יחידה.
מתיקות מהולה בילדות
שובבות מהולה בניצני נערות.
תום.
תמימותך לעד מכפרת עלינו
כנראה תם פה זמנך בשלנו.
הותרת פה שובל ורוד ומתוק מלא בתום
דמעותינו ילוו אותך אל משכנך הגבוה
התעופפת ריחפת אי שם למעלה.
בשדה מיותם נותרנו למטה
מתבוננים משתאים
אל היונה התמה.
הללי ושירי לו יפהפיה
את נעימות מחולייך, פסעי לו פסיעה
קודי קידה,
כי בזה היום הקרבת לו עולה
הנה קול התור נשמע בארצנו
צלילך הגיע עד לכאן.
בת קול שכמותך,
נערה מתוקה.
שאי עינייך, ואספי את דמעותינו טיפה לטיפה
מלאכית שכמותך, נסיכה עלומה
כי הן ממאנות לצאת.
לא יכולות יותר,
כנראה שהלב כבר אינו יכול לשאת את זה הכאב.
אז אספי אותה, את זו הטיפה,
שגלשה מעיניי בזו הכתיבה
והביאי אותה
במחול יופייך
עם שובל שמלתך
אל כנפי השכינה.
רומי רומי יונתי
יונתי, תמתי
אני אותך לא מכירה
אך נשמתך בנשמתי נגעה.
בשרי לנו עוד הקיץ,
את הבשורה,
שהנה,
כבר קרובה הגאולה
(בוכה)
.