לא הייתי נוסעת למלון משלמת כסף-במצב אסורים.

אלא אם כן זה שבת משפחתית או גיבוש כיתה/חברים וכו..שזה לא תיזמון תאריך כפי שמתאים לי

או שיש כאלו שלא שומרים נגיעה....

גם בתור נשוי טרי לא אהבתי את זה אבל אני מבין את אלה שכן.

שאנשים אוהבים מבטאים את זה והגיע הזמן גם להכיר בעובדה שרבים מאד עושים את זה, אני מרשה לעצמי להניח שאף אחד לא עבר את הגבול הנעים והסביר.

אחרת לא היתה כותבת פה

אני מאוד מבין את הצד שלך- יש משהו לא נעים בלהיות במקום כזה,

לא סתם יש בהלכה הגבלה מסויימת על איך ומה מותר להציג ברבים.

אם הכאב שלך הוא על ההלכה- זו הלכה מאוד חשובה בעיני, אבל צריך גם לדעת שהיא לא מוחלטת,

כלומר- להחזיק ידיים ואפילו לחבק יכולות להיות מותרות הלכתית במידה וזה נהוג בציבור. כלומר-

מכיוון שהם מגיעים ממקום שבו זה מקובל, זה מותר להם. עכשיו כנראה שאתם חיים במקום שיותר

מקפיד בענין הזה ושומר יותר בצניעות את הנושאים הללו- זה לא אומר שהם לא מקפידים על ההלכה,

אלא שהגבולות שהם מכירים שונים.

יהיו אנשים שדעתם שצריך שדברים כאלו יהיו יותר חשופים וכאלו שיחשבו שצריך פחות.

אני פחות מתחבר להצגת חיבה ברבים.

זה נושא יותר אפור - נשואים טריים

זו לפחות תשובה אחת של רב.

תביא לי את המקור לאיסור- ואת המקורות שלו- איפה ובאיזה סימן בשו"ע כתוב שאסור להחזיק ידיים?

מה המקור של ההלכה הזו? ראשונים? גאונים? גמרא? פסוק? וכו' במקום לבקש מקורות שמוכיחים שמותר,

בו נתחיל עם המקורות שמוכיחים שאסור...

מי שלומד מספרי קיצורים לא יודע הלכה. הוא יודע הלכות.

הלכה מתחילה בגמרא, ראשונים אחרונים ופוסקים. יש התחדשות, אבל לפני שקופצים להגיד - "זו ההלכה",

אני אשמח שתביא לי את מקור ההלכה שלך, לא איזה משפט שאתה זוכר מספר קיצורים.

סעיף וסימן בשו"ע יהיו נחמדים, אפילו גמרא, משהו, מקור שאפשר לדון בו.

עובדה שבאתר ישיבה כששאלתי הרב גדעון וויצמן כותב שאם דרך המקום בכך אפשר ללכת יד ביד בפהרסיא.

אז ככה שיכול להיות שהספרי קיצורים שחכו לפעמים להגדיר מה עיקר הדין, מה גדריו, מה תקנות חכמים

וטעמן ובטח שמה חומרה בעלמא. שלא תבין לא נכון- אני מקפיד על זה ורואה בזה דבר נפלא ומבורך. אבל

מכאן ועד להפוך את זה ל"הלכה למשה מסיני" הדרך ארוכה...

בעיני חוץ מזה שיש פה זילזול בהלכה

זו גם התנהגות מגעילה כלשעצמה, שאנשים לא מתחשבים בסביבה שלהם ועושים דברים שלא מקובלים ופוגעים ברגשות של אחרים. כמו שלא יפה להתארח אצל משפחה טבעונית ולהוציא מהתיק חמגשית עם בשר... אותו דבר גם כאן.

מבחינה הלכתית, את לא צודקת , כל גילויי חיבה אסורים ברבים, לא רק "דברים אינטימיים" אלא גם ליטוף חיבוק ולהחזיק ידיים. מדובר בחוסר צניעות.

אני לא חושב שיש רב שיחלוק על זה.

וכיוון שכך, אם אדם נמצא במקום דתי, שבת לזוגות, ראוי שיכבד את המקום שבו הוא נמצא "וישמור על הכללים". בדיוק כמו שברור שזה לא מתאים (גם למי שמחלל שבת רח"ל) להוציא איפון מהכיס באמצע ארוחת שבת... מי שמתנהג ככה פוגע.

ואני מעתיק תשובה מאתר "ישיבה", תשובה של הרב יעקב אריאל.

אנו נשואים, ב"ה, כשנתיים ועדיין עם כל מאמצינו לא מצאנו גדר ברור מהו הדבר שאסור לבני הזוג להראות בפרהסיה מצד צניעות ומה מותר? האם יש להתנהג ממש כאסורים - הבננו שלא! אז מה כן? החל מלהעביר מיד ליד ועד ללכת קרובים (לא בבוטות) או לשתות מאותו בקבוק (גם כן לא בבוטות אלא כמו שחברים שותים מאותו בקבוק זא"ז בטיול)? 
מה הכללים?! (ולא פרטים לדוגמאות הספצפיות האלו, שהרי אין לדבר סוף)

אציין שאני אברך כולל ואשתי אברכית (דהיינו אין ביננו וויכוח בזה, פשוט איננו יודעים מה הכללים).

תודה רבה!

תשובה:
מגע של חיבה וכל הדומה לו, לא ראוי לעשותו בפרהסיה

בס"ד

כשמעבירים משהו מיד ליד זה סתם משהו יומיומי שלא קשור לחיבה, פעולה שנעשית לצורך,

ולכן היא  מותרת.

חיבוק זה משהו שאין בו שום צורך מבלבד הבעת חיבה.

להפך משמעותו היחידה היא חיבה.

גם כשאת מחבקת אימא\אחות\חברה - זה רק בגלל אהבתך אליהן.

אין כאן שום מקום לפרשנויות שונות ומשונות.

פשוט מה המשמעות של הפעולה.

כל עוד זה משהו סתמי יומיומי לצורך- מותר.

הבעת חיבה ברבים אסור.

אולי יש דיעות אחרות אני לא יודעת, אבל את מה שנכתב כאן לא צריך לעוות סליחה.

בס"ד

רק שזה לא מה שמובא בתשובתו של הרב...

ומסכימה עם נקודה, שגם חיבה שאינו אינטימי אסור.

ובכל זאת לדעתי אין הרבה נשים שהיו יושבות ומלטפות את אמא שלהן ביד. לכאורה זה לא כזה אינטימי, אבל שלא כמו חיבוק או נשיקה על הלחי, מתי פעם אחרונה ישבת ליד אמא שלך ופשוט ליטפת לה את היד? ואם כבר נשיקה על הלחי- לכאורה אין בעיה כי זה משהו שתעשי גם עם אמא או אחות?...

לעניות דעתי החלוקה שלך נכונה מול הילדים. כן, חשוב לי שילדיי יראו שאני אוהבת את בעלי ושאנחנו נוגעים- גם נשיקה על הלחי- בכל נגיעה שאגע בילדים שלי. אבל מחוץ לבית, הגבול הוא יותר רחוקץ

למעשה אין קביעה הלכתית מה הגבול-
ואני מעתיק מאתר ישיבה תשובה של הרב גדעון וויצמן
שאלה:
מה הגדרים של אי הבעת קירבה בפהרסיא(בזמן שמותרים)? מה עיקר הדין? מה נהוג? בעניין הבעת קירבה מול הילדים? מול בני משפחה (הורים, אחים, אחיות)?
תשובה:
שלום וברכה, אין בזה קביעה הלכתית אלא הדבר תלוי בחברה. אם במקום מסוים מקובל שבעל ואשה הולכים יד ביד ברחוב כשהאשה טהורה אז מותר ללכת ככה, אבל אם אין זה מקובל בחברה מסוימת אז אין ללכת ככה. כמובן שיש להיות צנועים ולא להגזים בקירבה בפרהסיא. אותו הדבר כלפי הילדים, הכלל שצריך לגדל ילדים בריאים וקדושים, למצוא איזון בין להיות קדושים לבין להיות מקורקעים בעולם הזה. כל טוב

צריך להבין שהרבה מהלכות צניעות הן עניין חברתי- יש דברים שהם "ערווה"- כלומר מוגזמים בכל מקרה- יש דברים שהם יומיומיים ואין בהם שום עניין של חיבה- והם מותרים בכל מקרה, ויש באמצע- והאמצע הזה משתנה מחברה לחברה.

בהחלט יפה ונכון

אהבה היא לא חטא

אבל הצניעות היא מהערכים המקודשים ביהדות.

נסעו זוגות לשיפור הזוגיות לשבת

יתכן שחלק מן הזוגות הזוגיות שלהם לא ממש טובה, הם באו לשבת חשבו שהם ישמעו הרצאות בנושא איך לשפר

ולדעתי זה לא יפה, לשבת מול זוג ולהוציא לו את העיניים . הבעל או האישה חושבים לזוג טוב, הם אוהבים, למה אנחנו לא טוב לנו.. לא מסתדרים..

ומה שגם לפעמים אלו שנראים אוהבים לא בטוח שזה באמת ככה בבית. הרבה פעמים חיצונית נראה שהכל מדהים וטוב ומסתבר שלא תמיד כך פני הדברים

הזוג הזה שישב בלובי או בשולחן והראה לכולם כמה הם אוהבים ,יכול להשאיר הרגשה רעה לזוגות שקשה להם יותר.

שלא בטוחה שהמגע, שלדעתך מיותר, נובע מאהבה פנימית עמוקה.

לפי התיאורים שלך זה נשמע לחץ חברתי זול.

ואגב, תכירי קצת תראי שגילויי חיבה (לפחות בעולם החילוני) הרבה פעמים הם נטו עבור ה"שואו". לא אומר כלום על מה שיש בינהם.

כך או כך, אני מבינה את הרגשתך.

האם הכול היה אמיתי?

יש להניח שחלק מהזוגות "עשו הצגה"

מי שבאמת אוהב לא נוטה בהכרח לחשוף את אהבתו ברבים

עושה רושם שבשבת בה מדברים על זוגיות

אנשים הרגישו צורך להראות שאצלם הכול בסדר....

לדעתי אם המארגנים היו דתיים 

זו היתה הזדמנות מצויינת לדבר על מה זו אהבה

ואיך ומתי מבטאים אותה

חבל שזה לא נעשה....

בס"ד

שמתי לב שהרבה פעמים מגע חיבה מופגן ברבים- בא לכסות על מה שאין באמת.

לא אומרת שזה בהכרח כך, אבל לא מעט.

אפשרות נוספת, שהם לא נפגשים במהלך השבוע (כגון- שהבעל בצבא וכו' ) ומבחינה טבעית הרי הם מכסים על כך כשהם נפגשים.

ואני בטוח שגם אתה עובר עבירות ולא מקיים כל סעיף ודיקדוק בשו"ע.

ושוב, אני אבקש, מקור לאיסור שהחלטת שהוא כזה חמור- מה מקורו, מה גדריו ועל איזה יסוד הוא עומד,

ובבקשה- אל תסתמך על ספר קיצורים- אשמח למקורות מהגמרא או הפוסקים.

@מקרוני בשמנת

@matan

@כמו צמח בר

@מרב.

הנה מקורות לאיסור. נראה לי די החלטי. (סורי יצא ארוך)

---אם לא בא לכם לעיין בזה עד הסוף – דלגו ל סימון הזה ----- אני אסכם.

(הקדמה להכל – והיסוד להם - ביבמות צ: "מעשה באדם אחד שהטיח באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך - אלא שהשעה צריכה לכך" ונבאר עד היכן מגיע "איסור" ביטוי אהבה ברבים.)

זה מתחיל, אני חושב, ברמ"א- על שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף ה

"י"א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה, כגון לעיין ברישיה אם יש לו כינים, בפני אחרים (נ"י פרק חזקת הבתים)."

עליו הט"ז אומר ש- (המודגש הוא שלי, לענ"ד הרלוונטי לדיונינו)

ט"ז אבן העזר סימן כא ס"ק א-
סעיף ה (א) (עד כאן חסר) ומזה יליף בנימוק"י דרך ארץ שאין ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בזה בדברים לפני אחרים עכ"ל וכתב בדרישה דנראה לו דוקא בחיקה אסור אבל לעיין ברישיה כשהוא יושב אפשר דמותר אבל בתשובת רשב"א סי' אלף קפ"ח משמע דגם עיון ברישיה אין נכון שמדמין זה ליציקה על הידים ורש"י פי' בגמ' מידע ידיע דיצר הרע וכו' דאין כאן חוצפה דאיגניה בכנפי דשרה דמידע ידיע דיצר הרע ליכא בהאי עלמא לא צריכנא לאצטנועי מיניה עכ"ל משמע דהעיקר משום דגניא בחיקה הוא וקשה דא"כ למה הוצרכו להזכיר דמעיינה ברישיה ונראה לי דתרי טעמים היו שם שלא רצה ליכנס שם דחדא משום אברהם גופיה דאין לו לאדם לעשות מילי דחיבה עם אשתו בפני אחרים משום צניעות כההיא מעשה שהטיח באשתו תחת התאינה והלקוהו וגם כאן הוא מעין תשמיש בזה שנית שלא יעורר תאות אחרים על ידי זה שיבא לידי הרהור שיזכור תשמיש על ידי זה על כן אמר דמצד אברהם עצמו היה שלא כהוגן ח"ו ששכב בחיק אשתו שנית אפילו עיון ברישיה לחוד אינו נכון כדי שלא יביא אחרים לידי הרהור על זה השיב אברהם דאפילו השכיבה בחיקה אין איסור כי בהאי עלמא אין צריך לצניעות דידוע שאין כאן תשמיש ממילא אין כאן איסור אפילו לדידיה מכל שכן לאחרים אם כן מוכח מזה דאפילו עיון בראשו לחוד אינו נכון בפני אחרים. ונראה דיש חילוק בזה דעיון לחוד אינו מפני אחרים דוקא באשתו דכל הרואה זה נזכר לקירוב שלהם ע"י תשמיש ויבא לידי הרהור ע"י זה משא"כ בבתו ואחותו ונכדו דאין כאן זכרון תשמיש מותר בפני אחרים אבל שכיבה בחיקה פשיטא דאסור בכולם אפילו שלא בפני אחרים דדבר זה הוא קירוב גדול ובשאר עריות ואפילו בפנויה אסור אפילו עיון בראשו לחוד כן נראה לענ"ד נכון:"

(עיין במקורותיו. בב"ב נח. סיפורו של ר' בנאה על אברהם. גם הגר"א הפנה לשם. ויש איזשהו דיון פנימי בין הט"ז לדרישה על מה האיסור שאליו התכוון ר' בנאה שבגינו אינו נכנס (אלא שאין יצה"ר אז כן נכנס בסוף) – שכיבת אברהם בחיכה של שרה או ה"עיון בראשו".[זה איכשהו קשור לשני הטעמים, איסור לעשות דברי חיבה בפני אחרים(שכיבה בחיכה), והבאת אחרים לידי הרהור - ]לא מספיק ברור לי החילוק...)

נמוקי יוסף על הרי"ף בבא בתרא דף לא. (על הגמ' של ר' בנאה מה שהביא הט"ז)

"יצר בהאי עלמא ליכא. שמעינן מהגדה זו דרך ארץ שאינו ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בדברים הללו בפני אחרים:"

וכך כתב הרב פיינשטיין ביו"ד ח"ב סימן קמ"ז – (עמוד רנג. על אותה עובדא דר' בנאה)

"והא אסור לעשות עניני חבה מאיש לאישתו בפני אחרים שלא יבואו האחרים לידי הרהור."

---------------------

נסכם, שני סיבות למה "אסור"\"דרך ארץ"\"אינו נכון" להראות חיבה ברבים. א. צניעות. ב. לעורר תאוות אחרים. זו תורה. זו דעת חז"ל. (ראיתי פה ושם היתרים לזה, אבל בעיקר לנתינת יד, כי נהוג ככה בסביבה שבו אנו מסתובבים. לא לגילוי אהבה מוחלט. כנשיקה או חיבוק כמו שמצויין מעלי. אשמח אם תאירו את עיני.[אציין שברוב השו"תים באינטרנט לא ראיתי אף אחד שאומר שיש מקור לאיסור זה אלא רק שזה לא ראוי. תמוה לאור המקורות שהובאו למעלה.])

אינני מתיימר להיכנס למצב האהבה והצניעות בין בני הזוג. (אני "רק" מאורס, עוד לא הועמדתי במצב ובנסיון.) אבל אולי אפשר להרחיק לכת ולומר שזוג שלא רואה בזה בעיה - (אישית, צניעותית - בינו לבינה, לא ל"לעורר תאוות אחרים" שלזה אין לבני הזוג מילה בעניין.) יש לו בעיה בביטוי האהבה שלו. משהו שם פגום. גם אם את עושה זאת רק "בשבילך ובשבילו"!!! (עצם אי ההרגשה בבושה שכולם רואים אתכם אוהבים זה מה שמוזר, לענ"ד זה טיבו של האיסור.) לא חשבתי על זה מספיק. אז זו רק זריקה של מחשבה.לגבי הסיבה השניה - אנא בבקשה הימנעו מלהביע את דעתכם עליה. משפטים כמו "למה אכפת לכם למה וכמה ואיך אנחנו אוהבים?" (@מרב.) 

 הם לא רלוונטים כלל. שאני רואה זוג אוהב מבטא אהבה זה מעורר אצלי תאווה. ולענ"ד אני הבריא. (מי שמעוניין לשמוע הסבר זה בפרטי. זה פשוט אישי מדי.)

אמנע מטיעון ה"קנאה" שיש בין בני זוג וה"מלחמה" שיכולה להווצר. (תחרות מי מלטף יותר, שצויינה בשבת שבעקבותה נפתח השרשור). זו מלחמה שנובעת מחולשה. בני זוג צריכים לדעת שגם עם סביבם יש מלא מלטפים הם צריכים להתאפק. כי זה אסור. (אא"כ תפקחו את עיני לשיטה אחרת..)

[חשוב לי להסביר, לא באתי לתרץ תגובה כמו "בקיצור אתם חילונים...". אפילו שההודעה שייצרה תגובה זו הסעירה לי משהו בפנים. כואב לראות מרחק כה רב מההלכה. ובשבילי לי גם מהאינטואיציה הטבעית.]

אנסה לסדר בראש שלוש תגובות שונות, מקווה שאצליח.

[לפני כל הדיון. אני קצת מבולבל. אולי כי אני לא מכיר אתכן. אני "בונה" על זה שמה שהתורה אומרת זה אמת, ועל גביה אני מנסה לחשוב ולהבין למה זה נכון. לכן אני רק אתמקד במה התורה שאני לומד מלמדת אותי. בהמשך אולי אנסה לומר מה הטעם או הסיבה. אבל ברור שהגבולות לגבי מה ראוי ומה לא ראוי לעשות בציבור זה (ולמה לא ראוי) זו התורה תסביר לי. הדיוק הזה יוסבר לאט לאט] טענתם ש-

א. לא ראיתם בדיוק מה אסור ומה מותר. ראיתם ש"אסור" (אני כולל במושג הזה את כל הרמות, למרות שיש חילוקים שונים. ואסביר למה בעז"ה) - להטיח בה, לשכב בחיכה, לעיין בראשה. על כל השאר לא ברור מה הדין.

ב. (א. בתגובה של מקרוני, לא הבנתי כל כך איך המשפט הראשון קשור.[הבושה שניסיתי לדבר עליה היא לא בקרבה לבעלך. אלא היא בקרבה לבעלך בפרהסיה.]) - דברים שאינם אינטימיים אז ברור שמותר. כמו לתת חיבוק שבת שלום, מה שעושים לכל בני המשפחה.

ג.(ב. אצל מקרוני) הטיעון שכשאני עושה משהו זה כי זה טוב לי. ואין לי סיבה להתחשב במה זה מעורר אצל אנשים אחרים. אה. ושכדאי לי לא לפתוח את זה. (לא מפחיד).

ד. מה שלא רציתי להיכנס אליו, ששניכם הזכרתן. למה לענ"ד זה פגום. למה אי תחושת הבושה לבטא אהבה בציבור זה פגום. ולמה אני חושב שזה שאני רואה זוג מבטא אהבה בציבור וזה מעורר אותי - זה בריא. (אני מסכים עם מה שטענת שאפשר שזה לא יהיה ככה. אני לא רוצה.)

-------------------------------

א. תסכימו איתי שהתורה היא עקרונית. לא דוגמאתית. העיקרון היוצא מהדוגמאות שהביאה הגמ' הוא -  ענייני חיבה. כך קרא לזה הרב פיינשטיין. מילי דחיבה לפי הט"ז. תקנו אותי אם אני טועה, נשיקה זה חיבה. (איני מדבר על הנשיקה הנימוסית- "בוסה". אלא נשיקה על הלחי. או חיבוק ארוך.) לא חושבות כך? בעלך ינשק חברה שלך מה תגידי? (חלילה בלי כוונה להכעיס. רק נראה לי שהכנות הבסיסית תגיד שזה נחשב חיבה. תקנו אותי אם אני טועה.) יד ביד זו שאלה. לא התיימרתי לאסור. כוונותי הראשוניות היו - "לגילוי אהבה מוחלט. כנשיקה או חיבוק כמו שמצויין מעלי" (ציטוט.) תראו לרב מסויים את המקורות כדלהלן. ואז תשאלי אותו על חיבוק או נשיקה, אולי מותר ואני סתם מגזים. אינטואיציה שלי זה אסור.

חשוב לי קצת לדייק. מרב - הבנת מדברי שהמקור לאיסור זה ה"הטחה" (שזו ביאה, כן.) זה רק הט"ז הביא זאת בנוסף למקור של ר' בנאה, שזה לשכב בחיכה ולעיין בראשו. רוב האחרונים הביאו שהמקור לאיסור הוא ר' בנאה בלבד. הבאתי את זה רק כדי שתבינו שהאיסור לביטוי אהבה ברבים הוא אותו יסוד של "הטחה" ברבים. זה עבירה על גבולות הצניעות. (גם אם "הטחה" פי מאה "לעבור על צניעות" שניהם תחת אותו יסוד. ההבדל הוא "רק" כמותי.)

ב. נראלי זה קשור למה שכתבתי ב-א. החילוק בין נימוס לאהבה. אם לא הובהרתי מספיק ציינו בפני.

ג. חז"ל חשבו כנראה שונה ממך. או לפחות הט"ז. לדעתו מה ש"מילי דחיבה" מעוררים אצל אחרים זה אחת מהסיבות לאסור. (ולכן הקדמתי את דברי עם הסוגריים המרובעים ממש בהתחלה. גם אם זה לא הגיוני לך - זו דעת תורה. לפחות בדבר הזה. ואנסה להסביר) ולי זה נראה סביר ממש. וזה כל כך קשור ל-ד. שאני אתאפק.

ד. לא רציתי להיכנס לזה. ממש לא. אתחיל עם סיפור שקרא לי לפני שבוע. היה מצעד בת"א. מצעד ה...(חסכתי מעצמי לומר את זה שוב אחרי שבוע של הסברים לחברים מה המצעד הזה.) זה מצעד שבו נשים טוענות שהם רוצות שיתנו להם להתלבש איך שבא להם, מבלי שיסתכלו עליהם כעל אובייקט מיני (לא אאריך, נראה לי זה ברור.). אני במקרה הייתי בת"א. ובאוטובוס שתי בחורות דנו בזה. מהקשבה, אחד הדברים שהם טענו ממש מה שאתן טוענות - אנו לא צריכות להתחשב במי שקשה לו שאנו מסתובבות חשופות. הם הוסיפו שהוא ה"סוטה". ואני יושב בצד, (מתתי להגיב להם. אם זה היה ראוי הייתי מתיישב מולם ושואל מיליון שאלות.) "מואשם" ב"סטייה". ועולה לי מחשבה שההפך זה הנכון. אני רוצה שמראות כאלו ירגשו אותי. זה בריא. אני רוצה שכשאראה את אישתי כך - אתרגש. ואני רוצה לא לראות אחרות כך. לא רוצה שהסטנדרט שלי בראיית נשים ברחוב יהיה יותר חושפני - ואז גם אצל אישתי הוא יהיה ככה. (אני טוען שזה קשור, לא מניסיון. מהיגיון. אני סובר שזה שאנו רואים היום חיפוש אחר ריגושיים מיניים אצל נשואים, אם בבגידות אסורות, או ב"סטיות" כאלו או אחרות זה תוצאה ישירה של היעלמות הצניעות. שהריגוש הפשוט והבסיס נעלם וכל מה שנשאר זה לברוח למקומות קיצוניים.).

אהיה כנה. אינני צדיק גמור. כשאראה אישה בגופיה אפילו לא אשים לב אליה (בשבילי ה"צדיק גמור" זה מי שרואה אותה ככה וקשה לו. אם הבנתן את זה אתן איתי.) אבל נראה לי זה כי זה מגעיל אותי. זה מרגיש לי לא אמיתי ונכון ללכת ככה. אבל כשאני רואה זוג מתחבק, בגלל האהבה האמיתית שיש שם זה מרגש אותי. חיבור בין אנשים נשואים זה הדבר הכי יפה שיש. יש בי רתיעה בפומביות של הדבר, אבל המעשה עצמו מושך אותי. (וכשאתן מתנהגות ככה אתן צריכות להתחשב במי שמסתכל כי הוא הבריא בסיפור. ואולי זה לא ככה בכל ענייני הצניעות. זה כן ככה פה. ככה הט"ז סובר.) ולדעתי אני הבריא בסיפור. כשאתחבק אם אישתי אתרגש ממש. בלי לחבק אותה אני יודע את זה. ואני הכי שמח בזה בעולם. (כל כך קשה לי לכתוב. אני מפסיק. הלוואי שהייתי ברור.)

הצד ההפוך - הבושה שזוג צריך להרגיש בביטוי אהבה - הוא לענ"ד בדיוק אותו עיקרון. מה שמרגש את הזוג , מה שמייצר אצלם תחושת אינטימיות פנימית (אני מקווה שאני לא צריך להרחיב בזה. ) - הם דברים שהזוג צריך להרגיש בהם בושה בביטוי שלהם בפומבי. [הסיבה עצמה ברורה- כי זה אינטימי ואישי. כולם יסכימו על הסיבה. השאלה עם זה כולל רק אינטימיות ברמה גבוהה - כגון "הטחה". או גם חיבוק ונשיקה.]

מה הגבול? אם יבוא אלי אדם ויגיד לי - אני מגורה מאישה שהולכת ברחוב גם אם היא הכי צנועה בעולם! - האם זה אומר שנשים לא ילכו ברחוב? (או לחלופין האם זה אומר שהריגוש שלו הוא בריא?) אצלי אישית העיקרון של הגבול ברור. מה שאסרה תורה זה מה שיגדיר לי את הקו שמפריד בין הבריא ל"סוטה". מה שאסור הוא גילויי חיבה. זה מה שיגדיר לי מתי הריגוש שלי בראיית ביטוי של חיבה הוא בריא ומתי הוא סוטה. (אא"כ תסבירו לי אחרת את המקורות שהבאתי. ואני באמת רוצה שתנסו. ואז אבין שאני "סוטה" ואנסה להשתנות.)

אני מפסיק לדבר על ג' או ד'. מוזמנת ממש שנדון במה אסור או מה מותר על פי התורה. לא מרגיש לי מתאים לדבר על הגירויים האישיים שלי, על הגבולות ועל הסיבות - עם שני נשים ע"ג פורום פתוח. כבר עכשיו מרגיש לי כואב שכתבתי מה שכתבתי. אולי דעתי תשתנה. אולי שתכתבו אצליח להגיב בלי להרגיש כאב על כל מילה ומילה. מי יודע.

שום חיבה ושום גילויי חיבה, לא בבית ולא בחוץ ולא בשום מקום ולא בשום זמן.

ככה ניפטר מכל הדילמות..

יש גמרא שעוסקת ב"מעשה באחד"- שזה לא עניינים של חיבה, לפי רוב המפרשים זה עצם המעשה,

וגם כאן אומרת הגמרא "לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך".

על זה באים ובונים קומה נוספת, שגם דברים הדומים או קרובים לו, אסורים בפני אחרים, משני הטעמים

שהזכרת לעיל, האחד- צניעות, השני - אחרים.

ומתוך זה הגענו להבנה שטעם הדין שייך לשני הדברים. מצד הצניעות אפילו "מעשה באחד" הוא לא איסור, כי לא ראוי לכך שילקוהו, ומה שעשו עשו על מנת לגדור שלא יהיו פרוצים.

לכן נשאר לנו הטעם שאותו מביא הרב פיינשטיין בסופו של דבר להלכה פסוקה "שלא יבואו האחרים

לידי הרהור" - וכאן נשאלת השאלה ההלכתית איפה עובר גבול ההירהור, היום בהרבה מקומות דתיים,

זוג שמחזיק ידיים- לא יגרום להירהור.

שים לב לט"ז שמדייק בהדגשה שלך "שגם כאן הוא מעין" משמע שאם אין זה מעין אז לא היה מקום

לאסור.
יותר מזה, לא השו"ע ולא הטור מביאים את זה- משמע שהם לא סוברים לאסור וגם הרמ"א מביא את

זה ב"יש אומרים" שלא קשור כמעט לדיון בסעיף זה.

בקיצור- נכון שיש עניין כזה והוא מופיע, אבל לא ברמת דיוק כזו שאפשר להבין ממנו שכל חיבה אסורה,

וכך גם רבים נוהגים כיום. ומה שנהגו ישראל(גם הצדיקים שבהם) מצווה לחזר אחר טעמים לסיבה

שנהגו להיתר(כמו הרמ"א בסימן הזה שמביא טעמים להסביר למה כן נוהגים להשתמש אע"פ שהשו"ע

אוסר)

ולהסתמך רק על ט"ז אחד ולהגיד שכל מי שלא עומד בפסיקת הט"ז הזו(כן, ראיתי שהביאו בחלקת

מחוקק והגאון מביא את הטעם מאותו מעשה דר' בנאה) הוא לא דתי ולא הלכתי-זה מופרך...

כל מה שאמרתי הוא שזה יותר מסובך מאשר "זו ההלכה וזהו".

מי שמחזיק ידיים לא עושה משהו אסור. מעבר לזה יש לדון מה גבולות הדין הנזכר.

ברור שזה דין אמיתי. מעשה דר' בנאה גם הוא אגדתא וגם ללמוד ממנו זה לא ברור.

מתמיהה שהשו"ע והטור מתעלמים לחלוטין מהדין הזה, וגם הרמ"א מכניס אותו בי"א.

אני מקפיד בדין הזה, אולי אפילו יותר מדי... אבל חשוב לי להדגיש שזה דין לא ברור.

לעניין נישוק- הרב גץ(של ישיבת המקובלים בית אל) היה מקפיד לנשק את אישתו על הלחי

כל ערב שבת, גם בפהרסיא. ככה שהדברים מורכבים יותר.

כמובן שכל אחד ילבן את הדין וגדרותיו עם רבותיו.

בס"ד

אם זה עשוי לגרום

למישהו להרהורים אני לא יודעת איזה מגע הוא בסדר...

(אני יכולה להקליט לך בווצאפ כמה אנחנו צוחקים פה )

אבל ישלו מזל שהוא נפל על זוג כמונו ולא על מישו שיפגע... 

מוטי. ישלי הרבה מה להגיד עליך. חילוני אתה לא. גם דתי אני לא בטוחה. מצטערת, האמת כואבת.

אין לי מושג למה, לא אהבתי ודי.

ונטול עדינות לטעמי. וגם קצת מאכזב. וממש לא משנה/עניין שלנו אם הם מותרים או לא.

ובחיים לא נתנו לי להרגיש ככה.

הייתי שם תלוש מהמציאות ומנותק מההקשר (יחד עם עוד כמה בעלים מסכנים), אבל בסך הכל עשו הרבה כדי שיהיה לי נעים.

יש עיתון שאני משלם עליו לא מעט ועוזר להעביר את השבת ופה ושם גם חריגים אחרים, אבל בגדול זה היה די אתגר , עד שבשלב מסויים הפסקנו עם זה.

זה כמו תינוק שהרגע נולד...

אז כל הסחה מוציאה אותך מריכוז.  לאט לאט תלמדי לזרום עם זה בכל מצב

אני גם לא הולכת לשבתות כאלו היום, אבל זה דוקא כבר בגלל שיש לי ילדים, ואין שירותים בחדר, ואין מים חמים לבקבוק . ואין מנעול לחדר ועוד מליון סיבות של חוסר נוחות

יש לי מלא חוויות טובות מכל הנסיעות. כל עוד שאין ילדים זה הרבה יותר קל להתגמש ולנסוע

גם היינו נוסעים מרגע לרגע, קמים ולוקחים דברים ונוסעים

היום זה הרבה יותר קשה עם ילדים. לדעתי יהיו עוד הרבה שנים שיותר קשה לנסוע בגלל הילדים ואז נשארים בבית

אני שמעתי רק שזוגות צעירים פיזית הרבה יותר יחד. בוקר צהרים וערב- מה שבהמשך החיים כשיש ילדים יותר קשה.

אני יודעת שלזוגות צעירים יותר מקלים

"ב. אני למדתי שרצוי להיות אינטימיים פיזית מחצות הלילה והלאה אם אפשר, כדי שזה לא יהיה בשעות שעוד יש אנשים מסתובבים בחוץ.
ככה קראתי ולמדתי שראוי ונכון. אז בישיבה עם רווקים בערב שבת - גם בשעות האלה נשארים ערים ומסתובבים בין הקרוונים. אז בעצם כל שעה היא ממש כמו באמצע היום. זה לא עניין שלי שאני לא מסוגלת להתרכז בבעל שלי, אלא עניין שלא כל כך נעים ויפה להיות אינטימיים כשיש תחושה של אנשים אחרים ממש קרובים. גם אם הם מעבר לקיר. " - פשוט קחי את העקרון הזה לכל גילוי חיבה ואנחנו מסכימים.

זה מבאס, אבל לא נורא. פשוט קיצוניות מטורפת מהשבת ההיא במלון.

(ומבחינת הישיבה- בהחלט הייתי שוקלת לשנות את זה איכשהו... ולא הייתי באה כזוג צעיר ליותר מידי שבתות כאלו... פעם-פעמיים בשנה גג)

ככה זה כשמתחתנים שבועיים לפי שבועות  

אני סבור שמגע חיבה סביר בגבולות הטעם הטוב הוא בריא ואנושי מאוד. 

אני מאוד מתקשה עם כל ההסתרות והריחוק שאני רואה בין בני זוג בפומבי. יש בזה משהו חולה קצת לדעתי. 

לדעתי גם ילדים שרגילים שהוריהם מגלים גילויי חיבה בפומבי הם מרגישים ביטחון יותר במערכת המשפחתית ויותר טבעיות, שמותר לגעת, מותר לחבק ומותר להרגיש נאהב בקטע האינשי. יש להם גם היררכיה אבא ואמא אוהבים ויש אותם וזה מפיג המון מתח. 

זה עניין של חינוך, אם היית באה מחברה שבה זה היה הדבר הכי נפוץ. זה בכלל לא היה מרגש אותך ולא היית מונעת מזה. אבל אם אדם מגיע מחברה שבה כל קרבה בין בני זוג נשואים ! (אני לא מדבר על לא נשואים ) היא פשוט לא קיימת בפומבי אז ודאי שכל חיבוק וכו יגרום לך לאי נוחות. 

אני מעדיף שילדיי יגדלו במקום בו למשל אחרי תפילת ליל שבת, הגברים יוצאים החוצה מהתפילה ומחבקים ומנשקים את נשותיהם באופן מתון ונעים יחד עם חיבוק ונישוק הילדים .רואה בזה דבר מבורך.

תחשבו כמה מתחים זה יכול להפיג, תחשבי כמה פעמים דווקא האישה ממש זקוקה ליחס ותמיכה מהבעל שלה ודווקא הפומביות נותנת תחושה של הכרה וביטחון כשנמצאים מול אנשים זרים, או סתם שנמצאים מול זוגות אחרים (כל עוד כמובן שזה לא בא כאקט חיצוני שמחפה על בעיה באינטימיות, אלא כהוספה על הקיים ב4 אמותיכם).

כל ההסתרות האלו יכולים ליצור מצב שזוגות יתביישו במה שקורה אצלהם, יתביישו לשתף , גם ככה אף אחד לא יודע, כי הכל רק בחדרי חדרים אז אפשר להשאיר את זה ככה. לעומת זאת כשיש גילוי חיבה סבירים נורמטיבים בפומבי זה נותן תחושה שאין הסתרות וצריך לטפל, כי אם זוג לא בתקשורת ולא במגע , הוא ירגיש לא נוח מול הבחוץ, אז אולי הם יצטרכו לעשות הצגה בחוץ אבל מתוך שלא לשמה יבואו לשמה וזה עדיף בעיני. 

@מרב. @ישמח משה @מקרוני בשמנת

אישית קשה לי עם הפגנת חיבה ברבים- חיבוק, הנחת ראש על כתף, עיסוי בגב ודומיו- כשברור שפעולות אלו נובעות מהאהבה הפשוטה והבריאה בין איש לאשתו. ואני לצערי מכירה כאלו מקרוב. לשבת בשולחן שבת מול זוג שמתלטף זה ממש לא נעים. 

למה- כי זה מוזיל את הרגשות היקרים הללו

כי זה מעורר קנאה ומביע חוסר התחשבות ואנוכיות (התרכזות בנו ובנו בלבד)

כי זה מעורר תאווה וגורר אי נחת (ממש גורם להתפתל בכסא- לסרטים אני לא הולכת כדי לא לראות דברים כאלה, אז למה נגזר עליי לשבת מול זוג כזה??)

כי זו לא דרכה של תורה

מלבד ההערות שלכם מה מקובל בחרבה בה אתם נמצאים, עזבו את המקום בו אתם עומדים עכשיו-

בתגובות שלכם ניכרה התגובה מהבטן, רגשית-

אני לא חושב כך, אני לא מרגישה כך, אצלנו כולם ככה...

אבל מבחינת האמת- האם מה שאתם נוהגים כרגע הוא האידיאלי? כך תרצו לראות את עצמכם עוד עשור?

או שאתם מתבטאים כך כי ככה נוח, בשל לחץ חברתי (אם בחברה שלך כולם מתנשקים בציבור, אולי זה השמן להחליף חברה?!), או כי אין לכם כוח נפשי לומר לעצמכם- עד כאן, זה כבר לא ראוי??

בהלכה יש המון סעיפים שהם "רוח ההלכה", שהם תלויי הקשר. 

אך ב"ה יש רבנים שקובעים מה ההקשר היום. 

ואם נשפוט לפי חברי הפורום- יש לא מעט גילויי חיבה אליהם מוצמדת תווית לא הלכתית. וזה אומר דרשני.

ודבר אחרון- @@ישמח משה - כתבת שלדעתך הבעת חיבה בין איש לאשתו גדלת דור בריא של ילדים. בכל שנות ילדותי זכור לי פעם אחת שראיתי חיבוק של אהבה בין הוריי. וגם כמה נשיקות על הלחי בודדות. כל זה לא מנע ממני להפוך לבת זוג אוהבת שלא מרגישה שהמגע "דוחה" או "פרוץ", ועם זאת- העדינות חשובה פה, כי אם הייתי רואה מעבר למה שהיה עליי לראות- זה היה רע. הספיק לי המבע בעיניהם ללמוד אהבה והערצה של בן הזוג מהי. ולהתמלא ברגשי אהבה וקדושה, שארצה לממש בביתי. וב"ה זכיתי.

מאחלת גם לכל קוראי הפורום ולעצמי- שנזכה לחיות ברחוב של עדינות צניעות וטהרה, של חיבה מסותרה ואהבה ברורה.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.