הוא אמר לעצמו שלא אכפת לו
שאי שם מתחת למעטה הקשיחות
עוד לא נשאר דבר
אך האמת היא
כי סדקים החלו להתהוות
כפטריות אחרי הגשם.
הוא עצם את עיניו
נשם עמוקות
ביקש רק עוד טיפת שלווה אחת
ואז שהרגיש שהוא כבר מוכן
דחף את דלת הזכוכית ונכנס פנימה
הצנחה הכתה בו בבת אחת
חודרת ונדבקת לכל נקבובית בגופו
היה אפשר ממש לחוש את הסירחון
אורב ומתערבל בחלל האוויר
צונח על הכל ומערפל את החושים.
הוא ניגש לבר בהיסוס
"כוס וודקה עם שתי קרח" הוא ביקש בנימוס
המוזג התבונן בו בהרמת גבה
נדיר היה לראות איש שכזה במחוז
אך שנים של עבודה בבר לימדו אותו לשתוק
ואת תמיהותו שמר לעצמו.
בדיוק בשעה שנקבעה
היא הגיעה
ריח מושק עדין בישר על בואה
ומיד בכניסתה עיני כל הגברים הסתובבו עליה באחת
היא לא הייתה יפה במובן הרגיל של המילה
אך היה לה קסם אישי ומיסתורין
שעטפו אותה כהילה.
הוא נאנח כשהתיישבה לצידו
"נו אז איך הייתה העבודה היום?" הוא שאל
לא באמת מצפה לתשובה
להפתעתו היא השיבה "האמת שדווקא היה די מעניין,
הבוס שוב איים עלי בפיטורין אם אפלרטט עם עוד לקוח,
אבל אתה יודע איך אני, לא מצליחה להתאפק" היא גיחכה.
"לו רק הייתה יודעת מה אני חש כלפיה" עברה מחשבה במוחו
אך נעלמה באותה מהירות בה הופיעה.
הוא ידע שאין לו סיכוי
עיני כל גברי האיזור היו נושאות אליה
ואף עשירים ושועי עולם חיזרו אחריה בלהט.
בסוד היא סיפרה לו שאת כולם דחתה.
לו רק היה יודע שהפשטות היא הדבר לו ייחלה
לגבר שיאהב אותה לא בגלל החיצוניות שלה
אלא לגבר אמיתי כזה שיתבונן אל תוכה
ישמע ויאזין להמיית ליבה ונשמתה
ופשוט יהיה שם בשבילה
אחד שיצליח להרגיע אותה במבט
לתת לה אושר בלי שם
שמחה ללא גבולות.
"לו רק הוא היה יודע" חשבה לא פעם
אך הוא לא ידע,
ולא הרגיש בדבר.
וכך הם הוסיפו לשבת בבר
איש איש ומחשבותיו
איש איש ורגשותיו
ואיש לא ידע את אשר חש האחר
ואיש לא ניסה להשיג קצת יותר
ורק אחד מלמעלה
הבמאי הגדול מכולם
עוד המשיך לצחוק...
. ממש נהנתי לקרוא.