אנסה לסדר בראש שלוש תגובות שונות, מקווה שאצליח.
[לפני כל הדיון. אני קצת מבולבל. אולי כי אני לא מכיר אתכן. אני "בונה" על זה שמה שהתורה אומרת זה אמת, ועל גביה אני מנסה לחשוב ולהבין למה זה נכון. לכן אני רק אתמקד במה התורה שאני לומד מלמדת אותי. בהמשך אולי אנסה לומר מה הטעם או הסיבה. אבל ברור שהגבולות לגבי מה ראוי ומה לא ראוי לעשות בציבור זה (ולמה לא ראוי) זו התורה תסביר לי. הדיוק הזה יוסבר לאט לאט] טענתם ש-
א. לא ראיתם בדיוק מה אסור ומה מותר. ראיתם ש"אסור" (אני כולל במושג הזה את כל הרמות, למרות שיש חילוקים שונים. ואסביר למה בעז"ה) - להטיח בה, לשכב בחיכה, לעיין בראשה. על כל השאר לא ברור מה הדין.
ב. (א. בתגובה של מקרוני, לא הבנתי כל כך איך המשפט הראשון קשור.[הבושה שניסיתי לדבר עליה היא לא בקרבה לבעלך. אלא היא בקרבה לבעלך בפרהסיה.]) - דברים שאינם אינטימיים אז ברור שמותר. כמו לתת חיבוק שבת שלום, מה שעושים לכל בני המשפחה.
ג.(ב. אצל מקרוני) הטיעון שכשאני עושה משהו זה כי זה טוב לי. ואין לי סיבה להתחשב במה זה מעורר אצל אנשים אחרים. אה. ושכדאי לי לא לפתוח את זה. (לא מפחיד
).
ד. מה שלא רציתי להיכנס אליו, ששניכם הזכרתן. למה לענ"ד זה פגום. למה אי תחושת הבושה לבטא אהבה בציבור זה פגום. ולמה אני חושב שזה שאני רואה זוג מבטא אהבה בציבור וזה מעורר אותי - זה בריא. (אני מסכים עם מה שטענת שאפשר שזה לא יהיה ככה. אני לא רוצה.)
-------------------------------
א. תסכימו איתי שהתורה היא עקרונית. לא דוגמאתית. העיקרון היוצא מהדוגמאות שהביאה הגמ' הוא - ענייני חיבה. כך קרא לזה הרב פיינשטיין. מילי דחיבה לפי הט"ז. תקנו אותי אם אני טועה, נשיקה זה חיבה. (איני מדבר על הנשיקה הנימוסית- "בוסה". אלא נשיקה על הלחי. או חיבוק ארוך.) לא חושבות כך? בעלך ינשק חברה שלך מה תגידי? (חלילה בלי כוונה להכעיס. רק נראה לי שהכנות הבסיסית תגיד שזה נחשב חיבה. תקנו אותי אם אני טועה.) יד ביד זו שאלה. לא התיימרתי לאסור. כוונותי הראשוניות היו - "לגילוי אהבה מוחלט. כנשיקה או חיבוק כמו שמצויין מעלי" (ציטוט.) תראו לרב מסויים את המקורות כדלהלן. ואז תשאלי אותו על חיבוק או נשיקה, אולי מותר ואני סתם מגזים. אינטואיציה שלי זה אסור.
חשוב לי קצת לדייק. מרב - הבנת מדברי שהמקור לאיסור זה ה"הטחה" (שזו ביאה, כן.) זה רק הט"ז הביא זאת בנוסף למקור של ר' בנאה, שזה לשכב בחיכה ולעיין בראשו. רוב האחרונים הביאו שהמקור לאיסור הוא ר' בנאה בלבד. הבאתי את זה רק כדי שתבינו שהאיסור לביטוי אהבה ברבים הוא אותו יסוד של "הטחה" ברבים. זה עבירה על גבולות הצניעות. (גם אם "הטחה" פי מאה "לעבור על צניעות" שניהם תחת אותו יסוד. ההבדל הוא "רק" כמותי.)
ב. נראלי זה קשור למה שכתבתי ב-א. החילוק בין נימוס לאהבה. אם לא הובהרתי מספיק ציינו בפני.
ג. חז"ל חשבו כנראה שונה ממך. או לפחות הט"ז. לדעתו מה ש"מילי דחיבה" מעוררים אצל אחרים זה אחת מהסיבות לאסור. (ולכן הקדמתי את דברי עם הסוגריים המרובעים ממש בהתחלה. גם אם זה לא הגיוני לך - זו דעת תורה. לפחות בדבר הזה. ואנסה להסביר) ולי זה נראה סביר ממש. וזה כל כך קשור ל-ד. שאני אתאפק.
ד. לא רציתי להיכנס לזה. ממש לא. אתחיל עם סיפור שקרא לי לפני שבוע. היה מצעד בת"א. מצעד ה...(חסכתי מעצמי לומר את זה שוב אחרי שבוע של הסברים לחברים מה המצעד הזה.) זה מצעד שבו נשים טוענות שהם רוצות שיתנו להם להתלבש איך שבא להם, מבלי שיסתכלו עליהם כעל אובייקט מיני (לא אאריך, נראה לי זה ברור.). אני במקרה הייתי בת"א. ובאוטובוס שתי בחורות דנו בזה. מהקשבה, אחד הדברים שהם טענו ממש מה שאתן טוענות - אנו לא צריכות להתחשב במי שקשה לו שאנו מסתובבות חשופות. הם הוסיפו שהוא ה"סוטה". ואני יושב בצד, (מתתי להגיב להם. אם זה היה ראוי הייתי מתיישב מולם ושואל מיליון שאלות.) "מואשם" ב"סטייה". ועולה לי מחשבה שההפך זה הנכון. אני רוצה שמראות כאלו ירגשו אותי. זה בריא. אני רוצה שכשאראה את אישתי כך - אתרגש. ואני רוצה לא לראות אחרות כך. לא רוצה שהסטנדרט שלי בראיית נשים ברחוב יהיה יותר חושפני - ואז גם אצל אישתי הוא יהיה ככה. (אני טוען שזה קשור, לא מניסיון. מהיגיון. אני סובר שזה שאנו רואים היום חיפוש אחר ריגושיים מיניים אצל נשואים, אם בבגידות אסורות, או ב"סטיות" כאלו או אחרות זה תוצאה ישירה של היעלמות הצניעות. שהריגוש הפשוט והבסיס נעלם וכל מה שנשאר זה לברוח למקומות קיצוניים.).
אהיה כנה. אינני צדיק גמור. כשאראה אישה בגופיה אפילו לא אשים לב אליה (בשבילי ה"צדיק גמור" זה מי שרואה אותה ככה וקשה לו. אם הבנתן את זה אתן איתי.) אבל נראה לי זה כי זה מגעיל אותי. זה מרגיש לי לא אמיתי ונכון ללכת ככה. אבל כשאני רואה זוג מתחבק, בגלל האהבה האמיתית שיש שם זה מרגש אותי. חיבור בין אנשים נשואים זה הדבר הכי יפה שיש. יש בי רתיעה בפומביות של הדבר, אבל המעשה עצמו מושך אותי. (וכשאתן מתנהגות ככה אתן צריכות להתחשב במי שמסתכל כי הוא הבריא בסיפור. ואולי זה לא ככה בכל ענייני הצניעות. זה כן ככה פה. ככה הט"ז סובר.) ולדעתי אני הבריא בסיפור. כשאתחבק אם אישתי אתרגש ממש. בלי לחבק אותה אני יודע את זה. ואני הכי שמח בזה בעולם. (כל כך קשה לי לכתוב. אני מפסיק. הלוואי שהייתי ברור.)
הצד ההפוך - הבושה שזוג צריך להרגיש בביטוי אהבה - הוא לענ"ד בדיוק אותו עיקרון. מה שמרגש את הזוג , מה שמייצר אצלם תחושת אינטימיות פנימית (אני מקווה שאני לא צריך להרחיב בזה. ) - הם דברים שהזוג צריך להרגיש בהם בושה בביטוי שלהם בפומבי. [הסיבה עצמה ברורה- כי זה אינטימי ואישי. כולם יסכימו על הסיבה. השאלה עם זה כולל רק אינטימיות ברמה גבוהה - כגון "הטחה". או גם חיבוק ונשיקה.]
מה הגבול? אם יבוא אלי אדם ויגיד לי - אני מגורה מאישה שהולכת ברחוב גם אם היא הכי צנועה בעולם! - האם זה אומר שנשים לא ילכו ברחוב? (או לחלופין האם זה אומר שהריגוש שלו הוא בריא?) אצלי אישית העיקרון של הגבול ברור. מה שאסרה תורה זה מה שיגדיר לי את הקו שמפריד בין הבריא ל"סוטה". מה שאסור הוא גילויי חיבה. זה מה שיגדיר לי מתי הריגוש שלי בראיית ביטוי של חיבה הוא בריא ומתי הוא סוטה. (אא"כ תסבירו לי אחרת את המקורות שהבאתי. ואני באמת רוצה שתנסו. ואז אבין שאני "סוטה" ואנסה להשתנות.)
אני מפסיק לדבר על ג' או ד'. מוזמנת ממש שנדון במה אסור או מה מותר על פי התורה. לא מרגיש לי מתאים לדבר על הגירויים האישיים שלי, על הגבולות ועל הסיבות - עם שני נשים ע"ג פורום פתוח. כבר עכשיו מרגיש לי כואב שכתבתי מה שכתבתי. אולי דעתי תשתנה. אולי שתכתבו אצליח להגיב בלי להרגיש כאב על כל מילה ומילה. מי יודע.
התיאורים של הקראוון ממש מוחשיים
ואנחנו זוג שחיפים... 
.
