב אבינר בשו"ת אסמס?

שיחה עם בנות

ש: האם מותר לדבר עם בנות על נושאים עמוקים של הלכה?

ת: במקום זה יש לקיים את ההלכה הפשוטה שאסור לשוחח עם בנות אלא יש להתרחק מאוד מאוד.

ש: ואם זה כדי לשכנע אותה על שמירת נגיעה?

ת: במקום זה תשכנע את עצמך על שמירת עיניים ושמירת מרחק. קצשו"ע קנב ח.

זו הייתה סתם הלצה טיפשית. אני האחרון שיקשיב לרב אבינר. בכיף הייתי מדבר איתך. אפילו לוקח אותך לאכול גלידה ומבלבל לך את המח על כל מיני נושאים בעלמא. אבל על הלכה? בחיים לא. אפילו עם דתיים אני לא מדבר על הלכה. למה את שואלת? זה פשוט מאד.

דתיים, ובפרט הזן החרדלוני המצוי, הם כמו הפולניה מהזן הגרוע ביותר שאפשר לעלות על הדעת. לא משנה מה השיטה, אני לא מכיר דברים תקפים\אפקטיביים כשמדובר בפולנים, שכידוע לכל זהו עם שמשחר ההיסטוריה נועד להתיש את העולם הנורמלי (קרי: זה שלא פולני) ולכבות את האור אחרי כולם. כך גם עם דתיים, דיון איתם הוא חסר טעם, משום שהם מעוניינים בדבר אחד – להוכיח לך שאתה טועה והם צודקים.

לחפור למישהי על הלכה? איך אנשים בכלל יכולים לחשוב על כך? אני תוהה איפה הם חיים. המציאות שלי עצובה מדי בכדי אפילו לחשוב על כך. אני מדרדר משניה לשניה בכיוון אחד. המציאות בעצמה מתעללת בי, חובטת בי בעצבים כמו איזה ג'קי צ'אן ומרוקנת ממני את כל שמחת החיים.

אני מעדיף גלידה, ולהנות מן התום והיושר.

כדי ללמדך שגם לרשעים יש תקווה. אמרה לו: היכי? צאי וראי, מעשה ב אהבה בתענוגים ובתקוות עולמים וב איגרא וברחפת.. ובענבל ובהולם במיוחד שהיו מסובין בפורום לנ"ו והיו מספרים באהבה ובזוגיות יומם ולילה. עד שבאו חרדלונים ואמרו לתקוות עולמים: 'תקוות עולמים, הגיע זמן שתזכור שיש בך אהבת ישראל גדולה ופועמת!'

אמר תקוות עולמים: 'הרי אני כבן עשרים ואחד שנים, ולא זכיתי להנות מן העולם הזה כהרף עין. מר ונמהר נולדתי, לעולם שכולו סבל ומכאובים. עשרה קבין ייסורים ירדו לעולם, 8 נטלתי אני, והשאר ישראל והאומות. הכיצד מתפלאים אתם שאני כה חשוך ומצולק?'

אמרו לו: 'הלא אמרו חז"ל כשם שהקדוש ברוך הוא נותן כח בצדיקים לקבל שכרם, כך נותן כח ברשעים לקבל פורענותם'.

אמר להם: כן הדבר. היות בחיים חייתי מהכאב והצער אשר אחזוני מאז ועד עתה. ואין לכם יום שאיננו בעיני כחדש וכאילו מתי מוטל לפני.

אמרו לו: אם כך, מדוע תוסיף שנאה ומחלוקת במקום שלום ואחוה?

אמר להם: אמר רב רבה בר בר חנה אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינה מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא ומחינן ליה באלוותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה ונייח. תרגום: [סיפרו לי יורדי הים, הגל הזה שמטביע את הספינה נראה כזוהר של אש לבנה בראשו, ואנו מכים אותו באלות שחקוק עליהן "אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה", והגל נח.]

אמרו לו: צמצם עצמך.

אמר להם: כל החיים שלי זה רצף של אכזבות וטעויות, ורק חום ואהבה של אישה יכולים לרפא את זה. כמו ששרו האיגלס:

And I found out a long time ago

What a woman can do to your soul

אמרו לו: הן אמת דיברת. אהבה משיבת נפש, עוזרת ומסייעת לעגומי הנפש ולחלכאים והנדכאים. ממלאת היא את הריקים והפוחזים, נותנת דרך בלבו של איש. מוציאה לחופשי את האסורים, אשר נכספה וגם כלתה נפשם כל הימים, נותנת היא בפיהם הלל ושבח לאלוהים לאל חי.
הופכת היא מספד למחול, יום אבל ליום טוב,
מעוף צוקה ואפילה, לששון ושמחה,
מחוסר שקט ושלווה, למי מנוחות ובטחה.
משורות צער ויגון, ומדיו שנמס ממיני עיניים הזולגות עליו, ללב הומה כחליל שנקבע כנחל העובר בכל ימי החושך ומחזירם אל האמת והקדושה, כמעיין נובע שאינו נפסק.
משברת היא זדים ארורים ורוצחים ובוגדים,
מרפאת עצמות שנשתחקו מצער וייסורים של העולם הזה ושל העולם הבא,
הופכת את הקללות לברכות,
את הטעויות לשיעורים יקרי ערך.

אמר להם: שמח לבי ויגל כבודי, נחמתם אותי מיגונותי ומרגיש אני רוח אחרת פועמת ונושבת לפתחי. מסתמא, שגם לרשעים יש תקווה. יהיה נא שמי תקוות עולמים, שתמיד אקווה ואצפה ואייחל לחסד ולרחמים ולאהבה. אמן כן יהי רצון אמן ואמן.

והמשל מובן למבינים.

@איגרא תבאר לה בבקשה מה ניסיתי לומר.

זה לא ציני. אני רציני. יש שם מסר.

קח:

http://www.daat.ac.il/chazal/maamar.asp?id=240

ובאמת ראוי לכם לדעת, צדיקים זכים וברורים שכמוכם, שאני מאד מוערך אצל ה'!

ח..חשבתי ש... אין אין, להיות אני זה ג'וב כפוי טובה. לא, באמת. גם נוירוטי, גם מתוסכל, גם חסר הגשמה עצמית לפחות שלושמאות שישים יום בשנה, גם צריך, שלא מרצון, להתמודד עם העולם הזה.  לפעמים אני מרגיש שאני הסיוט הכי גדול שלי עצמי. ואם כל זה לא מספיק, המציאות כאילו נהנית לחבוט בי בכיף.

עד שאני יכול לאכול וופל בלגי, גם הוא נוזל לי מן הצד.

אני תמיד יכול להיות תכנית ב', נכון? נכון שאני יכול להיות?

אני חושב שאני מדבר בשם שנינו כשאני אומר שאת הזמן הפנוי שלנו צריך לנצל לדברים מועילים יותר מאשר בילוי בפורומים מפגרים. קצת לראות עולם וזה. באופן מפתיע, יש עולם גדול ויפה עם חיי חברה בחוץ. שם העיניים לא צורבות, האותיות לא אדומות, והזמן לא נאכל.

@אורח כלשהו ילה, אני מזמין אותך לדייט. נקבע מקום וזמן.

עכשיו אין לו תירוץ להתחמק.

גברים, ובראשם אני, הם מפגרים מטבעם, לכן, עזרים ויזואליים תמיד עושים את העבודה:

והרב אבינר מאמין גדול בתשובה, לא?

ציטוט לא מדויק אולי, רש"י.

כך תתן לאחיך ואחיותך לראות שחת? מה זה התירוצים החרדלים האלה? הרבי מלובביץ' היה מקבל נשים ואפילו לוחץ להן את היד.

אנחנו צריכים לתקשר אחד עם השני, אנחנו לא באיראן. הבל יפצה פיהם של המסתגרים והחשוכים.

אם אתה רוצה הוכחה לחובת ההתייצבות, הנה לך:

@תקוות עולמים

את התמונה? תקליקי עליה ותקבלי את הגודל המקורי שלה, ומשם והאלה זה קליק ימני 'save as' וזהו.

או שדיברת על "תלדי בן"?

מעבר לשאר הדברים שנאמרו

תשמע, מגיעה לכם תשובה רצינית ומעמיקה. לגבי שאלתך, האמת היא שסתם קשקשתי פחות או יותר.

את דעתי האמיתית אני אכתוב בקרוב.

עצם הנגיעה זה דאורייתא. 

ומצד שני מזכיר אחד אצלנו שאיזה רב כאן אמר לו - 

אם יש לו בעיות עם אשתו יכול לעשות מהצד. 

לך תבין! 

אני דווקא דיברתי על המושג ההלכתי שנקרא 'פיגלש'. יש לא מעט שנוהגים כך בסתר. חלק בשביל להתיר את התאוות שלהם, חלק בשביל אהבת אמת, חלק משום שהם לא מוכנים למסגרת הנישואין עדיין. זה עניין אישי ואינדבידואלי. הלכתית, אין עם זה בעיה ויש היתרים של היעב"ץ והרמב"ן והרא"ש וכו', שחלקם סייגו את דבריהם בכדי למנוע אנשים לנצל את העניין לפריקת תאוות וניצול הדדי.

למה פחדו מהתרת ה'פיגלש'? 3 סיבות. 1. יביא לידי זנות 2. יביא לידי פריצות 3. יבואו עליהן בנידתן

בגדול, אין שום בעיה עם פיגלש כל עד היא מיוחדת לו ושומרים על הלכות נידה, והקשר הוא קשר אמיתי ופנימי. עניין הכתובה הוא בעיקר הסכם שנועד להביא לכך שהקשר לא יהיה קל לפירוק ולחייב את הבן זוג להשפיע לבת הזוג שלו.

בהרבה בספרי מוסר כותבים שעל פי תורת האר"י זיע"א אדם לא יכול לזכות לאהבת התורה אם לא אהב מקודם אישה. אז אני לא מבין מה הבעיה. הלא אתם לא יודעים את גודל מעלת התורה הקדושה?

מענין מאד.

לגבי ההמשך, לא יאומן איך הופכים דברי אלוקים חיים.

"הלכתית אין עם זה בעיה.. אישי ואינדבידואלי" - על דבר שהשולחן ערוך אומר מפרש ש"כופין אותו להוציאה מביתו" (ולא משנה הטעם. השו"ע כותב אסור, אז אסור).

ולהתעלם:

מהדעה שמביא הרמ"א שזה איסור "לא תהיה קדשה". זונה.

ומכך שיש רבים האומרים שהמושג "פילגש" זה עם קידושין אך ללא כתובה. ואחרת זו קדשה, זונה.

ומהגירסה ברמב"ם שפילגש אסורה להדיוט.

ומדברי הרדב"ז בשו"ת שלו, שזה בכלל איסור ייחוד פנויה.

וממה שאומר - הרדב"ז - שגם הרמב"ן היה אוסר, כבר בזמנו של הרדב"ז ש"פרוצים בביאות אסורות"; ומדברי הרמב"ן עצמו, "תזהירם מן הפילגש" (ו"להתחכם" לומר כאילו על-שכמותו לא שייך. זה "משהו שולי" - "למה פחדו מהתרת הפילגש".. סתם "פחדנים; אבל למעשה, כל מישהו "רציני" (....), יכול להתעלם מזה. כמו כל מיני רפורמים, ש"יודעים" שלמעשה טעמי גזירות חכמים לא שייכים אליהם... חוסר-הבנה בסיסית במהות תושבע"פ ותוקף דברי חכמים. קל וחומר מי שמביא "בשם האר"י".. שבוודאי אמור לדעת מה יש מאחרי דברי חכמי תושבע"פ)

וממה שאומר - הרדב"ז - שגם הרשב"א דיבר דווקא עם קידושין.

וממה שמסביר שגם להראב"ד - "איסורא איכא" (יש איסור), גם אם לא מלקות ולאו.

ומתשובת הרא"ש על "פנויה המשרתת בבית ראובן ויצא קלא דלא פסיק שמתייחד עימה. לא מיבעיא (כלומר, פשוט) שבני משפחתה יכולים למחות בידו שהוא פגם להם שתהיה פילגשו (כלומר: אפילו הכי "מקלים" בדין המקורי, שרבים נחלקו על זה, כנ"ל - רואים בדבר הזה בושה וחרפה. ביזיון גמור), אלא בי"ד כופין אותה להוציאה מביתו" (אכן, חשש נידה. אבל כך פסק למעשה. ועי' להלן).

ומדברי הטור, בנו, שכתב, "אפילו לא בא עליה לשם זנות אלא לשם אישות בינו לבינה אינה נחשבת כאשתו אפילו אם ייחדה אלא אדרבה כופין אותו להוציאה מביתו". 

ומהסבר הב"ח שם, שאפילו אינה בושה לטבול - אסורה משום זונה אף לדברי הרא"ש הנ"ל. ואף שה"בית שמואל" הסביר אחרת בדברי הרא"ש, מניין ה"המצאה" איזה מישהו ב"פורום" לכתוב, "אין בעיה הלכתית"...

ועוד ועוד. 

ומדברי הרדב"ז, המשיב העצום, הלכה למעשה:

שו"ת רדב"ז חלק ד סימן רכה 

הכלל העולה שאין אשה מותרת לשום אדם בזמן הזה אלא על ידי קדושין וחופה וז' ברכות וכתובה. 

אז להמציא כעת - בגדול, "פילגש", "אין בעיה" - רחמנא ליצלן. עד כאן דברי יצר הרע בריבוע. ועוד להשלות, "קשר אמיתי ופנימי". דבר-גורם לדבר.... מי שחושב שיכול היום "לקחת פילגש", לא פלא שיחשוב שאפשר "קשר אמיתי ופנימי" ללא נישואין. אין דבר כזה. אשליה, הפקרות, בזיון בנות ישראל עד "מתחת לקרשים", איבוד בושה אלמנטרית, קל וחומר היום, שכבר השתרשה הלכה למעשה כדברים הנ"ל, הרי שבכל "קשר" ללא מחוייבות גמורה, וקדושה, של חופה וקידושין, שבו נהיים משפחה איש ואשתו - מתחיל מהקשר הנשמתי, מהראש - יש זרות וממילא איבוד הבושה והכבוד האלמנטריים, גם אם "ר' יצר" ינסה לשכנע אחרת מישהו..

מענין שאני לא שמעתי על "לא מעט שנוהגים כך בסתר" רחמנא ליצלן. כנראה כל אחד יכול "לשמוע" איפה שרוצה. מי ש"נוהג" כך, עושה מעשה נבלה. ואם יצרו תקפו - שיעבוד עליו, ולא יתיר בשם  למדנות-מזוייפת המדלגת לה בקלילות כמובן על כל פוסקי זמננו המובהקים (לא הבינו עומקה וטעמה של תורה..), כדרך שכאלה.

מי "שלא מוכן עדיין למסגרת של נישואין", אז שלא יפרוק את יצריו על חשבון בת ישראל בהפקרות. גם אם הוא מסביר לה שלא נורא, את רק תהיי פילגש... (וכנ"ל, גם זה בהפיכת דברי תורה והלכה למעשה). וגם היא, שלא תאבד את מינימום כבודה, להיות בקשר קרוב רק עם מי שלקחה לאשה כדת משה וישראל, נהיה  בעלה, קידשה, נשאה, התחייב לה.

ו"ענין הכתובה הוא בעיקר הסכם.. שלא יהיה קל לפירוק". לא. הכתובה באה עם חופה וקידושין. וכל זה ביחד אינו משהו "טכני", אלא שינוי כל המהות. מאשה זרה, שבצדק יש שמירת המרחק והבושה הנורמלית, לאשתו. לפני "שלא יהיה קל לפירוק", עצם יצירת החיבור. ומי שאינו חש את השינוי שיש בכך שאדם נושא אשה במחוייבות גמורה, ככל מסורת ישראל והופכת להיות אשתו - וחושב שזה רק אקט-טכני למה שאפשר בקלות גם קודם לכן, הרי זו בבחינת נכות - ואיבד משהו מהדברים  הכי יקרים שיכולים להיות בתחושותיו הבסיסיות של אדם.

וזו כמובן, לא "אהבת אמת".. אהבת עצמו בניצול זולתו. שיתחתן ויתחייב.

מענין מאד, אם "חכמים" כאלו, מוכנים שביתם תהיה "פילגש"... (ואם כן, עדיף כנראה שהיא לא תיוולד להם..)

ועל הכל, להביא את כל תעמולת-הפריצות הזו בשם דברי האר"י..  יעני, הכל בשביל לזכות ל"אהבת התורה".. פריצות לשם-שמיים. אפשר ללכת אצל פרשת "הרב מהצפון" (לא מכיר אישית, אך נאמנים דברי הרב אליהו שליט"א), ולראות עוד "מעלות בפריצות" בשם סתרי-תורה...  "אתם לא יודעים את מעלת התורה הקדושה".... מענין מדוע האר"י הק' לא עשה כך בעצמו, במקום להתחתן, והיה זוכה ל"אהבת התורה"..  הפיכת דברי אלוקים חיים. כמובן, האר"י הקדוש לא העלה בדעתו כך. ודברים מעין אלו שמובאים במקומות מסויימים, מדברים על אהבת איש לאשתו.

מי שיקרא ספרי מוסר באמת, ולא כדי למצוא "היתרים" לדברים חמורים וכעורים, יראה איך הדרכת התורה לאדם מישראל ליצור קשר בצניעות, בבירור לשם שמיים, לשם נישואין בלבד ובשמירת מרחק מקודם - ולקחת עליו את האחריות והקדושה והשמחה בבנין בית נאמן בישראל, כדין, כמסורת, כנורמליות היהודית.

[ורק הבהרה: אח"כ ראיתי מה שכתבת מקודם על "הדתיים" אז הבנתי במה מדובר.. אם כי לא היה קשה לנחש גם קודם. וכבר אמרו חז"ל מה שאמרו, על מי שמנצל מה שלמד פעם כדי "להוכיח" ההיפך.

ולכן אני מבהיר, לא הייתי מתווכח עם מי שכותב כך אישית, זה חסר טעם. אבל בגלל שמישהו ביקש ממני להגיב, לטובת אחרים שמעוניינים קצת בהרחבת הדברים, כתבתי]

הדיון הזה לא אומר שום דבר חדש, והוא למעשה לא אומר כלום. ואין בכך איסור הלכתי. עובדה, פוסקים גדולים התירו. כפי שאמרתי, הם סייגו את דבריהם כי מאז ומעולם היו ויהיו אנשים שלא ממש מעניין אותם שום דבר מלבד עצמם והם מחפשים פתחים בכדי להתיר לעצמם כל מיני דברים.

עכשיו תשמע אתה ותשמע ד.:

אני לעולם לא אבין למה אנשים מתייחסים להלכה היהודית כאוסף של 'חוקים דתיים'. להלכה יש טעמים ברורים, חלקם לפי הסוד, חלקם לפי הפשט, אבל משום מה תופסים אותה כ'הלכה זה הלכה!!!!!'. הרב ההוא אמר ככה, הרב הזה אמר כך, וכו'. כשבאים לנהל דיון הלכתי, רצוי להתייחס לפן התיאולוגי ואפילו גם לפן המיסטי. הבעיה היא שרוב האנשים רחוקים הן ממיסטיקה והן מתיאולוגיה והם סתם דתיים שכל חייהם מסתכמים בקיום טכני של מצוות והלכות ומלמול תפילות. כך שנשארנו עם 'ההוא אמר כך, ההוא קבע כך בלה בלה בלה'.

קשר בין איש ואישה זה הדבר הכי גדול והכי נפלא ביקום. כשתדע לאהוב, ותנהל קשר אמיתי עם בת זוג, תדע עבודת השם מהי. בינתיים חוץ מהעתק הדבק ודמגוגיה טיפוסית אתם לא אומרים שום דבר.

אני לא מבין מה אתם נובחים 'פריצות פריצות'. משום מה תמיד הדמגוגיה הדתית תהיה להציג את האחר בתור סוטה מין ופוטנציאל להקמת כתות. גם כן 'תעמולה'. די לסלף ולעוות. אני בעד אהבת אמת, בעד קשר חזק ויציב, זאת דיברתי. כנראה שמי שמחפש אחר מה שהוא רוצה, מוצא.

היהדות היא לא הנצרות הקתולית. בנצרות הקתולית המציאות הרוחנית והאמת לא ממש משנה. מה כן משנה להם? יומרנות, צדקנות מזויפת, פדופיליה, כל מיני דברים רעים.

ביהדות זה לא ככה. ביהדות מה שחשוב זו האמת, הנפש. הכתובה היא כמובן לא עניין טכני ואף אחד לא טען כך, אך זה לא אומר שאי אפשר לחוות קשר אמיתי ומחייב בלעדיה. מה העיקר, אם כן? העיקר הוא קשר חזק ואמיץ בפנימיות הנפש. התקשרות חזקה עם אחדות גדולה. זה העיקר. כמו דוד המלך ויהונתן, נפשו קשורה בנפשו, זו עיקר האהבה, התקשרות בפנימיות הנפש ממש.

עכשיו, מהי מהות הקשר בין איש לאישה? אין לכם מושג. למה? כי אין לכם את הכלים הנפשיים לקבל את ההבנה הזאת. גם אם תפתחו זוהר ואת כתבי האר"י זו תהיה עבורכם סינית.

כל אמירה שלא ניתן לבחון אותה לא רלוונטית לדיון אמיתי.

כלומר "רבים עושים כך בסתר" זו אמירה שלא ניתן לבדוק אותה- אין נתונים, שכן רבים עושים זאת בסתר.

אותו דבר אפשר להגיד על הרבה דברים אחרים, שלא בהכרח נכונים.

כנ"ל- "אין לכם את הכלים הנפשיים". אוקי, אז כל מי שלא חושב כמוך הוא פשוט נחות.

למעשה- זו דמגוגיה, כי אין בה שום דיון אמיתי, אלא טענה "אתם נחותים ממני ולכן לא תוכלו להבין".

ביהדות כמו שאני מכיר אותה- האוסף חוקים הוא זה שמגדיר את המיסטיקה והתאולוגיה. כן- אוסף החוקים,

ופעולה שנוגדת את החוקים- היא פעולה מזיקה מבחינה תאולוגית ומיסטית.

נכון, שיש מחלוקות, אבל לטעון שאנחנו מבינים את הטעמים ולכן אנחנו יכולים להסתמך על פסיקות דחוקות

ע"פ עיוות של מקורות מהראשונים, שהפוסקים אחריהם התייחסו אליהם ובחרו שלא לפסוק כך, זו אותה יוהרה

שבה נאמר כאן "אתם לא מסוגלים להבין את מה שאני מסוגל".

העיקר הוא קשר חזק ואמיץ בפנימיות הנפש שיכול להתקיים על פי ההלכה היהודית באופן אחד בלבד-

ע"י כתובה וקידושין.

בעניין טעמי מצוות - חז"ל כבר הזהירו אותנו מן הפניה לטעמי מצוות על מנת להתיר דבר והראו לנו כיצד גדולי

ישראל טעו בכך ובאים הפסוקים ומוכיחים אותם על כך. לדוגמא על שלמה המלך שהפסוקים מביאים שליבו

הוטה לע"ז, וחז"ל מבארים שלא באמת עסק בכך, אלא שבגלל שדרש טעמי מצוות מעלה עליו הכתוב כאילו

עשה ממש.

זכיתי לשמוע כמה מגדולי המקובלים בדור, שדברי האר"י הקדוש נר לרגליהם והם יודעים אותם בע"פ,

אף אחד מהם מעולם לא התיר לעשות דבר כזה, לא בשם האר"י ולא בשם שום הלכה. ההפך, דווקא

הם מדגישים את חשיבותם של קידושין כדת וכדין.(אחד מהם הוא ראש ישיבה שעוסקת בלימודי תורת האר"י)

זה נוח לבוא ולטעון- יש בידי נתונים שאני יכול להוכיח, רק שאין לכם את הכלים להבין את הדברים הללו,

שכן זה מוציא כל יכולת לדון בדברים.

אני יכול לטעון שאתה חולה פסיכיאטרי ולהתעקש שיש בידי מסמכים בשפה שאתה לא מסוגל להבין מכיוון

שהם כתובים בשפה סודית עתיקה. אתה לא יודע מה כתוב בהם ולכן הם אינם יכולים להוות הוכחה.

חוץ מיוהרה והתנשאות לא כתבת כלום, וזו הסיבה היחידה שבכלל ראיתי לנכון להגיב לך.

דמגוגיה זולה לא מגיעה מהצד שלך, לא של אחרים. אתה לא פחות עסוק בלהוכיח שאתה צודק ולא

מקשיב באמת לצד השני.

ומעולם לא אמרתי שזה מצב רצוי או נכון שיהיה. למעשה, רצוי שלא יהיה. אבל עדיין, אין פה שום עיוות, הרמב"ן והיעב"ץ התירו זאת לימינו, וסייגו זאת מהסיבות הברורות והמובנות לכל, וצדקו בכך, כמובן. האר"י לא קשור פה.

על נתונים וכתיבה אני מוותר מראש, כי אי אפשר לנצח דעות קדומות ולוחמניות שנספגו לדמים. כתבתי פה פעם על מה שאמר רבי נחמן: מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

זה חלק ממה שהוא אמר, בהקשר המלא לא צריך לדעת תורה אפילו, מספיק לדעת עברית בכדי להבין את מה שהוא אמר.

הכוונה היא שתמיד אפשר ללכת על פי הדעה המקלה, וכולם כתבו שזה שטויות ובלבולי מח ושאני מעוות ומסלף את דבריו. משום מה אף אחד לא טרח להגיב לסרטון שהבאתי שבו הרב סבג אומר את אותו הדבר בדיוק. ובו אתה לא יכול לחשוד שהוא אידיוט כמוני.

בכל מקרה, פורומים זו לא בדיוק הפלטפורמה לדיוני עומק בנושאים גדולים שכאלה.

הטענה שלי היתה שלצעוק "דמגוגיה" כשאתה משתמש בדמגוגיה לא מוכיח כלום.

ושיהירות גם היא לא מוכיחה כלום ולטעון שאנחנו לא נבין בכל מקרה זו יהירות.

לך נגיעה זה קו אדום?... 

אם כן .. 

תוכלי להסביר לו זאת והכל יבוא על מקומו בשלום.. 

(: 

אם כן זה מאוד מוזר.

אם זה קשר חברי כללי שלאו דווקא למטרות חתונה- כנראה שהבחור תפס את עצמו בידיים והבין שמכאן הוא לא יכול

להמשיך בצורה הזו.

זה מישהו שאמר לך.

אז כנראה שאין ברירה. ותמצאי מישהו שילך ברצון עם "שמרית נגיעה" עד שתתחתנו.

את שומרת נגיעה והוא כרגע לא בקטע. והוא כמובן לא יפגע בך אז סאלמט... הרבה עושים את זה ואין מה להיבהל. שיהנה לו

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.